נפילה במדרגות שנמצאות בתוך הדירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה במדרגות שנמצאות בתוך הדירה: כללי 1. תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב פגם במדרגות ביתה בעטיו מעדה ונפלה. התובענה הוגשה נגד החברה אשר בנתה את הבית וזו שלחה הודעה לצד שלישי נגד קבלן המשנה שלגרסתה בנה את המדרגות, נגד מבטחה בביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים ונגד האדריכל המתכנן ומפקח מטעמה בתחום האדריכלות. האחרון שלח הודעה לצד רביעי נגד אדריכל עמו התקשר ואשר תכנן בפועל את הדירות ברם הודעה זו נמחקה בהסכמה במהלך הדיון. העובדות 2. התובעת, ילידת 1983, היתה במועד הרלוונטי קטינה בת 17 שנים. ביום 20.4.00 נפגעה בתאונה שעה שלגרסתה ירדה במדרגות ביתה, מעדה עקב פגם בהן ונפלה ארצה. כתוצאה מהתאונה נגרם לה שבר מרוסק ברגלה הימנית והיא נזקקה לטיפול רפואי. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה. 3. בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת הקימה הנתבעת (להלן: החברה או חברת כ.א.ן גולן) מיזם מגורים ברחוב צאלון בעיר כרמיאל המכונה "עירית כרמיאל" (להלן: המיזם). המיזם כלל מעל ארבעים יחידות דיור ובתוך כך עשרים ושמונה דירות קוטג' שנבנו לפי אב-טיפוס אחד. 4. התכנון הופקד בידי האדריכל בנימין לוי (להלן: האדריכל לוי), אשר מצדו התקשר בחוזה עם האדריכל מאיר גלזר, אשר בפועל תכנן את הדירות, ובין היתר, את אב-הטיפוס של הקוטג'ים. לפי דרישת החברה נותר הפיקוח העליון על עבודות האדריכלות בידי האדריכל לוי. כן התקשרה החברה עם חברת רצף תעשיות מוצרי בנייה בע"מ (להלן: חברת רצף) המתמחה בריצוף ובהתקנת מהלכי מדרגות, וזו שימשה על פי הנטען קבלן משנה לעבודות ריצוף במיזם. 5. ביום 27.8.92 התקשרו הוריי התובעת בחוזה עם חברת כ.א.ן גולן לפיו רכשו במיזם דירת קוטג' צמודת קרקע בעלת שני מפלסים. דירה זו בהיותה הדירה לדוגמה, נבנתה ראשונה והושלמה לחלוטין כבר בתחילת הקמת המיזם (להלן: הדירה). אין חולק אפוא כי טרם רכישתה ראו הרוכשים את הדירה ומצאו אותה מתאימה לצרכיהם כמות שהיא. 6. ביום 22.1.93 נמסרה החזקה בדירה לידי הוריי התובעת. במועד זה חתמו על אישור ובו פירוט הליקויים בדירה. ביום 29.10.93 שלח אבי התובעת מכתב לחברה בו פירוט של ליקויים נוספים שנתגלו בה, שאין חולק כי תוקנו. ביום 3.1.94 וביום 12.1.94 שלח האב מכתבים נוספים בהם טען לקיומם של ליקויי בנייה שונים. אין חולק, כי באף אחד מהמסמכים הללו אין התייחסות לליקוי אפשרי במהלך המדרגות. 7. ביום 20.4.00, עת ירדה התובעת מהקומה העליונה החליקה לטענתה עת דרכה על הקצה הפנימי הצר של מדרגה טרפזית המותקנת בסוף החלק העליון של מהלך המדרגות, רגלה הימנית התעקמה והיא נפלה ארצה. 8. ביום 20.8.00 פנה אבי התובעת במכתב לחברה, הודיע על קרות התאונה בה נפצעה בתו ועל הליקוי הקיים לטענתו במהלך המדרגות, ציין כי כבר בעבר בני הבית ואורחיהם נפלו ברדתם בהן בשל הפגם הקיים וביקש שנציג מטעמה יגיע על מנת לבדוק את מהלך המדרגות ולתקן את הליקוי. 9. אין חולק, כי זמן קצר לאחר פניית אבי התובעת ביקרו נציגי החברה בבית התובעת ותיקנו לבקשתו את מהלך המדרגות על ידי הגבהת חלק של הפודסט ובנייתו בגובה אחיד לשלח המדרגה הטרפזית. מהלך המדרגות 10. הדירה בת שני מפלסים. לצורך עלייה וירידה קיים מהלך מדרגות בן שמונה עשרה מדרגות המחולק לשני חלקים באמצעות משטח ביניים אופקי (פודסט) שנועד לשינוי כיוון התנועה. בחלק התחתון תשע מדרגות (כולל הפודסט שהיווה את המדרגה מספר 9, העליונה בחלק זה) ובחלק העליון עשר מדרגות. שני חלקי מהלך המדרגות מקבילים זה לזה. הפודסט היה בעל צורה מלבנית לאורך שני חלקי מהלך המדרגות ותחום על ידי קיר. מעליו בתחילת החלק העליון של מהלך המדרגות נמצאה מדרגה מספר 10 בצורת טרפז (להלן: המדרגה הטרפזית). בצד בו היה מצוי החלק הצר של המדרגה הטרפזית מותקן מעקה עשוי עץ ומהצד השני, קיר. 11. לאחר התאונה הוגבה מחצית מהפודסט הסמוך למדרגה הטרפזית, כך שכיום קיימים למעשה שני משטחים אופקים - האחד, במדרגה מספר 9 והשני במקום המדרגה הטרפזית. 12. אין חולק כיום, כי מהלך המדרגות, אשר תוכנן על ידי האדריכל מאיר גלזר (שצורף כצד רביעי ברם התובענה נגדו נמחקה בהסכמה), עונה על דרישות תקנות התכנון והבניה וכי על פי התכנון תוכנן רוחב שלח המדרגה הטרפזית בחלקה הצר ביותר ב- 18 ס"מ. רוחב המדרגה הטרפזית בחלק הצר 13. בעלי הדין חלוקים בשאלת תקינות מהלך המדרגות והתאמתו להוראות הדין כאשר כל אחד מהם מסתמך על מומחים, שחוות דעתם הוגשו בהסכמה ללא חקירת עורכיהן. התובעת מסתמכת על חוות דעת המהנדס יאיר שמאי (להלן: המהנדס שמאי) וחברת כ.