כפי שנפסק לא אחת, לצורך הגנת " אמת דיברתי" מכוח סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע ועל מנת להכריע בשאלה האם הפרסום הוא אמת, יש להשוות בין תוכן הפרסום לבין האמת כפי שנקבעה ע"י בית המשפט באותו עניין. עוד נפסק, כי הפרסום נדרש לשקף אמת "שלמה". כלומר, שלא ייעדרו ממנו פרטים המשנים את הרושם הכללי המתקבל מהפרסום, וכן שלא ייכללו בו פרטים משמעותיים שאינם נכונים. עוד הודגש בפסיקה, כי לא כל פער בין העובדות העולות מן הפרסום לבין האמת המשפטית יוביל בהכרח למסקנה, כי לא נתקיים התנאי של אמיתות הפרסום ( ראו: ע"א 844/12 מולקנדוב נ' פורוש ( פורסם במאגרים המשפטיים ביום 22.2.17)). כפי שנקבע במפורש בסעיף 14 לחוק, ההגנה לא תישלל רק בשל העובדה שלא הוכחה אמיתותו של "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש" וכי יש להותיר " מרחב נשימה" למפרסם, ככל שהדבר נוגע לשיקולי עריכה של הפרסום כאשר אמיתות הפרסום עוסקת באמת העובדתית ברגע הפרסום שהיא אחת ויחידה ( דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך ( פסקאות 28-29 וההפניות שם). מרכיב האמת שבפרסום, שהוא מידת ההתאמה בין תוכן הפרסום לבין המציאות האובייקטיבית. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תחולת הגנת ''אמת דיברתי'' בסכסוך משפחתי:## הרקע לתביעה: 1. התביעה דנן היא חלק ממסכת עגומה המתנהלת בין שני אחים, הנתבע 2, מר רפי כהן, ואחיו סמי כהן, אביו של התובע. הרקע לסכסוך הינו פירוק שותפות במקרקעין ועסק משותף שהיה בבעלות האחים. אגב הסכסוך "הגרעיני" בין שני האחים, טען התובע שדודו, רפי כהן (להלן: "רפי"), ביצע כנגדו עוולת לשון הרע במספר הזדמנויות. לטענת התובע, גם בא כוחו של רפי, הנתבע 2 (להלן: "עו"ד חגאג"), ביצע כנגדו עוולות לשון הרע, במספר הזדמנויות. סכום התביעה הועמד על סך 100,000 ₪. רפי, מבחינתו, עתר אף הוא בתביעה שכנגד, בה טען לפיצוי בגין עוולות לשון הרע מצד התובע (להלן: "דרור") וכן עתר לפיצוי בגין תקיפתו על ידי דרור ובגין הסגת גבול. סכום התביעה שכנגד הועמד על סך 120,000 ₪. טענות התובע: 2. התובע, עו"ד דרור כהן, הוא אחיינו של הנתבע 2, רפי כהן. הנתבע 1, עו"ד אריה חגאג, הוא עורך דינו של רפי. אביו של התובע, סמי כהן (להלן: "סמי"), היה בעבר שותפו של רפי במבנה תעשיה ברח' היצירה 6 באזור התעשייה אור-יהודה (להלן: "המבנה"). במבנה פעלה נגריה בשם "רהיטי סער בע"מ" (להלן: "החברה"). 3. בעקבות פירוק השותפות, התפתח ריב וסכסוך בין רפי ובין סמי. במסגרת סכסוך זה, נטל דרור חלק פעיל במשא ומתן לפירוק השותפות ואף העיד מטעמו של סמי בתובענה לפירוק השותפות, אשר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. 4. לטענת דרור, הנתבעים שמו להם למטרה להפעיל עליו לחץ, במטרה להרתיעו מפני המשך מעורבותו כעד בתובענות השונות בין סמי ורפי. 5. אף במסגרת הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, הנתבעים, ביחד ולחוד, הוציאו דיבתו בכוונה לבזותו בעיני בית המשפט והבריות, כדי לפגוע בשמו הטוב, במוניטין שלו ובמעמדו המקצועי כעו"ד. 6. עו"ד חגאג פרסם לשון הרע אודות התובע בהזדמנויות הבאות: (א) בפגישה, אשר נערכה בתאריך 8.8.04 במשרדו של עו"ד חגאג, איים עליו עו"ד חגאג שהתובע (סטודנט למשפטים, דאז) לא יתקבל לשורות לשכת עורכי הדין; (ב) במכתב, אשר שוגר בתאריך 30.8.05, ציין עו"ד חגאג שבידיו מסמכים שיש בהם כדי להוכיח כוונה של דרור להונות את שלטונות המס; (ג) במסגרת סיכומים, אשר הוגשו בתמ"ש 1240/40 בתאריך 22.12.04, ציין עו"ד חגאג, שדרור ואביו מתנהלים כ"גנגסטרים" והאשמים בגניבת ציוד ממחסן במבנה; (ד) במהלך שיחת טלפון בין עו"ד חגאג ועו"ד עמוס אילן, עורך דינו של סמי ודרור, האשים עו"ד חגאג את דרור במסירת עדות שקר; (ה) בכתב הגנה בתמ"ש 1241/04 ובתצהיר שנערך על ידי עו"ד חגאג בעבור רפי, גינה עו"ד חגאג את עצותיו של דרור וכינה אותן "עצות אחיתופל" אשר ממיטות על סמי אסון. 7. רפי פרסם לשון הרע אודות דרור בהזדמנויות הבאות: (א) בתאריך 11.2.05 איימו סמי ואחד יוסף חדד כי "יטאטאו" את התובע; (ב) בתצהירים אשר הגיש ביום 20.5.05 (במסגרת תמ"ש 1240/04) ובתאריך 30.12.04 (במסגרת תמ"ש 1241/04) כינה את עצותיו של התובע כ"עצות אחיתופל"; (ג) ביום 07/07/2005 כאשר כינה את התובע "טמבל"; (ד) בחודש ינואר 2004 כאשר ייחס לדרור עבירות מס ועבירות פליליות בפני עו"ד עמוס אילן; (ה) כאשר כינה את התובע ואביו כ"רמאים שקרנים ונוכלים" בפני מר מנשה יצחקי ומכרים משותפים; (ו) במסגרת תצהיר שהוגש ביום 8.9.04 שם ייחס לדרור ואביו האשמות כאילו פרצו למחסן במבנה. 