האם אפשר לאשר הסדר נושים לבקשת 40% מבעלי המניות ?

האם אפשר לאשר הסדר נושים לבקשת 40% מבעלי המניות ? לפניי בקשה לאישור הסדר נושים לפי 350 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), בין חברת אוזון מדיטרנאו בע"מ (להלן: "החברה") לבין נושיה. המבקשים הם המחזיקים של 40% מהון מניותיה של החברה. החברה נוסדה בשנת 2012 לשם הקמת מרכז אימון אופניים ומרכז לארגון אירועי רכיבה מקצועיים. לצורך הקמתה הוזרמו לחברה הלוואות בעלים בסכום כולל של 1,700,000 ש"ח. החברה התקשרה עם החברה לפיתוח פתח תקוה בע"מ (להלן: "החברה לפיתוח") בהסכם שכירות של נכס מקרקעין, לצורך הפעלת מרכז האימון, לפיו היתה אמורה לשלם לחברה לפיתוח דמי שכירות חודשיים בסך של 33,000 ₪. בחודש ספטמבר 2013 נקלעה החברה לקשיים כלכליים ולמעשה למצב של חדלות פרעון, ובעקבות כך סגרה את שעריה. נכס המקרקעין ששכרה החברה הוחזר לחברת לפיתוח עוד בחודש נובמבר 2013, על מנת להמנע מן הצורך להמשיך ולשלם בגינו דמי שכירות. כיום מצוי בקופתה של החברה סכום זעום של כ- 60,000 ₪ בלבד, ומצבת חובותיה מוערכת בסך של כ- 1.3 מליון ₪. אין חולק כי החברה מצויה בחדלות פרעון. על פי ההסדר המוצע, הנושים בדין קדימה של החברה יקבלו דיבידנד בשיעור של 100% מנשייתם (למעט שכר עבודה של בעלי מניות, שלא ישולם), הנושים המחזיקים בערבויות אישיות של המבקשים ו/או של דניאל רייק, ששימש כדירקטור בחברה, יקבלו 100% מהחוב המובטח בערבויות כאמור, הנושים הבלתי מובטחים (זולת החברה לפיתוח), יקבלו דיבידנד בשיעור של 32% מנשייתם, ועם אישור ההסדר, יופטרו המבקשים וכן דניאל רייק מתביעות אישיות בגין חובות החברה, למעט לגבי ערבויות אישיות שאינן נפרעות במסגרת ההסדר. המקור למימון ההסדר הוא סך של 500,000 ₪ שיעמידו המבקשים לטובת ההסדר תוך 30 יום, וזאת בנוסף לסך של 60,000 ₪ שמצוי כיום בקופת החברה. הנאמן להסדר אף הודיע כי ככל שיהיה צורך בהשלמת סכומים נוספים לשם קיום הוראות ההסדר, ידאגו המבקשים לעשות כן. בדיקת תביעות החוב של הנושים צפוייה להסתיים תוך 90 יום. בהחלטה מיום 22.12.2013 אישרתי לכנס אסיפות נושים לשם אישור ההסדר. ערב כינוס האסיפות הושג הסדר עם בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") ועם החברה לפיתוח, במובן זה שהבנק יקבל בנוסף לחוב בסך של 208,153 ₪ המובטח בערבות אישית, סך של 31,847 ₪ בגין נשייתו הרגילה, סכום המהווה 10% בלבד מנשייתו הרגילה. עוד הוסכם כי החברה לפיתוח תקבל בגין החוב הרגיל שאינו בדין קדימה, סך של 10,000 ₪ בלבד, המהווה 4% מהחוב בדין רגיל של החברה לפיתוח שהינו סך של 247,051 ₪ (את החוב בדין קדימה בסך של 35,560 ₪ היא תקבל במלואו). ביום 19.2.2014 כונסו אסיפות נושים לצורך דיון בהסדר. באסיפת הנושים שהם בעלי ערבות אישית נרשמה תמיכה של הנושה הבודד הנמנה על קבוצה זו (הבנק). באסיפת הנושים בדין קדימה זכה ההסדר לרוב של שבעה מתוך שמונה משתתפים, ולרוב ערך של 97% מהנשייה המשתתפת בהצבעה. באסיפת הנושים הרגילים זכה ההסדר לרוב של 15 תומכים מתוך 18 משתתפים, ולרוב ערך של 86% מן הנשייה המשתתפת בהצבעה. ההסדר אושר איפוא ברוב מנין וברוב ערך כנדרש לפי סעיף 350(ט) לחוק. הוגשה התנגדות אחת לאישורו של ההסדר, על ידי חברת א.