נטען כי הבקשה לעיכוב ביצוע גרמה נזק כספי גדול לקופת פשיטת הרגל

נטען כי הבקשה לעיכוב ביצוע גרמה נזק כספי גדול לקופת פשיטת הרגל: 1. המבקשת (להלן: המבקשת או הנאמנת) הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אחסאן כנעאן) מיום 7/4/14 בת"א 31204-07-12, שם נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) להשבת ערובה ועירבון שהופקד על ידם בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה, כתנאי למתן צו ארעי אשר אסר על המשך הליכי פינויים של המשיבים מהדירה (להלן: הדירה). עוד עתרה המבקשת על דרך הגשת "בקשה דחופה", לעיכוב ביצוע ההחלטה הנ"ל. 2. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 13/4/14 הוריתי על מתן תשובה לבקשה, כמו כן ניתן צו המורה על עיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום, באופן שתעוכב השבת הסכום שהופקד על ידי המשיבים כתנאי למתן צו המניעה הזמני, וזאת עד למועד מתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור. 3. לאחר עיון חוזר בבקשה ולאחר עיון בתשובה שנתקבלה, יש בדעתי ליתן רשות ערעור לראות את הבקשה שהוגשה כבקשה שניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לפיכך תידון הבקשה כערעור. הרקע וההליכים: 4. המשיב מס' 4 (להלן: הבנק) פתח בהליכי מימוש משכון כנגד המשיב מס' 3 (להלן: נתן או החייב) במסגרת תיק הוצל"פ 12-01004-11-5 בגין משכון שנרשם על הדירה הנ"ל, להבטחת הלוואה שניתנה לנתן על ידי הבנק. 5. יצויין כי עוד ביום 30/6/11 הוצא כנגד החייב (נתן) צו כינוס נכסים, במסגרת תיק פש"ר (חי') 35836-04-11, ובהמשך ביום 10/9/12 הוא הוכרז כפושט רגל והמערערת מונתה כנאמנת על נכסיו. 6. במסגרת הליכי מימוש המשכון נשלחה הודעת פינוי למשיבים. בעקבות קבלת הודעת הפינוי, הגישו המשיבים תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה למתן פסק דין הצהרתי בת"א 31204-07-12 ביום 16/7/12, במסגרתו עתרו למתן סעד הצהרתי, לפיו יש למשיבים זכות להמשיך ולגור בדירה עד סוף ימם, וזאת על אף שהזכויות בדירה הועברו לנתן, וזאת מבלי שהחזקה בה הועברה אל האחרון. טענת המשיבים הייתה עוד כי הם דיירים מוגנים בדירה מכוח חוזה שכירות בין המנוח לבין נתן. יחד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על הבנק מלהמשיך בהליכים פינוי הדירה שננקטו כנגד החייב. 7. ביום 16/7/12 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' רניאל) צו מניעה זמני אשר עיכב את הפינוי עד לסידור חלוף למגורים למשיבים, כפי שייקבע על ידי רשם ההוצאה לפועל, וזאת כנגד הפקדת ערבות בנקאית או סכום במזומן של 25,000 ₪ ערובה ועוד 25,000 ₪ עירבון. 8. מאחר שהחוב של החייב לבנק שעמד במועד הגשת התובענה על כ-350,000 ₪ היה נמוך משמעותית משווי זכויות החייב בדירה (הדירה מוערכת על פי המפורט בבקשת רשות הערעור (סע' 8) על כמיליון ₪), הרי שיכולה הייתה להיוותר ממכירת הדירה יתרה (כ-650,000 ₪), לטובת הנושים הבלתי מובטחים של החייב בתיק הפש"ר שהתנהל כנגדו. מן הטעם האמור, הגישה המערערת (במעמדה כמנהלת מיוחדת לנכסי החייב) ביום 22/7/12 - כ-6 ימים לאחר שהוגשה התביעה ולאחר שניתן צו המניעה הזמני - בקשה לבית המשפט של פשיטת