ביטול הסכם בגלל חשד לקנוניה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם בגלל חשד לקנוניה: הצדדים לתביעה והעובדות, בתמצית 1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בין השאר ביבוא ושיווק חלפים לכלי רכב. שמה הקודם של התובעת היה א. צח חלפים (1993) בע"מ, ושונה לשמה הנוכחי בחודש אוקטובר 2003. החברה מנוהלת על ידי מר צחי מסר (להלן: "מסר"). הגב' ממטה צ'אודרי, הנתבעת מס' 1 (להלן : "ממטה") הינה אזרחית ותושבת הודו, הבעלים הרשום של עסק בשם "אוטו טק" (להלן : "אוטו טק"), עסק לייצור וייצוא חלפים לכלי רכב. בפועל, אוטו טק נוהלה על ידי בעלה של ממטה, מר ארבינד צ'אודרי, ראה תצהיר ארבינד, סומן כנ/3 (להלן "ארבינד"). הנתבעת מס' 2 (להלן : "הנתבעת") הינה חברה העוסקת אף היא בישראל ביבוא ושיווק חלפים לכלי רכב, ואין מחלוקת כי התובעת והנתבעת הינן למעשה חברות מתחרות. מר אורי עובדיה הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת (להלן : "עובדיה"). 2. ביום 21/3/02 נחתם הסכם בין התובעת לבין אוטו טק (להלן : "ההסכם", צורף כנספח ג' לתצהיר מסר, ת/1). לטענת התובעת, ההסכם נחתם לאחר שהתובעת חיפשה ספק נוסף ממנו תוכל לרכוש "חלקי פרונט" לרכב. לאחר שהתובעת איתרה את אוטו טק בתערוכה בהודו, לאחר שנוהל משא ומתן בין התובעת בין אוטו טק ורק לאחר שהובהר שהתובעת עומדת על קבלת בלעדיות במכירת מוצרי אוטו טק בישראל, נחתם כאמור ההסכם. 3. בהסכם זה סוכם, בין היתר, שאוטו טק מעניקה בלעדיות לתובעת בהפצת כל מותגי ומוצרי אוטו טק בישראל, לרבות שטחי הרשות (סעיף 3 להסכם); שתקופת ההסכם עומדת על חמש שנים; שבמשך שנים אלו מתחייבת התובעת לרכוש מאוטו טק מוצרים בסכום שלא יפחת מ - 270,000$, על פי ההתפלגות שפורטה בסעיף 4 להסכם; שאם לא תעמוד התובעת ביעדי הרכישות המוגדרים בהסכם, תהא זכאית אוטו טק להביא את ההסכם לידי סיום, בהודעה מוקדמת של שלושה חודשים (סעיף 5 להסכם); שהמחירים יהיו כמוסכם על ידי הצדדים וכמפורט בתוספת להסכם, ובכל מקרה לא יתבצעו שינויים חד צדדים ודרמטיים במחירים אלו (סעיף 6 להסכם); שיום הרכישה יחשב כיום בו הגיעה ההזמנה למשרדי אוטו טק והאספקה תבוצע תוך 90 יום מאותו מועד (סעיף 8 להסכם); וכי בתום חמש שנים , אם יבחרו הצדדים, יוארך ההסכם בתנאים שיסוכמו (סעיף 9 הסכם). 4. ביום 3/7/02 שלחה התובעת את ההזמנה הראשונה מכוח ההסכם. ההזמנה שמספרה 44301 (נספח ד' לתצהיר מסר, להלן : "ההזמנה הראשונה"), עמדה על הסך של 26,423$. התובעת מציינת שסכום ההזמנה עלה על ההתחייבות הכלולה בהסכם להיקף רכישות לשנת 2002 (20,000$ בלבד). אין מחלוקת בין הצדדים שבגין ההזמנה הראשונה נשלחה סחורה לישראל, אולם לטענת אוטו טק והנתבעת סופקו מוצרים בסכום כולל של 17,752$, כעולה מהחשבונית אשר הוצגה במסגרת ת/2. 5. ביום 21/1/03 שיגרה התובעת הזמנה שנייה על הסך של 6,610$ (להלן : "ההזמנה השנייה"). הזמנה זו התקבלה ואושרה על ידי אוטו טק, אולם ביום 28/1/03 נשלח דוא"ל מארבינד למסר (נספח ז' לתצהיר ארבינד) בו נאמר, בין השאר, שאוטו טק מאוכזבת מכך שסך ההזמנה עומד על 6,610$ בלבד; שהכמויות לפריט מוזמן אינן עוברות את הכמות של 500 יחידות; שההזמנה הנוספת אינה עולה בקנה אחד עם ההבטחות שניתנו לאחר ההזמנה הראשונה; שבמצב כזה ולנוכח המחירים שניתנו, המשלוח לא יהא כדאי מבחינה כלכלית. בעקבות הודעה זו של אוטו טק, החלה תכתובת בין הצדדים (ראה נספח ו' לתצהיר מסר ונספחים ז'-ח' לתצהיר ארבינד), עליה אעמוד בהמשך. 6. התובעת ואוטו טק לא הגיעו להבנות בקשר להזמנה השנייה, ואוטו טק שבה וטענה כי סכום ההזמנה הנמוך וכמות היחידות הקטנה מכל פריט אינן מאפשרות את ביצוע ההזמנה. ביום 30/1/03 הודיעה אוטו טק לתובעת שבשל חילוקי הדיעות היא רואה את התובעת כמשוחררת מכל התחייבות כלפיה (נספח ז' לתצהיר מסר). בתגובה הודיעה התובעת כי היא מגדילה את הזמנתה השנייה לסך של 50,935$ (נספח ח' לתצהיר מסר), וכי היא מצפה להמשך קיום היחסים המסחריים בין הצדדים. 