הגדרת אוחז בשטר

סעיף 1 ל פקודת השטרות קובע: "..."אוחז" - מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או של שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז..." מההגדרה עולה כי פלוני ייחשב לאוחז בהתמלא שני תנאים: הוא מחזיק בשטר, במשירין או באמצעות שומר, והוא הנפרע או הנסב של השטר. כדי שפלוני שאינו הנפרע יהא "אוחז" של השטר, על השטר להגיע עליו באמצעות שרשת הסיבים שנעשתה כדין. העברת השטר לפקודה מנפרע או מנסב לאחר, ללא חתימת היסב, פוגעת באחיזתו של מקבל המסמך (ראה:ש. לרנר, דיני שטרות [מהדורה שנייה, התשס"ז - 2007] עמ' 206). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדרת אוחז בשטר: 1. התובע הגיש תביעה שטרית בסדר דין מקוצר, המתבססת על 16 שיקים/המחאות (צילום ההמחאות צורף לכתב התביעה). הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ועל יסוד בקשתו, ביום 24.05.07 ניתנה לו רשות להתגונן. (החלטת כב' הרשמת שלומית פומרנץ). בתיק נשמעו הוכחות, הוגשו סיכומים ועת להכריע במחלוקות ולפסק דין. תחילה אציג בתמצית את טענות הצדדים. טענות התובע 2. לטענת התובע הוא והנתבע ניהלו במשך שנים יחסים עסקיים בהיקפים כספיים גדולים וזאת באמצעות החברות שברשותם, חברת "גולדי הון" של התובע (להלן: "חברת גולדי"), ורשת קידיס (להלן: "רשת קידיס") של הנתבע. לטענת התובע הנתבע פנה אליו וביקש כי יעמיד לרשותו הלוואה על רקע אישי לפרק זמן קצר. התובע הסכים לבקשת הנתבע ובתחילת 1999 הלווה לו באופן אישי כספים בסך של 160,000 ₪, אשר תמורתם מסר לו לטענתו הנתבע 16 המחאות אישיות שלו על סך 10,000 של אחת, אשר נמסרו כבטוחה להלוואה. כאשר הגיע מועד הפירעון של ההמחאה הראשונה בסדרת ההמחאות, הפקיד התובע את ההמחאה אולם היא לא כובדה ע"י הבנק מהסיבה שחשבון הבנק היה מעוקל ולא היה כיסוי מספיק. התובע פנה לנתבע וזה האחרון אמר לו לטענתו כי מצבו הכלכלי קשה וכי הוא איננו יכול לפרוע את ההמחאות שמסר לו. לאור האמור הגיש התובע את תביעתו זו לחייב את הנתבע בתשלום החוב הנטען של 160,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק כמו גם בחיוב הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. טענות הנתבע 3. הנתבע מכחיש את גרסת התובע להשתלשלות העניינים וטוען כי התובע משתית את תביעתו על צילומי המחאות ישנות הרשומות לפקודת הנתבע ולא לפקודת התובע, ואינן מוסבות כדין. זאת ועוד, מאחר והתובע לא ניסה להציג את ההמחאות לפירעון (מלבד הראשונה) תביעתו השטרית למעשה התיישנה. לטענת הנתבע, התובע הינו הבעלים הבלעדיים של חברת גולדי שעיקר עיסוקה במתן הלוואות בשוק האפור. התובע היה נותן הלוואות לרשת קידיס, אולם חברת גולדי או התובע מעולם לא נתנו לו הלוואה אישית, ואין ולא היה לו שום חוב אישי כלפי התובע. לטענת הנתבע ההלוואה בסך 160,000 ₪ ניתנה במסגרת האשראי שהעמידה חברת גולדי לרשת קידיס וכביטחונות להלוואה ניתנו ההמחאות הנדונות. במועד מתן ההלוואה העביר לטענתו הנתבע שתי סדרות של המחאות, הראשונה היא סדרה של המחאות המשוכות מחשבון החברה "נבנצהל - החזקה והשקעות בע"מ" לפקודת חברת גולדי, והשנייה סדרה המקבילה לסדרה הקודמת, משוכה מחשבונו האישי של הנתבע. לטענת הנתבע לא מדובר בשתי הלוואות שנות אלא בהלוואה אחת שדרשה גם בטחונות אישיים. ההלוואה ניתנה במסגרת עסקאות מימון שבוצעו בין חברת גולדי לרשת קידיס והיא נפרעה זה מכבר. הנתבע ממשיך וטוען כי התובע עבר על חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 (להלן: "חוק הלוואות חוץ בנקאיות") כאשר נתן הלוואה ללא כל רישום או פירוט. לטענתו כתב התביעה הוגש כתביעה כספית כאשר הוא מסתמך