##דוגמא לכתב תביעה:## ## א. תיאור בעלי הדין ## 1. התובע, מר _______, ת.ז. _________, המתגורר ברחוב _________, _________, הינו קבלן עצמאי בעל ניסיון ומומחיות בשיווק ובמכירה בתחום האריזות. 2. הנתבעת, חברת _______ בע"מ, ח.פ. _________, שכתובתה ברחוב _________, _________, הינה חברה העוסקת בייצור ובשיווק אריזות נייר וקרטון. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 13,287 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30/6/2010 ועד למועד התשלום בפועל, בתוספת מע"מ כדין. 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות האגרה של הערכאה הדיונית והאגרה בבית משפט זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלומים על ידי התובע ועד למועד התשלום בפועל. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בשתי הערכאות בסך של 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין בערעור ועד למועד התשלום בפועל. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. ביום 1/8/2009 נחתם בין התובע לבין הנתבעת "הסכם למתן שירותים" (להלן: "ההסכם"), במסגרתו התחייב התובע לספק שירותי שיווק ומכירה בתחום עיסוקה של הנתבעת. 7. על פי סעיף 4 להסכם, התובע היה זכאי לתמורה הכוללת עמלות מכירה (הפרש בין מחיר העסקה למחיר "מחירון איש מכירות" או 10% על ההפרש בין מחיר המכירה לעלות הקנייה), וכן תמורה חודשית קבועה של 3,000 ₪ כבונוס עבור מכירות עד 50,000 ₪ בחודש, ו-1,000 ₪ נוספים למכירות מעל 50,001 ₪. 8. התובע עבד עבור הנתבעת על פי מתכונת ההסכם עד לחודש יוני 2010, אך קיבל תשלום עבור עבודתו רק עד לחודש אפריל 2010. 9. עילת התביעה נולדה עם אי-תשלום התמורה המגיעה לתובע עבור חודשים מאי ויוני 2010, וכן אי-תשלום עמלות המכירה בגין עסקאות שביצע התובע בחודשים אלו. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 10. עניינה של תביעה זו הינו בסכום כספי קצוב, ועל כן הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית משפט נכבד זה. 11. מקום מגוריו של התובע ומקום עסקה של הנתבעת, כמו גם מקום ביצוע ההסכם, מצויים בתחום שיפוטו של בית משפט נכבד זה, ועל כן קיימת סמכות מקומית לדון בתביעה. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת הסכם למתן שירותים ## 12. הנתבעת הפרה באופן יסודי את ההסכם למתן שירותים שנחתם בינה לבין התובע, בכך שלא שילמה לו את מלוא התמורה המגיעה לו בגין עבודתו בחודשים מאי ויוני 2010, לרבות התשלום החודשי הקבוע ועמלות המכירה. 13. אי-תשלום התמורה המוסכמת מהווה הפרה בוטה של סעיף 4 להסכם, אשר קבע במפורש את מנגנון חישוב ותשלום העמלות והבונוסים, ובכך פגעה הנתבעת בזכותו הבסיסית של התובע לקבל שכר עבור עמלו. 14. התנהלות הנתבעת, אשר נמנעה מלשלם לתובע את המגיע לו במשך תקופה ארוכה, עולה כדי חוסר תום לב בקיום חוזה, שכן היא התעשרה על חשבון עבודתו של התובע מבלי לשלם לו את התמורה המוסכמת. 