נזקים לסחורה עקב בדיקה בטחונית במכס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצוי על נזקים לסחורה עקב בדיקה בטחונית במכס: כתבי הטענות 1. על פי כתב התביעה התובעת עוסקת ביבוא ומכירה של מוצרי אריזה מפלסטיק. החל מיוני 2002 נדרש מנהל התובעת על ידי הממונה על הביטחון ברשות המסים להצהיר על כל היבוא המיועד למכירה ביהודה ושומרון ועזה וזאת ללא בסיס חוקי. החל מיוני 2005 החלה הנתבעת על פי הוראת הממונה לבדוק ולעכב מכולות שיובאו למשך ימים רבים לשם "בדיקות בטחוניות" למרות שלא יועדו ל"אזור". העיכוב נמשך כחודש וגרם לתובעת לנזקים רבים. מאז ועד היום נמשכות "הבדיקות הביטחוניות" והנזקים מוערכים ב-120,000₪ כתוצאה מאי קבלת סחורה, אי יכולת לספקה, דמי שהייה וכו'. על פי כתב התביעה שהוגש מלכתחילה הן כנגד הנתבעת והן כנגד הממונה על הבטחון באופן אישי יש להטיל אחריות הן על הנתבעת והן על הממונה אשר חרג מסמכותו. על פי החלטתו של כב' הרשם פוני מיום 23.6.06, נמחקה התביעה האישית כנגד הממונה. על פי כתב ההגנה בשנת 2002 בבדיקה אקראית נתגלה כי התובעת ייבאה לישראל טובין המיועדים לחברות פלסטינאיות הפועלות ברשות הפלסטינאית. לאחר בירור התחייבה התובעת לדווח לרשויות המכס כנדרש על פי דין על כל משלוח שיעודו הסופי באזור. ביום 1.6.05 בבדיקת מכס שגרתית התברר כי התובעת ייבאה אריזות פלסטיק המיועדות לאזור וזאת מבלי שהצהירה על כך ברשומון מיוחד של יבוא לאזור. לפיכך עוכבו הטובין, נערכה חקירה, לאחר מכן הועברו המכולות לשקוף באשדוד שם המתקן בעל יכולות שיקוף גבוהות יותר ויעיל יותר ולבסוף שוחררו המכולות. חקירת המכס העלתה כי בין השנים 2005-2003 יבאה התובעת לישראל כ-50 משלוחים המיועדים לאזור כאשר רק לגבי 7 מהם הוצהר כי הם מיועדים לאזור והם נבדקו בבדיקה ביטחונית. לטענת הנתבעת המקור הנורמטיבי להגשת הצהרה כי טובין מיועדים לרש"פ מצוי הן בהוראת סעיף 27 לפקודת המכס והן בתקנה 1 לתקנות המכס (הערכת טובין) התשל"א-1970. ההצהרה מסמנת את הרשומון הרלוונטי כרשומון שיש לבדקו בצורה מקיפה יותר שכן טובין כאלה עשויים לשמש הן מטרה אזרחית תמימה והן מטרות פוגעניות. בנוסף, על פי הסכם פריז שנחתם בין ישראל לרשות הפלסטינאית ישראל גובה עבור הרשות את מיסי היבוא בגין טובין המיובאים לישראל ומיועדים לרש"פ. מי שמייבא טובין לאזור ואינו מצהיר על כך מבצע עבירה פלילית. לנוכח הצהרת הכזב של מנהל החברה הוחלט שכל מכולה שתובא לישראל על ידי התובעת תיבדק בבדיקה ביטחונית מקיפה. על פי כתב ההגנה רשויות המכס מוסמכות לבדוק כל מכולה גם ללא מידע על הברחה (שכוללת יבוא פסול כאמור) ובענייננו ההחלטה סבירה וראויה על רקע ההתנהלות הפסולה של התובעת בעבר והצהרת הכזב של מנהלה. בכתב ההגנה מוכחשים הנזקים ונטען כי בכל מקרה לתובעת אשם בלעדי/מכריע. התובעת התרשלה ונהגה בחוסר תום לב באופן המנתק כל קשר סיבתי בין מעשי מחדלי הנתבעת (המוכחשים) לבין התוצאות. 