ניכוי פנסיית שאירים בתיק פלת''ד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי פנסיית שאירים בתיק פלת''ד / פנסיית שארים ליורשים של אדם שנהרג בתאונה / חישוב פנסיית שארים תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים: מבוא התובע מס' 1, פרופ' אליעזר להלן: "אליעזר"), יליד 1936, היה בעלה והיורש היחיד על פי צוואה של פרופ' ז"ל (להלן: "המנוחה"), ילידת 28.2.1937, שמצאה את מותה בתאונת דרכים שאירעה ביום 26.4.05. בתאונה קיפח את חייו גם אחד מילדיהם של בני הזוג, בועז ז"ל (להלן: "בועז"). התובעים מס' 3 - 14 הם ילדיו ואשתו של בועז והתובעת מס' 15, להלן: "איריס"), היא אחת מילדיהם של בני הזוג. עניינה של התובענה הוא הפיצוי המגיע לתובעים כיורשיו של עזבון המנוחה וכמי שהיו תלויים בה. תביעתו של אליעזר היא תביעתו כיורש העזבון. תביעתם של יורשיו של בועז ושל איריס הן תביעות תלויים. הנתבעת היא מבטחת הרכב שעקב השימוש בו נגרמה תאונת הדרכים. היא אינה חולקת על חבותה. אין למעשה מחלוקת על כך שהמנוחה הייתה אחת המומחים הידועים והמוערכים בתחום הרפואה הפנימית והראומטולוגיה. היא עבדה משך שנים רבות במרכז הרפואי תל אביב והייתה מנהלת המחלקה הפנימית עד לפרישתה בשנת 2002. לאחר מכן ועד למותה המשיכה לעבוד עבור קופות החולים, נתנה ייעוץ פרטי וערכה חוות דעת רפואיות. התובעים טוענים כי המנוחה הייתה עתידה לעבוד ולהשתכר מספר שנים לאחר הפטירה עד הגיעה לגיל 75 וכי היא ובעלה, אליעזר, היו תומכים בשניים מילדיהם: בועז המנוח ואסתר. הנתבעת מסכימה להנחה כי המנוחה ואליעזר היו משתכרים שכר העולה על שילוש השכר הממוצע במשק עד הגיעם לגיל 70 אך חולקת על כך שהיו ממשיכים בכך מעבר לגיל זה או ככל שהיו עובדים כי היו משתכרים בהיקף הנטען. באשר לפיצוי לתלויים טוענת הנתבעת כי לא הוכחה התלות הנטענת ומכל מקום ככל שהוכחה תלות שכזו גם של הילדים האחרים יש להביא גם אותה בחשבון בעת חישוב ההכנסות והקופה המשותפת. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה כיצד יש להתייחס לפנסיית השארים שמשולמת עתה לאליעזר חלף הפנסיה שהייתה משולמת למנוחה עובר לפטירתה. כפי שיפורט להלן קיבלה המנוחה פנסיה מעיריית תל אביב לאחר שנות עבודה רבות בבית החולים בסכום של כ- 10,000 ₪. לאחר פטירתה משולמת לאליעזר פנסיית שארים בסכום של כ- 6,500 ₪. עמדת הנתבעת היא כי פנסיית השארים אותה מקבל אליעזר היא בגדר טובת הנאה שצמחה לו עקב הפטירה ולכן יש לנכותה במלואה. התובעים מבקשים לראות את המנוחה כמי שקיבלה פנסיה עובר לפטירתה והמשיכה לקבל פנסיה נמוכה יותר, בשל הפטירה, המשולמת עתה לאליעזר ולכן אין משמעות להפחתה בסכום הפנסיה המשולמת שכן הכנסות המנוחה לפני ואחרי הפטירה עולות על שילוש