8. משכך, עתר התובע, בתביעה דנא, לתשלום שווי הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפגיעה בשמו הטוב בסך 100,000 ₪. טענות הנתבעים: 9. עו"ג חגאג טען שחלק מהדברים כלל לא נאמרו על ידו. לחלק האחר של הדברים אין לייחס את המשמעות שהתובע מייחס להם ואין בהם כדי להוות לשון הרע. 10. לחילופין, טען עו"ד חגאג שהדברים אשר הושמעו מפיו, ככל שהם מהווים לשון הרע, חוסים תחת ההגנה הקבועה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). בהתייחסו לטענות אשר הושמעו במסגרת ההליכים המשפטיים טען עו"ד חגאג שעומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק. בהתייחס לטענות הנוספות, אשר הופנו כלפיו, טען עוד חגאג שפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק ותחת הגנת אמת דיברתי הקבועה בסעיף 14 לחוק. 11. רפי טען שהתביעה אינה מגלה עילה ואינה מפרטת את העובדות הדרושות להוכחת העוולה על-פי החוק ומאידך כוללת אלמנטים שבינם לבין עילת התביעה אין ולא כלום. 12. לחילופין, טען רפי שעומדות לזכותו שורה ארוכה של הגנות לרבות הגנת אמת בפרסום, זוטות דברים והגנת פרסום הנעשה במהלך משפט. 13. רפי נקט בהליך של תביעה שכנגד, שם נטען שבתאריך 7.7.05, עת שהתפרץ דרור (הנתבע שכנגד) למבנה כינה אותו "גנב, רמאי ושקרן" וכן תקף אותו. במעשיו אלו ביצע דרור עוולת תקיפה וכן עוולה של הסגת גבול. 14. רפי הוסיף וטען שבמספר הזדמנויות שם לו התובע במטרה להכפיש את שמו: (א) כאשר ציין בכתב התביעה שנשלחו שליחים לסמי מטעמו ובכך ייחס לו התובע תדמית מעוותת. (ב) בתצהיר עדות ראשית אשר הוגשה במסגרת תמ"ש 1240/04 הצהיר הנתבע במתכוון דברים כוזבים שידוע היטב שאינם נכונים ויש בהם משום הוצאת דיבה. 15. בדיון שנערך לפני העידו: מטעם התובע - עו"ד דרור כהן (התובע), עו"ד עמוס אילן ועו"ד זיו אביאל (שותפו למשרד של עו"ד עמוס אילן) מטעם הנתבעים - מר רפי כהן (הנתבע 2), עו"ד אריה חגאג (הנתבע 1), גב' רחל אוזמו (דודתו של התובע), מר ברק אוזמו (בן דודו של התובע). דיון: 16. דרור הינו עו"ד במקצועו ומייצג, ביחד עם עו"ד עמוס אילן, זה כמה שנים את אביו, סמי, במשא ומתן ובהליכים שונים מול דודו, הנתבע 2, רפי כהן. דרור אף פעל עבור אביו במהלך לימודיו ובזמן התמחותו. עו"ד אריה חגאג הוא עורך דינו של רפי כהן ומייצגו בהליכים שהתנהלו בינו לבין סמי בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (תמ"ש 1240/04; תמ"ש 1241/04). 17. הרקע לסכסוך בין האחים הינו פירוק שיתוף במקרקעין ופירוק השותפות העסקית במבנה תעשייה ברחוב היצירה 6, באזור התעשייה אור-יהודה. מחומר הראיות שהובא לפניי, עולה שסכסוך נוסף התגלע גם בין האחות, רחל אוזמו, לבין סמי, סכסוך שנדון בתמ"ש (כפר סבא) 34480/08. גם האחות רחל יוצגה על ידי עו"ד חגאג. 18. פירוק השותפות נעשה, בין היתר, באמצעות הסכם, שנחתם בתאריך 24.12.02 והסדיר נושאים מסוימים הנוגעים לחלוקת העסק ופירוק השותפות. הצדדים ניסו להמשיך וללבן את המחלוקות ביניהם, אולם אלה הלכו והחריפו. ביטוי למחלוקת אלה בהליכים בתובענה אשר הוגשה בית המשפט לענייני משפחה ונסתיימה בפסק דין (תמ"ש (ראשון לציון) 1240/04). 19. האירועים נשוא התביעות דנן, אירעו כולם אגב ההליכים המשפטיים בין סמי לרפי. לטענתו של דרור, תכלית העוולות שבוצעו כנגדו היתה להרתיעו מהמשך המעורבות כעד בתובענות השונות, וכן לפגוע בשמו הטוב ובין השאר במעמדו כעו"ד אמין ומהימן. 