החלקה על שמן בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלקה על שמן בעבודה: מבוא: 1. התובעת טוענת כי ביום 19.11.06, במהלך עבודתה במעדנייה אצל נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") המבוטחת באמצעות נתבעת מס' 2, היא החליקה ונפלה וכתוצאה מכך נגרם לה נזק גוף (להלן: "התאונה"). מכאן התביעה לפיצוי התובעת בגין נזקיה בעקבות התאונה. 2. התובעת החלה לעבוד במעדנייה בחנות של הנתבעת ביום 1.4.05 ובמסגרת עבודתה היה עליה, בין היתר, להעביר סחורות ממחסן החנות למעדנייה (להלן: ''המחסן''). 3. התובעת טוענת כי ביום אירוע התאונה, בסביבות השעה 19:00, היא נכנסה למחסן וברשותה עגלה על מנת להעמיס עליה סחורה. התאורה במחסן היתה חלשה ובחלקים ממנו אף היה חושך מוחלט. במחסן שרר אי-סדר, חלק מהמעברים שבו נחסמו על ידי סחורות ועל רצפת המחסן נשפך חומר שמנוני. במהלך העמסת הסחורה בעגלה, התובעת החליקה ונפלה וכתוצאה מכך נפגעה בגב. 4. לאחר אירוע התאונה, ובהמלצת רופאיה, היתה התובעת באי-כושר מעבודה וזאת מיום 20.11.06 ועד ליום 27.11.06. התובעת לא אושפזה בעקבות התאונה, אם כי היתה במעקב רפואי ועברה טיפולי פיסיותרפיה. 5. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר קליגמן בה נקבע כי נותרה לה נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 10% וזאת לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני. הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית של ד"ר אנגל מטעמן בה נקבע כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 0%. לאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים מונה פרופ' צינמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט") אשר בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לסעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני. מומחה בית המשפט ייחס מחצית מהנכות שקבע לתובעת בגין מצב קודם ומחצית בגין התאונה. הצדדים בעלי הדין אינם חולקים על חוות דעתו של מומחה בית המשפט והוא לא הוזמן לחקירה. 6. במסגרת הדיון בתביעה הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת והיא נחקרה בפניי. מנגד, מטעם הנתבעות לא נשמעו עדים ולא הוגשו ראיות כלשהן. ד י ו ן: 7. בסעיף 4 לתצהיר עדותה הראשית, מוצג ת/1, תיארה התובעת את נסיבות אירוע התאונה באומרה: "ביום 19.11.06 בערך בשעה 19:00 במהלך עבודתי אני נדרשתי ללכת למחסן קירור ולהביא סחורה למעדנייה. תוך כדי שהעמסתי את הסחורה לתוך העגלה, החלקתי על רצפה המרוחה בחומר שומני ונפלתי בעוצמה רבה על גבי ונפגעתי גם מקרש עץ שהיה מונח על הרצפה". גם בתעודת חדר המיון אליו פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי במועד התאונה נרשם תיאור דומה לנסיבות אירוע התאונה, ולפיו: "החליקה על רצפה מרוחה בשמן בעבודתה...". כמו כן, התובעת השיבה לשאלון הנתבעות ובסעיף 30 לתצהיר התשובות, מוצג ת/2, תיארה את נסיבות האירוע כדלקמן: "נכנסתי במחסן כדי למלא עגלה עם סחורה, החלקתי על הרצפה מרוחה בשמן ומשום שהחזקתי סחורה כבדה בידיים נפלתי על המשטח וקיבלתי מכה קשה בגב תחתון וחלקי גוף אחרים". 