קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף שיפוט זר: 1. בפני בקשה לסילוק תביעה על הסף ו/או לעיכוב ההליכים בשל תנית שיפוט יחודית. על פי כתב התביעה הנתבעת 1 שהינה חברה הרשומה בטנסי התקשרה עם התובעת הרשומה באיי הבתולה והעוסקת בהשקעות בהסכם מיום 26.10.04 ולפיו התחייבה התובעת להשקיע 189,378$ למטרת מימון רכישת נכס בפרוייקט בממפיס. על פי ההסכם סכום ההשקעה יחשב כהלוואה נושאת ריבית שנתית בשעור 8% כאשר הריבית אמורה להיפרע אחת לרבעון וכל סכום ההשקעה לא יאוחר מ-36 חודשים ממועד העמדת סכום ההשקעה לנתבעת. לתובעת ניתנה על פי ההסכם הזכות להמיר את סכום ההשקעה ביחידות השתתפות בפרויקט. על פי כתב התביעה התובעת העבירה את הסכום האמור ביום 27.10.04 למטרת רכישת הנכס, אך הנתבעים, כך התברר סמוך למאי 2005, לא רכשו את הנכס וסכום ההשקעה הועבר לחשבונות אחרים. למעט השבה חלקית של 2500$ ששולמו בינואר 2005 על חשבון הריבית, 40,000$ ששולמו ביום 26.7.05 ו-16,975$ ששולמו ביום 30.11.05, הנתבעים לא החזירו לתובעת את יתרת ההשקעה. על פי כתב התביעה מצגי השווא והתרמית של הנתבעים ככל הנוגע למטרת השימוש בכספים מקימים עילה כנגד הנתבעים ומצדיקים בנוסף הרמת מסך כנגד הנתבעים 2-3, בפרט לאור מערכת היחסים שבין עורכי הדין של הנתבעת 1 ובעלי השליטה בתובעת. בכתב התביעה נדרשים הנתבעים לשלם את יתרת החוב. בכתבי ההגנה שהוגשו מטעם הנתבעים נטען כי יש מקום לדחיית התביעה על הסף שכן בית המשפט אינו הפורום הנאות לדון בתובענה ובהתאם לסעיף 8 להסכם הסמכות העניינית הייחודית נתונה לבית המשפט המוסמך בארצות הברית. עוד נטען בכתבי ההגנה כי הנתבעים אינם חייבים לתובעת מאום וכי אין כל יריבות בין התובעת לנתבעים שכן לא התקשרו עימה בעסקה ולא הבטיחו לה מאומה. הנתבעים גם לא הציגו לתובעת כל מצגי שוא ולא רימו אותה. בכתב התשובה נטען כי כתבי ההגנה אינם מספקים תשובה מינימאלית לשאלה מה נעשה עם כספי ההשקעה של התובעת וכי הם רצופים טענות עובדתיות חילופיות. עוד נטען בכתב התשובה כי משקנתה ערכאה בישראל סמכות שיפוט לדון בתביעה הנטל להוכחתו של פורום לא נאות הוא כבד ביותר, נטל בו לא עומדים הנתבעים. גם תניית השיפוט עליה מסתמכים הנתבעים אינה יחודית אלא לכל היותר מקבילה. 2. בבקשה לסילוק על הסף נטען כי אין ראשית ראיה ולפיה התובעת שהינה חברה זרה הרשומה באיי הבתולה היא בכלל חברה קיימת. בניגוד לתקנות לא צוינה כתובתה הרשומה של התובעת. עוד נטען בבקשה כי התובענה מסתמכת על תניית שיפוט זר יחודית המקנה לבית המשפט בארצות הברית בלבד את הסמכות לדון בתביעה, כאשר על פי ההוראה הדין החל הוא הדין בו ממוקם הנכס נשוא ההסכם, דהיינו - מדינת טנסי בארצות הברית. כל פרשנות אחרת של התנייה מהווה עיוות של כוונת הצדדים על פי לשון ההסכם ואף תוביל לעלויות משפט ניכרות שכן בית המשפט יזדקק בין היתר לחוות דעת מומחים בנוגע לדין הזר, הבאת ראיות הנמצאות במקום הנכס עצמו וכו'. על פי הבקשה בתי המשפט אף קבעו כי לא ניתן להתעלם מתניית שיפוט זה יחודית ויש להחילה גם על צדדים אחרים הנתבעים בהתאם לאותו הסכם, למרות שאינם צד ישיר להסכם. ההלכה היא גם כי בית המשפט בארץ יסטה מתניית שיפוט רק לעיתים נדירות וכי אין בעובדה שבשל היעתרות לתניית שיפוט זר עלול למצוא עצמו התובע מפצל את ההתדיינות בארץ ובחו"ל כדי להביא להתעלמות מתניית שיפוט יחודית. עוד נטען