זכויות יוצרים על תמונה שצולמה לפני חוק זכויות יוצרים החדש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות יוצרים על תמונה שצולמה לפני חוק זכויות יוצרים החדש: פניי תובענה כספית בעילה של הפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית בתצלום. ר ק ע 1. התובע הוא צלם מקצועי העוסק בצילום עיתונאי מאז שנות השבעים של המאה העשרים. הנתבעת, מִנהלת ליגת העל בכדורֿֿסל בישראל, ערכה בשלהי חודש מאי 2008 תערוכת תצלומים לרגל חגיגות שישים שנה לענף הכדורֿֿסל הישראלי (להלן: ,,התערוכה''), וזאת במסגרת האירועים לציון השנה השישים לקיומה של המדינה. 2. אחד מהתצלומים שנאספו לצורך התערוכה הוא תצלום ידוע שצולם בעיר בלגרד בחודש אפריל 1977, המציג את קפטן קבוצת מכבי תלֿֿאביב דאז, טל ברודי (להלן: ,,ברודי''), כשהוא הופך מעל ראשו את גביע אירופה לאלופות, שבו זכתה הקבוצה דקות ספורות קודם לכן, ומתוכו נשפכות על ראשו טיפות שמפניה (להלן: ,,התצלום''). אין עוררין על כך שהעתק מוגדל של התצלום הוצג בפומבי בתערוכה ושהתצלום נכלל גם בקטלוג שפרסמה והפיצה הנתבעת לרגל התערוכה (להלן: ,,הקטלוג''). אין חולק אף על כך שהתצלום, אשר התובע טוען כי צילמוֹ, פורסם בלא שנתבקשה הסכמתו לכך ושבשני האופנים שבהם פורסם לא התנוסס שמו בצדו. 3. התובע טוען כי לו זכות היוצרים בתצלום וכי הנתבעת הפרה אותה וכן את זכותו המוסרית בו. הנתבעת משיבה כי קיבלה את התצלום מברודי, אשר שמר אותו באלבומו האישי, וכי סברה לתומה שצילם אותו אחד ממקורביו ושזכות היוצרים בו שייכת לו עצמו. לחלופין היא טוענת שהתצלום אינו בבחינת יצירה מקורית הזכאית להגנה מכוח דיני זכויות היוצרים, הואיל והוא מציג סצנה ספונטנית מתוך אירוע ספורטיבי שאותה לא ביים הצלם. כמו-כן היא מבקשת לקבל שזכות היוצרים בתצלום, אף אם צילם אותו התובע, שייכת לעיתון ,מעריב', שבשירותו הועסק. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה הדין החל 4. ביום 25.11.07 פורסם ברשומות חוק זכות יוצרים, התשס"חֿֿ2007 (להלן: ,,החוק החדש''), אשר נכנס לתוקפו שישה חודשים לאחר מכן (ראו סעיף 77). החוק החדש החליף את הדין הקודם - חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: ,,החוק הישן'') ופקודת זכות יוצרים. סעיף 78 לחוק החדש כותרתו ,,תחולה והוראות מעבר''. סעיף 78(א) מורה: ,,הוראות חוק זה יחולו גם לגבי יצירה שנוצרה לפני יום התחילה, בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) עד (י).'' ועלֿֿפי סעיף-קטן (ג) - ,,על פעולה ביצירה שנעשתה לפני יום התחילה לא יחולו הוראות פרק ח' לעניין הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית ולעניין תרופות, וימשיכו לחול לגביה, לעניינים אלה, הוראות הדין הקודם[...].'' (ראו גם: דברי הסבר להצעת חוק זכות יוצרים, התשס"הֿֿ2005, ה"ח הממשלה 1116, 1142) 5. התצלום נוצר בשנת 1977, אך נטען כי הזכויות בו הופרו לאחר כניסת החוק החדש לתוקפו ולפיכך יש להחיל עליו את הוראות החוק החדש לעניין הפרה של זכות היוצרים ושל הזכות המוסרית בו וכן לעניין התרופות. החוק חל למן יום 25.05.08, ויש לציין כי בתצהירי העדות הראשית מטעם שני הצדדים צוין כי התערוכה הוצגה