חוסר עניין לציבור בהעמדה לדין פלילי

הנאשם השליך יהבו על סוגיית היעדר "עניין ציבורי" בהעמדתו לדין פלילי, בנסיבותיו של המקרה הנוכחי. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת חוסר עניין לציבור בהעמדה לדין: העבירות המיוחסות לנאשם 1. הנאשם הועמד לדין בגין עבירות של קשר לעוון, התחזות כאדם אחר, זיוף וניסיון לקבל דבר במרמה, בניגוד לסעיפים 499(א)(1), 441 ביחד עם 29, 418 ביחד עם 29 ו- 415 רישא ביחד עם 25 ו-29, הכול לחוק העונשין, התשל"ז-1977. האישום 2. על פי עובדות כתב האישום, החל משנת 2007 היה הנאשם סטודנט לתואר ראשון רב תחומי באוניברסיטת חיפה (להלן: "האוניברסיטה"). חלק מדרישות האוניברסיטה לסיום הלימודים וקבלת תעודת בוגר תואר ראשון הוא השלמת לימודי האנגלית. המרכז הארצי לבחינות והערכה עורך בחינות ממוחשבות למיון רמות בשפה האנגלית (להלן: "בחינות אמירי"ם") לנרשמים ללימודים ולסטודנטים לאוניברסיטאות. על פי התוצאות שמשיג הנבחן בבחינת האמירי"ם נקבעת רמת הידע שלו והיקף שעות לימוד השפה האנגלית הנדרש ממנו כתנאי לסיום הלימודים באוניברסיטה ולקבלת תואר אקדמאי. הציונים בבחינות האמירי"ם נעים בין 50 ל-150 נקודות וציון של 134 נקודות ומעלה מזכה את הנבחן בפטור מלימודי אנגלית באוניברסיטה. בתאריך 10.5.06 נבחן הנאשם בבחינת אמירי"ם שנערכה באוניברסיטה והשיג תוצאה של 55 נקודות, שלא זיכתה אותו בפטור מלימודי אנגלית. עובר לתאריך 4.8.08 קשר הנאשם קשר עם אחר שזהותו אינה ידועה, לפיו האחר יתייצב במקום הנאשם לבחינה, יציג עצמו כנאשם, ייבחן במקום הנאשם וישיג במבחן ניקוד גבוה אשר יזכה את הנאשם בפטור מלימודי אנגלית. במועד הבחינה, 4.8.08, התייצב האחר באוניברסיטת חיפה, ובמסגרת הקשר ועל פי הפרטים שמסר לו הנאשם, הציג עצמו בכזב כנאשם בפני המשגיחים על ביצוע הבחינה. באותו מעמד רשם האחר וחתם את פרטי הנאשם ואת חתימתו בטופס רשימת הנבחנים, ללא סמכות כדין, באופן העשוי להיחזות כאילו הפרטים והחתימה נרשמו ונחתמו ע"י הנאשם. בהמשך נבחן האחר במקום הנאשם. תוצאת הבחינה, בה נבחן האחר במקום הנאשם, היתה 134 נקודות, ציון שהיה בו כדי לזכות את הנאשם בפטור מלימודי האנגלית וכדי לאפשר לו להשלים את חובותיו הלימודיים ולקבל תעודת בוגר תואר ראשון. במרכז הארצי לבחינות ולהערכה התעורר חשד כי תוצאת הבחינה הושגה אגב התחזות ומרמה. לאחר שנערכה לנאשם בחינה חוזרת בה השיג ציון של 61 נקודות בוטלה תוצאת הבחינה מיום 4.8.08 והנאשם לא זכה בפטור מלימודי אנגלית. טענות הנאשם 3. בטרם יגיב לכתב האישום, ביקש הנאשם להורות על ביטול כתב האישום בין מחמת פגם שנפל בו ובין בשל טענת הגנה מן הצדק. סבור הנאשם, כי אין לציבור עניין בהעמדתו לדין פלילי ומדובר בהליך המהווה סנקציה כבדה ולא מידתית. כן נטען, כי החלטת המאשימה להעמיד את הנאשם לדין פלילי אינה סבירה בנסיבות העניין. 