טענת חברת הביטוח לאי גילוי בהצהרת בריאות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת חברת הביטוח לאי גילוי בהצהרת בריאות:   כללי 1. מחלוקת בין מבטח ומבוטח על אודות זכותו של האחרון לקבלת תגמולי ביטוח. המבטח סבור כי המבוטח הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו ועל כן פטור כליל מתשלום תגמולי ביטוח.   2. המנוח ז"ל (להלן: המנוח) הלך לבית עולמו ביום 15.8.06 בעיצומו של ההליך המשפטי. מחמת מצבו הרפואי נתבקש לשמעו במסגרת עדות מוקדמת. למרבה הצער נפטר יום לפני המועד שנקבע לכך ועל כן לא נחקר על גרסתו, אותה מסר בתצהיר עדות ראשית. עם פטירתו אלמנתו, יורשתו, באה בנעליו. קבילות התצהיר תדון בהמשך.   המחלוקת  3. המנוח היה מבוטח בשתי פוליסות ביטוח חיים, שהעניקו כיסוי ביטוחי בגין אבדן כושר עבודה ובגין מוות. אין חולק כי למנוח שולמו בחייו תגמולי ביטוח לפי אחת הפוליסות.   המחלוקת נעוצה בזכות יורשיו לקבלת תגמולי ביטוח לפי הפוליסה המאוחרת (שתקרא להלן הפוליסה השנייה), ואם תקבע זכותם, מה יהיה גובה תגמולים אלה למקרה של מות המבוטח. בנוסף, חלוקים הצדדים בשאלה האם בנסיבות המקרה ראוי לחייב את המבטח בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח).   כיום, אין מחלוקת כי אם תקבע חבות זכאים יורשי המנוח לתגמולי ביטוח בעבור אי-כושר מלא.   4. כן חלוקים הצדדים בשאלת חבות סוכן הביטוח. יורשי המנוח סבורים כי אם תתקבל טענת המבטחת אזי יש לחייב את סוכנות הביטוח ואת סוכן הביטוח בפניו נחתמה ההצעה לביטוח שכן זו מולאה ברשלנות וכתוצאה צוינו בה פרטים בלתי מדויקים ביחס לעברו הרפואי של המנוח.   מחלוקת זו משנית, ועל כן תהא ההתייחסות אליה ככל שיידרש לצורך ההכרעה במחלוקת בין התובע לנתבעת 1 (להלן: המבטחת) ובפרק שיוחד לחבות האישית של סוכן הביטוח.   5. כעולה מהאמור לעיל, בין המבטחת לבין יורשי המנוח נותרו שתי מחלוקות הטעונות הכרעה. האחת, האם בנסיבות המקרה פטורה המבטחת כליל מחובתה לשלם תגמולי ביטוח; השנייה, גובה תגמולי הביטוח למקרה של מות המבוטח.   6. בעוד המבטחת טוענת כי המנוח הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו ועל כן פטורה כליל מחבותה סבורים יורשי המנוח, כי המנוח לא הפר חובה זו ברם, גם אם ייקבע היפוכו של דבר הרי שאין בהפרתו זו כדי להשפיע על חבות המבטחת ועל כן עליה לשלם להם מלוא תגמולי הביטוח.   העובדות 7. המנוח, יליד 1948 ועלה ארצה ביום 1.5.90 מאחת המדינות בחבר העמים. ביום 28.1.03 החל לסבול מכאבי ראש בעטיים אושפז למשך שלושה ימים. הבירור רפואי נמשך עד אשר ביום 25.4.03 אובחן כסובל מגידול ממאיר במוחו מסוג לימפומה (להלן: המחלה). בעטיה של המחלה הדרדר מצבו הרפואי עד לפטירתו המצערת ביום 15.8.06.   8. המנוח עבד בחייו בחברתBATM תקשורת מתקדמת בע"מ. ביוזמת מעבידתו נערך ביטוח חיים (ביטוח מנהלים) לכלל העובדים, ביניהם המנוח. במסגרת זו התקשר המנוח בשנת 1991 בחוזה ביטוח חיים עם המבטחת לפי פוליסה מספר 433945011 (להלן: הפוליסה הראשונה). ביוזמת מעבידתו ובמימונה התקשר המנוח בשנת 2000 בחוזה ביטוח חיים נוסף עם המבטחת באמצעות הנתבעת 3 (להלן: סוכנות הביטוח) לפי פוליסה מספר 761432012 (להלן: הפוליסה השנייה).   9. בהצעת הביטוח עליה חתם המנוח ביום 27.3.91 לצורך הפוליסה הראשונה ובהצהרת הבריאות הנלווית הצהיר על בעיה קודמת בברך ימין. בעקבות זאת בפוליסה הראשונה סויג הכיסוי הביטוחי בהתאם.   10. המחלה מהווה מקרה ביטוח. אין חולק כי המבטחת שילמה למנוח תגמולי ביטוח להם היה זכאי לפי הפוליסה הראשונה.   