הכחשת קיומה של פוליסת ביטוח רכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכחשת קיומה של פוליסת ביטוח רכב:          א. רקע פלוגתאות ומוסכמות רכבו של התובע ניזוק בתאונת דרכים; משסרבה חברת הביטוח - הנתבעת 3 (להלן: "חברת הביטוח"), לשאת בנזקי התובע, עתר התובע לחייבה בתגמולי ביטוח בסך 50,000 ש"ח בשל נזקים שנגרמו לו לאחר שרכבו מסוג פיאט פונטו היה מעורב, בתאונת דרכים מיום 18.6.2002, שארעה, שעה שאשת התובע נהגה ברכב באשקלון, איבדה את השליטה בו ופגעה באבני הבטון שבצד הדרך.   כן הופנתה התובענה כנגד הנתבע 1- סוכן הביטוח של חברת הביטוח ובעל סוכנות הביטוח "נווה ביטוחים" (להלן: "סוכן הביטוח") וכנגד הנתבעת 2 ששימשה כפקידתו, במועדים הרלונטיים, בין היתר, בטענות לרשלנות במילוי תפקידם.   חברת הביטוח - הנתבעת 3, שלחה מצידה, לנתבעים 1 ו- 2, סוכן הביטוח ופקידתו הודעה לצדדים שלישיים. יוער כי התובענה במתכונתה המתוקנת הועברה להתברר כתובענה רגילה לאחר שבתחילה הוגשה, בסדר דין מהיר.   המחלוקות העיקריות שבין הצדדים, מתייחסות לשאלת חבות חברת הביטוח בנסיבות בהן מוכחש כי נכרת חוזה ביטוח שכן, נתגלו קשיי תשלום מצד התובע ולא שולמו פרמיות עובר למקרה הביטוח, ככל שאירע סמוך לאחר מילוי הצעת הביטוח; במידה שנכרת חוזה ביטוח, האם תוך חריגה מהרשאה, רשלנות סוכן הביטוח ופקידתו. כן נטען למעשה מרמה משותף של סוכן הביטוח והתובע ולחשד שהתאונה התרחשה שלא במועד הנטען. הצדדים חלוקים גם בשאלת הנזק.   טרם הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת, להלן עיקרי עובדות מוסכמות או כאלה שממהלך שמיעת הראיות נסתבר כי ניתן לקובען כממצא עובדתי משום שמצאתי להן ביסוס במסמכים שלא היתה לגבי עצם קיומם מחלוקת: - ככלל, סוכן הביטוח - מר נווה, היה מסוג הסוכנים שהורשו ע"י חברת הביטוח להפיק פוליסות ביטוח באמצעות תוכנה מתאימה. בתאריך 14/4/02 במסגרת יחסיו עם חברת הביטוח, הוחתם על ידה, על "נוהל מילוי הצעות והפקת פוליסות רכב" (נ/3).   - ביום 28.5.2002 מילא סוכן הביטוח בכתב ידו, טופס "הצעה לביטוח כלי רכב" מופנה לחברת הביטוח הפניקס (נ/7, להלן: "ההצעה"). ההצעה לא נחתמה ע"י מי מן הצדדים, אולם כללה, בין היתר, פרטים אודות הסוכן, התובע ורכבו, סוג הביטוח המבוקש ולרבות הרחבות לכיסוי הבסיסי תקופת הביטוח - ממועד ההצעה ופירוט הרשאים לנהוג ברכב. - באותו מעמד או בסמוך, חתם התובע על "הוראה לחיוב חשבון" (ת/2), שהועברה אל חברת הביטוח ונושאת את חותמת חברת הביטוח מיום 7/7/02 והוחתמה בבנק ביום 9/7/02, באמצעות התובע (ראה גם עדות הסוכן עמ' 29 ש' 7). - יאמר, כי טרם פניית התובע באמצעות הסוכן אל חברת הביטוח, רכבו היה מבוטח אצל "אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ", אולם זו האחרונה, ביטלה הפוליסה ביום 22.5.2002, כפי הנראה בשל חוב מצד התובע (השתלשלות הארועים העובדתית שהביאה למילוי הצעת הביטוח אצל חברת הביטוח הפניקס בהקשר לאמצעי התשלום, בין היתר, שנויה במחלוקת בין התובע לבין הסוכן). - ביום 17/6/02 הופקה טיוטת בדיקה לפוליסה (לטענת חברת הביטוח צויין בה במפורש כי אינה מהווה כיסוי ביטוחי - נספח ב לתצהיר החתמת). - בערב יום 18.6.2002 ועוד לפני ששולמו פרמיות כלשהן לביטוח ע"י התובע ארעה תאונת הדרכים , נשוא התובענה. ביום 19.6.2002 ולאחר התאונה הופקה באמצעות הפקידה פוליסה - "תוספת 