השכר הממוצע במשק. ההסכמות והשאלות העומדות להכרעה במהלך הסיכומים עלה כי אין מחלוקת בנקודות הבאות: המנוחה ואליעזר היו משתכרים שכר העולה על שילוש השכר הממוצע עד גיל 70. המנוחה הייתה זכאית לפטור ממס הכנסה על הכנסותיה לצמיתות. אין טענה לכך שהמנוחה ואליעזר היו עובדים מעבר לגיל 75 או תומכים בילדיהם ככל שייקבע כי הייתה תמיכה מעבר לגיל זה. כמפורט להלן, בטרם ייערך חישוב הפסדם של התובעים יש לקבוע מספר קביעות הנוגעות לסוגיות באות: אופן ההתייחסות לפנסיית השאירים המשולמת לאליעזר על ידי עיריית תל אביב יפו - המעסיקה של המנוחה. בהינתן כי אין מחלוקת על כך שהמנוחה הייתה משתכרת סכום העולה על שילוש השכר הממוצע במשק עד הגיעה לגיל 70, נותרה להכרעה השאלה מה הייתה משתכרת בין גיל 70 לגיל 75 (התובעים אינם טוענים להפסד שכר לתקופה שמעבר לגיל 75). הכנסותיו הצפויות של אליעזר בין גיל 70 לגיל 75. ערך התלות של בועז המנוח ואסתר במנוחה וכיצד יש להביא בחשבון את התמיכה בעת עריכת החישוב. האם היו ילדיהם הנוספים של בני הזוג תלויים במנוחה ובאליעזר ומה שיעורה של התלות ואופן חישובה. הפיצוי עבור אבדן שירותי הרעיה והאם. הוצאות הקבורה והמצבה. פנסיית השארים - האם יש לנכותה מתוך כספי הפיצוי הנפסקים לאליעזר או שיש לראותה כסכום שבו יש להפחית את הפנסיה שהייתה המנוחה מקבלת לולא הפטירה כאמור, עובר לפטירתה קיבלה המנוחה פנסיה מעיריית תל אביב יפו ששולמה לה לאחר שנות עבודה רבות במרכז הרפואי תל אביב. סכום הפנסיה החודשית ששולמה עמד על כ- 10,000 ₪. לאחר הפטירה החל אליעזר לקבל פנסיית שארים בסכום של 6,765 ₪ לחודש. הנתבעת טוענת כי יש לנכות את פנסיית השארים שמקבל אליעזר כהטבה שצמחה לו בשל הפטירה ואת הניכוי יש לעשות לאחר חישוב הפסדי העזבון והתלויים ולהפחית מתוך הסכום לו זכאי אליעזר. עוד מוסיפה הנתבעת כי לכאורה היא חשופה לתביעת ההשבה של עיריית תל אביב בגין הסכומים המשולמים לאליעזר בעקבות פטירתה של המנוחה. התובעים מביטים על פנסיית השארים באופן שונה. לשיטתם מדובר באותה פנסיה שקיבלה המנוחה שהופחתה לאחר הפטירה ולכן יש לראות את פנסיית השארים כפנסיה שקיבלה המנוחה ואשר פחתה עם הפטירה. הם מציעים להפחיתה מסכום הכנסות המנוחה כך שבמקום הפנסיה המלאה ששולמה תובא בחשבון פנסיית השארים. נוכח מגבלת שילוש השכר הממוצע במשק - ממילא להפחתה לא תהיה משמעות. התובעים הפנו בהקשר זה לפסק דינו של כב' השופט י' ענבר בת.א. (י"ם) 6349/04 עזבון המנוח ח' א' נ' א' א' ומנורה (, 2008) (להלן: "מנורה"). באותו פסק דין מפנה בית המשפט לפסק דין נוסף שניתן בבית המשפט המחוזי (כב' השופטת (כתוארה אז) י' צור) בת.