7. ההזמנה השנייה לא סופקה לתובעת. ביום 1/4/03 הודיעה אוטו טק לתובעת כי במחירים המבוקשים ובתנאי התשלום הנדרשים ההזמנה לא תוכל להתבצע; מסר בתגובה השיב ביום 1/4/03 כי הוא מאוכזב ביותר מהקשר המסחרי עד כה וכי יש לשקול את המשך היחסים בין הצדדים; בתגובה, הודיעה אוטו טק לתובעת ביום 2/4/03 על ביטול ההסכם, ראה נספח י' לתצהיר מסר (להלן : "הודעת הביטול"). בהודעת הביטול מציינת אוטו טק במפורש שההסכם מבוטל ושכל צד משוחרר מהתחייבויותיו כלפי האחר. ביום 3/4/03 השיבה התובעת להודעת הביטול (נספח י"א לתצהיר מסר). בתגובתה מציינת התובעת כי היא מבינה את המצב בו מצויה אוטו טק; שתשמח לשתף פעולה עם אוטו טק, כשזו האחרונה תהיה מוכנה וערוכה לכך; שעד לחידוש ההסכם, ההסכם "מוקפא", וכי התובעת מצפה לפנייה מיד לאחר שאוטו טק תחליט כי היא מעוניינת להפיץ את מוצריה בישראל (מכתב זה יכונה "הודעת ההקפאה"). הודעת ההקפאה לא זכתה למענה מאוטו טק. 8. לאחר הודעת הביטול והודעת ההקפאה, ניסתה התובעת, לטענתה, ליצור קשר עם אוטו טק, הן בחודש יולי 2003 והן בחודש ינואר 2004, עת ביקרה בתערוכה בהודו (ראה נספחים י"ב וי"ג לתצהיר מסר). למרות שסוכם בין הצדדים להיפגש, ביטלה אוטו טק את הפגישה ברגע האחרון - כך כאמור לטענת התובעת. התובעת סברה שמצבה של אוטו טק אינו מאפשר לה לסחור עם ישראל בתנאים שסוכמו בין הצדדים. אולם בדיעבד הסתבר לתובעת, לטענתה, שהנתבעת היא שעומדת מאחורי הפסקת הקשר העסקי בין התובעת לאוטו טק; שהנתבעת ביצעה עוולה של גרם הפרת חוזה; שהודעת הביטול שניתנה על ידי אוטו טק ניתנה שלא כדין ושלא בתום לב. אי לכך, הגישה התובעת את תביעתה ביום 26/12/05, במסגרתה תבעה הן את אוטו טק; הן את הנתבעת; והן את עובדיה באופן אישי. לימים תוקנה התביעה, שמה של אוטו טק הוחלף בשמה של ממטה; התביעה האישית נגד עובדיה נמחקה בהסכמה וכן סכום התביעה יוחד לפיצויי קיום בלבד. 9. לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, הוגשו כתבי הגנה מתוקנים. ממטה והנתבעת יוצגו בהליך זה על ידי אותו גורם, עו"ד ברמן. בין הצדדים התנהלו הליכים מקדמיים רבים ונדונו בקשות לרוב, ביניהן בקשות לגילוי מסמכים, פורום בלתי נאות וכו'. בסופו של יום הוגשו בתיק זה תצהירי עדות ראשית מטעם מסר מטעם התובעת; ארבינד מטעם ממטה ועובדיה מטעם הנתבעת. התקיימו שתי ישיבות הוכחות ולאחר שהוגשו הסיכומים בתיק, יש לתת פסק דין על סמך החומר שבפניי והתרשמות בית המשפט מהעדים. בטרם אפרט את הכרעתי, אסקור את טענות הצדדים. גרסת התובעת וטענותיה 10. בתמצית טוענת התובעת שבפנינו קנוניה שנרקחה בין אוטו טק לנתבעת, וקנוניה זו היא הסיבה למתן הודעת הביטול. לטענת התובעת, ההסכם בינה לבין אוטו טק היה סופי, חתום וגמור; כל תנאי העסקה, לרבות מועדי תשלום, היו ברורים ומוגדרים לצדדים, והראיה היא ביצוע ההזמנה הראשונה. התובעת טוענת שלאוטו טק לא הייתה אפשרות להודיע על ביטול ההסכם, והיא שוללת את הטענה לפיה, כביכול, התובעת הפרה את ההסכם, אם לעניין מועדי התשלום אם לעניין הכמויות המוזמנות. 11. התובעת טוענת שנאותה להסכים להקפאת ההסכם אך ורק לנוכח טענותיה של הנתבעת כי היא מצויה במצוקה תזרימית ונדרשת לספק סחורה ללקוחות כנגד תשלום במזומן, לפחות של חלק מהתמורה. התובעת מציינת כי לו הייתה יודעת שהנתבעת היא זו שעומדת מאחורי הביטול, לא הייתה מסכימה לאותה הקפאה - הקפאה ולא ביטול. עוד מוסיפה התובעת וטוענת שהנתבעת "פיתתה" את אוטו טק להפר את ההסכם שבינה לבין התובעת, באמצעות כך שהבטיחה לה היקף רכישות נרחב (350,000$ עד 500,000$) ואף הקדימה תשלום בסך 20,000$, עוד בטרם סופקה סחורה. התובעת מציינת שאין זו הפעם הראשונה בה פועלת הנתבעת בדרכים נלוזות, ו"חטיפת" ספק ארעה גם בעבר, עם ספק איטלקי בשם "טרסטינג". בגין כך הוגשה תביעה משפטית שהתנהלה בבית המשפט השלום בראשון לציון (ת.