בראשונה במשחקי ה,פיינלֿֿפור' של הליגה הישראלית בסוף חודש מאי 2008, אך לא ניקב בהם המועד המדויק. ואולם עיון קפדני במכתבים שהודפסו על נייר המכתבים של הנתבעת בעת הרלוונטית, כגון נספח ג לתצהיר המנכ"ל, עדלי מרכוס (להלן: ,,מרכוס''), מגלה את הסמליל שעוצב לכבוד המשחקים, ובו מצוין שהם נערכו בימים 27-29 באותו חודש, שבהם כבר חל החוק החדש. מחומר הראיות עולה שלאחר מכן, ובמשך שלושה חודשים, החלה התערוכה ל,,נדוד''. אם כן, בכל הנוגע לשאלת ההפרה והתרופות חל החוק החדש בענייננו. יָתרֿֿעלֿֿכן, הן התובע הן הנתבעת הסתמכו בסיכום טענותיהם על הוראות החוק החדש. על כל פנים, למעלה מן הצורך אציין כי בין שחל בענייננו החוק החדש ובין שחל הדין הישן ככל שהדברים אמורים בהפרה ובפיצוי, במקרה זה אין לכך השפעה על תוצאת פסקֿֿהדין, כפי שאבהיר בהמשך. יוער עוד כי לפי הוראות המעבר של החוק החדש (סעיף 78(ט)) בכל הנוגע לזהות מחבר יצירת צילום שנוצרה לפני יום תחילת החוק החדש ובכל הכרוך באורך תוקפה של זכות היוצרים ביצירה כזאת - יחול הדין הקודם. זכות היוצרים 6. בשאלת זהות מחבר יצירת תצלום חלה הוראת סעיף 21 לחוק הישן, שלפיה ,,[...]האיש שהיה בעל הנגטיבה בעת עשייתה יהא דינו כמחבר היצירה[...]''. התובע העיד בבית המשפט כי צילם את התצלום (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 27-28). התובע מחזיק בשקופית המקורית שממנה הופק התצלום - בשלב הבאת הראיות הציג אותה בא-כוחו - ולפיכך חזקה עליו כי הוא בעל זכות היוצרים בו. הנתבעת לא השכילה להוכיח אחרת. 7. אחד המקומות שבהם איתרה הנתבעת תצלומים להצגה בתערוכה היה ארכיון ,מעריב'. בטרם ביקר שם נציגהּ ביקשה רשות מהעיתון להשתמש בתצלומים שפורסמו בו, וניתנה לה רשות להציג תצלומים שצילמו צלמים שהיו או עודם עובדים שכירים שלו (נספח א לתצהיר מרכוס). הנתבעת, כאמור, טוענת כי התובע הועסק בעיתון ,מעריב' ולפיכך זכות היוצרים בתצלום שייכת לעיתון. התובע, לעומת זאת, הצהיר (סעיפים 3-5 לתצהיר עדותו הראשית) כי בכל התקופה שעבד בשירות ,מעריב', בין כשכיר ובין כעצמאי, היו תנאי ההתקשרות בין השניים כאלה שהמערכת מקבלת זכות שימוש בתצלומיו ואילו זכויות היוצרים בהם נשארות שלו. בתמיכה לעדותו העיד נמרוד צ'פני, מנהל ארכיון ,מעריב', כי התצלום שמור בארכיון הממוחשב של העיתון ובצדו מצוין כי צילם אותו התובע בגמר גביע אירופה בכדורֿֿסל (סעיף 10 לתצהירו). לדבריו, זכויות היוצרים בתצלומים שצילם התובע שייכות לו בלבד והעיתון אינו רשאי ליתן זכויות שימוש בהם לאיש (סעיף 9 לתצהירו ועדותו בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 20-26). יתרה מזאת, התובע העיד (סעיף 7 לתצהירו; עמ' 18 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-6) כי צילם את התצלום שלא בשליחות ,מעריב', כאשר נסע ליוגוסלוויה מיזמתו - ולא על חשבון המערכת - כדי לצפות בגמר הגביע. לגרסתו, במרוצת השנים פורסם התצלום בעיתון לא אחת כשלידו מצוין שמו כשם הצלם. הוכח אפוא כי התובע היה זה שצילם את התצלום. 