תאונת דרכים נגרר / פסקי דין גורר נגרר | עו"ד רונן פרידמן

מה הדין בסוגיית תאונת דרכים עם נגרר ? האם נגרר נחשב ל"רכב מנועי" לצורך קבלת הפיצויים ? החל מתיקון מס' 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ס"ח 1329, התשנ"א – 1990, הגדרת שימוש ברכב כוללת במפורש את גרירת הרכב. להלן דוגמאות למקרים של תאונת דרכים נגרר גורר: ##(1) מתי "גרירה" תיחשב כ"שימוש ברכב למטרות תחבורה" ?## ברע"א (עליון) 7509/98, כהן נ. "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ (פסק-דינו של כב' הנשיא אהרון ברק מה- 27.2.00, ראו עמ' 6928). ערעור על פסק-הדין ב-ע"א (נצרת) 180/98 הנ"ל התקבל, ונפסק שהארוע נכנס בגדר ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", לרבות היסודות של "שימוש" ו"למטרות תחבורה": הגדרת ה"שימש" אינה קובעת כי "גרירה" תחשב רק כאשר הרכב תקוע. נחיצות הגרירה אינה רלוונטית להגדרה, כשם שנחיצות הנסיעה ברכב אינה רלוונטית לשאלה האם הנסיעה מהווה "שימוש". אין מקום להגביל את המונח "שימוש" לשימוש נחוץ בלבד, לכן אין בעובדה כי הג'יפ לא היה תקוע בנסיבות המקרה, כדי לשלול את התקיימות יסוד "הגרירה". מטעם זה אין מניעה לראות בשימוש שעשו הילדים בכננת משום "גרירה" שהיא בגדר "שימש ברכב מנועי". את הרכיב של "מטרות תחבורה" יש לבחון לפי מבחן סובייקטיבי מאחר ומבחינת התובע הוא נפגע תוך כדי ניסיון לגרור את הרכב בכבל, הרי נובע מכך כי מטרת השימוש בכננת היתה ל"מטרות תחבורה". העובדה, לפיה סיבת השימש ברכב למטרות תחבורה, בנסיבות המקרה, היתה משחק ילדים, אינה מעלה ואינה מורידה. על-כן, הארוע מהווה "תאונת דרכים" במובן חוק הפלת"ד. ##(2) האם הנגרר יכול להיחשב הוא עצמו רכב מנועי ?## בע"א 922/91, 944, סולימאן אבו ג'אבר נ. "המאגר", "קרנית" ואח', נפסק: 1. "השימוש" בטרקטור כמפעיל כוח לגבי המכונה היווה שימוש בטרקטור כרכב מנועי וכששימוש זה גרם לתאונה, הרי בתאונת דרכים עקב השימוש בטרקטור עסקינן. אין כלום בכך שהנגרר יכול להיחשב הוא עצמו רכב מנועי. מכך נובע שהנהג אחראי לקרות התאונה בהסתמך על סעיף 2(א) לחוק פיצויים בתאונות דרכים, ואין חולק על כך שהפוליסה שהוצאה על-ידי "הפול" מכסה כל שימוש בטרקטור כרכב מנועי. לפיכך, לא חל סעיף 12(א)(2) לחוק, הגם שהנגרר לא היה מבוטח בפני עצמו ו-"קרנית" אינה חייבת במקרים מעין אלה. 2. ואולם, "קרנית" חייבת על-פי ההסדר שבין "הפול" לבינה בנוגע לנגררים. על-פי הסדר זה בכל מקרה שהנגרר מחובר לגורר ופוליסת הביטוח של אחד מהם אינה בתוקף, תפצה הקרן את הנוסעים בכלי שלגביו הביטוח אינו בתוקף. בית-המשפט מקבל את עמדת "הפול", לפיה במילה "נוסעים" התכוונו הצדדים לכל מי שנמצא על הרכב, אף אם הרכב אינו בנסיעה. 3. הפירוש שניתן בפסיקה לנוסע לפי סעיף 3 (א) כולל לא רק את מי שהיה על הרכב בזמן הנסיעה. הוא כולל גם את כל מי שנמצא עליו בעת התאונה, אפילו אם הרכב לא היה בנסיעה וכוונתו של אותו נוסע לא היתה כלל לנסוע ברכב, כגון אדם שעלה על הרכב ובזמן עמידתו עסק בהטענתו, או בתיקונו, או שעלה עליו מכל נימוק אחר. 4. המכונה לקיצוץ קש המשיכה בעת התאונה להיות מחוברת לטרקטור על-ידי יצול, ובמובן זה המשיכה להיות רכב נגרר, אף שבאותה עת לא נגררה בפועל. 5. כפי שכבר נקבע ב-ע"א 326/80, שימוש בטרקטור כמקור כוח הוא שימוש רגיל בטרקטור. (התאונה לפני תיקון 8). ##(3) שימוש בנגרר כרכב מנועי:## בע"א 558/81, 199, "הסנה" נ. זעירה (ההרכב: כב' השופטים ברק, שילה בראשות ש' לוין), פ"ד ל"ז (1) עמ' 150, נפסק כי גרירת התובע שחובר מרצונו לרכב על-מנת לנצל את תנועת המכונית בנסיעתה לצורך התרוממותו באויר בעזרת מצנח שהיה מחובר אליו וכתוצאה מכך נפגע – הינה "שמוש ברכב". בערעור על ת"א (חי') 1300/81 נקבע כי המשאית ומגדל הקידוח אינם רכב נגרר כי יעודה של המשאית הוא לשמש מגדל קידוח ולכן אין לראותה כנגררת. ##(4) התדרדרות נגרר כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-ת"א) 43889/94, דוד נ. "הדר" חברה לביטוח בע"מ, תוך כדי ניתוק נגרר מטנדר, במהלך עבודתה של התובעת, החל הנגרר להתדרדר ואצבעה של התובעת נתפסה בחיבור ונפגעה. בדחותו את טענת התובעת כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: 1. אין מדובר בטיפול או בתיקון דרך. על-מנת שאלו יהוו תאונת דרכים, הם צריכים להיעשות תוך כדי נסיעה או אגב נסיעה ברכב, כגון, תקר בגלגל, או טיפול במגב שמשות, או מקרה אחר שיכול לעזור לנהג להמשיך בנסיעתו. הטנדר במקרה הנוכחי חנה במקום שעות לפני הארוע, ועל-כן ניתוק הנגרר מהטנדר לא נעשה אגב נסיעה. זאת ועוד, הארוע אינו יכול להיחשב כטיפול או תיקון דרך במובן החוק, שכן נעשה על-ידי התובעת במסגרת עבודתה. 