על צילומי ההמחאות, ולא על המקור. נטל ההוכחה והראייה כולו הוא על התובע והוא כשל בנטל זה ולא הביא ולו בדל ראיה למתן ההלוואה הנטענת. הימנעותו של התובע מעשיית כל פעולה לשם גביית החוב במשך כ - 7 שנים, מהווה לטענת הנתבע, ראייה משכנעת כי התובע וויתר או מחל לנתבע על גביית החוב (המוכחש). וויתור על החוב או מחילת חוב מוחקים את הזכות לגבייתו. זאת ועוד, העילה השטרית מחליפה את העילה על פי עסקת היסוד וכך נותרה למעשה רק העילה השטרית. אוחז שטר רשאי לתבוע מושך או מסב רק אם הציג את השטר כראוי לפני הנמשך ושלח למושך או למסב הודעה על חילולו. תובע שלא נקט בהליכים אלו במועד, מפסיד את העילה השטרית. לאור האמור התובע איבד במקרה שלפנינו הן את העילה הכספית והן את העילה השטרית. השיהוי שחל בהגשת התביעה הינה נדבך נוסף המחזק את המסקנה בדבר קריסת העילות השטרית וכן הכספית. דיון 4. ארבע שאלות מרכזיות טעונות הכרעה בתיק זה: האם התביעה שלפניי עונה על הקריטריונים הדרושים ב"תביעה שטרית"? האם ההלוואה שנתן התובע לנתבע הינה הלוואה אישית או הלוואה עסקית? האם התובע עבר על חוק הלוואות חוץ בנקאיות הנ"ל? האם הנתבע עמד בנטל והוכיח כי פרע את החוב הנטען לנתבע? אבחן שאלות אלו על פי סדרן. תביעה שטרית 5. סעיף 1 ל פקודת השטרות קובע: "..."אוחז" - מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או של שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז..." מההגדרה עולה כי פלוני ייחשב לאוחז בהתמלא שני תנאים: הוא מחזיק בשטר, במשירין או באמצעות שומר, והוא הנפרע או הנסב של השטר. כדי שפלוני שאינו הנפרע יהא "אוחז" של השטר, על השטר להגיע עליו באמצעות שרשת הסיבים שנעשתה כדין. העברת השטר לפקודה מנפרע או מנסב לאחר, ללא חתימת היסב, פוגעת באחיזתו של מקבל המסמך (ראה:ש. לרנר, דיני שטרות [מהדורה שנייה, התשס"ז - 2007] עמ' 206). צילום ההמחאות שהוגשו ע"י התובע הינן צילומי המחאות ישנות מטעם הנתבע אשר רשומות לפקודת הנתבע ולא לפקודת התובע. הצילום לא כולל את גב ההמחאות. התובע לא הציג את ההמחאות המקוריות ונשאל על כך בבית המשפט (ראה עמ' 2 לפרוטוקול הישיבה מיום 18.05.09) טען כי ניתן לראות צילום של ההמחאה. חובת הראייה מוטלת על התובע להוכיח שהחבות שהוא טוען לה אכן נוצרה ע"י הצגת ההמחאות. התובע לא הציג בפני בית המשפט את ההמחאות המקוריות לא הצליח להוכיח כי הוא אכן מחזיק בהן. זאת ועוד, התובע, על פי הודאתו (ראה עמ' 3 - 5 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.09) לא הציג את ההמחאות לפירעון, מלבד את הראשונה ואף המתין כמעט 7 שנים להגשת התביעה על בסיס אותן המחאות. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח לעמוד בדרישות ההוכחה כי תביעת תחשב כ"תביעה שטרית" ולמעשה מדובר בתביעה כספית רגילה. האם החוב הוא חוב אישי או חוב עסקי 6. חלק נכבד מסיכומי הנתבע הוקדשו לטענה כי החוב הינו חוב של רשת קידס ואילו ההמחאות ניתנו רק כבטוחה. התובע טען כי ההלוואה ניתנה לנתבע באופן אישי ולא במסגרת עסקיו, אולם כאשר נשאל (בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.09) מדוע דווקא הפעם הוא נתן הלוואה אישית מכספו האישי ולא דרך החברה שבבעלותו אשר עוסקת בהלוואת כספים טען כי הסיבה למתן ההלוואה הייתה כי "היה לו כסף זמין". לא שוכנעתי בגירסה זו של התובע. גירסתו בתשובתו הנזכרת, אינה סבירה בעיניי לאור הנסיבות של תיק זה. הגרסה הסבירה יותר היא שההלוואה שניתנה ניתנה במסגרת היחסים העסקיים בין התובע לחברת הנתבע, כאשר שמו הפרטי של הנתבע שובב לעסקה עקב רצונו של התובע להבטיח את פירעון ההלוואה. כאשר נשאל על כך (בעמ' 9) ענה התובע: "...