קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות הבנק לגילוי צ'קים מזויפים: עניינה של התביעה, אחריות הבנק בו ניהלה העמותה חשבון למעילות שנתגלו בעמותה. רקע 1. התובעת (להלן: "העמותה") פעלה לקידום מטרה ציבורית מהמעלה הראשונה. העמותה פעלה לשיקום מכורים לסמים. העמותה פעלה מתחילת שנות ה-90. עניינה של התביעה, מעילה בהיקף של למעלה ממליון ₪, מעילה שבוצעה על ידי מי שהיה פעיל מרכזי בעמותה, חבר ועד, גזבר העמותה ובעל זכות חתימה, שלמה ונטורה (להלן: "ונטורה"). המעילה בוצעה בדרך של זיוף חתימת מורשה חתימה על גבי שיקים שנמשכו מחשבונה של העמותה. העמותה הגישה תביעה כנגד שני בנקים, הבנק הגובה והבנק הנמשך. לאחר שהושגה פשרה בין העמותה לבנק הגובה (בנק המזרחי, הנתבע1), נותרה תביעת העמותה כנגד הנתבע 2, בנק מסד (להלן: "הבנק"), הבנק בו ניהלה העמותה את חשבונה. בתמצית ניתן לומר כי בתביעה מלינה העמותה על כי במשך למעלה מ - 6 שנים, זייף ונטורה את חתימתו של מנכ"ל העמותה שהיה מורשה חתימה בחשבונה, על גבי כ - 100 שיקים אשר הסתכמו בערכי קרן של למעלה ממליון ₪ וכי אם הבנק היה פועל כבנק סביר, לא היה מתרשל כלפי העמותה ולא מפר את חובת האמונים כלפיה, הייתה המעילה נמנעת. תמצית טענות העמותה 2. במהלך מספר שנות פעילות, נמשכו שיקים מחשבון העמותה בבנק, חלקם משורטטים וחלקם למוטב בלבד תוך זיוף חתימות. על גב השיקים נמצאה חתימת היסב של ונטורה. טוענת העמותה כי הבנק התרשל בכך שפרע את השיקים נשוא התביעה וכי הבנק הינו הגורם המרכזי שיכול היה למנוע את המעילה בחשבון ולפיכך יש להשית על הבנק את מלוא האחריות. הטלת האחריות על הבנק, כמדיניות שיש להחילה בתיק זה, תביא ליעילות ופיזור נזק נכון בחיי המסחר. נטען כי רשלנות הבנק זועקת לשמים ומדובר ברשלנות רבתי. הבנק התרשל בכך שלא חשד כי ונטורה הוא שעומד מאחורי שיקים שונים שנמשכו וכי בקלות יכול היה הבנק להיווכח כי חתימת מנכ"ל העמותה זויפה. לפיכך נדרש הבנק לשלם את נזקי העמותה שהוערכו בסך של 1,862,000 ₪. תמצית טענות הבנק 3. העמותה לא הוכיחה כי זויפו חתימות מי ממורשי החתימה מכאן שלא הוכחה מעילה. הגורם שנטען כי חתימתו זויפה (מר משה טל) לא זומן לעדות. גם ונטורה לא זומן לעדות ולפיכך, אין לאפשר הגשת מסמכי התיק הפלילי בו הורשע ונטורה. ככול שיש לעמותה טענות כנגד הגורם אליו הועברו הכספים, בניגוד לשרטוט או גורם שאינו המוטב, יש להפנות טענות אלו לבנק הגובה ולא לבנק הנמשך. הבנק התנהל כבנק סביר לעומת העמותה שנוהלה בהפקרות. התפרסות הטענות לגבי השיקים, על פני תקופה של שנים, מקימה את טענת המניעות לטענות כלפי הבנק. העמותה הפרה את חוק העמותות דבר שהביא לתוצאה ולפיה העמותה לא יכולה הייתה לאתר מעילות בחשבונה. העמותה עצמה טוענת לתחכום שבמעילה, לפיכך מה לה להלין על הבנק. לחילופין, הנזק הנטען הינו