א.ן גולן על זו של המהנדס נחמן ברנפלד (להלן: המהנדס ברנפלד) ושל האדריכל יצחק לזר (להלן: האדריכל לזר). 14. בסיכומיו התנגד בא כח התובעת להגשת חוות דעת האדריכל לזר, שכן לטענתו עת הגישה החברה את חוות דעת המומחה מטעמה הגישה אך ורק את חוות דעתו של המהנדס ברנפלד. לו ידע כי בכוונתה להסתמך על חוות דעת נוספת היה עומד על חקירתו בבית המשפט. אין לקבל טענה זו. כל חוות הדעת, לרבות זו של האדריכל לזר, היו בתיק בית המשפט בטרם הודיעו הצדדים על הסכמתם להגשתן. משידע אפוא בא כח התובעת על חוות דעת האדריכל לזר ולא ביקש לחקרו ואף לא הסתייג מהגשתה לא תשמע עתה התנגדותו. עם זאת ייאמר כבר עתה, חוות דעתו מהווה למעשה פרשנות הוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: תקנות התכנון והבניה), מלאכה המסורה לבית המשפט ולא למומחים שהתמחותם אחרת. זאת, גם אם במהלך עבודתם המקצועית פועלים המומחים לפי הבנתם את הוראות הדין. כאשר האדריכל לזר חיווה דעתו בסוגיית פרשנות הוראות תקנות התכנון והבניה פלש אפוא לתחום לא לו כך שממילא אין לחוות דעתו משקל של ממש. 15. בחוות דעתו מצביע המהנדס שמאי על ליקויים שונים במהלך המדרגות, שהרלוונטי לענייננו מתייחס למדרגה הטרפזית. לפי חוות דעתו, רום שלח המדרגה הטרפזית הנו 16.5 ס"מ, אורכו 91 ס"מ ועומקו במקום הרחב ביותר מגיע ל-41 ס"מ ובמקום הצר ביותר ל- 12.5 ס"מ בלבד. מידה אחרונה זו של השלח עומדת לטענתו בסטייה להוראת סעיף 3.47(ב) לתוספת השנייה של תקנות התכנון והבניה כפי שהיו בתוקף במועד הרלוונטי לפיה "שלח מדרגה טרפזית ברוחבו הצר ביותר לא יפחת מ-17.5 ס"מ". עוד הוסיף המהנדס שמאי כי זווית העלייה של המדרגות בכלל, ושל המדרגה הטרפזית בפרט, אינה אחידה. לפי המדידה שערך, נעים השיפועים בין 56% לבין 69.4%. מצב זה נוגד את הוראות סעיף 3.47(ג) לתקנות התכנון והבניה (בניסוחו דאז) לפיהן "זווית העלייה של מדרגות טרפזיות המשולבות במדרגות רגילות, הנמדדת לאורך בציר מהלך המדרגות, תהיה אחידה". עוד ציין, כי בקצה השלח לא הותקן פס למניעת החלקה. בסיכומים התמקדו הצדדים בפגם הנטען ברוחב השלח של המדרגה הטרפזית כך שאין צורך להתייחס ליתר הטענות שהעלה המהנדס שמאי בחוות דעתו. ייאמר רק, כי גם בעניין השיפוע הנטען קיימת מחלוקת עובדתית בין המומחים. מה שייאמר להלן בנושא רוחב המדרגה הטרפזית כוחו יפה גם ביחס לשיפוע. לעניין פס למניעת החלקה ייאמר, כי אין דרישה בדין להתקין פס כזה במדרגות פנימיות ואין ראיה כי קיים צורך בו. נסיון החיים אף מלמד זאת. 16. לפי חוות דעת המהנדס ברנפלד עומק שלח המדרגה הטרפזית בחלקה הצר ביותר הנו 20 ס"מ, ולא 12.5 ס"מ כפי שמדד המהנדס שמאי, בחלק הרחב ביותר עומק השלח מגיע לכדי 41 ס"מ ואורך הצלע הצמודה לרום המדרגה שמעליה 91 ס"מ. 17. בין המומחים קיימת אפוא מחלוקת עובדתית ומחלוקת בסוגיית פרשנות הדין. מבחינה עובדתית, אף כי שני המומחים הסתמכו על השיטה המטרית הגיעו לתוצאה שונה. בהיות שיטת המדידה נחלת הכלל ברי כי מי מהם לא דייק במדידתו או שנקודת המדידה היתה אחרת. למותר לציין, כי גם העד יונתן חזות, אשר עבד במועד הרלוונטי בחברת כ.א.ן גולן וביקר בדירה ערב תיקון המדרגות ערך עם קבלת כתב התביעה (כארבע שנים לאחר ביקורו במקום לצורך התיקון) תרשים המשקף לטענתו את המצב כפי שהיה אז. מהתרשים עולה כי מידות שלח המדרגה שונות מאלו שנמדדו על ידי המהנדס שמאי ועל ידי המהנדס ברנפלד. לדברי עד זה, השוני נובע מאופן ביצוע המדידה ("תלוי איפה מודדים...תלוי איפה שמים את המטר" - עמ' 28 ש' 24-22). ואמנם, תקנות התכנון והבניה קובעות מהן הנקודות בהן יש למדוד את רוחב השלח כדי לקבל מדידה התואמת את הוראותיה. 18. הן המהנדס שמאי והן המהנדס ברנפלד היו בדירה ומדדו את המדרגות רק לאחר התיקון, עובדה שיכולה היתה לשבש את המדידה אם כי מהצילומים שהוגשו עולה, כי בעת ביצוע הגבהת הפודסט לא הוסרה המדרגה הטרפזית כך שקווי המתאר שלה נותרו. 19. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם מה שמקשה על העדפת אחת על פני רעותה. בנסיבות אלו, אין מנוס מהכרעה על פי הנטלים הקבועים בדין. 20. כפי שיפורט בהמשך, הנטל להוכיח את תביעתה מוטל על כתפי התובעת בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. הוכחת מידת רוחב השלח אינה יוצאת מן הכלל. ניתן לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל זה ולעניין זה אין נפקא מינה שגם הנתבעת לא הרימה את הנטל, לו היה מוטל עליה. 21. ראשית, אין בחוות דעת המהנדס שמאי נתונים המאפשרים לדעת האם המדידה שערך תואמת את הוראות התקנות לתכנון ולבניה. גם התמונה שצורפה להמחשת מדידתו אינה ברורה ויש בה כדי להטעות. אף כי לא היה קושי לצלם את סרגל המדידה שעה שהוא מוצב צמוד לקצה הפנימי של שלח המדרגה ועד קצהו החיצוני בחר מומחה לצרף לחוות דעתו צילום בלתי ברור המראה את שלח המדרגה הטרפזית בצורה חלקית בלבד. 22. שנית, המהנדס שמאי ציין מידות חלקיות בלבד של הטרפז. מידת הצלע החיצונית חסרה, ובהעדרה אין אפשרות לבדוק את נכונות נתוניו. מחדל זה פועל לרעתו. 23. תצלום המדרגה, אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה לא הוגש כראיה, ונכונותו הוכחשה על ידי הנתבעת. מטעם זה אין מקום להסתמך עליו. גם אם היה צריך לעשות כן, ערכו הראייתי של התצלום שואף לאפס שהרי שלח המדרגה הטרפזית צולם באופן חלקי בלבד וגם זווית הצילום אינה מאפשרת התרשמות אמיתית. 24. אני קובעת אפוא שהתובעת לא הוכיחה כי רוחב שלח המדרגה הטרפזית בחלקה הצר ביותר היה צר מהמינימום הנדרש בתקנות התכנון והבניה (כגרסתם דאז). תחולת תקנות התכנון והבניה על מדרגות פנים 25. מבחינה משפטית, קיימת מחלוקת אם הוראת סעיף 3.47 לתוספת השנייה כפי לשונו במועד הרלוונטי לתקנות התכנון והבניה, חלה על מדרגות פנים דירתיות. סעיף 3.47 היה מצוי בחלק ג' לתוספת השנייה "אמצעי יציאה מבניין" בסימן ד' "מבנה חדר מדרגות" וקבע לאמור: "(א) לא יותקנו מדרגות בעלות שלחים בצורה טרפזית אלא אם יתמלא לגביהן אחד משני תנאים אלה: (1) הבניין מכיל עד שתי דירות; (2) המדרגות אינן מהוות חלק מדרך מוצא בטוח או מדרגות לשעת חירום כמשמעותן בחלק ז' לתוספת זו. (ב) שלח מדרגה טרפזית ברוחבו הצר ביותר לא יפחת מ-17.5 ס"מ. (ג) זווית העלייה של מדרגות טרפזיות או מדרגות כאמור המשולבות במדרגות רגילות, הנמדדת לאורך בציר מהלך מדרגות, תהיה אחידה". עינינו הרואות, סעיף 3.47 לפי מיקומו לא התייחס למדרגות פנים דירתיות אלא למדרגות המותקנות בחדר מדרגות של בניין ומהוות אמצעי יציאה ממנו. ההוראות בתקנות התכנון והבניה שונו מאז, וכיום ישנה הוראה מפורשת הנוגעת למדרגות טרפזיות פנים דירתיות (תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרותיו) (תיקון מס' 3), תשס"ח-2008, קובץ תקנות 6713 כ"ב באלול התשס"ח, 22 בספטמבר 2008) בסעיף 3.2.2.22 לתוספת השניה המצוי בפרק ב' "מרכיבי דרך המוצא" סימן ב' "מדרגות, חדרי מדרגות ומדרגות נעות" ונקבע כי עומק השלח בחלק הצר לא יפחת מ-15 ס"מ, אך זאת כאשר מהלך המדרגות אמור לשמש כדרך מוצא. מכאן, ביחס למהלך מדרגות אשר אינו משמש כדרך מוצא לא נקבעה מידת עומק מינימלית של שלח המדרגה הטרפזית. עיון בהגדרת "דרך מוצא" - "נתיב יציאה מבניין, הפנוי ממכשולים והכולל אחד או יותר ממרכיבים אלה: (1) גישה למוצא בטוח (2) מוצא בטוח (3) יציאה" מלמדת, כי המדרגות במקרה דנן אינן בבחינת דרך מוצא. 26. אני קובעת אפוא כי לו הוכח שעומק שלח המדרגה הטרפזית היה צר מ-17.5 ס"מ גם אז לא הפרה חברת כ.א.ן גולן הוראה חקוקה. נסיבות אירוע התאונה 27. בכתב התביעה טענה התובעת, כי על המקרה חל הכלל הנקוט בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) ברם בסיכומי בא כוחה נזנחה טענה זו ועל כן אין צורך להרחיב בסוגיה. ייאמר רק, כי לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין לשם תחולת ההוראה על המסתמך עליה להניח תשתית עובדתית לקיומם של יסודותיה, ובמקרה דנן אלה לא הוכחו, כך שממילא דין הטענה היה להדחות.   28. נותר אפוא לבחון את טענות התובעת לפיה התרשלה הנתבעת בהקמת מהלך המדרגות שעה שבנתה אותו בצורה שאינה בטיחותית ואף בניגוד להוראות הדין והתנהגותה זו גרמה לה נזק. על הטוען רשלנות לפי סעיף 35 או הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין נטל הראיה להוכיח את יסודות עוולות אלו מתחילת המשפט ועד סופו ובתוך כך מה היו הנסיבות לקרות התאונה ולתוצאותיה. 29. התובעת הוכיחה כי נפלה עת ירדה במדרגות. כך עולה מעדותה שלה, מעדות אביה שלא ראה אמנם את התאונה ברם שהה בדירה וזמן קצר אחרי התרחשותה שמע צעקות שבר מצד בתו, ניגש למקום ומצא אותה שרועה על הארץ ופצועה. גרסה זו אף נתמכת בעובדה שכבר בבית החולים בהזדמנות הראשונה מסרו כי התובעת נפלה במדרגות. אני קובעת אפוא כי התאונה אירעה כאשר התובעת החליקה ונפלה במהלך המדרגות הפנימי בדירת מגוריה. 