11. בחודש נובמבר 2000 או בתחילת דצמבר אותה שנה חתם המנוח על הצעה לביטוח חיים בעקבותיה הוציאה המבטחת את הפוליסה השנייה. גם בפוליסה זו סויגה חבות המבטחת בכל הנוגע לבעיות בברך ימין. על תוכן ההצעה לביטוח ונסיבות חתימתו עליה יורחב בהמשך.   12. ביום 1.12.00 הוצאה הפוליסה השנייה לפיה ניתן למנוח כיסוי ביטוחי בגין אבדן כושר עבודה על בסיס תגמולים חודשיים בשיעור 75% ממשכורתו החודשית ופיצוי חד-פעמי למקרה של מות המבוטח. אף כי בתחילת ההליך כפרה בכך המבטחת, אין כיום חולק, כי מאז גילוי המחלה ועד לפטירתו היה המנוח באי-כושר עבודה מלא. לכן, אם תקבע זכאות לקבלת תגמולי ביטוח אין מחלוקת בדבר הזכות לתגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה.   13. לעניין גובה תגמולי הביטוח למקרה של מות המבוטח נטושה בין הצדדים מחלוקת על אודות גובה תגמולי הביטוח. בעוד המבטחת סבורה כי גובהם הנו בסך 70,000 ₪ סבורים יורשי המנוח כי גובה תגמולי הביטוח למקרה של מות המבוטח מסתכם בסך 120,000 ₪. מחלוקת זו תדון בהמשך. 14. עם גילוי המחלה הגיש המנוח תביעה לתשלום תגמולי ביטוח ברם זו נדחתה על ידי המבטחת במכתב מיום 8.11.03 בטענה כי "טרם עריכת הביטוח הנ"ל עברת ארוע מוחי (בשנת 96), פגיעה כליתית וניתוח בדרכי השתן, שומנים מוגברים, אי ספיקה קלה של מסתם מיטראלי. מידע זה אינו מופיע בהצהרת הבריאות עליה חתמת בעת רכישת הביטוח בתאריך 18.12.2000, הצהרה לפיה נקבעה הצטרפותך לביטוח. אילו מידע זה היה קיים בידנו בעת עריכת הביטוח, היינו דוחים את קבלתך לביטוח".   עדות המנוח 15. ככלל, אמרת נפטר, ובכלל זה תצהיר שנתן במקום עדות ראשית עליו טרם נחקר בחקירת שתי וערב, הנה בגדר עדות מפי השמועה, הפסולה כראיה. לכלל זה חריגים - אמרת נפטר בניגוד לאינטרס הרכושי שלו, אמרת נפטר בדבר זכויות הציבור, אמרת נפטר בדבר תוכנה של צוואה שאבדה, אמרת נפטר בדבר "שושלת יוחסין", אמרת נפטר במילוי תפקידו ואמרה במסמך שנערך במהלך העסקים הרגיל.   ראה י' קדמי, "על הראיות, הדין בראי הפסיקה", חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009 בעמ' 587-573.   16. בענייננו, תצהיר עדות ראשית של המנוח, עליו לא נחקר בשל פטירתו המצערת, אינו נכנס בגדר חריגים אלה, שהרלוונטי לענייננו הנו החריג הראשון, קרי, אמרת נפטר בניגוד לאינטרס הרכושי שלו. תצהיר המנוח נועד כל כולו לבסס את תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח ועל כן תואם לאינטרס הרכושי שלו ולא ההפך. אמנם נכון, מצוין בו כי בהתאם לייעוץ רפואי שקיבל התברר לו כי תחלואיו עליהם לא דיווח נבעו כולם מתופעת לחץ דם גבוה, אותה גילה ובעטיה הופנה לביצוע בדיקות שונות, ומכאן מבקש התובע להסיק כי תצהירו מכיל עובדות הנוגדות את האינטרס הרכושי שלו, שהרי יש בו הודאה באי-גילוי נתונים רפואיים כאמור.  17. אין לקבל טענה זו. לא זו בלבד שהדברים נאמרו לתמיכה בתביעת המנוח לקבלת תגמולי ביטוח אלא שהעדר הדיווח נבע מסברתו, כמצוין בתצהיר, שלא היתה קיימת אצלו בעיה רפואית נוספת. תצהיר המנוח אינו קביל אפוא כראיה.   ההצעה לביטוח 18. ההצעה לביטוח כללה "הצהרת בריאות מקוצרת" בה השיב המנוח כדלקמן על השאלות "האם אתה סובל מאחת המחלות המפורטות מטה": "1. מחלות לב, לחץ דם מוגבר עליו הומלץ טיפול תרופתי ומחלות כלי דם" סומנו שתי החלופות "כן" ו-"לא" והמילים לחץ דם עוקפו בעיגול. ביחס למחלות "2. סכרת, 3. האם אתה נוטל תרופות ו/או מקבל טיפול רפואי, 4. האם עברת בדיקות לגילוי סרטן, מיפוי לב, צינור, CT, ביופסיה; 5. מחלות ריאה וכלי נשימה המצריכות טיפול קבוע או מעקב רפואי; 6. מחלות עצבים או הפרעות נפשיות; 7. מחלות כלי עיכול או כיב קיבה; 8. גידול ממאיר (סרטן); 9. מחלות כליות, כבד; 10. נכות כלשהי מסיבת מחלה או תאונה; 11. פריצת דיסק, עקמת, בלט, שינוי אורגאני משמעותי במבנה עמוד השדרה, או כאבי גב כרוניים; 12. מחלת איידס" השיב בשלילה.   