אחריות המעביד על התקף לב בעבודה (של עובד)

תביעת נזיקין בגין התקף לב בעבודה בגין אירוע חריג בעבודה (משימה קשה שהוטלה על הנפגע): א. ההליך 1. התובע, יליד שנת 1952, עותר בתביעתו שלפני, לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו, עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאריך 29.4.2001, בעקבות תאונה שאירעה לו תוך כדי ועקב עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 (להלן - "הנתבעת"). לטענת התובע, עקב משימה שהוטלה עליו, אשר הייתה מעבר לכוחותיו, לקה התובע באוטם שריר הלב (להלן - "התאונה"). 2. התובע הוא מסגר במקצועו, ובזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה עבד כמסגר שכיר אצל הנתבעת. הנתבעת מס' 2 הינה חברת ביטוח, ובמועדים הרלבנטיים ביטחה את אחריות הנתבעת כלפי עובדיה, בביטוח מסוג "חבות מעבידים". ב. הרקע 3. בכתב התביעה תיאר בא כוח התובע את התאונה באופן הבא: "באותו יום, ובסביבות השעה 14:30 או בסמוך לכך, בעת שהתובע מילא אחרי הוראות הנתבעת ו/או אחרי הוראות אחד ממנהלי העבודה שלה, ותוך כדי עבודתו אצל הנתבעת (כשכיר) בוולקן הנדסה, ובזמן שהכה בפטיש מאוד כבד במשקל של 10 ק"ג, התובע חש בכאבים לוחצים בקדמת החזה שהקרינו לידיים ולגב, ושהיו מלווים במחנק, הזעה, קוצר נשימה, חולשה כללית וכאב ראש ואירע לו מייד אירוע אוטם שריר הלב. יודגש, שהיה מדובר באירוע חריג". בעקבות התאונה שאירעה לתובע, התובע הובהל לבית החולים רמב"ם, שם נמצא כי לקה באוטם שריר הלב. התובע אושפז למשך 8 ימים. 4. על פי עדותו של התובע, ביום בו אירעה התאונה, היה עליו לרתך שני חצאי גליל, שהיו עשויים מפח בעובי של 22 מ"מ, לכדי גליל שלם, שקוטרו 4 מ'. ואולם, לא ניתן היה לבצע את הדבר, משום שהמפתחים של שני החצאים לא התאימו זה לזה. מנהל העבודה, מר סלימאן שחאדה, דרש מהתובע להכות עם פטיש כבד, שלטענת התובע שקל 10 ק"ג, על אחד מחצאי הגליל, כדי להתאים את המפתח שלו למפתח החצי השני, ובעודו עוסק במלאכה זו, חש בקוצר נשימה ובכאבים בחזה, והובהל לבית החולים. התובע טוען, כי ניסה לשכנע את מנהל העבודה, כי לא ניתן לבצע את המשימה באמצעות הפטיש, ויש להחזיר את חלקי הגליל למפעל הערגול, אך מנהל העבודה התעלם מדבריו, ודרש ממנו לבצע את העבודה. 5. בעקבות התאונה, הגיש התובע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה למוסד לביטוח לאומי. במסגרת ההליכים שהתקיימו במוסד לביטוח לאומי, נקבע שהתאונה היא תאונת עבודה, ולתובע נקבעה דרגת נכות יציבה וצמיתה, בשיעור 55%. כמו כן הגיש התובע לבית משפט השלום בנצרת תביעה נגד חברת הביטוח "סהר - ציון". בתביעתו עתר התובע לקבלת תגמולי ביטוח, על פי פוליסה לביטוח תאונות אישיות. גם בהליך זה נקבע, שהתובע נפגע בתאונת עבודה. אעיר, שהמבחנים שיש להפעיל בעניין שלפני שונים מאלה שהופעלו בהליכים הנזכרים. בהליך שלפני, וככל