30. לעומת זאת, התובעת לא הוכיחה כי נפלה עקב הפגם הנטען במדרגה הטרפזית (ככל שהיה). ראשית, בנוגע לנסיבות קרות התאונה ומקום התאונה נשמעה עדותה היחידה של התובעת, בעלת הדין, שאין לה סיוע. לפי גרסתה, אמה ירדה במדרגות לפניה. חרף זאת, בחרה התובעת שלא לזמנה לעדות, אף כי עדותה היתה חיונית ויכולה היתה לשפוך אור על מקום נפילתה של התובעת. אמנם נכון, היות שאם התובעת ירדה לפניה ברי כי לא ראתה את התאונה, ברם מאחר שלפי עדות התובעת היא ואמה ירדו בו זמנית מהקומה העליונה כשאמה החלה את הירידה לפניה, יכולה היתה האם להבהיר האם נמצאה בחלק העליון של מהלך המדרגות או בחלקו התחתון וכך גם לגבי בתה. הימנעות זו פועלת לרעת התובעת ואין אלא להסיק, כי לו זומנה האם, היה בעדותה כדי לתמוך דווקא במסקנה כי התובעת החליקה ללא קשר למדרגה הטרפזית. 31. מעבר לכך, גרסת התובעת לפיה החליקה כתוצאה מדריכה על החלק הצר של המדרגה הטרפזית אינה מתיישבת עם מבחן ההגיון. לגרסתה, בתום נפילתה מצאה עצמה על הקרקע בסוף מהלך המדרגות. גרסה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהמדרגה הטרפזית נמצאה בסוף החלק העליון של מהלך המדרגות שלאחריו היה פודסט בצורה מלבנית ששינה את כיוון התנועה כך שהחלק התחתון של מהלך המדרגות מקביל לחלק העליון. לו החליקה במדרגה הטרפזית האחרונה באותו חלק של מהלך המדרגות היתה התובעת נבלמת בקיר שתוחם את הפודסט. בהנחה שתוך כדי נסיונותיה לבלום את נפילתה שינתה את כיוון תנועת גופה הרי לא היתה מגיעה למפלס התחתון אלא לפודסט, שאורכו היה כ-2 מטרים. 32. לפי תיאורה החליקה התובעת במדרגה הטרפזית, מעדה, נפלה על אחוריה כשרגלה הימנית מקופלת מתחת לגופה וכך המשיכה להחליק בפודסט לאורכו ותוך כדי סיבוב ב-180 מעלות המשיכה להחליק מטה. תיאור זה אינו הגיוני ואף נוגד חוק בסיסי בפיזיקה לפיו חפץ המצוי בתנועה קדימה ימשיך בתנועה לאותו כיוון עד שייעצר (כח ההתמדה). 33. לא זו אף זו, בגרסת התובעת נתגלו סתירות ובקיעים אשר אינם מאפשרים לקבוע על סמך עדותה היחידה כי התאונה קרתה במקום עליו הצביעה - המדרגה הטרפזית. בכתב התביעה טענה כי "בהגיעה למדרגה 10 (הטרפזית) הניחה התובעת את כף רגלה על החלק הצר של מדרגה זו אולם בשל היות המדרגה צרה מדי ו/או משופעת מדי לא נתאפשר לרגלה של התובעת לדרוך עליה ולהיות מוצבת עליה באופן מלא, מוצק ובטוח וכתוצאה מכך רגלה של התובעת החליקה על המדרגה ובשל כך התובעת נפלה קדימה בצורה מסוכנת וגופה נחת מטה על מספר מדרגות תוך שהיא "עפה" מטה עד שהיא נחתה בעוצמה רבה על כף רגלה ימנית" על גרסה זו חזרה גם בתצהיר עדות ראשית ובסיכומי טענותיה. לעומת זאת בחקירתה הנגדית תיארה התובעת את אופן הנפילה בצורה שונה "..החלקתי עם רגל שמאל והנפילה היתה אחורנית ובמצב ישיבה נגררתי על שאר המדרגות והרגל הימנית הלכה מהתנופה אחורה וכל גופי נדחק. כף רגלי התקפלה עד החלק האחורי של הישבן.." (עמ' 11 ש' 3-1) ובהמשך "הרגל השמאלית שלי החליקה כאשר הגוף שלי נחת על המדרגות האחוריות בתנופה קדימה...נפלתי על אחוריי על המדרגות שהיו במפלס של המדרגות מאחוריי והחלקתי עם הישבן קדימה...כאשר רגלי השמאלית החליקה הגוף החליק ונחתתי עם הישבן על המדרגות כאשר הגוף עף קדימה והיתה התקפלות של הרגל הימנית אחורה" (עמ' 12 ש' 4-3, 9-8 ו- 14-13). 34. תיאורה בכתב התביעה מתיישב עם המסקנה שהתובעת החליקה ונפלה כאשר כבר נמצאה בחלק התחתון של מהלך המדרגות ואילו עדותה בבית המשפט היוותה נסיון להציג גרסה התואמת את רצונה לקשור את נפילתה למדרגה הטרפזית. 35. נכון כי לאחר התאונה פנה אבי התובעת במכתב לחברה והתלונן כי בתו נפלה עקב פגם במדרגה הטרפזית ברם אין בכך כדי לסייע לתובעת שכן המכתב נשלח כאמור רק כעבור ארבעה חודשים ממועד התאונה, ועל כך יש לתמוה נוכח גרסתם האחרת לפיה התריעו לאורך השנים בפני החברה על קיומו של פגם בה. אבי התובעת טען אמנם כי התריע מספר פעמים בעל פה שעה שפגש את נציג החברה באתר הבניה וגם טלפונית בעקבות מקרי נפילה שהתרחשו במהלך המדרגות במרוצת השנים בהם נפלו הם ואורחיהם, ברם אין לכך כל תימוכין. ניתן להניח כי אם אמנם נפלה התובעת מחמת פגם במדרגות היו הוריה פונים לחברת כ.א.ן גולן בסמוך ממש לאחר קרות התאונה. 