8. לשיטת הנתבעת, כזכור, מאחר שעסקינן בתצלום המתאר אירוע ספורט הוא אינו ראוי להגנה לפי דיני זכויות היוצרים, שכן אין מתקיים בו רכיב ה,,מקוריות'' הנדרש. טענה זו אין בידי לקבל. כבר נפסק כי גם תצלום עיתונאי תיעודי הוא תצלום העונה על דרישת המקוריות, אף-עלֿֿפי שהצלם אינו מעורב בהכנת הדמות המצולמת לצילום. הנתבעת מבקשת להתבסס על פסקֿֿהדין בע"א (מחוזי ת"א) 3437/06 ויסהוף נ' ויינברג (פורסם במאגרים, 2009) (להלן: ,,פרשת ויסהוף''), שבו נפסק בין השאר: ,,צלמים דוקומנטרים וצלמי עיתונאות משקיעים, ללא ספק, עבודה ביצירותיהם העשויות לשקף מידה כזו או אחרת של יצרתיות ומקוריות. מידת היצרתיות ומקוריות תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ועשויה להיות לה השלכה הן על שאלת עצם קיום זכות היוצרים ביצירה והן על שאלת הפרתה. כעיקרון, מקובלת עלי, כאמור, הקביעה כי צלמים בז'אנר זה, שאינם מעורבים בהכנת הדמות והעמדתה לצילום, זכאים לזכויות יוצרים ביצירות הצילום. אך, מידת ההגנה והשאלה אם הופרה הזכות תלויות במידת היצירתיות והמקוריות שבא לידי ביטוי ביצירות העומדות לדיון. [...] האיזון הראוי לדעתי מחייב הבחנה ברורה בין הגנה לצילום עצמו, ובין הגנה לדמות המצולמת. הצלם אינו בעל הזכויות בפוזיציה בה נלכדה הדמות, בתווי פניה, פרטי הלבוש וכיוצא באלה מאפיינים של הדמות שאינם תוצר מקורי ויצירתי שלו, הגם שהם מבטאים מידה כזו או אחרת של השקעתו ומיומנותו בצילום.'' (פסקה 25) ובהמשך: ,,במקרה זה, המדובר ביצירות במימדים שונים. מקובל עלי, כי העתקה ביצירות אומנותיות תיתכן כאשר מעבירים את היצירה האומנותית ממימד למימד ללא הסכמת היוצר המקורי (ראו, עמדתו המפורשת של החוק החדש בסעיף 12(2)). עם זאת, ביצירות צילום יש לתת את הדעת להבחנה בין יצירת צילום שבה סצינת הצילום בוימה על ידי הצלם, ובין יצירת צילום שבה נשוא הצילום הם נחלת הכלל, אז עשוי השימוש בצילום לצורך יצירת יצירה במימד אחר שלא להחשב כ,העתקה' המהווה הפרה של זכויות היוצרים בצילום [...].'' (פסקה 27; ההדגשה שלי) במקרה דנא אין מדובר בשימוש בתצלום לצורך יצירת יצירה בטכניקה אחרת, אלא בהעתקה טכנית שלו. בפרשת ויסהוף נקבע כי התצלום הנדון שם - ,,[...] אינו צילום עיתונאיֿֿדוקומנטרי של רגע יחודי ואין הוא מתעד ,סקופ' עיתונאי או מצב נדיר או מיוחד. [...]'' (פסקה 30) לבסוף נפסק: ,,[...] המסקנה העולה, כי למעשה זכות היוצרים בצילום אכן מוקנית לצלם ועלֿֿכן מי שיעתיק הצילום כצילום יפר זכותו זאת. אולם, מעת שמדובר בצילום דוקמנטרי, ובאופן שלא הצלם הוא שעיצב את ,הדמויות', אין הזכות חלה על הדמות עצמה ועל אחת כמה וכמה בהיותה מוכרת וידועה.'' (פסקה 35) התייחסות להבחנה שבין ,,צילום אמנותי'' ובין ,,צילום בנאלי'' נוכל למצוא בספרות. הסוג הראשון מוגדר ככזה שבו - ,,[...] משקיע היוצר מכשרונו ויוצר יצירה מיוחדת, שמקפיאה רגע מסוים. ביצירה זו יכול היוצר להפגין את כשרונו בבחירת נשוא הצילום, זווית הצילום, הצבעים, אור וצל וקליטת העיתוי המושלם להנצחת נשוא הצילום. יצירה זו היא יצירה אמנותית שראויה להגנה, גם אם נשוא הצילום הוא בנאלי כמו, נוף, בעלי חיים או אנשים. הייחוד והמקוריות בבחירת האלמנטים שהוזכרו לעיל, העמדתם בצורה מיוחדת או צירופים מיוחדים הופכת את היצירה לאמנות. גם צילום דוקומנטרי במסגרת חדשות יכול להיות ראוי להגנה אם הוא מקורי, דהיינו ,סקופ'. [...]'' (שרה פרזנטי דיני זכויות יוצרים כרך שני 743 [מהדורה שלישית, 2008]) לטעמי, במקרה שלפניי עניין לנו בתצלום הראוי להגנת דיני זכויות היוצרים, באשר המקוריות ניכרת בו. התובע השכיל לבחור את העיתוי, את זווית הצילום ואת המרחק ממושא הצילום כדי לסמל ולהנציח באמצעותו רגע ייחודי בהיסטוריה של הספורט הישראלי: הפעם הראשונה שבה זכתה קבוצת כדורֿֿסל ישראלית בגביע אירופה לאלופות - מעמד שמרכוס הסכים כי הוא ,,אירוע מכונן'' (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 9-10). נוכח המפורט עד הנה יש לקבוע כי התובע הוא בעל זכות היוצרים בתצלום, כי זכותו זו ראויה להגנה וכי הופרה שעה שהתצלום הוצג בתערוכה ובקטלוג מבלי שנתן הרשאתו לכך. הזכות המוסרית 9. התובע עותר לפסוק לו גם פיצוי על הפרת זכותו המוסרית בתצלום. סעיף 45 לחוק החדש קובע: ,,(א) ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה. (ב) הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר.'' סעיף 46 לחוק החדש מגדיר את הזכות כדלהלן: ,,זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר - (1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין; (2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.'' ואזכיר כי עלֿֿפי הדין הישן, ,,מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים'' (סעיף 4א(1) לפקודת זכות יוצרים). 10. על חשיבותה של הזכות המוסרית עמד בית המשפט העליון בע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון, פ"ד נד(3) 817, 841 (2000): ,,אדם זכאי ששמו ייקרא על ,ילדי רוחו'. זיקתו הרוחנית לאלה כמוה, כמעט, כזיקתו ליוצאי חלציו. פרסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה ,בהיקף ובמידה המקובלים' הוא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר. [...]'' כפי שקבעתי לעיל, הוכח שהתובע הוא בעל זכות היוצרים בתצלום. כן הוכח שהתצלום הוצג בתערוכה ובקטלוג כששם הצלם אינו לצדו. אי-לכך יש לקבוע כי הנתבעת הפרה אף את זכותו המוסרית של התובע ביצירה. טענת תוםֿֿהלב 11. הנתבעת טוענת כי השימוש שעשתה בתצלום נעשה בתוםֿֿלב ומבלי שהייתה מודעת לכך שהיא פוגעת בזכויותיו של התובע. סעיף 58 לחוק החדש קובע בזו הלשון: ,,הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה.'' החוק החדש פוטר מתשלום פיצויים מפר אשר מוכיח שלא ידע ושלא היה עליו לדעת כי על היצירה קיימת זכות יוצרים. נטל הוכחת טענה כזאת מוטל על כתפי המפר. בנדון דידן הנתבעת אינה טוענת זאת, אלא מבקשת לקבל שסברה כי הזכויות שייכות למי ממקורביו של ברודי. אם כך, היא ידעה כי למצלם התצלום, יהא אשר יהא, זכות היוצרים בו. 12. עד ההגנה אלון סגל, דובר הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה (להלן: ,,סגל''), הוא זה שתפקידו היה לאתר את התצלומים שיוצגו בסופו של דבר בתערוכה. הוא העיד (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 24; עמ' 28, שורות 25-28) כי היה ידוע לו שעלֿֿפי דין, זכויות היוצרים בתצלום שייכות לצלם. ניתן לומר גם כי היה עליו לדעת זאת כמי שמאחוריו ניסיון של יותר מעשור בתפקידי עריכה בעיתונות (עמ' 25, שורות 