8. חיזוק רב לגרסת התובעת לעניין נסיבות התאונה, העולה לכדי הודאת הנתבעות, נמצא בטופס מתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250) המצורף כנספח א' לתצהיר התובעת. מסמך זה נחתם על-ידי מנהל סניף הנתבעת בו אירעה התאונה, מר זאב צוק, ובו מתוארת התאונה כדלקמן: "החלקה על הריצפה מרוחה בשמן". הנתבעות נמנעו, משיקוליהן, לחקור את התובעת לעניין המסמך הנ''ל, וכאמור, לא היו עדים מטעמן, כולל מנהל העבודה אשר חתימתו מתנוססת על המסמך. ויודגש, בתיאור נסיבות התאונה במסמך הנ"ל לא נרשם "לדברי התובעת", "לטענת התובעת" או כל ביטוי אחר המלמד על הטלת ספק כלשהו בגרסתה לאירוע התאונה. בנסיבות העניין, יש לומר כי הנתבעות אינן חולקות למעשה על גרסת התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה. 9. לאור האמור לעיל, אני מקבל את גרסת התובעת לעניין אופן התרחשות התאונה וקובע כי התובעת החליקה ונפלה במחסן בעת העמסת סחורה כאשר על הרצפה במקום היה חומר שמנוני. 10. בהתאם להלכות המושרשות מימים ימימה, המעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו ועל המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות וכן להזהירו מפני סכנות קיימות. כמו כן, על המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק את הסכנות שניתן לצפותן מראש בהתחשב באופי העבודה ואופי המקום בו היא מתבצעת (ר' ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 76). כן נפסק כי על המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה אשר תשמור על העובדים מפני סיכונים ותקלות שאדם סביר עשוי וחייב לצפות את התרחשותן מראש (ר' ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 349). חובת הזהירות המושגית, כמו גם חובת הזהירות הקונקרטית, נבחנת בהתאם למבחן הצפיות ולעניין זה נפסק ב-ע"א 145/80 וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113 כדלקמן: "השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק" (שם, עמ' 125-126). ב-ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טכסטיל כרדאנה בע"מ, פ"ד לא(1) 827 נדון מקרה בו עובד החליק ונפל באולם המפעל אשר נשטף במים וסבון והיו בו שמנים וחומרים דומים. באותו מקרה פסק בית המשפט באומרו: "מעביד המעמיד בסכנה את עובדיו על-ידי יצירת סיכונים במקום העבודה, וסומך אם אפשר לומר כך על ה'נס' שהעובדים יתגברו עליהם בכוחות עצמם, אינו יוצא ידי חובת זהירות שהוא חב להם וגם אם לא יכול להאשימם בחוסר זהירות אם הנס אינו מתרחש והם אינם מצליחים בדרך הרגילה להציל את עצמם מתוצאתם הרגילה" (שם, עמ' 830). מן הכלל אל הפרט. 11. הימצאות חומר שומני על רצפת המחסן מגדילה מאוד הסיכון להחלקת עובדים הנכנסים למקום. כל אדם סביר במקומו של המעביד חייב היה ויכול היה לצפות כי עובד הנכנס למחסן אשר על רצפתו נשפך חומר שומני עלול להחליק ולהיפגע במקום. הסיכון להחלקה במחסן מתגבר בשל קיום שני גורמים עליהם העידה התובעת, ואלה הם: א. המחסן היה צפוף, שרר בו אי סדר וחלק מהסחורות שבו הונחו במעברים המיועדים להולכי רגל. טיעון זה עלה הן בסעיף 23 לתצהיר התובעת והן בחקירתה הנגדית (שם, עמ' 16 שורה 28 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, חיזוק לטענה נמצא בתמונות המחסן אשר צורפו כנספח י"ז לתצהיר התובעת. ב. התאורה במחסן היתה חלשה. טענת התובעת בעניין זה עלתה הן בסעיף 23 לתצהיר