4. לעניין סמכותו של בית המשפט לדון בטענה הפנה הנאשם אל האמור בגדרי בג"צ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה חקלאית בע"מ נ' מ"י, פורסם באתר משפטי. כן הפנה אל סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. 5. לגופו של עניין טען הנאשם, כי ההחלטה על העמדה לדין פלילי מחייבת שני תנאים מצטברים והם קיומן של ראיות מספיקות להוכחת האשמה וקיומו של עניין ציבורי. אם בית המשפט ישתכנע כי העמדה לדין אינה סבירה כי אז יורה על ביטול כתב האישום. לגישתו, כאשר קיים אמצעי יעיל אחר המשיג את מטרות המשפט הפלילי מבלי לפגוע בפרט יתר על המידה, על התביעה להימנע מהגשת כתב אישום. סבור הנאשם, כי יש בהליך משמעתי שננקט כנגדו ע"י האוניברסיטה כדי להוות אמצעי יעיל חלופי להליך הפלילי וביחד עם נסיבותיו האישיות יש לקבוע כי אין עניין לציבור בהעמדתו לדין. 6. הובהר, כי בעקבות הסתבכותו במעשה מושא האישום הועמד הנאשם לדין משמעתי ונענש בחומרה. רשויות המשמעת של האוניברסיטה הגישו כנגדו תביעה משמעתית בגין התנהגות שאינה הולמת תלמיד הפוגעת בכבוד האוניברסיטה, ובעשיית מעשה תרמית לשם קבלת זכויות באוניברסיטה. ביום 17.6.09 נגזר דינו של הנאשם ע"י פוסק מטעם האוניברסיטה. עיון בנימוקי הפוסק מעלה, כי הנאשם הודה במיוחס לו והביע חרטה על מעשיו. התביעה המשמעתית סברה כי יש להרחיק את הנאשם לצמיתות מן האוניברסיטה אולם הפוסק לא קיבל עתירתה בשל כנות הנאשם והבעת החרטה. עם זאת, הוטלו על הנאשם עונשים משמעתיים משמעותיים ובהם, נזיפה חמורה, הרחקה בפועל מלימודים למשך שנתיים, פסילת שנת לימודיו האחרונה והרחקה לצמיתות על תנאי. הנאשם ביקש להקל בדינו ובקשתו נענתה. ביום 12.7.09 קבע רקטור האוניברסיטה כי יורחק מהלימודים למשך שנה בלבד. האוניברסיטה ראתה בפעולת הנאשם אירוע משמעתי מובהק וחמור, ופעלה למיצוי הדין המשמעתי עימו. עם זאת, לא סברה האוניברסיטה כי יש להעמידו לדין פלילי ולא הגישה תלונה במשטרה. החקירה הפלילית התנהלה על-פי פניה של המרכז הארצי לבחינות ולהערכה. נטען, כי העונשים שהוטלו על הנאשם הינם קשים וחמורים. אלו משרתים כראוי את מטרות ההליך הפלילי, הן ההרתעתית והן החינוכית. על הנאשם אפוא ללמוד מחדש 11 קורסים מהם שלושה בהם הוגשו עבודות סמינריון. לעונש שהוטל יש השלכות כלכליות ממשיות על הנאשם וההשלמה הנדרשת תדרוש זמן ומשאבים בלתי מבוטלים. לטענת הנאשם, עד כה שילם מחיר כבד משקל ואף קיצוני בשל מעשיו מושא האישום. 7. יתירה מכך, נטען, כי לנאשם נסיבות אישיות חריגות ומיוחדות. הנאשם אדם חיובי המנהל אורח חיים נורמטיבי. עסקינן במעידה חד פעמית וחריגה בחייו. הנאשם נשוי ואב לשניים. הנאשם עלה לארץ בגפו בהיותו כבן 18 בלבד ממניעים ציוניים. בהמשך התקבל ללימודי הנדסת תוכנה בטכניון אך הפסיק לימודיו בשל קשיי שפה. הנאשם גויס לצה"ל ולאחר שירות צבאי שארך שנה ומחצה השתלב במערך המילואים. החל משנת 2002 משרת הנאשם