2. ניתן לכל היותר לראות את פעולת הניתוק כחלק אינטגרלי מהנסיעה בטנדר אשר התובעת עמדה לבצע ושימוש לוואי לצורך נסיעתה בטנדר, אך אין זה מספיק כדי להכיר בארוע כתאונת דרכים, שכן השימוש חייב להיכנס להגדרת השימוש המופיעה בחוק. עוד נפסק כי: 1. הרשימה המפרטת את המקרים היכולים להיחשב כ"שימוש ברכב מנועי" איננה רשימה סגורה והמלה "התדרדרות": אינה מותנית בנסיעה והביטוי "תוך כדי נסיעה" מתייחס להנתקות או נפילה על חלק מהרכב או מטענו. התיבה "לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב" מתייחסת לרשימת המקרים המנויים לפניה: נסיעה ברכב, כניסה או ירידה מהרכב וכו'. כלומר התדרדרות (או התהפכות) יכול שתהיה תוך כדי חניה, דחיפה, גרירה וכו'. פרשנות זו מתקבלת על הדעת הרבה יותר, שכן רוב מקרי ההתדרדרות קורים דווקא במצב של עמידה, או חניה ולא במצב של נסיעה. 2. מאחר שהנגרר אין לו אפשרות של הנעה עצמית (הגם שהוא נכלל בהגדרת "רכב מנועי" בחוק) והוא תלוי בהנעתו של הגורר, הרי שניתן לראותו על-פי הנסיבות לא רק כרכב בפני עצמו, אלא גם כחלק מהרכב המוביל והגורר אותו. חלק משמעו רכיב, אלמנט מתוך מכלול. על-מנת להשתמש בנגרר לצורך נסיעה יש לחברו אל הגורר ואז הופכים שניהם ביחד למכלול של רכב אחד, המורכב משני חלקים. ממש כשם שאוטובוס מורכב משני חלקים הוא רכב אחד המחולק לשניים באמצעות מפרק. העובדה שאחד מחובר חיבור של קבע והשני חיבור ארעי, אין לה נפקא מינה לעניין זה. אין חולק כי ניתוק חלק מרכב נכנס בגדר הגדרת השימוש, ודי בכך לענייננו. פס"ד זה בוטל ב-ע"א (ת"א) 1689/96 (לעניין דחיפה, גרירה, התדרדרות). ##(5) נגרר מחובר לגורר:## בת"א (ב"ש) 367/81, "אשל" נ. "הסנה", נפסק כי כאשר הנגרר מחובר לגורר, די בדרך-כלל בביטוח הגורר בלבד, שכן ההנחה היא כי גרירה היא כתוצאה של שימוש ברכב הגורר (כל זאת בתנאי שאין הגבלה מפורשת בפוליסה על איסור גרירת נגררים). ##(6) נפילת נגרר בזמן תיקון כתאונת דרכים:## בת"א (חי') 1072/81, המר' 4150/84, פוני נ. "סהר", נפסק כי גרור של רכב שהובא על-ידי הגורר (שעזב לאחר מכן המקום) לחצר בית-המלאכה של הנפגע, מסגר במקצועו. הוא הושען בהגבהה על חביות ועמודי תמיכה לצורך ביצוע עבודות רתוך וישור של מרכב הרכב על-ידי חימום המרכב והלמות פטיש. כיומיים לאחר תחילת העבודה הגרור נפל כלפי מטה, מחץ תחתיו את התובע וגרם לפציעה קשה בגבו וברגליו. נפסק: התיקון אינו בגדר שימוש ברכב אלא בא לאפשר השימוש רק לאחר השלמת התיקון. ##(7) לא כל חפץ או כלי נגרר – הם רכב במובן החוק:## בת"א (חי') 1300/81, ז'ק נ. "ל.מ.ן.", "קרנית" ו-"אליהו", על משאית שממנה הוצא המנוע זמן ניכר לפני התאונה, הורכבה מכונת קידוח עם מנוע עצמאי משלה. הגורר שגרר המשאית עזב המקום לפני התאונה. מוט הקידוח השתחרר ופגע בתובע שעמד במרחק מה מהמשאית. למשאית היה מבחן רשוי רשמי. המשאית עמדה במקום הקידוח כשהיא מנותקת מהגורר זמן ניכר לפני התאונה ללא כל פונקציה של ניידות. נפסק: המשאית אינה רכב מנועי שכן העדר המנוע לא היה מקרי או זמני אלא מכוון לשינוי טיבו וטבעו של הרכב מעצם ברייתו. נגרר חייב להיות בעצמו רכב (הגם שאינו צורך הנעה עצמית) לפיכך לא כל חפץ או כלי נגרר – הם רכב במובן החוק. גם אם הינו רכב מנועי הרי השימוש בו היה כפלטפורמה על גלגלים שעליה הורכבה מכונת הקידוח ולא כרכב, שכן שימוש זה "חרג מתכליתה ויעודה של המשאית מטבע ברייתה". פעולת הקידוח לא היתה חלק אינטגרלי משימוש במשאית כרכב, זהו שימוש זר לרכב. רק כאשר השימוש בנגרר