הרגל להתיר לה להגיש בקשה לצירופה כצד דרוש לאותה תובענה שהוגשה על ידי המשיבים בת"א 31204-07-12. ואכן, ביום 6/8/12 נעתר בית המשפט של פשיטת הרגל (כב' השופט ר' סוקול) לבקשה והורה על מינויה כמנהלת מיוחדת לצורך השמירה שהנכס יימכר תמורת מלוא ערכו. עוד הבהיר בית המשפט באותה החלטה כי יש מקום להגן על אינטרס הנושים. עוד נקבע כי צירוף המערערת יבטיח שהחייב והמשיבים גם יחד לא יגיעו להסדרים אשר יהא בהם כדי לפגוע בנושים באופן שייגרע ממסכת הנכסים שעמדו לחלוקה בין הנושים הלא מובטחים. 9. ביום 29/10/12 - לאחר שהדיון בתובענה הועבר מבית המשפט המחוזי לבית המשפט השלום (ת"א 31204-07-12), לאור הסמכות העניינית הנתונה לבית משפט השלום לדון בנושא, הגישה המערערת בקשה לבית משפט השלום להצטרף לדיון בתובענה. בהחלטה מיום 15/11/12 נעתר בית משפט השלום (כב' השופט אחסאן כנעאן) לבקשה והורה על צירופה של הנאמנת כצד דרוש בתובענה. 10. ביום 6/3/13, כאשר צו המניעה כנגד פינויים של המשיבים מן הדירה עומד בעינו ומנגד חוב הבנק של החייב הולך וגדל, האריך בית המשפט את תוקפו של צו המניעה הזמני בכפוף להפקדה נוספת של סכום של 40,000 ₪ בתוך 21 ימים. הסכום הנוסף לא הופקד. ולכן ביום 24/4/13 - כ-9 חודשים לאחר הוצאת צו המניעה, הורה בית המשפט על ביטולו של צו המניעה הזמני, ובהמשך מאחר שהמשיבים לא הגישו תצהירי עדות ראשית על אף ארכות שניתנו, ניתן ביום 15/8/13 פסק דין המורה על דחיית תביעתם. מאחר שלא הוגש ערעור, היה פסק הדין לחלוט. 11. ביום 11/12/13 הגישו המשיבים בקשה להשבת הסכומים שהופקדו על ידם כתנאי למתן צו ארעי. לבקשה צורפה תגובת החייב בלבד אשר לא התנגד לשחרור סכומי הערובה והעירבון למשיבים. הבנק והמערערת התנגדו לבקשה לשחרור כספים והגישו תגובתם. המערערת הבהירה במסגרת התנגדותה שגם אם הבנק לא יינזק כביכול כתוצאה מהצו הארעי, הרי שיש גם לשקול את העובדה שקופת פשיטת הרגל המייצגת את הנושים הבלתי מובטחים של החייב, תישא בנזק שנגרם כתוצאה מהעיכוב. 12. בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום נשוא בקשת רשות הערעור, ביום 7/4/14 - ולאחר שבית המשפט התנצל בפני הצדדים על העיכוב במועד מתן ההחלטה - נדחתה בקשת הבנק בהתייחס לסכום של 25,000 ₪ שהופקד כתנאי למתן הצו הזמני, והורה על השבת הסכום למשיבה מס' 2 (להלן: הגב' X). בנוגע לעובדות הרלוונטיות עובר למועד אותה החלטה, ציין עוד בית משפט השלום, כי, בין לבין, הגישה הגב' X תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי [הערה שלי - תביעה שלכאורה הייתה אמורה להיות מוגשת בבית המשפט לענייני משפחה] ת"א 4913-12-13, שם ביקשה להצהיר כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה מכח חזקת השיתוף. במסגרת אותה תובענה הגיעו הגב' X והבנק להסדר, לפיו גב' X תפנה את הדירה עד ליום 5/1/14, והחל מאותו מועד תשלם לבנק דמי שכירות לדירה בת 2 חדרים, בגובה שייקבע על ידי בית המשפט. כמו כן הוסכם כי הערבות שהופקדה, תושב לידיה. 