14-17). בחקירתו הנגדית נשאל אם ניסה לברר עם ברודי מיהו המחזיק בזכויות על התצלום, ועמד על כך שהתשובה שקיבל הייתה שמדובר בתמונה מאלבומו הפרטי (עמ' 27-28). כמו-כן העיד: ,,אני ניסיתי לחקור ולהגיע הכי רחוק שאני יכול כדי לוודא שעל התמונה הזאת אין זכויות יוצרים.'' (עמ' 27, שורות 19-20) סגל נמצא כאן מודה הלכה למעשה כי היה מודע לעובדה שגם אם מדובר בתצלום אשר הגיע מאלבומו של המצולם, לא די בכך כדי לפרסמו ללא רשות הצלם. מהעובדה שברודי החזיק את התצלום באלבומו האישי אין להסיק כי הוא בעל הזכויות, באשר לית מאן דפליג שלא בתשליל או בשקופית שממנו הופק עסקינן (וסגל העיד כי לא ראה צורך לשאול את ברודי אם הללו בידיו - עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 20-24), כי אם בהעתק של התצלום המוגמר ותו לא. תימוכין לטענה שסגל ידע כיצד יש לנהוג בתצלום בטרם פרסומו נמצא גם בשאלה ששאל את ברודי במכתב דואר אלקטרוני ששיגר אליו ביום 21.04.08: ,,[...] למי אני נותן קרדיט על התמונה עם הנפת הגביע (הצבעונית), או שזו תמונה ששייכת לאלבום הפרטי שלך ולא צריך אישור מצלם?'' (נספח א לתצהיר סגל) ובתשובתו של ברודי מאותו יום: ,,התמונה מאלבום שלי מהתמונה שמישהו עשה לפני 31 שנה'' (שם; ההדגשה שלי) שאלתו של סגל - אשר בחקירתו ציין: ,,אני מהתחום. אני מודע לכל הנושא של זכויות יוצרים'' (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 20) - מוכיחה שוב שהסוגיה אינה זרה לנתבעת. נציגיה ידעו שצלם המצלם תצלום הוא בעל הזכויות בו, ושכאשר מפרסמים תצלום פרי מצלמתו יש לקבל את הרשאתו קודם לכן וגם להעניק לו את ההכרה הראויה. למותר לציין שכך נהגה עם תמונות אחרות שפרסמה בקטלוג. קשה להבין כיצד הנתבעת מבקשת להקיש מתשובתו של ברודי שדווקא הוא או קרוב משפחה שלו הם בעלי זכות היוצרים בתצלום. לו זה היה מצב הדברים, היה ניתן לצפות שהלה יציין זאת ברחלֿֿבתךֿֿהקטנה ולא יסתפק בכינוי הסתמי ,,מישהו''. סביר יותר להניח שברודי נקט לשון זו מכיוון שלא ידע מיהו הצלם. כך או כך, אפילו הבינו נציגי הנתבעת מברודי כי לא ידוע לו מי צילם את התצלום לא הייתה לכך נפקות, הואיל והיה ידוע להם שבעל הזכויות הוא הצלם. בכלֿֿזאת דבק סגל בטענה שהתצלום נמסר לו מתוך אלבומו של ברודי גם כאשר נתבקש להשיב אם שאל אותו מי צילם אותו (עמ' 32-33 לפרוטוקול). 13. יָתרֿֿעלֿֿכן - סגל העיד כי ביחס לתמונות אחרות קיבל הנחיה הן מ,מעריב' הן מהיועץ המשפטי של הנתבעת שלפיה ניתן לפרסם רק תמונות של צלמים שעבדו בעיתון כשכירים, ולא של עצמאים (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 7-9). צ'פני אף הצהיר כי סגל לא קיבל לידיו תצלומים רבים שביקש להשתמש בהם משום שלא היו שייכים לעיתון, אלא לצלמים שצילמו אותם, ומאלה נדרש אישור (סעיף 15 לתצהירו; כן ראו עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 20-25). נוסף על כך הצהיר עד התביעה גל ברֿֿאור, רכז מערכת הספורט של ,מעריב' (להלן: ,,ברֿֿאור''), כי לקראת התערוכה ביקר סגל בארכיון. יחד ערכו השניים חיפוש ממוחשב בקטגוריה ,,מכבי תלֿֿאביב'', אשר העלה בין היתר את התצלום, ועלֿֿגביו צוין בפירוש כי התובע הוא הצלם (סעיף 7 לתצהיר