הוא אינצידנטלי לנגרר כמו: הדרדרות לאחר ניתוקו, הטענתו לקרות גרירתו, פריקה לאחר גרירתו, עליה או ירידה לצורך חבורו או ניתוקו – זה שימוש בנגרר למטרותיו הרגילות והטבעיות בתור שכזה. פסק-דין זה אושר ב-ע"א 674/85 הנ"ל. ##(8) עגלה ששימשה בעבר כנגרר לכלי רכב:## בת"א (נצ') 1275/86, כהן נ. "הפול" – חברות הביטוח הישראלית בע"מ ואח', התובע נפל מפלטפורמה של טרקטור שהתדרדרה לאחר שעמדה זמן רב מנותקת מהטרקטור. בית-המשפט דחה את הטענה כי הפלטפורמה הינה רכב ופסק: "גם אם העגלה שימשה בעבר כנגרר לכלי רכב, אין זה שמושה כלל מאז העמידו אותה באותו מקום, ואין לראותה, לאחר מספר חודשים כשהיא עומדת כאבן שאין לה הופרין וללא כל שימוש, ככלי רכב העולה בקנה אחד עם הוראות החוק הנ"ל (חוק הפיצויים). ## (9) אין צורך שלנגרר יהיה "כוח משלו":## בת"א (שלום-עכו) 3145/85, עאסלה נ. "קרנית" ואח', כב' השופט ש' ברלינר פסק כי: - נגרר חייב להיות רכב, אולם אין צורך שיהיה לו כוח משלו. - נגרר יחשב ככזה גם כשהוא מנותק מגורר כל עוד השימוש בו מהווה חלק אינצידנטלי לנגררותו. - טעינה ופריקה של נגרר לקראת נגררותו הן בגדר שימוש ברכב. אם אין מגע פיזי, אזי רק השלב האחרון של ההרמה ולא הרמות קודמות. ## (10) תאונת מלגזה כגורר:## בת"א (שלום-עכו) 331/89, שטרבייה נ. ל.ב. ואח', בעת שמלגזה עמדה ומנועה דמם, עמד התובע על משטח עץ שהונח על זרועות המלגזה והפעיל משחזה…. וזאת בסמוך למסגרת חלון של מזגן. אבן המשחזת נתקעה במסגרת המזגן ופגעה בזרועו של התובע והמשחזת פגעה בזרועו השנייה. בהידרשו לשאלה אם מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט בשלילה וקבע: "אומנם הדבר קרה בעת שהתובע מעד על המלגזה אך המלגזה לא תרמה במאומה לגרימת התאונה אלא שימשה משטח עבודה בלבד. לא היתה תנועה של המלגזה ממקומה שהביאה לכשלון בבצוע העבודה. לא היתה נפילה מן המשטח תוך כדי עבודה. התאונה קרתה בגלל היתקעות אבן המשחזת במסגרת המזגן שבקיר ולא בגלל השמוש במלגזה לצורך הרמת משטח העבודה בסמוך לאותה מסגרת". ##(11) פציעה בזמן קשירת נגרר לרכב כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-עכו) 1102/96, חשאן נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, התובע, פועל שכיר בשירותו של קבלן, נפגע עת משך מכונת ריתוך ואחז בטבעת שהיתה ממוקמת בסוף הזרוע המחוברת למכונה. משהגיע התובע עם הטבעת עד לוו הגרירה המחובר לחלקו האחורי של הטנדר, הוא זז קצת עקב התנועה של הגוף, והטבעת החליקה אל כיוון וו הגרירה ופגעה באצבעותיו. התובע לא נהג ברכב. הפעולה של רתימת המכונה אינה מהווה שימוש ברכב המנועי עצמו. מרגע שהרכב עמד דומם ללא תנועה, הרכב הפסיק להוות מקור לשימוש בו כרכב מנועי עד לשלב שבו חוזר הנהג או המשתמש לעשות שימוש ברכב עצמו. בזמן הביניים יכולות להתבצע אין ספור פעולות, כמו למשל: טעינתו של מטען, ישיבת אדם בכיסא שברכב לצורך שהוא, ילדים העולים לרכב ומשחקים או חיבור ריתמה של נגרר כלשהו לרכב עצמו. שאלת הזמן והוכחת המשכיות השימוש ברכב היא בעלת חשיבות עליונה. כאן לא הוכח פרק הזמן שחלף מאז עצירת הרכב ועד התחלת פעולת משיכת מכונת הריתוך לצרכי רתימתה לוו הגרירה. לאור האמור אין לראות בנסיבות המקרה "שימוש ברכב מנועי", על-כן אין תחולה לא להגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" ולא לחלופות המרבות. ##(12) תאונה עם קרון רכבת נגרר כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-בת-ים) 245/97, עמרם נ. רשות הנמלים והרכבות ואח', תובע הוא עוזר נהג קטר. לקטר הרכב לא היה די כוח למשוך בעליה את הקרונות עמוסי הפחם. לפיכך, הובא קטר עזר שהתקרב באיטיות אל הקרון האחרון עד להיצמדות בין השניים, כאשר התובע מהלך בצד קטר העזר. במטרים האחרונים לפני החיבור כתוצאה מההיצמדות, חלק מהקרון עף ופגע בעינו השמאלית של התובע, כלומר: הפגיעה ארעה תוך כדי ניסיון קטר העזר לדחוף את הרכבת. בהגדרה הבסיסית של תאונת דרכים מוגדר "שימוש ברכב מנועי", בין היתר, כ"דחיפתו או גרירתו", לפיכך הארוע הנדון מצוי ממש בתחום ההגדרה הבסיסית ואין צורך לחפש חלופות כדוגמת "תיקון או טיפול דרך", שכן כאן לא נעשה כל תיקון אלא הזדקקות לכוח נוסף על-ידי דחיפת הרכב. ##(13) פציעה כתוצאה מהרמת נגרר כתאונת דרכים:## בת.