קטן מאוד יחסית לנתבע שכן הבנק אינו אחראי לשיקים שהבנק הגובה הפקיד בחשבון שונה מאשר של המוטב בשיקים ובכל מקרה, אינו אחראי לשיקים בהיקף הנמוך מ - 15,000₪ , סכום לגביו ממילא ניתן היה להסתפק בחתימת מורשה אחד שלענייננו הינו ונטורה שחתם בתוקף סמכותו. הראיות 4. מטעם העמותה העידו רו"ח פנחס שכטר, רואה החשבון של העמותה בשנים הרלבנטיות לתביעה. מר יצחק סבן, יו"ר העמותה משלהי שנת 1999. וכן מר חזי עבאדה, שהעיד כי שימש משנת 2002 במשך 3 שנים כ- מ"מ מנכ"ל העמותה. לפני תפקידו זה, שימש כחבר ועד העמותה. מטעם הנתבעת העידו מר רון כהן, מנהל סניף הבנק וכן מר ארז גראוברט מנהל מחלקה עסקית בבנק. העמותה הציגה כראיות מטעמה ובין היתר את השיקים מושא התיק ופרוטוקולי ישיבות ועד העמותה. הבנק צירף את דוגמת החתימה של ונטורה בחשבון העמותה בבנק. כפי שיופרט להלן בפרק נפרד, לא אישרתי כראיה קבילה את מסמכי התיק הפלילי של ונטורה, הכרעת הדין וכתב האישום. דיון 5. אקדים את המאוחר, מסקנתי הינה שיש להורות על דחיית התביעה. למסקנתי זו הגעתי לאחר שדנתי בשאלות המרכזיות הטעונות הכרעה בתיק זה שהינן: א. קבילות פסק הדין (הכרעת דין וגזר דין) וכן כתב האישום מהתיק הפלילי נגד ונטורה. ב. האם הוכח כי זויפה חתימתו של מנהל העמותה מר משה טל? ג. משמעות אי העדתו של מנכ"ל העמותה מר משה טל ואי העדתו של ונטורה. ד. אחריות הבנק וסבירות התנהלותו. ה. התנהלות העמותה ואשמה התורם. ו. האם השיקים שנטען לגביהם הזיוף היו חריגים ומעוררי חשד? ז. גובה הנזק. א. קבילות פסק הדין (הכרעת דין וגזר דין) וכן כתב האישום מהתיק הפלילי של ונטורה. 6. סוגיה זו עלתה במסגרת בש"א 4530/09 (מיום 14.10.09), לגביה ניתנה תגובת הבנק וקבעתי כי ההכרעה בבקשה תינתן במסגרת פסק הדין. השאלה הינה, האם על בית המשפט בתיק זה, לאשר כראיה קבילה את כתב האישום וכן את פסק הדין (הכרעת דין+גזר הדין) בת"פ 3096/02 (בית משפט השלום באר שבע), תיק בו הורשע ונטורה ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר לאחר שהודה במיוחס לו? 7. כאן המקום לערוך אתנחתא ולסקור מעט מהשתלשלות העניינים בתיק. התיק העיקרי נפתח ביום 3.11.2002. התיק טופל על ידי השופטים: נצר, רוזין וטהר לב. כב' השופט טהר לב שמע את הראיות בתיק כאשר סמוך לסיום חקירתו הנגדית של העד האחרון מטעם הבנק, הועלתה על ידי ב"כ העמותה דרישה להגשת בר"ע על החלטתו של כב' השופט טהר לב לקבל כראיות מסמכים שהוגשו מטעם ההגנה. הדיון הופסק והוגשה בר"ע. ביום 24.2.2009 במסגרת בר"ע 555/08, בפני כב' סגן הנשיא הנדל (כתוארו אז), הושגה הסכמה בין הצדדים ולפיה למעשה הבר"ע תדחה (כלומר המסמכים יתקבלו כפי שהורה בית משפט השלום). במסגרת ההסכמה שאושרה, הודיע ב"כ העמותה כי יפנה לביהמ"ש השלום על מנת לבקש אישור להגשת מסמכי התיק הפלילי בעניינו של ונטורה. ב"כ העמותה הודיע על כוונתו להגיש בקשה בעניין מסמכי התיק הפלילי, בדיון בבית המשפט המחוזי, אולם לא פעל בסמוך לאחר מכן להוציא כוונה זו מהכוח לפועל. לאחר שהתיק חזר מביהמ"ש המחוזי ונותב למותב שהמשיך את התיק לאחר פרישתו של השופט טהר לב, נקבע התיק לישיבת תזכורת (באופן מעשי, לקדם משפט), ליום 22.9.09. בישיבה זו נזכרה הבקשה בכלליות בלבד ובסיום הישיבה נקבע כי שמיעת התיק תימשך בנקודה בה התיק הופסק וכי השלמת חקירת העד מטעם הבנק תקבע סמוך לאחר מכן, ליום 29.10.09. הבקשה להגשת מסמכי פסק הדין הפלילי הוגשה זמן קצר קודם ישיבת ההוכחות (ביום 14.10.09). מפרט אני את הדברים שכן דין הבקשה לצירוף מסמכי פסק הדין הפלילי דחייה ולו בשל השיהוי הרב עד סמוך ליום הדיון האחרון בתיק. דין הבקשה דחייה מטעמים נוספים. ראשית, בשל הוראות בית המשפט בדבר המועדים להגשת המסמכים שבדעת העמותה היה להסתמך עליהם. שנית, בית המשפט כבר בישיבה מיום 18.6.06 שלל את בקשתה של העמותה לצירוף מסמכים נוספים. באותה ישיבה הודיע ב"כ העמותה כי בכוונתו להגיש בקשה ובית המשפט התייחס לכך וקבע כי לא תותר הגשת בקשה בעניין זה. 8. גם לגוף הדברים, לא מצאתי לקבל את בקשתה של העמותה לצרוף מסמכי ת"פ 3096/02. סע' 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 זו לשונו: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק הוא בעל דין במשפט האזרחי". עסקינן בחריג לכלל האוסר עדות שלא מפי אומרה (עדות שמועה). החריג האמור אינו מוחל לגבי ממצאי גזר הדין אלא הכרעת הדין בלבד (סע' 42א(ב)(ב) לפקודת הראיות שלעיל). מטרת החריג הינה להקל על קורבן העבירה מבחינה ראייתית ובשל הנטל הכבד יותר במשפט הפלילי לעומת המשפט האזרחי וההזדמנות שהייתה לנאשם להתגונן מפני הנטען כנגדו. לפיכך, במקרה בו הנאשם הינו בעל דין, קבילים ממצאי ומסקנות הכרעת הדין הפלילי. במקרה שכזה, בסמכותו של בית המשפט שקיבל כראיה את פסק הדין הפלילי (הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין) לעיין בכתב האישום ובחומר נוסף וזאת לצורכי פרשנות וזאת בהתאם לסע' 42ב לפקודת הראיות שלעיל. אילו הנאשם בתיק הפלילי היה גם נתבע בתיק זה, יתכן כי המצב היה שונה אולם לא כך הדבר ומכאן שלא חלים התנאים הקבועים בסע' 42א לפקודת הראיות שלעיל ולפיכך אני קובע כי המסמכים שמבוקש להגישם מהתיק הפלילי האמור לא יהיו קבילים בתביעה זו. ב. האם הוכח כי זויפה חתימתו של מנהל העמותה מר משה טל? 9. התיק מבוסס על הנחת יסוד ולפיה ונטורה זייף את חתימתו של מנהל העמותה מר משה טל. מר טל היה אחד ממורשי החתימה בעמותה ביחד עם ונטורה. מלכתחילה, בהתאם לסע' 23 לפקודת השטרות [נוסח חדש] חתימה מזויפת על שטר אינה מקימה כל חבות על מי שנחזה כחותם. הנטל בעניין זה הינו על הבנק ,אולם הבנק העבירו לעמותה לאחר שנציגי הבנק העידו כי השיקים