סעיף 91 לפקודת השטרות [נוסח חדש] עוסק ב חובת תום הלב בדיני שטרות וקובע: "כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות".   הפסיקה קבעה כי תום לב בדיני השטרות ייבחן על פי מבחן סובייקטיבי (ראה ע"א 702/76 אלימלך נ' בנק ישראל, פד לג(3)596). כפי שנאמר ע"י פרופ' שלום לרנר בספרו דיני שטרות, מהדורה שניה, התשס"ז, עמ' 233: "תום לב סובייקטיבי הוא יושר לב של מקבל הזכות, שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר. רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו ברשלנות חמורה, איננה נגועה, לפי שיטה זו, בחוסר תום לב. עצימת עיניים והתעלמות מחשדות שהיו לרוכש נחשבים עם זאת, לחוסר תום לב." אלא שהפקודה, אינה מסתפקת רק בדרישת תום לב הסובייקטיבי ומוסיפה: רק מי ש"בשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה" יהיה אוחז כשורה (כאמור בסיפא של סעיף 28(א)(2) לפקודה). בדרישה נוספת זו, להיעדר ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה בעת הסיחור, יש משום החלת נורמות התנהגות של תום לב אובייקטיבי. במסגרת זו יש לצפות מהאוחז, כי יסיק מסקנות סבירות והגיוניות מהמידע שברשותו (ראה: שלום לרנר, שם, עמ' 236). "על רקע זה מתעוררת השאלה, אם עקרון תום-הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), חל גם בדיני השטרות. לדעתי, התשובה על שאלה זו היא בחיוב. עקרון תום-הלב הוא עיקרון כללי, החל על כל זכות, על כל חיוב ועל כל פעולה משפטית (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) יחד עם סעיף 61(ב) לאותו חוק) (ראו רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ [2]). אין כל מניעה להחלתו גם על זכות שטרית. אין כל ייחוד לזכות השטרית שיש בה כדי למנוע את תחולת העיקרון הכללי של תום-לב (אובייקטיבי) בגדרי הזכות השטרית". דיני שטרותתום לבשטר