13. בהתייחס להחלטת בית משפט השלום נזכיר עוד, כי בית המשפט עמד על ההבדל בין הסמכות להורות על חילוט העירבון לבין העדר סמכות לחילוט ערובה - מבלי שבית המשפט הגדיר את סיווג הסכום שהופקד (אם מדובר בעירבון או ערובה) - קיבל את בקשת גב' X ודחה את בקשת הבנק לחילוט הסכום. בהנמקה באותה החלטה ציין בית משפט השלום, כי לא הוכח שנגרם נזק לבנק, והראייה שלא הוגש תצהיר למעט צירוף דף חשבון כי החוב תפח, וזאת מאחר שערך הדירה ייכסה את החוב במלואו גם לאחר שהחוב תפח וכן לאור ההסדר שהגיעו הבנק והגב' X, כפי שפורט לעיל. טענות בעלי הדין: 14. המערערת טוענת במסגרת בקשת רשות הערעור, וכן בבקשה הדחופה לעיכוב ביצוע כי הגשת התביעה על ידי המשיבים אשר נדחתה (ולא נמחקה כפי שציין בטעות בית משפט השלום) ואשר מלכתחילה הייתה משוללת כל בסיס, גרמה נזק כספי גדול לקופת פשיטת הרגל של החייב, וזאת מאחר שמכירת הדירה מעוכבת מאז חודש יולי 2012, חוב הבנק תפח, וממילא עלולה היתרה הנותרת לקטון, ולפגוע בנושים הבלתי מובטחים של החייב. המערערת טוענת עוד כי הסכום שהופקד הוא ערובה, שבאה להבטיח את נזקי בעלי הדין המעורבים, ובכלל זה גם את אינטרס הנושים בתיק פשיטת הרגל המיוצגים על ידה כנאמנת. לכן, היה על בית משפט קמא לבדוק אם מדובר בבקשה שאינה צריכה שמיעת ראיות ואינה מסובכת כלל, הרי רשאי היה להכריע בבקשה לגופה, ואם מדובר בבקשה הצריכה שמיעת ראיות, להפנות את הצדדים להגשת תובענה נפרדת, אך בשום מקרה לא להורות על השבת הכספים בשלב זה לידי גב' X, מאחר שיש בהחלטה כזו כדי להתעלם מהנזק הברור שנגרם לנושים הלא מובטחים של החייב. זאת ועוד, המערערת מציינת, כי טעה בית משפט השלום משקבע כי מדובר בתביעת משיבים שנמחקה. מדובר בתביעה שנדחתה, מבלי לחייב את המשיבים בהוצאות אותו הליך, ואילו בבקשה שהוגשה על ידי הבנק לחילוט הכספים - בקשה שנדחתה כאמור - מצא לנכון בית המשפט לחייב את הבנק בהוצאות לטובת גב' X. 15. הבנק בתשובתו לבקשה מצטרף אף הוא לעמדת הנאמנת. לעמדתו מדובר בהחלטה שגויה אשר הורתה על העברת הכספים לגב' X, מבלי שהיה דיון כנדרש בשאלת הנזק, אשר נגרם כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני בתיק התביעה גם לבנק. לגוף בקשת המערערת טוען הבנק כי אכן טעה ביתה משפט קמא משקבע כי לא נגרמו נזקים לבנק. משהביא ראיות כי החוב תפח, הרי שהיה על בית משפט השלום לדחות את הבקשה להשבת הסכומים, לראות בסכום שהופקד עירבון, וליתן צו חילוט לטובת הבנק. עוד טוען הבנק שמאחר שהחייב הוא פושט רגל, הרי שלא עומדים בפניו אמצעי גבייה נוספים, ודי היה בהצגת דף החשבון הרלוונטי כדי להצביע על הנזק שנגרם, כפי שעלה מתדפיסים רשמיים מתיק ההוצל"פ. לחלופין, טען הבנק, כי גב' X לא זכאית לסכום שהופקד, מאחר שמדובר בסכום שהופקד על ידי המשיב מס' 1 - המנוח, וגב' X לא הציגה צו ירושה או צו קיום צוואה. זאת ועוד, גב' X גם הודיעה במסגרת התביעה החדשה שהגישה (ת"א 4913-12-3) כי כלל לא ידעה על ההליכים במסגרת התובענה נשוא צו המניעה הזמני, ולא היה לה כל קשר למתרחש באותה תביעה, לכן מנועה היא מלטעון לזכותה להשבת הסכום שהופקד. עוד טוען הבנק כי בית משפט השלום למעשה התעלם מטיעוני המערערת (ראה סע' 12 ו-16 של התשובה), וקיימת סבירות גבוהה כי גם אם הבנק יקבל את מלוא חובו לאחר מימוש הנכס - ולאור התביעה הנוספת שהוגשה לעניין זכותה בדירה מכוח חזקת השיתוף - ספק אם יתרת החוב תכסה את החובות בתיק הפש"ר. הבנק הבהיר עוד שההסדר אליו הגיע במסגרת התיק האחר - התביעה הנוספת בת"א 4913-12-13 במסגרתו גובש הסדר פשרה - איננו קשור, לפחות לא ישירות, להליך זה, וכאשר הבנק עשה כל שניתן כדי לתת ביטוי לזכאותה של הגב' X לסידור חלוף על פי הוראת סע' 38 לחוק ההוצאה לפועל,התשכ"ז-1967, כפועל יוצא מן התביעה הנוספת, ואין בהסדר זה כדי להצביע על העדר נזקים שנגרמו לבנק בעיכוב מימוש המשכון על הדירה. 