א. (שלום-פ"ת) 5318/00 יוסף נ. "איילון" חב' לביטוח בע"מ, ביום התאונה התבקש התובע להרים ולשאת עגלה עמוסה (להלן: "הנגרר") ולגרורו ממקום למקום, נגרר עמוס בחומרי בניין אשר שקל עשרות ק"ג, ללא עזרה כלשהיא מעובד אחר. בעת הרמת הנגרר לצורך גרירתו למקום אחר ניסה התובע לתפוס ולהזיז את יצול העגלה הצידה ואז חש לפתע התובע כאב עז בגבו וכן כי גבו נתפס. הנגרר לא היה מחובר לגורר. בדרך כלל עמד הנגרר במקום אחד עליו היו מונחים ציוד וכלי עבודה והוא לא הוזז ממקומו. המבטחת טענה כי אין לראות בנגרר "נגרר" במובן החוק אלא כ"ארגז כלים", בנגרר לא נעשה כל שימוש תחבורתי, נסיון הגרירה נעשה ע"י אדם ולא באמצעות רכב, ברשיון יש סייג מפורש לשימוש והוא שהגורר יגרר ע"י רכב, כוונת המחוקק היתה לראות בנגרר כחלק מהרכב בעת שהנגרר מחובר לרכב. השאלה לדיון היתה, האם חל חוק הפלת"ד מכח ההגדרה הבסיסית (לא נטען שהוא חל מחמת החזקות המרבות או החזקה הממעטת) ולחילופין האם הוא חל מכח ההסכם בין הצדדים שכן לנגרר הוצאה פוליסת ביטוח חובה. נפסק: א. בהגדרה הבסיסית מצוין "שימוש" ככולל "דחיפה או גרירה" של הרכב והם לא מוגבלים לגרירה ע"י רכב מנועי. ב. "רכב" מוגדר במילון אבן-שושן כ"מרכבה עגלה לנסיעה" ו"כלי-רכב" מוגדרים שם כ"שם כולל בימינו לעגלות, מכוניות, לאופנועים, לאופנים וכדומה". בעינינו מדובר ב"עגלה נגררת" שמידי פעם היו מזיזים אותה ע"י רכב. לאור האמור נראה אם כן ש"העגלה הנגררת" היא "רכב נגרר" במובן החוק. ג. השימוש שנעשה בגורר לא היה "למטרות תחבורה":- העגלה עמדה באתר הבניה, כשהיא אינה מחוברת לגורר. מהעדויות שהובאו עולה, כי השימוש שנעשה בעגלה בעת התאונה, היה באופן כללי- שימוש כארגז כלים. השימוש הספציפי שנעשה ע"י התובע בעת האירוע היה נסיון להזזת "ארגז הכלים" – העגלה עקב כך שמיקומה הפריע לחיתוך הבטון. השימוש שנעשה בעגלה, לא היה שימוש "למטרות תחבורה" (כמו למשל אילו גרירת העגלה על ידי התובע באמצעות היצול היתה לצורך חיבורו לגורר לשם העברתו לאתר אחר), אלא שימוש כ"ארגז כלים". על כן, מכיוון שלא מתקיים היסוד האחרון של ההגדרה הבסיסית אין מדובר ב"תאונת דרכים". לאור האמור נפסק שהארוע אינו עונה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים. גם דין הטענה החילופית בדבר חלות ההסכם מכח פוליסת הביטוח להדחות,שכן "הלכת חמאדה" קובעת שפוליסת הביטוח מחייבת את המבטחת רק "אם חובה כזו היתה חלה עליה לפי פק' הביטוח וחוק הפיצויים". חובה כזו חלה על המבטחת, על פי ההגדרה הבסיסית, רק אם השימוש היה ל"מטרות תחבורה". ##(14) תאונה עם מיכל מים נגרר כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-נצ') 4185/95, המר' 4030/97, "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. דעבוס ואח', התובע עלה על מיכל מים נגרר שעה שחנה על תומך עץ, כדי לשתות ובשעה שהתכוון לרדת מעליו התנדנד התומך שמתחת ליצול והמיכל נפל על רגלו של התובע. בית-המשפט קיבל את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים ופסק: 1. מיכל המים מהווה "רכב נגרר" במובן החוק גם כשאינו בשעת גרירה, הואיל ועיקר ייעודו של מיכל המים הוא להיות נגרר ולהעביר את תחולתו ממקום למקום וכבר נפסק ב-ת"א (י-ם) 1098/87 כי רכב שעיקר ייעודו הוא להיות נגרר, כמו למשל פלטפורמה הנגררת על-ידי טרקטור, או קרונות רכבת, הם "רכב נגרר" גם כשאינם בשעת גרירה. (להבדיל מרכב שעיקר ייעודו אינו להיות נגרר, כמו מכונה לערבול בטון או לקצירת קש, אשר יהיו רכב נגרר רק בשעת הגרירה). 