20. בתביעתו, תיאר דרור מספר מקרים בהם נפל קורבן לפרסום שיש בו כדי "לשון הרע", הן מצד עו"ד חגאג והן מצד סמי. ראשון ראשון ואחרון אחרון. טענות דרור כנגד עו"ד חגאג: פגישה מיום 8.8.04: 21. לטענת דרור, בפגישה אשר נערכה ביום 8.8.04 במשרדו של עו"ד חגאג, הטיח בו זה האחרון האשמות שווא לפיהן העלים מס. לטענתו, עו"ד חגאג אף הוסיף כי ידאג שדרור, שהיה באותה עת סטודנט ללימודי משפטים, לא יתקבל כחבר ללשכת עורכי הדין [ס' 18א-18ב לת/3]. הדברים נאמרו בנוכחותם של סמי ועו"ד עמוס אילן. 22. לחיזוק דבריו זומן לעדות עו"ד עמוס אילן. בתצהירו, ציין עו"ד אילן את ההתרחשות באותה הפגישה: "בפגישה שנערכה ביום 8.8.04 במשרדו של עו"ד חגאג, הטיח עו"ד חגאג האשמות שווא בתובע, לפיהן הוא מעלים מס מהרשויות וכי יעביר מידע שברשותו לשלטונות במידה ואביו (סמי כהן) לא יענה לדרישות רפי כהן למחיקת התביעה בתמ"ש נגדו. בתביעה נכחו הנתבעים, התובע, סמי כהן ואני". [ס' 6 ל-ת/1] 23. עו"ד אילן טען שנערכה תרשומת אודות אירוע זה. למרות הרושם החיובי שהותירה עדותו של עו"ד אילן, הוא לא הציג כל תרשומת או תכתובת כאמור [פר' עמ' 13 ש' 6]. 24. עו"ד חגאג אישר בתצהירו את דבר המפגש. לגרסתו של עו"ד חגאג, דרור ליווה את אביו, סמי, במהלך המשא ומתן בין הצדדים, גם עקב היותו סטודנט למשפטים ומתמחה. יחד עם זאת, עו"ד חגאג הכחיש את הדברים שייוחסו לו: "לא אמרתי דבר וחצי דבר מהנטען על ידי התובע, לרבות הדברים שמבקש לייחס לי התובע בעניין דיווח לרשויות על עבירות מס של התובע". [ס' 8 ל-נ/8] 25. כשנה וחצי לאחר אותה פגישה, עו"ד חגאג כתב מכתב בו העלה על הכתב טענות של מרשו (רפי), לפיהן יש בידי רפי פריטים היכולים להפליל את דרור בעבירות מס: "למותר לציין שמרשי נוהג כלפי מרשך באיפוק רב, ולמרות שבידי מרשי מסמכים רבים שיש בהם כדי להוכיח מעשים חמורים שנעשו על ידי מרשך, עורך דין דרור כהן, מתוך כוונה להונות את שלטונות המס, נמנע מרשי מלעשות במסמכים אלה כל שימוש בכדי לא לפגוע בקריירה של מרשך כעורך דין צעיר, בתחילת דרכו". [נספח ב' ל-נ/8] 26. רפי, אשר נכח אף הוא בפגישה האמורה, הצטרף לגרסתו של עו"ד חגאג, על פיה הדברים לא נאמרו על ידי עו"ד חגאג: "ש. אני מפנה אותך לדיבה הראשונה שבגינה עו"ד חגאג נתבע, סעיף 12 עמ' 3 לתצהיר. אתה טוען שהפגישה שהתרחשה ביום 8.8 במשרדו של עו"ד חגאג, אתם טוענים שמה שרשום בדיבה לא נאמר בפגישה. ת. אמת לאמיתה. ש. מה שעו"ד עמוס אילן העיד לגביו הוא שקר מוחלט. ת. אמת". [פר' עמ' 55 ש' 23-28] 27. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, במחלוקת זו, אני סבור שיש קושי של ממש לקבל את גרסתו של דרור, בקשר לדברים המיוחסים לעו"ד חגאג בפגישה זו. ראשית, גם אליבא דרור, מדובר באמירה בעל פה, שאין לגביה תיעוד כלשהו. שנית, כל העדים, הן מצד התובע והן מצד הנתבע, הינם עדים מעוניינים בתוצאה. בהקשר זה יש לציין, לחובתו של דרור, כי הוא נמנע מלהעיד את אביו, סמי, שנכח באותה פגישה. 28. זאת ועוד, ניתן היה לצפות, שאם אכן נאמרו דברים כה קשים, שיש בהם הן לשון הרע והן דברי איום של ממש, היה נשלח מכתב מצד דרור או מצד עו"ד אילן סמוך לאחר האירוע. הלכה למעשה, אין איזכור של הדברים שיוחסו לעו"ד חגאג, במכתב שנשלח על ידי עו"ד אילן ביום 18.4.04 [נ/1]. אף אין איזכור של הדברים במכתב נוסף, שנושאו היה ביצוע עוולות לשון הרע, מיום 21.8.05 [נספח א' לתצהיר עו"ד חגאג]. בכל אלה, יש כדי להחליש באופן ניכר את טענותיו של דרור ועו"ד אילן, בדבר תוכן הדברים המיוחסים לעו"ד חגאג. משכך, אני דוחה לגופה את טענתו של דרור לגבי הדברים המיוחסים לעו"ד חגאג וקובע כי הדברים לא נאמרו. מכתב מיום 30.8.05: 29. במכתב אשר שלח עו"ד חגאג אל עו"ד הרשקוביץ, בא כוחו של דרור, בתאריך 30.8.05, נכתב בזו הלשון: "בידי מרשי מסמכים רבים שיש בהם כדי להוכיח מעשים חמורים שנעשו ע"י מרשך, עו"ד דרור כהן, מתוך כוונה להונות את שלטונות המס...". [ס' 5, נספח ב' ל-ת/3] 30. הדברים שנכתבו על ידי עו"ד חגאג, על פיהם יש בידי סמי מסמכים מהם עולה שדרור עבר עבירות מס, עולים כדי לשון הרע, שכן היה בכוחם לפגוע, במקצועו של אדם או לבזותו בשל מעשים או ההתנהגות המיוחסים לו, כקבוע בסעיף 1 לחוק. 31. יחד עם זאת, ספק בעיני אם המכתב עונה על דרישת יסוד "הפרסום". המכתב נשלח על ידי בא כוחו של רפי, עו"ד חגאג, ומוען אל בא כוחו של דרור, עו"ד הרשקוביץ. שני עורכי הדין פעלו בעניין זה כשלוחים של בעלי הדין: דרור ורפי. 32. אינני סבור שמשלוח מכתב, כפי שנעשה במקרה זה, בין עורכי דין המייצגים בעלי דין וממוען אל עורכי הדין ובעלי הדין בלבד, עומד ביסוד "הפרסום". עו"ד חגאג כתב את המכתב בשמו של מרשו, סמי. בנסיבות אלה, חל הכלל המשפטי, "שלוחו של אדם כמותו", כקבוע בחוק השליחות, תשכ"ה-1965. 