בקשה לביטול עיקול חשבון בנק

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול עיקול חשבון בנק: החלטה זו נתונה בבקשת המבקש, לביטולם של הליכי עיקול, אשר הוטלו בטרם המצאת אזהרה לחייב, בתיק ההוצל"פ שבכותרת. בקשת הביצוע המשיב הגיש ב-09/09/2009, שיק שמשך לפקודתו המבקש, ע"ס 200,000 ש"ח, משוך מחשבונו של המבקש בבנק לאומי, ז"פ 07/09/2009. פירוט העובדות המשמשות עילה לבקשה, כעולה מבקשת הביצוע, מציין עובדות אלו: "הזוכה אוחז בשיק בחתימת החייב, השיק לא כובד במועדו ולא לאחר מכן, למרות הדרישות שנשלחו לחייב, ע"ח השיק לא שילם החייב כל סכום, לא היה צורך במשלוח הודעת חילול הואיל ו"......". התנגדות המבקש לבקשת הביצוע ההתנגדות הוגשה בתוך תקופת האזהרה, הליכי ההוצל"פ מעוכבים , והיא הועברה לבימ"ש זה, מביהמ"ש בירושלים, לאחר החלטת רשם ביהמ"ש בירושלים, בטענת המבקש לסמכות מקומית, בבית משפט זה. הדיון בהתנגדות קבוע, בפני, ליום 17/02/2010. בקשה נוספת, תלויה ועומדת בתיק זה בקשת המבקש מיום 04/01/2010, בה מבקש המבקש כאן ושם, להורות למשיב להפקיד ערבות ועירבון, כמתחייב מהוראות תקנה 364 ו-365(ב) לתקסד"א. בקשה זו טרם נידונה, בשל ההכרח בקבלת תשובה ומענה לה, טרם הכרעה. הבקשה להטלת עיקול בד בבד עם פתיחת תיק ההוצל"פ, הגיש המשיב גם בקשה להטלת עיקולים, בטרם המצאת האזהרה לחייב. בבקשה, מציין המשיב , כי השיק חולל עובר להצגתו לפירעון, ביום 07/09/2009, כי המבקש הינו קבלן והמבקש הוא לקוחו, וכי במהלכה של התקשרות בין הצדדים ("לבניית ביתו של הזוכה"), ביקש המבקש מן המשיב "הלוואה", והמשיב נעתר בנדיבותו. השיק שהוגש לביצוע, אינו אלא ההחזר המיועד של ההלוואה, כאמור בבקשת הזוכה. בבקשה מפורט ריכוז חובותיו של המבקש, הכולל 8 רכיבים המרכיבים יחדיו חוב בן 982,000 ש"ח. בין רכיבי החוב הכולל, בולט בשיעורו חוב בן כ-650,000 ש"ח, כלפי בנק לאומי. עוד מציין המשיב בבקשתו, כי ידוע לו, מפי המבקש, כי לאחרונה מכר את ביתו, בסכום של כ-1.5 מיליון ש"ח, ומכאן חששו כי החייב מבריח נכסיו, מאימת נושיו. המשיב ביקש לעקל את זכויות המבקש אצל עורכי הדין שייצגו את שני הצדדים בעיסקת המכר, את זכויות המבקש בממ"י, וזכויות ונכסים אצל מחזיקים, אשר נדמה כי חייבים הם למבקש כספים, בגין עבודות שביצע בעבורם. הבקשה נסמכה בתצהיר, לתמוך בעובדות האמורות לעיל, ונעשה ביום 08/09/2009. החלטת רשמת ההוצל"פ, בבקשת הזוכה להטלת עיקול, כלשונה: "בנסיבות המפורטות בתצהיר הזוכה, ובשים לב לחובות הנוספים של החייב, הן אלו המפורטים בתצהיר והן אלו שכבר הוגשו לגבייה בלשכת ההוצל"פ, מאשרת הטלת העיקולים, כמבוקש, לפני המצאת אזהרה, ברישום בלבד. הזוכה ימציא בקשתו, בצירוף החלטה זאת, לחייב, תוך 14 יום. " בקשת המבקש לביטול העיקולים המבקש עותר לביטולם של כלל העיקולים שהוטלו על נכסיו, תוך שהוא מעריך, כי טובים סיכוייו לזכות בתובענה, וכי הותרת העיקולים על כנם, תשבית כליל את פעילותו השוטפת ותסב לו נזק כבד. העיקול בבנק לאומי: העיקול הוטל על חשבונו העסקי של המבקש, במטרה לגרום לו נזק, שהרי בתצהיר נטען לחוב של המבקש כלפי הבנק, בסך 650,000 ש"ח. ע"פ תדפיסי החשבון (נספח "ג" לבקשה), בחשבון יתרת חובה, חלפו מעל שלשה חודשים למן הטלתו והעיקול לא "תפס" מאומה. על כן, ראוי לבטלו אך מטעם זה. סימוכין מוצא המבקש בע"א 323/80, אילתית נגד בנק לאומי בע"מ. העיקול אצל לקוחות המבקש: אף אלו לא צלחו בידי המשיב, למן הטלתם ובמהלך שלשה חודשים מעת שהוטלו, מנימוקים דומים לנ"ל. העיקול על זכויות המבקש בממ"י: ידוע למשיב, כי הבית נמכר וממילא נמכרו זה מכבר זכויות המבקש ביחס לדירת מגורים, והותרתו תסב נזק, בלבד, בהיותו מסכל את השלמת המכר לרוכשי הבית וזכויות המבקש בו. סיכויי ההצלחה של המבקש: המשיב לא פירט מאומה אודות ההלוואה, בבקשת הביצוע, כמתחייב מהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, המחייבות בנסיבות הגשת השיק לביצוע, צירוף חוזה ההלוואה וכל פרטיה, כמתחייב מן החוק. המבקש מצין כי לא קיבל כל הודעת חילול ו/או דרישה לשלם את סכום השיק. המבקש מציין, כי המשיב הזמין ממנו, 8 חודשים לפני הגשת בקשתו, עבודות לבניית שלד בניין, בהיקף מוסכם בן 350,000 ש"ח. העבודה הושלמה בתוך חודשיים, לשביעות רצון המשיב. במהלך העבודה להקמת השלד, ביקש המשיב לבצע בעצמו (באמצעות אחר זולת המבקש) את עבודות האיטום, והוסכם כי יופחת בשל כך סכום בן 20,000 ש"ח מן התמורה המוסכת הנ"ל. לאחר השלמת עבודתו של המבקש, שילם לו המשיב את מלוא התמורה המוסכמת (בניכוי עלות האיטום). לאחר מכן, הוסכם בין הצדדים, כי המבקש יבצע גם את עבודות הגימור, כנגד סכום שלא סוכם אותה עת, "עד למפתח". ביום 2/4/2009, העביר המשיב לחשבון המבקש, בבנק לאומי, 150,000 ש"ח, כעולה מנספח "ד", לבקשה, המתעד ההפקדה האמורה. המבקש מציין, כי לא הייתה כל התחייבות להשיב סכום זה, והוסכם, כי יהווה הוא חלק מן התמורה העתידה. חיזוק לטענתו, כי מדובר בתשלום על חשבון עבודות הגמר מוצא המבקש בכך, כי הוא עצמו שילם כספים רבים עבור חומר ושכר קבלני משנה ולא קיבל מן המשיב אף אגורה שחוקה. המבקש מציין, כי בסמוך לביצוע העברת הכספים מן המשיב לחשבון המבקש הודה לו על העברת הסכום ובמעמד זה מסר למשיב מיוזמתו את השיק נשוא החלטה זו, ע"ס, 200 אלף ש"ח שנרשמו על ידו וזאת למרות שבפועל קיבל ממנו רק 150,000 ש"ח. על פי האמור בבקשת המבקש עשה כן, על מנת לחזק את האמון בין הצדדים, בתום לב, וביודעו, כי מדובר בשיק לבטחון לצורך הבטחת ביצוע חלק מעבודות הגמר, אשר על פי הערכת המבקש עלותם הכוללת בת כ-300,000 ש"ח. המשיב על פי האמור בבקשה, הכין מפרט לעבדוות גמר, ונקב בסך בן 200,000 ש"ח והמבקש הבהיר לו, כי סכום זה אינו הגיוני ואף קבלן ראשי לא יוכל לבצע עבודות גמר במחיר זה . סופו של דבר על פי האמור בבקשת המבקש, לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, בדבר ביצוע עבודות הגמר, ע"י המבקש, כקבלן ראשי. בנסיבות אלו, בהיות הצדדים ביחסי חברות אשר שררו ביניהם אותה