א 5332/01), תביעה שהסתיימה בפשרה. 12. להוכחת גרסתה וטענותיה בדבר גרם הפרת החוזה, מפנה התובעת לסמיכות המועדים בין הודעת הביטול (1/4/03) לבין המועד בו מודות הנתבעת ואוטו טק שהקשר ביניהן חודש (אמצע אפריל 2003, ראה עדויות ארבינד בעמ' 60 שו' 22-23; תצהיר עובדיה בסעיף 38; עדות עובדיה בעמ' 65 שו' 12) התובעת מביעה את פליאתה שהמייל הראשון שהוצג בפניי בית המשפט הינו מיום 21/5/03 (ראה נספח י"ב לתצהיר עובדיה) וטוענת שאין זה הגיוני שהקשר שחודש לא היה מלווה בתכתובת מוקדמת יותר, מה גם שמנוסח המייל עצמו ניתן ללמוד שהייתה תכתובת שכזו; התובעת מפנה לסתירות בעדויות עובדיה וארבינד ולהשמטתם של נושאים מרכזיים שעלו בעדות בעל-פה אך לא נזכרו בתצהירים (למשל התערוכה בטורקיה בחודש אפריל 2003); התובעת מפנה את בית המשפט להלוואה שניתנה בסך 20,000$ עוד בטרם נשלח לכאורה מייל כלשהו ולסתירה בעדויות, האם בהלוואה עסקינן או שמא במקדמה (ראה עדות ארבינד בעמ' 63 שו' 10 מול עדות עובדיה בעמ' 69 שו' 15 ובעמ' 73 שו' 18-21); התובעת מפנה את תשומת לב בית המשפט לכך שהקשר בין אוטו טק לנתבעת חודש מבלי שהנתבעת ביקרה במפעל אוטו טק, וזאת למרות שבשנת 1998 סירבה לרכוש ממנה מוצרים בעקבות ביקור במפעל (ראה עדות עובדיה בעמ' 65 שו' 5-19). התובעת טוענת שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שהנתבעת ידעה שמוצרי אוטו טק נמכרו בארץ בהצלחה על ידי התובעת (המוצרים שסופקו בהזמנה הראשונה), ולכן לא היה צורך בביצוע בדיקות נוספות; התובעת מפנה למיילים שבין הנתבעת לאוטו טק בהם נזכרים מחירוני טכנורוט, הוא המחירון הנהוג אצל התובעת. התובעת טוענת שדבר זה מחזק את המסקנה שהקשר בין הנתבעת לאוטו טק החל עוד בזמן שהחוזה היה בתוקף. 13. התובעת טוענת שדי בכל הנזכר לעיל כדי לבסס את המסקנה שאוטו טק הפרה את ההסכם עם התובעת , ואילו הנתבעת ביצעה עוולה של גרם הפרת חוזה. התובעת טוענת שהנזק שנגרם לה בשל הפרות אלו הינו שווה ערך לאובדן הרווח אותו הייתה צפויה התובעת להפיק ממכירת מוצרי אוטו טק במשך חמש שנים, כקבוע בהסכם. רווח זה כומת על ידי התובעת לסך של 875,935 ₪, המחושב לפי כמות הרכישה המינימאלית הכלולה בהסכם (270,000$), במכפיל רווח של 42%. לתמיכה באחוז הרווח הנטען, צורפה חוות הדעת של רואה חשבון מימון שלום (להלן : "רו"ח מימון", חוו"ד סומנה כת/3). גרסת אוטו טק והנתבעת וטענותיהן 14. אוטו טק והנתבעת (לצורכי נוחות יכונו להלן : "הנתבעות") טוענות שהחוזה נוסח על ידי התובעת, הוכתב על ידה ו"סבל" מחוסר שיוויוניות; הנתבעות טוענות שכבר בתחילת הקשר העסקי בין הצדדים החלו להתעורר הבעיות, כפי שעולה מעדויות התובעת בעצמה (ראה סעיף 19 לתצהיר מסר). הנתבעות טוענות שכבר בתחילת הקשר ועוד בטרם ביצוע ההזמנה הראשונה, הודיעה אוטו טק לתובעת על הבעיה שקיימת עקב הכמויות הקטנות המוזמנות, ראה מייל מיום 18/7/02, נספח "ו" לתצהיר ארבינד ומייל מיום 7/10/02, צורף במסגרת נספח "ט" לתצהיר ארבינד. 15. הנתבעות טוענות שתנאי התשלום בין הצדדים לא היו מוסכמים - ובעניין זה מפנה להסכם, בו לא נזכרים תנאי תשלום ולתכתובת שנוהלה בעין הצדדים בנוגע לתנאי התשלום (ראה מייל מיום 9/9/02 צורף כנספח "ה" לתצהיר מסר). אוטו טק הסבירה מדוע אין היא יכולה להשלים עם תנאי אשראי שוטף + 90 (ראה סעיף 3 לתצהיר ארבינד). הנתבעות שוללות את טענת התובעת לפיה סוכם על תנאי תשלום של שוטף + 90 ושוטחות את טענותיהן כלפי חשבונית הפרפורמה (ת/2), אליה הפנתה התובעת כתימוכין לכך שתנאי התשלום סוכמו. בסעיפים 38 עד 51 לסיכומים מפרטות הנתבעות את הפגמים בחשבונית הפרופורמה וטוענות כי מדובר במסמך מזויף. 