15. הפרת ההסכם על ידי הנתבעת גרמה לתובע נזקים כספיים ישירים, שכן הוא נאלץ להמתין זמן רב לקבלת כספים המגיעים לו כדין, דבר שהשפיע על יכולתו הכלכלית ועל תזרים המזומנים שלו. 16. התובע מילא את כל התחייבויותיו על פי ההסכם, ביצע את עבודתו נאמנה וקידם את מכירות הנתבעת, ועל כן הוא זכאי לקבל את מלוא התמורה המוסכמת ללא כל עיכוב או קיזוז בלתי מוצדק. ## זכאות לתשלום חודשי קבוע ## 17. התובע זכאי לתשלום החודשי הקבוע בסך 3,000 ₪ עבור חודש מאי 2010, שכן הוכח כי עבד בחודש זה וביצע עסקאות, גם אם בהיקף הנמוך מ-50,000 ₪, כפי שנקבע בסעיף 4.3 להסכם. 18. הוכח כי התובע עבד גם בחודש יוני 2010, ועל כן הוא זכאי לתשלום החודשי הקבוע בסך 3,000 ₪ גם עבור חודש זה, בהתאם לתנאי ההסכם ולעקרון של תשלום עבור עבודה שבוצעה. 19. טענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לתשלום החודשי הקבוע בגין חודשים אלו, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם ועם העובדות שהוכחו, ומהווה ניסיון להתחמק מתשלום המגיע לתובע. 20. התשלום החודשי הקבוע נועד להבטיח הכנסה בסיסית לתובע עבור פעילותו השיווקית, ללא קשר ישיר להיקף המכירות הספציפי באותו חודש, כל עוד עמד בתנאי הסף של ביצוע עבודה. 21. אי-תשלום התמורה החודשית הקבועה מהווה הפרה נוספת של ההסכם, ופוגעת בזכותו של התובע לקבל את התמורה המוסכמת עבור שירותיו, כפי שנקבע במפורש בין הצדדים. ## זכאות לעמלות מכירה ## 22. התובע זכאי לעמלה בסך 1,787 ₪ בגין חשבונית מס' 58818 שהוצאה ל"_______ בגדי מעצבים" על סך 10,010 ₪ מיום 10/5/2010, כאשר חישוב התובע התקבל על ידי בית המשפט בהיעדר גרסה סותרת מהנתבעת. 23. התובע זכאי לעמלה בסך 3,500 ₪ בגין חשבונית מס' 58914 שהוצאה ל"_______ שותפות מוגבלת" על סך 21,807 ₪ מיום 6/6/2010, כאשר סכום זה נקבע על דרך האומדנא על ידי בית המשפט. 24. התובע זכאי לעמלה בסך 2,000 ₪ בגין הזמנה מס' 2978 ל"_______ בע"מ" על סך 21,600 ₪, אשר בוצעה על ידו בחודש יוני 2010, וזאת למרות ניסיונות הנתבעת להתכחש לכך. 25. הנתבעת התחמקה מתשלום עמלות המכירה המגיעות לתובע, תוך העלאת טענות שונות ובלתי מבוססות, ובכך פגעה בזכותו של התובע לקבל את חלקו ברווחים שנוצרו בזכות עבודתו. 26. העובדה כי הנתבעת הודתה כי המכר בוצע על ידי התובע, גם במקרים בהם צוין "ללא סוכן" בחשבוניות, מחזקת את טענת התובע לזכאותו לעמלות בגין עסקאות אלו. ## זכות הקיזוז של הנתבעת ## 27. הנתבעת טענה לזכות קיזוז בגין חוב עמלה ששולמה לתובע כאשר הלקוח המזמין לא שילם את מלוא התמורה, וזאת בסך של כ-1,000 ₪, טענה שהתובע לא חלק עליה. 28. זכות הקיזוז של הנתבעת, המעוגנת גם בהסכם, הופעלה באופן חלקי בלבד, ואין בה כדי לפטור את הנתבעת מתשלום יתרת הסכומים המגיעים לתובע בגין עבודתו. 29. הקיזוז בוצע על ידי הנתבעת באופן חד צדדי, מבלי שהוצגו אסמכתאות ברורות ומפורטות המצדיקות את מלוא סכום הקיזוז הנטען, למעט הסכום שהתובע הסכים לו. 30. גם לאחר ביצוע הקיזוז המוסכם, נותרה יתרת חוב משמעותית של הנתבעת כלפי התובע, המעידה על אי-עמידה מלאה בהתחייבויותיה החוזיות. 31. התובע אינו מתכחש לזכות הקיזוז כפי שנקבעה בהסכם, אך טוען כי יש לבצעה באופן מדויק ושקוף, וכי אין בה כדי לשלול את זכאותו ליתרת התמורה המגיעה לו. ## חישוב התמורה על דרך האומדנא ## 32. בהיעדר יכולת לסמוך באופן מלא על חישובי התובע, אך משהוכח כי בוצעו עסקאות על ידו בגינן לא שולמה עמלה, יש לקבוע את גובה העמלה על דרך האומדנא, כפי שנעשה על ידי בית המשפט. 