זכות קיזוז לאחר הקפאת הליכים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות קיזוז לאחר הקפאת הליכים: רקע: עניינה של החלטה זו בשאלה המשפטית, האם ניתן להעלות טענת קיזוז ע"י הנתבעים, בהינתן כי התובעת נמצאת בהקפאת הליכים ובהסדר נושים שאושר ע"י בית-המשפט המחוזי, במסגרת תיק פש"ר 62/08 (החלטת כב' השופט עיילבוני מ-07.04.09). מדובר בתביעה כספית לתשלום סך של 29,800 ₪, יתרת התמורה לה טוענת התובעת בגין בניית בית מגוריהם של הנתבעים. התובעת, חב' קבלנית, התקשרה עם הנתבעים - בני זוג, בחוזה קבלנות מיום 13.03.05, לשם הקמת בית מגוריהם בישוב מצפה הושעיה (להלן: "ההסכם"), בתמורה מוסכמת בסך 409,500 ₪ (כולל מע"מ), ובתוספת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה. 3. לטענת התובעת, אף שהעבודה הסתיימה באיחור קל (שבועיים עד שלושה), וזאת בשל שינויים רבים שביקשו הנתבעים לבצע, ומשביקשה למסור את הבית לנתבעים ולערוך פרוטוקול מסירה, התחמקו הנתבעים משיתוף פעולה, במתכוון, ובמטרה להתחמק מתשלום יתרת התמורה. אף שלבסוף בוצעה המסירה (ב-18.02.07), ובוצעו התיקונים שנמצאו ללא דיחוי, הנתבעים מסרבים לשלם את יתרת התמורה. 4. לטענת הנתבעים, העבודה נמסרה באיחור של 10 חודשים מהמועד המוסכם, ובשל כך זכאים הם לפיצוי בסך של 105,260 ₪. בנוסף, בפי הנתבעים טענות בדבר ליקויים רבים שנתגלו בבית, ואשר עלות תיקונם, לפי חו"ד מומחה הינה 76,000 ₪, וכן נגרמו להם, לטענתם, הוצאות שונות בסך 12,000 ₪. בגין הטענות הנ"ל, העלו הנתבעים בהגנתם טענת קיזוז, והוגשה על-ידם תביעה שכנגד על-סך 167,991 ₪. השתלשלות האירועים והסדר דיוני 5. ביום 10.2.08 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת צו להקפאת הליכים כנגד התובעת לתקופה של חודשיים. הצו הוארך מפעם לפעם עד לאישור הסדר הנושים מיום 7.4.09, הקובע הסדר שווה לכל נושי החברה. 6. בהחלטתי מיום 15.02.10 הוריתי על מחיקת התביעה שכנגד ללא צו להוצאות, וזאת בהסכמת הצדדים. בישיבה שהתקיימה ביום 30.6.10 הגיעו הצדדים להסדר הדיוני הבא: "מוסכם עלינו הסדר דיוני כדלקמן: נוכח טענת התובעת כי בהיותה בהסדר נושים ובהתחשב בהחלטות בית המשפט המחוזי בהליך הקפאת ההליכים של התובעת, הרי שאין מקום להעלות טענת קיזוז על ידי הנתבעים, מוסכם עלינו כי בשאלה משפטית זו יכריע בית המשפט כאשר לצדדים נתונה הזכות להשלים טיעוניהם, כאשר התובעת תעשה זאת תוך 15 ימים (ימי הפגרה במניין), והנתבעים ישלימו טיעוניהם, אם רצונם בכך, תוך 15 ימים לאחר מכן (ימי הפגרה במניין). היה ובית המשפט הכריע כי הנתבעים מנועים מלהעלות טענת קיזוז, כי אז יינתן פסק דין המחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסכום התביעה כשהוא משוערך, בצירוף הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד כפי הכרעת בית המשפט. למען הסר ספק, חלק זה של פסק הדין יהיה נתון לערעור על ידי שני הצדדים ואין הוא ניתן על דרך הפשרה עפ"י 79 א'. היה ובית המשפט דחה את טענת התובעת, כי אז יסכמו הצדדים על דרך הפשרה עפ"י סעיף 79 א' ככל שהדבר מתייחס לטענות הקיזוז של הנתבעים. סיכומים על דרך הפשרה עפ"י סעיף 79 א' יבואו לאחר קיום