עדותה הראשית והן בחקירתה בבית המשפט (שם, עמ' 16 שורה 7 וכן בעמ' 17 שורה 19 לפרוטוקול הדיון). בנדון הצביעו הנתבעות על סתירה שכביכול היתה בגרסת התובעת הואיל ובסעיף 29 לתצהירה נטען כי המעביד לא הסביר לה מה עליה לעשות כאשר היא מגיעה "למחסן קירור השורר בעלטה מוחלטת", זאת להבדיל מהטענה כי התאורה במחסן היתה חלשה. הטענה לעיל לסתירה בגרסת התובעת, אינה משכנעת בעיניי. בחקירתה העידה התובעת במספר הזדמנויות, ועדותה מהימנה עלי, כי התאורה במחסן היתה חלשה אף כי בחלק מפינותיו אכן שררה עלטה מוחלטת (שם, עמ' 21 שורה 24 לפרוטוקול הדיון). לפיכך, לא מצאתי כל סתירה בגרסת התובעת לעניין התאורה במחסן. 12. הנתבעות מבקשות להטיל על התובעת אשם תורם לאירוע התאונה. בהתאם להלכה הפסוקה, לא בנקל יוטל על העובד אשם תורם לאירוע תאונת עבודה בה היה מעורב (ר' ע''א 467/77 הורוביץ נ. רשות הנמלים בישראל, פ''ד לג(2) עמ' 256,261, ע''110/80 גבאי ואח' נ. וליס ואח' פ''ד לו(1) 449, 460, ע''א 320/90 מפעלי לוקי לבנייה בע''מ נ. גוברין ואח' . זאת ועוד, במקרה דנן הנתבעת לא הביאה עדים ולא הגישה ראיות כלשהן מטעמה ולפיכך לא הונחה תשתית ראייתית להטלת אשם תורם על התובעת. כך לדוגמא, לא הוכח כי התובעת הודרכה לבצע את עבודתה במחסן בשיטה שונה מהשיטה בה נקטה במהלך האירוע, לא הוכח כי התובעת הוזהרה מפני הסכנות שבמחסן, וסכנת ההחלקה והנפילה בכלל זה, וכן לא הוכח כי התובעת נמנעה להשתמש באמצעי מיגון שסופק לה על ידי הנתבעת. לאור האמור לעיל, אין כל מקום להטיל על התובעת אשם תורם לאירוע התאונה. 13. באשר לגובה הנזק, התובעת הינה ילידת 6.6.1961, היא לא אושפזה בעקבות התאונה והיתה באי-כושר במשך 8 ימים. התובעת היתה במעקב רפואי ועברה 22 טיפולי פיסיותרפיה. לתובעת נקבעה על-ידי מומחה בית המשפט נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני ואשר מחציתה מיוחסת למצב קודם. לאור הנתונים לעיל ויתר הנתונים להלן, חישוב הפיצוי המגיע לתובעת לפי ראשי הנזק השונים, יהיה כדלהלן. 14. כאב וסבל: התובעת זכאית לכפל פיצוי המגיע בגין ראש נזק זה בהתאם לחוק הפלת"ד. לאור הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובעת בעקבות התאונה, 5%, הניכוי המתחייב מגילה במועד האירוע ובתוספת ריבית להיום, ייפסק לה סך של 15,613 ש"ח. 15. הפסד השתכרות לעבר: א. אין חולק כי בהתאם להמלצת רופאיה, נעדרה התובעת מעבודתה בעקבות התאונה למשך 8 ימים וזאת על-פי תעודת אי-כושר המצורפת לתצהירה וכן על-פי אישור המעביד מיום 4.11.07, אף הוא צורף לאותו תצהיר. התובעת צירפה לתצהיר עדותה הראשית תלושי שכר לחודשים 4/06 - 3/07, 8/07 - 9/07 מהם עולה כי ממוצע שכרה עובר לתאונה היה בסך של 3,501 ש"ח. סכום זה משוערך להיום (בתוספת הצמדה בלבד) מגיע לסך של 3,982 ש"ח. לפיכך, בגין תקופת אי-הכושר בה היתה התובעת לאחר התאונה היא זכאית לפיצוי כדלקמן: 1,062 ש"ח = 8 X 30 : 3,982 ש"ח. ב. התובעת טוענת כי גם לאחר תום תקופת אי-הכושר שכרה נפגע, שכן בשל מגבלותיה בעקבות התאונה היא לא יכלה לעבוד במעדנייה, עבודה הכרוכה בהרמת סחורה כבדה, והחל מחודש אוגוסט 2007 היא עברה לעבוד אצל הנתבעת כקופאית, תפקיד בו היא עובדת פחות שעות ושכרה נמוך יותר. מתלושי השכר המצורפים לתצהיר התובעת עולה, כי בחודשים 12/06 - 