33. קביעת גובה העמלות על דרך האומדנא מהווה פתרון צודק והוגן, המאפשר לתובע לקבל תמורה עבור עבודתו, גם במקרים בהם קיימים קשיים ראייתיים בכימות מדויק של הסכומים. 34. דחיית התביעה כולה בשל קשיים ראייתיים בכימות מדויק של העמלות, כאשר ברור כי התובע זכאי לתמורה, הייתה מהווה עוול ופגיעה בעקרונות הצדק וההגינות. 35. הנתבעת, אשר הייתה הצד החזק בהסכם והחזיקה במידע ובמסמכים הרלוונטיים, לא פעלה בשקיפות מספקת ולא הציגה נתונים מלאים שיכלו לסייע בכימות מדויק של העמלות. 36. האומדנא שבוצעה על ידי בית המשפט משקפת איזון ראוי בין הצורך להכיר בזכאותו של התובע לבין הקשיים הראייתיים, ומבטיחה כי התובע לא ייצא וידיו על ראשו. ## חובת הנתבעת להציג מסמכים ## 37. הנתבעת, כצד להסכם וכמי שמחזיקה בתיעוד המלא של העסקאות והתשלומים, הייתה מחויבת להציג את כל המסמכים הרלוונטיים שיכלו לבסס את טענותיה או לסתור את טענות התובע. 38. הימנעות הנתבעת מלהציג מידע נדרש, לרבות נתונים אודות מחירון איש המכירות או עלויות הקנייה, פגעה ביכולת לקבוע בוודאות את שיעור העמלה המדויק לה זכאי התובע. 39. העדר מסמכים מצד הנתבעת, אשר יכלו לתמוך בגרסתה או להפריך את גרסת התובע, פועל לחובתה ומחזק את טענות התובע בדבר זכאותו לתמורה. 40. הנתבעת לא העמידה גרסה סותרת מבוססת לחישובי התובע בחלק מהמקרים, ובכך איפשרה לבית המשפט לקבל את חישובי התובע או לקבוע את הסכומים על דרך האומדנא. 41. חובת הגילוי והשקיפות מוטלת על הנתבעת, במיוחד כאשר מדובר בנתונים הנמצאים בשליטתה הבלעדית, והימנעותה מכך פוגעת ביכולת לברר את האמת העובדתית. ## השהיית הגשת התביעה ## 42. טענת הנתבעת בדבר השהיית הגשת התביעה על ידי התובע, אשר לטענתה יצרה ערפול ראיות וזיכרון, אינה יכולה לשמש עילה לדחיית תביעה מוצדקת. 43. גם אם חל עיכוב בהגשת התביעה, אין בכך כדי לשלול את זכאותו המהותית של התובע לתמורה המגיעה לו מכוח הסכם תקף ומחייב. 44. הנתבעת לא הוכיחה כי השהיית הגשת התביעה גרמה לה נזק ראייתי ממשי או פגעה ביכולתה להתגונן מפני התביעה, מעבר לטענות כלליות. 45. התובע פעל במסגרת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, ועל כן אין לזקוף לחובתו את העיכוב בהגשת התביעה, במיוחד כאשר מדובר בסכומים המגיעים לו כדין. 46. בית המשפט התייחס לטענה זו, אך למרות זאת מצא לנכון לקבל את הערעור ולפסוק לטובת התובע, מה שמעיד כי לא ראה בה עילה מספקת לדחיית התביעה. ## אי-הבאת עדים מטעם הנתבעת ## 47. הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את נציגי החברה אשר עמדו מול התובע במהלך ביצוע העבודה, הימנעות הפועלת לחובתה ומחזקת את גרסת התובע. 48. עדים אלו יכלו לשפוך אור על פרטי העסקאות, מנגנוני התשלום והיקף עבודתו של התובע, והימנעות מהבאתם מעלה חשש כי עדותם לא הייתה תומכת בגרסת הנתבעת. 49. חזקה על בעל דין שלא ימנע מלהביא עד רלוונטי מטעמו, אלא אם כן עדותו הייתה פועלת לרעתו, ועל כן יש לפרש את הימנעות הנתבעת לחובתה. 50. הנתבעת, כצד להסכם וכמי שהייתה בקשר ישיר עם התובע, הייתה בעלת היכולת והחובה להציג את מלוא התמונה העובדתית, לרבות באמצעות עדות עובדיה. 