2. מטעם התובעת הוגש תצהירו של צבי ברקוביץ בעל מניות ומנהל התובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של יורם טיבי מהל אגף הביטחון של המכס והמע"מ ברשות המסים בישראל. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב. הטענות בסיכומים 3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו לרשויות המס אין כל סמכות חוקית לבצע "בדיקות ביטחוניות" על פי לשון פקודת המכס וכל חוקי מיסי היבוא האחרים על פיהם פועלת הרשות. לצורך פעולה כפי שנעשתה בידי הנתבעת היתה צריכה להופיע הוראה חוקית מפורשת בעניין סמכות "הבדיקות הביטחוניות" שנעשות על ידי גוף שמטרותיו היחידות על פי ההלכה הן "לגבות מס ולמנוע הברחות". עוד טוען ב"כ התובעת כי גם אם היתה קמה לרשות המיסים סמכות, הרי שהטובין נשוא התביעה לא היו מיועדים "לאזור" כי אם למחסני התובעת כפי שהוצהר בתצהיר מטעמה. כיוון שכך מתייתר הצורך לבדקם פיזית ולעכבם במשך ימים ושבועות וכך לגרום נזק לתובעת. לטענת ב"כ התובעת אין בסעיף 27 לפקודת המכס סמכות המאפשרת לרשות לשאול שאלות ולחקור חקירות בקשר לייעוד הטובין. הוספת "ההצהרה" הבטחונית על ידי רשויות המס גם לא מעוגנת בסעיף 239 לפקודת המכס. לבסוף טוען ב"כ התובעת כי התובעת הוכיחה את הנזק ואין תחולה בענייננו לסעיף 23 לפקודת המכס. לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו הנתבעת פעלה בסמכות בעניינה של התובעת. תפקידיו של המכס אינם מצומצמים לגביית מיסי יבוא. המכס נושא בחובה למנוע ייבואם של טובין האסורים ביבוא, ובחובה לאכוף את דיני הייבוא והיצוא אשר בין היתר מטילים אסורים ומגבלות שונות על יבוא טובין כאלה ואחרים לישראל. הטענה כי אין למכס סמכות לבצע בדיקות ביטחוניות אינה עולה בקנה אחד עם הוראות שונות בפקודת המכס. בנושא הסדר היבוא לישראל קיימים דברי חקיקה רבים המגבילים או קובעים תנאים ליבואם של טובין לישראל. סמכויות הבדיקה והחיפוש הקנויות למכס בפקודת המכס מתייחסות בהכרח גם למניעת יבואם של טובין האסורים ביבוא לישראל או שייבואם מותנה ברשיונות ובאישורים ולא נועדו אך ורק על מנת להבטיח כי יגבו מיסי היבוא כסדרם כטענת התובעת. סמכויות הבדיקה והחיפוש שבסעיפים בפקודת המכס הדנים בחיפוש ובדיקת טובין הן רחבות ואין בהן כל הגבלה או צמצום התוחמים את עילת הבדיקה לגלוי טובין שלא שולם בגינם מס. הסמכות כוללת בדיקה וחיפוש אחר טובין שאין לייבאם לישראל כלל או שניתן לייבאם בכפוף להשגת רשיונות או היתרים מוגדרים. סמכות המכס לבדוק את חוקיות היבוא של הטובין המיובאים נסמכת גם על הוראת סעיף 8 לפקודת היבוא והיצוא. על כן לטענת הנתבעת המכס פעל כדין עת דרש לבדוק את המכולות שייבאה התובעת על מנת לבדוק אם אינן מכילות טובין האסורים ביבוא או העשויים לשמש גורמים עוינים ברש"פ. לטענת הנתבעת למכס נתונה הסמכות לבדוק את הטובין ללא קשר לשאלה האם הייתה מוטלת על התובעת החובה להגיש רשימון אוטונומיה ולהצהיר על יבוא טובין לרש"פ. די בכך שנתגלה על ידי המכס שהטובין