0" לביטוח רכב התובע (נ/8 להלן: "הפוליסה") על יסוד הצעת הביטוח ובה צוין כי תקופת הביטוח חלה בין יום 28/5/02 לבין יום 31/5/03 (ראה הסכמת צדדים בדיון מיום 26/2/04 הגם שיש מחלוקת לעניין התאריך בו הופקה בפועל). - מוסכם כי ממועד מילוי ההצעה ע"י הסוכן ועד לאחר הפקת הפוליסה, התנהלו בין התובע לבין הפקידה שיחות לענין אופן תשלום הפרמיות שכן אין חולק כי חשבון הבנק של התובע הוכרז כמוגבל (תצהיר תובע סע' 11). - הפקידה הפיקה את הפוליסה האמורה על אף שהיה ידוע כי קיימת בעיה עם חשבון הבנק של התובע (לטענת הסוכן בניגוד להנחיותיו ולטענתה וכפי שנהגה - בהרשאתו). - התובע וחברת הביטוח הסכימו כי הפקידה הודיעה לתובע לפני התאונה, שהינו מבוטח אולם נטען כי זו פעלה תוך חריגה מהרשאה (ראה פר' מיום 12/1/05, וכן ראה עדות הפקידה עמ' 57 ש' 10 לפר' מיום 9/7/06 וכתב ההגנה שהצדדים הסכימו כי ישמש עדותה הראשית של הפקידה, לפיו התובע ידע כי קיים כסוי ביטוחי מן המועד הרלונטי להצעה למשך 28 יום).   - למחרת התאונה - ביום 19/6/02, נמסרה הודעה על תאונת הדרכים למבטחת על ידי המבוטח בכתב. חברת הביטוח סירבה להעניק לתובע את תגמולי הביטוח (סוכן הביטוח טוען כי נימוקי הדחיה לא היו עקביים).   - לאחר מועד התאונה, נמסרו לתובע תוספות הפוליסה לביטוח הרכב מאת סוכנות הביטוח "דוד נווה", בין היתר לרכב חליפי, גרירה וחישוקי מגנזיום (תוספות מס' 2-4 - ת/4, א, ב) ועל פי הפירוט בהצעה. - הסוכן פיטר את הפקידה בשל טענותיו למחדליה (לדבריו נתבקש כך ע"י חברת הביטוח). - בתאריך 1/9/02 בוטלה הפוליסה כמפורט בתוספת מס' 5 לפוליסה (ת/4 ג), ע"י חברת הביטוח.   ב. טענות הצדדים טענות התובע: ב"כ התובע טען כנגד חברת הביטוח כי טרם קרות מקרה הביטוח, היה זכאי התובע לתגמולי ביטוח, לרבות אלו שנקבעו בתוספות, בהסתמכו, בין היתר , על כך שלפי הדין הקיים, פעולות סוכן הביטוח והמצג אותו יצר יחד עם פקידתו, לקיומו של כיסוי ביטוחי מחייבים את חברת הביטוח וכי אין נפקות לכך שהפוליסה הופקה ונמסרה לידיו לאחר שהתרחש האירוע הביטוחי . התובע טען כי שאל את הפקידה האם הוא "מכוסה בפוליסה" וזו השיבה בחיוב הן לגבי ביטוח החובה והן לגבי הביטוח המקיף (תצהיר התובע, סע' 13), בסיס האמירה לא במחלוקת).   התובע טען שהסוכן והפקידה לא הביאו לידיעתו טרם מועד קרות מקרה הביטוח, כי חברת הביטוח מסרבת או אינה מוכנה לקבל את הצעת הביטוח מכל סיבה שהיא, כולל בשל היעדר הסדרת אמצעי תשלום.   התובע טען כלפי סוכן הביטוח - הנתבע 1, כי התרשל בבחירת הפקידה שעבדה אצלו- היא הנתבעת 2, שטיפלה בהנפקת הפוליסה ושלא פיקח שהטיפול בפוליסה נעשה בהתאם לכללי העבודה המקובלים ובהתאם להוראות שניתנו לו ע"י חברת הביטוח.   כלפי הפקידה, טען התובע, טענות חלופיות כי היא לא הייתה מוסמכת להנפיק את הפוליסה וכן שלא נהגה על פי הוראות חברת הביטוח בנוגע להנפקתה והתרשלה כשיצרה מצג שווא כלפי התובע כאילו קיים כיסוי ביטוחי במועד התאונה.   בשים לב לכך שהתביעה העיקרית הופנתה כנגד הנתבעת מס 3- חברת הביטוח, נפנה תחילה לטענותיה.   טענות חברת הביטוח- הנתבעת 3 נטען כי מחקירת חברת הביטוח עולה חשד כבד כי ארוע התאונה ארע ככל הנראה בתאריך שקדם למועד הנטען בכתב התביעה ובמועד בו אין חולק כי לא היה כל כיסוי ביטוחי לתובע אצל הנתבעת 3, וזאת בניגוד למידע שמסר התובע לחברת הביטוח בהודעתו על התאונה וכי הפוליסה הופקה באופן רטרואקטיבי ולאחר קרות מקרה הביטוח. חברת הביטוח טענה כי לא נכרת חוזה במועד הנטען, עובר לתאונה, מאחר שמעולם לא הועבר לחברת הביטוח כל מסמך המעיד על עריכת ביטוח לרכב נשוא התובענה ומעולם לא הופקה פוליסה כדין, אצל חברת הביטוח. חברת הביטוח טענה כי הפוליסה הופקה תוך חריגה מהרשאה של סוכן הביטוח ופקידתו ולחילופין, כי אין היא חייבת בתשלום תגמולי הביטוח הן משום שמועד הפקת פוליסת הביטוח הוא המועד אשר יצר את חיובי חברת הביטוח ובמקרה דנן הפוליסה הופקה לאחר קרות המקרה הביטוחי והן משום שלא שולמו פרמיות הביטוח. כן נטען כי הופקה ביום 17/6/02 טיוטת בדיקה של הפוליסה עליה צויין במפורש כי אינה מהווה כיסוי ביטוחי.   בהודעתה לצד שלישי כנגד סוכן הביטוח טענה חברת הביטוח, בין היתר, כי אמנם קיימת הרשאה לסוכנים מסוימים שעברו הכשרה מתאימה להכנס ממשרדם למערכת הממוחשבת של חברת הביטוח אלא שסוכנים מסוג זה נדרשים לחתום על נוהלי מילוי הצעות והפקת פוליסות, לפיהם, בין היתר, אין לאשר כיסוי רטרואקטיבי וקיימת הנחיה להפיק הפוליסה לא יאוחר מ-14 יום מתאריך מילוי הצעת הביטוח (הופנתי להעתק נוהל מילוי הצעות והפקת פוליסות רכב חתום ע"י הסוכן). נטען כי הפקת הפוליסה ותוספותיה באופן רטרואקטיבי ללא רצף ביטוחי נעשו בחוסר סמכות וללא ידיעת חברת הביטוח. נטען כי ההרשאה הניתנת לסוכני הביטוח המפיקים הנה מוגבלת ועוברת הליך של אישור במערכת חברת הביטוח כך שאם לא מוקלד נתון חיוני לצורך עריכת הביטוח, לא ניתן להפיק הפוליסה ולמעשה לא מאושר הכיסוי הביטוחי. בתוך כך נטען כי כאשר במהלך הפקת פוליסה מתריע המחשב על חשבון מוגבל ולא ניתן להקליד נתוני תשלום, לא ניתן להפיק פוליסה, כפי שארע במקרה שבפנינו וכי כל פעולה שהביאה להקמת הפוליסה, תוך עקיפת המערכת , נעשתה ללא הרשאה ו/או בחוסר סמכות ובניגוד להנחיות חברת הביטוח.   נטען כי התובע וסוכן הביטוח יצרו מצג שווא כלפי חברת הביטוח , תוך הסתרת מידע חיוני, לפיו הפוליסה בחברת "אריה" בוטלה מאחר ולא כובדו שתי הרשאות, מאותו חשבון הבנק, שבה נרשמה הוראה לחיוב הפרמיה בחברת הפניקס. כנגד הפקידה טענה חברת הביטוח, כי זו חרגה מן הנהלים המקובלים בעבודה מול חברת הביטוח, ושלמעשה הנפיקה את הפוליסה בתאריך 19/6/02 תוך שהיא עוקפת את התראת המחשב לגבי היות חשבון התובע חשבון מוגבל, ושסוכן הביטוח הודה למעשה כי פקידתו, אותה פיטר עקב הארוע, פעלה בניגוד להרשאה וגם בכך אישר כי משרדו חרג מן הנהלים.   לאור טענות אלה, שלחה כאמור חברת הביטוח הודעת צד שלישי לסוכן הביטוח ופקידתו.   טענות סוכן הביטוח- הנתבע 1: סוכן הביטוח טען כי מדובר, בתובע שניסה להתחמק מתשלום פרמיית ביטוח ושאין כל תוקף לפוליסה שהופקה לאחר קרות הנזק הנטען וכל מסמך שהופק ונשלח לתובע לאחר קרות התאונה, נשלח עקב טעות של הפקידה או לאחר הטעייה מצד התובע, ושהעדר הכיסוי הביטוחי נובע מאשמו של התובע עצמו, אשר התחמק מלשלם את פרמיית הביטוח במשך תקופה ארוכה.   כמו כן, טען כי לא הוצג לתובע מצג לפיו רכבו מבוטח, וזאת מאחר שזמן קצר לאחר שהוראת הקבע של התובע לא נקלטה, הודע לתובע מספר פעמים כי כל עוד לא ישלם במזומן את מלוא פרמיית הביטוח, הוא איננו מבוטח.   