א. (י"ם) 708/94 עזבון המנוח חנוך קורן נ' המגן חברה לביטוח (, 1996) (להלן: "קורן"). התובעים למדים מפסקי הדין כי עמדתם היא הנכונה והיא זו שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי באותם מקרים. פסק דינו של כב' השופט ענבר בעניין מנורה דן במצב שבו קיבל האלמן פנסיית שארים ממבטחים. לא הייתה מחלוקת כי יש לנכות את הפנסיה עד למועד שבו הייתה המנוחה מגיעה לגיל 64 אלא באשר לשאלה האם יש להמשיך ולנכות את פנסיית השארים לאחר מועד זה. בית המשפט המחוזי קבע כי 'על פי ההלכה הפסוקה, אין לנכות את שוויים של דמי הפנסיה שהיו מגיעים לידי הנפגע ממילא, היינו אלה שהיה מקבלם לאחר הגיעו לגיל הפרישה' (פסקה 46). מבחינה עיונית ראה השופט ענבר את פנסיית השארים המשולמת בתקופה שלאחר הגיע המנוחה לגיל 64 ככספים שהיו מגיעים ממילא למנוחה ולכן הורה כי אין לנכותם. בעניין קורן דנה כב' השופטת (כתוארה אז) י' צור ושם קבעה קביעה דומה ולפיה יש לנכות את כספי פנסיית השארים אך 'אין לנכות את שווים של דמי הפנסיה שהיו מגיעים למנוח אלמלא התאונה, היינו אלה שהיו מקבלים אחרי הגיעו לגיל הפרישה... אשר לתקופה שמעבר לגיל הפרישה - אין מקום לנכות את הפנסיה המוקטנת שתשולם שכן זו אינה נובעת מהפגיעה אלא מהזכויות שצבר המנוח' (פסקה 5). בשני פסקי הדין עולה כי עמדת בית המשפט המחוזי הייתה כי כאשר פנסיית השארים משולמת חלף פנסיה שהיה המנוח זכאי לקבלה עם הגיעו לגיל הפרישה אין לראותה כטובת הנאה עצמאית שיש לנכותה להבדיל מהכספים שהיו משולמים מקרן הפנסייה עד הגיע המנוח לגיל הפרישה אותם יש לנכות. הנתבעת מצדה מפנה לפסק דינה של כב' השופטת ו' מרוז בת.א. (ב"ש) 4289/05 עזבון המנוח מרדכי שחר ז"ל נ' גולן לוי (, 2009) שם דן בית המשפט המחוזי בעזבונו של מי שקיבל עובר לפטירתו פנסיה מצה"ל (בהיותו בן 58). לאחר מותו החלה האלמנה לקבל פנסיה בשיעור של 60% מהפנסיה לה זכה בחייו. בית המשפט המחוזי מצא כי יש לפסוק לעזבון את מלוא סכום הפנסיה שהיה מקבל עד גיל הפרישה ובמקביל לנכות את סכום הפנסיה המשולמת כפנסיית שארים מסכום הפיצוי שנפסק. כב' השופטת מרוז מציינת כי 'הגם שדרך החישוב המוצעת על ידי התובעים אינה משוללת היגיון, הרי שיש לדחותה ולו מהטעם שהיא נוגדת את רוח הפסיקה. יתירה מזאת סעיף 86 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) אינו חל על המקרה הנדון, שכן עניינו בגמלה שמקורה בחוזה - גמלה שאינה רלוונטית לענייננו' (פסקה 11). בחינת טענות הצדדים והאמור בפסקי הדין הביאה אותי למסקנה כי יש לקבל את עמדת הנתבעת המורה על ניכוי פנסיית השארים מתוך כספי הפיצוי אך במקביל יש להביא בחשבון במסגרת חישוב הכנסת המנוחה כי היא עצמה הייתה מקבלת את הפנסיה עד לתוחלת חייה. פנסיית השארים המשולמת לאליעזר אינה זהה עיונית לסכום שהמנוחה הייתה מקבלת לולא הפטירה. מדובר