תחת האמירה "במידה וענית על כל אחת מהשאלות 'כן', נא פרט תולדות המחלה, אשפוזים, טיפולים, תרופות, בדיקות וכל מידע רלוונטי אחר" נרשם מפי המנוח "קרדורל וספייל 20, לחץ דם מאוזן 85, 130" ובשאלות המתייחסות למנהגי העישון השיב המנוח בשלילה על השאלה "האם אתה מעשן כיום" ועל השאלה "אם כן, כמה" השיב "5 סיגרים" ולידי המילים "כמה ימים" נרשמה הספרה "5".   מצבו הרפואי של התובע ערב הצעת הביטוח 19. למנוח תיק רפואי עב כרס. מעיון בו עולה כי עובר לחתימתו על ההצעה לביטוח וההצהרה לבריאות לצורך התקשרותו בחוזה ביטוח לפי הפוליסה השנייה סבל המנוח ממגוון מחלות שזכרן לא בא בהצהרת הבריאות.   כך, מעיון בתיק הרפואי עולה כי המנוח סבל מבעיות בברך ימין משנת 1991; מבעיות לב שאובחנו בשנת 1993, אז התלונן על כאבי ראש וכאבים בבית החזה, נערכה לו בדיקת E.K.G שהראתה ממצאים חולניים ובגינם אף נזקק למעקב רפואי; מבעיות יתר לחץ דם לאורך השנים בערכים גבוהים משמעותית מהמצוין בהצהרת הבריאות; מכולסטרול גבוה; מבעיות אורולוגיות בעטיין נזקק לניתוח בשנת 2000. בנוסף אובחנו אצלו תופעות אשר העידו על אירוע מוחי (CVA) בשנת 1999. כמו-כן, עולה כי עד לשנת 1998 בערך עישן המנוח כשלושים סיגריות ביום וכי משנת 1999 הקטין את הכמות לחמש סיגריות ביום בלבד.   20. יורשיו טוענים כי המנוח לא סבל מאירוע מוחי ויתכן כי נפלה טעות ברישום. אף כי לא מצאתי יסוד לטענה זו ייאמר, כי גם אם נכונה היא, אין בה כדי לשנות מהעובדה כי ההצהרה לביטוח אינה משקפת את מצבו הבריאותי של המנוח לאשורו. זאת, גם אם היה מקום לקבל את גרסתו בתצהיר לפיה נאמר לו כי כל תחלואיו נובעים מלחץ דם גבוה ממנו סבל. נסיבות חתימה על ההצעה לביטוח 21. נותרה אפוא להכרעה שאלת נסיבות חתימת המנוח על ההצעה לביטוח וכפועל יוצא האם יש לזקוף לחובתו השמטת פרטים חיוניים על אודות מצבו הרפואי ערב כריתת חוזה הביטוח. 22. על נסיבות החתימה נשמעה גרסת מר דני פיק (להלן: פיק) סוכן הביטוח בפניו חתם המנוח על ההצעה לביטוח. גרסת המנוח ניתנה בתצהיר עדות ראשית. בתצהירו ציין כי בעת החתימה על ההצהרה לביטוח נכחו הוא וסוכן הביטוח בלבד וכי חרף דבריו כי העברית שלו בסיסית ביותר ("יש לי עברית כמו של שוק") ובקשתו לקבלת טופס הצהרת בריאות ברוסית לא נענה על ידי האחרון, שהפציר בפניו כי המדובר בביטוח "טוב יותר" מהביטוח הקודם שנעשה לו וכי יחתום "מהר, מהר, מהר". כפי שנקבע לעיל, תצהיר המנוח אינו קביל כראיה. לכן, יש להתעלם מהגרסה המובאת בו. עם זאת, העובדה שהמנוח ראה לנכון להגיע לפגישה מלווה באיש מטעמו אשר שימש כמתורגמן, אשר אינה שנויה במחלוקת כפי שיפורט בהמשך, אך מחזקת את המסקנה כי גם הוא לא ראה עצמו כבעל שליטה מספקת בשפה העברית.   23. מגרסת אלמנת המנוח עולה, כי רמת העברית של המנוח היתה נמוכה. גרסה זו מקבלת חיזוק מגרסת פיק. מגרסת האחרון עולה, כי בעת מילוי טופס ההצעה לביטוח נכחו זולתו וזולת המנוח גם חברו של המנוח דובר רוסית ואשר שימש כמתורגמן ונציג המבטחת מר משה טריקה. אמנם נכון, פיק מסר בתצהירו כי השפה העברית היתה שגורה בפי המנוח (ראה סעיף 11 לתצהיר - "התובע מעולם לא ביקש טופס בשפה הרוסית, למעשה התובע הבין את דבריי טוב ולא התעוררה כל בעיה בעת מילוי המסמך בפניו") ברם עצם העובדה שהיה צורך במתורגמן, גם לדעתו, מתיישבת עם דברי האלמנה, כי המנוח לא שלט היטב בשפה העברית. לא זו בלבד שיש להתייחס לעדותו במשנה זהירות בשל היותו בעל עניין מובהק בתוצאות ההליך אלא שבעדותו לפניי מסר גרסה סותרת. בעדותו הדגיש דווקא כי היה צורך במתורגמן (ראה עדותו בעמ' 39 ש' 1 - 33). אני קובעת אפוא כי השפה העברית לא היתה שגורה בפי המנוח וכי נזקק לתרגום לצורך הבנת השאלות שהופנו אליו בנושא הביטוח. 