33. אני רואה לנכון להצטרף לדברים שנקבעו על ידי כב' השופט ברנר בת"א (שלום ת"א) 34543/07 אוזן רחל נ' ווידסלבסקי יוסף, (ט.פ.) (2009): "אינני סבור שחוק איסור לשון הרע התכוון להגן על הנפגע מפני פרסום המכוון אל בא כוחו, להבדיל מפרסום המיועד לצד שלישי, שאם לא כן, תיווצר א- סימטריה במשולש המשפטי שבין הלקוח, עורך דינו והצד שכנגד. על כן, כשם שחילופי דברים בין הלקוח לעורך דינו, בקשר לנפגע, לא יעמידו לנפגע עילה בגין פרסום לשון הרע, וכשם שעורך הדין יהיה מוגן מפני תביעת הנפגע מפני פרסום לשון הרע אם פעל בשמו של לקוחו, כך יש להגן גם על הצד שכנגד אם פרסם לשון הרע על הלקוח בפניו של עורך הדין המייצג את הלקוח". 34. אפילו היה בדברים כדי "פרסום", אני סבור שהם חוסים תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק, שזו לשונו: "(5) פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור"; 35. יש להדגיש, סעיף 13(5) לחוק מעניק הגנה מוחלטת על דברים שנאמרו. הסעיף אינו דורש את יסוד תום הלב או את יסוד אמיתות הדברים. מדובר, איפוא, בהגנה מוחלטת, כפי שנקבע בדנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל, (ט.פ.) (2003): "משחוות-הדעת נערכה על-ידי פרקליטת המדינה במסגרת מילוי תפקידה - ועל כך אין חולק - דין הוא כי תעמוד לה חסינות מוחלטת. משמעות הדבר היא אמנם, שעל-אף ששמו הטוב של אדם עשוי להיפגע מפרסום הנעשה בגדר הליך מעין-שיפוטי, אין הדבר יכול להקים לו עילת תביעה על-פי חוק איסור לשון הרע". 35. על מנת לחסות במסגרת ההגנה המוחלטת של סעיף 13(5) לחוק, אין צורך שהדברים יאמרו בין כתליו של בית המשפט. ההגנה חלה על כל "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" [ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 624 (1974)]. 36. בענייננו, מדובר במכתב שנשלח אגב ההליכים בין סמי לרפי, אליהם הצטרף גם דרור, בין כעד, בין כבן המלווה ותומך באביו ובין כמייצג. אני סבור כי המכתב שכתב עו"ד חגאג, הינו חלק מאותם הליכים. משכך, מדובר בפניה בכתב במהלך הרגיל של המשפט. 37. משנכלל המכתב בגדר ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק, אין בתוכן הדברים עצמם, כדי להחריגו ממנה. כך, לאחרונה נקבע בבית המשפט העליון, מפי המשנה לנשיאה, כב' הש' ריבלין ברע"א 1104/07 עו"ד חיר נ' עו"ד גיל, (ט.פ.) (2009): "....הדין המצוי - סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע - אינו כולל הגבלה תכנית כלשהי, ולא זו בלבד אלא שכאמור הגבלה שהייתה בחוק בעבר הוסרה ממנו מפורשות. ברי לחלוטין כי המחוקק ביקש לחסום את כניסתו של חוק איסור לשון הרע לאולם המשפט (במובן הרחב), וזאת ככל הנראה מתוך השקפה שסדקים במחסום עלולים להחדיר מורא ללב המשתתפים בדיון המשפטי ולהקשות עליהם למלא את תפקידם....." 38. הנה כי כן, המכתב שנשלח על ידי עו"ד חגאג חוסה תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק ועל כן אינו מקים עילה לפיצוי בגין תוכנו. הסיכומים שנכתבו על ידי עו"ד חגאג בתמ"ש 1240/04: 39. במסגרת סיכומים מטעם המשיב, הנתבעים בענייננו, אשר הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 1240/04 [נספח ג' לת/3] הועלו מספר טענות כנגד התובע ואביו, אשר עולות לדידו לכדי לשון הרע. 40. להלן תמצית האימרות שבמחלוקת: "שהמבקש ובנו סיגלו לעצמם את הנוהג של 'כל דאלים גבר', ומרשים לעצמם לפעול כגנגסטרים ולעשות ככל העולה על רוחם" [ס' 3, נספח ג' ל-ת/3]. לדרור יוחסה בגניבה: " ... כי השיק יועבר לקופת הכינוס מייד עם השבת הציוד שנלקח ע"י המבקש ובנו שלא כדין מהמחסן" [ס' 3, נספח ג' ל-ת/3]. כמו כן, יוחסה לדרור התפרצות וגניבה: "המבקש ובנו פרצו את המחסן שבו... ונטלו משם ציוד שנרכש ע"י המשיב" [ס' 3 לנספח ג' ל-ת/3] "מרשי דורש השבה מיידית של כל הציוד שנגנב על ידי מרשיך מהמחסן הנעול של מרשי ומשטח המפעל" [ס' 3, נספח ג' ל-ת/3]. 