ישיבת הוכחות שבה ייחקר המפקח, מר דני שוסטר, על ידי שני הצדדים ויהא ניתן להציג בפניו כל מסמך שגולה עד כה או שצורף לכתבי הטענות, וכן כל מסמך שהמפקח חתום עליו". להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה, ועל בסיסה הוגשו הסיכומים שלפניי. טענות התובעת: 7. א. הלכה היא, כי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), חל על פירוק חברות מכוח סעיף 353 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג - 1983, המתייחס לעניין קיזוז. זכות הקיזוז פוגעת בעקרון השוויון בין הנושים ועל כן יש לפרשה עד דרך הצמצום. ב. לא התקיימו בענייננו, חמשת התנאים הדרושים בהתאם לסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, שהם, כפי שעמד על כך בית-המשפט המחוזי בחיפה בתיק פש"ר חיפה 413/04, בש"א 13962/05 קרלטון נהריה בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) נ' דפוס ידיעות תקשורת (2000) בע"מ: קיומו של אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים; על החוב המקוזז להיות בר תביעה; העסקים בהם מדובר יצרו חיובים כספיים, או עשויים להסתיים לגבי כל אחד מהצדדים בחיובים כאלו; המועד הקובע לקיום העסקים ההדדיים הוא מועד מתן צו הפירוק; זכות הקיזוז נרכשה בתום לב. ג. ביחס לתנאי הראשון טוענת התובעת, אין בענייננו חובות הדדיים ברי קיזוז. החוב הנתבעים הינו בגין עבודות הבנייה שביצעה התובעת עבור הנתבעים, וטענת הקיזוז שלהם מתבססת על זכות (ככל שקיימת כזו) מאוחרת לזכות התובעת לקבלת התמורה המגיעה לה בגין העבודות. סעיף 7ח להסכם מחזק הטענה, כי לא הוקנתה לנתבעים זכות קיזוז מכל סכום המגיע לתובעת, וזאת מאחר ונוסח הסעיף מחייב אותה לשלם למשתכן פיצוי למקרה ותאחר במסירת הבית. משמע, לא נאמר, כי לנתבעים זכות קיזוז, כל שנאמר כי התובעת תשלם את הסכום המתחייב, לאחר שהנתבעים עמדו בכל התחייבויותיהם (בהתאם לסעיף 6.ב. להסכם). ד. ה"מועד הקובע" לעניין סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל הוא יום מתן צו הכינוס, ובהתאמה לדיני החברות, יום מתן צו הקפאת הליכים נגדה. לטענתה, במועד מתן צו הקפאת ההליכים היו קבלנים ו/או ספקים שסיפקו לה חומרים ושירותים לצורך בניית הפרויקטים שלה לרבות בית הנתבעים, שלא קיבלו את מלא כספם ולא עמדה להם זכות קיזוז כנגד התובעת, חרף העובדה, כי התובעת הודתה בחובה כלפיהם. קבלנים אלו יקבלו בסופו של יום דיבידנד בשיעור 20% מסכום תביעת החוב שלהם וזאת על פי הסדר הנושים שאושר. יוצא אם כן, כי קבלת בקשת הקיזוז מצד הנתבעים משמעה העדפת הנתבעים על פני הנושים האחרים. עוד לטענת התובעת, הנתבעים עצמם הסכימו בהתנהגותם לקיום השוויון בין הנושים עת הודיעו בדיון מיום 18.3.09 כי בכוונתם להגיש תביעת חוב לנאמן בגין זכויות המגיעות להם. ה. סעיף 30 להסדר הנושים, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, קובע במפורש, כי טענת קיזוז שעילתה בתקופה שקדמה ליום אישור ההסדר - דינה להידחות. בנוסף, בית המשפט המחוזי נתן החלטה מפורטת במקרה זהה למקרה שבפנינו, שם דובר על שכניהם של הנתבעים, וקבע באופן המפורש, כי לנתבעים שם, אין זכות קיזוז. טענות הנתבעים: 