שייבאה התובעת יועדו לרש"פ וכי לקוחותיה של התובעת הינם עוסקים ברש"פ על מנת להקים עילה לבדיקת הטובין, וזאת כדי לבדוק האם הוברחו במכולות אמצעי לחימה או טובין אחרים שייבואם הוגבל או נאסר. עם זאת, הסמכויות במקרה דנן מעוגנות גם בחובה שהוטלה על התובעת להצהיר שהטובין מיועדים לצריכה ברש"פ במסגרת רשימון היבוא וההצהרה הנלווית לו, חובה שהתובעת הפרה חזור והפר. לטענת ב"כ הנתבעת דרישת ההצהרה לרשויות המכס טעמה כפול. ראשית, ההצהרה מסמנת את הרשימון הרלבנטי כרשימון שיש לבדקו בדיקה מקיפה יותר. שנית, ההצהרה מאפשרת גביית מסים עבור הרש"פ והעברתם אליה. יבואן המייבא טובין לאזור ואינו מצהיר על כך לרשויות המכס, מבצע בכך עבירה פלילית. סבירות בדיקת הטובין שייבאה התובעת מתעצמת לנוכח העובדה שהתובעת כעולה מהחקירה שנעשתה ייבאה 50 משלוחים שיועדו לרש"פ ונבדקו רק 3 מהם בבדיקה ביטחונית. משקיימת סמכות נשמט כל הבסיס לתביעה שכן לא נטען על ידי התובעת כי הסמכות הופעלה על ידי הנתבעת בחוסר סבירות. פקודת המכס מעניקה חסינות למדינה מפני נזק שנגרם לטובין שהיו בפיקוח המכס זולת אם הנזק נגרם ביודעין. הפקודה גם מטילה את עלויות ההובלה של טובין לצורך בדיקה על בעל הטובין. לטענת הנתבעת התובעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים, אף לא קשר סיבתי בין התנהגות הנתבעת לבין הנזקים שנגרמו כביכול לתובעת. דיון 4. לטענת התובעת בסמכות המכס לבצע בדיקות של טובין רק לצורך גביית מס אמת ואין בסמכותו לבצע בדיקות ביטחוניות. אין בידי לקבל את עמדה זו. על פי סעיף 3 לפקודת המכס [נוסח חדש] "המנהל יהא ממונה על ניהול הענינים לפי פקודה זו". המנהל - הינו מנהל אגף המכס והבלו אשר רשאי לאצול מסמכויותיו לפקידי המכס (ר' סעיף ההגדרות וסעיף 4 לפקודה). ומהם "העניינים לפי פקודה זו"? עניינים אלו כוללים, על פי הפרק הרביעי של הפקודה, את נושא "ייבוא הטובין" כאשר סימן א' לאותו פרק עוסק ב"יבוא אסור ויבוא מוגבל". בסעיף 41 לפקודה נקבע כי "לא ייבא אדם טובין שייבואם אסור". בסעיף 43 נקבע כי "טובין שייבואם מוגבל או מוסדר אותה שעה על ידי הממשלה או מטעמה, לא ייבא אותם אדם אלא לפי ההגבלות וההסדר החלים עליהם". מהן סמכויותיהם של פקידי המכס? על פי סעיף 14 לפקודת המכס טובין יהיו נתונים לפיקוח רשות המכס "...משעת יבואם עד מסירתם לצריכה בארץ או עד ייצואם, הכל לפי העניין". על פי סעיף 16 לפקודה "פיקוחה של רשות-המכס כולל את זכותה לבדוק כל טובין הנתונים לפיקוחה". ב"כ התובעת היפנה להוראת סעיף 19(ב) לפקודה ממנה יש ללמוד לטענתו כי סמכות פקידי המכס מוגבלת "...