41. הדברים שנכתבו על ידי עו"ד חגאג עלו במסגרת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה. אף דרור אישר זאת, בחקירתו הנגדית: "ש. ביחס לכל מה שאתה קורא לה הדיבה השלישית, עמ' 3, כל מה שנאמר בתוך הציטוטים זה מכתבים שהוגשו לבית המשפט. ת. כן". [פר' עמ' 40, ש' 18-20] 42. בנסיבות אלה, הטעמים שקבעתי לעניין תחולת הגנת סעיף 13(5) לחוק יפים, וביתר שאת, גם לפרסום האמור בסיכומים שהוגשו לתיק בית המשפט. משכך, גם כאן עומדת לעו"ד חגאג ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. שיחת הטלפון בין עו"ד אילן לעו"ד חגאג: 43. לטענתו של דרור, במהלך שיחת טלפון שהתקיימה בין עו"ד חגאג לעו"ד עמוס אילן, במרץ 2005, האשים עו"ד חגאג שדרור מסר עדות שקר, במסגרת תצהיר עדות ראשית אשר הוגש בתמ"ש 1240/40. כמו כן הוסיף עו"ד חגאג וציין כי חבל שעו"ד צעיר יאבד את רישיונו בגלל עדות שקר. 44. לא זו בלבד שלא הובאו כל ראיות אשר תומכות בתוכנה של השיחה, אלא שאין עוררין על כך שהשיחה האמורה התנהלה בין עו"ד חגאג ובין עו"ד עמוס אילן בלבד, כפי שהעיד לפניי עו"ד אילן: "ש. בסעיף 9 לתצהירך אתה מעיד על שיחת טלפון בינך ולבין עו"ד חגאג. ת. כן. ש. זו שיחה שהיתה אך ורק בינך לבין עו"ד חגאג, אתה הייתם שני היחידים על הקו. ת. למיטב זכרוני עו"ד חגאג פנה אלי, מהצד שלי רק אני הייתי שותף לשיחת הטלפון". [פר', עמ' 13, ש' 9-12] 45. הנה כי כן, אף כאן לא מתקיימת דרישת "הפרסום" הקבועה בחוק ועל כן אין בדברים האמורים כדי להקים עילה על פי החוק. כתב ההגנה שכתב עו"ד חגאג בתמ"ש 1241/04 והתצהיר שערך בתמ"ש 1240/04: 46. דרור הוסיף והלין אודות דברים שנכתבו במסגרת כתב הגנה, אשר הוגש על ידי עו"ד חגאג בשמו של רפי בתמ"ש 1241/04 [ס' 68, נספח ד' ל-ת/3] וכן במסגרת תצהיר עדות ראשית, אשר נוסח על ידי עו"ד חגאג בשמו של רפי בתמ"ש 1240/04 [ס' 57, נספח ה' לת/3]. להלן הדברים: "מי שהפר את ההסכם בין הצדדים ... היה התובע בעצמו, אשר פועל בעצת יועצי אחיתופל ששכר לעצמו והממיטים עליו אסון". 47. כפי שקבעתי לעיל, די בכך שדברים אלו הושמעו או נכתבו במסגרת הליך משפטי כדי לחסות בצל ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ולעניין זה המדובר על אמרות אשר אינן מנותקות מהדיון האמור ואינם חורגים מהסביר בתוכנם. 48. סיכומו של דבר: אני דוחה את טענותיו של התובע כנגד עו"ד חגאג. עם זאת, אני סבור שטוב היה עושה עו"ד חגאג אם היה נמנע מלעשות שימוש בביטויים שתוארו לעיל. בנסיבות אלה, אינני עושה צו להוצאות לזכותו. טענות דרור כנגד רפי: אירוע מיום 11.2.05 בו אמר רפי כי יטאטא את דרור: 49. דרור פירט בתצהירו שבתאריך 11.2.05 איים עליו רפי, כי "יטאטא" אותו [ס' 19(א) לת/3]. לטענתו של דרור, הדברים נאמרו בנוכחות אדם נוסף, יוסף חדד. סמי בתצהירו, מודה שאמר לדרור "אני אטטא אותך", אולם לדבריו הדברים נאמרו במענה להתגרות של דרור, שפנה אליו ואמר לו כי ייתן לו לטאטא את הנגרייה וללקק אותה בלשון [ס' 11 לנ/7]. 50. להתרשמותי, מדובר בחילופי מילים לא ראויות, שנאמרו אגב ויכוח וקינטור הדדי. נראה שדבריו של רפי נאמרו בשעת כעס ומריבה ואין לפרשם כמבטאים אמירה עובדתית אלא ביטוי לכעס. בעניין דומה, קבע בת"א 444/51 (ת"א) משה לזרוביץ נגד מרים כהנא, פ"מ י 173, 175-176: "הכלל הוא שלמרות כי אדם אומר דבר העשוי לייחס לכאורה פשע לאחר, הרי אין הוא אחראי לכך בנזיקין באם דברים אלה נאמרו מתוך גידוף וחרוף סתם וכן ניתן לשומעיהם להבינם בתור שכזה... יש לשקול את נימת הדיבור, את הקול שבו נאמרו הדברים, וכן הדבק הדברים... באם נאמרו הדברים בכעס רב, או תוך כדי סכסוך חריף