3/07, תקופה בה עבדה התובעת במעדנייה, כפי שהיה עובר לתאונה, שכרה לא נפגע. על מנת להוכיח טענתה להפסד השתכרות לאחר תחילת עבודתה כקופאית, היה על התובעת לצרף תלושי שכר או טופס 106 לתקופה מחודש אוגוסט 2007. תחת זאת התובעת צירפה לתצהירה אך ורק שני תלושים לחודשים אוגוסט-ספטמבר 2007. דא עקא, משני תלושים בודדים אלה עולה כי שכרה של התובעת לא נפגע גם לאחר שהחלה לעבוד אצל הנתבעת כקופאית. לאור האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה הפסד השתכרות לעבר מעבר לתקופת אי-הכושר כאמור בס"ק א' לעיל ולפיכך אין לפסוק לה פיצוי בגין התקופה הנ"ל. 16. הפסד השתכרות לעתיד: א. התובעת טוענת כי יש להחיל במקרה דנן את תורת הגולגולת הדקה ולחייב את הנתבעות לפצות אותה בגין מלוא הנכות הרפואית שנקבעה בחוות דעת מומחה בית המשפט, 10%. כן טוענת התובעת כי הנכות הרפואית שלה מהווה נכות תפקודית בשיעור של 15%. אין לקבל טיעוני התובעת לעיל ואסביר להלן. ב. ב-ע"א 785/80 עיריית פתח תקוה נ' צרפתי ואח', פ"ד לח(3) 39 נפסק לעניין תורת הגולגולת הדקה כדלקמן: "עקרון הגולגולת הדקה משמעותו, שכאשר נגרם מעשה נזק, אחראי המזיק על שיעור הנזק שנגרם כתוצאה ממעשה הנזק, אף אם שיעור זה עולה במידתו על מה שהיה צפוי מראש, וזאת תוצאה 'מגולגולת הדקה' של הניזוק. מה שאין כן במקרה שמעשה המזיק לא גרם למעשה של נזק, שאזי אין בעובדת 'הגולגולת הדקה' של הניזוק כדי ליצור מעשה נזק שלא נגרם ולא נעשה על-ידי המזיק" " (שם, עמ' 43-44). ב-ע"א 8279/02 גולן ואח' נ' עיזבון המנוח דר הבחין בית המשפט בין עיקרון הגולגולת הדקה לבין החמרת מצב, ופסק באומרו: "בפסיקתנו השתרש עיקרון המכונה 'עיקרון הגולגולת הדקה', לפיו חייב המזיק לקבל את הניזוק כפי שהוא ולפצותו בגין כל נזק שנוצר בשל שילוב מעשה העוולה עם נתוניו המיוחדים... אף המקרה של החמרת מצב קיים עוסק במצבו של הניזוק עובר להתרשלות, אלא שכאן עומד במוקד הדיון קושי אחר. הסוגייה עימה מתמודד בית המשפט בסיטואציה של 'גולגולת דקה' עניינה השפעת נתוניו של התובע על תוצאות העוולה. בהקשר זה לא מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי העובדתי, שכן ברור כי העוולה הינה 'גורם בלעדיו אין' לנזק אף אם הוא בלתי צפוי. במילים אחרות, בסיטואציה של 'גולגולת דקה' אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהו אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל 'גולגולת דקה'. לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה. ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה..." (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). ג. במקרה דנן אין מדובר במצב בו העוולה נגד התובעת היתה הגורם שבלעדיו אין לנזק שנגרם לה בעקבותיה. מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה כי לתובעת היתה ציסטה בגובה 1S-3S שאינה קשורה לתאונה נשוא התביעה, בעברה היה רישום על כאבי גב מהם סבלה והמומחה בדעה כי ייתכן והכאב נגרם מאותה ציסטה שכאמור אינה קשורה לתאונה. לאור ממצאי מומחה בית המשפט לעיל, שכאמור עליהן לא נחקר, אין לומר כי עסקינן במצב של גולגולת דקה אלא במצב שבו התובעת סבלה מכאבים והיו לה ממצאים קודמים לפני התאונה המקנים לה נכות בשיעור של 5%. ד. בהתחשב בנכות הרפואית הנמוכה