24. בנסיבות אלו, מתעוררת השאלה האם הבין המנוח את מהות השאלות שנשאל ואת משמעות מתן תשובה שאינה נכונה או אינה מלאה. הגעתי למסקנה, כי השאלות שהופנו אליו לא היו נהירות לו די הצורך וכי לא הבין משמעות מתן תשובה שאינה מלאה. כאמור, עצם הצורך במתורגמן תומך במסקנה שרמת העברית בפי המנוח לא היתה מספקת להבנת כל מה שנאמר בפגישה, לא כל שכן מונחים בתחום הרפואה ובתחום הביטוח.   25. הסתירות והאי-דיוקים העולים מתשובותיו על הצהרת הבריאות מביאים אף הם למסקנה כי השאלות לא היו נהירות לו די הצורך. כך לדוגמה, ציין כי אינו מעשן ומיד לאחר מכן ציין כי מעשן חמש סיגריות ליום, ליד השאלה כמה ימים מעשן ציין הספרה "5", שמן הסתם יוחסה למספר הסיגריות שעישן ביום. בתשובה על השאלה אם סובל ממחלות לב או לחץ דם ציין שתי חלופות ("כן" ו-"לא") ובהערות ציין ערך לחץ הדם המעיד על לחץ דם גבוה תוך ציון כי הוא "מאוזן".   26. אין חולק, כי נציגי המבטחת לא ראו לנכון להביא עמם מתורגמן או להציג לו שאלות בשפה רוסית, שהיתה מובנת לו. זאת, בניגוד למה שהיה עת חתם על ההצעה לביטוח של הפוליסה הראשונה, אז חתם המנוח על טופס ערוך בשפה רוסית. כעולה מהאמור לעיל, גם פיק סבר שידיעותיו של המנוח את השפה העברית לא היו מספיקות וכי נזקק למתורגמן.   27. הנטל להוכיח כי המנוח קיבל הסבר מפורט הן בנוגע לחשיבות תשובותיו לקבלת כיסוי ביטוחי כמו גם תוצאות אי-מתן תשובה מלאה וכנה מוטל על כתפי המבטחת (ראה ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2) 749 [1995]). המבטחת לא עמדה בנטל זה. במקרה דנן, זהות המתורגמן אינה ידועה וכישוריו בתור שכזה לא הובהרו אף הם. משנהיר היה כי המנוח נזקק לתרגום, היה מחובתה של המבטחת לדאוג לכך שמילוי ההצעה לביטוח (כולל הצהרת בריאות) ייעשה בנוכחות מתורגמן מוסמך מטעמה. רק כך ניתן היה להבטיח את דיוק התרגום ובעיקר, כי הוסבה תשומת לבו של המנוח לחשיבות מסירת תשובה מלאה וכנה בנוגע למצבו הרפואי.  28. אף כי המבטחת ידעה כי עברית אינה שפת האם של המנוח לא דאגה להציג בפניו טופס הצעה לביטוח בשפה רוסית, שהיתה שגורה בפיו. עובדה היא שכאשר חפצה, עשתה-כן. המבטחת סמכה על התרשמות פיק ביחס להבנת המנוח את השפה העברית, וגרוע מכך, סמכה על התרגום של מתרגם אלמוני שהוזמן על ידי המנוח, שאף את פרטיו לא דאגה לקבל, לא בדקה את כישוריו כמתרגם וממילא לא וידאה כי תרגומו נאמן לדבריו.   אין צורך להזכיר, כי סוכן הביטוח הנו שלוח של המבטח ופועל אפוא כזרועו הארוכה (ראה סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח).  29. אני קובעת אפוא כי לא הוכח שהמנוח הבין כדבעי את האמור בהצהרת הבריאות וכי זו מולאה באופן מדויק בהתאם לתשובותיו. עוד אני קובעת כי לא הוכח שהמנוח הבין את משמעות מתן תשובה מלאה וכנה על השאלות המופנות אליו בהצעה לביטוח.   חובת הגילוי 30. הוראות הדין הרלוונטיות מצויות בסעיפים 6, 7 ו-8 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח קובע לאמור: (א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב) שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה".   