וחילופי עלבונות כלליים... העובדות שהנתבעת צעקה את אשר צעקה... מראות לי שהיא לא נשמעה מייחסת לו דבר של פשע, אלא ביקשה אך לשפוך עליו את חמתה וכעסה... אינני סבור שצעקות הנתבעת היו עשויות לגרום נזק לתובע או כל פגיעה במשלוח ידו." 51. בנסיבות המקרה דנן, אינני סבור שדברים אלה, שנאמרו על ידי רפי, עולים כדי לשון הרע. תיאור דרור כיועץ אחיתופל בתצהיר שהוגש לתיק בית המשפט: 52. בתצהיר שעליו חתם רפי בתאריך 20.5.05 [נספח ה' ל-ת/3] ובתאריך 30.12.04 [נספח ד' ל-ת/3] העיד סמי את הדברים הבאים: "מי שהפר את ההסכם בין הצדדים ... היה התובע בעצמו, אשר פועל בעצת יועצי אחיתופל ששכר לעצמו והממיטים עליו אסון". לטענתו של דרור, יש בדברים אלו משום לשון הרע כלפיו. 53. התצהיר שעליו חתם רפי מהווה את עדותו הראשית, שהועלתה על הכתב. התצהיר הוגש במסגרת הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. משכך, תצהירו של רפי חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק בהיותו "פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". על כן, לא ניתן לחייב את רפי בדין בגין פרסום זה. אירוע מיום 7.7.05 בו כינה רפי את דרור "טמבל": 54. בתאריך 7.7.05, לאחר שדרור הגיע למבנה שבבעלות האחים באור יהודה על מנת לצלם גלריה, אשר לטענתו נבנתה באופן לא חוקי, הוא הורחק בכוח מהמקום. במהלך אירוע זה התלהטו הרוחות והחל להתפתח מאבק אשר במהלכו כינה רפי את דרור, בנוכחות אבי התובע וברק אוזמו "טמבל". 55. כפי שקבעתי, גידופים אגב ויכוח אינם מהווים לשון הרע, וכך גם בנסיבות האירוע בו כונה דרור "טמבל" על ידי דודו. אירוע מחודש ינואר 2004 במשרד עו"ד אילן: 56. בחודש ינואר 2004 הגיע רפי למשרדו של עו"ד עמוס אילן בנס-ציונה. אז, כך לטענת דרור, נאמרה כנגדו לשון הרע במובן זה, שרפי הודיע לעו"ד אילן, כי יפעל כך שדרור לא יקבל רישיון עריכת דין, יפגע בו באופן אישי וכי יש לו "תיק" עליו בעניין עבירות מס. גם עו"ד זיו שישב בקרבת מקום, שמע את השיחה [ס' 19 (ו) לת/3]. 57. עורכי הדין עמוס אילן ואביאל זיו, שהיו נוכחים אותה עת במשרד, פירטו את ההתרחשות בתצהיריהם. בחקירתו הנגדית, ציין עו"ד אילן כי הדברים שנאמרו על ידי רפי זכורים לו היטב [פר' עמ' 19 ש' 1-2]. עו"ד אילן העיד בחקירתו הנגדית שלא רשם את האירוע במכתב לעו"ד ברטל [נ/1], לאור "שיחה מאוד פוריה" שהייתה לו עם עו"ד ברטל, לסיום המחלוקת בהסדר. 58. גם עו"ד זיו הציג גרסה ברורה לגבי האירוע מחודש ינואר 2004: "האירוע היה כה קיצוני וכה חריג בעיני לפחות, שאדם בא ומאיים על מי שעתיד להיות עו"ד שיגזול ממנו את רישיונו וילין עליו בעבירות פליליות, לכן אי אפשר להעביר אותו כלאחר יד, לכן אני זוכר אותו, גם היום אגב". [פר' עמ' 24 ש' 5-7] 59. רפי לא הכחיש שהגיע אותה עת למשרדו של עו"ד עמוס אילן וטען שם כי יש ברשותו מסמכים, היכולים לסבך את דרור בעבירות מס [ס' 11 ל-נ/7]. לטענתו, היה זה בתגובה לדבריו של עו"ד אילן כי יש בידי דרור ראיות היכולות לסבך את רפי בבית המשפט. 60. הדברים שאמר רפי אודות דרור, עלולים "לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו", כנקוב בסעיף 1 לחוק. אני קובע, איפוא, שרפי אכן אמר דברים שיש בהם כדי להוות לשון הרע אודות דרור. הדברים נאמרו בנוכחות עו"ד אילן ועו"ד זיו, והיה בהם להותיר רושם של ממש על קהל השומעים. 61. לטענתו של רפי עומדת לו הגנת "אמת דיברתי" הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע כוללת שני יסודות. היסוד הראשון נוגע לאמיתותו של הפרסום והיסוד השני נוגע למידת ה"עניין הציבורי" שבאותו פרסום. 