בבקשה כי יש לדחות את התביעה על הסף גם מאחר ועל פי כללי הפורום הנאות, מירב הזיקות בתובענה מצביעות על כך כי הפורום הנאות לדון בתביעה הינו בית המשפט בארצות הברית. בתגובת המשיבה לבקשה נטען כי כעולה מהחומר שבתיק, לנתבעים אין כל טענת הגנה לגופה של תביעה. עוד טוענת המשיבה כי המבקשים נהגו בחוסר תום לב בהסתירם את העובדה שהמבקשים 2-3 הם אזרחי ישראל ומרכז חייהם בה ואילו המבקשת 1 שהיא הבסיס לטענת הפורום הלא נאות כלל אינה חברה פעילה. המבקשים גם נהגו בשהוי בהגשת הבקשה הנוכחית. המבקשים 2-3 כלל אינם צדדים להסכם כך שבמערכת היחסים בינם לבין המשיבה אין מקום לכל טענה בדבר קיומה של תניית שיפוט. עוד טוענת המשיבה כי תניית השיפוט נועדה לקבוע מקום התדיינות בנוגע לנכס אם יירכש, ואולם משהנכס מעולם לא נרכש על ידי המבקשת 1, וכאשר עילות ההסכם עניינן הפרת הסכם, תרמית, מצגי שווא והרמת מסך, כל הרציונל שעמד בבסיס ניסוח תנית השיפוט אינו קיים. בפרט הדברים אמורים כאשר המבקשת 1 עימה נחתם ההסכם כלל אינה פעילה ואילו המבקשים 2-3 מתגוררים בישראל כשהמבקש 2 סביר שיהיה גם העד העיקרי מטעמה של המבקשת 1. לטענת המשיבה תנית השיפוט היא תניה מקבילה ולא תניה ייחודית, ואפילו הייתה לה תחולה ואפילו הייתה ייחודית, הרי שבנסיבות העניין יש להימנע מאכיפה מאחר והפורום הישראלי הוא הפורום הטבעי. לטענת המשיבה אין בבקשה אפילו סיבה עניינית אחת שבעטיה מוצדק להעביר את הדיון בתובענה לפורום הזר ולנוכח ההתפתחויות בתחום התקשורת הנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות, הולכת וקטנה. לטענת המשיבה יש לדחות את טענות המבקשים ככל הנוגע לקושי בהוכחתו של הדין הזר שכן לכל היותר יהא צורך בהבאת מומחה אחד שעלויות שכרו הן זניחות בהשוואה לעלות ניהול ההליכים בארצות הברית. עוד טוענת המשיבה כי נחיצותם של המבקשים 2-3 להליך ברורה הן מהבחינה הדיונית והן מהבחינה המהותית, ואין מקום לפיצול הדיון. לטענת המשיבה בית המשפט קנה סמכות לדון בתובענה מכח המצאת התביעה למבקשת בתחומי מדינת ישראל ואין בכוחו של סעיף שיפוט זר כדי להתנות על סמכות הריבון. לבסוף טוענת המשיבה כי אין ממש בטענות בדבר היעדר ראשית ראיה אודות קיומה של התובעת ומען רשום כמו גם היעדר יריבות ועילת תביעה. בתגובת המבקשת לבקשה נטען כי המבקשת וגם יתר הנתבעים לא נטלו שום כסף לכיסם. המשיבה או מי מטעמה ידעה או היה עליה לדעת את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בעסקה. המבקשת שבה ומדגישה את העלויות שיהיו כרוכות בבירור התביעה בישראל. 3. לבקשה צורף תצהירו של המבקש 2. לתגובה צורף תצהירו של שי וויאקובסקי שהינו אחיו של מנהל העסקים של המשיבה ובעל השליטה בה. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב. 4. בסיכומיו חוזר ב"כ המבקשת 1 על הטענה כי יש לדחות את התביעה על הסף בהיעדר ראשית ראיה כי המשיבה חברה קיימת ובהיעדר כתובת רשומה למשיבה. ב"כ המבקשת שב וטוען כי יש לפרש את התנייה כתנית שיפוט יחודית וכי הפורום הנאות לדיון בתביעה על פי מירב הזיקות הוא בית המשפט בארצות הברית. לטענתו אין מניעה לפיצול הדיון בין עניינה של המבקשת לבין עניינם של המבקשים 2-3. לטענת ב"כ המבקשים 2-3 בסיכומיו ההלכה היא כי "הרמת מסך" תיעשה אך ורק במקרים חריגים וקיצוניים ביותר ואין באמור בכתב התביעה כי להצדיק הרמת מסך כנגד המבקשים. גם הטענות בדבר מרמה