בשתי זכויות עצמאיות: זכותה של המנוחה לקבלת פנסיה - אשר מובאת בחשבון בחישוב הפסדיה בשנים האבודות - והזכות העצמאית שצמחה לאליעזר עם פטירתה של המנוחה כשארה. התשלום המבוצע לו במישרין על ידי העירייה הוא תשלום עצמאי ולא המשך תשלום מופחת של הפנסיה שקיבלה המנוחה עד לפטירתה. מבחינה זו אני סבור כי מדובר בשני תשלומים שונים ולא בתשלום אחד שפחת לאחר הפטירה. במצב הדברים הרגיל המשמעות שיש להבחנה זו אינה רבה אך במקרה זה דומה כי דרך החישוב לה טוענים התובעים היא דרך מלאכותית שכל תכליתה לעקוף את מגבלת שילוש השכר הממוצע במשק. משזו מסקנתי אין גם מקום להקפאת הסכום ולא לניכויו כמבוקש על ידי התובעים בהודעתם מיום 27.1.10. לסיכום, לדעתי החישוב כפי שיעשה להלן, היוצא מנקודת הנחה שהמנוחה הייתה ממשיכה ומקבלת את הפנסיה למשך מלוא תוחלת חייה, אך מנגד מביא בחשבון ניכוי של הסכום המשולם לאלמן כפנסיית שארים, הוא החישוב הנכון, גם אם משמעותו נגיסה משמעותית בסכום הפיצוי נוכח ההשלכות שיש למגבלת שילוש השכר הממוצע במשק. הכנסותיה הצפויות של המנוחה מהגיעה לגיל 70 ועד לגיל 75 והכנסותיו של אליעזר כאמור, המנוחה הייתה רופאה בתחום הרפואה הפנימית. החל משנת 1987 היא עבדה כמנהלת מחלקה בבית החולים איכילוב ובשנת 2002 פרשה לגמלאות. לאחר פרישתה היא עבדה בקופות החולים מכבי ולאומית וכן הכינה חוות דעת פרטיות, עבדה עבור משרד הבריאות וייעצה לגורמים שונים. הכנסותיה של המנוחה עובר לפטירתה היו: תחום ינואר אפריל 2005 2004 2003 עיריית תל אביב יפו 40,518 129,419 129,660 מכבי שירותי בריאות 125,060 243,446 236,760 קופת חולים לאומית 14,234 52,392 49,525 חברת איילון 0 0 6,608 משרד הבריאות 3,342 9,190 16,264 ייעוץ ומתן שירות ללקוחות פרטיים 21,000 8,026 0 סה"כ 204,154 444,477 440,820 ממוצע חודשי 51,038 37,040 36,735 אליעזר מתאר בתצהירו כי המנוחה ניהלה סדר יום עמוס מאוד לאחר פרישתה שכלל מתן שירות רפואי ללקוחות פרטיים, לקופות החולים השונות, למשרד הבריאות וכן הכנת חוות דעת פרטיות. הוא מציין כי המנוחה יכולה הייתה להמשיך ולעבוד עד גיל 75 ולהשתכר שילוש השכר במשק וזאת במיוחד נוכח היות תחום העיסוק שבו עסקה תחום המצריך שימוש במוח ולא יכולת גופנית. התובעים טוענים כי יש להביא בחשבון כי המנוחה הייתה ממשיכה ומשתכרת סכום העולה על שילוש השכר הממוצע במשק. עוד הם טוענים כי המנוחה הייתה ממשיכה לעבוד בשכר זה עד הגיעה לגיל 75 לפחות. הנתבעת חולקת על כך ולשיטתה ההכנסה הצפויה למנוחה לאחר גיל 70 הייתה נמוכה בהרבה ואינה עולה על 5,000 ₪ וזאת עד לגיל 72.5. לאחר הגיעם לגיל זה ההנחה היא שבני הזוג יקבלו את תשלומי הפנסיה משולמת להם. בהקשר זה נסמכת הנתבעת בין היתר על המסמכים