שהדברים נוגעים לבחינת חבותה של הנתבעת, יש לבחון את השאלה, האם הנתבעת הפרה חובת זהירות שהייתה חבה בה כלפי התובע. בהליכים האחרים שהתנהלו, שאלת החבות, בין אם של המוסד לביטוח לאומי ובין אם של חברת הביטוח, נבחנת על פי מבחנים אחרים. ג. תמצית טענות הצדדים 6. התובע טוען כי הנתבעת אחראית לנזקיו הן משום שהתרשלה כלפיו והן משום שהפרה חובה חקוקה. התובע טוען, כי התאונה אירעה משום שמנהל הנתבעת, מר סלימאן שחאדה, כפה עליו לעבוד עם פטיש כבד, שמשקלו כ- 10 ק"ג, ולבצע באמצעותו עבודה שלא ניתן היה לבצע. התובע טוען, כי העבודה שהוטל עליו לבצע היא עבודה מסוכנת, שכן הייתה כרוכה במאמץ פיזי קשה, שכן הפטיש באמצעותו היה עליו לבצע את העבודה, היה כבד. 7. הנתבעות מכחישות את תביעת התובע. לטענת הנתבעות, התובע לא התבקש לבצע כל עבודה חריגה, אלא היה עליו לבצע את עבודתו הרגילה, שהייתה כרוכה בעבודה עם פטיש. לטענת הנתבעות, התובע לא עבד עם פטיש כבד, ואף לא הוכיח את משקל הפטיש עמו עבד. לטענת הנתבעות, התובע חש ברע, משום שניסה להתחרות עם עובד אחר, שהיה צעיר וחזק ממנו. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי לא קיים קשר סיבתי בין העבודה, שהתובע ביצע, לאוטם שריר הלב בו לקה, ולמעשה, מהחומר הרפואי עלה, כי לקה בלבו עוד קודם שאירע לו האירוע בעבודתו. ד. חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים 8. מטעם התובע הוגשו מספר חוות דעת רפואיות, כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בין האוטם בו לקה התובע לעבודתו, ואלה הן: (א) חוות דעתו של פרופ' חיים המרמן (מוצג ת/18): פרופ' המרמן כתב בחוות דעתו, כי "מדובר בגבר אשר לקה באוטם שריר הלב ב- 29.4.2001 בעת היותו בן 49. עד אותה עת היה בריא ולא סבל מבעיית לב. תוך כדי עבודתו, בזמן הכאה בפטיש כבד של כ- 10 ק"ג, חש בכאבים בבית החזה, מלווים במתח ותסכול, מאחר וסבר כי עפ"י שיקול דעתו המקצועי כמסגר מנוסה, המשימה שהוטלה עליו הייתה בלתי סבירה ובלתי אפשרית." להערכת פרופ' המרמן, העבודה שהתובע התבקש לבצע הייתה באירוע חריג, שגרם להופעת אוטם שריר הלב, ועל כן קיים קשר סיבתי בין העבודה והאוטם. לדעת פרופ' המרמן, נכותו של התובע מגיעה כדי 50%. אציין, כי בעת שפרופ' המרמן העיד לפני, הוצגה לפרופ' המרמן הודעתו של התובע, אשר נגבתה על ידי חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי. לאחר שקרא את ההודעה, מסר פרופ' המרמן, שהגרסה שמסר התובע לחוקר המוסד לביטוח לאומי, הייתה קלה לעומת הגרסה שמסר לפרופ' המרמן, שכן בפני פרופ' הוצג האירוע כאירוע חריג, ולא כך הוצגו הדברים בהודעה לחוקר המוסד לביטוח לאומי. (ב) חוות דעתו של פרופ' אליעזר קפלינסקי (מוצג ת/17): פרופ' קפלינסקי מונה כמומחה מטעם בית משפט השלום, שדן בתביעת התובע כנגד חברת הביטוח. פרופ' קפלינסקי קבע בחוות דעתו, שגורם ההדק ("הטריגר") בעבודתו של