51. הימנעות זו, יחד עם העדר מסמכים מספקים, תורמת למסקנה כי גרסת הנתבעת אינה אמינה ואינה מבוססת דיה כדי לדחות את תביעת התובע. ## חוסר אמינות בעדות התובע בערכאה הדיונית ## 52. קביעת בית המשפט קמא בדבר חוסר אמינות בעדות התובע, נבחנה מחדש בערעור, ובית המשפט שלערעור מצא לנכון לקבל את הערעור ולפסוק לטובת התובע, גם אם על דרך האומדנא. 53. העובדה כי בית המשפט שלערעור קיבל את הערעור ופסק סכומים לטובת התובע, מעידה כי לא ראה בחוסר האמינות הנטען עילה מספקת לדחיית התביעה כולה. 54. קביעות בדבר אמינות עדים הן קביעות קשות, ובית המשפט שלערעור בחן את הראיות מחדש ומצא כי יש מקום להתערב בפסק הדין של הערכאה הדיונית. 55. גם אם היו קשיים מסוימים בעדות התובע, אין בכך כדי לשלול את זכאותו המהותית לתמורה עבור עבודתו, במיוחד כאשר קיימות ראיות תומכות אחרות. 56. בית המשפט שלערעור העדיף את האפשרות של קביעת גובה העמלה על דרך האומדנא על פני דחיית התביעה, ובכך הכיר בזכאותו העקרונית של התובע. ## ביטול פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות ## 57. פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר דחה את תביעת התובע במלואה, בוטל על ידי בית המשפט שלערעור, מה שמעיד על טעות מהותית שנפלה בו. 58. ביטול פסק הדין של הערכאה הדיונית, לרבות ביטול ההוצאות שנפסקו לחובת התובע, מחזק את טענת התובע כי תביעתו הייתה מוצדקת מלכתחילה. 59. בית המשפט שלערעור מצא כי יש מקום להתערב בקביעות העובדתיות והמשפטיות של הערכאה הדיונית, ולקבוע כי התובע זכאי לתמורה משמעותית. 60. ביטול פסק הדין והחיוב בתשלום סכומים לתובע, מהווה הכרה בזכויותיו של התובע ובכך שהנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפיו. 61. התוצאה של הערעור מלמדת כי הערכאה הדיונית לא שקלה כראוי את מכלול הראיות והטענות, וכי נדרשה התערבות שיפוטית כדי להגיע לתוצאה צודקת. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##להלן דוגמא לפסק דין בנושא תביעה לתשלום עמלות מכירה מכוח הסכם למתן שירותים:## ההליך: 1. המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה (כבוד הרשמת הבכירה, קרן מרגולין פלדמן) מיום 19/5/14, בתיק ת"ק 23732-08-13, לפיו נדחתה תביעת המבקש לתשלום סכום של 32,250 ₪ בגין שירותים שביצע עבור המשיבה מכוח הסכם למתן שירותים שנחתם על ידי הצדדים. כמו כן חויב המבקש לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 750 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין. 2. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 17/6/14, הוריתי למבקש על השלמת טיעון וכן הוריתי על מתן תשובה לבקשה, ונקבע מועד לדיון ליום 10/7/14. לאחר עיון חוזר בבקשה, בתשובה ובפרוטוקול הדיון, יש בדעתי ליתן רשות ערעור לראות את הבקשה שהוגשה כבקשה שניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לפיכך תידון הבקשה כערעור. הרקע: 4. בין המשיבה שהיא חברה העוסקת בייצור ובשיווק אריזות נייר וקרטון (להלן: החברה או המשיבה) לבין המערער, כקבלן עצמאי (להלן: איתן או המערער), שהצהיר על עצמו כבעל ניסיון ומומחיות בשיווק ובמכירה בתחום העיסוק של החברה, נחתם ביום 1/8/2009 "הסכם למתן שירותים". התמורה בהסכם פורטה בסעיף 4, ושם נקבע: בסעיף4.1.1 כי איתן ייהנה מעמלת מכירות שהיא ההפרש שבין מחיר העסקה למחיר "מחירון