שנקבעה לתובעת, העובדה כי מיום אירוע התאונה עברו כ-4 שנים במהלכן היא ממשיכה לעבוד ולהתפרנס מבלי ששכרה נפגע, ומנגד, לאור האפשרות כי באם תפוטר מעבודתה היא תתקשה בשל מצבה להשתלב בעבודה אחרת, ולאור שנות העבודה שנותרו לה עד הגיעה לגיל הפנסיה, ייפסק לתובעת סכום גלובאלי בגין הפסד השתכרות לעתיד בסך של 30,000 ש"ח. 17. עזרת צד ג': התובעת לא הציגה כל ראיה ולא הביאה כל עדות להוכחת טענתה כי נזקקה לעזרת צד ג' בעבר. יחד עם זאת, לאור העובדה כי התובעת לא אושפזה לאחר אירוע התאונה והיה עליה לשהות בביתה מיד לאחר האירוע, ייפסק לזכותה על דרך האומדנה סך של 1,000 ש"ח בגין עזרת צד ג' לעבר. התובעת אינה זכאית לעזרת צד ג' לעתיד. כאמור, לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור של 5% בלבד בגין הגבלה קלה ביותר בתנועות עמוד שדרה. העובדה כי על אף הזמן שעבר ממועד אירוע התאונה התובעת לא הציגה כל הוכחה בדבר קבלת עזרה מהזולת בעבר, מחזקת את המסקנה כי גם לגבי העתיד היא לא תידרש לעזרה כאמור. בנסיבות העניין, לא ייפסק לתובעת סכום כלשהו בגין עזרת צד ג' לעתיד. 18. הוצאות רפואיות ונסיעות: התובעת הציגה קבלות עבור רכישת תרופות וכן חוות דעת רפואית מטעמה בסך של 4,295 ש"ח. כמו כן, התובעת נדרשה לשלם עלות ביקור במיון מיום אירוע התאונה בסך של 552 ש"ח. הנתבעות מפנות לכך, ובצדק, כי חלק מהקבלות אשר צירפה התובעת עבור רכישת תרופות הינן על שם ניקוטוב לורי ואין לדעת מה הקשר בינו לבין התובעת. כמו כן, בהעדר התייחסות לכך בחוות דעת מומחה בית המשפט, אין לדעת באם אכן התובעת נזקקה לתרופות בעקבות התאונה, אם לאו. באשר לנסיעות, כאמור, התובעת היתה במעקב רפואי והיא עברה 22 טיפולי פיסיותרפיה. על מנת להגיע למקום ביצוע הטיפולים הנ"ל מן הסתם היו לתובעת הוצאות בגין נסיעות. לתצהיר התובעת צורפו 2 קבלות שרק אחת מהן קריאה והינה על סך של 25.1 ש"ח. לאור מכלול השיקולים לעיל, ייפסק לתובעת בגין הוצאות רפואיות ונסיעות סך של 7,000 ש"ח. 19. לאור כל האמור לעיל, התובעת זכאית לקבל מהנתבעות פיצוי בגין ראשי הנזק כמפורט להלן: בגין כאב וסבל - סך של 15,613 ש"ח. בגין הפסד השתכרות לעבר - סך של 1,062 ש"ח. בגין הפסד השתכרות לעתיד - סך של 30,000 ש"ח. בגין עזרת צד ג' - סך של 1,000 ש"ח. בגין הוצאות רפואיות ונסיעות - סך של 7,000 ש"ח. סה"כ - סך של 54,675 ש"ח. 20. הנתבעות מבקשות לעשות ניכוי רעיוני מאחר והתובעת לא פנתה למל"ל בעקבות התאונה. יש לבצע ניכוי רעיוני בגין דמי הפגיעה שהתובעת היתה זכאית לקבל מהמל"ל והם יחושבו לפי 75% מגובה הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר שנפסק לעיל, ובסה"כ 796 ש"ח. מנגד, אין לבצע ניכוי רעיוני בגין גמלת נכות הואיל ובהתאם לסעיף 104(ב) לחוק הביטוח הלאומי, נפגע עבודה אינו זכאי לגמלת נכות באם נקבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור הנמוך מ-9%. הואיל ובמקרה דנן לתובעת נקבעה נכות בשיעור של 5% בעקבות התאונה, הרי ממילא היא לא היתה זכאית לקבל גמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. 21. לסיכום כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 53,879 ש"ח. כמו כן, הנתבעות תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום.תאונות החלקהתאונות נפילה