לברר כמותם של הטובין, תיאורם ושווים...". ואולם עיון בהמשך אותה הוראה עצמה מעלה כי נאמר בה: "ואולם אם חשש פקיד המכס שאריזה מכילה טובין שהם דבר האבד, או האסורים או מסוכנים רשאי פקיד המכס לפתוח אותה בכל עת". קרי, הסמכות אינה מוגבלת לברור הכמות, התאור או השווי. יתר על כן. עיון באותה הוראה מעלה כי נועדה לעסוק במקרה המיוחד של פתיחת אריזות "מקום שהבעל או הנשגר אינו ידוע, או שאי אפשר למצאו או שאינו מתייצב בעצמו או על ידי מורשהו תוך חמישה עשר יום מיום שנכנסו הטובין לפיקוח רשות המכס...". ההוראה הכללית של פתיחת אריזות במעמד בעל הטובין או הנשגר מצויה בסעיף 19(א) שאינה כוללת כל הגבלה ככל הנוגע לתכלית הפתיחה. מרכז הכובד של הוראת סעיף 19 אינו היקף סמכויות הבדיקה כי אם הכללים ככל הנוגע לפתיחת אריזות במעמד בעל הטובין ובהיעדרו. הסמכות הכללית של פקידי המכס לצורך הפקודה מוסדרת בפרק שנים עשר אשר כותרתו: "סמכויותיהם של פקידי-מכס". בסעיף 174 המצוי באותו פרק כך נאמר: "פקיד-מכס רשאי, על אחריותו של בעל הטובין, לפתוח אריזות או לדרוש מבעל הטובין שהוא יפתח אותן; ורשאי הוא לבדוק, לשקול, לסמן ולחתום טובין הנתונים לפיקוח המכס, והוצאות הבדיקה, לרבות ההוצאות לסילוק הטובין אל מקום הבדיקה, יחולו על בעל הטובין". בהוראה זו אין כאמור כל אזכור של תכלית הבדיקה. ומהי תכלית זו? כעולה מסמכות המנהל שהואצלה לפקידי המכס, תכלית זו כוללת פקוח על כל העניינים המוסדרים בפקודה. לרבות יבוא אסור או מוגבל בהתאם לדרישות מסויימות. מסקנה זו נתמכת גם בהוראות אחרות המצויות באותו פרק שנים עשר הדן בסמכויותיהם של פקידי מכס. כך הוראת סעיף 184 קובעת את סמכות העיכוב והחיפוש של פקיד מכס אם היה לו "...יסוד סביר לחשוד שאדם נושא שלא כדין טובין הנתונים לפיקוח רשות המכס, או טובין שיבואם או יצואם אסור, מוגבל או מוסדר בדרך אחרת...". סעיף 185 קובע את סמכות החיפוש למטרות אלו בכלי הובלה ואילו סעיף 187 קובע את סמכותו של פקיד מכס לערוך חיפוש בחצרים אחר טובין מוברחים או אסורים. גם מסעיף 204 לפקודה, המצוי בפרק 13 שכותרתו "חילוטין ועונשין" והדן בסמכות החילוט של המדינה, ניתן ללמוד כי תכלית הפקודה אינה רק להסדיר גביית מס אמת, ובהתאם גם הסמכויות הנגזרות של הממונים על ישום הפקודה. 5. כיוון שהסמכות לבדוק חלה גם על טובין שיבואם אסור או מוגבל, מסתברת המסקנה כי בסמכות המכס לבצע את אותן בדיקות הרלוונטיות לתכלית האיסור או ההגבלה. על העברת טובין לשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה חלות הגבלות שעניינן בין היתר העברת כלי נשק או חומרים העשויים לשמש ליצורם (ר' סעיף 6(2) לצו יבוא חופשי, תשס"ט -2008 והצווים שקדמו לו, סעיף 2 לצו בדבר העברת טובין (יהודה ושומרון) (מספר 1252), התשמ"ח-1988 וההתרים וההגבלות שמכוחו; חוק הפקוח על יצוא בטחוני, תשס"ט-2008). כשם שלמכס הסמכות לבדוק האם יבוא מוצרים מסויימים עומד בדרישות משרד הבריאות או החקלאות או אינו מנוגד להוראות החוק הפלילי, כך למכס הסמכות לבדוק האם יבוא מוצרים שיעדם הסופי ברשות מהווה או שאינם מהווה סיכון בטחוני. 6. על פי סעיף 27 לפקודת המכס "המגיש רשמון חייב להשיב על כל שאלה בנוגע לטובין הנקובים בו, אם נדרש לכך על ידי גובה המכס או פקיד-מכס אחר". על פי סעיף 1(א) לתקנות המכס (הערכת טובין), תשל"א-1970 "בעל טובין אשר כולם או מקצתם חבי מכס, לפי ערך, ימסור לגובה המכס עם הרשימון הצהרה, בטופס שהורה המנהל, בדבר אותם טובין, אלא אם הורה המנהל אחרת". על פי סעיף 1(ב) "בעל טובין כאמור...