סעיף 7 קובע מהן תוצאותיו של אי-גילוי. וכך נקבע: (א) ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. (ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה. (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח.   סעיף 8 קובע את הסייגים לתחולת סעיף 7 בזו הלשון:  המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה: (1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה; 2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה.     31. אין חולק, כי חובת הגילוי המוטלת על מבוטח ערב כריתת חוזה הביטוח מחייבת אותו במתן תשובה מלאה וכנה על השאלות שנשאל בהצעת הביטוח. חובה זו, המבטאת את החובה הכללית לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, חייבה בנסיבות המקרה דנן את המנוח לגלות למבטחת את מצבו הרפואי לאשורו, ובתוך כך העובדה שהיה במעקב רפואי בשל ממצאים שונים בתחום הלב, בשל אירוע מוחי (או חשד לכך) ועוד, גם אם אלה לא אומתו באופן וודאי. תשובה מלאה משמעה לא רק לדווח על אבחנות של ממש אלא גם על חשד שהתעורר לקיומה של בעיה רפואית בתחום כלשהו. בשים לב לסוג הפוליסה בה מדובר הרי שעברו הרפואי של המנוח היה מהותי לנכונות המבטחת להתקשר בחוזה ביטוח עמו בכלל או בתנאים בהם נכרת חוזה הביטוח בפרט.   לעניין חובת הגילוי המוטלת על מבוטח ראה י' אליאס, דיני ביטוח", כרך א', תשס"ט-2009, בעמ' 335 ו- 336-335.   32. בכל הקשור למגבלות בברך ימין אין המבטחת יכולה להסתמך על אי-גילוי, שהרי עובדה זו היתה בידיעתה והלכה למעשה היא גם סייגה את חבותה בהסתמך על המידע שקבלה מהמנוח עצמו ערב כריתת חוזה הביטוח לפי הפוליסה הראשונה.   33. בענייננו, ניתן לקבוע כי המנוח לא נתן תשובה מלאה שעה שלא גילה פרטים על אודות עברו הרפואי או הסתיר מידע זה מאת המבטחת, שכן היה מחובתו להצהיר בפני המבטחת על המעקב הרפואי ועל עמדת רופאיו. עם זאת, אין לומר בנסיבות כי תשובת המנוח לא היתה כנה או כי הסתרת המידע נעשתה בכוונת מרמה.   34. היות התשובה מלאה וכנה נבחנת בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. בכלל זה, יש לבחון את היקף השאלות של המבטח, מידת הפירוט שבהן ונסיבותיו של המבוטח בשעת מילוי ההצעה לרבות היבטים אישיים, תרבותיים, חברתיים וסוציאליים.   ראה ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6) 822 [2004] וכן י' אליאס, שם בעמ' 379-378.   35. כבר נקבע לעיל, שידיעת המנוח את השפה העברית לא היתה מספקת וכתוצאה לא הבין את מהות השאלות שנשאל וממילא לא הבין את משמעות אי-מסירת המידע על כל בעיותיו הרפואיות כפי שאובחנו (גם אם נכונה גרסת התביעה, שלא הוכחה, לפיה כל התסמינים שאובחנו נבעו מלחץ דם גבוה, עליו דיווח) לפני כריתת חוזה הביטוח. 36. אני קובעת אפוא כי לא הוכח שתשובותיו של המנוח, אף כי לא היו מלאות, לא היו כנות.   37. משנקבע שתשובותיו הלא-מלאות של המנוח ניתנו בתום לב ממילא יש לקבוע שלא הוכחה כוונת מרמה. מעבר לדרוש יצוין, כי ככלל הוכחת כוונת מרמה, קרי הלך הרוח של המבוטח בעת כריתת חוזה הביטוח הכולל ידיעתו כי המדובר בעניין מהותי והסתרתו מתוך כוונה להטעות, אינה פשוטה כלל. רק באותם מקרים בהם ישנה "מסקנה כמעט ודאית" למרמה תתקבל טענת המבטח בדבר כוונת מרמה מצד המבוטח.   כמו כן, "..ככל שהדברים נוגעים לביטוחי חיים ובריאות, ההנחה הסבירה היא כי אין למבוטח כל אינטרס מיוחד להסתיר את מצבו הרפואי, שכן בעידן המחשב מידע זה הוא "כספר פתוח" בפני המבטח..