##הגנת פרסומים במסגרת הליך משפטי לפי חוק איסור לשון הרע## התביעה בעניין ##ת"א 56502-01-17 לחיאני נ' סדובסקי## עוסקת בדחיית תביעה שכנגד בגין לשון הרע, וזאת עקב תחולתן של הגנות המוקנות בחוק על פרסומים אשר בוצעו במסגרת הליך משפטי וכן על דיווחים שנעשו לגביו. המסגרת הנורמטיבית של חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מציבה מספר סעיפים המקנים הגנה מפני אחריות אזרחית או פלילית בגין פרסומים שונים. בפרט, נקבע בסעיף 13(5) לחוק כי פרסום שנעשה על ידי שופט, חבר בית דין דתי, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שבוצע תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, אינו משמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. הוראה זו משתרעת גם על פרסום המבוצע על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, כאשר הפרסום נעשה תוך כדי הדיון כאמור. לצד הוראה זו, סעיף 13(7) לחוק מעניק הגנה לפרסום של דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע בישיבה פומבית במסגרת ההליכים המפורטים, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21 לחוק. כפי שעלה מן הדיון המשפטי, הגנות אלו מעניקות מעטה הגנתי הן לפרסומים המבוצעים בתוך ההליך השיפוטי עצמו על ידי הגורמים המעורבים בו, והן לפרסומים המבוצעים מחוץ לכותלי בית המשפט אשר נועדו לספק סקירה ודיווח על ההתרחשויות שהיו בהליך. ##מבחן החסינות המוחלטת בפרסומי לשון הרע בהליכים שיפוטיים## במסגרת הדיון בתיק ##רע"א 1104/07 חיר נ' גיל## הובהר כי החיסיון אשר מוענק לפרסומי לשון הרע הנעשים תוך כדי דיון שיפוטי לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע הינו חיסיון מוחלט. כפי שצוין בנסיבות העניין, החסינות המוחלטת הקבועה בסעיף זה פורסת את כנפיה אף על פרסומים אשר קדמו לפתיחתו הרשמית של ההליך בבית המשפט, וזאת כל עוד קיים קשר ברור ביניהם לבין ההליך העתידי, כדוגמת מכתב התראה הנשלח בטרם הגשת תביעה. הרציונל העומד מאחורי קביעת החסינות נדון בהרחבה, כפי שהוזכר גם בעניין ##ת"א 25367-08-22 ספקטור נ' סלברייט די.איי בע"מ##. על פי המתואר, תכליתה של ההגנה המוגדרת בסעיף 13(5) לחוק הינה למנוע מצב שבו ירחף איום של תביעת לשון הרע מעל הגורמים המשתתפים בדיון השיפוטי. האיום בתביעה עלול להוות גורם מצנן על התבטאויות בגדרי ההליך המשפטי ולמנוע מבעלי הדין, עורכי הדין, העדים והשופטים להתבטא באופן חופשי לחלוטין במהלך בירור המחלוקת. בשל כך, נקבע כי החסינות הניתנת לפי סעיף זה הינה מלאה ואינה מסויגת בדרישות כגון אמיתות הפרסום, היעדר זדון או רלוונטיות של הדברים שנאמרו. ##תחולת החסינות על התכתבויות וסעדים בגין שימוש לרעה בהליכי משפט## בתיק ##ת"א 61602-09-22 מזרחי נ' אורדן## נדונה תביעה לחיוב הנתבע בפיצוי כספי בסך של 144,000 ₪ מכוח חוק איסור לשון הרע, בגין שני פרסומים שלטענת התובע היוו לשון הרע ובוצעו במסגרת הליך משפטי קודם. בנוסף, נכללה בתביעה דרישה לחיוב בפיצוי בסך של 50,000 ₪ מכוח תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, בטענה לשימוש לרעה בהליך משפטי בעצם הגשת תביעה נגד התובע באותו הליך קודם. על פי המתואר בתיק, בהחלטה מיום 11.8.21 נקבע כי יש לדחות על הסף את חלק התביעה שכנגד אשר עסק בפרסום לשון הרע במסגרת כתב התביעה. הדחייה התבססה על הוראות סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ועל ההלכה שנקבעה בעניין ##בר"ע 1104/07 חיר נ' גיל##. כפי שעלה מן הדיון, נקבע כי סעיף 13(5) לחוק חל גם על התכתבויות שנערכו במסגרת הליך משפטי, ולפיכך מוקנית לפרסומים אלו הגנה מפני תביעת לשון הרע. מקרה נוסף שבו נבחנה טענת החסינות הינו ##ת"א 25367-08-22 ספקטור נ' סלברייט די.איי בע"מ##, שם הוגשה בקשה על ידי הנתבעת לסילוק תביעת לשון הרע על הסף. הנתבעת טענה כי הפרסום המדובר חוסה תחת ההגנה המוחלטת של סעיף 13(5) לחוק. במסגרת זו הוזכר כי הוראת החוק שוללת את קיומה של עילה אזרחית או פלילית בגין דברים שנאמרו או נכתבו על ידי בעלי הדין, באות כוחם, עדים או גורמים שיפוטיים במהלך הדיון. ##החלת חסינות על תסקירים ודיווחים במסגרת הליכים בענייני משפחה## בתיק ##תא"דמ 19423-02-23 אזולאי נ' טל## נדונה תביעת לשון הרע אשר נסבה, בין היתר, על ביטויים שהופנו ונכללו במסגרת תסקיר. על פי המתואר בתיק, הביטויים שנקטה התובעת ביחס לנתבע היוו חלק מתסקיר שהוכן על פי הוראת בית המשפט כחלק חיוני ובלתי נפרד מהליך משפטי שעסק בצו הגנה. כפי שעלה מן הדיון, נקבע כי תסקיר שהוגש במסגרת הליך של צו הגנה בענייני משפחה נחשב כחלק בלתי נפרד מההליך המשפטי עצמו. כפועל יוצא מכך, עומדת לפרסומים שנכללו בו החסינות המוחלטת הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. כפי שצוין, סעיף זה שולל לחלוטין את האפשרות להגיש תביעת לשון הרע בגין פרסום הנעשה במסגרת הליך משפטי, ואין לסייג חסינות זו על ידי הוספת תנאים של היעדר זדון, אמיתות הפרסום או מידת הרלוונטיות שלו, בהתאם להלכה שנקבעה בעניין ##רע"א 1104/07 חיר נ' גיל##. ##הרחבת תחולת דיני לשון הרע על פעולות של רשויות ציבוריות ועיקולים## בתיק ##תא"דמ 8949-11-22 יצחקוב נ' עירית ירושלים## נדונה תביעה בגין לשון הרע בעקבות הטלת עיקול מנהלי על ידי רשות ציבורית. כפי שעלה מן הדיון בתיק זה, התביעה נדחתה בהיעדר הוכחת נזק ונוכח קיומו של חוב מוצדק. כפי שצוין בתיק, הפסיקה הרחיבה את תחולת דיני לשון הרע מעבר לפרסומים הקלאסיים באמצעי התקשורת, והחילה אותם גם על מצבים מורכבים יותר, כגון פעולות הננקטות על ידי רשויות ציבוריות או במסגרת הליכים משפטיים. פסק הדין תואר כנקודת ציון בפרשנות החוק בכל הנוגע לפעולות המבוצעות במסגרת הליכים אלו. עם זאת, הובהר כי הגם שקיימת הרחבה של תחולת הדין על פעולות הנעשות בגדרי הליכים משפטיים, אין קביעה גורפת כי כל פעולה שגויה תיחשב כשלעצמה ללשון הרע. בנוסף, ברשימת האזכורים הופיע התיק ##ת"א 40008-08-20 אינפואלקטריק בע"מ נ' סנדק## ברצף כראשון מבין רשימה, בעוד שהאזכורים שהופיעו אחריו ברצף הינם ##ת"א 47778-06-20 דהן נ' אושמן## ו-##ת"א 11388-12-20 צ'ורני