8. א. פסק הדין המנחה לעניין קיזוז הוא, ע"א 1689/03 כרטיסי אשראי נ' כונס הנכסים (להלן: "עניין כרטיסי אשראי"), שם דובר על חוב של נושה לחב' בהקפאת הליכים, אשר נוצר לפני מועד מתן הצו, ואילו חובה של החברה בהקפאת הליכים, כלפי הנושה, נוצר לאחר מתן צו להקפאת הליכים. השאלה הייתה מהו המועד הקובע לעניין שלילת טענת הקיזוז מאת הנושה. בפסק הדין נקבע, כי המועד הקובע הוא מועד מתן צו הכינוס, ובוודאי לא מועד מתן צו הקפאת הליכים. משמע, בתקופת מתן צו ההקפאה ניתן להעלות טענת קיזוז. בית המשפט קבע באופן נחרץ, כי טענת קיזוז אשר נולדה לנושה קודם למתן צו הכינוס, עומדת לנושה וראויה. בית המשפט השאיר בצריך עיון, האם סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל חל גם בתקופת הקפאת הליכים. ב. גם אם נצא מנקודת הנחה, כי המועד הקובע הינו יום מתן צו ההקפאה, כלומר ביום 10.2.08, הרי שאין חולק, כי חובה של התובעת נוצר עוד בחודש יוני 2007, עת קיבלו הנתבעים את החזקה בביתם. לפיכך עומדת להם טענת הקיזוז הן בשל העובדה, כי אירוע הקיזוז אירע קודם למתן צו ההקפאה, והן בשל העובדה כי הם העלו טענה זו במהלך שנת 2007 בטרם מתן צו ההקפאה. ג. לעניין סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, טוענים הנתבעים, כי סעיף זה עוסק אך ורק בעניין קיזוז בחברה אשר ניתן כנגדה צו כינוס, להבדיל ממתן צו להקפאת הליכים. בפסק הדין בעניין כרטיסי אשראי, הושארה שאלה זו בצריך עיון על ידי כבוד השופט רבלין. יחד עם זאת, טוענים הנתבעים, כי מתקיימים בענייננו התנאים הקבועים בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. ד. לא יגרם כל נזק לשאר הנושים באם תתקבל טענת הקיזוז, שכן על פי הסדר הנושים, התובעת אמורה לשלם לנושיה סך 15,750,000 ₪, בעוד שסך 26,000 ₪ (השנוי במחלוקת) מהווה 0.16% בלבד מהסכום הנ"ל. ה. לחילופין, המדובר בטענת כשלון תמורה חלקית. מאחר והנתבעים קיבלו מוצר פגום, ובאיחור רב, הרי שעומדת להם טענה בדבר כשלון תמורה חלקי וככזה הרי שאין היא נוגעת לקיזוז אלא לערך המוצר אותו קבלו. דיון והכרעה: 9. דיני הקיזוז מוסדרים בדין הישראלי בשתי הוראות עיקריות, האחת, בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), הקובעת זכות קיזוז כללית, והשניה בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם - 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"). סעיף 53 לחוק החוזים קובע כדלקמן: "(א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים. (ב) אין לקזז חיוב שהזכות לקיומו אינה ניתנת לעיקול. (ג) הוראות סעיפים 49 ו-50 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על סילוק דרך קיזוז". סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל קובע כדלקמן: "(א) היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי הענין; הוראות סעיף זה לא יזכו אדם בקיזוז כנגד נכסי החייב אם בשעה שנתן אשראי לחייב ידע שהחייב עשה מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל. (ב) הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס." 10. נשאלת השאלה האם בענייננו יש להחיל את הוראת 74 לפקודת פשיטת הרגל? כאמור טוענת התובעת, כי יש להחילה מכוח הוראת סעיף 353 לפקודת החברות, החל על חברות בפירוק. מנגד טוענים הנתבעים, כי ספק אם ניתן להחילה לנוכח פסיקת בית המשפט העליון בעניין כרטיסי אשראי. 