להגנתו ביחס להודעת צד ג', טען סוכן הביטוח כי פעל באופן סביר בגביית הפרמיה כפי שנהוג בדרך כלל, על ידי הוראת קבע, כרטיס אשראי או כסף מזומן, וכי חברת הביטוח הייתה מאשרת את הפוליסה, אולם עקב התאונה, חברת הביטוח מנסה לחמוק מאחריותה. נטען כי חברת הביטוח היא זו שהקנתה לסוכן את הזכויות להפיק הפוליסה מטעמה לכן אין מדובר במי שחרג מהרשאה, בנסיבות בהן הורה שלא להפיק פוליסה עד להסדרת תשלום הפרמיה.   כמו-כן ולחילופין, סוכן הביטוח העלה השערה לפיה הפקידה פעלה אמנם בתום לב אך מתוך לחץ שהפעיל עליה התובע, אשר ידע על הגבלת חשבונו והסתיר את המידע בענין.   עוד טען, כי הטענות כלפיו שלפיהן קיבל למשרדו עובדת לא מיומנת אינן מבוססות, שכן היא הייתה בעלת ניסיון מוכח של מספר שנים בתחום סוכנות ביטוח וככל שחברת הביטוח טוענת לחוסר מקצועיות של הפקידה, אין לה להלין אלא על עצמה, שכן ההדרכה המקצועית לפקידה הועברה ע"י חברת הביטוח עצמה. נטען כי במסגרת המגעים עם חברת הביטוח דרשה האחרונה מן הסוכן לסיים את עבודת הפקידה, הסוכן פיטר הפקידה כנגד הבטחת חברת הביטוח לקבל על עצמה את הטיפול "ולא תגלגל את התביעה לפתחם" של הסוכן או הפקידה ועצם הגשת ההודעה לצד השלישי יש בה התחיבות חוזית מצד חברת הביטוח כלפיו, שהופרה. טענות פקידת סוכן הביטוח- הנתבעת 2. הפקידה טענה כי פעלה בהתאם לנהלים וכי מקובל לבטח אנשים בעלי חשבונות מוגבלים בדרכיי גביה חלופיות; בהתאם לזאת, הפקידה אישרה כי התובע ידע ממועד ההצעה שיש לו כיסוי ביטוחי זמני אך כי לא ינתן כיסוי ע"פ הפוליסה עצמה עד אשר יוסדר נושא התשלום (- עמ' 57 ש' 10). נטען כי סוכן הביטוח ידע את כל השתלשלות העניינים וכי הנהלים כפי שנקבעו על ידי הסוכן היו כי מרגע שהמבוטח ממלא הצעת ביטוח, מאשרים בפניו כי יש לו כיסוי ביטוחי.   עוד טענה כי ניתנה לה הכשרה שטחית בלבד, של מספר שעות מעטות אצל חברת הביטוח ובזמן לחץ והיא סברה בתום לב שהבעיה שניצבה בפניה בהפקת הפוליסה למבוטח (הצעת הביטוח הוקלדה במחשב הסוכנות אך לא ניתן היה להוריד "פרודוקציה"), היא טכנית ולכן פנתה לתמיכה הטכנית אצל חברת הביטוח וקיבלה אישור שהודפס לפני מועד התאונה.   מטעם התובע העידו התובע, אשת התובע - לענין קרות התאונה והשמאי רפי ונציה לענין נזקיו. חברת הביטוח העידה את החתמת הגב' מלכה מוניק וחוקר פרטי, לענין אמרות שגבה מאת המעורבים. סוכן הביטוח והפקידה העידו כל אחד לעצמו וניהלו ההליך - ללא יצוג משפטי.   ג. התובענה העיקרית- דיון והכרעה תחילה לטענות התובע כנגד הנתבעת מס' 3, כפי שנטענו במסגרת התובענה העיקרית. ראשית יאמר כי על יסוד עדותה של אשת התובע, ניתן לקבוע כממצא כי אכן בתאריך 18.6.02, גרמה לתאונה נשוא התובענה כמתואר על ידה בתצהיר ובחקירתה הנגדית (עמ' 4 לפר מיום 11/12/05 ). תוכן העדות לא עמד בסופו של יום במחלוקת של ממש וניתן היה, בכל מקרה, על יסוד עדותה שהיתה אמינה, לבסס ממצא לעצם קרות התאונה במועד הנטען. מתוך כך, ניתן לשלול הטענה לקנוניה שבין התובע והסוכן, טענה שנותרה בגדר השערה ולא נתבססה בראיות כלל.   חבות חברת הביטוח - האם נכרת חוזה ביטוח : נבחן להלן את הטענות ביחס לקשר החוזי שבין התובע כמבוטח לבין חברת הביטוח כמבטחת כשבתווך, פועל סוכן הביטוח. ככלל, סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, מגדיר את חוזה הביטוח כ"חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, קובע: "נכרת חוזה הביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה)"; הלכה היא כי על מנת שייוצר הסכם ביטוח מחייב, נדרשים הצדדים להסכים על