שהתקבלו ממכבי שירותי בריאות ומהם עולה כי הקווים המנחים בכל הנוגע לגיל הרופאים הם כי סיום ההתקשרות ייעשה עד לגיל 68. התובעים מפנים לכך שבאותו מסמך דובר על אפשרות לחריגה מקביעה זו במקרים חריגים כאשר קיימת 'הערכה מקצועית גבוהה של הרופא לאורך זמן והעדר תביעות ותלונות'. כפי שנקבע גיל הפרישה הוא אחת מהחזקות הקיימות בפסיקה אשר ניתן לסתור אותן במקרים המתאימים (ע"א 7942/99 עזבון המנוח צבי אבני נ' ישיר איי די איי חברה לביטוח, פ"ד נה (2) 511, 514 (2001)). במקרה שבפני אני סבור כי החזקה של גיל הפרישה נסתרת וכי יש לראות את המנוחה ואת אליעזר כמי שהיו משתכרים שכר העולה על שילוש השכר הממוצע במשק עד גיל 75 כנטען על ידי התובעים. למסקנה זו הגעתי בשל השיקולים הבאים: עיון בתצהירו של אליעזר ובתצהיריהם של עמיתיה של המנוחה שהוגשו ללא חקירה נגדית מעלה כי המנוחה הייתה מומחית מהמעלה הראשונה בתחומה, הגיעה להישגים רבים והדעת נותנת כי הייתה ממשיכה בעיסוקיה פרק זמן ארוך ככל שניתן. אף אם ניתן להניח כי ביחס לאחת מקופות החולים, מכבי שירותי בריאות, כי זו אינה ממהרת להעסיק רופאים שגילם עולה על 70 אין הדבר חל בהכרח על המנוחה ואני נוטה להעריך כי נוכח כישוריה ויכולותיה הייתה המנוחה יכולה להימנות על אותם חריגים אשר העסקתם הייתה נמשכת. בהתחשב ברמת ההכנסה של המנוחה ושל אליעזר לפני האירוע שעלתה בהרבה על שילוש השכר הממוצע אני מניח כי גם אם העסקת המנוחה על ידי קופת החולים הייתה נפסקת היא הייתה מוצאת מקורות הכנסה אחרים, מרחיבה את היקף פעילותה ביעוץ ובמתן חוות דעת פרטיות. אליעזר הוא כיום בן 73 ומתוך נתוני הכנסותיו עולה כי אלה עולות בפועל בהרבה על השכר הממוצע דבר התומך בהערכה שלעיל. מתוך דפוס התנהגותם של המנוחה ואליעזר מתבררת תמונה לפיה שני בני הזוג תמכו באופן מאסיבי בששת ילדיהם וסייעו להם במהלך השנים בסכומי כסף רבים ונכבדים, פעלו לסיוע ברכישת דירות, תמכו בילדים שנזקקו לעזרה באופן שוטף ועוד. בהינתן רצונם, כפי שהוא עולה מתצהירו של אליעזר וכפי שנתמך במסמכים השונים, לסייע לילדים הדעת נותנת כי המנוחה ואליעזר לא היו מפסיקים לעבוד ולהשתכר בהגיעם לגיל 70 דווקא והיו ממשיכים בכך. ההערכה כי היו עושים כן עד לגיל 75 נראית אפוא בעיני סבירה. חישוב תביעת העזבון העקרונות לחישוב תביעת העזבון הם: הכנסת המנוחה לפני ואחרי התאונה - שילוש השכר הממוצע במשק ללא ניכוי מס (7,836 X 3 = 23,508 ₪). הכנסת אליעזר לפני ואחרי התאונה - שילוש השכר הממוצע במשק לאחר ניכוי מס הכנסה (17,631 ₪). גיל הפרישה לשניהם - 75. משק הבית כולל 4 ידות: ידת המנוחה, ידתו של אליעזר, ידת הבית וידת החסכון. חישוב ההפסד הוא אפוא: תקופה ראשונה - מיום הפטירה ועד ליום מתן פסק הדין: העזבון