אכיפת חוזה או ביטול חוזה

##אכיפת חוזה - הקדמה## סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1971, עוסק ב-3 הרופות (אכיפה, ביטול החוזה ופיצויים), שדיני החוזים בישראל מעמידים לטובת נפגע מהפרת חוזה, כאשר תרופות האכיפה היא הראשונית, העיקרית והבכורה. בבג"צ 254/73 צבי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ נ' בית הדין האזורי לעבודה, נפסק כי: "עם חקיקת חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, עלתה אכיפת חוזה שכמתה כ ביצועו-בעין ממעמדה הנחות שבדין האנגלי. זכות אכיפה עומדת עכשיו בדרגה שווה עם פסיקת פיצויים, אם לא למעלה מזה. בעוד שעד כה לא היתה משמשת אלא סעד משני, כשאין בתשלום דמי נזק כדי לפצות את הצד שנפגע". לשלמות התמונה, נוסיף ונציין, כי לכלל בדבר בכירותה של תרופת האכיפה בדיני החוזים, קיימים ארבעה חריגים/סייגים המוגדרים בסעיף 3 לחוק התרופות: חריג הנבצרות; חריג השירות האישי; חריג הפיקוח וחריג הצדק. עם זאת, נקבע בפסיקה , כי יש ליתן פרשנות מצמצמת לחריגים אלה (ראו - רע"א 1516/05 למיט אחזקות בע"מ נ' מנשה ח. אל ישר בע"מ). וכן, סעיף 4 לחוק התרופות מעניק שיקול דעת לבית המשפט להתנות את אכיפת החוזה בתנאים המתחייבים מן החוזה לפי נסיבות העניין. ##אכיפת חוזה## סעד האכיפה, הקבוע בסעיף 3 לחוק החוזים תרופות הוא סעד ראשוני ועיקרי שהנפגע זכאי לו, ואין הוא תלוי בשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת בכפוף לחריגים המנויים באותו סעיף, שהנטל להוכחתם מוטל על כתפי המפר (ע"א 822/88 לנר נ' דרזנר, פ"ד מד2) 167, עמ' 174). השאלה, מתי אכיפת החוזה היא "בלתי צודקת" תיפתר ממקרה למקרה, על פי מבחני הצדק של שופטי ישראל. לענין זה יש לקחת בחשבון את כל נסיבות המקרה, הן אלו שארעו בשעת כריתת החוזה והן אלו שארעו לאחריה, ולהכריע על פי המכלול הכולל אם אכיפת החוזה, בנסיבות הענין, היא בלתי מוצדקת (ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג(2) 281, 291). ##ביטול חוזה## הביטול, ככל תרופה אחרת הנמנית בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן - חוק החוזים תרופות) הוא זכאות שהדין מעניק לנפגע מהפרת חוזה. אין הוא בגדר חובה. לפיכך, גם כאשר הופר החוזה, ואפילו בהפרה יסודית, אין הנפגע חייב לבטלו והוא רשאי להמשיך לעמוד על קיומו תוך שמירת הזכות לתבוע את אכיפתו (גבריאלה שלו ויהודה אדר, דיני חוזים - התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, להלן - שלו ואדר, עמ' 549). עם זאת, התוצאה הבולטת מאבדן ברירת הביטול היא, שהחוזה עומד בעינו והוא ממשיך לחייב את הצדדים. מוטל על כל צד לקיים את חיוביו על פי החוזה. מי שלא יעשה כן, ויהא זה אפילו הצד שהיתה לו בשעתו ברירת ביטול שאבדה, הוא בבחינת מפר. יחד עם זאת, מובן ששמירת החוזה בעינו מאפשרת תביעת פיצויים בשל הפרת חוזה (דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך ב', עמ' 1143). חוזהביטול חוזהאכיפת חוזה