צ. מערכות מיזוג אויר בע"מ (להלן: "המתנגדת"), שהיא נושה בדין רגיל בסך של 111,810 ₪ בגין ציוד של מיזוג אויר שהתקינה במושכר (להלן: "הציוד"), ואשר תמורתו שולמה לה רק בחלקה. יצויין כי המתנגדת הגישה לאחרונה תביעה כספית נגד החברה, נגד המבקשים ונגד בעלי מניות נוספים של החברה, בגדרה היא מבקשת להטיל אחריות אישית על המבקשים מכח דיני הרמת מסך. המתנגדת טוענת כי מדובר בהסדר בלתי ראוי הנגוע בהעדפת נושים פסולה, שכן החברה לפיתוח נפרעת ביתר משאר הנושים בשים לב לכך שהיא מחזיקה כיום ברשותה בציוד שנותר במושכר. עוד טוענת המתנגדת כי החוב כלפיה נוצר בחוסר תום לב על ידי המבקשים, שכן מדובר במבקשים בעלי ממון רב שמנסים להתחמק מחבות באמצעות הסדר הנושים, ואשר הציגו מצג שוא כלפי המתנגדת בעת שהזמינו את הציוד שתמורתו לא שולמה. הציוד הוזמן שלושה חודשים בלבד בטרם סגרה החברה את שעריה, והמתנגדת טוענת כי הדבר מעיד שהחברה והמבקשים נטלו סיכון בלתי סביר כאשר ביצעו את ההזמנה, בלא שתהיה לחברה יכולת לשלם את תמורתו. לדידה, החברה נוהלה במימון דק. עוד טוענת המתנגדת כי החברה והנאמן להסדר מונעים ממנה לפרק את הציוד שהתקינה במושכר על מנת להקטין את נזקיה. הכנ"ר תומך באישורו של ההסדר מטעמיהם של המבקשים. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב ושמעתי השלמת טיעון בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את ההסדר, והכל מן הנימוקים המפורטים להלן. ראשית לכל, עסקינן בהסדר אשר זכה לתמיכה גורפת של הנושים, לסוגיהם השונים, לרבות הנושים בדין רגיל עליהם נמנית המתנגדת. כאשר עסקינן בהסדר נושים, יש ליתן משקל מיוחד לרצונם של הנושים, ורק במקרים חריגים, שהמקרה הנוכחי איננו נמנה עליהם, לא יכבד בית המשפט את רצונם של הצדדים להסדר. זאת ועוד, בעניננו, מדובר במקרה מובהק של טענה נגד כדאיותו הכלכלית של ההסדר. בענינים כגון אלה, אין כל עילה שלא לכבד את רצונם של הצדדים להסדר. עמד על כך בית המשפט (כב' השופטת ו' אלשיך) בעניין פר"ק (ת"א) 42576-02-13 אלביט הדמיה בע"מ נ' רשות לניירות ערך ( 19.8.2013): "הלכת היסוד בדיני הסדרים הינה, כי שיקול דעת כלכלי זה מוקנה, באורח כמעט בלעדי, לנושים עצמם - ולא לבית המשפט או לכונס הנכסים הרשמי". ברי כי המקרה שלפנינו איננו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם יימנע בית המשפט מלכבד את רצונם של הצדדים להסדר. לכל אלה יש להוסיף כי הלכה למעשה, האלטרנטיבה היחידה העומדת על הפרק ככל שההסדר לא יאושר, היא פירוקה של החברה. ברי כי החברה היא חדלת פרעון, שכן בקופתה מצוי סך של 60,000 ₪ בלבד, לא נותרו לה נכסים כלשהם, מרכז האימון שהפעילה נסגר זה מכבר, ומצבת החובות שלה מוערכת בסך של כ- 1.3 מליון ₪. פשיטא שבנסיבות אלה, ככל שההסדר לא יאושר והחברה תיקלע לפירוק, הסיכוי שיעלה בידי הנושים לקבל דיבידנד העולה על מה שמוצע להם במסגרת ההסדר, פשוט אינו קיים. זאת ועוד, בית המשפט, בבואו לבחון האם ראוי לאשר הסדר לפי ס' 350 לחוק, אינו שם את עצמו בנעליהם של נושי החברה. אין הוא שואל את עצמו האם מדובר בהסדר ראוי וכדאי לנושים. כל שעליו לבחון הוא שההסדר אכן אושר ברוב