ימסור לגובה המכס, במועד ובאופן שיורה, כל פנקס חשבונות או תעודה אחרת המתייחסים לקניית הטובין, לייבואם או למכירתם (להלן - המסמך), לרבות כל ידיעה המתייחסת כאמור". מהוראות אלו עולה סמכותם של פקידי המכס לדרוש במסגרת הרשמון פירוט בדבר יעד הסחורה. הפעלת הסמכות דרושה לא רק על מנת לאפשר את הבדיקה הביטחונית, אלא גם על מנת לאפשר גביית מס בהתאם שכן ישראל גובה עבור הרשות את מיסי היבוא בגין טובין המיובאים לישראל ומיועדים לרשות הפלסטינאית (ר' עמ' 16, שורות 13-8). הפרתן של ההוראות ככל הנוגע לרשומון עשויה להוות עבירה פלילית (ר' סעיף 212(א) לפקודת המכס). סמכותה של הנתבעת לבדוק את יעד הסחורות מעוגנת גם בהוראות אלו. 7. לטענת ב"כ התובעת גם אם קמה לרשות המסים סמכות, הרי שהטובין נשוא התביעה לא היו מיועדים "לאזור" כי אם למחסני התובעת כעולה מתצהירו של מנכ"ל התובעת. אכן על פי תצהירו של מנכ"ל התובעת המכולות יועדו למחסני התובעת (ר' סעיף 7 לתצהיר). עם זאת, על פי תצהירו של יורם טיבי בשנת 2002 התגלה כי התובעת מייבאת טובין המיועדים באופן מובהק לרשות הפלסטינאית, כאשר "מובהק" הכוונה לכך "כי על הסחורה הוטבעה כתובת ערבית אשר מעידה על המחלבות ברשות הפלסטינאית אליהן מיועדת הסחורה" (סעיף 4 לתצהיר). כעולה מתרשומת שנערכה בין מנהל התובעת לבין יורם טיבי לאחר שנמצאו מוצרים המיועדים לרשות הפלסטינאית בשנת 2002 (ר' נספח א' לתצהירו של מנהל התובעת), שאת תוכנה אישר מנהל התובעת בעדותו, לתובעת לקוחות ברש"פ (ר' עמ' 5, שורות 20-17). חלק מהיבוא מיועד אליהם. למרות שעל גבי המוצרים מופיע כיתוב מיוחד בערבית, הלקוחות אינם מעורבים ברכישה מהיצרן בחו"ל אלא מבצעים את הרכישה מהיבואן הישראלי. היבוא לרש"פ מתבצע כחלק מהיבוא הכללי לישראל ואין מכולות ספציפיות המיועדות לרש"פ. על פי התרשומת הסחורה מובלת כולה למחסן היבואן בארץ ושם נפרקת ידנית. רק אחרי הפריקה נשלחים הארגזים אל הלקוחות. עוד נאמר בתרשומת כי מנהל התובעת לא הצהיר על כך שחלק מהסחורה מיועדת לרש"פ מתוך אי ידיעה ולהבא יקפיד על כך. מעדותו של יורם טיבי עולה כי גם ביום 1.6.05 נמצא כי המוצרים אותם ייבאה התובעת מיועדים לרש"פ (עמ' 15, שורות 15-14). מנהל התובעת אישר בעדותו כי ייבא אותה תקופה מוצרים המיועדים לרשות (ר' עמ' 2, שורה 15 - עמ 3, שורה 14). למעשה מעדותו עולה כי המוצרים שנמצאו אכן היו מיועדים לרשות (ר' עמ' 6, שורות 17-1). 8. טענתו של ב"כ התובעת היא כי על אף האמור מאחר והסחורה המיועדת לרש"פ עוברת במחסני התובעת, שם נפרקת על ידי עובדי התובעת ולאחר מכן נשלחת לרשות, אין במקרה זה חובת הצהרה ככל שזו קיימת לגבי טובין המיועדים להגיע במישרין לרשות. אין בידי לקבל טענה זו. כעולה מתצהירו של יורם טיבי מטרת הבידוק הבטחוני היא חשש ולפיו מנהל התובעת "עלול ליפול קורבן לגורמים עויינים אשר ינצלו את המכולות המובאות על ידו, להברחת אמל"ח לישראל, אף מבלי ידיעתו" (ר' סעיף 9 לתצהיר). גם בעדותו ציין כי "..