11. ביום 10.2.08 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד התובעת, ע"י כבוד השופט עיילבוני (מחוזי-נצרת), מכוח סמכותו עפ"י סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"), שכותרתו "סמכות לפשרה ולהסדר". בית המשפט העליון התייחס בפסק הדין בעניין כרטיסי אשראי לשאלה האם יש להחיל את סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, מכוח היקש, גם בהליכי שיקום והסדר על פי סעיף 350 לחוק החברות עת ניתן צו להקפאת הליכים. נפסק לעניין זה, כי בהליכי שיקום חברות, כאמור בסעיף 350 לחוק החברות, לא נקבע בחוק מועד קובע בשאלת הקיזוז, ואין החלה מפורשת של דיני פשיטת הרגל. כן נפסק כי אין להחיל את סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל דרך פרשנות, אלא להשאיר להכרעתו של המחוקק (סעיף 14 לפסק הדין של כבוד השופטת נאור). ד"ר יחיאל בהט בספרו, חברות- החוק החדש והדין העשור השני, כרך ג', (2009), מתייחס לעניין זה בעמ' 1759, בציינו: "לפי לשון החוק, ההקפאה אינה חלה על הפעלת זכות קיזוז. זו זכות טבעית שהפעלתה אינה טעונה הליכי בית המשפט, ומאפשרת סעד עצמי מהיר למקזז. הגיונה נעוץ בכך, שאין זה צודק, וגם אין זה יעיל, שאדם יחויב לשלם לזולתו חיוב, כאשר בין שניהם יש חיוב מקביל, שבו הוא הזכאי". (ראה גם, ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ההסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177). 12. יש לציין, כי בפסק הדין בענין כרטיסי אשראי, דובר על מקרה בו החברה נכנסה להקפאת הליכים, אך ההליך לא הסתיים בהסדר נושים, להבדיל מהמקרה שלפנינו בו הקפאת הליכים הסתיימה בהסדר נושים חתום. בפסק הדין בעניין כרטיסי אשראי, השאיר השופט ריבלין את השאלה, באם יש להחיל הוראת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל על מקרים בהם מושג הסדר נושים, בצריך עיון. כבוד השופטת נאור, שעל סמך פסק דינה ניתנה ההכרעה הסופית בפסק-הדין, התייחסה למקרה בו הושג הסדר נושים בציינה: "תקנה 20 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), תשס"ב - 2002 קובעת לעניין מועד שערוך תביעות חוב, כך: 'אם לא קבע בית המשפט אחרת, ישוערכו תביעות החוב לפי ערכן נכון למועד הגשת הבקשה לפשרה או להסדר או למועד הגשת הבקשה להקפאת הליכים, לפי המוקדם מביניהם'. (הדגשה שלי - מ' נ'). אני מוכנה להניח כי כאשר מושג הסדר נושים, המועד האמור בתקנה 20 הוא גם המועד הקובע לקיזוז, וכי לעניין זה חל סעיף 74 ...". (סעיף 15 לפסק הדין של כבוד השופטת נאור; ראו גם רע"א 292/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ (בניהול מיוחד)). 