נחזים להיות חתומים על ידי מורשה חתימה. לפיכך על העמותה נטל השכנוע לטענתה הבסיסית של הזיוף. דרך המלך להוכחת טענתה זו הינה בהעדת מר משה טל, על מנת שיעבור שיק שיק, ויצביע על כך שהחתימה בכל אחד מן השיקים שיוצגו בפניו אינה חתימתו. דרך משנית הינה להעיד את ונטורה, בעיקר אם הטענה (שכאמור לא הוכחה) הינה שונטורה הודה שזייף את חתימתו של מר טל. דרך משנית אחרת הינה להגיש חוות דעת של מומחה בתחום השוואת כתבי יד אשר יצביע על ההבדלים בין דוגמאות החתימה של משה טל לבין החתימה הנחזית ככזו על גבי השיקים. מתברר כי העמותה לא נקטה באף לא אחת מהדרכים הסבירות להוכחת טענת הזיוף. לא זו אף זו, עדי התובעת מר עבאדה ומר סבן לא יכלו בחקירתם לאשר כי חתימותיו של מר טל זויפו, אלא טענתם כללית. עדים אלו גם לא יכלו להפריד ולהתייחס לשאלה האם חלק מהחתימות זויפו וחלק לא, כלומר לא יכלו לעיין בשיקים ולומר האם בשיק מסוים החתימה זויפה או לא. למעשה, מה שהונח בפני בית המשפט הינם אסופה של כ - 100 שיקים, לגביהם נטען כי אחת מהחתימות זויפה ועל הנחה זו מבוססת התביעה. דרכה של העמותה אינה קלה שכן החתימה הנחזית להיות דוגמת חתימתו של מר טל הינה במבט לכאורי בעלת דמיון לחתימה על אותם שיקים שהוצגו. מסקנת הדברים הינה שלאחר שהבנק העביר לעמותה את הנטל הראשוני לגבי החתימה, כשלה היא בהוכחת טענת זיוף חתימתו של מר טל. ג. משמעות אי העדתו של מנכ"ל העמותה מר משה טל ואי העדתו של ונטורה 10. העמותה מצאה לנכון להעיד את מי שהיה יו"ר העמותה בתקופה הרלבנטית. כן מצאה לנכון להעיד את מי שמילא את מקומו של מנכ"ל העמותה (שהיה בתקופה הרלבנטית חבר ועד). העמותה לא דאגה להעיד את העדים המתבקשים ובראשם מר משה טל, שהיה מנכ"ל העמותה ואשר נטען כי ונטורה זייף את חתימתו על השיקים וכי רק בשל זיוף חתימתו של המנכ"ל התאפשרה המרמה המתוחכמת של ונטורה. כך גם לא מצאה העמותה לנכון לזמן את ונטורה עצמו. הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהבאת ראיה מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה, בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, הייתה פועלת לחובת הנמנע (ראו: קדמי, על הראיות, מהדורת תשס"ד - 2003, חלק שלישי, עמ' 1648. ראו גם: ע"א 795/99, אנטוני פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107). לא ניתן שלא לתהות, מדוע לא זומנו גורמים אלו כעדי העמותה? האם מדובר במחדל או בלקיחת סיכון מחושב של העמותה? אי הזמנת מר משה טל מנכ"ל העמותה וכן ונטורה מקימה חזקה עובדתית לחובת העמותה, בענייננו חזקה ולפיה אם היו מובאים עדים אלו לעדות, לא היו מאשרים כי חתימתו של מר משה טל זויפה. הדברים מצטרפים ומחזקים את המסקנה אליה הגעתי שדין תביעת העמותה דחייה. ד. אחריות הבנק 11. קשה להפריז בחשיבותם של בנקים בחיי הכלכלה והמסחר ובאפיונם