בנסיבות אלה, ניתן להעמיד את המבוטח בחזקתו כי לא התכוון לרמות את המבטח, וזאת לפחות ככל שהדברים אמורים באי-גילויו של מידע מהותי ומתועד..סביר כי אם היה יודע..לא היה שם כספו על קרן הצבי ומשלם דמי ביטוח בידיעה ברורה שלא יזכה לתגמולי ביטוח".   ראה אליאס, שם, בעמ' 384, 389 ו-393.   38. לא הוכח אפוא שתשובת המנוח ניתנה בכוונת מרמה. די בכך כדי לקבוע כי קיים כיסוי ביטוחי במקרה דנן.   39. גם בהנחה שתשובת המנוח לא היתה מלאה וכנה הרי שהמבטחת לא הוכיחה כי התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, הרלוונטי לענייננו, בעטיים רשאי מבטח לשלם תגמולי ביטוח מופחתים ואף להיות פטור כליל מהחובה לשלם תגמולי ביטוח.   בענייננו, טוענת המבטחת כי היא פטורה כליל מתשלום תגמולי ביטוח. על מבטח המבקש להוכיח כי התקיימו התנאים של סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח להביא ראיות של ממש לביסוס טענתו זו, כגון הצגת מקרים דומים בהם מיאנו הוא או מבטחים אחרים מלהתקשר בחוזה ביטוח. המבטחת דנן לא הביאה ראיות להוכחת מדיניות זו ואף לא הוכיחה כי בנסיבות לא ניתן היה להתמודד עם הסיכון בדרך אחרת, כגון על ידי סייג החבות ביחס לאותן מחלות, כפי שנעשה בפועל בנוגע לברך בפוליסה הראשונה ובשנייה.   40. במקרה דנן, לא טענה המבטחת וממילא לא הוכיחה מה שיעור דמי ביטוח שהיה על המנוח לשלם בהסתמך על מצבו הרפואי וגם לא הוכיחה כדבעי כי לו ידעה על מצבו היתה מסרבת לבטחו ולו בדמי ביטוח גבוהים יותר. אמנם נכון, המומחה פרופ' רובינשטיין ציין בחוות דעתו כי "לו אני כחתם רפואי הייתי יודע על שלל מחלותיו עליהם לא מסר בהצהרת הבריאות הייתי מקבלו לביטוח חיים בתוספת של 200% ודוחה קבלתו לביטוח נכות ואובדן כשר עבודה כפי שכל חברת ביטוח היתה נוהגת" ובעדותו חזר על כך ברם אין זו אלא אמירה בעלמא המשקפת את דעתו של המומחה אשר אינה מושתתת על עובדות.   ראה בספרו של המלומד אליאס, שם, בעמ' 399.   41. גם אם נניח שהתקיימו התנאים המנויים בסעיף 7 לחוק חוזה הביטוח הרי שהמבטחת אינה יכולה במקרה דנן להסתמך על התרופות האמורות בו, שכן נקבע לעיל כי גם אם נתן המנוח תשובה שאינה מלאה וכנה לא עשה כן בכוונת מרמה. ואולם, גם אם היה עושה כן, הרי שהמבטחת גרמה לכך שתשובת המנוח לא תהא מלאה וכנה שעה שלא דאגה לתרגום נכון של דברי נציגיה עת נכרת חוזה הביטוח, כאמור בסעיף 8(1) לחוק חוזה הביטוח . 42. למותר לציין כי ספק אם כיום די היה בהצהרת בריאות מקוצרת. יתכן גם כי בנסיבות, בהן גילה המנוח בעיה רפואית בגין לחץ דם גבוה, היה מקום לדרוש מהמבטחת לערוך בירור מקיף משלה אודות מצבו הרפואי של המנוח. בעידן הטכנולוגי בו אנו מצויים כיום הציב בית המשפט העליון למבטחים רף גבוה יותר בחייבם לנקוט ביוזמה לגילוי עברו הרפואי של המועמד לביטוח. "בחלוף השנים, השתכללו האמצעים שבידי המבטח להשגת פרטים רלוונטיים אודות הסיכון המבוטח והשתפרה יכולתו להעריך בעצמו את הסיכון הצפוי לו. כיום מקובל לראות את המבטח כמי שבקיא במהות הסיכון ובמהות המידע הנדרש לו לשם הערכת הסיכון. ויותר מכך: המבטח נתפש כמי שבידו האמצעים להשיג מידע זה".   ראה ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוחה פיאמנטה ז"ל [2006], (פורסם באתר נבו), מפי כב' השופטת ארבל.   43. מעבר לכך, לא הוכח כי התשובה שלא היתה מלאה וכנה (ככל שהיה זה המצב העובדתי, ונקבע לעיל היפוכו של דבר) השפיעה על חבות המבטחת, כאמור בסעיף 8(2) לחוק חוזה הביטוח. המנוח לא גילה פרטים מהותיים אודות מחלות בתחום לב, נוירולוגי (אירוע מוחי) ואורולוגי בעוד הוא נפטר כתוצאה מגידול ממאיר במוח. מכאן, אי-גילוי מידע זה אינו רלוונטי למקרה הביטוח ולא השפיע על חבות המבטחת או היקפה. במילים אחרות, אין קשר סיבתי בין האי-גילוי לבין מקרה הביטוח.   