13. בע"א 1292/05 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' חי גל מהנדסים וקבלנים בע"מ, (להלן: "עניין חי גל מהנדסים") התייחס בית המשפט העליון להחלת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל במקרה של חברה אשר הגיעה להסדר נושים: "לצורך הדיון שבפנינו, נצא מנקודת הנחה - ששימשה את בית משפט זה גם בע"א 1689/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נח(6) 126 ושהצדדים בפנינו אינם חולקים עליה - לפיה סעיף 74 חל מקום בו מושג הסדר נושים במסגרת הליכי הקפאה". אכן אמירה זו אינה חד משמעית והחלטית, אך יש בה כדי להצביע על מדיניות בית המשפט העליון והלך רוחו באשר להחלת האמור בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל במקרה של חברה שהגיעה להסדר נושים. 14. עוד נקבע בפסק הדין בעניין חי גל מהנדסים, כי זכות קיזוז הקמה לצד לפי הדין הכללי עוד קודם למועד הקובע לעניין קיזוז בהליכי הקפאה, נותרת בעינה גם לאחר הליכי ההקפאה: "... דין הוא כי מקום בו התקיימו לפני פשיטת הרגל התנאים לקיזוז חובות לפי הדין הכללי, אין הזכות מתאיינת עם פשיטת הרגל ...". (סעיף 6 לפסק הדין). בהמשך נקבע: "על - מנת שתקום זכות קיזוז לפי סעיף 53 לחוק החוזים, צריכה היתה המערערת להראות שעוד לפני הליכי ההקפאה, התקיימו - כלשון הסעיף - 'חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם' או 'חיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים'. אציין כי המערערת לא הרחיבה ביחס לתנאים הנדרשים כדי שתקום זכות קיזוז לפי סעיף 53 לחוק החוזים, ומכל מקום, לאחר קריאת סיכומיה, נותר על כנו קושי מרכזי אחד: אף אם - כטענת המערערת - לפני המועד הקובע היתה כבר החברה חייבת לה כספים בשל אי-קיום פרוייקט קרית-ים, הרי שהחוב העומד מנגד - הוא חובה של המערערת עצמה - כלל לא היה קיים אז". משמע, בעניין חי גל מהנדסים, לא התגבשה למערערת זכות קיזוז לפי הדין הכללי עוד קודם להליכי ההקפאה, אפילו אם לפני המועד הקובע החברה המשיבה הייתה כבר חייבת למערערת כספים, שכן חובה של המערערת עצמה טרם התגבש, ולכן לא עמדה לה זכות קיזוז עובר להליכי ההקפאה. 15. בענייננו, צו הקפאת הליכים כנגד התובעת ניתן ב-10.02.08, כאשר החוב הנטען של התובעת לנתבעים, ושל הנתבעים לתובעת, התגבש בטרם מועד זה. מבלי להיכנס לשאלה מתי בדיוק התגבשה טענת הקיזוז, הרי שכתב ההגנה בתיק דנן הוגש ביום 7.10.07, משמע הרבה לפני כניסת התובעת להקפאת הליכים. יוצא אם כן, כי לנתבעים עומדת זכות קיזוז על פי הדין הכללי עוד קודם להליכי ההקפאה, ועל פי פסק הדין בעניין חי גל מהנדסים זכות זו ממשיכה להתקיים גם אחרי כניסת החברה להקפאת הליכים. 16. מאחר והנתבעים לא העלו את הטענה לפיה חל עליהם דין הקיזוז הכללי, מצאתי לנכון לדון בשאלה האם התקיימו בענייננו התנאים לקיזוז על פי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. התנאים לקיזוז לפי סעיף 74 לפקודה הינם: "חוב הדדי" או "אשראי הדדי" או "עסקים הדדיים אחרים"; החובות מכל צד צריך שיהיו בני-תביעה; ה"עסקים" בהם מדובר צריך שייצרו חיובים כספיים, או להיות עשויים להסתיים לגבי כל אחד מהצדדים בחיובים כספיים; המועד הקובע לקיום ה"עסקים ההדדיים" הוא מועד צו הכינוס; אי-ידיעת הטוען לקיזוז בשעת מתן האשראי לחייב על מעשה פשיטת רגל שבוצע על - ידי החייב, ושניתן לבסס עליו את צו הכינוס נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל- פיה הוכרז החייב פושט - רגל. (שלמה לוין, אשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, עמ' 243). 