של הבנקים בכשירות מקצועית ונגישות למידע והמעמד אשר מוקנה לבנקים בתפקידם אלו מבחינה ציבורית. רמת הזהירות והאמון הנדרשת מבנקים הינה גבוהה ביותר, דבר המשתקף גם באמצעי הפיקוח הרבים העומדים לרשות הבנקים כמו גם מגבלות שונות המוטלות על הבנקים מכוח דינים שונים וכן הוראות המפקח על הבנקים. שיקול נוסף התומך בהטלת סטנדרט זהירות גבוה על הבנקים הינו בשל כך שהבנקים הינם מפזרי נזק טובים בשל אמצעי הפקוח העומדים לרשותם. מכאן, שבמקרים חריגים ניתן יהיה להטיל על בנקים את האחריות לפעילות חריגה בחשבון ולכך שכאשר הפעילות בחשבון חשודה, על הבנקים לחשוד ולחקור בדבר. ראו: ע"א 8068/01 איילון נ' מנהל עזבון המנוחה פ"ד נט(2) 349 (4.11.04). טוענת העמותה כי רשלנות הבנק והפרת חובת זהירותו כלפי העמותה מתבטאת בשני מישורים. המישור הראשון, בכך שהבנק לא זיהה כי חתימתו של מר משה טל זויפה. במישור השני, בכך שהבנק לא היה עירני לתנועות החריגות והחשודות בחשבונה של העמותה. כאמור, מסקנתי לעיל הייתה שהעמותה לא הוכיחה כי זויפה חתימתו של מר משה טל ולחילופין כי הימנעותה מהבאת עדים מעבירה אליה את נטל השכנוע לכך שחתימתו של מר משה טל זויפה. לגבי השאלה, האם הוכחה התנהלות חריגה וחשודה בחשבון העמותה, אתייחס בנפרד להלן. 12. בענייננו, נחקר מר כהן מטעם הבנק אודות הבדיקות שנערכות בבנק לפני אישור התשלום. בין היתר העיד מר כהן על השגרה ולפיה הפקיד המטפל בודק את החתימות על השיק מול דוגמת החתימה שבבנק. הבדיקה הינה ברמת תקינות החתימה והאם היא נחזית להיות חתימה נדרשת בהתאם למסמכי פתיחת החשבון. לגבי נוהל הטיפול בבנק במקרים בהם החתימה אינה נחזית כתואמת את דוגמת החתימה בבנק, הרחיב מר גראוברט מטעם הבנק בחקירתו. מר גראוברט העיד כי היה ויש קושי בדמיון בין החתימה בשיק לדוגמת החתימה, הפקיד המטפל פונה לממונה עליו, ולמר גראוברט לא זכור ולו מקרה אחד בו היה חשד לזיוף. מר גראוברט אף הוסיף וציין כי כאשר הגיעה שיק ועליו חתימה הנחזית להיות חתימתו של מר טל, שוחח הוא עם מר טל בטלפון ושאל אותו לגבי חתימתו ובכל הפעמים שכך נהג, מר טל מסר כי אם חתימתו של ונטורה מופיעה על השיק הוא מאשר את השיק וכי הדבר נעשה גם מול פקידי בנק אחרים. העמותה, לא סתרה את עדויות נציגי הבנק ובפרט לא שללה את הנוהל בו פנו למנכ"ל העמותה והוא אישר טלפונית כל חשד שעלה בקשר לחתימותיו על השיקים. לא מצאתי סיבה שלא לקבל עדויות נציגי הבנק. 13. טוען הבנק טענת הגנה של מניעות, טענה שיסודה בכך שעל הלקוח מוטלת החובה לעקוב אחר המתרחש בחשבונו ולהודיע לבנק אם מצא כי נפלה להשקפתו טעות בתדפיסי הבנק הנשלחים אליו. ההלכה היסודית בעניין זה הינה הלכת שטאובר. במקרה זה זייף פקיד של חברת שטאובר את חתימת מנהל החברה. בפסק הדין נקבע בדעת רוב כי שתיקתו של לקוח הבנק, גם אם לא הוכחה ידיעה ממשית על דבר