ש. אימצת מנגנון שגם אתה רוצה להלוות כסף לקידס אתה רושם את זה על שם בן אדם באופן אישי ואז יש לך את מי לתבוע. ת. נכון..." בנוסף, תנאי החזרת ההלוואה נותנים גם הם אינדיקציה כי מדובר כאן בהלוואה במסגרת היחסים העסקיים בין השניים. (בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.09) תיאר התובע את תנאי החזרת ההלוואה: "...ת.  נתתי לו הלוואה הוא אמר לי שהוא בן אדם אמיד ויש לו משרד עם הרבה כסף ושהוא ייתן לי שיקים אישיים שלו, אכן קיבלתי שיקים תואמים נומינלית את סכום ההלוואה. ש.   אתה קבעת לו תנאי החזר למשך תקופה של חצי חודש 10,000 ₪ כל יום. ת.  כן. .." לאור כל האמור, מסקנתי הינה כי ההלוואה שניתנה היא הלוואה במסגרת מערכת היחסים העסקית בין התובע לרשת קידס. עם זאת, נראה על פי צילומי השיקים, כי להלוואה נתנו בטוחות בצורת המחאות אישיות של הנתבע. משום מה הוגשה התביעה אישית ע"י התובע, דבר המוסיף לאי בהירות של הנסיבות. מכל מקום לא שוכנעתי כי עצם החזקת צילומי ההמחאות בידי התובע, כבעלים של החברה בה ביצע פעילותו העסקית מקנה לו תביעה אישית כנגד הנתבע. האם התובע עבר על חוק הלוואות חוץ בנקאיות? 7. בהתאם לסעיף 1 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות, כל נותן הלוואה הינו בגדר מלווה לפי החוק ככל שאינו תאגיד בנקאי. עם זאת, בהתאם לסעיף 15 לחוק, הוראות מסוימות של חוק הלוואות חוץ בנקאיות, לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא בדרך עיסוק. הכלל הינו כי מי שנותן הלוואה יראו אותו כנותן ההלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כן הדבר. במקרה שלפניי, התובע (בעצמו או באמצעות החברה שבאמצעותה ביצע את ההלוואות) לא הצליח להוכיח שלא נתן את ההלוואה לנתבע בדרך עיסוק. לא שוכנעתי שההלוואה ניתנה על ידי התובע באופן פרטי, ניסיונו של התובע לאבחן בין מתן הלוואה פרטית לבין מתן הלוואה מטעם חברת גולדי לרשת קידס הינו חריג שטעון היה הוכחה וזאת על רקע היחסים שהיו בין החברות הנזכרות, ונעשה בדיעבד ככל הנראה, במטרה להשיג יתרונות דיוניים. למעשה מהעדויות שנשמעו לפניי וכן מהמסמכים שהוצגו, נראה כי התובע, גם לגירסתו, עסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות לנתבע. בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.09 הודה הנתבע כי חברת גולדי שימשה כמלווה לחברות של הנתבע: "... ש. נכון שגולדי הון מעולם לא מכרה שום דבר חוץ מכסף (הכוונה להלוואות), לחברות של נבנצהל. ת. נכון..." המסקנה הנוספת, בהמשך לקביעתי כי ההלוואה שניתנה, היא במסגרת היחסים העסקיים בין התובע לחברת קידס, הינה כי יש להתייחס להלוואה שלפנינו כהלוואה חוץ בנקאית שחוק הלוואות חוץ בנקאיות חל עליה. מטרתו העיקרית של חוק הלוואות חוץ בנקאיות, הייתה להתמודד עם ריבית הנשך שנגבתה בהלוואות שניתנו ללווים על-ידי גופים שאינם גופים בנקאיים ("השוק האפור"). מדובר בחוק צרכני, אשר נועד להגן על מי שנטל הלוואה ממקור שאינו תאגיד בנקאי, ולא לחינם מצא לנכון המחוקק להטיל חובות שונות על המלווה החוץ בנקאי, לרבות עריכת חוזה ההלוואה בכתב; החובה לגלות ללווה גילוי מלא של כל פרטי ההלוואה; קביעת עלות אשראי מרבית, הגבלת ריבית הפיגורים ועוד (ע"א (תל-אביב-יפו) 4003/07 - בס ארנון נ' אברהם אריה. תק-מח 2009(1), 2859). 8. בסעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות קבע המחוקק סדרי דין מיוחדים למקרים בהם מבקש המלווה להגיש תובענה כנגד הלווה בבית המשפט, או שמבקש הוא להגיש כנגדו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, כשגדר המחלוקת הינה ההלוואה שניתנה: "...