תנאיו העיקריים של החוזה ואין גם חובה שהחוזה יהיה חתום בידי מי מן הצדדים (ראו לעניין זה גם בספרו של המלומד ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א' עמ ' 130 ו- 139- 140). הנה כי כן, חוזה הביטוח הינו בראש ובראשונה חוזה לכל דבר ועניין, הוא אינו טעון צורה מיוחדת כתנאי לתוקפו והחובה המוטלת על מבטח כאמור בסעיף 2(א), לחוק חוזה הביטוח, למסור למבוטח פוליסה, אינה פוגמת בעקרון זה, שכן מדובר בחובה מאוחרת המשתכללת רק משעה "שנכרת חוזה הביטוח" (שם, עמ' 139) ועל כן תבדק השתכללותו לפי דיני החוזים הכלליים. זאת ועוד, פרק ו' לחוק חוזה הביטוח מסדיר את מערכת היחסים המשולשת שבין המבוטח, חברת הביטוח וסוכן הביטוח, תוך התייחסות לסוכן הביטוח כאל שלוח, מעמד שבצידו חיובים החלים עליו.                    הוראת סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח קובעת :             "(א) לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. (ב) לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח..."       ומן הכלל אל הפרט: עיון בטופס ההצעה לביטוח- נ/7, על פרטיה, כפי שמולאה ע"י הסוכן, מלמדת כי למרות היעדר חתימת הצדדים, ההצעה כוללת את פרטי הסוכן, פרטי המציע, תקופת הביטוח, סוג הרכב ופרטיו, סוג הביטוח המבוקש- מקיף, קיום שעבוד לטובת בנק לאומי, קיום אמצעי מיגון וסוגם, פרטי המורשים לנהוג ברכב ובאם קימות מגבלות נהיגה רפואיות אצל מי מהם, פרטים אודות נסיון קודם אצל חברות ביטוח כלשהן, הכיסוי המבוקש והרחבות. מעבר לכך, הצדדים הסכימו גם בדבר גובה תגמולי הביטוח, ואופן תשלום דמי הפרמיה - בתוך 28 ימים מעת ההצעה, דהיינו עד ליום 24.6.2002 באמצעות הוראת קבע בנקאית. פירוט העונה על יסוד המסוימות הנחוץ לכריתת חוזה מחייב. עיון בפוליסה עצמה - נ/8 בעמ' הראשון שבה, מלמד כי צויין בה במפורש שתקפות הפוליסה מיום 28.5.02 ועד 31.5.03 (קודם שבוטלה) ובעמ' 3 לפוליסה צויין במפורש כי "דמי הביטוח ישולמו תוך 28 מיום תחולת הביטוח". זאת ועוד, גם קודם לתאונה הודפס עותק ממנה באמצעות סוכן הביטוח או פקידתו לתובע ביום 17.6.2002 הכוללת אף היא את תאריך תחילת תקופת הביטוח- החל מיום מתן ההצעה, בהתאם לסעיף 9 לחוק חוזה הביטוח. עדות התובע שלפיה הסוכן אישר בפניו ביום ההצעה כי קיים כיסוי ביטוחי ממועד חתימת ההצעה - 29.5.2002 (עמ' 10 ש' 13-14 וכן ראה עמ' 11 ש' 26-27), מקובלת עלי ונתמכת בעדות הפקידה ומעבר לכך ובעיקר מגובה בהצעת הביטוח נ/7 שבה נקבע באופן מפורש כי תקופת הביטוח הנה מיום 28.5.09. יש לזכור כי אין מחלוקת שההצעה נרשמה על ידי סוכן הביטוח בכתב ידו, שמעמדו "סוכן מפיק" והוא למעשה ידה הארוכה של חברת הביטוח בפרט נוכח העובדה שהיה מורשה להפיק בעצמו פוליסות לביטוח. בעניין רע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' משה קפלנסקי, הוכרו קיומם של מצבים בהם אין הרשאה מפורשת לשליחות ועדיין יוכרו יחסי שליחות בין שני גורמים (פסקה 16 לפסק הדין). באותו הליך אף צויין כי הנטייה צריכה להיות לטובת פרוש מרחיב של גבולות ההרשאה המוענקים לסוכן הביטוח על ידי המבטח וליתן פרשנות מצמצמת לחריגה מהרשאה לצורך ההגנה על המבוטח (פסקה 17 לפסק הדין). זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מנוהג הקיים בשוק הביטוח, בנסיבות מסוימות, כגון במקרה שבפנינו, שיש בו כדי לבסס הסתמכות