בהתנדבות ביחידה קרבית. הנאשם סיים לימודי הנדסאי תעשייה וניהול וכן עשה להעלאת הוריו לארץ, בהמשך נפטר אביו ממחלה ממארת. במהלך לימודיו פרנס הנאשם את בני ביתו. מאז פטירת אביו מפרנס הנאשם את אימו שאינה בקו הבריאות. הנאשם עבד בחברת תרופות והיה מועמד לקידום, אך פוטר, שכן הקידום חייב תואר אקדמאי וסיום לימודיו האקדמאים נדחה בשל הפרשה הנוכחית. כיום, עובד הנאשם וביחד עם רעייתו מפרנס את ילדיו ומסייע לאימו. 8. אשר לנסיבות המקרה נטען, כי הנאשם הצליח לעמוד במרבית חובותיו האקדמאיות ובסיום שנת הלימודים התשס"ח השלים חובותיו למעט חובת לימודי השפה האנגלית. הנאשם נבחן שלוש פעמים אך לא הצליח לקבל ציון המקנה לו פטור. 9. לאור כלל הנתונים, סבור הנאשם, כי הנזק בהעמדתו לדין פלילי עולה לאין שיעור על התועלת שבכך. ההליך הפלילי גורם לחרדות ומתחים אצל הנאשם ובני משפחתו. כך אף יש בו לחבל במאמציו להמשיך ולהתפרנס בכבוד בעתיד. הענישה המשמעתית שהוטלה על הנאשם משקפת נכונה את חומרת המעשה הנטען ונוכח נסיבותיו כמו גם החד פעמיות של האירוע אין סיכוי כי יסתבך בפלילים בעתיד. טענות המאשימה 10. בתגובה פירטה המאשימה את ההליכים אשר התקיימו בטרם הגשת כתב האישום. כן התייחסה לשיקוליה בהעמדת הנאשם לדין, לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולעובדה שהנאשם הועמד לדין משמעתי באוניברסיטה. סבורה המאשימה כי יש לדחות את טענותיו של הנאשם ואין בהן כדי להביא לביטול כתב האישום. 11. נטען, כי התלונה למשטרה נעשתה ע"י נציגת המרכז הארצי לבחינות והערכה. כאשר נחקר הנאשם בחר לשמור על זכות השתיקה. גם בשימוע אשר נערך לנאשם במשרדי המאשימה סירב הנאשם למסור את זהות האחר אשר התייצב ונבחן במקומו. בנסיבות אלה, לגישת המאשימה, אין לבוא לקראת הנאשם על דרך של מתן "פרס" בה בעת שהוא עצמו נמנע מלשתף פעולה בהיבט החקירתי ובכך מאפשר לאדם האחר שנבחן במקומו להמשיך ולפעול באותה דרך נלוזה באין מפריע. 12. המאשימה הפנתה אל מכלול השיקולים שעמדו ביסוד החלטתה להגיש כתב אישום והסבירה כי קיים עניין ציבורי בהעמדת הנאשם לדין. המאשימה סבורה כי הנאשם לכאורה ביצע עבירות חמורות, לאחר קשירת קשר, תכנון והתארגנות ומתוך מודעות לטיב המעשה ותחכום. מעשיו הלכאוריים של הנאשם, כך נטען, מחייבים גינוי, הוקעה והרשעה בדין. המעשים פוגעים בשוויון, בטוהר הבחינות ובזכות לקבלת תואר אקדמאי. 13. גם נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן כה ייחודיות וחריגות באופן המצדיק קבלת הטענות, בפרט שמרבית החוטאים במעשים כדוגמת המעשים המיוחסים לנאשם הם נעדרי עבר פלילי ונסיבות חייהם דומות למדי. 14. אף הצעדים המשמעתיים שננקטו בעניינו של הנאשם אינם מצדיקים לדידה של המאשימה את ביטול כתב האישום. לא פעם ננקטים הליכי משמעת כנגד אנשים המבצעים עבירות פליליות, ולעיתים רבות מדובר בצעדי ענישה משמעתית חריפים וקיצוניים יותר מאלו שננקטו ביחס לנאשם. נטען, כי תכלית הדין המשמעתי שונה ואין מקום להשליך לדעת המאשימה מתכלית זו לתכליות הדין הפלילי. 