הזיוף אלא ישנה ידיעה מיוחסת בלבד, מהווה בסיס לטענת מניעות ודי בכך שהלקוח יכול היה להשיג את המידע על הזיוף אם היה נוקט בזהירות סבירה. באותו מקרה נשלחו ללקוח דפי חשבון בהם הופיעו חיובים בגין שיקים מזויפים רבים ולקוח הבנק לא הלין על החיובים. טענת המניעות בהתאם להלכה הפסוקה התקבלה כאשר הוכחו ריבוי מקרי זיוף אשר התפרסו על פני תקופה ארוכה. ראו: ע"א 550/66 שטאובר בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ פ"ד כב(1) 240, ע"א 618/75 עזבון פנינה טננבאום נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד לא(3) 141,145. ע"א 413/88 ישיבת ישמח משה נ' בנק צפון אמריקה פ"ד מד(4) 177, 183. 14. כפי שטען הבנק, הוכח כי ברשות העמותה היו אמצעים לעקוב אחר חשבונה בבנק. לעמותה הונפקו שני כרטיסי בנקט אשר אפשרו מעקב אחר החשבונות בכל עת. מהחומר שבתיק עלה כי כרטיס אחד היה אצל ונטורה ואילו הכרטיס השני היה ברשות שליח של העמותה. עוד טען הבנק וטענתו לא נסתרה כי באופן שוטף נשלחו בכל התקופה דפי חשבון לעמותה ועל העמותה קמה החובה לבדוק את המתרחש בחשבונה. כך גם יכולה הייתה העמותה בזמן אמת להעלות טענות לגבי הפעילות בחשבון אך היא לא עשתה כן ויש להדגיש כי מדובר בפעילות רבת שנים מול הבנק. לא הוכח כי השיקים מושא התביעה היו חריגים לפעילות אחרת בחשבונה של העמותה. טענתה של העמותה בתיק זה הינה שבמשך למעלה מ - 6 שנים, על פני כ - 100 שיקים, זויפה חתימת אחד ממורשי החתימה. טוענת העמותה כי בשל תפקידו של ונטורה כחבר ועד, כגזבר וכמנהל חשבונותיה של העמותה, לא יכולה הייתה ל"עלות" על הזיוף וכי הבנק הוא היחיד שיכול היה לעשות כן ובענייננו, לא מתקיימת הלכת המניעות בשל כך שהבנק לא חשד בפעולות החריגות שהיו בחשבון העמותה. דוחה אני טענה זו. התפרסות מעשי ונטורה על פני תקופה ארוכה מקימה את הלכת המניעות וישנה זיקה ישירה בין התנהלותה של העמותה והתוצאה הקשה של המעילה הנטענת, ובכל אופן מצאתי כי על אף חובת הזהירות והאמון שיש להטיל על בנקים, בענייננו, הבנק הוכיח את הנסיבות המקימות את טענת המניעות, קל וחומר כאשר העמותה לא הוכיחה חריגה של ממש באופי משיכות השיקים ובהיקפן. ה. התנהלות העמותה ואשמה התורם. 15. כפי שעלה מחקירותיהם של עדי העמותה ומהראיות שהוגשו, לתובעת הייתה ועדת ביקורת שהפסיקה פעולותיה ביום 18.2.98 ומאז לא פעלה בעמותה ועדת ביקורת. בניגוד לסע' 33(א)(2) לחוק העמותות התש"ם - 1980, העמותה לא הקפידה על כך שחבר ועד העמותה לא ייתן לה שירותים בשכר. ונטורה היה מחד חבר ועד עמותה וגזבר העמותה ומאידך, קיבל שכר כמנהל חשבונותיה של העמותה. העמותה בשנים שקדמו לתקופה הרלבנטית התנהלה בלא תקציב שהוכן מראש ואושר על ידי ההנהלה ובתקופה הרלבנטית לא הוגש כל תקציב לאישור, דבר שהקשה על איתור חריגות בתזרים המזומנים של העמותה כפי