2. הירידה ממיכל המים מהווה שימוש לצורך תחבורתי ועל-כן היא מהווה תאונת דרכים. כמו-כן, נדנוד תומך העץ ונפילת המיכל עצמו קשורים למטרות תחבורתיות. החלטת כב' השופט הוארי ב-המר' 4030/97 הנ"ל ניתנה בטרם שמיעת הראיות, בוטלה ב- רע"ב 482/97 בהחלטה מיום 30.10.97 והתביעה הוחזרה לדיון בבית-המשפט (נצרת) קמא. ##(15) תאונה במהלך חלק מפעולת הגרירה של טרקטור כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-עכו) 3752/98, עבאדי נ. "קרנית" ("בנעלי הסנה"), התובע ניסה להצמיד את ייצול העגלה אל וו הגרירה של טרקטור בו נהג הנתבע. הנתבע התקרב בנסיעה לאחור אל העגלה שהייתה ריקה ועמדה על ג'ק, התובע הרים את הייצול כדי להכניס את הטבעת שבקצה הייצול אל טבעת הוו של הטרקטור. לפתע נסע הטרקטור קדימה, הטבעת שבקצה הייצול "פיספסה" את הטבעת של וו הגרירה, הייצול נשמט ורגלו של התובע נמעכה בין הג'ק לבין הקרקע. נפסק: התאונה ארעה תוך כדי נסיעת הטרקטור ובמהלך פעולה שנועדה לאפשר את גרירת העגלה וממש על סף השלמת הפעולה, לכן יש לראות את האירוע כחלק מפעולת הגרירה הנכללת בהגדרת "שימוש" שבסעיף 1 בחוק הפלת"ד. עפ"י הגדרת "רכב" יש לראות את העגלה כחלק מהטרקטור, לכן אין גם חשיבות להעדר מגע פיזי בעת התאונה בין הטרקטור לתובע, שלא לדבר על כך שחוק הפלת"ד אינו דורש קיומו של מגע פיזי בפועל בין הנפגע לבין הרכב המעורב כתנאי לזכאותו של נפגע. הטרקטור הוא רכב דו ייעודי שיכול לשמש למטרות תחבורה, התאונה נופלת למתחם הסיכון התעבורתי. לפיכך יש לראות את הארוע כתאונת דרכים אשר נכלל בהגדרה הבסיסית של תאונת דרכים בחוק הפלת"ד. ##(16) תאונה בזמן פירוק אוהל אירועים נגרר כתאונת דרכים:## בת.א. (שלום-רמלה) 4102/01 גרידיש נ. "מנורה" חב' לביטוח, בזמן התאונה עסק התובע בפירוק אוהל אירועים. רצועת אוהל האירועים (להלן: "הרצועה" ו"האוהל" בהתאמה) נקשרה לחבל המחובר, לוו גרירה המותקן בג'יפ. יריעת האוהל מחוברת לרצועה. הג'יפ תוך כדי נסיעה היה אמור למשוך את החבל, המחובר לרצועה וע"י כך פורקה יריעת האוהל. בשעה שהתובע כיוון את יריעת האוהל נקרעה הרצועה מהיריעה והתלפפה סביב ידו של התובע, כמו כן צינור אלומיניום, שמטרתו היתה לשמור על כיוון יריעת האוהל, התקמר עקב ועובר לקריעה, וכשנקרעה הרצועה התיישר ואף הוא פגע בתובע (להלן: האירוע). נפסק:- יש לראות באירוע תאונת דרכים לפי ההגדרה הבסיסית שבסע' 1 לחוק הפלת"ד. משמוביל רכב (או גורר) חפצים, הרי מה שקורה עימם, בזמן הנסיעה באופן מקרי כסיכון הנובע מהחפץ המובל, הוא חלק טבעי ואינטגרלי מהשימוש ברכב. היעלה על הדעת שאם היה הכבל מחובר לרכב שגרם לנזקי הגוף, היה על המבטחת לפצותו, ואילו משהרצועה, שהיתה קשורה לכבל, היא שגרמה לנזקי הגוף אין חובה עליה לפצותו? משנגרם נזק הגוף כתוצאה ועקב גרירת האוהל ע"י הג'יפ, על המבטחת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. די בכך שעצם הנסיעה היא הגורם לנזקי הגוף שנגרמו לתובע, בין אם היה צורך בפעולות התובע או בין אם לאו וכן אם נגרם נזק הגוף בשל רשלנותו של התובע ובין אם לאו. לאור האמור נפסק כי יש לראות באירוע תאונת דרכים לפי ההגדרה הבסיסית של חוק הפלת"ד. ##(17) פגיעה תוך כדי ''משחק ברכב'' עם נגרר כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-נצ') 381/93, כהן ואח' נ. "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ ואח' (החלטתו של כב' סגן הנשיא ר' ג'רג'ורה מה- 5.3.98, ראה עמ' 4820). התובע נפגע תוך כדי "משחק" ברכב או בכננת בניסיון לגרור את הרכב בכבל. אחיו של התובע לחץ על הכפתור הלא נכון בשלט, דבר שהביא להפעלת הכננת ופגיעה בתובע. הכננת מופעלת על-ידי כוח חשמלי ממצבר הרכב והכוח החשמלי של המצבר מופק מהפעלת המנוע של הרכב. בנסיבות אלה נפסק כי התובע נפגע תוך כדי ניסיון למשוך את הכבל המחובר לכננת המופעלת על ידי ותוך ניצול הכוח המיכני של הרכב. הרכב לא שינה את יעודו המקורי כרכב "דו-תכליתי". אילו הרכב היה נתקע והטיפול בו היה במטרה לחלצו, התאונה היתה תאונת דרכים כי הרכב לא שינה את יעודו המקורי השני – גרירה, ולכן הארוע היה עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב. אולם להכיר בתאונה כתאונת דרכים כתוצאה "ממשחק ברכב" תוך ניצול הכוח המיכני של הרכב יהיה מנוגד למגמת הצמצום של תיקון מס' 8 לחוק. לדעתו של השופט, כשם שבהגדרה הבסיסית "נצמדו" לייעוד התעבורתי של הרכב, כך גם בייעוד הדו או הרב-תכליתי של הרכב, יש לבחון את הארוע במידה וארע תוך כדי או לשם ביצוע הייעוד