15. בנוסף צוין, כי הנאשם ביקש לעכב את ההליכים ובקשתו נדחתה. על בית המשפט לרסן עצמו בכל הקשור בהתערבות בשיקול דעת המאשימה ובפרט כאשר כלל השיקולים נשקלו פעם ופעמיים, הן לאחר ביצוע שימוע והן בגדרי הבקשה לעיכוב הליכים. 16. לטענת המאשימה, יש אף לדחות את טענת הנאשם לתחולת ההגנה מן הצדק. אף אם יקבע כי נפל פגם בשיקולי המאשימה אין זה המקרה להשתמש באמצעי החמור והקיצוני של ביטול כתב האישום ולכל היותר יש מקום להביאו בחשבון בעת גזירת הדין. תשובת הנאשם 17. בתשובה טען הנאשם, כי המאשימה מתעלמת מזכותו החוקתית לשמור על שתיקה בחקירתו ואין לפגוע בזכות זו על דרך "הענשתו" באמצעות הגשת כתב אישום. כן טען, כי שיקול העניין הציבורי הוא שיקול המצטבר לשקילת דיות הראיות ואין כלל לפיו לעולם קיים עניין ציבורי בעת קיומן של ראיות לכאורה, משכך מחייבת הסוגיה בחינה פרטנית של שיקולי העניין הציבורי. עוד טען, כי ביצוע העבירות נעשה ברגע של חולשה לאחר שנירשם ללימודי אנגלית ועבר קורס שהיקפו 4 נקודות זכות. בנוסף טען, כי המאשימה נמנעה מלהעמיד לדין סטודנטים שקיבלו תארים "פיקטיביים" במסגרת פרשיות רחבות היקף שזכו להד תקשורתי. סיים הנאשם תגובתו בטענה כי העמדתו לדין פלילי עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות ועסקינן בהחלטה לא מידתית ובלתי סבירה באופן קיצוני. דיון והכרעה 18. עיינתי בבקשה ובנספחיה, בתגובת המאשימה, בתשובת הנאשם, ובפסיקה המתייחסת לעבירות מן הסוג דנן. לסופו של יום סבור אני, כי אין מקום להורות על ביטול כתב האישום. 19. ניתן לתמצת את עיקרי טענות הנאשם לשניים. הנאשם סבור, כי יש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו בשל העובדה שעמד לדין משמעתי ונענש באופן ממשי ולאור נסיבותיו האישיות. 20. יש לציין, כי למרות חומרת העונש המשמעתי אין מדובר בעונש חריג בחומרתו כי אם בעונש מידתי ומדוד שהביא בחשבון את כלל נסיבותיו של הנאשם. התביעה המשמעתית ביקשה להרחיק את הנאשם מן האוניברסיטה לצמיתות ובקשתה לא נתקבלה. גם הענישה בדבר הרחקה למשך שנתיים הוקלה והנאשם הורחק לשנה. הענישה הנוספת שהוטלה על הנאשם, כפי הנראה התחייבה נוכח אופי פעולותיו. אין ספק, כי הענישה המשמעתית גוררת עימה קשיים בלתי מבוטלים עבור הנאשם לרבות הצורך בהשקעת משאבים מחודשים הן ממוניים והן אחרים, אך עדיין עסקינן בענישה משמעתית במסגרת מיוחדת אשר אין בה כדי להתוות דרכי התנהגות נורמטיבית כלפי כולי עלמא ואין בה כשלעצמה כדי לייצר הרתעה לרבים מביצוע עבירות דומות, במסגרות אחרות, ע"י אנשים אחרים הנוקטים באותן שיטות בהן נקט לכאורה הנאשם. נפסק - "לא הרי הליך פלילי כהרי דיון משמעתי. התביעה הפלילית נועדה לקבוע אם הנאשם עבר על החוק ואם הוא ראוי כי יטילו עליו את העונש הקבוע בחוק, ואילו הדיון המשמעתי לא נועד להעניש את ה"עבריין", כי אם לקבוע, בראש וראשונה, אם הוא עודנו ראוי לאמון אשר רחשו לו השלטונות והציבור לפני שנמתח עליו קו של חשד". בג"צ 13/57 צימוקין נ' בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה, פ"ד יא, 856, בעמ' 861. 