36. אמנם נכון, בעקבות שיגור המכתב לחברה מצד אבי התובעת בקרו נציגיה בדירה והגביהו את הפודסט (מחציתו) על חשבונה ברם אין לראות בכך הודאת בעל דין בדבר קיומו של ליקוי בטיחותי. ההסבר שנתנה - כי עשתה כן לפנים משורת הדין - מתיישב עם התנהגותה מאז נרכשה הדירה לפיה נענתה לכל פניות הרוכשים ותקנה ליקויים עליהם הצביעו (בכל אופן, אין טענה אחרת). מה גם שאין חולק כי עלות הגבהת הפודסט היתה זניחה. 37. לאחר קבלת החזקה בדירה פנה אבי התובעת בכתב לחברה והתלונן על ליקויים בדירה, שרובם ככולם לא היו בטיחותיים. אין זה סביר כי התעלם במכתביו דווקא מפגם בטיחותי חמור כגרסתו, ואף יחריש שעה שבני הבית ומבקריהם החליקו ונפלו בגינו. למותר לציין, כי איש מאותם מבקרים לא הוזמן להעיד. הימנעות זו פועלת לרעת התובעת. 38. סביר להניח כי לאחר התאונה, כאשר ניסו בני המשפחה להבין את נסיבות התרחשותה, הגיעו לכלל מסקנה כי יש במדרגה טרפזית סיכון המסביר את נפילת התובעת, ולכן הדרישה לתקנה. 39. נפסק לא אחת, כי חיי היום-יום מלאים סיכונים טבעים ורגילים בעטיים, כעניין של מדיניות משפטית, אין להטיל אחריות. החלקה בעת ירידה במדרגות נמנית על סיכונים אלה בגינם אין להטיל אחריות. ראה בסוגיה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 [1982] (להלן: הלכת ועקנין) בעמ' 127-126. 40. משלא הוכיחה התובעת שהתאונה אירעה כתוצאה ממעשה או מחדל רשלניים מצד הנתבעת דין התובענה להדחות. חרף מסקנתי זו אתייחס בקצרה לסוגיות אחדות, בהן אשם תורם אחריות הצדדים השלישיים והנזק. ביחס לטענת הנתבעת בדבר קיומה של הסתכנות מרצון ייאמר רק כי דינה להדחות, שכן לא התקיימו כלל יסודותיה של הגנה זו (ראה בהלכת ועקנין, שם, בעמ' 148-147). אשם תורם 41. לו קבעתי שיש להטיל על חברת כ.א.ן גולן אחריות הייתי מייחסת לתובעת אשם תורם משמעותי. בעת קרות התאונה היתה התובעת נערה בת שבע עשרה אשר התגוררה מזה שנים בדירה ולטענתה ידעה אודות הסיכון הטמון במדרגה הטרפזית. חרף זאת לא נקטה באמצעי זהירות עת ירדה במהלך המדרגות, שהרי נמנעה מן הסתם מלאחוז במעקה אף כי בחרה לפי גרסתה להילך בקצה שלח המדרגה תחת הליכה באמצעה כמקובל. על יסוד האמור לעיל, הייתי מייחסת לתובעת אשם תורם בשיעור 30%. אחריות רצף 42. לגרסת חברת כ.א.ן גולן, התקשרה בחוזה עם חברת רצף אשר שימשה הן כספקית מוצרי ריצוף, לרבות מדרגות, והן כקבלן משנה להתקנתם בכל דירות המיזם. לכן לטענתה אם אמנם קיים פגם במדרגה הטרפזית אזי היה זה כתוצאה מעבודה רשלנית מצד חברת רצף. על כן שלחה הודעה לצד שלישי נגדה. 43. לטענת חברת רצף לא הוכח כי אכן עבודות הריצוף בדירה, כולל התקנת המדרגות, נעשו על ידה. עוד טענה כי ייצור המדרגות והתקנתן נעשה לפי תכניות שסופקו על ידי חברת כ.א.ן גולן, שגם פיקחה על עבודת ההתקנה, כך שאם קיים פגם, אזי האחראית לו היא חברת כ.א.ן גולן ולא היא. 44. אמנם נכון, חברת כ.א.ן גולן לא צירפה את החוזה שנכרת בינה לבין חברת רצף ברם הובאו ראיות למכביר מהן ניתן להסיק כי התקנת הריצוף והמדרגות בכלל ובדירה הנדונה בפרט נעשו על ידי חברת רצף. נוכח הזמן הרב שחלף מאז השלמת המיזם ועד למועד הגשת התובענה (כשתיים עשרה שנים) אין לבוא בטרוניה על שלא עלה בידי חברת כ.א.ן גולן להגיש את החוזה ביניהן. 45. עם זאת, מנכ"ל החברה צירף לתצהירו כרטסת ממוינת ממנה עולה כי במהלך ביצוע המיזם (בשנים 1991 - 1993) שולמו לחברת רצף כספים בגין חומרים ועבודות. כמו-כן, צורפו פניותיה של חברת כ.א.ן גולן לחברת רצף בהן דרישה לתיקון ליקויים בדירות דיירים שרכשו דירות במיזם. 46. מעבר לכך, משהוכח כי חברת רצף ביצעה עבודות במיזם אין יסוד להניח כי דווקא עבודות הריצוף בדירה לדוגמה יעשו על ידי קבלן אחר. היות הדירה דירה לדוגמה, שבנייתה הסתיימה ראשונה, היא הנותנת שאותם קבלנים שביצעו את העבודות במיזם גם ביצעו את העבודות בה, שהרי דירה לדוגמה תכליתה להמחיש לא רק את דגם הדירה אלא גם את טיב המוצרים והעבודות ואיכותם. 47. למותר לציין, כי חברת רצף הסתפקה בהכחשה גורפת אף כי סביר להניח כי גם בידיה מסמכים חלקיים שיכולים היו לסתור את גרסת חברת כ.א.ן גולן. יתכן גם כי בדיקת המדרגות והריצוף המותקנים בדירה היתה מאפשרת לחברת רצף לאשש את גרסתה. אני קובעת אפוא כי אספקת המדרגות כמו גם התקנתן נעשו על ידי חברת רצף. 48. אין חולק, כי קבלן השלד (חברת כ.א.ן גולן במקרה דנן) מקים מהלך המדרגות מבטון יצוק וכי קבלן הריצוף (חברת רצף במקרה דנן) מייצר את החיפוי לפי תוכנית אדריכלית אותו מקבל מהמזמין (חברת כ.א.