התובע, היווה גורם מחמיר, אשר בלעדיו קיים סיכוי סביר "הרבה מעל 50% כי התקף הלב לא היה מתרחש או נדחה לתקופה מאוחרת בהרבה". פרופ' קפלינסקי ציין בחוות דעתו, כי "ברור כי גם כאשר אירוע חריג גורם להתקף לב ומוכר כתאונת עבודה - קיים רקע רפואי קודם של טרשת עורקים. בדרך כלל רבת שנים". (ג) חוות דעתו של ד"ר יעקב פרידמן (שלא נחקר בפני): ד"ר פרידמן קבע, שאלמלא אירע לתובע אוטם שריר הלב בזמן עבודתו, הופעת האוטם הייתה נדחית למועד מאוחר יותר. 9. בנוסף למומחים האמורים, העיד לפני ד"ר אלכסנדר סטיז'בסקי, אשר נתן לתובע "תעודה ראשונה לנפגע בעבודה" (מוצג ת/16), בה צוין כי משקל הפטיש היה 10 ק"ג. אציין, כי לפי עדותו של ד"ר סטיז'בסקי, הדברים שנרשמו על ידו בתעודה, נמסרו לו מפי התובע (עמ' 65 לפרוטוקול, שורות 11 עד 23). על כן ברור הדבר, שלדברים שרשם ד"ר סטיז'בסקי, אין למעשה ערך רפואי כלשהו, שהרי אין משקלם שונה ממשקל הדברים שהתובע מסר בעדותו לפני. 10. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר חנן שניידר (מוצג נ/14). בחוות דעתו ציין ד"ר שניידר, כי מעיון בתיעוד הרפואי עולה, כי שבוע לפני האירוע התובע סבל מתעוקת לב בלתי יציבה, ולמעשה היה צורך לאשפז אותו ולבצע לו צינתור. ד"ר שניידר הוסיף, שהתובע לא לקה באוטם שריר הלב, ונכותו נובעת ממחלה כלילית כרונית, שקיננה בגופו על רקע ריבוי גורמי סיכון. לדעת ד"ר שניידר, נכותו של התובע מגיעה כדי 10% בלבד. אציין, כי להתרשמותי, חוות דעתו של ד"ר שניידר נגועה במידה רבה של מגמתיות, והנני מתקשה לבסס עליה ממצאים עובדתיים. ה. נסיבות התאונה ומשקל הפטיש 11. הנתבעת מכחישה את טענות התובע, כי אולץ לעבוד עם פטיש במשקל 10 ק"ג, וכי עבד עם הפטיש משום שחשש שיפוטר מעבודתו. לטענת הנתבעות, גרסתו של התובע לא הייתה עקבית. באשר למשקלו של הפטיש, מצביעות הנתבעות על כך, שבמקומות שונים מסר התובע נתונים שונים בנוגע למשקל הפטיש, ולמעשה משקלו של הפטיש התפתח החל ממשקל של 5 עד 7 ק"ג, עובר ל- 8 ק"ג , ולבסוף 10 ק"ג. ואכן, עיון בהודעה שמסר התובע לחוקר המוסד לביטוח לאומי (מוצג נ/9) מלמד, כי התובע מסר שעבד עם פטיש שמשקלו 5 עד 7 ק"ג (שם, בעמ' 3), ולשאלת החוקר "האם היה משהו מיוחד בעבודה ביום האירוע או שעסקת בעבודה הרגילה שלך?", השיב התובע: "עסקתי בעבודה הרגילה שלי וזו עבודה שאני מכיר ולפעמים הולך קצת יותר קשה. לא היה שום דבר חריג, חוץ מזה שהיה חם והייתה עבודה פיזית." בתביעה שהגיש התובע לקצבת נכות כללית (מוצג נ/10), נרשם מפי התובע: "בזמן עבודה בעודו עובד עם פטיש 8 ק"ג הרגיש כאבים בחזה המקרינים לגב, קוצר נשימה, ונלקח לבי"ח מייד". 