סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד

סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקה נקבע כי נוסח הסעיף מצביע על כך שהבאת ראיות לסתור תותר במקרים מיוחדים וחריגים בלבד, ובנסיבות יוצאות דופן [ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991)]. הפסיקה אינה קובעת רשימה סגורה של מקרים בהם תותר הבאת ראיות לסתור והדבר יבחן לפי נסיבות כל מקרה לגופו. הפסיקה מחלקת את הטעמים להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור לשני סוגים: ##האחד##, טעמים משפטיים, קרי, פגמים מהותיים, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, שנפלו בהליך קביעת הנכות על פי דין. ##השני##, טעמים עובדתיים חדשים וכבדי משקל, כגון: שינוי מהותי במצבו של המבקש לאחר שנקבעה הנכות, נכות נוספת שהתגלתה לאחר הקביעה הקודמת, וכד'. נטל ההוכחה רובץ כמובן לפתחו של מגיש הבקשה להבאת ראיות לסתור [ר"ע 634/85 עודה נ' רותם - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 509 (1985)]. סוג המקרים המובהקים בהם ראתה הפסיקה הצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, הם כאשר עברו הרפואי של הנבדק שקדם לתאונה או מצב רפואי מאוחר שארע או התפתח לאחר התאונה, הרלוונטי לתחום הפגיעה שעל הפרק, נעלם מעיני הועדה הרפואית. בעניין זה אפנה לע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, שם הצביע בית המשפט העליון על מקרה כאמור, כמקרה בו יש להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור קביעת מל"ל: "... מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה..." ראה גם רע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה ברוך ואח', אשר עסק במקרה בו קביעת המל"ל לא עורכת אבחנה בין שני אירועים שונים: "...בנסיבות האלה, כשדרגת נכות נקבעה על-ידי ועדה רפואית כנובעת מתאונת עבודה (אשר היוותה גם תאונת דרכים), ובפועל ברור שהיא משקפת גם נזק על יסוד גורם אחר שאינו אותה תאונת דרכים שהיוותה גם תאונת עבודה, יש לומר שקביעת הוועדה הרפואית נסתרה ושהיא מצדיקה מינוי מומחה רפואי (ראה והשווה רע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי). .." וראה פסק דינו של כב' השופט זילברטל ברע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי מיום 8/4/2013 בסעיף 19: "... נמצא, כי יש משמעות לעובדה שהחומר הרפואי המתייחס לתאונה השניה לא עמד לנגד עיני רופאי הוועדות הרפואיות של המוסד שדנו בעניינו של המשיב. אין לשלול מראש את האפשרות שלא תהיה לחומר הרפואי האמור כל תרומה לבחינת נכויותיו של המשיב שנגרמו לו בתאונה הראשונה, שכן בעקבות התאונה השניה הוא התלונן, שוב ושוב, על החמרה ממשית במצבו הנפשי (וכידוע, היקף השלכותיו של אירוע מסוים על מצב נפשי, שגם לפניו לא היה מאוזן, אינו תלוי בהכרח בעוצמת הפגיעה הפיזית שנגרמה באותו אירוע). אוסיף, כי גם לחלק מהנכות הנוירולוגית שנקבעה למשיב (זו שלפי סעיף 29(11) לתוספת) יש זיקה למצב הנפשי. זאת ועוד, בעקבות התאונה השניה התלונן המשיב על כאבים בצוואר, וכזכור, נכותו האורטופדית נקבעה בגין מצב עמוד השדרה הצווארי. מסקנתי היא, אפוא, שיש מקום להתיר למבקשות להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד ..." הגם שמתן היתר לעורכי דין תאונת דרכים להביא ראיות לסתור שמור למקרים חריגים, לבית המשפט שיקול דעת להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור כאשר קמים בלבו ספקות באשר לקביעת הוועדה הרפואית וכאשר הוא מוצא כי בפני הוועדה הרפואית לא הונח חומר מהותי ועל כן הוצגה לכאורה תמונה בלתי שלמה עובר לקביעת דרגת הנכות (רע"א 6812/06 תייר נ' אטיה 20.2.2007). עוד נקבע כי "פער בין הקביעה על פי דין לבין הקביעה בחוות דעתו של מומחה מטעם התובע, ויהיה זה אף פער ניכר, אינו משמש טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור. עם זאת, יש בפער קיצוני כדי לחדד את מידת הביקורת המופעלת כלפי הקביעה שעל פי דין. בעניין אחד נפסק כי "בעוד שפער של 10% למשל....מהווה שיקול מבוטל, אם בכלל, בגדר הטעמים המיוחדים שנדרשים, הרי שאין להתעלם מפער של 90% ומהשפעתו הגורלית לעניין פיצוייו של ניזוק וכי בעטיו, יש לדקדק כפל כפליים בבחינת תקנות הליכי הוועדה" (ספרו של אליעזר ריבלין, תאונת דרכים, מהדורה רביעית בעמוד 777). סעיף 6ב נכות על פי דיןתאונת דרכים