16. מעבר לכך שתנאי התשלום לא היו מוסכמים, טוענות הנתבעות שהתובעת כשלה מלהזמין כמות מינימאלית של יחידות מכל דגם שיוצר עבורה. דבר זה הפך את העסקה לחסרת כל היגיון עסקי ומסחרי, ואוטו טק התריעה על כך כבר ביום 18/7/02 ומאוחר יותר ביום 7/10/02 וביום 28/1/03, ראה נספחים ט' לתצהיר ארבינד. הנתבעות טוענות שאוטו טק ציינה בפני התובעת, כתנאי להמשך הקשר העסקי בין הצדדים, שיוזמנו כמויות מינימאליות ושחלק מהתשלום יהיה במזומן. משבחרה התובעת שלא לכבד דרישות אלו, שכאמור לא היו מנוגדות להסכם שבין הצדדים, אזי רשאית הייתה אוטו טק לפעול לביטול ההסכם. עוד מציינות הנתבעות שגם מהסיבה שהתובעת לא הזמינה סחורה בסכום העולה על 20,000$ בשנת 2002, אלא בסך של 17,752$ בלבד (נ/4), רשאית הייתה אוטו טק לבטל את ההסכם בשל הפרתו. 17. הנתבעות טוענות כאמור כי משהתגלעו מחלוקות בנוגע למועדי התשלום ולכמויות המינימום, רשאית הייתה אוטו טק לבטל את ההסכם. אוטו טק מכחישה את הטענה לפיה כביכול התובעת שיפרה את הצעתה לסך של 50,000$ וכך ענתה על כל דרישות אוטו טק - בעניין זה טוענות הנתבעות שההזמנה השנייה (המתוקנת) הייתה בלתי ישימה בעליל, ולמרות טענת התובעת שההצעה המשופרת לא זכתה להתייחסות, אזי ארבינד התייחס גם התייחס להזמנה זו, ראה מייל מיום 4/3/03. לפיכך טוענות הנתבעות שההסכם בוטל כדין. 18. בנוסף ולחלופין טוענות הנתבעות שהודעת הביטול למעשה התקבלה על ידי התובעת, אם במפורש אם על דרך התנהגות. הנתבעות מציינות שאין כל אפשרות ל"הקפיא" חוזה, והמשמעות הינה מעשה שהתובעת קיבלה את הודעת הביטול. בנוסף ולחלופין טוענות הנתבעות שבמשך שלוש שנים מיום קבלת הודעת הביטול לא עשתה התובעת דבר על מנת לממש ו/או להגן על זכויותיה הנטענות, ולכן גם מכוח התנהגות יש ללמוד על הסכמתה. 19. הנתבעות מכחישות את הטענה שהנתבעת היא שגרמה לאוטו טק לבטל את ההסכם. הנתבעות טוענות שההסכם כאמור בוטל כדין, ובכל מקרה שההתקשרות בין אוטו טק לנתבעת הייתה מאוחרת למועד ביטול ההסכם על ידי אוטו טק. הנתבעות אינן מכחישות שהיה ביניהן קשר מוקדם, בשנת 1998; לטענתן קשר זה חודש במחצית חודש אפריל בשנת 2003, במהלך תערוכה בתורכיה, וראה בעניין זה עדות ארבינד בעמ' 61 שו' 8-11; עדות עובדיה בעמ' 65 שו' 12. 20. עוד שוללות הנתבעות את טענות התובעת לגבי מחירון טכנורוט, ראה בהרחבה סעיף 149 לסיכומי הנתבעת; הנתבעות טוענות שבכל מקרה על פי ההסכם חלקי המתלה המיוצרים על ידי אוטו טק עם הסימן המסחרי wp אינם תחת הקטגוריה של המוצרים שאוטו טק התחייבה לא לייצא לישראל, ולכן בכל מקרה לא הייתה מניעות למכור אותם לנתבעת, שרשמה את המותג wp בישראל; לסיום, מכחישות הנתבעות את הנזק המטען על ידי התובעת. בעניין הנזק מעלות הנתבעות שתי טענות מרכזיות: ראשית, שוללות הן מכל וכל את חוות הדעת של רו"ח מיימון, טוענות הן לחוסר המקצועיות ולהנחות השגויות העומדות בבסיסה; בנוסף ולחלופין, טוענות הנתבעות שהוכח בעדות מסר (עמ' 45 שו' 21-25) שמשנת 2003 עד שנת 2006 רכשה התובעת מוצרים מספקים אחרים בסכומים הגבוהים מהעסקה עם אוטו טק. מכאן, שהתובעת הניבה רווחים ממוצרים דומים שנקנו על ידה מספקים אחרים, וכך לא נגרם לה כל חסרון כיס. מכל הנימוקים הללו טוענות הנתבעות שדין התביעה כנגדן להדחות, אגב חיוב הולם בהוצאות, בוודאי כאלה שיכסו את הוצאות הבאתו של ארבינד לעדות מהודו. ההכרעה 21. אם נברור את המוץ מהתבן ונתעלם מהבוץ והרפש שהטיל כל צד על משנהו, ובכלל זה טענות קנוניה מחד וזיוף מאידך, כשברקע היריבות העסקית בין התובעת לנתבעת, אזי למעשה יש בפנינו שתי גרסאות, ועל בית המשפט לקבוע איזו מהן עדיפה: האם, כטענת הנתבעות, אכן התגלעו בין התובעת לאוטו טק מחלוקות מסחריות אמיתיות בנוגע למועדי תשלום וכמויות מינימאליות של יחידות להזמנה, ומחלוקות אלו מהוות את הצידוק החוקי לביטול ההסכם; או שמא, כטענת התובעת, לא היה כל צידוק חוקי לביטול ההסכם והנתבעת היא שגרמה לאוטו טק להפר את ההסכם ולהביא לביטולו, שלא כדין ובחוסר תום לב. אלה הם שני התרחישים האפשריים ועל בית המשפט לקבוע, בין השאר, האם התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לשכנע את בית המשפט שגרסתה עדיפה. 