17. בענייננו, כאשר המדובר בחברה שהייתה בהליך הקפאת הליכים אשר הסתיים בהסדר נושים, המועד הקובע הוא מועד צו הקפאת ההליכים (ראה לעניין זה האמור בתיק פש"ר 2118/02 בש"א 15641/03 (מחוזי - ת"א) רו"ח חיים קמיל נ' בנק לאומי לישראל; בבש"א 13962/05 בתיק פשר 413/04 קרלטון נהריה בע"מ נ' דפוס ידיעות תקשורת (2000) בע"מ; פסק הדין בעניין חי גל מהנדסים, ובעניין כרטיסי אשראי). גם התובעת הביעה דעתה בסיכומיה כי המועד הקובע הוא מועד צו הקפאת ההליכים. משכך, ומשקבענו לעיל, כי עילת הקיזוז התגבשה בטרם כניסת החברה להקפאת הליכים, הרי שתנאי זה מתקיים גם לעניין סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. 18. לטענת התובעת, לא התקיים בענייננו התנאי של חובות הדדים, ברי-קיזוז, שכן החוב של הנתבעים לתובעת הינו בגין עבודות הבניה, בעוד שטענת הנתבעים לקיזוז מתבססת על זכות מאוחרת לזכות התובעת לקבלת התמורה, קרי: לאחר ששולמו כל התשלומים עבור הבניה בהתאם לחוזה. אין בידי לקבל טענה זו. הזכות של התובעת לקבל את התמורה בהתאם לחוזה העבודה הקבלנית, טומנת בחובָּה את חובתה שלה לקיים הוראות אותו חוזה, היינו מסירת עבודה ללא ליקויים ובזמן שנקבע בחוזה. כנגד חובה זו קיימת הזכות של הנתבעים, במקרה של הפרה. מכאן, סברוני שהמדובר בחובות הדדיים. סוגיה זו נדונה בפש"ר 223/00 (מחוזי -חיפה) עוה"ד א. סמואל וע. שוויצר נ' נפתלי אורן, שם נפסק, כי מקרה של משיב החייב לחברה את יתרת התמורה בגין הדירה, והחברה חייבת למשיב את הפיצוי המוסכם על פי ההסכם מאחר והדירה נמסרה באיחור, מקיים את יסוד החיוב ההדדי על פי דרישת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, גם אם אין בחוזה סעיף קיזוז מפורש. גם שאר התנאים הקבועים בסעיף 74 התקיימו בענייננו, שכן המדובר בחובות ברי-תביעה היוצרים חיובים כספיים. יתרה מזו, התובעת לא טענה דבר באשר לאי התקיימות שאר התנאים בסעיף 74 לפקודה. 19. התובעת טוענת, כי הסדר הנושים אשר קיבל תוקף של פסק דין מיום 7.4.09 קובע בסעיף 30, כי טענת הנתבעים לקיזוז שעילתה בתקופה שקדמה ליום אישור ההסדר דינה להידחות, ובלשון הסעיף: "עם אישור בית המשפט להסדר יהיה זכאי כל נושה אך ורק לתשלום המאושר לו בהסכם זה, בלבד. אף נושה לא יהא רשאי לפתוח ו/או להמשיך בהליך כלשהו נגד החברה ו/או מנהליה ו/או בעלי מניותיה, או כל נושא תפקיד אחר מטעמה, בגין כל חוב ישיר או עקיף, תובענה או כל טענה שהיא, באשר היא, שעילתה בתקופה שקדמה ליום אישור ההסדר - זאת בין אם הוגשה תביעת חוב, בין אם לאו, בין אם אושרה תביעת החוב, במלואה או בחלקה ובין אם לאו. תביעות משפטיות ותיקי הוצאה לפועל אשר נפתחו כנגד החברה ו/או מנהליה עד ליום אישור ההסדר, יסגרו ויתבטלו ולא ימשיכו בהם הליכים. עיקולים אם הוטלו וטרם בוטלו, בטלים ומבוטלים עם אישור ההסדר". כבוד השופטת נאור התייחסה בפסק הדין בעניין כרטיסי אשראי לנפקות הסדר נושים בציינה: "הסדר נושים, כאמור בסעיף 350(ב) לחוק החברות (צ"ל להיות 350(ט) לחוק החברות - ס.