הלא תעבורתי, הוא הייעוד העיקרי האחר של הרכב". "משחק ברכב" אינו הייעוד העיקרי האחר של הרכב. על-כן, לאור האמור, נפסק כי הפגיעה בתובע אינה מהווה תאונת דרכים לפי החוק. הערעור על פסק-דין זה נדחה ב-ע"א (נצ') 180/98 הנ"ל והתקבל ב-רע"א 7509/98 וב- ד"נ 1963/00 הנ"ל. ##(18) תאונה במהלך משחק ילדים בכננת קדמית של ג'יפ אשר נועדה לחילוץ:## בע"א (נצ') 180/98, כהן נ. "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ (ערעור על ההחלטה ב-ת"א (שלום-נצ') 381/93), השאלה שהתעוררה היתה האם תאונה במהלך משחק ילדים בכננת קדמית של ג'יפ, אשר נועדה לחילוץ עצמי של הרכב, עולה כדי "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפלת"ד. הכננת מופעלת על-ידי שלט המחובר אליה באמצעות כבל חיצוני. לשלט שני כפתורים: כפתור אדום, אשר לחיצה עליו גורמת לכננת להסתובב כלפי פנים, וכפתור שחור, אשר לחיצה עליו גורמת לכננת להסתובב כלפי חוץ. בקצה הכבל מחובר וו שמטרתו לסייע בחילוץ הג'יפ. הכננת מחוברת למצבר הג'יפ וניתן להפעילה גם כאשר מנוע הג'יפ כבוי, כפי שארע בתאונה. התובע, קטין בן 6 שנים, אחיו הצעיר ועוד קטין שיחקו בג'יפ הם התכוונו לפרום את הכבל במטרה לחבר אותו לעמוד בחצר כדי לגרור את הג'יפ. אחיו הצעיר של התובע לחץ על הכפתור האדום ואצבעותיו של התובע נמחצו מהכבל. הערעור נדחה ונפסק שהארוע אינו נכנס בגדר ההגדרה הבסיסית, שכן השימוש שעשו הילדים בג'יפ לא היה למטרות תחבורה אלא לצרכי משחק ושעשוע. הוא גם לא נכנס בגדר החלוטה המרבה של "ניצול הכוח המכני של הרכב", שכן הג'יפ לא היה רכב דו-תכליתי, שכן התקנת הכננת לחילוצו העצמי אין בה כדי להוות ייעוד נוסף לרכב מעבר לייעודו התעבורתי. החלטה זו בוטלה ב-רע"א (עליון) 7509/98 וב-ד"נ 1963/00. ##(19) נפילת יצול של נגרר על הרגל כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-חי') 1580/93, בכריה נ. "דולב" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובעת נפגעה מנפילת יצול של נגרר על רגלה שעה שנהג טרקטור ניסה לחבר תוך כדי נסיעה לאחור את הנגרר לטרקטור. 1. בקבלו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: א. המבחן להיותו של נגרר "רכב מנועי" לא שונה בתיקון מס' 8 לחוק, ולכן על-פי ההלכה שנפסקה בפרשת "ז'ק לאון", המבחן גם כיום הוא יעוד הנגרר. היות ובמקרה הנדון הנגרר הובא למקום התאונה לשם פינוי פסולת באמצעות טרקטור, הרי שייעודו לשמש נגרר, ועל-כן הינו רכב הגם שטרם היה מחובר לגורר. ב. גם לאחר תיקון מס' 8 אין להרחיב את הפעולות המהוות פריקה וטעינה מעבר לפעולות שנמנו קודם לתיקון ככאלו, וכפי שהגירם בית-המשפט העליון בפרשת "שולמן", פעולות שמתחילות עם הטעינה ומסתיימות עם סיום הפריקה. ג. נפילת היצול הינה מאורע שנגרם עקב השימוש למטרות תחבורה, שכן היצול הוא חלק מהנגרר (הרכב), ולפיכך נפילתו הינה נפילה של חלק מרכב המוגדר בחוק כשימוש. על-פי נוסח החוק אין הכרח בניתוק פיזי של חלק מהרכב לבין הרכב כדי שהפעולה תהא "נפילה", וזאת להבדיל מ"הניתקות" שמשמעה נפילה של חלק מהרכב שיש עמה ניתוק פיזי. 2. בקבלו את טענת הקרן כי לנגרר ביטוח תקף במסגרת ביטוח ל-"5 נגררים בלתי-מסויימים" שהחזיק המבוטח, פסק בית-המשפט: הפרשנות הנכונה של ביטוח זה, בשים-לב לכך שנגררים הינם בדרך-כלל כלי עבודה, המוחלפים שעה שהם יוצאים מכלל שימוש, היא ביטוח לכל נגרר שבבעלות המבוטח, בלתי-מוגדר במובן זה שזהותו עשויה להשתנות בהתאם למלאי אצל המבוטח עד גבול של 5 נגררים בזמן נתון. 3. יתרה מזאת, אף אם הפוליסה של הגורר לא כסתה את השימוש בנגרר, חייבת המבטחת בכיסוי התאונה, וזאת מכוח הסכם הנגררים שבין "אבנר" לבין "קרנית", שכן התאונה קרתה בעת שהנגרר היה בתהליך חיבורו לגורר, ובהסכם נקבע כי חובת הפיצוי במקרה זה הינה על מבטח הגורר. המלים "תהליך החיבור" שבהסכם אינם מתייחסים לרגע החיבור עצמו, שכן המילה "תהליך" מצביעה על כך שמדובר בארוע בעל שלבים הכולל לדעת בית-המשפט גם את הנסיעה לאחור של הטרקטור לכיוונו של הנגרר לשם ביצוע החיבור הסופי ביניהם. ##(20) התנגשות אופניים בנגרר מנותק מהגורר