62. הפסיקה הדנה במונח "עניין ציבורי" עסקה, בעיקרה, בנושאים בהם העניין הציבורי נגע לדמויות ציבוריות או לאירועים "חדשותיים". עם זאת, יתכנו מצבים בהם פרסום ברבים של עניינים הנוגעים לאדם פרטי עשוי להביא תועלת לציבור, למשל כאשר מטרת הפרסום את האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק, או הדאגה להגנת הציבור בפני סיכונים שונים, לרבות סיכונים בריאותיים. [ע"א 439/88 מדינת ישראל נ' ונטורה משה ואח', פ"ד מח(3) 808, 827 (1994)]. התועלת הציבורית במקרים כאלו תתבטא ביתרון לכלל. 63. בענייננו, אפילו היה ממש בטענותיו של רפי בדבר הדברים המיוחסים לדרור, עדיין לא מתקיים היסוד השני של הגנת אמת בפרסום - קיומו של עניין ציבורי. אופי הסכסוך בין רפי לדרור הינו פרטי-אישי. הסכסוך נסוב סביב מחלוקת בין שני אחים ואין מדובר בהתרחשות ברשות הציבור. אף הצדדים להליך דנא אינם דמויות ציבוריות. תוכן הפרסום אינו תורם ולו דבר לציבור או לאנשים אשר נחשפו אליו ועל כן אין תועלת ציבורית בדברים שאמר רפי במשרדו של עו"ד אילן ובנוכחות עו"ד זיו [ז' סגל, "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת", עיוני משפט ט' (תשמ"ג) 175, 194]. הואיל והמידע שבפרסום לא היה רלוונטי להגשמת מטרה ציבורית כלשהי, אני קובע שהפרסום אינו חוסה תחת הגנת סעיף 14 לחוק. 64. לאחר ששקלתי את נסיבות הפרסום, ולאחר שהבאתי בחשבון את הרושם העז שהותירו הדברים על אוזני השומעים מחד, ומאידך את טענתו של רפי כי הדברים נאמרו על ידו בתגובה לדברים שהוטחו בו, אני מחייב את רפי בפיצוי בסך 15,000 ש"ח ליום מתן פסק הדין בגין אירוע זה. 65. דרור טען לעוד שני פרסומים אסורים: הראשון, דברים שאמר רפי בפני "מכרים משותפים" - מדובר בטענה עובדתית שלא הוכחה לפניי ועל כן היא נדחית לגופה. השני, פרסום בתצהיר שעליו חתם רפי מיום 8.9.04, לגביו כבר קבעתי, ביחס לעו"ד חגאג שחלה על פרסום הגנת סעיף 13(5) לחוק ועל כן אין מקום לחיוב רפי בגין דברים אלה. 66. סיכומו של דבר - אני מקבל את התביעה כנגד רפי בחלקה ומחייבו לפצות את דרור בגין הפרסום מחודש ינואר 2004, בסך 15,000 ₪ ליום מתן פסק הדין. טענות רפי בתביעה שכנגד: תקיפתו של רפי על ידי דרור בחודש יולי 2005: 67. לטענתו של רפי, בתאריך 7.7.05 הגיע דרור ללא רשות למבנה והחל מצלם גלריה שנבנתה במקום. אותה שעה נכחו במקום, פרט לצדדים, גם ברק ורחל אוזמו. לגרסתו של רפי, דרור סרב לעזוב את המקום, חרף הפצרותיו של רפי. רק לאחר שרפי חסם את זווית הצילום לגלריה, שם דרור פעמיו לעזוב את המקום, כאשר רפי מלווה אותו מאחור. בדרכו החוצה, הניף דרור את רגלו לאחור בניסיון לבעוט ברפי. משראה זאת ברק אוזמו, פינה הוא בכוח את דרור מהמקום, תוך כדי שהוא מחבק אותו. לטענתו של רפי, אגב הפינוי, החל דרור לכנות אותו "גנב, רמאי ושקרן". לטענתו של רפי, במעשים אלו ביצע דרור עוולה של הסגת גבול ותקיפה. 68. דרור בתצהירו, לא הכחיש את האירוע, אולם טען שהדברים התרחשו על רקע הגעתו לצלם את בנית הגלריה במבנה על ידי רפי. עוד טען דרור כי גם רפי תקף אותו פיזית באותו האירוע [ס' 34 לת/4]. 69. ברק תאר בחקירתו הנגדית את שאירע בחודש יולי 2005: "ת. ... בסביבות יולי 2005 עזרתי לרפי לנקות את המפעל, לפתע דרור וסמי הופיעו שסמי נשאר בכניסה ודרור נכנס לתוך האולם והלך לכיוון הגלריה על מנת לצלם, רפי דרש ממנו להפסיק לצלם, חסם בידיו את זוית הצילום כדי למנוע ממנו לצלם. דרור פנה לאחור והתחיל ללכת לכיוון היציאה, כאשר רפי מלווה אותו מאחוריו. לפתע דרור הניף את רגלו אחורה... במטרה לפגוע ברפי שלא צלח לו, ראיתי את המקרה ישר חיבקתי את דרור וליוויתי אותו החוצה על מנת שלא תתפתח תגרה בין השניים. כאשר הוצאתי אותו מהאולם דרור צעק לכיוון רפי: אתה שקרן, רמאי, גנב...". [פר' עמ' 51, ש' 1-8] 70. התרשמתי מעדותו של ברק לחיוב ואני רואה בה עדות מהימנה שיש להעניק לה משקל רב. טענתו של דרור, לפיה הוא הותקף על ידי רפי, לא הוכחה לפניי ואני רואה לנכון לדחות אותה. אני מעדיף את גרסתו של ברק, אשר מחזקת את גרסתו של רפי וקובע שבמהלך הוצאתו של דרור מן המבנה, הוא ניסה לבעוט ברגלו ברפי, במטרה לפגוע בו. 71. סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין מגדיר מהי תקיפה ומציין: "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו". 72. שימוש בכוח כאמור יהווה תקיפה כמשמעותה בפקודה, היכן שהדבר נעשה במתכוון. יודגש, אין צורך בתקיפה של ממש אלא די בניסיון להשתמש בכוח כאמור, אם התוקף גורם לנתקף להניח שאכן יש לו את הכוונה והיכולת לממשם [ע"א 347/72 שהלא נ' בן שבת, פ"ד כז(1) 815, 818 (1973)]. 