22. על השאלה האחרונה יש להשיב בשלילה - לאחר שבית המשפט עיין בכל הטענות והמסמכים שהונחו בפניו ושמע את עדויות הצדדים, לא ניתן לקבוע, במידת הוודאות הנדרשת במשפט האזרחי ולאור סוג הטענות שהועלו (בין השאר - גרם הפרת חוזה הדורשת יסוד "ביודעין"; "קנוניה"), שגרסת התובעת היא העדיפה. אמנם, ועל כך ארחיב בהמשך, הצליחה התובעת להציף שאלות ותמיהות, שחלקן נותר ללא מענה; התובעת הצליחה לחשוף סתירות בעדויות הנתבעות; התובעת שכנעה את בית המשפט שהנתבעות, מטעמים השמורים עימהן, בחרו שלא לחשוף את כל התכתובת שברשותן, למרות צו מפורש שניתן על ידי בית משפט ביום 20/3/08, והמורה לנתבעות לחשוף את כל התכתובת וההסכמים שביניהן מיום 1/1/03 ועד 1/1/04 בנוגע להזמנת מוצרים. שוכנעתי, כפי שיפורט להלן, שלא יתכן שהמיילים שצורפו והוצגו בפניי בית המשפט מהווים את התכתובת כולה. עם זאת, למרות הסתירות וההסתרות, עדיין לא נמצאה הראיה הישירה הקושרת את הנתבעת להפרת ההסכם הנטען; עדיין, מצאתי את גרסת הנתבעות לפיה בין התובעת לאוטו טק התגלעו מחלוקות מסחריות אמיתיות, כגרסה סבירה והגיונית במידה לא פחותה מגרסת התובעת. גרסה זו נתמכת אף היא בראיות. 23. זה המקום להזכיר את הגישות בפסיקה לעניין מידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, מקום שמועלית טענת "קנוניה": הגישה המחמירה קובעת שקיימת מידת הוכחה שלישית, המצויה בין זו האזרחית לבין זו הפלילית, וראה דעת כב' השופט בך בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, פד"י מ (1)589 (להלן: "פס"ד זיקרי") ופסק דינם של כב' השופטים שמגר ומצא בע"א 6465/93 אליהו כהן נ' יוסף לנגרמן ואח', תק-על 95 (2), 1323 (להלן : "פס"ד כהן");הגישה האחרת, שנראה כי היא ההלכה הרווחת והמחייבת, נמנעה מליצור רמת הוכחה שלישית (ראה פסק דינו של כב' השופט ברק בפס"ד זיקרי לעיל, ופסק דינו של כב' השופט קדמי בפס"ד כהן לעיל), ושמה דגש על "רצינות הראיה" להבדיל מ"רמת הוודאות", דהיינו, להוכחת טענות דוגמת תרמית גניבה וקנוניה במישור האזרחי יש צורך בכמות ורצינות ראיות שיש בהן כדי לשכנע את השופט לצורך הטיית מאזן ההסתברויות. 24. לפיכך, ועל פי ההלכה הנזכרת לעיל, קובעת אני שלא די בחשדות ובסברות אשר הועלו על ידי התובעת, כמו גם ביתר הראיות אשר הוצגו על ידה, כדי לבסס את המסקנה שב"קנוניה" עסקינן; חשדות וסברות אלו אינן ראיות "רציניות" דיין בכדי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעות, מה עוד שבמתחרים עסקיים עסקינן. זהו בתמצית הנימוק העומד בבסיס החלטתי לדחיית התביעה, להלן נימוקיי ביתר פירוט. התימוכין בראיות להעדפת גרסת הנתבעות - מחלוקות מסחריות אמיתיות 25. כפי שכבר ציינתי לעיל, בהסכם אין התייחסות מפורשת לשאלת מועדי התשלום ולכמות המינימאלית המוזמנת מכל פריט ופריט. לגבי מועד התשלום, הפנתה התובעת לת/2, בו נרשם לכאורה שהתשלום יבוצע תוך 90 יום. אין בדעתי להכריע בויכוח שהתעורר בין הצדדים בנוגע לאוטנטיות של ת/2; די לדידי שת/2 אינו נושא תאריך ואינו נוקב בסכום הזמנה על מנת לקבוע שמסמך זה אינו יכול להוות ראיה לנטען על ידי התובעת. איני שוללת את האפשרות שכדברי ארבינד, מסמך זה הועבר בשלבים כלשהם של המשא ומתן בין הצדדים (עדותו בעמ' 53 שו' 1-25), אך אינו משקף בהכרח את ההסכמות שגובשו, מה עוד שהוכח בפניי שהתובעת נאותה לשנות מהתנאים הנטענים הללו, ראה נספח "ה" לתצהיר מסר. 26. לעניין הכמויות, מתוך המיילים שצורפו עולה שעניין זה עלה כבר ביום 18/7/02, עוד בטרם