12. נראה הדבר, שהתובע אכן עבד עם פטיש כבד, כדי להתאים את המפתח של אחד מחצאי הגליל למפתח של החצי האחר, ואולם, גם אם הייתה זו עבודה פיזית, והיום היה חם, היתה זו עבודה רגילה שהתובע נתבקש לבצע על ידי הממונה עליו. כאמור, אף פרופ' המרמן מסר בעדותו, שאילו ידע את הגרסה שהתובע מסר למוסד לביטוח לאומי, אפשר וחוות דעתו הייתה שונה. ו. מצבו הבריאותי הקודם של התובע 13. כאמור, לטענת התובע, ערב התאונה הוא היה בן אדם בריא, ללא מחלת לב ותפקד על הצד הטוב ביותר. ספק אם טענה זו יכולה לעמוד לאור הדברים שנרשמו מפיה של אשת התובע בעת קבלתו בבית החולים. 14. התובע התקבל בבית החולים בתאריך 29.4.2001, ובתאריך 5.5.2001 בדק אותו ד"ר עלי יחיא, לקראת שחרור התובע לביתו. ד"ר יחיא רשם "תכנית" בכתב ידו (מוצג נ/13), ולמטה ממנה רשם את ההערה הבאה: "נ.ב.: בקבלתו במיון בדקתי את החולה. אשתו (אחות במקצועה ציינה (?) שאלתי את החולה, שסבל מכבדות בחזה וקוצר נשימה שבוע טרם קבלתו שהיו מופיעים במאמץ." אף בסיכום האשפוז המודפס (מוצג ת/3) צוינה אמרתה של אשת התובע, ולצד הדברים אף צוינו גורמי הסיכון למחלת לב איסכמית: "עישון 32 שנים, כ- 2 קופסאות ליום. שולל יל"ד, סכרת או סיפור משפחתי של מחלת לב, לא ידוע על היפרכולסטרולמיה." אציין, כי אשת התובע, שהעידה לפני, הכחישה כי אמרה הדברים הנזכרים לד"ר יחיא. ואולם, לאחר ששקלתי הראיות שלפני, הנני סבור שאין להתעלם מהתרשומת של ד"ר יחיא, אשר בוודאי אין לא עניין בתוצאות המשפט. 15. הנה מתברר, שכשבוע לפני האירוע שאירע לתובע בעבודתו, כבר סבל התובע מתופעות של "כבדות" בחזה וקוצר נשימה במאמץ. דברים אלה מלמדים, שהתובע לא היה בריא כפי שטען. מוכן אני להניח, שהמאמץ הפיזי בזמן העבודה, שימש כגורם הדק, שגרם לתעוקת הלב בה לקה התובע. ואולם, לצד הקשר הסיבתי הרפואי, יש לבחון האם קיים קשר סיבתי משפטי, והאם המעסיק הפר חובת זהירות כלפי התובע. בעניין זה אציין, כי לא הובאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על כך, שמעסיקו של התובע ידע על כך, שהתובע סבל מתופעות של "כבדות בחזה" וקוצר נשימה עוד לפני האירוע שאירע לתובע בעבודתו. ז. האחריות לתאונה 16. התובע טוען, כי הנתבעת אחראית לנזק שנגרם לו, משום שהעמידה אותו בסיכון עקב דרישתה ממנו, כי יבצע את עבודתו עם פטיש כבד, עבודה שלדעת התובע, לא ניתן היה לבצע. ואולם, אפילו אניח שהתובע עבד עם פטיש שמשקלו 10 ק"ג, עדיין אין מקום, לדעתי, להטיל על הנתבעת אחריות לנזקיו של התובע. 17. עצם פגיעתו של עובד במהלך עבודתו אינו מטיל בהכרח אחריות על המעביד. על התובע היה להוכיח, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפיו, וזאת בשני מישורים. המישור האחד הוא המישור המושגי, והמישור השני הוא המישור הקונקרטי. במישור המושגי, נבחנים "יחסי השכנות" בין התובע והנתבע, ונראה הדבר, שלא יכולה להיות מחלוקת, כי מהבחינה המושגית, לאור יחסי עובד - מעסיק, התובעת אכן חבה בחובת זהירות מושגית כלפי התובע. במישור הקונקרטי נבחנת השאלה, האם הנתבעת הייתה צריכה לצפות, בנסיבות העניין, את קרות הנזק. 18. על המעסיק מוטלת חובה גורפת לנקוט