נ' גולדפרב##. ##גבולות החסינות והשלכותיה על ניהול הליכים משפטיים## בניתוח המקרים שהוצגו עולה כי המחוקק והפסיקה ביקשו ליצור איזון בין הגנה על שמם הטוב של אדם לבין השמירה על חופש הביטוי והיכולת לנהל הליך שיפוטי תקין וללא מורא. החסינות המוקנית בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע מהווה מחסום מפני הגשת תביעות בגין דברים שנאמרים או נכתבים תוך כדי הדיון, בין אם מדובר בכתבי טענות, בהתכתבויות שנערכו במסגרת ההליך, או בראיות ותסקירים שהוגשו לפי הוראות בית המשפט. העיקרון השוזר את ההחלטות השונות מבהיר כי החסינות המוחלטת מיועדת למנוע אפקט מצנן על המשתתפים בהליך. יחד עם זאת, כפי שצוין בתיק ##ת"א 61602-09-22 מזרחי נ' אורדן##, בעלי דין המבקשים להתמודד עם התנהלות פוגענית או שימוש לרעה בהליכי משפט עשויים לעשות שימוש בכלים דיוניים אחרים, כגון תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, שעניינה איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. במקביל, כפי שעלה מתיק ##תא"דמ 8949-11-22 יצחקוב נ' עירית ירושלים##, בכל הנוגע לפעולות של רשויות ציבוריות וצעדי אכיפה או עיקול, נדרשת בחינה של קיומו של נזק וצידוק החוב, כאשר לא כל פגם או פעולה שגויה יובילו בהכרח לקבלת תביעה בעילת לשון הרע.""" print("Word count:", len(text.split())) ''' with open("test.py", "w") as f: f.write(code) ``` ##הגנת לשון הרע על פרסומים במסגרת הליך משפטי## התביעה בעניין ##ת"א 56502-01-17 לחיאני נ' סדובסקי## עוסקת בדחיית תביעה שכנגד בגין לשון הרע, וזאת עקב תחולתן של הגנות המוקנות בחוק על פרסומים אשר בוצעו במסגרת הליך משפטי וכן על דיווחים שנעשו לגביו. במסגרת הוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מוגדרים מצבים שונים שבהם פרסום אינו משמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. בפרט, נקבע בסעיף 13(5) לחוק כי פרסום שנעשה על ידי שופט, חבר בית דין דתי, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שבוצע תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, לא יקים עילת תביעה. הוראה זו משתרעת באופן מלא גם על פרסום המבוצע על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, כאשר הפרסום נעשה תוך כדי הדיון כאמור. לצד הוראה זו, סעיף 13(7) לחוק מעניק הגנה לפרסום של דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע בישיבה פומבית במסגרת ההליכים המפורטים בסעיף 13(5), ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21 לחוק. כפי שעלה מן הדיון המשפטי, הגנות אלו מעניקות מעטה הגנתי כפול: הן לפרסומים המבוצעים בתוך ההליך השיפוטי עצמו על ידי הצדדים המעורבים בו, והן לפרסומים המבוצעים מחוץ לכותלי בית המשפט בדרך של מתן דין וחשבון הסוקר את הנאמר והמתרחש במסגרת ההליך. ##מבחן החסינות המוחלטת בפרסומי לשון הרע בהליכים שיפוטיים## במסגרת הדיון בתיק ##רע"א 1104/07 חיר נ' גיל## הובהר כי החיסיון אשר מוענק לפרסומי לשון הרע הנעשים תוך כדי דיון שיפוטי לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע הינו חיסיון מוחלט. כפי שצוין בנסיבות העניין, ההגנה הקבועה בסעיף זה פורסת את כנפיה אף על פרסומים אשר קדמו לפתיחתו הרשמית של ההליך בבית המשפט, וזאת כל עוד קיים קשר ברור ביניהם לבין ההליך המשפטי העתידי, כדוגמת מכתב התראה הנשלח בטרם הגשת תביעה. הרציונל העומד מאחורי קביעת החסינות נדון בהרחבה, כפי שהוזכר גם בעניין ##ת"א 25367-08-22 ספקטור נ' סלברייט די.