(א)   הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה, לפי הענין; (ב)   בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה: (1)   כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב); (2)   התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום; (3)   יתרת החוב במועד הגשת התובענה; (4)   התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה; (5)   כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה; (6)   כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר..." תנאי הסף הפרוצדוראלי להגשת תביעה, כבמקרה שלפנינו, הינה בצירוף העתק של חוזה ההלוואה, וכן על המלווה לפרט את אותם פרטים שנקבעו בחוק. במילים אחרות, המחוקק קבע למעשה, כי בטרם תיבחן תביעתו של המלווה או תידון בקשתו לביצוע שטר, עליו יהיה להציג בפני בית המשפט או בפני לשכת ההוצאה לפועל את חוזה ההלוואה, על כל פרטיו השונים. בעדותו בבית המשפט הודה התובע כי מסמך שכזה כלל לא קיים (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.09). 9. למרות שסעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות לא מכיל סנקציה מפורשת במקרה של אי עמידה בסדרי הדין שנקבעו בו, הפסיקה לא פירשה את שתיקתו של המחוקק בעניין זה, כרצון לוותר על ההוראה בסעיף. הפסיקה קבעה כי סעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות אינו נוגע בהיבט הפרוצדוראלי בלבד אלא יש בו גם נגיעה בהיבטים מהותיים (ראה: ע"א (תל-אביב-יפו) 1834/06 - קי ג'י צ'ינג' בע"מ נ' בס ארנון. תק-מח 2006(2), 2628). קביעת החוק אינה רק קביעה טכנית בדבר המסמכים שיש לצרף לבקשה לביצוע שטר. כאשר מוגשת בקשה לביצוע שטר, שחוק הלוואות חוץ בנקאיות חל עליה אין כאן עילה שטרית רגילה המנותקת מעסקת היסוד, אלא בית המשפט יבחן גם את עסקת היסוד. עילות ההגנה הן לא עילות שטריות אלא עילות הגנה נוכח עסקת היסוד. רציונאל זה תואם את דרישת המחוקק מהתובע, כחלק מעילת תביעתו, לצרף את המסמכים הקשורים לעסקת היסוד, תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. בהתאם בית המשפט בוחן את עסקת היסוד ומברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להיפרע מהנתבע את השטרות נשוא הבקשה לביצוע (ראה: ע"א 4003/07 המוזכר לעיל). 10. בהתאם לסעיף 8 לחוק הנזכר, היה על התובע להציג ולצרף את המסמך היסודי - חוזה ההלוואה. חוזה ההלוואה הוא זה שיוצר את חיוב הנתבע במסגרת עסקת היסוד, ובהעדרו, לכאורה לא קמה עילה לפי עסקת היסוד. סעיף 2 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות קובע כדלקמן: "... עריכת חוזה בכתב חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב..." בע"א 9044/04 - מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' יצחק צוניאשוילי ואח' (תק-על 2007(2), 5430) קבע כב' השופט א' רובינשטיין כי דווקא לאור אופיה הנשכני של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור יש להקפיד הקפדה יתרה על כל הוראות החוק. לפיכך כל שקבע המחוקק באשר לחובות המלווה צריך להישמר ללא פשרות. יש ליתן נפקות ומשנה עידוד לתכלית חוק הלוואות חוץ בנקאיות על-ידי פרשנות מקפידה ומחמירה של הוראותיו. לפיכך, יש לראות גם את דרישת הכתב כדרישה השייכת לפן המהותי של החוק. הלוואה שחוק הלוואות חוץ בנקאיות חל עליה ולא ניתנה בכתב - לא ניתן יהיה, לכאורה, להיפרע ממנה שכן תנאי מוקדם הינו מסמך בכתב, ובהעדרו אין לכאורה עילה להגשת תביעה כנגד הלווה. עם זאת, כאשר המחלוקת נוגעת באירועים שאירעו לאחר נתינת ההלוואה, דהיינו מה הסכומים שנפרעו ומה יתרת החוב (כבמקרה שלפנינו), במקרה שכזה אכן יכול ולא יהיה בהעדר מסמך בכתב משום שלילת זכותו של המלווה להיפרע. יתכן והמלווה יוכל להשלים את החסר בתצהירו, ובלבד שאכן אין חולק כי ניתנה אותה הלוואה שפירעונה מתבקש. 