ומצג אינן מפורטות, אינן ברורות ואינן סבירות. לטענת ב"כ המשיבה בסיכומיו משהמבקשים 2-3 לא סיכמו טענותיהם בשאלת סמכות השיפוט ובחרו למקד טענותיהם "לגופו של עניין" הם השלימו עם סמכותו של בית משפט זה ומבקשים לברר את הגנתם לגופה. העילות המיוחסות למבקשים הן מצגי שווא ותרמית ויש מקום גם להרמת מסך ההתאגדות בעניינם. עוד טוען ב"כ המשיבה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי ככל הנוגע למבקשים 2-3 קמה סמכות שיפוט על פי התקנות ומאחר ואינם צד ישיר להסכם תנית השיפוט אינה חלה עליהם. לטענת ב"כ המשיבה הסמכות ככל הנוגע למבקשת 1 קמה מכח ההמצאה לה באמצעות המבקש 2. ב"כ המשיבה שב וטוען כי אין תחולה לתנית השיפוט הזרה על פי פרשנותה שכן ההתדיינות אינה בנוגע לנכס. לחילופין התניה קובעת סמכות שיפוט מקבילה ולא יחודית והפורום הישראלי הוא הפורום הטבעי. מכל מקום לנוכח עדותו של המבקש 2 כי המבקשת אינה פעילה הזיקה הנטענת למדינה הזרה ממילא נותקה. 5. בסעיף 8 להסכם בין המבקשת למשיבה 1 (נספח א' לכתב התביעה) כך נאמר: 8. “The Applicable Law The Applicable law on this Agreement shall be the law which applies in the place of the asset and the exclusive authorization to judge any dispute or conflict which stems from the terms in this agreement is given to the courts in the state of the asset”. האם הוראת סעיף 8 האמורה היא תניה הקובעת סמכות שיפוט יחודית למקום הנכס או סמכות מקבילה? תנית שיפוט מוסכמת הינה תניה חוזית הטעונה פירוש (ר' בר"ע 5069/93 בנק איגוד לישראל נ. שרה מזרחי ואח' תק-על 94(1) 165, בעמ' 166). ההלכה היא כי "ראשית, תנית שיפוט תתפרש כתניה יחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות שיפוט לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי-המשפט האחרים....שנית, במקרה של ספק יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה" (ר' ע"א 9/79 קרפול נ. הורוביץ פ"ד לד(1)260, בעמ' 266-267). בטויים כגון "בלבד" או "אך ורק" יש בהם כדי להעיד על יחודיות התניה (ר' ר"ע 440/86 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ. יונה לוי פ"ד מ4) 553, בעמ' 554-555). בענייננו לשון התנייה באופן מובהק נוקטת לשון של תניה יחודית Exclusive authorization (השווה לנוסח התנייה הניתנת על ידי כב' הנשיא ברק כדוגמא לתנייה הקובעת סמכות שיפוט יחודית בע"א 9/79 קרפול נ. הורוביץ פ"ד לד(1) 260, בעמ' 266). לכך יש להוסיף את העובדה כי הדין החל הוא הדין החל במקום הנכס (לרלוונטיות של שיקול זה ר' ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ. הוילנגסוורת ג.מ.ב.ה. פ"ד מד(3) 600, בעמ' 614). אשר לטענה ולפיה ההוראה לא נועדה לחול מקום בו כלל לא נרכש נכס, כבענייננו. נוסח התנייה הינו רחב ולפיו הסמכות היחודית נתונה לבתי המשפט של מקום הנכס לדון בכל מחלוקת העולה מתנאי ההסכם. העילות כנגד הנתבעת 1 כוללות לא רק תרמית ומצג שוא, אלא גם הפרת חוזה. קרי, עילה הנשענת על קיומו של חוזה תקף, ומכל מקום אף בעניין זה כבר נפסק כי "..