איי בע"מ##. על פי המתואר, תכליתה של ההגנה המוגדרת בסעיף 13(5) לחוק הינה למנוע מצב שבו ירחף איום של תביעת לשון הרע מעל מי מהגורמים הנזכרים בסעיף תוך כדי דיון משפטי. האיום בתביעה בגין עילה לפי חוק איסור לשון הרע עלול להוות גורם מצנן על התבטאויות בגדרי ההליך המשפטי ולמנוע מהגורמים השונים המעורבים בהליך להתבטא באופן חופשי. בשל כך, נקבע לפי ההלכה הפסוקה כי החסינות הניתנת לפי סעיף זה הינה מלאה ואינה מסויגת בדרישות כגון אמיתות הפרסום, היעדר זדון או מידת הרלוונטיות של הדברים שנאמרו. ##תחולת החסינות על התכתבויות וסעדים בגין שימוש לרעה בהליכי משפט## בתיק ##ת"א 61602-09-22 מזרחי נ' אורדן## נדונה תביעה לחיוב הנתבע בפיצוי כספי בסך של ##144,000 ₪## מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, בגין שני פרסומים שלטענת התובע היוו לשון הרע ופרסם הנתבע על התובע במסגרת הליך משפטי קודם. בנוסף, נכללה בתביעה דרישה לחיוב הנתבע בפיצוי בסך של ##50,000 ₪## מכוח תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, בטענה לשימוש לרעה בהליך משפטי בעצם הגשת תביעה נגד התובע באותו הליך משפטי קודם. על פי המתואר בתיק, בהחלטה מיום 11.8.21 נקבע כי יש לדחות על הסף את חלק התביעה שכנגד אשר עניינו פרסום לשון הרע במסגרת כתב התביעה, וזאת לנוכח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע והלכת חיר שנפסקה ב##בר"ע 1104/07##. כפי שעלה מן הדיון, נקבע כי על התכתבויות שנערכו במסגרת הליך משפטי חל סעיף 13(5) לחוק, ולפיכך מוקנית לפרסומים אלו הגנה השוללת תביעה בגינם. מקרה נוסף שבו נבחנה טענת החסינות הינו ##ת"א 25367-08-22 ספקטור נ' סלברייט די.איי בע"מ##, שם הוגשה בקשה על ידי הנתבעת לסילוק תביעת לשון הרע על הסף. הנתבעת טענה כי בנסיבות העניין חלה הוראת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע המעניקה חסינות והגנה מוחלטת לדברים שנאמרו או פורסמו במסגרת הליך משפטי. במסגרת זו נבחנה הוראת החוק השוללת קיומה של עילה פלילית או אזרחית בגין פרסום שבוצע על ידי הגורמים המורשים תוך כדי הדיון המשפטי. ##החלת חסינות על תסקירים ודיווחים במסגרת הליכים בענייני משפחה## בתיק ##תא"דמ 19423-02-23 אזולאי נ' טל## נדונה תביעת לשון הרע אשר נסבה, בין היתר, על ביטויים שפורטו במסגרת תסקיר. על פי המתואר בתיק, הביטויים שנקטה התובעת ביחס לנתבע היוו חלק מתסקיר שהוכן בהוראת בית המשפט כחלק חיוני מתוך הליך משפטי שעסק בצו הגנה. כפי שעלה מן הדיון, הוסבר כי התסקיר הוגש במסגרת צו הגנה בענייני משפחה ונחשב כחלק בלתי נפרד מההליך