16. הגב' X ביקשה לאשר את החלטת בית משפט השלום ולדחות על הסף את בקשת המערערת מחמת העדר יריבות ו/או העדר זכות עמידה לנאמנת, וזאת מן הטעם שהאחרונה לא הייתה צד לצו המניעה הזמני שניתן ביום 10/7/12, ולכן אין כל תחולה לתנאי הצו בהם הותנה, לרבות הסכום שהופקד בסך של 25,000 ₪, וזה הופקד לצורך הבטחת נזקי הבנק בלבד, והוא לא ערער על החלטה של בית משפט קמא, למרות שבית המשפט הורה על השבת הפיקדון ואף חייב את הבנק בהוצאות לטובתה. לגוף ההחלטה ציינה גב' X, כי עד למועד בו הוגשה הבקשה מטעמה להשבת הפיקדון, אף צד אחר לא ביקש את חילוטו. יתר על כן, גב' X טוענת כי הצו למעשה לא היה בתוקף מעולם, מאחר שלא הופקד מלוא הסכום הנדרש. כמו כן, מציינת גב' X את ההסדר אליו הגיעה עם הבנק במסגרת התביעה הנוספת. לכן, יש לדחות את בקשת רשות הערעור. דיון ומסקנות: 17. יש לקבל הערעור ולבטל החלטת בית משפט קמא לעניין השבת הסכום שהופקד לידי גב' X. אין להתערב בהחלטה בנוגע לעמדת הבנק לרבות ההוצאות בהן חויב מן הטעם שהאחרון לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. בית משפט השלום התעלם לחלוטין מנימוקי המערערת, על אף שהייתה צד נדרש להליך. טיעוני המערערת לא נבדקו. אין כל התייחסות לטענותיה, ודי בטעם זה כדי להורות על ביטול ההחלטה. עוד יש להדגיש, כי קביעת בית משפט השלום בהחלטה שניתנה, כי ההסדר בין הבנק לבין גב' X במסגרת התביעה הנוספת מצביעה על העדר נזק שנגרם לבנק עקב קיומו של הצו הזמני הארעי, אינה יכולה לעמוד. ההסדר שנעשה הוא לכל היותר הקטנת נזק אך לא עדות להעדר קיומו. לכן, ספק אם אכן מסקנת בית משפט קמא כי לא נגרם נזק לבנק למרות תפיחת החוב, נכונה, במיוחד כאשר זו לא נבדקה. ואולם, נושא זה אינו בערעור. 18. בנוגע לסיווג הסכום שהופקד, הרי שעל פי החלטת בית המשפט המחוזי (החלטה מיום 16/7/12 בת"א 31204-07-12) הורה בית המשפט על הפקדת ערובה שהיא ערבות בנקאית או מזומן בסך של 25,000 ₪, וכמו כן הוסיף והורה על הפקדת עירבון, שהוא ככלל בא לכסות הוצאות, אם וכאשר יחויב מבקש הצו הזמני, לשלם לבעלי הדין האחרים. בסופו של דבר הופקד סכום של 25,000 ₪ בלבד. הצו נכנס לתוקף ולא הייתה טענה אחרת, ולעניין זה יש לדחות את טענת גב' X בתשובה שניתנה מטעמה. יש להזכיר כי הצו שנכנס לתוקף והיה בתוקף בוטל רק ביום 6/3/13 בעקבות בקשה לבחון את המשך תוקפו של הצו. רק לאחר שניתנה החלטה אשר הורתה על הפקדת ערובה נוספת בסכום של 40,000 ₪, והסכום לא הופקד, רק אז בוטל צו המניעה הזמני, וזאת כאמור ביום 6/3/13. עד לאותו מועד היה הצו בתוקף. 