עת, תיווך המבקש בין קבלני משנה לבין המשיב בשכר מוסכם לטענתו בן 15 אחוז מעלות העבודות ובשל החזר הוצאות עבור עבודה ופיקוח. השניים נפגשו בבית קפה, המבקש הסביר למשיב, כי אין באפשרותו לבצע את עבודות הגמר בעלות שקבע המשיב (200,000 ש"ח) והוסכם ביניהם, כי המבקש ידאג לקבלני משנה, לספקי חומר, עד לסך שהופקד בחשבונו, היינו, 150,000 ש"ח, ואילו המשיב ישלם את היתרה. על פי האמור בבקשת המבקש, ביצע הוא בעבור המשיב, עבודות בסכום מצטבר בן 113,750 ש"ח רכש את כל המתחייב מעבודות טיח והתחייב לשלם לטייח 30,000 ש"ח (לא כולל חומר) כעולה מנספח ה' - תעודות משלוח, בגין החומרים וכן בעבור עבודות חפירה לגדרות, עבודות צבע וכיוצב"א. המבקש מציין, כי מיד לאחר שקיבל הודעה בדבר הצגת השיק לפירעון נתן הוראת ביטול והתקשר למשיב לברר מדוע הפקיד השיק והאחרון צעק עליו וטרק הטלפון. כל הנסיונות לתקשר עם המשיב עלו בתוהו. עוד מציין המבקש, כי קיבל הודעות מאחרים שהמשיב אינו מעוניין לדבר איתו וכל מטרתו היא להרוס את עסקו של המבקש. סופו של החשבון המפורט בבקשה הוא, לטענת המבקש, היא לאחר קיזוז 150,000 ש"ח שמסר המשיב למבקש באמצעות הפקדה לחשבונו עדיין חייב לו המשיב כ- 20,000 ש"ח, בגין הקמת שלד הבית. טענותיו המשפטיות של המבקש: המבקש מציין, כי לא נעשה איזון ראוי בין האינטרסים המנוגדים עובר למתן ההחלטה על צו העיקול, כי לו נעשה כן היה נמצא, כי ידו של המבקש על העליונה, כי כלל לא עומד הוא להבריח נכסים ועל כן יסוד ההכבדה נעדר מבקשת המשיב בהוצל"פ וכי הפגיעה במבקש עולה לאין ערוך על כל תועלת שיכול להפיק המשיב מהותרת העיקולים. הדיון בבקשה מיום 13/1/10:המשיב עמד לחקירה נגדית, ציין, כי סכום ההלוואה שנתן למבקש עמד על 150,000 ₪, כי הוא אינו עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות והיה זה מקרה חד פעמי בעת שסבר, כי המבקש חברו, כי לא נחתם הסכם בכתב ביחס להלוואה. משנשאל, האם ההלוואה נושאת ריבית או לא, ענה, כי אם הייתה מוחזרת בזמן (בחודש יוני 2009) הרי שהיה הדבר נעשה כנגד חשבוניות שהיו מוגשות לו לתשלום ולכן אין מדובר כלל בהלוואה נושאת ריבית. משנשאל, אם כך, מדוע לא כתב כל זאת בתצהירו, ענה בתשובה שאינה מתייחסת כלל לשאלה. משנשאל, אם היה מצליח המבקש להחזיר את הסכום המולווה, כמה היה עליו להחזיר על פי תנאי ההלוואה, ענה, 150,000 ₪ בחודש יוני 2009. משהקשה עליו ב"כ המבקש ושאל, אם לא היה מחזיר את ההלוואה בזמן, מה היא הריבית שעל המבקש להשיב, לא נמסרה תשובה כלשהי. במהלך החקירה הנגדית דחיתי את התנגדות ב"כ המשיב לשאלה שעניינה היה באי צירוף הסכם ההלוואה לבקשת הביצוע בהוצל"פ, כמתחייב מחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג 1993, סופה של החלטתי קבעתי, כי אמנם מדובר בהלוואה חוץ בנקאית, אולם, אין בנמצא הסכם בכתב וממילא לא ניתן היה להגישו בלשכת ההוצל"פ. המשיב אישר בהמשך חקירתו, כי לא היה הסכם, כי מבחינתו ההסכם הוא השטר שהגיש לביצוע המגלם את אותו הסכם בע"פ וציין, כי בתצהיר שהגיש יחד עם בקשתו להטלת עיקולים טרם אזהרה, ציין, כי המדובר בהלוואה. עוד ענה המשיב, כי הוא אשר רשם את מועד הפירעון בשיק, כי ההלוואה ניתנה לחודש יוני 2009 והייתה צריכה להיות מוחזרת באותו חודש באמצעות העברה בנקאית. המשיב אישר, כי סיבת ההחזרה של השיק, היא מתן הוראת ביטול, משנשאל אודות ביצוע עבודות גמר, טיח, ריצוף, צבע, ענה, כי בענין זה יש סעיף בוררות בהסכם שבין הצדדים, אם כי, אישר כי כל העבודות בוצעו, שלא לשביעות רצונו. משנשאל, האם שילם למבקש עבור עבודות גמר, טיח, ריצוף, צבע, אישר המשיב בחיוב, וענה, כי שילם 340,000 ₪ "ומעבר לזה ההסכם איתו היה שתשלום עבור כל עבודה יהיה רק בסיום העבודה לשביעות רצוני אף אחת מהעבודות שבוצעו לא הסתיימה. יש חוזה שאנחנו מבקשים לא להכנס לסוגיה זו ששם יש בורר והבורר הוא מהנדס שיכול לבדוק את הדברים האם צריך לשלם או לא לשלם. מרבית הכסף התקבל עבור שלד הבית והתקבל כסף מזומן." משנשאל, ע"י ב"כ המבקש, מדוע מציין המשיב, כי שילם עבור עבודות הגמר, ענה, כי חלק מהכסף מימן את תחילת עבודות הגמר, אלו לא הסתיימו, ועל-כן, לא שילם. כאשר נשאל, האם שילם עבור הריצוף ענה, כי הקבלן גרם לו נזק וכי עליו לשלם למשיב 10,000 ₪. כאשר נשאל, לשמו של מבצע עבודות הטיח, טרח כל העת לציין, כי מדובר בשב"ח וכי לא שילם לו. במענה לשאלת ביהמ"ש, האם היה צריך לשלם לטייח, השיב בשלילה וציין בנשימה אחת, כי המבקש העסיק שב"ח בניגוד לידיעתו ובניגוד להסכם. בחקירה חוזרת ענה, כי עבודת הטיח מעולם לא הסתיימה ורק בשלהי החקירה החוזרת ביקש ב"כ המשיב לצרף את אותו הסכם עליו דובר במהלך החקירה הנגדית והחוזרת, אולם, לא ניתן כמובן היה להגיש הסכם במסגרת חקירה חוזרת וההסכם נותר הרחק מידיעתו של ביהמ"ש. חקירת המבקש במהלך הדיון: בראשית חקירתו ציין המבקש, כי חתם על יותר מהסכם אחד עם המשיב וההסכם לעניין עבודות גמר הובא אליו ע"י המשיב לקראת סיום עבודות השלד, אולם, אין לו העתק ממנו, אם, כי, הוא כך זוכר, חתם עליו ואף הציע להיבדק במכונת אמת, בעניין זה. במענה לשאלה, אם ציין כי הוא קבלן רשום, ענה, כי כתב שהוא בהליכי השלמת רישום במרשם השייך, כי לא אינו יודע לומר מה בדיוק כתוב בהסכם, אולם, עבד תחתיו מהנדס והיה רשאי לפעול באותה עת כקבלן רשום. משנשאל, ביחס לאדם הנמצא מחוץ לאולם (יובל בורג), אם הוא אדם ישר בעיני המבקש, ענה, כי הוא מסוכסך איתו ואו אז החלטתי תזכרה הצדדים, כי הזמן מוגבל, ומן הראוי להתקדם לעברה של המחלוקת הנדונה, ולא לשאלות בלתי שייכות. כאשר נשאל, האם יש לו חוב של כמליון ₪, השיב בשלילה, וביחס ליתרת חוב בת 650,000 ₪ בבנק לאומי, ענה, כי חשבונו מצוי ביתרת חובה, בת 650,000 ₪, כי מסגרת האשראי באותו חשבון בת 800,000 ₪ ובטוחות בשיעור "360,00 ₪" (הסכום תוקן בבקשת ב"כ המבקש לתיקון טעות קולמוס בהחלטה שניתנה בעמ' 12 לפרוטוקול ל-530,000 ₪). משנשאל, מה היה חובו לגולן חומרי, ענה, כי אינו זוכר, אולם הוא סבור, כי סכום בכמה אלפי שקלים וכי