בוצע המשלוח הראשון, ראה מייל של אוטו טק אשר צורף כנספח "ו" לתצהיר ארבינד. דברים דומים נאמרו גם במיילים מאוחרים יותר, ביום 7/10/02 ובשלהי חודש ינואר 2003 (נספחים ח וט' לתצהיר ארבינד). מיילים אלה מעידים על מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכמויות המינימום, ומחלוקת זו התעוררה כבר בחודש יולי 2002. מחלוקת זו בעניין כמויות המינימום אינה נראית מופרכת על פניה - ארבינד הסביר בתצהירו (סעיפים 5-7) ובעדותו (עמ' 59 שו' 15-21, עמ' 62 שו' 5) מדוע עמדה אוטו טק על דרישת כמויות המינימום, ועניין זה עלה עוד בטרם ביצוע המשלוח הראשון. 27. סבורני שעל רקע מחלוקות אלו בדבר מועדי התשלום; כמויות המינימום ומצוקת האשראי עליה דיווחה אוטו טק לתובעת, ניתן להבין את התכתובת בין הצדדים מחודש ינואר 2003 ובהמשך מחודש אפריל 2003. תכתובת זו, כשהיא עומדת בפניי עצמה, מלמדת על חילוקי דיעות אמיתיים בין ספק לבין לקוח, שבהסכמה משותפת הגיעו לכלל מסקנה שיש להביא את היחסים המסחריים לסיומם. 28. אציין כי דווקא מסר, במייל שלו מיום 1/4/03, פונה אל אוטו טק וכותב, בתרגום חופשי: "אנחנו צריכים להחליט אם להמשיך בשיתוף הפעולה או לא". בהמשך למייל זה משגרת אוטו טק את הודעת הביטול, והתובעת את הודעת ההקפאה. כלומר, נראה ששני הצדדים מבינים שלא ניתן לשתף פעולה לנוכח חילוקי הדעות שנוצרו, וההסכם מבוטל בהסכמה. מקבלת אני את טענת ב"כ הנתבעות לעניין אי קיומה של אופציית "הקפאה" - משנכרת חוזה מחייב, ניתן לקיימו; לבטלו או להגיע להסכמה שביצוע החוזה "מושהה" או מעוכב. הסיטואציה השלישית אינה נזכרת בחוק החוזים; יכולה היא להיות פרי הסכמתם המשותפת של הצדדים. אכן, הצדדים היו יכולים להגיע להסכמה שבשלב זה לא יבוצע ההסכם, אולם מיד שתחליט אוטו טק לחדש את יחסיה המסחריים עם ישראל, עליה לחזור למסגרת ההסכם. 29. מהודעת הביטול של אוטו טק לא ניתן ללמוד על הסכמה שכזו, ההיפך הוא הנכון, ההודעה מוכרת בכותרת : "ביטול הדדי של ההסכם", ובגוף ההודעה מוצהר במפורש שכל צד חופשי לפעול כראות עיניו. התובעת קיבלה הודעה זו, הביעה את הבנתה וציפייתה שהיחסים המסחריים "יחודשו". על הודעת ההקפאה לא ניתן כל מענה ולא ניתן ללמוד על הסכמה פוזיטיבית של אוטו טק לאמור בו. לכן, לכאורה, מיום 3/4/03 כל צד היה חופשי לפעול כראות עיניו, בכפוף לכל דין. האם הנתבעת היא היא הסיבה להפסקת הקשר? 30. כפי שכבר ציינתי לעיל, אוטו טק הניחה בפניי מספר סיבות אובייקטיביות היכולות להוות את הסיבה להפסקת הקשר המסחרי בין הצדדים. על מנת שאשלול תרחיש הגיוני זה, שנתמך כאמור בראיות, היה עליי להשתכנע שמעורבות הנתבעת החלה עוד בטרם ניתנה הודעת הביטול, ביום 2/4/03. לא זו אף זו, למעשה כיוון ששוכנעתי שהמחלוקות בין הצדדים צצו כבר בחודשים יולי 2002 (לעניין הכמויות); ספטמבר 2002 (שאז שינו את תנאי האשראי) ומאוחר יותר בחודש ינואר 2003, או אז אוטו טק כבר נתנה הצהרת כוונות באשר לביטול אפשרי, אזי הנתבעת אמורה להיכנס לתמונה בשלב מוקדם הרבה יותר, בשלב בו "נזרעו" הסיבות כביכול להפסקת הקשר. 31. זה המקום להזכיר את סעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין הקובע כדלקמן: " (א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק-ממון ". בפסיקה ובהלכה נותח סעיף זה, ונקבע כי יש צורך בהוכחת כל חמשת היסודות הכלולים בו לצורך הוכחתו (חוזה מחייב כדין; הפרת חוזה; גרימת הפרה; ביודעין; היעדרו של צידוק מספיק). לעניין היסוד האחרון ע"א 98 / 3668 בסט ביי רשתות שיווק בע"מ נ' פידיאס אחזקות בע"מ נג (3) 180, עמוד 186; לעניין יסוד ה"ביודעין" ע"א 96 / 4869 מליליין בע"מ נ' THE HARPER GROUP נב (1) 845, עמוד 848. 