21. הנאשם טען, כי האוניברסיטה לא ראתה לנכון ליזום תלונה למשטרה למרות מיצוי הדין המשמעתי. להבנתי, לא האוניברסיטה ערכה את הבחינה נושא האישום והנאשם לא נכשל במבחן אוניברסיטאי. נראה כי המרכז הארצי לבחינות ולהערכה הוא הגורם האמון על הבחינה ומטבע הדברים הוא זה שיזם את התלונה. אף רקטור האוניברסיטה אשר הקל בדינו של הנאשם טרח לציין כי המעשה הוא בעל נופך פלילי ולא רק משמעתי. 21. גם נסיבותיו האישיות של הנאשם, הראויות להתחשבות ומשקל, אינן כשלעצמן נסיבות כה חריגות ויוצאות דופן אשר עשויות להביא אל שער הייחודי והקיצוני בו מבקש הנאשם לבוא. 22. המעשה בו כשל הנאשם לכאורה הוא מעשה חמור ואינו יכול לקבל את התואר "מעידה". על פניו נראה שמדובר במעשה יזום ומתוכנן, המערב גם אדם אחר, אשר אחריתו ברורה והיא קבלת פטור מלימודי אנגלית ע"י כחש ומרמה, לאחר שלא עלה בידי הנאשם להשיג את הפטור המיוחל בדרכים שגרתיות באמצעות לימוד והטמעת השפה האנגלית, בדרך בה כל סטודנט וסטודנט נדרש לצעוד. בנסיבות העניין, קשה לקבל את טענת הנאשם כי העמדתו לדין פלילי אינה סבירה באופן חריג וקיצוני. 23. הנאשם השליך יהבו על סוגיית היעדר "עניין ציבורי" בהעמדתו לדין פלילי, בנסיבותיו של המקרה הנוכחי. על כגון דא נתנו בתי המשפט דעתם לא פעם בשוקלם אם יש להימנע מהרשעת נאשמים שביצעו מעשים דומים. נפסק לדוגמא בת"פ (שלום י-ם) 2635/02 מדינת ישראל נ' שוהם, פורסם באתר משפטי - "העבירות שבוצעו על-ידי הנאשמות חמורות. אין מדובר בכשלון של רגע או במעידה חד-פעמית, אלא במעשה מתוכנן, שחזר על עצמו בשתי הזדמנויות - הן בבחינה הראשונה והן בבחינה השנייה. מדובר במעשים המצביעים על תחכום ותעוזה, לשם רכישת תואר אקדמי במרמה, תוך השגת הקלות במספר הקורסים הנדרשים לשם קבלותו. אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים, ועל הפגיעה שהם מסבים לערך השוויון, לטוהר הבחינות ולזכות לקבל תואר אקדמי. ביצוע מעשי הזיוף וההונאה בבחינות, פעם אחר פעם, לשם השגה במרמה של פטור ממקצת הקורסים הנדרשים לשם קבלת התואר האקדמי - מחייבים גינוי המעשים והוקעתם בדרך של הרשעה בדין. עמדה זו - בדבר הרשעת מי שנכשלו בעבירות חמורות של התחזות כוזבת בבחינות מטעם המרכז הארצי לבחינות ולהערכה - ננקטה על-ידי בתי המשפט במקרים רבים דומים. (ראו: גזר-דינו של כב' השופט א' פרקש מיום 14.10.97 בת"פ 4673/96 מדינת ישראל נ' סורה היתם, ; גזר-דינו של כב' השופט י' צור מיום 1.1.96 בת"פ 224/95 מדינת ישראל נ' חוסאם גרה, ; וגזר-הדין שניתן על-ידי ביום 7.11.02 