המדובר בחוב שוטף. כך גם ביחס לטפירו חומרי בנין, ספק של המבקש. תשובות דומות ניתנו גם ביחס להנסון (בטון מובא). ביחס לטייח, אשרף, השיב, כי הוא לא חייב לו מאומה, כי לא הוא שכר את שירותיו, אלא המשיב דווקא, והוא עצמו, רק לבקשת המשיב סיכם איתו ע"ס בן 70,000 ₪, כאשר הפרטים נסגרו בין הטייח לבין המשיב. כאשר נשאל, אם חייב הוא, לחברה בשם צים, 200,000 ₪ השיב בשלילה, וציין, כי לא היה חייב לה מאומה, גם לא סכום אחר. במענה לשאלה באיזה מחיר מכר את דירתו, ענה מליון וחצי ₪, מהם 700,000 ₪ כנגד משכנתה והסביר, כי מכר דירה אחת וקנה תחתיה אחרת מבלי לגרור משכנתה, אלא, נטל הלוואה נוספת. כאשר נשאל, אם הכסף שקיבל מן המשיב בסך 150,000 ₪ הם חלק מעלות דירתו החדשה, השיב, בשלילה ובמענה לשאלה למה שימש, ענה, כי אלה היוו מעין הקדמת תשלום עבור עבודות הגמר, עוד בטרם נעשה בין הצדדים חוזה. המבקש ציין באוזני המשיב, כי בעלות של 200,000 ₪ לא אפשרי כלל, לבצע את כל עבודות הגמר. כאשר נשאל, איזה שיק מסר למשיב בעת שהתקשרו בהסכם לבניית השלד, ענה, כי לא מסר שום שיק וכשנשאל, מדוע אפוא נתן שיק נגדי ע"ס 200,000 ₪ ענה, כי המשיב נתן לו מעין מקדמה והמבקש, מטוב לב נתן לו שיק, על מנת שתהא לו הרגשה טובה. המבקש העיד, כי גבה 15 אחוז רווח קבלני על כל העבודות שביצעו קבלנים שונים עבור המשיב, בתמורה לחיפושיו אחר חומרי גמל זולים וכשאמר לו המשיב, כי הוא ישלם מכיסו, ענה המבקש למשיב "אני צריך להחזיר לך 150,000 ₪, אני משלם..." גם בהמשך החקירה נשאל שוב, מדוע נתן שיק ב-200,000 ₪ כנגד העברה בנקאית ב-150,000 ₪ והתשובה- דומה לקודמתה. סיכומי המשיב: המשיב מציין בסיכומיו, כי יש לו להותיר את העיקול על כנו בקיומו של חוב בן 300,000ש"ח לבנק לאומי ו-5,000 ש"ח לספק חומרי בנין בחדרה בסך של כ- 5,000 ₪ ומכאן "בענין ההכבדה" נוטה הכף לטובת המשיב. בהנחה שמדובר בדירת מגורים אחת (זו שנמכרה אל מול זו שנרכשה - ש.ר) הרי ערכו הנקי של נכס זה אינו עולה על 700,000 ₪ 800,000 ש"ח, בהליכי מימוש, וממילא מחצית התמורה הנקיה תיתבע ע"י בן זוגו של המבקש והקושי לממש נכס כזה במסגרת נשיה רגילה גדול. בנוסף, מציין המשיב, כי המבקש הינו קבלן עצם עיסוקו מצוי בתחום תנודתי ובסיכון גבוה ובשורה האחרונה בענין ההכבדה מציין, כי למבקש חוב בהיקף בלתי מבוטל ואם יוסרו העיקולים, יעמוד המשיב אל מול שוקת שבורה. המשיב מציין, כי המבקש הודה בחוב מבלי משים, והוא מפנה אל עמ' 8 שורה 25 לפרוטוקול: "...צחי רצה לשלם מכיסו אמרתי לו לא, אני צריך להחזיר לך 150,000 ₪, אני משלם, אותו דבר היה עם הרצף והקבלנים שהם גם היו שבח"ים..." המשיב מציין, כי המבקש נכשל פעמיים בנקודת המהימנות, פעם אחת כאשר ציין כי בינו לבין המשיב יש יותר מחוזה אחד חתום, אולם, הסתייג לאחר מכן ואמר, כי החוזה השני שכביכול נחתם לעבודות גמר, אינו מצוי בידיו, אלא רק בידי המשיב. מנגד, מציין בסעיף 47 לתצהירו, כי קיימת הסכמה בע"פ. המשיב רואה בכך מעין עדות על חוסר מהימנות. נקודה