ברֿֿאור). סגל העיד כי מתוך אלפי התמונות שבהן עיין, לא זכור לו שעינו שזפה את התצלום (סעיף 5 לתצהירו; עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 6-7; ראו גם עדותו בעמ' 29, שורות 4-5), אלא ראה אותו בראשונה רק כשקיבל אותו מברודי (עמ' 25-26 לפרוטוקול). אכן, ברֿֿאור העיד שהקטגוריה האמורה כוללת אלפי תמונות (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 6-7) ושהשניים בחנו ,,המון'' (עמ' 15, שורות 28-31). לא ניתן לצפות שסגל יזכור מי צילם דווקא את התצלום, ואליבא דאמת, קרוב לוודאי שלא הבחין בפרט זה או שהוא נשכח מלבו. אף-עלֿֿפי-כן, עדיין יש לומר שאם היה מודע לכך שיש לקרוא את היצירה על שם יוצרהּ, בטרם נתן ידו לפרסום התצלומים היה לאלֿֿידו לפנות שוב לארכיון ,מעריב' ולארכיונים נוספים ולברר את זהות הצלם לאשורה. אשרֿֿעלֿֿכן ההסבר שסיפק לשאלה מדוע נמנע מכך - ,,[...]לא היה לי מושג שהתמונה צולמה ל,מעריב''' (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 1-2) - אינו מספק, וגם אם אקבל את גרסתו שלפיה לא בארכיון נתקל בתצלום, לא יהיה בה כדי להוכיח שהנתבעת פעלה בתוםֿֿלב. עלֿֿפי ההלכה, עצימת עיניים של המפר תמנע ממנו את האפשרות לטעון להפרה תמימה (ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 6157/04 דבש נ' אדלר חומסקי & ורשבסקי [פורסם במאגרים, , 2006], פסקה 49; טוני גרינמן זכויות יוצרים כרך ב 805 [מהדורה שנייה, 2008]). 14. הנתבעת מבקשת להסתמך גם על מסמך החתום בחתימתו של ברודי, שבו נכתב בין היתר: ,,להבנתי הזכויות בתמונה הינם [כך במקור - ש' א'] שלי ועל כן מסרתי לכם את התמונה לשימוש וזאת ללא כל סייג וללא תמורה, לשם עשיית תרומה למחווה היפה שעשיתם להיסטוריה של ענף הכדורסל בישראל.'' (נספח ד לתצהיר מרכוס, סעיף 3) אין לייחס לדברים משקל רב, הואיל והמסמך, אשר הודפס עלֿֿגבי נייר המכתבים של הנתבעת, נחתם לאחר הגשת התובענה דנן. דומה - ומרכוס לא שלל זאת (עמ' 40 לפרוטוקול, שורות 6-7) - כי הוא נוצר לשם התגוננות מפניה. גם האישור שחתם עליו ברודי להצגת התמונה בתערוכה (נספח ג לתצהיר מרכוס) נחתם לאחר הגשת התובענה (עדות מרכוס בעמ' 38-39 לפרוטוקול). 15. לבסוף, לכל אלה יש להוסיף כי התובע שוחח עם אנשי הנתבעת והעמיד אותם על כך שהיא מפרה את זכויות היוצרים שלו עוד בימי ה,פיינלֿֿפור', ולכל המאוחר מיד לאחריהם - אך התצלום הוסיף להיכלל בה גם כשהחלה לנדוד בין מקומות שונים. נוכח כל האמור לעיל אין לקבל את טענתה של הנתבעת כי פעלה בתוםֿֿלב שעה שפרסמה את התצלום בתערוכה ובקטלוג. הטענה לשימוש הוגן בתצלום 16. הנתבעת גורסת (סעיף 33 לסיכום טענותיה) כי התצלום הוצג בתערוכה ובקטלוג במסגרת סקירת תמונות המייצגות אירועים היסטוריים בענף הכדורֿֿסל בישראל, והצגתו הייתה שימוש הוגן בו, עלֿֿפי סעיף 19 לחוק החדש. סעיף 19(א) קובע לאמור: ,,שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.'' (ההדגשה שלי) כפי שניתן לראות, סעיף זה אינו מונה את כל השימושים שעליהם תחול ההגנה, ואפשר שתועלה טענה כי גם שימוש למטרה אחרת הוא הוגן. עם זאת, המלומד גרינמן סבור כי יש להרחיב את קבוצת המטרות האפשריות - ,,[...] באופן