בת"פ 1742/02 מדינת ישראל נ' אולגה לויט ואח') . כך גם נפסק לאחרונה - ביום 6.11.02 - בע"פ (י-ם) 6387/02 מדינת ישראל נ' גיל קיבץ, , כי זיוף בבחינות אוניברסיטאיות פוגע בטוהר המידות ומחייב הרשעה בדין". עוד נפסק בע"פ (מחוזי נצרת) 49812-05-10 בסאם קדח נ' מדינת ישראל, , פורסם באתר משפטי - "המערער סיכם עם אחר כי הלה ייבחן במקומו בבחינת "אמיר" על מנת לקבל הקלות בלימודי האנגלית, תוך ניסיון "לקצר הליכים" בדרך אל התואר האקדמי הנכסף. אף אם ניסיונו לא צלח לבסוף, אין חולק כי מדובר במעשה חמור הפוגע ברבים, בין אם חבריו הסטודנטים של המערער, בין אם המוסד האקדמי שביקש להכשירו ולהקנות לו ידע, בין אם כל אדם שיבקש להעסיקו בעתיד, ולמעשה - הציבור בכללותו, בייחוד בהתחשב בעובדה כי המערער מבקש להיות מועסק כמורה במערכת החינוך ולהנחיל ידע ועקרונות בסיסיים לדור ההמשך, על כל המשתמע מכך. לדעתנו, הרשעתו של המערער והעונש שהוטל עליו מגלמים היטב את האיזון הנדרש והראוי בין השיקולים אותם מנה בית המשפט קמא". (ראו גם ת"פ (שלום-נצרת) 2578-04-08 מ"י נ' ארקאן ח'זנה, פורסם באתר משפטי, ו-ע"פ (מחוזי נצרת) 19849-07-10 ח'זנה נ' מ"י, ) נפסק בע"פ (מחוזי ירושלים) 6387/02 מ"י נ' קיבץ גיל, , פורסם באתר משפטי - "תחת להשיג הישגים לימודיים ביושר על פי מאמץ ושקידה ככל עשרות אלפי סטודנטים בישראל, ניסה המשיב לעשות כן בדרך הזיוף והרמיה, וגם על חשבון חבריו ללימודים ששקדו כדי להשיג הישגים בלימודיהם. כך, עלה המשיב לפסגת ההישגים האקדמיים בלימודיו, בטפסו על מדרגות המרמה והולכת השולל.   אי-הרשעה בדין במעשים אלה עלולה לפגוע בנורמה המחייבת להקפיד על טוהר הבחינות ועל נקיון כפיים בתחום האקדמי, וגם עלולה להיתפס כהקלת ראש במעשי עבריינים המנסים להשיג תארים אקדמיים שאין הם זכאים להם". עוד נפסק בע"פ (מחוזי ת"א-יפו) 71568/03 מ"י נ' אישנייה, , פורסם באתר משפטי - "נראה לנו כי יש ממש בערעור המדינה. לצערנו, כערכאת ערעור ששומעת ערעורים רבים, אנו נתקלים שוב ושוב באותם מקרים של זיוף תוצאות של בחינות שונות, בין אם מדובר בבחינה פסיכומטרית ובין אם בבחינות כניסה אחרות לגופים או מוסדות שונים. מדובר בתופעה נפוצה. העבירות במקרה זה קלות מאוד לביצוע, שעל כן הפיצוי לביצוען כנראה רב. עובדה זו ממחישה את הצורך להילחם בהן". 24. העובדה כי המעשים הנדונים, הינם חזון נפרץ ורבים המועדים בהם, ללא שיורתעו, מחייבת את המסקנה כי יש בהעמדת הנאשם לדין פלילי עניין ציבורי. העונשים שהוטלו על הנאשם במסגרת הדין המשמעתי, לרבות נסיבותיו האישיות, יקבלו משקל והתייחסות בשלבים אחרים של ההליך ככל שתוכח אשמתו של הנאשם, אך אין בשיקולים אלה כדי להצדיק את ביטול כתב האישום או כדי לקבוע כי העמדת הנאשם לדין פלילי, אינה סבירה או חוטאת לאינטרס הציבורי. נראה כי ההיפך הוא הנכון. נפסק בבג"צ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2), 