האחרת עניינה בהקבלה בשני חוזים אשר כביכול קיימים וזאת לומד המשיב מן השאלה, מדוע במסגרת החוזה השני מסר למשיב שיק ע"ס 200,000 ₪, שעה שאליבא דמשיב משציין, כי הדבר נעשה מטוב ליבו וכמחווה של רצון טוב במקום אחד, במקום אחר, מציין כי מדובר במקדמה. עוד מציין המשיב בסיכומיו, כי טענות הקשורות בבניה אינן יכולות להיברר בבימ"ש, אלא בהליך מיוחד שנקבע בין הצדדים, היינו, הליך בוררות, אולם כבר עתה רואים את פער הגרסאות של המבקש בשאלות מהותיות. סיכומי המבקש: אלה נפתחו בהחלטה המתקנת את הפרוטוקול באופן שהסכום הנכון יהא 530,000 ש"ח, עמ' 7 שורה 7. המבקש מונה את הכללים לבחינתה של בקשה לצו עיקול זמני, היינו, ראיות מהימנות ביחס לסכום התביעה וראיות מהימנות להימצאו של חשש סביר להכבדה, מאזן האינטרסים, ותום ליבו של המבקש. הנטל, מזכיר המבקש, על שכמו של המשיב, אשר ביקש עיקול. המבקש סבור, כי המשיב לא נהג בתום לב מעת שנמנע מאזכור כלשהו להיות השיק מבטא הלוואה, על גבי בקשת הביצוע. כיון שיש פער בן 50,000 ₪ בין הסכום שהעביר המשיב למבקש בהעברה בנקאית לבין הסכום השיק השייך, הרי שאם אכן מדובר בהלוואה יש צורך לפרוס את מלוא היריעה הקשורה בתנאי ההלוואה. המבקש סבור, כי באין כל אזכור לסוגיית ההלוואה, הרי שהדבר נעשה בשונה מהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ובנסיבות אלה, היה על המשיב לתקן את כתב התביעה לו רצה בכך, מעת שציין בתצהירו כי אכן מדובר בהלוואה. המבקש מציין, כי כנגד החוב בן 650,000 ₪ הנזכר בבקשת המשיב, למתן עיקול, ישנו סכום בן 530,000 ש"ח אשר זכרו לא בא בבקשה ומדובר בבטוחות שהעמיד המבקש לבנק השייך בסך כ-120,00 ₪. עוד מציין המבקש, כי מדובר בחשבון עסקי, בו עושה המבקש שימוש בעסקיו הקבלניים ואין מדובר ביתרת חוב בת שנים שלא סולקה ובגינה הגיש הבנק תביעה. המבקש מצביע על מסגרת אשראי בת 800,000 ₪ בחשבון בו הוטל העיקול על כך שנספח ב'2 מעיד על כך שהמבקש פורע את חשבונותיה בזמן, כך גם נספח ב3 בה מציינת חברת הנסון, יתרת חוב בת 0 ₪ ונספח ב4, ממינהל מקרקעי ישראל המדבר בעדו. נספח ב5 מעיד, על עצמו, כי עבודתו של המבקש אצל צים נעשתה לשביעות רצונם ואין בנמצא כל חוב בן 200,000 ₪ אלא להיפך. שורתו האחרונה של סיכום המבקש מציינת, כי אין כלל חוב של המבקש לזולת בסך 982,000 ₪ כפי שמתחייב מבקשת המשיב להטלת העיקול. לענין ההכבדה, מציין, המבקש, כי אין שום מקום לקבוע כי המבקש מייצר חובות ונפרד או מבריח רכוש שכן את הידיעה אודות מכירת ביתו הפרטי כנגד תמורה בת 1.5 מליון ₪, למד המשיב מן המבקש, ולו היה המבקש חפץ להבריח נכסיו, יש להניח כי לא היה מספר לו הנושה - המשיב. מעבר לכך, כנגד מכירת אותו בית רכש המבקש בית אחר בסך 1.6 מליון ₪ ולשם כך לא גרר משכנתה אלא לקח משכנתה נוספת ולו היה חפץ להבריח נכס לא היה מתנהג כך. באשר לתום ליבו של המשיב, מציין, המבקש, כי לא ציין אף לא ברמז את בקשתו את העובדה שהמבקש ביצע עבור המשיב עבודות גמר בביתו, כי המבקש זכאי לשכר