ן גולן) ולאחר מכן מתקינו על השלד המוכן. אין גם חולק כיום, כי שלח המדרגה הטרפזית בחלקו הצר ביותר צריך היה להיות לפי התכנון ברוחב 18 ס"מ, וכך היה תואם להוראות סעיף 3.47 לתקנות התכנון והבניה (בין אם סעיף זה חל על מדרגות פנים ובין אם לאו) ובכל מקרה עמד באמת מידה ראויה להבטחת בטיחות המשתמשים במדרגות. מכאן, הפגם הנטען במהלך המדרגות (ונקבע לעיל כי לא הוכח קיומו) נוצר בשלב הביצוע - בין בזמן הקמת השלד ובין בשלב החיפוי. 49. לטענת חברת רצף החיפוי נעשה בהתאם לשלד שהוקם, ואם היה פגם בו אזי האחריות רובצת על כתפי מזמין העבודה - חברת כ.א.ן גולן - שהקימה את השלד, ולא עליה. 50. אין לקבל טענה זו. קבלנים באתר בניה בכלל וקבלן ריצוף בפרט אינם פועלים בחלל ריק. בעלי המלאכה השונים, שכל אחד מהם מבצע שלב בתהליך, מהווים חלק ממכלול שמטרתו להביא להשלמת הבניה על הצד הטוב ביותר. הפרטים במכלול מחויבים אפוא בתיאום ביניהם ועליהם להיות מודעים לאפשרות של טעות או אי-התאמה בשלב משלבי הביצוע. לכן אין פרט יוצא ידי חובה אם יבצע את חלקו תוך התעלמות מהתוכניות או מפגם אפשרי מצד קודמיו. מכאן, גם אם צודקת חברת רצף ושלד המדרגה הטרפזית נוצק בסטייה מהתוכנית כך שהחלק הצר היה צר מידי לא יצאה היא ידי חובתה אם התקינה את החיפוי לפי המצוי. במצב זה מחובתה היה להתריע בפני הממונים (על פי רוב יהיה זה מפקח העבודה) פן תושלם הבניה תוך סטיה מהתוכנית. 51. על כן לו נתקבלה תביעת התובעת היה מקום להטיל אחריות גם על חברת רצף, אך זאת יחד עם חברת כ.א.ן גולן. האחרונה שימשה כקבלן ראשי במיזם כמשמעות המונח בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח- 1988 (להלן: תקנות בטיחות בעבודה) וככזו מוטלת עליה חובת הפיקוח על עבודת קבלני המשנה מטעמה ונושאת באחריות למעשים או מחדלים רשלניים מצדם. זאת, בהנחה שהשלד הוקם כדבעי, לא כל שכן אם הוקם בניגוד לתוכניות. לו קבלתי את התביעה, הייתי מייחסת לחברת רצף אחריות בשיעור 25%. ראה בסוגיה ע"א 411/73 פרחי נ' אלטמן, פ"ד כח(2) 145 [1974]. אחריות האדריכל לוי 52. בין החברה לבין האדריכל לוי נכרת חוזה לתכנון פרטי המיזם ופיקוח עליון על הקמתו. אין חולק, כי האדריכל לוי התקשר בחוזה עם האדריכל מאיר גלזר, לפיו קיבל האחרון על עצמו את תכנון הדירות במיזם. מסירת ביצוע התכנון לאדריכל גלזר נעשתה בידיעת חברת כ.א.ן גולן ובהסכמתה, אם כי בפועל חתם האדריכל לוי על התוכניות ובידיו נותר הפיקוח העליון. אין חולק כאמור כי התכנון היה ללא רבב ולכן המחלוקת מצטמצמת לאחריות האדריכל כמפקח עליון. 53. תקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב-1992 (להלן: תקנות הפיקוח) מגדירה "פיקוח עליון" - פיקוח על בניית מבנה או חלקים ממנו כמפורט בתקנות אלה". בתקנה 4 לתקנות הפיקוח רשימת פעולות הכלולות בפיקוח עליון, אם כי מנוסח ההוראה ניתן ללמוד כי אין זו רשימה ממצה - "הפיקוח העליון יכלול פעולות אלה: (1) בקרה להבטחת התאמת ביצוע הבניה באתר למסמכי ההיתר על נספחיו ובכללה התאמה לתכניות הקונסטרוקציה ולתכנית הסידורים הסניטריים; (2) הדרכה ומתן הנחיות לאחראי על הבקורת בתחום שעליו הוא אחראי, לאחראי לביצוע השלד, לקבלן הראשי, למנהל העבודה או למנהלי העבודה בכל הנוגע לאמור בפסקה (1); (3) מעקב אחר בדיקות מעבדה מאושרת הנדרשות לפי כל דין שיועברו אליו בידי הקבלן הראשי או בהוראתו; (4) אישור גמר חלקי או מלא של עבודות הבניה לצורך בקשה לחיבור לרשתות החשמל, המים והטלפון ולצורך הוצאת תעודת גמר; האמור בפסקה זו יחול לגבי עורך בקשה ראשי ומתכנן שלד הבנין, ואולם רשאי עורך הבקשה הראשי להתנות מתן אישורו בחתימת עורכי בקשה אחרים לגבי ביצוע הפיקוח העליון, כל אחד בתחומו". 54. אף כי אין המדובר כאמור ברשימה ממצה עולה מהוראות תקנות הפיקוח כי מתפקידו של מפקח עליון לוודא כי הבניה בכללותה מתבצעת בהתאם לתוכניות ולהיתר שניתן, אך אין זה מתפקידו לעקוב אחר ביצוע כל פרטי העבודה. לשם כך קיים פיקוח צמוד, שמשמעותו פיקוח מלא וקיום ביקורת על ביצוע העבודה (כן ראה סעיף 158ל - 158לא לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965). 55. מכאן, בעוד שעל מפקח צמוד ועל מנהל עבודה לקיים פיקוח מקצועי צמוד ויומיומי על עבודת קבלני המשנה הרי "..שתכליתו [של פיקוח עליון] התאמה בין הבניה בפועל להיתר הבנייה ולתוכניות האדריכלות" (ע"א 7298/00 בסט נ' חממי [2007] - פורסם באתר נבו). 56. מפקח עליון אינו נדרש להעמיד את עצמו במקום הקבלן הראשי או המפקח הצמוד ואין להטיל עליו אחריות אם לא נתן את דעתו לכל פגם הנובע מסטייה אפשרית מהתקן, התקנות או התוכניות, אינו חייב להיות נוכח במהלך הביצוע אלא מזמן לזמן בלבד בנקודות מרכזיות של תהליך הבניה או לפי דרישת הקבלן או המפקח הצמוד. 