י.), המתקבל באספות נושים ברוב הנדרש, שונה מהסכם "רגיל" שאינו מחייב אלא את מי שהסכים לו. משהושג ההסדר ואושרו הוראותיו הן מחייבות את כל הנושים...". (סעיף 20 לפסק הדין של כבוד השופטת נאור). סעיף 350(ט) לחוק החברות קובע כדלקמן: "(ט) אם באסיפה כאמור בסעיף קטן (א) הסכימו לפשרה או להסדר רוב מספרם של המשתתפים בהצבעה למעט הנמנעים שבידם יחד שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה, ובית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר, הרי הם מחייבים את החברה ואת כל הנושים או בעלי המניות או הסוג שבהם, לפי הענין, ואם היא בפירוק - את המפרק וכל משתתף". 20. בענייננו, בהסדר נושים הוסכם, כי נושה לא יהא רשאי לפתוח ו/או להמשיך בהליך כלשהו נגד החברה בגין כל חוב ישיר או עקיף, תובענה או כל טענה שהיא, שעילתה בתקופה אשר קדמה ליום אישור ההסדר. משמע, לא ניתן להמשיך בתביעה ו/או להעלות כל טענה חדשה כנגד החברה, אשר קדמה ליום אישור ההסדר. לא מצאתי בהסדר הנושים מניעה מהעלאת טענת קיזוז כטענת הגנה, כפי שמבקשים הנתבעים לעשות. יפים לעניין זה דבריו של המלומד זוסמן בספרו, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעמ' 284: "הקיזוז הוא בבחינת הגנה מפני תביעת התובע, אך נתבע המקזז אינו תובע... אך אם עלה סכום שקוזז על סכום התביעה, נחשף לפנינו ברורות ההבדל בין השניים: התביעה תידחה, אך הנתבע לא יקבל פסק דין על היתרה בה עלה החוב המגיע לו מאת התובע, על החוב המגיע לתובע ממנו. וכן אם חזר בו התובע מתביעתו והפסיק את הדיון בה, או שנמחקה בלא הכרעה לגופו של עניין, יורד הקיזוז מעל הפרק, משום שהנתבע אינו זקוק להגנה עוד... גם הקיזוז מבוסס, כמו התביעה- שכנגד, על חוב המגיע לנתבע מהתובע: ההבדל בין השניים אינו הבדל בזכויות הנתבע, שכן מבחינה זאת שוות הן, אלא בשימוש שהנתבע עושה בזכותו, אם כהגנה בלבד מפני התביעה השתמש בה, או כתביעה העומדת בפני עצמה...". ובהמשך בעמ' 326: בעוד שהתביעה שכנגד היא ממש תביעה העומדת בפני עצמה, אלא שבית המשפט ידון בה ביחד עם התביעה המקורית, הרי הקיזוז אינו אלא הגנה... פירוש התקנה הוא כי מבחינת סדרי הדין מותר לנתבע להעלות טענת קיזוז כנגד התביעה, ואם הטענה לא נטענה בית המשפט לא ישעה אליה. אבל הטענה לא תצליח אם לא הייתה לנתבע זכות קיזוז. אם היה הנתבע רשאי לקזז או לא, אינו תלוי בסדרי הדין, כי אם בדין המהותי... לא היה הנתבע, על פי הדין המהותי זכאי לקיזוז, לא יועילו לו סדרי הדין...". 21. לעניין טענת התובעת בדבר מתן החלטה ע"י בית המשפט המחוזי כנגד בני הזוג ספיר בתיק הפש"ר המתנהל כנגדה, לפיה לא עומדת להם זכות קיזוז מיום 5.8.08 (ההחלטה צורפה לסיכומים): ראשית אציין, כי טענה זו כבר עלתה בפניי בבקשה למתן פסק דין חלקי, אולם, אז הגיש ב"כ הנתבעים במצורף לתגובתו החלטה של בית המשפט המחוזי המבטלת את החלטתו מיום 5.8.08 שנית, עיון בהחלטה מלמד כי בית המשפט המחוזי עיכב את ההליכים בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי בני הזוג ספיר כנגד החברה, והותיר על כנה התביעה העיקרית, ולכן אין ללמוד מכך שלא ניתן לטעון טענת קיזוז כטענת הגנה. 22. אשר על כן, אני קובע, כי לנתבעים עומדת הזכות לטעון טענת קיזוז. הקפאת הליכיםקיזוז