באמצעים סבירים, כדי למנוע מעובדיו סיכונים במקום העבודה, וכדי להגן עליו מפניהם. ואולם, חובת המעסיק חלה על סיכונים אותם ניתן לצפות מראש, בין היתר לאור אופי העבודה והמקום בו היא מבוצעת. במקרה שלפני, התובע התבקש לבצע עבודת מסגרות רגילה, שלא היה בה כדי לחשוף את התובע לסיכון מיוחד. אף לא הוכח, שהנתבעת ידעה ששבוע קודם לכן, התובע סבל "מכבדות בחזה" וקוצר נשימה בזמן מאמץ. על כן, לא ניתן לומר על הנתבעת, כי חשפה את התובע לסיכון מיוחד בעבודתו. חובת הזהירות המוטלת על המעסיק, מחייבת אותו להגן על העובד מפני סיכונים בלתי סבירים, ובע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113, 126 נקבע (מפי כב' השופט ת' אור): "אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לסיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו." על דברים אלה חזר בית המשפט במספר פסקי דין. כך למשל, בע"א 5379/09 סימה מתתיהו נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ז(1) 167 (1993), נדון עניינה של מורה, שבמהלך הכנות לקראת אירוע בבית הספר, העבירה שולחנות וכסאות, ונפגעה בגבה. תביעתה נגד מעסיקתה נדחתה, ועל כך הוגש ערעור. בית המשפט העליון דחה את הערעור, וקבע, כי המערערת התבקשה לבצע פעולות יום-יומיות רגילות, שאינן טומנות בחובן סיכונים מיוחדים, ועל כן לא היה על הממונים עליה לנקוט בצעדי זהירות מיוחדים (וראו גם ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מ"ז(3) 344 (1993). 19. במקרה שלפני התובע הוא מסגר, והעבודה עם פטיש, לרבות פטיש כבד, היא לחם חוקו, וחלק משגרת עבודתו. מדובר בעבודה יום-יומית, שאינה טומנת בחובה סיכון מיוחד. עבודת המסגר היא מעצם טיבעה עבודה פיזית, ובמקרים רבים מתבצעת בשטח הפתוח. נסיבות המקרה, כפי שהתבררו מהראיות שהונחו לפני מלמדות, שהתובע לא נחשף לסיכון בלתי סביר. הנתבעת לא הייתה צריכה לצפות שייגרם לתובע אוטם שריר הלב, עקב ביצוע עבודתו השגרתית. במיוחד לא היה מקום, שהנתבעת תצפה את האירוע אם לא נמסר לה דבר על כך, שכבר שבוע לפני כך, התובע סבל מ"כבדות בחזה" וקוצר נשימה במאמץ. עבודתו של התובע ביום התאונה הייתה עבודה רגילה, ואף התובע ראה זאת כך בעת שמסר הודעתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי. 20. על כן, הנני קובע, כי הנתבעת לא הפרה את חובת הזהירות החלה עליה כלפי התובע. ח. הפרת חובה חקוקה 21. התובע טען כי יש להטיל על הנתבעת אחריות אף משום שהפרה חובה חקוקה כלפיו. נראה, שהתובע זנח טענה זו. מכל מקום, לא מצאתי שהנתבעת הפרה חובה חקוקה כלפי התובע, והתובע אף לא ציין מהי הוראת הדין, שהנתבעת הפרה כלפיו. על כן, אף טענתו זו של התובע נדחית. ט. סוף דבר 22. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה. (ב) הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪. התקף לב / אוטם שריר הלבאחריות המעביד