פיקוח בנוסף לקיזוז יתרת חוב בגין ההתקשרות לבניית השלד ובנקודות אלה כלל לא נחקר המבקש. המבקש מציין כי המשיב כלל לא התכחש לביצוע עבודות הגמר בביתו, אלא, נתן תשובות מתחמקות אשר כל העת כיוונו לעברה של בוררות עלומה. המשיב אישר בחקירתו, כי בוצעו עבודות גמר שונות ע"י המבקש, אלא שאלה לא בוצעו לשביעות רצונו. באשר לאיזון האינטרסים מציין המבקש, כי הנזק כתוצאה מהותרת העיקול ניכר ואינו ניתן לפיצוי כספי: העיקול שהוטל על חשבון העוש של המבקש כלל "לא תפס" גם לא בחלוף 3 חודשים מהטלתו. מסגרת האשראי עולה על יתרת החוב בחשבון (ולו אלמלא העיקול) וכל מה שיכול המשיב מהותרת העיקול אינו אלא המשך גרימת נזק למבקש. כך גם ביחס לעיקול שהוטל בית המגורים אותו מכר זה מכבר המבקש מעת שהותרת העיקול אך תגרום נזק שיגרם כתוצאה מההכרח החוזי להשלים את רישום הזכויות על שם קונה הנכס. המשיב השיב לסיכומי המבקש וציין, כי לא יכול היה לדעת מהם הפקדונות שיש למבקש עובר להטלת העיקול וכי על החובות הוא ידע רק עת שסיפר לו המבקש. לא היה ידוע וגם בזמן השמעת תשובה לסיכומים, מה מעמדם של פקדונות המבקש, האם משועבדים הם, אם לאו, ואם כן - מן הראוי היה שייאמר כך במפורש בתצהיר. לגבי צים - מציין ב"כ המשיב, כי קיבל הודעת מחזיק ביום 13/9 וממנה הסיק את קיומו של חוב המבקש לצים ולא להיפך. עוד מציין המשיב, כי אם אכן למבקש מסגרת אשראי בת 800,000 ₪, הרי שיכול הוא למזער את נזקיו באמצעות הפקדת 200,000 ₪. סוף דבר: יאמר ראשית כי אין שום ממש בטענות המבקש לתכולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993. הוראות סעיף 15 לחוק קובעות סייג באשר להלוואה שהיקפה הכספי עולה על הסכום הנקוב בחוק (אותה עת 25,000 ₪) וממילא אינן רלבנטיות כלל למי אשר נתן או קיבל הלוואה בת 200,000 ₪. לעניין זה, אין צורך כי ארחיב באשר ביהמ"ש העליון כבר פסק את דברו ברע"א 5777/04 עדיאל מרנץ ואחרים נגד גרציאלה רודריגז ואחרים בפסק דינו של כב' השופט א.רובינשטין מיום 30/08/2004 . מן הראוי אמנם, כי בקשת ביצוע תציין בין עילות הבקשה גם את העובדה, כי מדובר בהלוואה, אולם, בו ביום ציין המשיב בבקשה שהגיש בלשכת ההוצל"פ בירושלים, כי מדובר בהלוואה. עדיין סבורני, כי אין שום חשיבות להוראות חוק זה בהקשר בו נתונה החלטה זו. שנית, מאליו מובן הוא, כי רשם בית המשפט הדן בבקשה לביטולו של עיקול זמני שיצא מלפני רשם ההוצל"פ בנסיבות המפורטות לעיל, אינו מכהן כ"ערכאת ערעור" על החלטת הרשם, כי אם שומה עליו לדון בבקשה לביטול, כאילו נתבקש אותה עת הטלתו של העיקול, בהתאם להוראות תקסד"א. מן הראיות והעדויות שהובאו בפני, דומה כי אין כל מחלוקת כי העיקול שהוטל על חשבון המבקש בבנק לאומי לא "תפס" מאומה, לא ביום הטלתו, וגם לא בחלוף למעלה מ- 3 חודשים מאז ועל כן, אין הוא משמש בידי המשיב בטוחה כלשהי אלא מייצר שלא לצורך ולטעמי גם שלא כדין, "לחץ" על מסגרת האשראי של המבקש ועל כן, מן הראוי לבטל את העיקול. באשר להטלת העיקול על דירת המגורים, זו