ההבחנה בין עילה הנוגעת להסכם גופו לבין עילה הנוגעת לנסיבות כריתת ההסכם היא מלאכותית.." (ר' ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ נ. Bodstray Company LTD ואח' פ"ד נח(2) 465, פיסקה 11). למעלה מן הצורך יצויין כי גם על פי תכליתה יש לפרש את התנייה כיחודית. ההסכם עניינו השקעה למטרת מימון רכישת נכס בטנסי, ארצות הברית. כעולה מהעדויות ההשקעה בנכס נעשית על ידי מגוון משקיעים, לאו דוקא מישראל, והכספים מועברים תחילה לנאמן שמקום מושבו במקום הנכס. הרכישה מתבצעת באמצעות חברה המוקמת לשם כך והממוקמת במקום הנכס. בנסיבות אלו התכלית של ריכוז ההתדיינויות במקום המיועד לרכישת הנכס לרבות הדין החל על העיסקה מובילים אף הם למסקנה כי תכלית התנייה היא לקבוע סמכות שיפוט יחודית. מסקנתי היא איפוא כי יש לפרש את התנייה נשוא ההסכם בין הצדדים כקובעת סמכות שיפוט יחודית לבתי המשפט של מקום הנכס, שאין מחלוקת כי הוא בארצות הברית. לנוכח קיומה של תניית שיפוט יחודית, ההלכה היא כי יש להצביע על נימוקים כבדי משקל שיצדיקו אי מתן תוקף לתנייה (פסק הדין בעניין ראדא, לעיל, פיסקה 13). הטענה העיקרית שמעלה המשיבה בהקשר זה נוגעת לפורום הנאות לבירור התביעה. 6. לפי דוקטרינת הפורום הבלתי נאות, בית המשפט שקנה סמכות לדון בתביעה רשאי שלא להפעיל את סמכותו לדון בה אם הפורום המקומי הוא "פורום לא נאות" וקיים פורום זר המתאים יותר לקיום הדיון בתביעה לגופה (ר' כללית מ. קרייני, "שיקולי הפורום הנאות: מסע אל תום האלף השני ומעבר לו" מחקרי משפט יט (תשס"ב-2002), בעמ' 67). המבחנים להיות הפורום בלתי נאות אומצו תחילה מהדין האנגלי ומדובר היה במבחנים נוקשים ולפיהם המשך ניהול ההליך בפורום המקומי גורם עוול לנתבע בהיותו שימוש לרעה בהליכי משפט, ואילו הפסקתו אינה כרוכה בעוול לתובע. בהמשך רוככה הגישה באנגליה ובעקבותיה ובעקבות הדין החל בארצות הברית אומץ בפסיקת בתי המשפט המבחן של היות הפורום המקומי "פורום טבעי". (ר' ע"א 300/84 אבו עטיה נ. ערבטיסי ואח' פ"ד לט(1) 365, בעמ' 385-387; לסקירת התפתחות ההלכה באנגליה ובארצות הברית, ר' ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ. חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ פ"ד מח(1) 554). על פי מבחן זה ב"קביעת "טבעיות הפורום" יש להתחשב בנסיבות כולן ובמכלול הזיקות תוך התחשבות בציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם" (ר' פסק הדין בעניין ערבטיסי, לעיל, בעמ' 385). וכן "הפורום הטבעי לדיון יהיה הפורום שאליו מצביעות מרבית הזיקות הרלוונטיות ואשר לו הקשר "האמיתי והמהותי" למקרה נושא הדיון" (ר' פסק הדין בעניין אבו-ג'חלה, לעיל, בעמ' 569; רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ. זריקאת פ"ד מח(3) 265, 268-269). "עם השיקולים הרלוונטיים נהוג למנות את מקום מושבם של הצדדים והמקום שבו הם מנהלים את חייהם או את עסקם, גישה למקור הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאת עדים ועוד...." (ר' בג"ץ 8754/00 רון נ. בית הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד נו(2), 625, בעמ' 655). בענייננו התובעת היא חברה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים. בעלי החברה, כעולה מהדיון שהתנהל, מתגורר ב-20 שנה האחרונות בלונדון (ר' עמ' 6, שורות 14-15; עמ' 9, שורות 5-8). מנהלי החברה איננה מתגוררים בארץ ואף חתימת ההסכם על ידם לא נעשתה בארץ (ר' עמ' 7, שורה 27 - עמ' 8, שורה 10). הנתבעת היא חברה הרשומה במדינת טנסי בארצות הברית, שם עתיד היה להירכש הנכס נשוא ההסכם. כעולה מעדותו של הנתבע 2 הכספים נשוא התביעה הועברו בנאמנות