כריתת חוזה תום לב במשא ומתן

להלן סקירה משפטית בנושא כריתת חוזה תום לב במשא ומתן: בע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט נפסק כדלקמן: "החובה לקיים חוזה בתום לב ובדרך מקובלת, חובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), בדומה לחובה לנהוג כך במסגרת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לפי סעיף 12(א) של החוק הנ"ל, חלה על כל אדם, בין אם הוא עושה כן בשמו ובין אם עושה כן עבור אחר. "הצד" שעליו חלה החובה האמורה יכול שיהיה לא רק "הצד" לכריתת החוזה, אלא גם הצד לניהול המשא ומתן, והיותו שלוחו של אחר, אינה פוטרת אותו מחובה זו." סעיף 12 לחוק החוזים מחייב את הצדדים למשא ומתן לקראת כריתת חוזה לנהוג זה כלפי זה בדרך מקובלת ובתום לב. פעמים רבות מוצאת החובה לנהל משא ומתן בדרך מקובלת ובתום לב את ביטויה בהטלת חובה על צד אחד למשא ומתן לגלות עובדות מסוימות לצד שעמו הוא מנהל את המשא ומתן. חובה זו היא חובה אקטיבית והיא תוטל ביחס לעובדות, שעל-פי הנסיבות ניתן היה לצפות שהאדם המנהל את המשא ומתן, יגלה אותן לצד שכנגד. חובת הגילוי של פרטים מהותיים היא חובה שקמה בשגרה ואינה מותנית בקיום יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים למשא ומתן (ראו לעניין זה: ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 697-696 (1983); ע"א 144/87 מדינת ישראל נ' אינג' פבר, חברה לבנין, פ"ד מד(3) 768, 778-776 (1990); ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי (תשס"ה), בעמ' 151-149). לעניין החובה לכריתת חוזה ולקיומו בתם לב נקבע בע"א 2239/06 אילן אמיר חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית הרצליה, , כדלקמן: " עקרון תום הלב - כעקרון כללי - מורה כי "השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר". גרימת עיכובים בלתי סבירים בהשלמת החוזה עשויה להוות חוסר תום לב בקיום חוזה והפרה של החוזה. אין הכרח בקיום הוראה מפורשת בחוזה כדי להביא לתוצאה זו. ודוק: לא עצם היעדרה של הוראה מפורשת בעניין זה בחוזה מהווה חוסר תום לב. חוסר תום הלב טמון בפגיעה בהצלחתו של החוזה שתוכנן ובאינטרסים של הצד השני." כן ראה: ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס, , כדלקמן: "אחד מתפקידיו של עיקרון תום הלב הוא לרכך את נוקשותו של הקשר החוזי על רקע הנסיבות המיוחדות שנוצרו לגבי קשר זה", וכן כי "... חובת תום הלב מחייבת כל אחד מן הצדדים לחוזה לנהוג ביושר, הגינות ומוסר תוך הגשמת ציפיותיו הסבירות של הצד השני לחוזה אשר ניצב מולו. מידת תום הלב אינה מידה של חסד ולא של "חסידות"... אין עניינה באלטרואיזם או בביטול חשיבות מאווייו של האחד על חשבון אלה של השני. כל תכליתה, אם נבקש למצות בקצרה, הינה ליצור בסיס משפטי - נורמטיבי המחייב את הצדדים לנהוג אחד בשני באותו האופן בו היו מצפים ורוצים שהאחרים ינהגו כלפיהם...". ראה עוד ספרה של פרופ' גבריאלה שלו, "דיני חוזים- החלק הכללי",דין-הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה-2005, עמ' 99-107 : "אין לקרוא את התיבה "בדרך מקובלת ובתום לב" ככוללת שני תנאים מצטברים, שני המונחים "דרך מקובלת" ו"תום לב" קובעים אמת מידה אחת, יחידה ואחידה... הדרישה לנהוג "בדרך מקובלת ובתום לב" מתמצית בדרישה לנהוג בתום לב כאשר הדרך המקובלת אינה אלא אמת מידה אובייקטיבית ליישום דרישה זו... מבחן תום הלב הוא אפוא מבחן אובייקטיבי, שתוכנו התחשבות סבירה ומקובלת בזולת. עם זאת משמשים במבחן גם יסודות סובייקטיביים כמו טיב העסקה ואופי הצדדים... קשיי הגדרתו של עקרון תום הלב נובעים גם מכך שעקרון זה אינו מכתיב מראש אורחות התנהגות, אלא רק שולל התנהגויות מסוימות...למשל: מפסק דין הקובע כי מוכר שלא גילה פגם בממכר פעל בחוסר תום לב, ניתן ללמוד את חובת הגילוי של עובדות מהותיות. עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים בא להורות על קיומו וביצועו של חיוב מחיובי החוזה בדרך עשית הישר והטוב ומתוך רצון לקיים את כוונתם של הצדדים לחוזה לפי רוחו של החיוב... מבחינה אנליטית נמנית חובת הגילוי בתקופת החוזה על היבטיה הבולטים של החובה להימנע מפגיעה ברוח העסקה ובמטרתה".תום לבתום לב במשא ומתןחוזהמשא ומתן