הנדרש, שהרוב שהושג היה רוב אמת, שהרוב הושג באסיפות שסווגו כהלכה, שהמידע הדרוש לענין נמסר למצביעים או שהיה ידוע להם ממילא, שלא קיימת אפליה פסולה בין המשתתפים הנמנים על אותו מעמד ושההצבעה לא היתה נגועה בחוסר תום לב. בחינת ההסדר באספקלריה האמורה, אינה מגלה כל עילה להתערבותו של בית המשפט בהסדר שאושר. לא מצאתי ממש בטענה כאילו ההסדר נגוע בהעדפת נושים כלפי החברה לפיתוח. נהפוך הוא, החברה לפיתוח נאותה להסתפק בדיבידנד מופחת של 4% בגין יתרת החוב שאיננו בדין קדימה. בנוסף, לא מצאתי ממש בטענות המתנגדת בנוגע להותרתו של הציוד במושכר שהוחזר לחברה לפיתוח. החזקה במושכר הוחזרה לחברה לפיתוח עוד בחודש נובמבר 2013, כך שממילא אין ביכולתם של החברה או הנאמן ליטול כיום את הציוד מן המושכר, מה גם שספק רב אם לפי חוזה השכירות בין החברה לבין החברה לפיתוח, רשאית היתה החברה לפרק את ציוד המיזוג במקרה של סיום השכירות. לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות, יכולה היתה החברה לפיתוח לטעון כי מדובר בחיבור של קבע העובר לבעלותה בתום תקופת השכירות. מכל מקום, המתנגדת לא שימרה את הבעלות בציוד במסגרת תנייה של שימור בעלות, ולא דאגה להבטיח את זכויותיה בכל דרך אחרת. יתר על כן, כאשר עמדה על הפרק האפשרות לפרק את הציוד, טענה המתנגדת כי עלויות הפירוק הן גבוהות מדי ולא היא שצריכה לשאת בהן. אכן, במסגרת ההסדר יוענק הפטר למבקשים וכן לדניאל רייק מתביעות אישיות בגין חובות החברה, למעט לגבי ערבויות אישיות שאינן נפרעות במסגרת ההסדר. יחד עם זאת, יש לזכור כי מקבלי ההפטר הם אלה שמעמידים לבדם את המימון בסך 500,000 ₪ לצורך ביצועו של ההסדר, ועל כן בלא תרומה אישית זו שלהם, אין כל תקומה להסדר. בהקשר זה יש לזכור כי המבקשים אינם חתומים כערבים כלפי המתנגדת, כך שההפטר שהם זוכים לו ביחס אליה אינו בגין ערבות אישית כלפיה, אלא רק מפני התביעה להרמת מסך, שכלל לא ניתן לקבוע כיום מראש כי בסופו של יום היא היתה מוכתרת בהצלחה. בנסיבות שתוארו לעיל, מדובר בתרומה אישית ראויה שמצדיקה את מתן ההפטר המבוקש. גם העובדה שהמושכר הוחזר באופן בהול לחברה לפיתוח מיד עם קריסתה של החברה, אינה צריכה לפעול לחובתם של המבקשים. החזרה מהירה של המושכר מנעה את הגדלת החובות נשוא ההסדר, שכן אלמלא הוחזר המושכר, היה נוסף למצבת חובותיה של החברה חוב דמי שכירות חודשי בסך 33,000 ₪ (נכון להיום היה מצטבר חוב נוסף של כ- 165,000 ש"ח בגין דמי שכירות), מה שהיה פוגע עוד יותר בכלל הנושים. מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני דוחה את ההתנגדות לאישורו של ההסדר. לנוכח קיום ההליכים על פי דין ובכללם כינוס אסיפות, ולאחר שבוצעו פרסומים כדין, ומשנדחתה ההתנגדות הבודדת לאישורו של ההסדר, אני נעתר לבקשה ומאשר את ההסדר, מנימוקי הבקשה. אין באמור כדי לפטור את החברה והמבקשים מהשגת כל אישור על פי כל דין. לנוכח הצהרת הנאמן להסדר, על המבקשים להעביר לקופת ההסדר סך של 500,000 ₪ תוך 30 יום, וככל שיהיה צורך בהשלמת סכומים נוספים לשם קיום הוראות ההסדר, ידאגו המבקשים לעשות כן. בדיקת תביעות החוב של הנושים תסתיים תוך 90 יום. נושההסדר נושיםמניותשאלות משפטיותבעלי מניותדיני חברות