עצם חשיפת שופט לראיות לא קבילות לא פוסלת אותו

עצם חשיפת שופט לראיות לא קבילות לא פוסלת אותו זה המקום לשוב ולהזכיר כי בכל הנוגע לדיני פסלות שופט, כפי שנפסק לא אחת, "נקודת המוצא היא כי עצם חשיפתו של שופט לחומר ראיות אשר לא היה אמור להיחשף לו... אינה פוסלת אותו, כשלעצמה, מלישב בדין" (ע"פ 4492/02‏ שטייק נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(5) 825, 829 (2002) (להלן - עניין שטייק). כך נפסק בקשת של מקרים שבהם נחשף בית המשפט לחומר שאינו קביל: באשר לידיעת שופט על עבר פלילי של נאשם בשל העובדה שהנאשם נשפט בפניו בעבר; באשר לחשיפת בית המשפט לעדות מפי השמועה; באשר לחשיפת בית המשפט להודאה שממנה חזר הנאשם לאחר מכן; באשר לחשיפת בית המשפט לראיה חסויה במסגרת בקשה להסרת החיסיון ועוד (ראו, עניין תורק, בעמ' 77-76, והאסמכתאות הרבות שם). "בכל המקרים הללו לא היה בחשיפת בית-המשפט למידע בלתי קביל, כשלעצמה, כדי להביא לפסילתו. בכל המקרים הללו נתפס בית-המשפט כמי שמסוגל להתעלם ממידע זה בבואו להכריע את הדין" (שם, בעמ' 77). באופן דומה נפסק גם, כי "אין די בעובדה שאותו שופט דן בבקשת המעצר ובבירור ההליך הפלילי לגופו כדי לפסול אותו מלשבת בדין" (ע"פ 5456/01 קוסטובסקי נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 (22.7.2001)). פסילת השופט במקרים כאלו, תעשה, כך נפסק, רק ב"מקרים מיוחדים וחריגים שבהם נחשף השופט ל'מסה' נכבדה של ראיות לא קבילות, עד שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו" (עניין שטייק, בעמ' 830). אין צורך להכביר מילים על כי מבחן מחמיר זה לפסלות שופט והיעתרות לבקשתה של המדינה לעיין בראיות בטרם ההכרעה בבקשה לגבייתן, רחוקים זה מזו כרחוק מזרח ממערב. יפים לעניינו דבריו של הנשיא מ' שמגר בע"פ 1748/93 סוויסה נ' מדינת ישראל (3.5.1993): "ניהול המשפט מחייב החלטות לרוב: יהיה זה התרת שאלות או איסורן, קבלת מסמכים או דחיית קבלתם; החלטה בעניין הודאות ובעניין עדים עויינים וקבלת אימרות לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות (נוסח משולב), התשל"א-1971. כל החלטה יש לה השלכה על תוצאות המשפט. אולם, אין בה כדי לפסול את השופט כי חובתו הטבועה היא לנווט את המשפט ולהחליט החלטות עד לשלב ההכרעה הסופית, גם אם החלטה זו או אחרת משפיעה על התוצאה הסופית. לו היתה נצמדת פרשנות בדבר מגמת פניו של השופט לכל החלטת ביניים כאמור, לא ניתן היה לקיים את המשפט". קבילותקבילות ראיותראיותשופטים