אגרת טלויזיה ביחידת דיור נפרדת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אגרת טלויזיה ביחידת דיור נפרדת: פתח דבר הסוגיה העומדת להכרעה בתיק זה, היא אימתי יחשב חלק מבית מגורים פרטי ליחידה נפרדת ויזכה את המחזיק בחלק זה ,בפטור מתשלום אגרת טלוויזיה, על פי סעיף 5 (ב) (1) לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה) התשל"ד 1974. התביעה התובעת; הגישה תביעתה כנגד הנתבעת לתשלום אגרת טלוויזיה בגין אחזקת מקלט טלוויזיה למן 1.1.01 ועד סוף שנת 2008, בניכוי תשלום אחד אשר שילמה בפועל בגין המחצית הראשונה של שנת 2003. טענות הנתבעת טענת הנתבעת בהתנגדות שהגישה לביצוע תביעה בסכום קצוב ולאחר מכן במסגרת כתב הגנתה, כי מתגוררת בבית אחד ביחד עם אימה במשק מספר 7, בבאר יעקב. כפי שטענה בכתב הגנתה, היא מתגוררת ביחד עם בעלה בבית אימה, בבית בו התגוררה מאז היותה ילדה. לטענת הנתבעת, אימה שרה דגן, בעלת הבית, משלמת אגרת טלוויזיה כנדרש ובהוראת קבע. על רקע זה טוענת היא, כי אף אם היא מחזיקה במקלט טלוויזיה, היא זכאית לפטור מאגרה מכח תקנה 5 (ב) (1) לתקנות רשות השידור אגרות תשל"ד . לטענת הנתבעת נודע לה לראשונה על הסכום הנתבע ב-27.11.07. בנושא זה מלינה היא וטוענת גם מפי ב"כ, כי מאחר ולא קיבלה כל דרישה קודם לכן, יש לפטור אותה מ"תשלום רטרואקטיבי". לטענתה, פעלה על מנת לרצות את התובעת והמציאה מסמכים שהעידו כי היא מתגוררת בבית אחד ביחד עם אימה - תרשומת ממרשם האוכלוסין, אישור תשלומי אגרה ע"י האם וכן דרישות נוספות. לגופה של ההגנה טוענת הנתבעת, כי מתגוררת בבית אחד ביחד עם אימה - וילה דו מפלסית שמטבע הדברים יש לה יותר מכניסה ויציאה אחת, ומטבע הדברים יש בה יותר מתא שירותים אחד ואף יותר ממטבחון אחד שנוסף על המטבח המרכזי. לגרסת הנתבעת, אימה, אלמנה, מתגוררת רב ימות השנה בחו"ל והיא ביתה מתגוררת בבית האם. לטענתה, חפצי האם הם שנמצאים בחדר התחום בארון בגדים, שלא ראוי להיות מסווג כיחידה נפרדת. עוד טענה כי לבית חשבון חשמל אחד על השם האם, מונה מים אחד על שם האם, חשבון ארנונה אחד על שם האם, והכל על מנת להעיד כי עסקינן בוילה - בית מידות אחד, דו מפלסי ומרווח. לתמיכה בטענותיה, צירפה בין היתר אישור משרד הפנים ממנו ניתן ללמוד כי היא מתגוררת בנווה דורון 7 בבאר יעקב מ-28.4.1994. לעניין זה יוער, כי הנתבעת נשואה לאבי יהב, ילידת 1973. לאמור; שלמן גיל 21 היא מתגוררת בבית האם. כך על פי תמצית משרד הפנים שצירפה. גרסת התובעת התובעת מסרה תצהירי עדות ראשית מטעם אברהם שמאי, ראש תחום בסניף דרום יהודה ברשות השידור, ואלכס לביץ, סוקר מטעם רשות השידור. כפי שפירט אברהם שמאי בתצהירו, פנתה הנתבעת ב-5.5.03, לסניף רשות השידור ובהתאם לאחזקתה במקלט טלוויזיה, אושר לה תשלום בסך 1,379 ₪ ב-5 תשלומים. הנתבעת הודיעה כי תשלח המחאות לפירעון חובה בגין אגרת טלוויזיה אלא שבפועל שילמה תשלום אחד בלבד ביום 26.6.03, בסך של 285 ₪. כפי שמרמז נציג התובעת, יש לראות בעצם תשלום זה הודאה הן באחזקת מקלט טלוויזיה והן בחבות בתשלום אגרה בגין אחזקה במקלט טלוויזיה. עוד עולה מתצהירו של אברהם שמאי, כי טענת הנתבעת בדבר מגורים משותפים בבית אחד עם אימה הועלתה כבר ביוני 03, נבחנה ונדחתה , אודות הדחייה הודע לה מפורשות , ועל רקע זה אף בוצע