11. ומן הכלל אל הפרט; במקרה שלפנינו לא טרח המלווה, קרי; התובע להשלים את החסר ולא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. גם בעדותו בבית המשפט לא שפך התובע אור על פרטי ותנאי ההלוואה, ותשובותיו היו חסרות ואף לעיתים מתחמקות (ראה עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.09). שטרות שנתנו לפירעון הלוואה - אין לראות בהם משום חוזה הלוואה, במיוחד על רקע הוראות סעיף 3 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות בדבר תוכנו של חוזה שכזה. ייתכן ויהיה בשטרות משום ראשית ראיה, אך לא מעבר לכך. הוראת סעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות משמעותה כי עילת התביעה הבסיסית גם בעת שעסקינן בבקשה לביצוע שטר, קשורה יחדיו עם חוזה ההלוואה והפרטים שעל המלווה לפרטם. משהתובע לא עמד בכך אין לפנינו עילה ברת תביעה. למעשה במקרה שלפנינו, הוראות סעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות הינה המשך להוראת תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ד-1984 שמפרטת מה הפרטים האמורים להיכלל בכתב תביעה ואשר בהעדרם כתב התביעה אינו מגלה עילה. ועל כן דין התביעה להימחק בהתאם להוראות תקנה 100 סדר הדין האזרחי, תשכ"ד-1984. יתר על כן, ייתכן ובנסיבות מסוימות ניתן יהיה להחיל על תובענה חסרת הפרטים הנדרשים אף את הוראות דחייתה בהתאם לתקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ד-1984 (השוו: ע"א 4003/07 המוזכר לעיל). הנתבע טען כי ההמחאות ניתנו כנגד הלוואה שנפרעה, הגם שאכן לא ציין את כל הפרטים הנדרשים ביחס לכך, ואף לא הביא את בתו ואת מנהלת החשבונות למתן עדות לפני. עם זאת, במקרה שלפני לא על הנתבע היה הנטל לשכנע את בית המשפט מהי ההלוואה בה מדובר, אלא על התובע היה להראות שעמד בדרישות החוק המהותיות, קרי עריכת חוזה ההלוואה בכתב. אם היה בפנינו חוזה הלוואה בכתב ניתן היה לבחון בבירור מי נותן ההלוואה ומה היו תנאיה. ודוק, על התובע להציב את התשתית העובדתית כתנאי מוקדם לדיון בתביעתו. לא הנתבע צריך להציב תשתית עובדתית ביחס לסכום ההלוואה, תנאיה ותשלומים שנעשו בגינה. הנטל מוטל על התובע-המלווה, כולל נטל נוקשה ובלתי מתפשר של הצגת מסמכים בכתב אשר יתמכו בטענותיו. 12. סיכומו של פרק זה בשים לב למכלול הראיות והטענות, הגעתי למסקנה כי התובע לא הציג בפני בית המשפט את אותה תשתית עובדתית נדרשת ביחס להלוואה שההמחאות ניתנו בגינה כפי שלא עמד בדרישה המהותית לעריכת חוזה ההלוואה בכתב. הוראות החוק הינן הוראות מחייבות, ויש להקפיד עם מלווה ביחס לכל הוראה והוראה שבחוק, כולל ההוראה כי חוזה הלוואה חייב להיעשות בכתב וכולל אופן הגשת תביעה או בקשה לביצוע שטר בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות. מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מה היא ההלוואה שבגינם ניתנה ההמחאות, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה - על התובע למלא את כל הנדרש לפי סעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות. בכל מקרה עליו להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו. תשתית זאת חייבת להיות בהתאם לסעיף 2 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות, אשר הינה הוראה מהותית. במקרה שלפניי כאמור לא קיים כלל חוזה הלוואה בכתב והתובע לא עשה דבר על מנת לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות.  