זכאי ל ¾ מתוך הכנסת המנוחה -17,631 ₪. מסכום זה יש להפחית את ידת המנוחה בהכנסת אליעזר - ¼ - 4,408 ₪. היתרה היא -13,223 ₪ X 56 חודשים = 740,448 ₪. תקופה שנייה - מיום מתן פסק הדין ועד למועד שבו יגיע אליעזר לגיל 75 - 2011 (בהיעדר נתון לגבי תאריך הלידה המדויק יחושב התאריך לפי אמצע השנה 1.7.11) - 16 חודשים 13,223 ₪ X 15.4 = 203,634 ₪. תקופה שלישית - מיום 1.7.11 עד הגיע המנוחה לגיל 75 -28.2.2012- 8 חודשים הכנסת המנוחה ללא שינוי לפיכך הסכום 17,631 ₪. ידת המנוחה בהכנסת אליעזר לאחר הפרישה (כ- 10,000 ₪ קצבה ממשרד האוצר) - 2,500 ₪. ההפסד -15,131 ₪. הסכום המתקבל הוא 121,048 ₪ ולאחר היוון כפול 0.955 = 115,601 ₪. תקופה רביעית - מהגיעה המנוחה לגיל 75 - 28.2.2012 ועד לתוחלת חייה - 10 שנים הכנסת המנוחה - פנסיה בסכום של 10,000 ₪. ההפסד 7,500 ₪. חלקה של המנוחה בפנסיית אליעזר - 2,500 ₪. היתרה 5,000 ₪. הסכום המתקבל (מקדם - 103.56, מקדם היוון כפול - 0.9425) - 488,026 ₪. הסכום הכולל - 1,547,709 ₪. תביעת התלויים בתצהירו מתאר אליעזר כי בני הזוג תמכו בכל ילדיהם, סייעו להם ברכישת דירה ובתשלום ההלוואות. הוא מפרט כי באשר לשלושה מהילדים: איריס, דפנה ויואב נעשו העברות כספים קבועות בהוראת קבע או בתשלום חודשי: לאיריס שולם סכום של 1,500 דולר קנדי בהוראת קבע; לדפנה הועבר סכום של 2,500 ₪ בהוראת קבע וליואב שולם עד לפטירת המנוחה סכום של 4,000 ₪ לחודש ועתה הופחת הסכום ל- 3,000 ₪. באשר לתמיכה בבועז ובמשפחתו מציין אליעזר כי המנוחה והוא העבירו תשלומים על פי הצורך והוא מזכיר העברות בנקאיות של 90,000 ₪ ו- 40,000 ₪. לתצהירו צורפו אישורים שונים על העברות כספים מעת לעת לבועז ולמשפחתו. אישורים אלה מצביעים על העברות שונות של כספים, באופן עקבי, רצוף ומתמשך שיש בהן כדי להצביע על תלות של בועז ומשפחתו בבני הזוג. במקרה זה אין מדובר אמנם בהעברה חודשית וקבועה כפי שיש לגבי הילדים האחרים אך מדובר בתמיכה שיש להביאה בחשבון. בהינתן הסכומים בהם מדובר, בחרתי להעריך את סכום התמיכה על דרך של אומדנא בסך של 5,000 ₪ בחודש הנופל מעט מהסכום שבו נתמכה איריס ועולה מעט על הסכום שבו נתמך יואב וזאת בהינתן ההיקפים שהוכחו. לסיכום, על יסוד הראיות שהובאו נראה כי נעשתה תמיכה קבועה ונמשכת בארבעה מהילדים וכי על אף גילם הבוגר של ילדים אלה יש לראותם כתלויים. בהקשר זה אני מקבל במלואה את עדותו של אליעזר ומוכן להניח כי אליעזר והמנוחה היו ממשיכים לתמוך בארבעת הילדים עד הגיעם לגיל 75. באשר להיקף התמיכה יש להביא בעת החישוב כי התמיכה בתלויים השונים הייתה: בבת איריס - 5,500 ₪. בבן בועז ז"ל - 5,000 ₪ בבת דפנה - 2,500 ₪ בבן יואב - 4,000 ₪. בהיעדר ראיות אחרות לא מצאתי להניח כי התמיכה במי מהילדים הייתה פוחתת בשלב מוקדם יותר. באשר לאופן הבאת התמיכה בתלויים בעת חישוב ההכנסה המשותפת מקובלת עלי טענת הנתבעת כי יש לחלקה בין המנוחה לבין אליעזר ובעניין זה אני מקבל את החישוב שעשה בא כוח הנתבעת לפיו חלקה של המנוחה בתמיכה בתלויים צריך לעמוד על 58.5% וחלקו של אליעזר על 41.5% וזאת בהתחשב בכך שההכנסה הפנויה של המנוחה הייתה גבוהה יותר בשל הפטור ממס. עוד אני סבור כי יש להפחית את התמיכה בתלויים באופן יחסי כך שתחילה יחולץ חלקה היחסי מהכנסת המנוחה ובהתאם תחושב התמיכה לפי אותו חלק יחסי משילוש השכר הממוצע במשק. לפיכך, יש להעריך תחילה את גובה ההכנסה הצפויה של המנוחה באותם שנים ללא קשר למגבלת שילוש השכר הממוצע במשק, לחלץ ממנה את חלקו היחסי של כל אחד מהתלויים ובהתאם לגזור את החלק האמור מתוך שילוש השכר הממוצע במשק. בהינתן כי מתוך נתוני ההכנסות של המנוחה כפי שפורטו לעיל ניתן להעריך כי ההכנסה החודשית הממוצעת היא כ- 40,000 ₪ לחודש, חלקה היחסי בתמיכה בתלויים הוא 58.5% ולכן סכום התמיכה החודשי בו תמכה המנוחה בתלויים הוא 10,000 ₪ (58.5% מתוך 17,000 ₪). החלק היחסי בתמיכה אותו יש לחשב הוא רבע. סכום התמיכה הכולל, לאחר התאמתו למגבלת שילוש השכר הממוצע במשק, - 23,508 ₪ הוא רבע - 5,877 ₪. חלקו של כל אחד מהתלויים בסכום הוא: איריס - 1,901 ₪. יורשי בועז - 1,728 ₪. דפנה - 865 ₪. יואב - 1,383 ₪. לאור האמור לעיל יש לפסוק לתלויים פיצוי בשיעור הפסד התמיכה שנגרם להם כמפורט לעיל בשל אי תשלום חלקה של המנוחה בתמיכה זו. באשר לאיריס - חלקה של המנוחה בתמיכה עומד על 1,901 ₪. איריס זכאית לתשלום סכום זה במכפלת החודשים שחלפה מאז הפטירה (56 חודשים) ובסה"כ - סכום של 106,456 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה. עוד זכאית איריס לסכום זה עד המועד שבו הייתה המנוחה מגיעה לגיל 75 (28.2.2012 - מקדם היוון -23.26-44,217 ₪. באשר לבועז - זכאים יורשיו לתמיכה בסכום של 1,728 ₪. החישוב באשר לעבר הוא 96,768 ₪. לגבי העתיד מדובר בסכום של 40,193 ₪. לתשלומי העבר יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה. ניכוי התמיכה בתלויים מהפיצוי לעזבון כמפורט לעיל, מתוך ההכנסות המשותפות של בני הזוג היו שניהם תומכים בארבעה מילדיהם. בהינתן כי תמיכה זו הייתה משולמת מתוך הכספים שהמנוחה הייתה משתכרת לאחר ניכוי ידת הקיום שלה יש להפחית מהפיצוי את הסכום שהיה משולם לתלויים. נוכח האמור לעיל יש להפחית מתוך סכום הפיצוי אותו מקבל העזבון את הסכום המשולם לתלויים (כל התלויים ולא רק התלויים שתבעו). סכום זה הוא 5,877 ₪ לחודש. החישוב באשר לעבר הוא - 329,112 ₪ (לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה) ולעתיד - 136,699 ₪. סכום ההפחתה בכפוף לתוספת הריבית הוא 465,811 ₪. מתוך הקביעות שבפסק הדין עולה כי יואב ודפנה, שאינם תובעים, זכאים לפיצוי ומוצע לנתבעת לשלם להם את הסכום המגיע להם לפי החישוב שנעשה ללא צורך בהתדיינות ומבחינה זו התוצאה צריכה להיות מאוזנת. אבדן שירותי אשה בתצהירו מתאר אליעזר כי הוא נזקק כיום לעזרה רבה יותר בבית בהיקף של פעם בשבוע בעוד שקודם לכן נזקקו בני הזוג להעסקת עוזרת פעם בשלושה ארבעה שבועות. העלות השבועית היא 350 ₪. התובעים מבקשים פיצוי בסכום של 1,050 ₪ לחודש עבור אבדן שירותיה של המנוחה לבעלה. סכום זה חושב לפי הגדלת היקף העזרה מפעם בחודש לפעם בשבוע. איני סבור כי חישוב שכזה הוא החישוב המתחייב וזאת בהינתן מהערכתי שלעיל לגבי היקף העבודה של המנוחה ושל אליעזר אלמלא הפטירה ומהצורך הטבעי בשימוש בעזרה עם העלייה בגילם. על דרך של אומדן אני מעריך את הפיצוי ברכיב זה בסכום של 50,000 ₪ לעבר ולעתיד. הוצאות קבורה ומצבה התובעים הוציא סכום של 8,000 דולר עבור רכישת חלקת קבר למנוחה ולבועז וכן סכום של 8,000 ₪ עבור מצבה. אליעזר אישר בחקירתו כי הסכום הגבוה ששולם היה בשל רצונו בקבורת הנפטרים בירושלים (עמ' 7, ש' 15). אין חולק כי אכן התובעים הוציאו עבור רכישת חלקת הקבר והמצבה סכום של כ- 35,000 ₪. למרות זאת, ובהתחשב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בתביעתם של יורשיו של בועז, שההוצאה שהוציאו היא אותה ההוצאה, כי אף שיש לכבד את החלטת בני המשפחה אין להטיל על הנתבעת לשאת בעלויותיה. לפיכך יש לפצות את התובעים באופן חלקי בסכום של 20,000 ₪ כפי שנפסק בבית המשפט המחוזי. נזק לא ממוני העזבון זכאי לפיצוי עבור הנזק הלא ממוני בסכום של 45,000 ₪. ניכוי פנסיית השארים כמובהר לעיל, מצאתי כי יש לנכות את פנסיית השארים אותה מקבל אליעזר מעיריית תל אביב יפו. בהתאם לחוות הדעת האקטוארית יש לנכות סכום של 1,147,795 ₪. הנתבעת רשאית להגיש חוות דעת אקטוארית עדכנית ליום פסק הדין ובהתאם לה יתוקן סכום הניכוי. סיכום אני פוסק לתובעים פיצוי לפי הפירוט שלהלן: לאליעזר - הפסד ההשתכרות בשנים האבודות - 1,547,709 ₪ אבדן שירותים - 50,000 ₪ הוצאות קבורה ומצבה - 20,000 ₪ נזק לא ממוני - 45,000 ₪ סה"כ 1,662,709 ₪ ניכוי התמיכה בתלויים - 465,811 ₪ ניכוי פנסיית שארים - 1,147,795 ₪ סה"כ 49,103 ₪ עוד אני פוסק לאיריס סכום של 150,673 ₪ וליורשי בועז סכום של 136,961 ₪. לרכיבי הסכום המתייחסים לעבר יש להוסיף ריבית כמפורט לעיל. כן יש לעדכן את סכום הניכוי. לסכום המתקבל יתווסף שכר טרחת עורך דין תאונות דרכים בגובה של 13% בתוספת מס ערך מוסף וכן החזר של הוצאות המשפט. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעת.פנסיהתאונת דרכים