תשלום אגרה אחד ע"י הנתבעת. מאחר והנתבעת מיאנה לשלם אגרת טלוויזיה במהלך 5 שנים, נשלח סוקר אל ביתה במרס 03. הסוקר, אלכס לוביץ, ביקר בבית המדובר ב-13.3.08. אלכס לוביץ אף העיד בפניי. לגרסתו, וזאת בהסתמך על דוח ביקור אשר רשם, ותוך שהוא מבהיר ברב הגינותו כי איננו זוכר במדויק את הביקור בבית הנתבעת, טען כי ביום 13.3.08, ביקר בבית בנוכחות הגברת שרה דגן, אימה של הנתבעת, והראל דגן, אחיה. שרה דגן הראתה לו את היחידה שלה ובה מקלט טלוויזיה. הראתה לו גם את הכניסה לחדר של הנתבעת - כניסה נפרדת, מהקיר החיצוני של המבנה - כלומר מבחוץ, תוך הבהרה כי אין מעבר מהבית ליחידה הנפרדת של הנתבעת וההיפך. כפי שתיאר בדוח הביקור בחתימתו , יחידת דיור נפרדת לכל דבר. על רקע זה המליץ שלא לקבל טענת מגורים משותפים. בעדותו בפני הבהיר, כי מדובר בבית בן 2 מפלסים. אימה של הנתבעת - בעלת הבית, היא זו שנכחה במועד ביקורו בבית, והבהירה לו חד משמעית כי ביתה מתגוררת ביחידה נפרדת שאליה כניסה נפרדת מהקיר החיצוני של הבית. לשון אחרת, אין מעבר חופשי פנימי בין שני חלקי הבית, כלומר מביתה של האם לאגף בו מתגוררת הבת וההיפך. הסוקר גם העיד כי בבית - ולמעשה בכל חלק נפרד שלו, יחידת שירותים, מקלחת ומטבח. דיון והכרעה ב"כ הנתבעת ביקש לטעון בפני לעניין תיאור הבית ואף לתארו באופן אישי ., בבחינת עדות שלו, מבלי שהמציא כל תשריט או מסמך שיעיד על המבנה הפנימי של הבית, באופן חד משמעי ומהימן בחתימת מהנדס או בהסתמך על מסמך מתיק הבניין של הבית. התרשמתי וזאת מבלי שיוצג בפני מסמך שיבהיר את גודל הבית לאשורו, כי מדובר בבית מידות. בית פרטי, שיש לו 2 דלתות חיצוניות לכניסה ויציאה. כל דלת מאפשרת כניסה ויציאה לאגף נפרד של הבית. המחלוקת שנותרה היא, האם קיים מעבר פנימי מחלק אחד של הבית - חלקה של האם, לחלק אחר של הבית, שם מתגוררת הנתבעת, באופן שיוביל למסקנה כי חדרה של הבת - הנתבעת אינו יחידת דיור נפרדת. כאמור; בעת ביקור הסוקר נכחה אימה של הנתבעת וכן נכח אחיה. הנתבעת לא מצאה לנכון להביא לעדות את אימה, באופן שתבהיר או שמא תסתור את גרסתו העובדתית של הסוקר. אם כך מה שבפני הוא גרסה עובדתית של סוקר, בלתי תלוי, שבחן את הבית בו מתגוררת הנתבעת מבפנים, בנוכחות בעלת הבית - אימה של הנתבעת, אשר לגרסתו אמרה לו כי אין מעבר פנימי מהבית לאגף בו מתגוררת הנתבעת. לא מצאתי כל דרך לסתור גרסה זו. גם הנתבעת לא פעלה כאמור לסתור גרסה זו על דרך חוות דעת מהנדס, מסמך מתיק הבניין ברשות המקומית או עדותה של האם. אשר על כן, מקבלת את גרסתו של הסוקר מטעם התובעת, על פיה מתגוררת הנתבעת ביחידה נפרדת בבית אימה, שלה כניסה נפרדת חיצונית ואליה צמודים חדרי שירותים, מקלחת ומטבחון נפרדים! בהקשר זה אעיר כי גם לגרסת הנתבעת בכתב הגנתה ה"מעבר" בין היחידה שם מתגוררת האם לבין היחידה בה מתגוררת היא, היא כנראה דרך חדר המתוחם בארון בגדים שניתן כנראה לעבור דרכו (דרך ארון הבגדים או חדר הארונות) מאגף לאגף. ברור; כי אין מדובר במעבר, או מסדרון אלא לכל היותר כנראה, וכל זאת בנסיבות בהן הנתבעת לא טרחה לצרף שרטוט של המבנה, בחדר ארונות ולא שתי יציאות. האחת מחדר השינה של האם והשנייה מחדר השינה של הבת. מכל מקום, אין מדובר במעבר תקני מחלק אחד של הדירה לחלק האחר וכתאורה של הבת - הנתבעת, בפרוטוקול מיום 10.3.10: "לחדר שינה של אמא שלי מצורף חדר ארונות. אם נכנסים לחדר הארונות יש דלת ואז פותחת את הדלת, עולה כמה מדרגות ושם היא נמצאת" - ברור כי מעבר דרך חדר ארונות אינו מעבר מחדר לחדר אלא אפשרות לשימוש כפול בחדר ארונות, הן לאם בעלת הבית והן לבת הנתבעת מהצד של היחידה שבשימושה. עוד אדגיש; כי שלא כטענת ב"כ הנתבעת, אינני מוצאת כי אגף ל"וילה" עם מטבחון נפרד הוא מציאות רווחת שאין בו להעיד על "יחידה נפרדת בבית מגורים". זאת ועוד; על פי תקנה 5 (ב) (1), לא תוטל אגרה בעד אחזקת מקלט טלוויזיה אם לדעת המנהל - מנהל רשות השידור, הוא מוחזק ביחידת הדיור שבה מתגורר מחזיק במקלט טלוויזיה אחר, אשר בעדו שולמה אגרה בעד אותה שנה. בתקנה 5(ב)(2) לתקנות נקבע כי לא תוטל אגרה אם מקלט הטלוויזיה "מוחזק בידי בן משפחתו של המחזיק במקלט טלוויזיה אשר בעדו שולמה אגרה והוא מתגורר איתו באותו מען". "מטרתן של הוראות אלה, ליתן הקלה לענין תשלום האגרה כאשר שולמה אגרה בעד מקלט אחד בסיטואציה שבה למחזיק המקלט מספר מכשירים בביתו או כאשר ביחידת דיור אחת מתגוררים מספר בני משפחה המשתמשים במספר מקלטים, והכל מתוך הנחה שאין זה מוצדק לגבות כפל אגרה בסיטואציות האמורות. " ראו ת"ק (בימש לתביעות קטנות י-ם) 2548/08 בק אייל נ רשות השידור פסק דינה של כבוד השופטת אנה שניידר. ולא זאת אף זאת., שיקול הדעת בעניין הכרעה באם עסקינן ביחידת דיור נפרדת, נמסר על ידי מחוקק המשנה למנהל רשות השידור והכל כנראה בהתאם למבנהו של כל מבנה ,אופן ההפרדה בין יחידת הדיור למבנה הראשי והשימוש הנעשה בין כל חלקי המבנה. לסיכום; מהנספחים שצורפו לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, ניתן ללמוד על מגעים חוזרים ונשנים בין הנתבעת לתובעת החל משנת 2003 לעניין תשלומי אגרת טלוויזיה. על הסדר אליו הגיעה הנתבעת עם התובעת בשנת 2003 לתשלום חוב שהצטבר לה בתשלומים, על חזרתה מהסכם זה ותשלום אחד בלבד בשנת 2003. כמו כן ניתן ללמוד, כי מנהל רשות השידור בהחלט הפעיל שיקול דעתו בטרם החליט כי עסקינן ביחידת דיור נפרדת, שלח סוקר אשר ביקר במקום, פגש את בעלת הבית, שאל אותה בנוסף על מראה עינייו לעניין המבנה הפנימי של הבית, קיבל ממנה את המידע הרלוונטי, הפעיל שיקול דעתו והגיע למסקנה. אדגיש; כי בנסיבות שבפני ובהעדר שרטוט פנימי של הבית, מסקנתי זהה; הנתבעת - כבת 36, מתגוררת ביחידה נפרדת בבית אימה. כפי שטענה בעדותה בפני ולצורך פרטיותה, ביחידה בה היא מתגוררת קיים מטבחון נפרד לצד חדרי שירותים וכל אלה מעידים על אחזקת "יחידה נפרדת" אשר נגזרה מתוך המבנה - ביתה של האם. טענת הגנה נוספת שהעמיד ב"כ הנתבעת להכרעה, היא הטענה כי עסקינן לכאורה בתביעה לתשלום רטרואקטיבי. אין בידי לקבל טענה זו. שוכנעתי מדוח הפעולות של רשות השידור, כי הובהר לנתבעת חד משמעית ע"י התובעת כי טענתה למגורים נפרדים נדחית. כי שומא עליה לעמוד בתשלומי אגרת אחזקת מקלט טלוויזיה, וזאת למן 5.5.03. הנתבעת ביקשה להתעלם מהבהרות אלה, אלה שהתעלמות זו אין בה להואיל לנתבעת. אשר על כן, מקבלת את התביעה במלואה. מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, בצירוף אגרת הגשת התביעה, ובצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד עד לתשלום בפועל. יחידת דיוראגרהטלויזיה