סבירה של לקוח על סוכן הביטוח או מי מטעמו. בנסיבות שבהן מולאה ההצעה כמפורט, היה מקום לסברת התובע כי ניתן לסמוך על הסוכן שעל אף שטרם הסדיר את תשלום הפרמיות, על כי בתוך תקופת הביניים שממועד חתימת ההצעה ובמתחם של 28 ימים, נהנה הוא מכיסוי ביטוחי ולא ניתן בדיעבד לאפשר לחברת הביטוח להתנער מחבותה. אודות גמירות הדעת להתקשר בחוזה הביטוח, ניתן ללמוד גם מהתנהגות הצדדים, לרבות אישורה של הפקידה לקיום כיסוי ממועד ההצעה. התובע הסביר (עמ' 10 ש' 7-10) כי הסדיר את עניין התשלום לאחר שפנה לבנק שאישר תשלום לחברת הביטוח למרות החשבון המוגבל שכן הבנק אישר תשלום בהוראת קבע (להבדיל מתשלום בשיקים). עדות זו עולה בקנה אחד עם דברי הפקידה כי ניתן היה להפיק פוליסה גם ללא אמצעי תשלום במשך 28 יום שבמהלכם על המבוטח להסדיר תשלום אלטרנטיבי בהוראת קבע, אשראי או מזומן (עמ' 56 ש' 24-30 ו-57 לפר' מיום 9.7.06). לדבריה, גם לאחר תקופה בת 28 יום נכנסת הפוליסה לתהליך של ביטול/הקפאה והיא אינה מבוטלת באופן אוטומטי אלא לאחר התראה (עמ' 56 ש' 32-33 ) וכן מאשרים זאת הסוכן בעדותו (עמ' 30 ש' 3) וחתמת חברת הביטוח המאשרת כי עקרונית גם ללא עותק לבדיקה, הפוליסה בתוקף (עמ' 63). החתמת עצמה אישרה כי הסוכן עצמו לא היה צריך לשלוח את הצעות הביטוח וכי היה בכוחו להפיק פוליסות ללא תשלום ולבקש תשלום במועד עתידי, אך תוקף הפוליסה עדיין מהיום הראשון (עמ' 65 לפר' בכתב יד). אם כן, ניתן לקבוע כממצא עובדתי כי במועד התאונה, נהנה התובע, למרות שטרם שילם הפרמיות לביטוח מקיומו של כיסוי ביטוחי וכי הן הסוכן והן הפקידה, יצרו מצג לקיומו של ביטוח אפקטיבי ע"פ ההצעה נ/7. גורלו של חוזה הביטוח הקונקרטי, אם לביטול עתידי בשל העדר תשלום, קודם לתום תקופת הביטוח ע"פ ההצעה, נותר בגדר הנסתר, עם קרות מקרה הביטוח בתקופת קיומו של הביטוח הזמני, ממנו רשאי כאמור התובע היה להנות. מכאן המסקנות המתבקשות כי ההצעה מהווה את חוזה הביטוח המחייב שבין המבוטח למבטחת וכי גם ללא הסדרת התשלום, עובר להצעה, יש לפוליסה תחולה.   על-כן, זכות התובע לתגמולי ביטוח יונקת מכוחו של חוזה הביטוח כמסמך מכונן ומחייב ועוד קודם שהופקה הפוליסה ומשכך כבולים הצדדים לחוזה הביטוח עוד ממועד כריתתו שקדם למועד הפקת הפוליסה נ/8 , או העותק לבדיקה.                         נראה כי גם חברת הביטוח, היתה ערה לאפשרות קיומו של כיסוי תקף ובהמשך פעלה לביטול הפוליסה, תוך יצירת "תוספת 0".   העולה מן המקובץ הוא כי נכרת בין חברת הביטוח לבין המבוטח חוזה ביטוח מחייב, החוזה היה תקף במועד התאונה ומכאן גם מתבקשת המסקנה בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי תקף לנזקי התובע.               ד. הנזק התובע עתר לחייב את חברת הביטוח בשיעור נזקו הכולל: נזק עקב מכירת הרכב לאחר התאונה - 36,000 ₪ (שהוא ההפרש בין ערך הרכב עובר לתאונה ע"פ הערכת השמאי לבין התמורה ממכירתו לאחריה) ולחילופין 30,837 ₪ מנזקים ישירים ע"פ הערכת השמאי, גרירה - 100 ₪, שכ"ט שמאי - 1,100 ₪, שכירת רכב- 14,993 ₪ (סה"כ 53,193 ₪ תוך העמדת התובענה משיקולים דיוניים על סך של 50,000 ₪). בסיכומיה הרחיבה חברת הביטוח טיעוניה לענין היקף הנזק הנטען, בנסיון לשכנע כי יש להפחיתו, אך חוות דעת נגדית לא הוגשה ואף הסוכן טען כי הנזק התאונתי מסתכם לכל היותר בכ-30,000 ₪, שכן תשלום דמי שכירות של רכב בעלות של 15,000 ₪ ל-4 חודשים מנוגדים לחובה המוטלת על התובע להקטין את נזקיו, ומכל מקום, גם אם התובע היה מבוטח באותה פוליסה נטענת, הרי שהיה מגיע לו רכב חלופי ל-7 ימים בלבד ולא כנטען. אמנם כתמיכה לטענותיו לעניין הנזק, צרף התובע את חוות דעתו של שמאי הרכב, מר רפי ונציה, את החוזה מיום 19/10/02 למכירת הרכב במצבו לאחר התאונה תמורת 17,000 ₪ וחשבוניות עבור שכירת רכב חלופי ואולם לא מצאתי כי נכון יהיה לפצות התובע לנזק בר תיקון, באופן האמור, אלא ע"פ העתירה החלופית לענין הנזק הישיר שהרי על חברת הביטוח חובה לפצות התובע עד כדי העמדת הרכב במצבו עובר לתאונה אך לא מעבר לכך (לא הופנתי להסכמה אחרת ע"פ הפוליסה בין הצדדים). כמפורט בחוות דעתו של השמאי, לרכב נגרם נזק כבד לחלקו הקדמי, הוחלפו בו חלפים שונים ואף בוצעו בו עבודות מרכב. כאמור ממצאי השמאי לא נסתרו בחקירה נגדית לענין הנזק הישיר והצורך בתיקון הנזקים ולכן, מקובלת עלי חוות דעתו של השמאי לפיה הנזק הישיר שנגרם לרכב כולל עלות העבודה עומד על סך של 30,837 ₪ (כולל מע"מ). באשר להוצאות התובע בשל הצורך בשכירת ערך חליפי, יוגבל חישוב הנזק למוסכם על פי הפוליסה - קרי להוצאות עבור שבעה ימים (ראה ת/4ב) ע"פ ערך יחסי מסכום החשבוניות שצורפו ובסה"כ נכון למועד ההוצאה, סך כולל של 875 ₪.   כן זכאי התובע להחזר עבור שכר טרחת השמאי בסכום של 1100 ₪ כולל מע"מ וגרירה כהוצאה סבירה בהתחשב בהיקף הנזק בשיעור של 100 ₪. מכאן שסך נזקי התובע עומדים על 32,912 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. לפיכך, דין תביעת התובע כנגד חברת הביטוח- הנתבעת מס' 3 להתקבל, ואולם מסכום נזקי התובע כאמור יש לנכות את פרמית הביטוח שהתובע היה אמור לשלם ודמי ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה.   נוכח המסקנה הנ"ל, אין עוד מקום, במסגרת התביעה העיקרית, לדון בתביעה כנגד סוכן הביטוח ופקידתו, הנתבעים 1 ו-2, שהרי אלה נתבעו בעילות חילופיות שלא מכוחו של חוזה הביטוח ומשנקבע קיומו של כיסוי על פי פוליסה תקפה לאותה העת, אין עוד מקום לדון בתביעות החלופיות שעילתן בדיני השליחות והנזיקין ודין התביעות כנגדם להדחות.   נידרש כעת להודעה לצד שלישי ולפלוגתאות הרלוונטיות להודעה. ד. ההודעה לצדדים השלישיים ככלל, סעיף 36 לחוק חוזה הביטוח מחיל את הוראות חוק השליחות על חוק הביטוח ואילו סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 מטיל על השלוח לנהוג כלפי השולח בנאמנות ובהתאם להוראותיו, תוך חובתו לגלות לשולח כל ידיעה ומסמך הנוגעים לנושא השליחות. באשר לטענות חברת הביטוח כנגד הסוכן ופקידתו, על רקע הלכות השליחות והנאמנות, הגעתי לכלל מסקנה לאחר שבחנתי הטענות, כי הגם שהתנהלותם של האחרונים, היתה לקויה, עדיין, לא נתגבשה לכלל עוולה בנזיקין ולא מן הנמנע, כי אכן, כטענת הסוכן ופקידתו, אלמלא התאונה, היתה עדיין עומדת הפוליסה בתקפותה, בכל תקופת הביטוח, לאחר שהיתה ניתנת לתובע ההזדמנות, לשלם את דמי הביטוח.                         