המשפטי. כפועל יוצא מכך, נקבע כי עומדת חסינות מוחלטת לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. כפי שצוין, בחוק איסור לשון הרע קיימת שורה של הגנות, ובהן סעיף 13(5) השולל אפשרות להגיש תביעת לשון הרע על אודות פרסום הנעשה במסגרת הליך משפטי. על פי ההלכה הפסוקה, סעיף זה מקנה הגנה מלאה ומוחלטת, מעין "חיסיון מוחלט", לכל פרסום של דברים הנאמרים תוך כדי דיון משפטי, בלא שיש לסייג את החסינות האמורה על ידי הוספת תנאים ודרישות כדוגמת אמיתות בפרסום, היעדר זדון או רלוונטיות, כפי שנקבע בדעת רוב ב##רע"א 1104/07 חיר נ' גיל##. ##הרחבת תחולת דיני לשון הרע על פעולות של רשויות ציבוריות ועיקולים## בתיק ##תא"דמ 8949-11-22 יצחקוב נ' עירית ירושלים## נדונה תביעה בגין לשון הרע עקב הטלת עיקול מנהלי על ידי רשות ציבורית. כפי שעלה מן הדיון בתיק זה, התביעה נדחתה בהיעדר הוכחת נזק ונוכח קיומו של חוב מוצדק. כפי שצוין, הפסיקה הישראלית הרחיבה את תחולת דיני לשון הרע מעבר למקרים הקלאסיים כדוגמת פרסומים בתקשורת, והחילה אותם גם על מצבים מורכבים יותר, כגון פעולות של רשויות ציבוריות או הליכים משפטיים. פסק הדין מהווה נקודת ציון חשובה בפרשנות חוק איסור לשון הרע, במיוחד בכל הנוגע לפעולות הננקטות במסגרת הליכים משפטיים. עם זאת, בעוד שפסק הדין מרחיב את תחולת דיני לשון הרע גם על פעולות שנעשות במסגרת הליכים משפטיים, הוא אינו קובע באופן גורף כי כל פעולה שגויה תיחשב ללשון הרע. בנוסף, הוזכר התיק ##ת"א 40008-08-20 אינפואלקטריק בע"מ נ' סנדק##, המהווה אזכור מתוך רשימת פסיקה שנבחנה. ##השלכות מעשיות ואיזונים בהחלת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע## מן הניתוח המפורט של המקרים והסעיפים המופיעים בחוק עולה תמונה ברורה לגבי האיזון הנורמטיבי שהמחוקק ובתי המשפט יצרו. החסינות הניתנת לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע נועדה להבטיח את תפקודם התקין והחופשי של בעלי הדין, עורכי הדין, העדים והגורמים השיפוטיים, ללא מורא מתביעות לשון הרע עקב דברים שנאמרים או נכתבים במסגרת ההליך. הגנה זו חלה על כתבי טענות, התכתבויות בין הצדדים שנערכו במסגרת ההליך, תסקירים שהוגשו במצוות בית המשפט, ואף על מסמכים שקדמו להליך המשפטי כדוגמת מכתבי התראה, ובלבד שקיים קשר הדוק בינם לבין ההליך המשפטי. לצד זאת, כפי שעלה מתיק ##ת"א 61602-09-22 מזרחי נ' אורדן##, כאשר צד להליך טוען להתנהלות פוגענית המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, קיימים כלים דיוניים ייעודיים כדוגמת תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, המאפשרים לבחון סוגיות אלו בנפרד מעילת לשון הרע. כמו כן, כפי שצוין בעניין ##תא"דמ 8949-11-22 יצחקוב נ' עירית ירושלים##, ככל שמדובר בפעולות של רשויות ציבוריות במסגרת הליכים משפטיים או מנהליים, דוגמת הטלת עיקולים, הרחבת התחולה של דיני לשון הרע אינה מובילה למסקנה גורפת כי כל טעות או פעולה שגויה תהווה לשון הרע, אלא נדרשת בחינה של יסוד הנזק ומוצדקות החוב.לשון הרע / הוצאת דיבה