משלא עמד התובע בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות (ראה: ת"א (חדרה) 4939-07 - כרמלה אסולין נ' שמעון וונונו ואח' תק-של 2009(3), 9575 וכן ראה: בש"א (אשדוד) 460/08 - פוריאן אהרון נ' סופרמן חיים תק-של 2009(4), 22483). לאור המסקנה אליה הגעתי, אין טעם להמשיך ולבדוק את השאלה הרביעית. עם זאת, במידה וטעיתי במסקנתי, מעבר לנדרש, אמשיך ואבחן גם שאלה זו. האם הנתבע עמד בנטל והוכיח כי פרע את החוב הנטען לתובע 13. כאמור הנתבע טען כי פרע זה מכבר את ההלוואה שלשמה נתנו ההמחאות, אשר כאמור צילון החזית מהן בלבד ללא גב ההמחאות צורף). למעשה יש כאן טענת פרעתי - טענה מסוג הודעה והדחה. בטענת נתבע על סמך שטר, כי השטר נמסר להבטחת תשלום התמורה ובמועד הפירעון לא נותר כל חוב לתשלום, נטל ההוכחה הוא על הנתבע הטוען אותה (ראה: נתן וחיים קנת, נטל ההוכחה וחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [ התשס"ב - 2002] עמ' 76 וכן ראה: ע"א 8837/05 - נביל מרשוד ואח' נ' גואד תאופיק אל שורטי. תק-על 2009(1), 557 , ע"א 530/89 בנק דיסקונט נ' נופי, פ"ד מז(4) 116, 123124). האם הנתבע עמד בנטל המוטל עליו? סבורני כי יש לענות על שאלה זו בשלילה. אסביר מסקנתי. הנתבע לא סיפק הוכחה ברורה וחותכת כי אכן העביר את התשלום על פי הסכומים הנקובים בהמחאות לתובע. הנתבע צירף כנספח לתצהיר העדות הראשית מטעמו (נ/3) את תצהיריהן של בתו ושל הגב' אסתר ברוורמן שנעשו עבור דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בת.א (ת.א 1462/99), כמו גם את פרוטוקול העדות של השתיים בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי (ראה: נספחים ה - ח בנ/3). מהתצהירים והעדות עולה כי השתיים העבירו לתובע את הכספים לפירעון ההלוואה המדוברת. עם זאת, השתיים לא מסרו תצהיר או הובאו למתן עדות בהליך זה שלפניי. הכלל הוא כי צד אשר נמנע מלהעיד עדים מטעמו, נזקף הדבר לחובתו שכן אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ראה: ע"א 465/88הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991). 14. זאת ועוד הנתבע לא הצליח לספק חיזוק נוסף לגרסתו כגון: מסמכים, קבלות, תדפיסי חשבונות בנק וכו'. בנוסף, הנתבע לא הצליח לספק הסבר מניח את הדעת מדוע לא דרש לקבל לידיו את ההמחאות לאחר ששילם לכאורה את כספי ההלוואה לתובע. כנשאל על כך בעמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 18.05.09: "... ש.        למה לא ביקשת את השיקים חזרה. ת.        מי שהביא את השיקים היו מנהלת החשבונות ובתי. ש.        אחרי ששילמת דרשת את השיקים. ת.        באותו זמן לא היית מפוקס ועשיתי טעויות נוספות. לאור האמור, המסקנה הינה כי הנתבע לא הצליח להוכיח כי אכן פרע את ההלוואה שניתנה לו. ולמעשה, לולא היה חייב התובע בחובות המוטלות עליו מכוח חוק הלוואות חוץ בנקאיות היה די בהודאתו של הנתבע לקיום ההלוואה ובכשלונו להוכיח כי פרע אותה כדי לקבל את התביעה. 15. סיכומו של דבר, למרות שלכאורה, לאור האמור בסעיף הקודם, התוצאה בתיק זה עשויה להראות בלתי צודקת, אין מנוס ועל בית המשפט לומר דברו כאשר הוראות חוק המגן על צרכן מופרות בריש גלי, תוך הדגשה כי מי שעיסוקו במתן הלוואות חוץ בנקאיות, בין שמדובר בתובע שהגיש תביעה זו באופן אישי כלפי הנתבע ובין שמדובר בחברה שבבעלותו, חייבים לדקדק ולמלא אחר הוראותיו המחייבות של חוק הלוואות חוץ בנקאיות ומשלא עשה כן ולא ערך חוזה הלוואה בכתב על כל פרטיו וכן לא עמד בהוראות סעיף 8 לחוק זה עליו לקחת בחשבון כי הוא חשוף לכך שבסופו של יום תביעתו תדחה. אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות שפורטו, ולמרות התוצאה , אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.