19. הסכום שהופקד הוא ערובה לכיסוי הנזקים עקב הוצאת צו המניעה. בנושא זה מסכימה אני לסיווג של הסכום שהופקד, כפי שטענה גב' X באמצעות בא-כוחה, וכפי שטענה המערערת בטיעוניה. לעניין ההבחנה בין ערבות לעירבון, יש להפנות לתקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי. 20. אכן בעת הוצאת צו המניעה טרם הייתה המערערת צד להליך. צו המניעה הזמני ניתן ביום 16/7/12 כאשר הצד שכנגד היה הבנק, שהוא היה אמור לדאוג לסידור חלוף למגורים. המערערת הייתה לצד בהליך רק ביום 15/11/12, על אף שהבקשה הוגשה עוד ב-29/10/12, ובית משפט השלום בהחלטה שניתנה ביום 15/11/12 בתיק האזרחי הרלוונטי (31204-07-12) נעתר לבקשת המערערת והורה על צירופה של הנאמנת כצד דרוש של התובענה. מאחר שבאותה עת היה צו המניעה בתוקף - כאמור הצו היה בתוקף עד ליום 6/3/13 - ומאחר שהמערערת צורפה כדי להגן על אינטרס הנושים הלא מובטחים, ובין היתר למנוע אפשרות להגיע להסדרים אשר עלולים לפגוע בנושים הלא מובטחים, הרי שיש לראות את צו המניעה שניתן קודם לכן כחל גם לגבי הנאמנת שצורפה כצד להליך, והייתה לצד נדרש, הן בנוגע לקיומו של הצו, הן בהתייחס לביטולו של הצו, וממילא גם לעניין הערובה שהופקדה להבטחת נזקים שעלולים להיגרם מקיומו של הצו. 21. המערערת בתגובתה לבקשת גב' X בערכאה הדיונית להשבת הערובה לחזקתה, עמדה על כך שהיא מונתה כצד נדרש, כדי להבטיח את מכירת הדירה במועד מוקדם, למנוע הגדלת חוב החייב לבנק והותרת יתרה גבוהה ככל האפשר לטובת הנושים האחרים. אין גם להתעלם מטענת המערערת כי גם אם לא ייגרם נזק לבנק על אף תפיחת החוב - ואעיר שספק אם ניתן היה לקבוע כך לאור החוב שתפח, ומבלי שנבחן היחס שבין הגידול בחוב לעומת ערך הדירה שעלה, במיוחד כאשר בינתיים הוגשה תביעה מכוח חזקת השיתוף - הרי שהיה מקום לבחון את שאלת הנזק גם לנושים הלא מובטחים. בית המשפט כלל לא בחן שאלה זו. בית משפט השלום לא התייחס כלל לטיעוני המערערת, על אף היותה צד נדרש, ועל אף שההחלטה לצירופה כצד נדרש ניתנה על ידו. 22. לאור האמור לעיל, יש להחזיר את התיק לבית משפט השלום כדי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי המערערת, כדי לאפשר למערערת להוכיח קיומם של נזקים לרבות ראיות בדבר קיומו של קשר סיבתי בין העיכוב במכירת הדירה, לבין הנזקים הנטענים. יגיע בית משפט השלום למסקנה כי הנושא יכול שיוכרע על ידו, יעשה כן, ואם לאו, יאפשר הגשת תביעה נפרדת למערערת, וזאת תוך עיכוב השבת ערובה עד להכרעה בנושא, בין על ידי בית משפט השלום, ובין במסגרת הגשת תביעה נפרדת. מוצע כהסדר ביניים לשקול אפשרות להעברת סכום הערובה לקופת המפרק, מבלי לאפשר את חלוקת הכספים, עד למתן החלטה אחרת. התוצאה: 23. אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור ועל ביטול ההחלטה של בית משפט השלום מיום 7/4/14 בדבר ההוראה על השבת הערובה לידי גב' X. החלטה זו בטלה. אני מורה על החזרת התיק לבית משפט השלום כדי לחזור ולדון בנושא כמפורט בסעיף 22 של פסק דין זה. בהעדר החלטה אחרת, תישאר הערובה בקופת בית משפט השלום, עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט. אני מחייבת את המשיבה מס' 2 לשלם למערערת הוצאות משפט בערעור ועוד שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בתוך 30 ימים מהיום. אין צו להוצאות נוספות בין הצדדים האחרים. העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד באמצעות בא-כוחו. פשיטת רגלעיכוב ביצוע