32. במקרה שלפנינו, אין בפני כל ראיה ישירה באשר למועד בו התערבה הנתבעת, אם בכלל, במערכת היחסים החוזית שבין התובעת לאוטו טק; כאמור, לעניין מועד ההתערבות (אם וככל שהייתה מוכחת כזו) נודעת חשיבות רבה, שכן יש הכרח לקבוע האם אותה התערבות נטענת היתה לפני או אחרי הודעת הביטול (2/4/03) או ההודעה על הכוונה לבטל (ינואר 2003). יש צורך לבחון האם אותה התערבות נטענת אירעה עוד בזמן שההסכם היה תקף; עוד בטרם התגלעו המחלוקות המסחריות עליהן הצבעתי לעיל; וכל זאת על מנת לקבוע את "הסיבה והמסובב"; וכמובן את נושא ה"ביודעין". בהעדר ראיה מוצקה, נותרנו עם השערות בלבד, ולא די באלה כדי לבסס את המסקנה שבגרם הפרת חוזה עסקינן. 33. אמת נכון הדבר,התובעת הצליחה לעורר שאלות, תהיות וחשדות ברמה לא מבוטלת, ובראש ובראשונה לעניין התכתובות והמיילים. כזכור, ניתן צו ביום 20/3/08 הקובע כדלקמן: "בחנתי את הבקשה לגופה, ואני מוצאת מקום לחייב את הנתבעות בהמצאת המסמכים הספציפיים הבאים: תכתובות והסכמים שנעשו בין המשיבות לבין עצמן בקשר עם הזמנת מוצרי המשיבה 1 ע"י המשיבה 2 בין התאריכים 1.1.03 ועד 1.1.04, כרטסת הנה"ח של המשיבה 2 בקשר למוצרי המשיבה 1 בין התאריכים 1.1.03 ועד 1.1.04, העתקי רשיונות היבוא שקיבלה המשיבה 2 ממשרד התחבורה למוצרי המשיבה 1". 34. עובדיה בחר לצרף לתצהירו מיילים המתייחסים לתקופה הנזכרת בצו, כשהראשון מבינהם הוא מיום 21/5/03,ראה נספח י"ב לתצהירו. אין זה הגיוני בעייני שזהו המייל הראשון הנוגע לתקופה זו, וזאת ממספר טעמים. ראשית, גם לשיטת הנתבעות, הקשר בינהן חודש בחודש אפריל 2003, ראה עדויות ארבינד בעמ' 60 שו' 22-23; תצהיר עובדיה בסעיף 38; עדות עובדיה בעמ' 65 שו' 12. האם אכן חידוש הקשר לא לווה בתכתובת כלשהי? האם כל הקשר נעשה בעל-פה בין אפריל למאי, ורק לאחר מכן שוב החלו הצדדים להתכתב (ראה סעיף 35 לתצהיר עובדיה ונספחים י"ג עד ל"ו שצורפו לתצהיר)? כיצד הדבר מתיישב עם הצהרתו של ארבינד כי בהודו עובדים בצורה מסודרת וכי מיילים רבים מתקופות מוקדמות יותר דווקא נשמרו, כולל אלה משנת 1998? (ראה נספחים י' לתצהיר ארבינד ועדותו בעמ' 56 לפרו')? 35. לתמיהות אלה אוסיף את תוכן המייל מיום 21/5/03 המדבר בעד עצמו והמוכיח שאכן מייל זה מועבר "פעם נוספת", ואינני מקבלת את הסבריו הצולעים של עובדיה בנקודה זו (עמ' 67 שו' 16 עד עמ' 68 שו' 11); את הסתירות בעדויות ארבינד ועובדיה לגבי מועד חידוש הקשר, עד שאלה החליטו "להתיישר" על התערוכה במחצית אפריל 2003 (ראה למשל סעיף 38 לתצהיר עובדיה שם נזכר חודש מאי 2004 כמועד לחידוש הקשר, מועד שתוקן לשנת 2003 מפאת "טעות קולמוס", והתיקון בעדות בעל-פה מחודש מאי לחודש אפריל); את חסרונה של התערוכה בתצהירי עובדיה וארבינד (ראה עמ' 73 שו' שו' 4-8); את העובדה שהמקדמה או ההלוואה בסך 20,000$ (וגם בנקודה זו יש סתירות בין עובדיה לארבינד) הועברה כבר ביום 12/5/03, דהיינו לפני המייל הראשון לכאורה. אם לא די בכך, אזי ארבינד החליק בלשונו ו"גילה" לבית משפט שקיים מייל נוסף מיום 17/4/03 שמשום מה אינו מוצג בקלסר ולא הוצג בפני בית המשפט, למרות הצו המפורש שניתן : "(העד מעיין במסמכים) המסמך אינו כאן. אני יכול לחפש את המסמך הזה ואני בטוח שזה היה מ - 17 לאפריל" (עמ' 61 שו' 22-23). 36. עוד אציין שעדויות ארבינד ועובדיה בנקודה זו, לגבי מועד חידוש הקשר, לא עוררו בקרבי אמון רב - התרשמתי שארבינד מחד ניסה לקבע את מועד סיום הקשר עם התובעת במועד מוקדם ככל האפשר (נובמבר 2002, ראה עדותו בעמ' 60 שו' 22) ולטעון שחלפה חצי שנה בין מועד הפסקת הקשר למועד יצירת הקשר עם הנתבעת; ואילו הנתבעת עשתה ככל שביכולתה להציג את מועד חידוש היחסים כמועד רחוק ככל האפשר. בנוסף, השימוש במחירון טכנורוט מעורר אף הוא תהיות ושאלות (ראה עדות עובדיה בעמ' 67 שו' 5; עמ' 72 לפרו'); וכן השאלה כיצד חודש הקשר והוזמנו מוצרים, כאשר הביקור לבדיקת קיומו של "קו חיסום פלדה" בוצע רק בינואר 2004 (עמ' 65 שו' 19). 