57. אחריות מפקח עליון תוכר מקום בו המדובר בליקוי חמור שבמהלך ביצועו נדרש המתכנן להיות נוכח או ליקוי בולט שניתן היה להבחין בו בקלות. שם, בעמ' 14. 58. פיקוח על אופן התקנת מהלך המדרגות וקיומה של סטייה אפשרית בין התוכנית לבין עומק שלח מדרגה אחת אינו מתפקידו של מפקח עליון אלא של מפקח צמוד. אין חולק כי באתר היה מפקח צמוד מטעם חברת כ.א.ן גולן. מכאן, לו נתקבלה התביעה היה מקום לדחות את ההודעה לצד שלישי נגד האדריכל. סוגיית ביטוח 59. חברת כ.א.ן גולן שלחה הודעה לצד שלישי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבטחת) אשר במועד הרלוונטי לבניית המיזם ביטחה את החברה בביטוח אחריות כלפי צד שלישי. לטענתה, התאונה דנן מצויה בגדר חבות המבטחת. לדעת המבטחת אין כיסוי ביטוחי לתאונה הנדונה הן בשל קיום סייג לחבות והן נוכח מהות הפוליסה - פוליסה לאחריות כלפי צד שלישי - בעוד האירוע נופל בגדר פוליסת אחריות מקצועית. דין טענות המבטחת להתקבל. 60. המדובר בפוליסת אחריות כלפי צדדים שלישיים שהיתה בתוקף מיום 1.4.00 ועד ליום 31.2.02, תקופה בה הוקם המיזם ובו הדירה. בפוליסה מוגדר מקרה ביטוח כ"אירוע תאונתי שגרם ל: 1. היזק גופני, מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי. 2. היזק לרכוש צד שלישי" כך שמבחינה זו ניתן לומר כי התאונה הנדונה מהווה מקרה ביטוח. 61. ואולם, פוליסת אחריות כלפי צדדים שלישיים מטבעה מכסה מקרה ביטוח שהתרחש בתוך תקופת הביטוח, ובענייננו, נזק שנגרם תוך כדי ביצוע עבודות הבניה בעוד התאונה נדונה אירעה שנים רבות לאחר תום תקופת הביטוח (זאת, להבדיל מפוליסת אחריות מקצועית, שתוקפה על בסיס מועד הגשת התביעה). די בטעם זה כדי לדחות את ההודעה לצד שלישי נגד המבטחת. 62. יתרה מכך - בתנאים הכללים של הפוליסה (מוצג צד/2) בסעיף 4 לפרק סייגים לחבות המבטחת נאמר בזו הלשון: "פוליסה זו אינה מכסה את המבוטח בגין או בקשר עם: ... 4. חבות כלשהי שעשויה לחול על המבוטח והנובעת מ - א. מוצרים שיוצרו, נמכרו, סופקו, תוקנו, הורכבו או שווקו על ידי המבוטח או בקשר עמו או כל איש שבשירותו. ב. אחריותו המקצועית של המבוטח או של כל איש שבשירותו ג. יעוץ או תכנון שנעשו על ידי המבוטח או כל איש שבשירותו". 63. כל אחד ואחד מהסייגים המנויים בסעיף 4 דלעיל מוציא מכלל חבות את המקרה הנדון. מהלך המדרגות סופק כחלק מהדירה על ידי חברת כ.א.ן גולן או איש בשירותה; ההתקנה נעשתה במסגרת עבודת החברה כקבלן בנייה ועל כן מצויה בגדר אחריותה המקצועית; תכנון הדירה נעשה על ידי איש בשירות החברה. 64. סייגים אלה מפורטים בתנאים הכללים של הפוליסה. הסייגים מצויים ברשימה בדף נפרד ותחת כותרת שהובלטה והודגשה כדבעי, כך שניתן היה להיחשף להם ללא קושי ולעמוד על טיבם. לו נתקבלה התובענה נגד חברת כ.א.ן גולן, הייתי דוחה את ההודעה לצד שלישי נגד המבטחת. הנזק 65. לאחר התאונה הובאה התובעת לבית חולים הגליל המערבי בנהריה שם אובחן שבר בקרסול ימין. התובעת אושפזה במחלקה האורטופדית מיום התאונה ועד ליום 1.5.00. ביום 28.4.00 בוצע ניתוח לשיחזור סגור של השבר וקיבועו בגבס. התובעת שוחררה בהמלצות שימוש במשככי כאבים והליכה בעזרת קביים ללא דריכה על רגל ימין. הומלץ על חופשת מחלה בת חודש וחצי והתובעת זומנה לביקורת במרפאה אורטופדית. 66. ביום 7.5.00 שבה התובעת לבית החולים עקב עמדה שאינה משביעת רצון של השבר ואושפזה. באותו יום בוצע ניתוח שחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר על ידי פלטה וברגים. רגלה קובעה בסד גבס אחורי. התובעת שוחררה ביום 9.5.00. לאחר שחרורה התהלכה התובעת בעזרת קביים למשך חודש ימים. הגבס הוסר רק כעבור שלושה חודשים. בהמשך נזקקה לטיפול פיסיותרפי ולרכישת נעליים מותאמות למצבה. התובעת מתלוננת על כאבים בקרסול ימין בזמן מאמץ, הגבלה בתנועות הקרסול ועיוות כף רגל ימין. 67. התובעת התגייסה לצה"ל כאשר היא בעלת פרופיל 64. במהלך שירותה הצבאי, נזקקה לניתוח נוסף להוצאת הקיבוע הפנימי. הניתוח בוצע ביום 11.8.02 בבית חולים רמב"ם במסגרת אשפוז יום. 68. התובעת הגישה חוות דעת רפואית מטעם דר' דניאל משה אשר העריך כי נותרה לה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19% מתוכה 10% בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי בהתאם לסעיף 35(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) ו-10% בגין צלקת מכערת ברגלה בהתאם לסעיף 75(ב) לתקנות. 69. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של דר' אברהם ביין אשר סבר כי נכותה הצמיתה של התובעת הנה בשיעור 5% בהתאם לסעיף 35(1)א-ב לתקנות בשל השבר בקרסול. לדעתו, הצלקת הניתוחית לא הותירה נכות. 70. נוכח הפער בין חוות דעת בעלי הדין מונה בהסכמתם דר' מרדכי קליגמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן: המומחה). בחוות דעתו העריך המומחה את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 5% בגין הפגיעה בקרסול ימין בהתאם למחצית סעיף 35(1)ב לתקנות. בחוות דעתו ציין המומחה כי הצלקת אינה מכערת ואינה מכאיבה ועל כן אינה מקנה נכות. בתשובותיו על שאלות הבהרה שהפנה אליו בא כח התובעת לא שינה המומחה מהערכתו וציין כי שיעור הנכות הרפואית כפי שהוערכה על ידו "..כולל בתוכו הגבלה תפקודית שכוללת גם הגבלה במאמץ כפי שהתובעת מתלוננת". 71. בסיכומים טען בא כח התובעת כי יש להעדיף את חוות דעת המומחה מטעמה על פני זו של המומחה מטעם בית משפט. אין לקבל טענה זו. משמונה המומחה בהסכמה, אין חוות דעת זולת חוות דעתו (ראה תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984), מה גם שהמומחה לא נחקר על חוות דעתו כך שזולת אי-שביעות רצון מצד התובעת מדרגת הנכות שנקבעה אין יסוד לטענתו. 72. במועד התאונה למדה התובעת בכיתה י"ב בבית ספר תיכון. לטענתה עקב התאונה נעדרה תקופה ממושכת מספסל הלימודים ומאחר שהיתה זו תקופת בחינות הבגרות היה עליה להשלים חומר לימודים רב בכוחות עצמה, דבר אשר התבטא בציונים נמוכים. זולת אמירתה בעלמא לא הביאה התובעת ראיות להוכחת טענות אלו, כגון גיליון ציונים או עדות של מי ממוריה לתמיכה בגרסתה. 73. עוד טענה התובעת כי עקב התאונה הורד הפרופיל הצבאי מ-97 ל-64. גם אם נכונה טענתה, אין ראיה כי הדבר השפיע על התפקיד הצבאי בו הוצבה. התובעת שימשה כמורה חיילת, תפקיד אשר תאם מן הסתם לרצונותיה, שכן עם שחרורה פנתה ללימודי הוראה במכללת "אורנים" וכיום עובדת כמורה ומחנכת בבית הספר היסודי גילון. לדבריה, עבודתה כמורה מצריכה עמידה ממושכת ולכן יש לנכות שנותרה השפעה תפקודית בשיעור העולה על שיעור נכותה הרפואית, ולמצער יש להעמידה על 7.5% לצמיתות. 74. אין ראיה ששכרה נפגע בצורה כלשהי והנכות הצמיתה שנותרה ספק אם תשפיע במידה כזו או אחרת על תפקודה כמורה. ראוי לזכור שהתובעת בחרה לעסוק בהוראה לאחר התאונה, שעה שהיה ביכולתה לכלכל את צעדיה ולבחור במקצוע בו לא תהא לנכותה השפעה או זו תהא מזערית. לו נתקבלה תביעתה היה מקום לפסוק לה סכום גלובלי מתון המביא בחשבון נתונים אלה. בנסיבות אלו, הייתי פוסקת סך של 40,000 ₪ על בסיס השכר הממוצע במשק. 75. פגיעת התובעת לא היתה קלה ובעטיה נזקקה לאשפוזים וניתוחים. כמו-כן, רגלה הושמה בגבס תקופה ארוכה למדיי ונאלצה להתהלך בעזרת קביים כחודש ימים. כמו-כן, נותרה ברגלה צלקת ניתוחית, שגם אם אינה מקנה נכות צמיתה אין להתעלם ממנה. לו קבלתי את תביעתה הייתי פוסקת לה פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 30,000 ₪. 76. התובעת לא הוכיחה שהוציאה כספים לצורך נסיעות או טיפולים רפואיים. עם זאת ניתן להניח שהוציאה הוצאות כלשהן, ולו השתתפות החולה במחיר תרופות. הייתי מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 1,000 ₪. 77. כן ניתן להניח שבסמוך לתאונה נזקקה התובעת לעזרה החורגת במקצת מהעזרה הרגילה המושטת לבן משפחה חולה. כזכור, התובעת אושפזה מספר פעמים ורגלה הושמה בגבס תקופה ארוכה יחסית, ובתקופה זו יש להניח התקשתה בביצוע פעולות יומיומיות. לו נתקבלה תביעתה הייתי פוסקת לה סך של 7,000 ₪ בגין עזרת הזולת. מסכום כלל ראשי הנזק היה מקום לנכות אשם תורם בשיעור 30%. סוף דבר 78. על יסוד האמור לעיל, אני דוחה את התובענה. מאחר שהתובעת נפגעה בהיותה קטינה בחרתי שלא לעשות צו להוצאות ביחסים בינה לבין הנתבעת. כפועל יוצא נדחות גם ההודעות לצד שלישי. לו נתקבלה התובענה היה מקום לחייב את צד שלישי מס' 1 (חברת רצף) בשיפוי הנתבעת בשיעור 25% מהסכום הפסוק. ההודעות לצד שלישי נגד האדריכל ונגד המבטחת דינן היה להדחות בלאו הכי. ביחסים בין הנתבעת לבין צד שלישי מס' 1 (חברת רצף) אין צו להוצאות. ביחסים בין הנתבעת לבין צדדים שלישיים מס' 2 ו-3 (האדריכל לוי והמבטחת) תשלם הנתבעת לכל אחד מהם הוצאות בסך של 4,000 ₪ (אין חיוב במס ערך מוסף על הוצאות). פרט לכך, כל צד ישא בהוצאותיו. נפילהמדרגותנפילה במדרגותתאונות נפילה