73. מעדותו של ברק עולה, כי לאחר חילופי הדברים בין רפי לדרור, דרור הבחין כי רפי הולך מאחוריו וניסה לבעוט בו. בנסיבות אלה, לא מתקיימת כל הנחה סבירה אחרת לכך שדרור בחר להניף את רגלו אחורנית, זולת כוונתו לתקוף את רפי. 74. בכך, יש כדי לקיים את יסודות עוולת התקיפה, הגם שבסופו של דבר ניסיונו של דרור לבעוט ברפי לא צלח. אני קובע, איפוא, שדרור ביצע כלפי רפי עוולת תקיפה. בהתחשב בכך שרגלו של דרור לא פגעה בגופו של רפי, אני מחייב את דרור לשלם לרפי, פיצוי בגין התקיפה בסך 5,000 ₪ ליום מתן פסק הדין. טענות בדבר הסגת הגבול בכניסה למבנה בחודש יולי 2005: 75. רפי הוסיף וטען לכך שדרור ביצע כנגדו עוולה של הסגת גבול, כקבוע בסעיף 29 לפקודת הנזיקין: "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". 76. להגנתו טען דרור, שהמבנה נמצא בבעלות המשותפת של אביו ושל רפי. דרור נכנס למבנה לאחר שקיבל אישור על כך מאביו וזאת במטרה לצלם גלריה בלתי חוקית שנבנתה בו. בעדותו הוסיף דרור וציין כי: "ת. יש פה בעלות במושע, מר סמי כהן וכונס הנכסים אישרו לי להיכנס ולצלם את אותה בניה". [פר' עמ' 29, ש' 26-27] 77. לעניין זה נראה כי לא מתקיימת הדרישה לפיה נעשתה הכניסה למקרקעין שלא כדין ועל אף מורת רוחו של רפי ממעשיו של דרור, נעשה הדבר באישור וכדין. 78. זאת ועוד, תנאי הוא לתשלום פיצויים הוא שהתובע יוכיח, שסבל על-ידי הסגת הגבול נזק של ממון [ראו: ע"א 290/80 ש.ג.מ. חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 633, 638 (1983)]. בענייננו לא הוכח נזק ממון כאמור ועל כן דין טענה זו להידחות. טענות בדבר לשון הרע מצד דרור: 79. רפי הוסיף וטען, כי בתצהירו של דרור אשר הוגש במסגרת תמ"ש 1240/04 בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, ציין דרור במכוון דברים כוזבים שידועים לו היטב שאינם נכונים ולטענתו יש בכך משום לשון הרע. 80. מבלי להתייחס לאמיתות הדברים בתצהירו כפי שנטען על ידי דרור וכפי שציינתי לעיל, נפסק כי ההגנה על דברים אשר הושמעו בבית המשפט כאמור בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע היא הגנה רחבה ומוחלטת. 81. אין נפקא מינה לטענתו של רפי לפיה דרור אינו בעל דין כדי להסיר ממנו את ההגנה האמורה שכן לשון הסעיף מתירה פרסומים כאמור גם מפי עד. 82. משכך, אני דוחה את טענתו של רפי בעניין לשון הרע מנסיבות אשר פורטו לעיל. 83. עוד טוען רפי, כי בתאריך 17.3.05, במהלך פגישה בנוכחות דרור, סמי ונציג העירייה, מר רפי מרצקי, ולאחר חילופי דברים בין הצדדים, אמר דרור לרפי כי "ניתן לו עוד זמן קצת לחיות". דרור הכחיש שאמר את הדברים והוסיף וציין שהביטוי המיוחס לו אינו משום לשון הרע. 84. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין אירוע זה, אני סבור שאכן, אין בביטוי דבר שפרסומו עלול לייחס פגיעה באינטרסים הקבועים בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. יתירה מכך, מבלי להקל ראש בביטוי הלא ראוי בו נעשה שימוש, הרי שעסקינן באותם סוג ביטויים הנאמרים לעיתים בשעת כעס ומריבה, כגון גידופים וקללות, שאין לייחס להם חשיבות מילולית. משכך, אני דוחה טענתו של רפי בגין ביטוי זה. הדברים שקבעתי לעיל, יפים אף בנוגע לטענתו של רפי לגידופים, שהפנה דרור לעברו, במסגרת האירוע מתאריך 7.7.05, שהתרחש במבנה. 85. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות. 86. סוף דבר - התביעה כנגד עו"ד חגאג נדחית בלא צו להוצאות. התביעה כנגד רפי כהן מתקבלת בחלקה. הנני מחייב את רפי כהן לשלם לתובע (דרור כהן) סך 15,000 ₪ ליום מתן פסק הדין. בהתחשב בכך שנתקבל חלקה הקטן של התביעה בלבד, אינני פוסק הוצאות לזכותו של דרור. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. הנני מחייב את דרור לשלם לרפי סך 5,000 ₪ ליום מתן פסק הדין. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני רואה לנכון לפסוק הוצאות לזכותו של רפי. סכסוך משפחתיהגנות משפטיותהגנת אמת דיברתי / אמת בפרסום (לשון הרע)סכסוך