מטופס הוראת הקבע, ת/2 לתשלום, עולה כי זו הועברה ע"י חברת הביטוח לתובע (על ההוראה חותמת הפניקס סניף ראשון לציון) ומשם לבנק החתום עליה (נראה כי חוק השיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981 יוצר הגבלה על תשלום בשיקים אך לא על תשלום בהוראות קבע). בכל מקרה, גם סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח אינו שולל תקפות פוליסה על אף פיגור מסויים בתשלום דמי הביטוח, וקובע מנגנון הדרגתי עד לביטולה בשל העדר תשלום. הסוכן אישר, אמנם, כי הבין שהפוליסה הוצאה בצורה חריגה (עמ' 42 ש' 5) שהרי הסוכן חתום על המסמך נ/4, הוא נוהל מילוי הצעות והפקת פוליסות רכב. על פי אותו נוהל, בין היתר, על סוכן הביטוח להפיק פוליסה לא יאוחר מ-14 יום מתאריך מילוי ההצעה או מתאריך תחילת הביטוח (במקרה שבפנינו ישנה חפיפה בין המועדים). אך עולה מעדות הסוכן כי במציאות העסקית הקיימת, נהגה חברת הביטוח גמישות בעניין הוראה זו (עמ' 38 ש' 22-28), טענה סבירה בעיני ומקובלת, בפרט בהיות סוכן הביטוח סוכן מפיק כשהמדובר בסטיה של מספר ימים בלבד מן הנוהל החתום, לענין מועד ההפקה. נסיבות הסטיה, כפי שהובררו, אינן קריטיות ואין לשלול את טענות הסוכן והפקידה כי אלמלא התאונה, לא היתה פועלת חברת הביטוח לביטולה, אלא היו מתנהלים מגעים במגמה לקיים את חוזה הביטוח, שכן טענות התובע באשר ליכולותיו לשאת בתשלומי הפרמיות לא נתבררו עד תום, עקב ארוע מקרה הביטוח, סמוך למועד כריתת חוזה הביטוח ולא מן הנמנע כי היה עומד בתשלומים, נוכח הנאמר ביחס לפעולותיו מול הבנק, שחתם על הוראת הקבע ת/2. לענין התשלום, שהיא אחת הנקודות עליה נתלית חברת הביטוח, העיד הסוכן ועדותו לא נסתרה כי ברגע שעשה את הוראת הקבע סיים את חלקו בנושא הגביה (עמ' 35 ש' 8,7). זאת ועוד, הן מעדות הפקידה והן מעדות הסוכן עולה כי הפקידה היא זו שהיתה בקיאה בענייני התוכנה, כי זכתה להדרכה ישירה מחברת הביטוח וכי בענין הנדון אף יצרה קשר עם נציגי חברת הביטוח, הגב' רונית כשדווחה שיש קושי בהפקת פרודוקציה. מכאן, שעמדה בפני חברת הביטוח ההזדמנות, להעמיד הפקידה על השלכות פעולותיה בזמן אמת, אך בכל זאת אפשרה חברת הביטוח, את הנפקת הפוליסה והדפסתה, שעה שהיה עליה להיות ערה לנעשה ואם היתה סבורה כי הפקידה טועה באופן קריטי היה מקום להעמיד את הסוכן ופקידתו על טעותם. כן לא נסתרה טענת הפקידה הודרכה באופן שיטחי למדי. דבריה של הפקידה היו מהימנים והגיוניים (ראה עמ' 56 ש' 12 , ש' 20-24, ועמ' 57, 58). לכן, בנסיבות הענין הקונקרטי, לא מצאתי כי יש מקום להטיל אחריות אישית על הסוכן וודאי שלא על פקידתו.                            ה. סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי תביעת התובע כנגד חברת הביטוח, הנתבעת מס 3 מתקבלת ולכן הנני מחייבת את חברת הביטוח- הנתבעת מס' 3 לשלם לתובע סך של על 32,912 ₪ בצירוף הפרשי ההצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל והכל- לאחר ניכוי דמי ההשתתפות העצמית ופרמיות הביטוח, ע"פ תנאי הפוליסה לאחר ששוערכו ליום התשלום בפועל (ריבית והצמדה). כמו כן תשא הנתבעת מס' 3 באגרת המשפט (לאחר שערוך) וכן בשכר טרחת עו"ד מטעם התובע בשיעור של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ. תביעת התובע כנגד הנתבעים 2, ו- 3, נדחית. ההודעה לצדדים שלישיים כנגד הנתבעים 2, ו-3, אף היא נדחית. לענין הוצאותיהם - בשים לב לכך, שנמצא כי התנהלות סוכן הביטוח - הנתבע וצד ג 1 ופקידתו - הנתבעת וצד ג 2, היתה לקויה, אף שלא זיכתה את חברת הביטוח בשיפוי, מצאתי לנכון שלא לפסוק לטובתם הוצאות משפט למרות דחית התובענה נגדם ולרבות מן הטעם שלא התיצבו לכל הדיונים והיה צורך בהליכים שהיו מתייתרים, אלמלא כן. זכות ערעור כחוק.   פוליסהרכבביטוח רכב