לחברה בארצות הברית שמתפקידה היה לבדוק את מצב הזכויות בנכס בטרם ירכש, לא רק על ידי התובעת אלא על ידי קבוצת משקיעים (ר' עמ' 2, שורות 6-16). אחיו של בעלי התובעת הוא שעסק בשווק הפרוייקט בארץ (ר' עמ' 6, שורות 1-8, 18-19), ואח נוסף, עורך דין במקצועו, הוא שהכין את ההסכם נשוא התביעה כמו גם הסכמים נוספים של המבקשת (עמ' 8, שורות 26-29). לנוכח כל האמור גם אם המשא ומתן להשקעה בפרוייקט נוהל בארץ, בעיקר באמצעות הנתבע 2, ודאי אין לאמר כי הפורום נשוא תניית השיפוט הזרה הוא פורום לא נאות. לתובעת על בעלי מניותיה ומנהליה אין זיקה לארץ, העדים הרלוונטיים לשאלת ביצועו של ההסכם עשויים לפחות בחלקם להימצא בארץ הנכס המיועד, גם אם הנכס לא נרכש. בנסיבות אלו אין בשיקולי פורום לא נאות כדי לגבור על תניית השיפוט שבהסכם בין התובעת לנתבעת 1. 7. גם בטענה ולפיה קבלת טענות הנתבעת 1 תוליך לפיצול ההליכים בין התביעה שתתנהל כנגד הנתבעת 1 וההליכים שיתנהלו כנגד הנתבעים האחרים, אין כדי להוביל למסקנה אחרת. כפי שנקבע בפסק הדין בפרשת ראדא הגם ששיקול זה הוא חשוב, אין בו כדי להכריע מקום בו קבלת הטענה משמעה התעלמות מתניית שיפוט זרה וכאשר הזיקות לישראל אינן חזקות (ר' שם, פיסקה 15,-16). מהטעמים שפורטו קודם לכן סבורה אני כי על אף הפיצול שעלול להיווצר, אין מקום אף בענייננו להתעלם מתניית השיפוט היחודית מכוחו של שיקול זה. 8. אשר לטענה ולפיה בעצם ההמצאה למבקשת 1 באמצעות המבקש 2 בהתאם להחלטת בית המשפט, רכש בית המשפט סמכות שיש בכוחה לגבור על תניית השיפוט שבהסכם. אין בידי לקבל טענה זו. בהחלטת בית המשפט מיום 4.7.07 נקבע כי המשיבה תמציא את כתב התביעה למבקשת 1 באמצעות המבקש 2 באשר יש לראות באחרון משום מורשה לפעול מטעמה של המשיבה 1 במובן תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד נקבע באותה החלטה כי הבקשה לעיכוב הליכים תידון לאחר שיוגשו כל כתבי הטענות. כפי שנאמר על ידי בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש על אותה החלטה, לצורך המצאת כתב בית-דין לנתבע זר שנעשית באמצעות "מורשה" שלו שנמצא בישראל, אין התובע צריך להראות כי ניתן לקבל צו להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט (ר' פיסקה 2 להחלטה). ההלכה היא כי עובדת ההמצאה בישראל אין בה כדי למנוע העלאת טענה בדבר תנית שיפוט זרה (ר' פסק הדין בעניין ראדא, פיסקה 7). אין אפוא בהמצאה למבקשת כדי לאיין את תניית השיפוט. ביתר הטענות שהועלו על ידי ב"כ המשיבה לא מצאתי ממש. נוכח המסקנה אליה הגעתי בעניינה של המבקשת 1 גם אין לי צורך לדון ביתר הטענות שהועלו על ידי ב"כ המבקשת. 8. אשר לנתבעים 2-3 שאינם צד להסכם. נתבעים אלו מלכתחילה לא הגישו בקשה עצמאית לסילוק התביעה על הסף אלא אך הצטרפו לבקשת המבקשת 1 (ר' פרוטוקול מיום 18.6.08). בסיכומיהם צמצמו טענתם לכך שאין עילת תביעה כנגדם. טענות אלו לא הועלו מלכתחילה בבקשה ואין מקום להעלותן לראשונה במסגרת הסיכומים ודי בכך כדי לדחותן. למעלה מן הצורך יצויין כי הטענות בדבר תרמית ומצג שוא המיוחסות לנתבעים אלו, אם יוכחו, מקימות עילת תביעה כנגדם. התוצאה היא שאני מורה על עיכוב ההליכים כנגד המבקשת 1. המשיבה תשלם למבקשת את הוצאות הבקשה בסך של 5000 ₪ בתוספת מע"מ. הבקשה בעניינם של המבקשים 2-3 נדחית. ההוצאות בעניינם של מבקשים אלו ילקחו בחשבון בסיום ההליך. תניית שיפוט זר