אחת השיטות שארגוני הטרור משתמשים בהם וגם מבריחים אחרים משתמשים בהם היא להשתמש ביבואן כפלטפורמה לביצוע הברחה גם בלי ידיעתו. במקרה זה הטובין היו משויכים במובהק לגורמים ברשפ שידעו בוודאות שהסחורה הזאת תגיע אליהם ולכן יכולים הם להשתמש בנתיב הזה לבצע הברחה לרשפ בלי ידיעתו של היבואן עצמו" (ר' עמ' 19, שורות 12-8). כשנשאל יורם טיבי האם "עצם העובדה שהטובין מפורקים במחסן היבואן והוא רואה אותם בעיניו אינו מספיק כדי למנוע חשד" השיב "הליך הבדיקה הביטחוני דורש מיומנות רבה מאוד שכן המבריחים יעשו מאמצים להסתיר את ההברחה באמצעים שונים ובשיטות שונות. המכס מפעיל מערכת שיקוף, מפעיל מריחנים וגילוי חומרי נפץ ואמצעים טכנולוגיים רבים אחרים. אין בפריקה ובטעינה של סחורה כדי להגיע לרמת בדיקה מספקת לגלוי הברחת אמצעי לחימה בפרט שפועליו של היבואן אינם מוסמכים לבצע בדיקות ביטחוניות. אני לא ידוע מי הם ומה האינטרסים שלהם ואם הם עובדים עם מלגזה או בידיים ולכן להגדיר את תהליך הפריקה אם הוא מבוצע בכלל כמספיק לבדיקה בטחונית זה לא נכון. לא רק שהבדיקה אינה מספקת אם חלילה כן היה אמל"ח היה יכול לסכן את העובדים שעוסקים בפריקה ובטעינה". (ר' עמ' 19, שורות 26-18). כעולה מעדותו של יורם טיבי, לא די בפריקת הסחורה במחסני התובעת כדי להפיג את הסיכון הביטחוני. עדותו מקובלת עלי. נכון אמנם כי לעיתים קיים קושי בהוכחת היעד הסופי של הסחורה (ר' בעניין זה את עדותו של יורם טיבי בעמ' 15, שורות 17-14) ואולם מהראיות עולה כי בענייננו היעד הסופי של לפחות חלק מהסחורה היה בשטחי הרשות. ובכל מקרה הקושי הראייתי אינו שקול מכריע בשאלת מהות ההסדר. כעולה מהתרשומת אשר נערכה בשנת 2002 וגם מעדותו במהלך הדיון, מנהל התובעת היה ער לכך שעליו להצהיר על היעד הסופי של הסחורה ברשימון גם כאשר הסחורה עוברת במחסניו. לנוכח כל האמור אין בידי לקבל את הטענה ולפיה חלה חובת ההצהרה רק כאשר הטובין מיועדים במישרין "לאזור". 9. ב"כ התובעת לא טען כי ככל שעומדת לנתבעת הסמכות לבצע בדיקות ביטחוניות וככל שיש לראות בטובין אותם ייבאה התובעת כמיועדים לאזור, הרי שאופן הפעלת שקול הדעת נעשה שלא כראוי. למעלה מן הצורך יצויין כי בשים לב לכך שבשנת 2002 התחייב מנהל התובעת להצהיר על יעד הטובין, גם כשעוברים דרך מחסניו, ואילו בבדיקת מכס שגרתית בשנת 2005 נמצא כי אינו נוהג כך, הבידוק הבטחוני אותו מפעילה הנתבעת נראה על פניו במתחם הסבירות. עוד יצויין בהקשר זה כי כעולה מהראיות גם כאשר ניתנת הצהרה בדבר יעד הטובין, מתבצעת בדיקה ביטחונית (ר' עמ' 9, שורות 30-16). 10. בהיעדר אחריות אין גם מקום לדיון בשאלת הנזק. התוצאה היא שהתביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪. מכסבדיקה בטחוניתסחורה