485, 508-509 "... "עניין לציבור", אינו ההתעניינות שמגלה הציבור בשאלת ההעמדה לדין. "עניין לציבור" אינו עניין דסקריפטיבי, אלא עניין נורמטיבי. משמעותו של "עניין לציבור" היא הכרעה ערכית באשר לתועלת שתצמח לקיום המסגרת החברתית על ידי העמדה לדין לעומת הנזק שייגרם למסגרת זו על ידי העמדה לדין ולתועלת שתצמח לה באי העמדה לדין. קיים עניין לציבור שלא להעמיד חשוד לדין, רק אם תובע שוכנע, כי העמדה לדין גוררת אחריה פגיעה כה קשה באינטרסים ובערכים שהחברה מבקשת להגן עליהם, עד כי פגיעה זו אינה שקולה כנגד היתרון שיצמח לאינטרסים ולערכים שהמשפט הפלילי בא להגשימם על ידי העמדה לדין". נקבע בבג"צ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, , פורסם באתר משפטי - "במאזן זה של עלות מול תועלת, נשקלים היתרונות שבהפעלת האכיפה העונשית אל מול חסרונותיה. עם הראשונים ניתן למנות, בין השאר, את תרומתו של ההליך הפלילי לבירור האמת... את כוחו בהנחלתו של מסר ערכי לציבור... את יסודות ההרתעה והגמול שהוא משרת, כמכשיר להגשמת אינטרסים חברתיים... את פומביות ההליך ואת החשיפה לאור השמש... את תרומתו של ההליך בהעלאת ארוכה לפצעיהם של קורבנות העבירה; את הכוח שמקנים לו אופיו הממלכתי וה"טקסיות" הכרוכה בו; ואת חשיבותו במקום שבו תש כוחן של דרכי טיפול חלופיות. ומנגד, ראש וראשון לחסרונות שבנקיטתו של הליך פלילי מצוי בפגיעה באדם העומד לדין... את הפער העלול להתגלע בין האמת העובדתית לבין זו המשפטית, בפרט בשיטת משפט אדברסרית... את הפגיעה בקורבנות, הנאלצים לחוות בשנית את זיכרון העבירה ולעמוד בתלאות אחרות, כמסירת עדות בבית-המשפט וחשיפה פומבית; את התופעה של "מישפוט" יתר, העלולה לעקר מכוחם אמצעים אלטרנטיביים שחשיבותם אינה פחותה; ואת המשאבים הציבוריים שגוזל ההליך הפלילי. אלה, ואחרים, עומדים אל מול יתרונותיה של האכיפה הפלילית ועל העושים במלאכה לשוקלם היטב זה כנגד זה". 25. על רקע אמות מידה אלה, דומה כי הגשת כתב האישום בדוננו, היא מעשה מנהלי סביר, העומד בדרישת המידתיות ומאזן נכונה בין חומרת העבירה הנטענת עם יתר השיקולים הצריכים לעניין. קשה לומר, כי לאור האמצעים המשמעתיים שננקטו כנגד הנאשם ובשל נסיבותיו האישיות, אין עניין ציבורי בהעמדתו לדין פלילי. 26. אף אין מקום לקבל טענה לפיה ניהול ההליך הנוכחי פוגע באופן ממשי בתחושות צדק והגינות. לא מן הנמנע כי אי הגשתו של כתב האישום, על רקע פסיקה שביכרה להרשיע נאשמים שפעלו כפי שפעל הנאשם, היתה עלולה להוות פגיעה בעקרון השוויון ופגיעה בערכים של צדק והגינות. טוהר הבחינות, ואכיפת הדין הפלילי על מי שפוגע בעקרון זה, כמו הצורך הממשי בהרתעת הרבים העלולים לפעול כפי שפעל לכאורה הנאשם, מצדיקים את ניהול ההליך כשם שהצדיקו את הגשת האישום. אשר על כן אני דוחה את טענתו המקדמית של הנאשם ועליו להשיב לאישום. סגירת תיק פלילימשפט פלילי