שאף אישר רו"ח שכטר בעדותו. הנורות האדומות של חברי הועד המנהל של העמותה לא נדלקו כאשר הגופים המממנים של העמותה התריעו על כך שלא יכול להיות שהעמותה תהיה בגרעון כספי, אולם העמותה לא השכילה לגלות את המעילה שנים קודם לגילויה בפועל וזאת במיוחד על רקע מצבה הכספי העגום. העמותה לא עשתה דבר באשר למידע שהגיע אליה וראשי העמותה איחרו בהסקת המסקנות הנדרשות במשך שנים קודם לגילוי המעילה. העמותה אפשרה לונטורה סמכויות רבות והקרקע למעילה הוכשרה ע"י העמותה. לונטורה היו סמכויות רבות ללא שהיה עליו כל פקוח פנימי. למעשה, על פיו של ונטורה נחתכו ענייניה של העמותה. ונטורה היה מנהל החשבונות, הגזבר ומורשה חתימה. הפעילות הכספית התנהלה ממשרדו ונשמרה אצלו. העדים מטעם העמותה העידו כי המנכ"ל סמך ידו בעיניים עצומות על ונטורה . כאמור, לא הייתה ועדת ביקורת ולא מבקר פנים. ככול שהיה צורך לעמוד בקשר מול משרד הרו"ח החיצוני, ונטורה היה הכתובת. העמותה לא פעלה לפי כל נוהל מסודר. העמותה לדוגמא, לא ניהלה נוהל הזמנות עבודה מספקים, דבר שהיה מאפשר, אולי, הצלבת המידע מול השיקים. העד מטעם הבנק מר גראוברט העיד כי כאשר היו ספקות, היו פונים למנכ"ל העמותה טל אשר סמך על ונטורה. התנהלות העמותה לאורך שנים ובמיוחד בשנים הרלבנטיות מביאה למסקנה ולפיה יש לייחס לעמותה אשם תורם עצמי מלא בשיעור 100% למעילה, וזאת גם אם הייתי קובע כי הבנק הפר חובותיו כלפי העמותה. במיוחד הדברים נכונים כאשר מסקנתי הינה שלא הוכחה כל פעילות חריגה ומעוררת חשד בעמותה. ו. האם השיקים שנטען לגביהם הזיוף היו חריגים ומעוררי חשד? 16. טוענת העמותה כי הבנק התרשל בכך שלא חשד בפעילות החריגה בחשבונה של העמותה. טוען הבנק כי לא הוכחה טענה זו וכי השיקים מושא התביעה אינם חריגים. כבר בשלב זה יש לציין כי העמותה לא צירפה דפי חשבון קודם לתקופה הרלבנטית לתביעה על מנת להוכיח את שונות הפעילות בשל השיקים מושא התביעה. על פני הדברים, לא ניתן לקבוע כי מדובר בפעולות חריגות. בחקירתו הנגדית של העד מר עבאדה אישר הוא כי לונטורה הייתה זכות חתימה יחידה כאשר היה מדובר בשיקים עד לסך של 15,000 ₪. העמותה טענה כי נהגה ליתן שיקים מודפסים בלבד אולם בעדותו של מר סבן לא עלה כל נוהל מיוחד לעניין זה והעמותה בפועל משכה שיקים בכתב יד. ניתן אף לשאול הכיצד טוענת העמותה כלפי הבנק שעליו להסיק נוהל של משיכת שיקים בדפוס בלבד כאשר העמותה לא הקפידה על נוהל כזה. כאמור, לא צורפו תדפיס פעולות בשנים שלפני השנים הרלבנטיות ומכאן שלא מצאתי כי הוכחה טענת העמותה לפעילות חריגה ומעוררת חשד. איני מקבל את טענת העמותה ולפיה הבנק הכיר היטב את העמותה. ודוק, עסקינן בתביעה כנגד הבנק הנמשך בניגוד לבנק הגובה, (לגביו הגיעה העמותה לפשרה). לעמותה טענות רבות כנגד הבנק הגובה, טענות שמוצו לאחר שצדדים אלו הגיעו לפשרה