37. עם זאת, ולמרות הדברים החמורים אותם מניתי לעיל, הגעתי כאמור לכלל מסקנה שלא די בחשדות, סתירות והסתרות אלו כדי לבסס את המסקנה שהנתבעת היא שעומדת מאחורי ביטול ההסכם. יתכן ויש מיילים המוקדמים לחודש מאי 2003; יתכן והנתבעת אף ידעה על הקשר החוזי שבין אוטו טק לנתבעת, אולם במקביל קשר חוזי זה סבל מהקשיים עליהם הצבעתי לעיל; יתכן ואוטו טק שיתפה את הנתבעת במצוקותיה, והנתבעת מצידה הסבירה כי תנאי התשלום מבחינתה יכולים להיות גמישים יותר (ועובדה ששילמה מקדמה בסך 20,000$), כמו גם כמויות היחידות המוזמנות. האם די בדיאלוג זה, במידה ואכן התרחש במציאות (ולא הובאה בפניי ראיה לכך), כדי לבסס את המסקנה שבגרם הפרת חוזה עסקינן? סבורני כי יש השיב על כך בשלילה, ולכן דין התביעה להדחות. שאלת הנזק 38. אציין כי גם אם מסקנתי היתה שונה לעניין ביטול ההסכם - האם כדין אם לאו; ולעניין גרם הפרת החוזה, עדיין סברני שדין התביעה להדחות, ולו בשל אי הוכחת הנזק הנטען. חקירתו של רו"ח מימון חשפה מבוכה רבה, ראה למשל עדותו בעמ' 26 שו' 25, בעמ' 27 שו' 16. רו"ח מיימן הודה שמעבר לבדיקת עלות הסחורה, לא בדק דבר; רו"ח מיימון הודה שלא בדק החזרת סחורה (עמ' 28 שו' 22-23). בחקירה החוזרת הסביר שחישב את הרווח על יסוד ההזמנה הראשונה בלבד (עמ' 30 שו' 1-9), כשהוא אינו מתייחס כלל ליתר ההוצאות של התובעת (עמ' 25). רו"ח מימון הודה שלא ביקר כלל במפעל ומי שהיה במקום ובדק את המסמכים היה עובדו, מר רוזנבלט (עמ' 23 שו' 4). כל הגורמים הללו, בתוספת נסיון ההתחמקות העקבי של התובעת מחשיפת היותה חברה מפסידה בשנים מסויימות (חקירת מסר בעמ' 15-19 לפרו'), מובילים את בית המשפט לפקפק באחוז שנקבע כמכפיל הרווח - 42%. אם נתון זה אינו אמין בעיני בית המשפט, והנושא אינו נמצא בידיעה שיפוטית של בית המשפט ואינו נתון ל"אומדנא דדיינא", יש לדחות את התביעה ולו בשל אי הוכחת גובה הנזק, ראה בעניין זה ע"א 355/80 אנסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פד ל"ה(2) 800 בעמ' 809-808. 39. בנוסף, נראה שגם אם הייתה הפרה כלשהי, אזי התובעת פעלה על פי חובתה וצמצמה את הנזק. מסר הודה בחקירתו שבמהלך השנים 2003 עד 2006 רכשה התובעת מוצרים מספקים שונים בסכומים העולים על סכומי העסקה עם אוטו טק (עמ' 45 שו' 23). ברי כי התובעת אינה רוכשת מספקים יותר מכפי שהשוק דורש, ולכן, אם לא נרכשו מוצרים מאוטו טק, נרכשו הם מספקים אחרים. יתכן והרווח מרכישת מוצרים מאוטו טק היה גבוה יותר, אולם כדי להגיע למסקנה זו, היה על התובעת להניח תשתית ראייתית ולפרוש בפני בית המשפט את אחוזי הרווח בעסקאות עם הספקים האחרים. רק במידה והרווח עם הספקים האחרים הינו נמוך יותר - היה מקום להגיש תביעה, וגם אז על ההפרש בלבד. התביעה לא הוגשה באופן זה, וגם מסיבה זו יש לדחותה. סיום וסיכום 40. התרשמתי שהיריבות והחשדנות בין התובעת לנתבעת היא שהובילה להגשת תביעה זו; התרשמתי שהתובעת פעלה על פי שמועות ותחושות בטן "בוודאי, הם אלה שבישלו הכל" (עמ' 42 שו' 25), אולם כשנשאל מסר מהן הראיות שבידיו להוכחת טענת גרם הפרת חוזה, השיב: "יש לנו ראיות. אני לא מוכן לגלות לך עכשיו את הראיות" (עמ' 41 שו' 20). למעשה, עד תום שלב הבאת הראיות לא גולו ראיות אלו, ולא די באותם תחושות בטן, חשדות, תהיות ושאלות כדי לבסס את העילות הנטענות, כשמנגד שוכנעתי כי, כטענת התובעת עצמה, הקשר העסקי בין התובעת לאוטו טק סבל מבעיות למין תחילתו. 41. עם זאת, איני רואה בעין יפה את ניסיונות ההסתרה של הנתבעות, אשר לא סייעו לבית המשפט בניהול ההליך המשפטי. למעשה, פעלו הנתבעות בניגוד לצו שניתן ביום 20/3/08. אמנם, וכפי שכבר ציינתי לעיל, לא די בכך כדי להוביל לקבלת התביעה. מאידך, די בכך כדי שלא לזכות את הנתבעות או מי מהן בהוצאות משפט, וכך אני מורה. סוף דבר, התביעה נדחית. אין צל להוצאות.ביטול חוזהחוזה