אשר נמכרה, הדבר נעשה על סמך מידע שמסר המבקש למשיב ועל כן, קשה להסיק מכך (ולו בדיעבד) כי המבקש עשה זאת לשם הברחת נכסים, ברור לחלוטין, כי המדובר במידע שמקורו במבקש. המשיב ידע על פי העובדות שהובאו בפני, כי בעת הטלת העיקול כבר היה בנמצא הסכם מכר והותרת העיקול לא תוכל להביא לו תועלת כלשהי. בסיכומיו, מציין זאת ב"כ המשיב, באופן ברור וגלוי, ובהגינות מרובה, נוכח הקשיים במימוש עיקול מסוג זה. כך גם ביחס לעיקול שהוטל אצל צים, באשר לא תפס מאומה ומן הדין לבטלו. הגם שהוראות חוק ההוצל"פ ביחס להטלת עיקול שונות מאשר תקנות סדר הדין האזרחי, הרי שהעיקול לא יכול לתפוס מעבר למה שיש לחייב ביום הטלת העיקול בשלושה חודשים מאז ולפנים. משנעלה מכל ספק, כי העיקול לא תפס דבר, מן הראוי, לבטלו. כאשר הוטל העיקול, טרם המצאת אזהרה, בלשכת ההוצל"פ, לא נדרש הזוכה להפקיד בטוחות כלשהן, אולם, מעת שמוגשת התנגדות בתוך תקופת האזהרה וההתדיינות מועברת לביהמ"ש, יש לחייב את מבקש העיקול להפקיד ערובות וערבויות, כאילו הוטל העיקול לכתחילה. לענין זה ראה את רע"א 7815/09, אופיר יונתן דוד נגד אקסלנס נשואה שירותי בורסה בע"מ בה קבע ביהמ"ש העליון, כי מעת שמוגשת התנגדות לקיום שטר, אין הוראות חוק ההוצל"פ ותקנותיו חלות עוד, ובמקומן, חלות תקנות סדר הדין האזרחי, ולכן, מחויב ביהמ"ש להידרש לנושא הערבויות להבטחת נזקי מבקש הסעד ובמילותיו של ביהמ"ש: "...ואכן, בחוק ההוצל"פ אין הוראה המסמיכה את ראש ההוצל"פ להורות על מתן ערבות כאמור.יתכן, מבלי לטעט מסמרות, כי אין זו השמטה מקרית, ובמקרים כגדון אלה, אין מקום לדרישת ערבות לטובת החייב...ואולם משהוגשה בקשת רשות להתגונן חל סעיף 81 א(ג) לחוק ההוצל"פ...המורה: לעניין הדיון בביהמ"ש רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי. הוא הדין במתן סעדים זמניים..." . מן המקובץ, אני מורה על ביטול כל העיקולים שהוטלו בתיק ההוצל"פ באשר אין כל תכלית בהותרתן על כנן, זולת, נזק העלול להיגרם בשל כך. הגם שהוראות חוק ההוצל"פ קובעות, כי עיקול ישתרע מיום הטלת ו- 3 חודשים ממנו, אין הוראה בחוק ההוצל"פ המציינת, כי העיקול המוטל בנסיבות בהן לא צלח בידי הזוכה מאומה, יתבטל מאליו. לפיכך, דרושה החלטה בין אם ביהמ"ש או בין אם רשם ההוצל"פ לצורך ביטולו של עיקול אשר הוטל ולא צלח בחלוף 3 חודשים. נוכח המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בבקשת המבקש מיום 04/01/2010, בה מבקש המבקש כאן ושם, להורות למשיב להפקיד ערבות ועירבון, כמתחייב מהוראות תקנה 364 ו-365(ב) לתקסד"א. בקשה זו טרם נידונה, בשל ההכרח בקבלת תשובה ומענה לה, טרם הכרעה עד כה, ועתה - הוכרעה אף היא. אני מחייב את המשיב בהוצאות המבקש בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה בלבד מהיום ועד לפירעון בפועל. הסכום לא ישולם ולא יגבה, אלא לאחר שתסתיים ההתדיינות בין הצדדים בבימ"ש השלום בחדרה ובחלוף 30 יום מסיום ההתדיינות בפס"ד, בבימ"ש זה. עיקול חשבון בנקעיקולבנקחשבון בנק