ראה ע"א 897/95 גיל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [1996] (פורסם באתר נבו), בו נדונה פרשה דומה לזו שלפניי. שם אישר בית המשפט העליון ממצאיה ומסקנותיה של הערכאה הדיונית לפיהן מקום בו השיב המבוטח תשובה שאינה מלאה וכנה על שאלה בדבר קיומה של מחלה מסוג אחד בעוד מקרה הביטוח התרחש שעה שהמבוטח חלה במחלת מסוג שונה לחלוטין, הרי שבהסתמך על הוראת סעיף 8(2) לחוק חוזה הביטוח נקבע כי לא אבדה לו זכותו לתגמולי ביטוח.  44. אני קובעת אפוא כי יורשי המנוח זכאים למלוא תגמולי הביטוח בהתאם לפוליסה הנדונה. התביעה נגד סוכן הביטוח 45. סוכן הביטוח הנתבע טוען כי דין התובענה נגדו להדחות, שכן לא נכח בעת החתימה על ההצעה לביטוח ולא נטל כל חלק במעמד זה. מי שנכח היה סוכן ביטוח אחר ומאחר שהדברים הובהרו על ידם זה מכבר, מן הראוי לא רק לדחות את התובענה האישית נגדו אלא גם לחייב את יורשי המנוח בהוצאות משמעותיות. לגוף העניין, כופרים בטענות המופנות בכתב התביעה כלפי סוכן הביטוח בפניו חתם המנוח על ההצעה לביטוח והסוכנות לביטוח בה עובד. 46. כתב התביעה הוגש נגד מרדכי שינהאוט, סוכן הביטוח בסוכנות הביטוח פ.ד. פסגות סוכנות לביטוח חיים (1997) בע"מ, היא הנתבעת 3 (להלן: שינהאוט). התובעים לא הביאו שום ראיה ממנה ניתן ללמוד כי המנוח חתם על ההצעה לביטוח בנוכחותו וכי שינהאוט היה מעורב בדרך כלשהי בתהליך. מאידך, הביאו הנתבעים ראיות מהן עולה כי מי שהיה מעורב בכריתת חוזה הביטוח היה דווקא פיק. על כן, דין התובענה נגד הנתבע 2 להדחות.   47. נוכח קביעתי בסעיף 44 דלעיל התייתר הצורך לדון בחבות סוכן הביטוח. לכן בקצירת האומר ייאמר, כי סוכן הביטוח הנו שלוח של מבטח. כידוע "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח" (סעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965). מכאן, אם התרשל סוכן הביטוח בתפקידו הרי חבה המבטחת בגין מעשיו ומחדליו מכח אחריותו השלוחית. גובה תגמולי הביטוח 48. כיום אין עוד מחלוקת ביחס לתגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה. שכרו של המנוח ערב קרות מקרה הביטוח הסתכם בסך 5,017 ₪. המנוח היה זכאי לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה ממועד גילוי המחלה (ה-25.4.03) ועד ליום פטירתו (ה- 15.8.06) ועוד מענק בן חודשיים. (סה"כ [מעוגל] ארבעים ושניים חודשים). התובע זכאי אפוא לתגמולי ביטוח בסך 158,046 ₪ (3,763* 42) בגין אובדן כושר עבודה.   49. בנוגע לתגמולי ביטוח למקרה של מות המבוטח טוענים התובעים כי זכאים לתגמולי ביטוח בסך 70,000 ₪ ועוד 50,000 ₪. לדבריהם, בהצעה לביטוח - להבדיל מהפוליסה - צוינו שני סכומים אלה.   עמדת המבטחת הנה, כי תגמולי הביטוח למקרה של מות המבוטח מסתכמים ב-70,000 ₪ בלבד. לטענתה, כך צוין מפורשות בפוליסה וכך גם צוין בדף הסבר שנמסר למנוח (מוצג נ/6).   50. בעניין זה, הצדק עם המבטחת. פוליסת הביטוח מהווה את חוזה הביטוח בין הצדדים. במקרה של אי-התאמה בין ההצעה לביטוח לבין חוזה הביטוח ידו של האחרון על העליונה (אלא במקרים יוצאים מן הכלל, שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם).   