איש מכירות"; בסעיף 4.1.2 נקבע שבמכירת מוצרים שאינם בסעיף 4.1.1 תשולם עמלה של 10% על ההפרש שבין מחיר המכירה לעלות הקנייה; הוסכם כי עמלת המכירות תחושב ותשולם "על בסיס גבייה בפועל", ובתוספת מע"מ; עוד הוסכם בסעיף 4.3 של ההסכם על קבלת תמורה חודשית קבועה של 3,000 ₪ כבונוס עבור מכירות עד 50,000 ₪ בחודש, ו- 1,000 ₪ נוספים כבונוס למכירות מעל 50,001 ₪; מנגד, הוסכם על זכות הקיזוז שעומדת לחברה, מכול סכום עתידי, שיגיע לאיתן מהחברה. עוד נקבע כי לתמורה שתשולם ייווסף מע"מ כחוק כנגד חשבונית מס כדין שעל איתן יהיה למסור למשיבה ובניכוי מס כמתחייב על-פי החוק (סעיף 4.4). דיון ומסקנות: 5. אין חולק כי המערער עבד על-פי המתכונת האמורה עד לחודש יוני 2010, ואולם הוא קיבל תשלום עבור עבודתו עד לחודש אפריל 2010, בלבד. במסגרת התביעה שהוגשה - לאחר מיקוד המחלוקת - התייחסה התביעה לתמורה החודשית הקבועה המגיעה לו מכוח ההסכם לחודשים מאי-יוני 2010 ועוד לעמלות המכירה להן הוא זכאי. 6. בפסק הדין שניתן נדחתה כאמור תביעת המערער,לאחר שבית המשפט קבע שלא ניתן לתת אמון בעדותו, העדר מסמכים אשר יכולים לבסס תביעתו, לא ניתן להבין כיצד ערך חישוביו, ובמיוחד כאשר השהה הגשת תביעתו, מה שמביא לערפול הראיות והזיכרון, יוצר מסך של חוסר ודאות על הפרטים בעיקר כאשר נמנע מלהביא לעדות את נציגי החברה אשר עמדו מולו במהלך ביצוע העבודה. לכן, קבע בית המשפט שלא ניתן לקבל גרסת המערער בנוגע לעמלות להן הוא זכאי בהעדר אסמכתאות וראיות, הגם "שנדמה כי בוצעו עסקאות על ידי התובע בגינן לא שולמה עמלה...". 7. בערעור בפניי במסגרת השלמת טיעון התייחס המערער ל-4 חשבוניות בגינן היה זכאי לעמלה, כאשר בנוגע לשלוש מהן, הוצגו חשבוניות. ואולם לא הוצג מידע נדרש - גם לא בערעור - כדי לקבוע בוודאות ראייתית נדרשת את שיעור העמלה לה זכאי המערער, במיוחד כאשר ההסכם הצביע על שני סוגי עמלות (ראה סעיפים 4.1.1 ו- 4.1.2 להסכם). המסקנה המתבקשת היא, שככול שלא ניתן לסמוך על החישוב שערך המערער, אך ניתן לקבוע את גובה העמלה על דרך האומדנא, יש להעדיף האפשרות האחרונה, על דחיית התביעה. 8. נבחן את החשבוניות שהוצגו: 8.1 ת/15 - חשבונית מס' 58818 שהוצאה בעקבות ביצוע עסקת הזמנה על ידי "ויה בגדי מעצבים" על סך 10,010 ₪ ביום 10/5/2010. אין חולק כי בגין חשבונית זו זכאי המערער לעמלה, ומשהוכיח כי עבד בחודש זה, הגם בהיקף הנמוך מ- 50,000 ₪, זכאי הוא גם לתשלום החודשי, בסך 3,000 ₪. בנוגע לדמי העמלה, טענה המשיבה כי יש להעמידה על 10%, קרי; 1,000 ₪, ומאחר שנוצר חוב בגין עמלה ששולמה למערער כאשר הלקוח המזמין לא שילם את מלוא התמורה, בוצע קיזוז, ולטענת המשיבה, אין היא עוד חייבת בעמלה בגין אותה חשבונית. לעומת זאת המערער טען כי הוא זכאי לעמלה בשיעור של 2,787 ₪, בגין אותה חשבונית. יחד עם זאת המערער לא חלק על זכותה של המשיבה לבצע קיזוז כנגד חוב העומד במעוגל על כ- 1,000 ₪. בהתייחס לחשבונית זו, יש לקבל החישוב שערך המערער במיוחד כאשר המשיבה לא העמידה גרסה סותרת, ומנגד יש לקבל טענת המשיבה בנוגע לזכות הקיזוז, כאשר המערער לא הכחיש קיומה. זכות הקיזוז, מעוגנת גם בהסכם. לפיכך, אני קובעת כי המערער זכאי לתשלום החודשי בסך של 3,000 ₪ בגין חודש מאי ועוד לעמלה בשיעור של 1,787 ₪. 