כתאונת דרכים:## בבת"א (ת"א) 1709/84, יצחקוב נ. "קרנית" ואח', רוכב אופניים התנגש בנגרר חסר ביטוח שהיה מנותק מהגורר ואשר חנה במקום המותר לחניה אך ללא מחזיר אור. נדחו שתי טענות "קרנית": א. רק במקרה של חניה שלא כדין הנזק הוא "עקב השמוש ברכב". ב. נגרר חונה המנותק מהגרר אינו "רכב". לגבי טענה א' פסק בית-המשפט: משקבע השופט ברק ב-ע"א 358/83, שולמן נ. "ציון" כי הנזק צריך להיות "בתחום הסיכון" של השימוש, לא התכוון לכך שיש להוכיח כי צורת החניה של הרכב היוותה סיכון אלא הכוונה בביטוי זה היתה לקבוע מהו הגורם הממשי שבעטיו נגרם הנזק. על כן אף שהנגרר חנה במקום המותר לחניה הוא היווה גורם ממשי לקרות התאונה ועל-כן היה בתחום הסיכון של השמוש ברכב. לגבי טענה ב' פסק בית-המשפט: על מנת שנגרר ייחשב כרכב מנועי די לו שהוא ניתן לגרירה אפילו אם לא נגרר בפועל בעת התאונה, מה גם שבמקרה הנדון המדובר בנגרר גדול מימדים שלא היה מתאים לשום שימוש ולא נועד לשום שמוש אחר זולת לגרירה לצורך תעבורתי. ##(21) תאונה בזמן תיקון פנס על נגרר:## בת"א (שלום חי') 67681/96, רמזי נגד "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע הינו חשמלאי רכב ובעל מוסך לחשמלאות. הוא הוזמן לצורך הרכבת מערכת חשמל לנגרר. עובר לתאונה עת עסק בהרכבת הפנס המאיר את מספר הרישוי בחלק האחורי של הנגרר, לפני שהספיק לחבר את החוט הנדרש לצורך כך, התרומם לפתע "הטמבון של הנגרר" ואגודל ידו השמאלית של התובע נמחצה ונפגעה. השאלה היתה האם במועד התאונה "הנגרר" היה כלי-רכב. (התאונה אירעה לפני התיקון מס' 8). בית-המשפט משיב על השאלה הזו בשלילה, וקובע שאין לראות ב"נגרר" רכב מהסיבות הבאות: א. הנגרר עדיין לא היה כשיר לעבור מבחן רישוי (עצם העברת המבחן הפורמלי – לא קובעת). ב. טרם הושלמה מערכת החשמל (טרם חובר החוט האחרון). ג. טרם נבדקה מערכת החשמל. קל וחומר כאשר טרם הושלמו עבודות ריתוך הפגוש וכיוון הסרנים והבלמים. יתכן שאילו היה מדובר רק בצבע או בליטוש אחרון מסוג זה, ניתן היה לקבל כי מדובר ב"נגרר" שהוא רכב. ##(22) תאונה של נהג גרר:## בת.א. (שלום – עפולה) 3117/01 זועבי נגד "מנורה" חב' לביטוח בע"מ, התובע, נהג במכונית גרר, נפגע בידו באירוע שהתרחש, עת שהוזמן לחלץ רכב שסטה מהכביש ונפל לתוך ואדי. התאונה נגרמה עת קשר את הכבל של הגרר לחלקו האחורי של הרכב הנגרר, על מנת למשוך אותו ולחלצו מתוך הואדי. תוך כדי משיכה וניצול הכוח המכני של הגרר, נתפסו שתיים מאצבעותיו של יד שמאל בין הכבל לבין פינת הגרר הימנית האחורית ונמחצו. מכאן התביעה דנן. נפסק: האירוע אינו נכנס בגדר ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" והשאלה היא האם הוא נופל בגדר אחת החזקות המרבות או הממעטות. אין מקום להחיל את החזקה של טיפולו של אדם במסגרת עבודתו כי רק שני מקרים נחשבים כ"שימוש" שעה שהדבר נעשה במסגרת ביצוע עבודה: טיפול או תיקון דרך, וכן הינתקות או נפילה מרכב חונה, כל שאר האירועים המפורטים בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" – ייחשבו כשימוש, גם אם התרחשו במסגרת עבודתו של הנפגע. במקרה דנן נפל התובע מכבל גרירה, אשר נגרר בכוח מכני של כלי רכבו (אין המדובר בפגיעה שנפגע מרכב שנזקק לטיפול). המאורע נגרם בעת משיכת הרכב ע"י הכבל של הנגרר, המשיכה נעשתה באמצעות ניצול הכוח המכני של הנגרר אשר הפעיל כבל מחובר לגרר. הפגיעה באה מסיכון שנוצר כתוצאה מניצול כוח מכני זה. כוח מכני זה אינו חייב להיות דווקא הכוח המכני המניע את הרכב עצמו. כוח מכני סה נכנס בהגדרה של החזקה החלוטה המרבה הזו. לנוכח קביעה זו, לפיה הפגיעה באה עקב ניצול הכוח המכני של הגרר, נפסק כי המאורע שארע נופל במסגרת החלוטה המרבה של ניצול הכוח המכני של כלי הרכב ולכן יש לקבוע שחוק הפיצויים חל על המקרה והתובע זכאי לפיצויים בגין פגיעתו. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים). ##מה הדין בסוגיית הביטוח בתאונת דרכים נגרר / נגרר ?## א. מחד, קיימת גישה בפסיקה לפיה, הנגרר הינו פסיבי ונשלט ע"י נהג הגורר ועל כן, האחריות היא על הגורר בלבד . ראה לדוגמא: ת.