מה גם, שדמי הביטוח שולמו בהסתמך על תגמולי ביטוח בסך 70,000 ₪ ולא מעבר לכך (בכל אופן, לא הוכח אחרת). לא זו אף זו, אם סבר המנוח שסכום הביטוח אינו משקף את המוסכם, הרי שהיה ביכולתו לפנות למבטחת ולהסב תשומת לבה לעובדה שהפוליסה אינה משקפת את המצב לאשורו. ראוי לזכור, כי גם אם המנוח לא שלט היטב בשפה העברית יכול היה להיעזר בצד שלישי על מנת לוודא כי יש התאמה בין היקף הביטוח שנתבקש לבין מה שבוטח בפועל ואף סביר להניח כי לא התקשה לקרוא סכומים שנכתבו בספרות המקובלות בעולם.   על כן, יש לחייב את המבטחת בתשלום תגמולי ביטוח בגין מות המנוח בסך 70,000 ₪. שיעור הריבית סעיף 28א לחוק חוזה ביטוח 51. התובע סבור כי יש לחייב את הנתבעת בריבית המיוחדת הקבועה בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח שכן סירובה לשלם תגמולי ביטוח נגוע בחוסר תום לב.   52. סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח קובע לאמור: "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לעניין זה, "ביטוחים אישיים" - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש) ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות".   53. עולה אפוא מהוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח כי חיוב מבטח בריבית מיוחדת מסורה לשיקול דעת בית משפט. סיבת הדחייה במקרה דנן נעוצה בטענת המבטחת כי המנוח הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו והסתיר ממנה בכוונת מרמה עובדות מהותיות שהיה בהם כדי להשפיע על חבותה לרבות נכונותה להתקשר עמו בחוזה ביטוח. אמנם נכון, במקרה דנן נדחתה טענה זו של המבטחת. עם זאת, גם נימוק משפטי בגינו סבור מבטח בתום לב כי אינו חייב בתשלום תגמולי ביטוח יכול להוות נימוק שלא לחייב בריבית מיוחדת. (ראה ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד ישר מנשה פ"ד מט(2), 749 מפי השופט אנגלרד והפסיקה והספרות המוזכרים שם).   54. בענייננו, דחתה המבטחת את תביעת המנוח בטענה כי הסתיר ממנה מידע חיוני. ואמנם, הצעת הביטוח אינה משקפת את המצב לאשורו שכן גם בהתקבל טענות המנוח כי לא חלה בחלק מהמחלות הנטענות על ידי המבטחת הרי שאין חולק כי מצבו הרפואי היה שונה בתכלית מהתמונה המתקבלת מעיון בהצעת הביטוח. נכון הדבר שטענות אלו של המבטחת נדחו על ידי ברם אין לומר כי על פניהן טענות המבטחת משוללות יסוד.   55. בנסיבות אלו, איני סבורה כי המקרה הנדון מצדיק הפעלת שיקול דעת וחיוב המבטחת בריבית מיוחדת. תגמולי הביטוח שייפסקו ישאו אפוא ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה) בלבד.   ביחס לתגמולי ביטוח בגין תקופת אי-כושר לעבודה שהיו צריכים להשתלם למנוח מידי חודש יתווספו ריבית והפרשי הצמדה מאמצע התקופה, שהיא יום הגשת התובענה המקורית. ביחס לתגמולי ביטוח בשל מות המנוח יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום בו הגיש את התביעה למבטחת. סוף דבר 56. אני מחייבת אפוא את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 70,000 ₪ כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מיום 20.7.03 ועד ליום מתן פסק הדין. כן תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 158,046 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 13.3.05.   כן אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 20% מהסכום הפסוק.   התובענה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית. אין צו להוצאות ביחסים בין התובעים לבין הנתבעים 2 ו-3.   הסכומים הללו ישולמו תוך שלושים יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן ישאו הסכומים שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.     חברת ביטוחהצהרת בריאותמסמכיםרפואהפוליסהאי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)