שאושרה. איני מקבל את טענת העמותה ולפיה הבנק הכיר היטב את העמותה ועליו היה לחשוף את המעילה בחשבון באמצעות הסקת מסקנות מהשיקים שהעמותה משכה, כפי שמתאמצת העמותה לעשות בסיכומיה תוך התייחסות פרטנית לשיקים מושא התביעה. ז. גובה הנזק. 17. תביעת העמותה בערכי קרן הינה בגובה של 1,860,000 ₪. סכום זה מורכב מטענות לנזק ישיר בהיקף 1.5 מליון ₪ והערכת נזקים עקיפים של ריביות חריגות בסך של 360,000 ₪. הסכום העולה מסיכום הטענות בכתב התביעה בשל השיקים בערכי קרן מגיע לסך של כ - 1.2 מליון ₪. סיכום אריתמטי של השיקים שצורפו מביא לסכום נמוך בהרבה. כבר כעת אציין כי העמותה לא הוכיחה את טענותיה לגבי הנזקים באומדן ולפיכך פריט נזק של הנזקים העקיפים, יש לדחות על הסף בהעדר כל הוכחה. מתוך השיקים שצויינו ברשימה שהגישה העמותה, יש ל"נפות" את השיקים בהם הטענה הינה כלפי הבנק הגובה, אשר נטען כלפיו כי לא פרעם למוטב הנכון. עסקינן בהיקף שיקים בסך של 369,000 ₪. לגבי אחריות בנק גובה ושלילתה לגבי הבנק בו נוהל החשבון, ראו: ת"א (תל אביב) 185449/02 מנורה נ' בנק אגוד (השופטת אבניאלי, 18.5.05) 18. נותר לדון בשיקים על סך נומינלי של 637,692 ₪. לגבי שיקים אלו טענה העמותה כי ונטורה זייף את חתימתו של מר טל. אולם יחד עם זאת, יש לזכור כי לונטורה הייתה זכות חתימה בודדת בצירוף חותמת העמותה לשיקים שעד לסכום של 15,000 ₪, מכאן שממילא הבנק היה חייב לכבד שיקים בסכום שעד 15,000 ₪ בהם הייתה מצויה חתימתו של ונטורה. לפיכך ניתן לצמצם את רשימת השיקים לסך נומינלי של 260,000 ₪ סכום המורכב מהשיקים בסכומים העולים על 15,000 ₪ לגביהם נטענה טענת העמותה כי ונטורה זייף את חתימתו של מר טל. מכאן שגם אם העמותה הייתה עומדת ומוכיחה את טענותיה אחת לאחת, לכל היותר, ניתן לקבוע כי לבנק אחראיות לסך של 260,912 ₪. כאמור, קבעתי כי הבנק אינו חב בנזק שנגרם לעמותה וקביעת הנזק הינה למקרה שהיה נקבע אחרת בשאלת החבות. סיכום 19. המקובץ מכל האמור הינו שדין תביעת העמותה כנגד הבנק להידחות. העמותה לא הוכיחה כי חתימת מנכ"ל העמותה על גבי השיקים מושא התביעה זויפה, העמותה חדלה בכך שלא זימנה כעדים את מנכ"ל העמותה וכן את ונטורה אשר נטען כי הוא המזייף. העמותה לא הוכיחה את מחדלי הבנק וגם אם היו כאלו, אשמה התורם של העמותה הינו בהיקף מלא בכך שהעמותה התנהלה בדרך המנוגדת לכל כללי ניהול עמותות ודיני העמותות. גם אם העמותה הייתה עומדת בכל הנדרש ממנה וצולחת את הקשיים עליהם עמדתי בתיק זה, היקף הנזקים שניתן לייחס לבנק קטנים עשרות מונים מהנטען בתביעה, כפי שפורט בהרחבה בגוף פסק הדין. לפיכך אני מורה על דחיית התביעה. בהתחשב במטרותיה של העמותה, ולפנים משורת הדין, מצאתי שיש לחייב את העמותה באופן חלקי, בהוצאות הבנק (הנתבע 2) ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. בנקזיוףשיקים