זהיר ומושכל, בלי להפר את האיזון הרצוי בין זכויות היוצר לבין האינטרסים של החברה, של המשתמשים ביצירות ושל היוצרים העתידיים. [...]'' (עמ' 404) בסעיף-קטן (ב) נמצא רשימה של שיקולים שיש להביא בחשבון בבואנו להחליט אם השימוש שנעשה ביצירה היה הוגן אם לאו: ,,[...] (1) מטרת השימוש ואופיו; (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש; (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.'' כמו בסעיף 19(א), גם כאן הרשימה אינה ממצה, ובית המשפט רשאי לשקול שיקולים נוספים. גרינמן כותב: ,,[...] עלֿֿפי החוק הקודם, בעל רשימת השימושים הסגורה, נבחנו שיקולים אלה במסגרת בחינה דוֿֿשלבית של שאלת השימוש ההוגן, שעלֿֿפיה נשקלו שני מבחנים: מבחן השימוש, שבא לבדוק אם השימוש הינו מהסוג המותר עלֿֿפי החוק; ומבחן ההוגנות, כאשר עם הזמן ניתן משקל מועדף למבחן השני. עתה, משנפתחה רשימת השימושים האפשריים, נראה כי - בדומה לבתי המשפט האמריקניים - יש לבחון את השאלה בשלב אחד ורציף, שבא לבחון את הוגנות השימוש, כאשר מטרת השימוש היא אחד השיקולים שיובאו בחשבון במסגרת המבחן הראשון, שעניינו מטרת השימוש ואופיו.'' (גרינמן, עמ' 406-407) 17. לאחר ששקלתי את כל השיקולים דלעיל, וכן את העובדה שגם בתערוכה וגם בקטלוג לא צוין שמו של התובע כיוצר התצלום, שוכנעתי כי השימוש שעשתה הנתבעת בתצלום לא היה הוגן. מקובל עליי כי הצגת התערוכה במשחקי הגמרֿֿסל והדפסת הקטלוג היו גם פעולות בעלות אופי שיווקי שנועדו להביא קהל למגרשים (כטענת התובע בעמ' 19 לפרוטוקול, שורות 19-20; עמ' 20, שורות 3-7), והן לא נעשו אך ורק לכבוד שישים שנות המדינה וענף הכדורֿֿסל (לא נעלם מעיניי שהתצלום הוצג גם בבתי חולים, אולם אף בכך יש כדי לקדם את תדמיתה של הנתבעת בעיני הציבור). בנסיבות המקרה, במאזן שבין האינטרס הלגיטימי של בעל זכות היוצרים לקבל הכרה כיוצר היצירה ותשלום על עמלו לבין האינטרס של ציבור המשתמשים ביצירה, הכף נוטה לטובת היוצר. התצלום הוא תצלום ייחודי, כפי שהעיד התובע (עמ' 19, שורות 6-7), והשימוש שנעשה בו פוגע באינטרס של התובע, שכן בהצגתו התחרתה הנתבעת באפשרות שלו לנצל את זכותו: השוק הפוטנציאלי של היצירה הוקטן, וייתכן שאף ערכה הושפע מכך. בהקשר זה גרינמן מחווה דעתו: ,,[...] מוצע כי גם בעת יישום סעיף 19(ב) לחוק יובאו בחשבון תנאי האמנות המצווים כי החריגים לזכויות היוצרים לא יסתרו את הניצול הרגיל של היצירה בידי בעל זכות היוצרים ולא יפגעו באופן בלתי סביר באינטרסים הלגיטימיים שלו. [...]'' (עמ' 408) מן הנימוקים הללו, אני דוחה את טענת הנתבעת כי עשתה בתצלום שימוש הוגן לפי סעיף 19 לחוק החדש. הפיצוי 18. בהסתמך על סעיף 56 לחוק החדש, התובע עותר לפסוק לו פיצוי בלא צורך בהוכחת הנזק בסך 30,000 ₪ - בגין הפרת זכות היוצרים בתצלום, ובעד הפרת זכותו המוסרית - פיצוי בסך 25,000 ₪. בסעיף 56(א) לחוק החדש נקבע: ,,הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.'' (ההדגשה שלי) החוק החדש מותיר לבית המשפט מרווח לפסוק כל סכום עד לסכום המרבי. סעיף 56(ג) מבהיר: ,,לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.'' סעיף 56(ב) מפרט: ,,בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה: (1) היקף ההפרה; (2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; (3) חומרת ההפרה; (4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; (5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; (6) מאפייני פעילותו של הנתבע; (7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; (8) תום לבו של הנתבע.'' ובע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון ניניו, פ"ד מו(2) 254, 272 (1992), פרשה שנדונה לפי החוק הישן, הנחה בית המשפט העליון: ,,בבחירת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים: האחת - פיצויו של בעל הזכות; השנייה - הרתעתם של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים. מחד גיסא, מחייבת המגמה הראשונה שלא להיתלש לחלוטין מאומדן נזקו המשוער הממשי של התובע ולא להביא להתעשרותו שלא כדין. [...] מאידך גיסא, מצדיקה המגמה השנייה להתחשב, לצורך קביעת סכום הפיצוי, במצבו הנפשי של המפר, היינו להחמיר פחות עם מפר תמים ולהחמיר יותר עם מפר במתכוון [...]'' כזכור, התערוכה, והתצלום בכללה, הוצגה בהיכל ,נוקיה' בתלֿֿאביב בימי ה,פיינלֿֿפור' בשבוע האחרון של חודש מאי 2008 (עדות התובע בעמ' 22-23 לפרוטוקול) ולאחר מכן נדדה במשך כשלושה חודשים (עדות סגל בעמ' 32 לפרוטוקול, שורות 10-11; עדות מרכוס בעמ' 39, שורות 13-15). כל מי שרכש כרטיס למשחקים קיבל גם את הקטלוג (לדברי התובע בעמ' 19, שורה 31). מקובלת עליי טענת התובע כי גם אם לנתבעת לא צמח רווח כספי ישיר מהצגת התצלום, צמח לה רווח שיווקי ותדמיתי. כפי שכבר בואר, לא קיבלתי את טענותיה כי הייתה תמתֿֿלב כשהציגה אותו או כי סברה שברודי הוא בעל זכות היוצרים בו משום שסיפק לה אותו מאלבומו. נוסף על כך הבאתי בחשבון את הנזק הכספי שנגרם לתובע, והערכתי התבססה בין היתר על עדות התובע (עמ' 24) ועל עדות צ'פני (עמ' 10). 19. לאחר שהבאתי בחשבון את השיקולים המפורטים לעיל, אני סבורה כי בנסיבות המקרה יש לקבל את התביעה ולפסוק לתובע פיצוי בסך כולל של 30,000 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה) בעד הפרת זכות היוצרים במסגרת התערוכה והקטלוג. בגין הפרת זכותו המוסרית של התובע בתצלום יש לפסוק לו סך 25,000 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה). כאמור בראשית הדיון, גם אילו החלנו את הדין הישן על מקרה זה לא הייתה תוצאת פסקֿֿהדין משתנה. סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים התיר לבית המשפט לפסוק פיצוי בסכום הנע בין 10,000 ₪ ובין 20,000 ₪ מבלי להיווכח בנזק שגרמה הפרת זכות היוצרים. משכך, הסכום שנפסק כאן בגין הצגת התצלום בתערוכה ובגין פרסומו בקטלוג, בשל הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית, הוא פיצוי ראוי והולם בנסיבות העניין גם בראי הדין שקדם לחוק החדש. ס ו ף ֿ ד ב ר התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 55,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט, ועליהן תוסיף שכרֿֿטרחת עורךֿֿדין בשיעור 20% מהסכום הפסוק, בתוספת מסֿֿערךֿֿמוסף. זכויות יוצרים (הפרת)שלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)