מה התנאים להכרה כ"אסיר ציון" ? 1. סעיף 1 לחוק התמלוגים קובע מספר חלופות לפיהן ניתן להכיר באדם כ"אסיר ציון". החלופה הקבועה בסעיף 1א(1), היא זו הרלוונטית לנו. על פי סעיף קטן זה, אסיר ציון הוא: מי שהיה במאסר או שהיה ששה חדשים לפחות במעצר או בהגליה בגלל פעילותו הציונית בארץ שבה פעילות זאת היתה אסורה, והכל אם הוא אזרח ישראלי מכוח שבות ותושב ישראל; 2. בית המשפט העליון פירש חלופה זו ככוללת דרישה להוכיח, כי מבקש ההכרה כאסיר ציון פעל פעילות ציונית אקטיבית בארץ בה פעילות זו אסורה (בג"ץ 4380/05 פולארד נ' הרשות לאסירי ציון (16.1.06) (להלן - בג"ץ פולארד), פסקה 13). כן קבע בית המשפט כי פעילות אקטיבית שכזו אינה כל פעילות התומכת במדינת ישראל, כי אם "פעילות ציונית טיפוסית", קרי: פעילות של הזדהות עם מדינת ישראל ועם תכניה התרבותיים, כגון, הוראת השפה העברית, עידוד עלייה ועוד. פעילות זו מותרת, על דרך שגרה, ברוב מדינות העולם. אך במדינות בהן היא אסורה, היא תהווה פעילות ציונית אסורה. (בג"ץ פולארד, פסקה 16). 3. בע"ע 38851-05-10 מדינת ישראל נ' רדה (15.1.12) נדון עניינם של קבוצת אנשים אשר עלתה ארצה מאתיופיה, נתפסה במהלך מסעה ונעצרה. שם, ערערה המדינה לבית הדין הארצי לעבודה על החלטת בית הדין האזורי אשר קבעה כי די בתלאות המסע של קבוצת העולים האמורה כדי להוות "פעילות אקטיבית" (יוער כי הסמכות של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בסוגית ההכרה באסירי ציון ניתנה לו אך לפני שנתיים; קודם לכן היתה נתונה לבתי הדין לעבודה). באותו מקרה קיבל בית הדין הארצי לעבודה את ערעור המדינה וקבע כי פעילות אקטיבית מחייבת מרכיב "שהוא בבחינת ערך מוסף על המאמץ והקורבן האישי הכרוכים בעלייה" (שם, פסקה 34). בית סוהר / כלאאסיריםשאלות משפטיותאסירי ציון