8.2 ת/16 - חשבונית מספר 58914 שהוצאה לקולקשן סוהו שותפות מוגבלת ביום 6/6/2010 על סך של 21,807 ₪. גם בחשבונית זו צוין כי איש המכירות היה איתן. המשיבה טענה כי מגיע למערער עמלה בגובה של 10% בלבד, סך של 2,000 ₪ ואילו המערער טען לעמלה בגובה של 4,896 ₪, וזאת לפי סעיף 4.1.1 של ההסכם מבלי להביא אסמכתאות בנוגע למחיר המחירון של המערער בהשוואה למחיר העסקה. בנסיבות העניין יועמד הבונוס על 3,500 ₪. כמו כן יש בחשבונית זו להוכיח כי המערער עבד באותו חודש וכי הוא זכאי לתשלום החודשי. אין בפניי ראיה המצדיקה העלאת הסכום החודשי ל-4,000 ₪ כפי שטען המערער. לפיכך, אני קובעת כי המערער זכאי בשלב זה לתשלום החודשי בסך של 3,000 ₪ בגין חודש יוני ועוד לעמלה בשיעור של 3,500 ₪. 8.3 ת/19 - חשבונית ספק מרכזת 10002636 על סך של 18,585 ₪, שהוצאה לאמברוזיה סופהרב בע"מ, כאשר תאריך החשבונית הוא ליום 3/8/10 וכאשר לטענת המערער הוא ביצע את ההזמנה. המשיבה מנגד הציגה הזמנה מס' 2978 לאותה חברה ביום 21/7/10 על סך של 21,600 ₪, אלא שלטענתה מדובר בהזמנה שבוצעה עוד בינואר 2010, ובגינה שילמה למערער את העמלה שהגיעה לו וזאת כמפורט במוצג שצורף מטעמה (מ/5). על אותה חשבונית תחת הכותרת "איש מכירות" נכתב "ללא סוכן", למרות שהמשיבה הודתה כי המכר בוצע על ידי מערער. בנוגע לחשבונית ספק על סך של 18,585 ₪, מאוגוסט 2010, לא ניתן לקבל כי זו בוצעה על ידי המערער בהעדר ראיות נוספות. אין גם לקבל דרישתו לעמלה בגין חשבונית נוספת מינואר של אותה שנה לאותה לקוחה. יחד עם זאת, יש לקבל טענת המערער כי ההזמנה לחשבונית 2978 נעשתה על ידו, כנראה בחודש יוני, ולכן זכאי הוא לעמלה בגינה אותה אעמיד על 2,000 ₪ בלבד. גם לאחר קבלת חשבונית זו, והוספת סכום של 21,600 ₪ להיקף המכירות בחודש יוני, אין להגיע להיקף מכירות העולה על 50,000 ₪, ולכן אין המערער זכאי לבונוס נוסף בגין חודש יוני. לפיכך, אני קובעת כי המערער זכאי לתשלום החודשי בסך של 3,000 ₪ בלבד בגין חודש יוני ועוד לעמלה בשיעור של 2,000 ₪. 9. בהתייחס לדרישות הנוספות, דינן להידחות בהעדר אסמכתאות לביסוסן. לפיכך, זכאי המערער לסכומים הבאים: תשלום חודשי לחודש מאי 3,000 תשלום חודשי לחודש יוני 3,000 עמלות 1,787 3,500 2,000 סה"כ 13,287 ₪. התוצאה: 10. אשר על כן אני מורה על קבלת הערעור וביטול פסק הדין שניתן על ידי בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ביום 19/5/2014 בתיק ת"ק 23732-08-13 לרבות ביטול ההוצאות שנפסקו לחובת המערער. אני מחייבת את המשיבה לשלם למערער סך של 13,287 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30/6/2010 ועד למועד מתן פסק הדין בערעור. לסכום הנ"ל ייווסף מע"מ כדין. הסכום ישולם כנגד חשבונית כדין שתוצא על ידי המערער למשיבה. כמו כן תישא המשיבה בהוצאות האגרה של הערכאה הדיונית והאגרה בבית משפט זה, על-פי קבלות שיציג המערער ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלומים הנ"ל על ידי המערער ועד למועד מתן פסק הדין בערעור. עוד תישא המשיבה בהוצאות משפט בשתי הערכאות בסך של 1,000 ₪ בלבד, נכון למועד מתן פסק הדין בערעור. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. כתב תביעהמסמכיםעמלת מכירותהסכם למתן שירותחוזה