א. (שלום ת"א) 75712/00 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ. גדנסו ואח' שם נקבע כי: "העובדה שפיזית נגרמה הפגיעה על ידי הנגרר, אינה מעלה ואינה מורידה. הנגרר הוא החלק הפאסיבי בין שתי היחידות. בסיטואציה הספציפית נשוא התביעה, לא הייתה לנגרר חיות משל עצמו. הנגרר הובל על ידי הגורר, ונסע לאשר הסיעו. הנגרר פגע ברכב התובעת, שכן כוון באופן לא נכון על ידי הגורר ונהגו, כתוצאה מכך אין להשית את האחריות לתאונה על הנגרר, אלא על הגורר כמי שכיוון אותו לביצוע החבלה." ראה גם: ת.א. (שלום נתניה) 1490/05 כרמלי סילביו נ. חלף יהודה ואח' וכן ת.א. (שלום ת"א) 66183/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. ביאטרה נידאל ואח'. ב. מאידך, קיימת גישה אחרת בפסיקה לפיה, אף שהנהיגה מתבצעת מתוך הגורר, הרי שהנגרר אינו פסיבי בהתרחשות, שכן שינויי משקל, האורך וכושר התמרון משפיעים באופן אקטיבי מאוד על התנהגות הכביש של הרכב הגורר. לפי גישה זו, הנהג בגורר שולט במכלול ולא הגורר עצמו ומכאן, שאין לייחס אחריות נפרדת לגורר או לנגרר והם בבחינת מעוולים במשותף. ראה גישה זו בפסק הדין בת.א. (שלום ת"א) 39954/05 יורודרייב ניהול ציי רכב בע"מ נ. הפניקס והכשרת היישוב בע"מ שם נקבע כי : "מרגע שחוברו להם הגורר והנגרר יחדיו נוצר יצור חדש בעל איפיוני התנהגות דרך משלו. אף שהנהיגה מתבצעת מתוך הגורר, אין הנגרר רכיב פאסיבי בהתרחשות. שינוי המשקל האורך וכושר התמרון משפיעים באופן אקטיבי מאוד על התנהגות הכביש של הרכב המחובר. הנהג היושב בגורר הוא שולט במכלול - לא ה"גורר" עצמו. מכאן שאין לדעתי לייחס אחריות נפרדת ל"גורר" או ל"נגרר" כפי שנעשה לעתים בפסיקה, שהרי אשם לא יכול ליפול בהתנהגותו של חפץ והנהג (שמאשמו נגזרת חבות המבטח) בגורר ובנגרר הוא אותו אדם עצמו. ניתן לתארו כמי שחובש לראשו שני כובעים נורמטיביים, בדומה לאדם המכהן בשני תפקידים. נורמטיבית הוא נוהג גם בגורר וגם בנגרר. מבחינה פיסית הוא שולט בשניהם באותן תנועות גוף. מבחינה נפשית ההחלטות שהוא מקבל מפעילות את שניהם לאור אותם שיקולים ועל סמך אותו ידע. משמע, מבחינה נורמטיבית נושאים אותם שני נהגים דימיוניים באותה מידה של אשם - והם (השוכנים במקרה באותו גוף גשמי) בבחינת מעוולים במשותף כלפי צד ג'." ג. קיימת גישה שלישית לפיה, במקרה בו פגע נגרר ברכב צד ג' כתוצאה מהפעלתו של הנגרר, ניתן להטיל את מלוא החבות על מבטחת הנגרר בלבד. וראה: ת.א 16491/98 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח', שם נקבע: "אמנם הנגרר היה מחובר למשאית שגררה אותו אך לא ניתן לייחס את הנזק למשאית, שרק הביאה את הנגרר למקום אלא לנגרר. אם לא כן, ואם נחשוב שכל נזק שנגרם ע"י הנגרר נגרם ע"י הגורר שהביא אותו למקום, הרי שביטוח צד ג' של הנגרר מיותר לחלוטין. אם הנגרר עומד במקום הוא לא גורם שום נזק. אם הוא מחובר לגורר, הרי לפי תפיסה זו שהנזק נגרם במקרה זה על ידי הנגרר אין צורך בביטוח נפרד לנגרר. על כן, לפי פרשנות תכליתית של הפוליסה יש לקבוע שיש נזקים שנגרר מסוגל לגרום בנפרד מהנזקים הנגרמים על ידי הגורר, ובמקרה שלפנינו הנזק נגרם על ידי הנגרר ולא על ידי המשאית הגוררת". בת.א. (שלום כפ"ס) 3812/05 אבו עביד סלאמה נ. אחים אום חברה לעבודות בניה בע"מ ואח' נקבע, כי לא ניתן לקבוע כלל באופן קטגורי, אלא יש חשיבות בעניין זה לניסוחן של פוליסות הביטוח הנוגעות לעניין. על כן, יש לבדוק, האם פגיעה ע"י הנגרר הוחרגה בפוליסה של הגורר. ##פסיקה בנושא ביטוח חובה לנגרר:## בת"א (חי') 495/83, זידאן נגד "הסנה" ואח', קומפרסור המשמש מקור לדחיפת אויר לצורך קדיחת חורים בתשתית הקשה, המוצב על יצול ועל ארבעה גלגלים, אינו מסוגל להניע את עצמו. המנוע המותקן בו מיועד להפוך את אנרגיית הדחיסה של האויר ולא את אנרגיית ההנעה או התנועה של עצמו – יחשב כנגרר של כלי רכב וככזה הוא חייב בביטוח חובה כשהוא מנותק מהגורר. בע"פ (ת"א) 1681/85, דעבול נגד מ"י, רכב מקולקל שנגרר על-ידי רכב אחר – מהווה כלי רכב בפני עצמו החייב בביטוח. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים). תאונת דרכיםנגרר