פרשנות חוזה עבודה עם רופא

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות חוזה עבודה עם רופא: מבוא: 1. פסק דין חלקי ניתן בתביעה שבפניי ביום 17.03.08 בעניין פרשנות החוזה שנחתם בין הצדדים ביום 10.10.97 (להלן: "החוזה"). התובע, רופא במקצועו, הועסק ע"י הנתבעת כשכיר עד ליום 30.09.97, וביום 1.10.97 החל לעבוד איתה כרופא עצמאי לאחר שנחתם ביניהם החוזה. לאחר מתן פסק הדין החלקי נותרו מספר שאלות עובדתיות ומשפטיות במחלוקת. 2. בפסק הדין החלקי נקבע כי על פי הפרשנות של החוזה, הסכימו הצדדים כי התובע יקבל תשלום רבעוני מלא בגין כל מטופל באותו רבעון. 3. התובע טוען שהחוזה בין הצדדים הוא הבסיס היחידי ליחסי העבודה שהיו לו מול הנתבעת, וכי מעולם לא הסכים לפעול על פי נוהל אחר שמנוגד לחוזה. הנתבעת טוענת כי על אף מה שנקבע בחוזה, הסכים התובע לעבוד שלא בהתאם לו, אלא על פי נוהל אחר קיים, לפיו יש לקזז מעמלת התובע בגין כל מטופל ברבעון את עמלת הביקורים הכפולים אצל רופאים מומחים אחרים באותו רבעון. 4. הטענות שנותרו לבירור עובדתי הן : א. מה היה הנוהג באשר לתשלום לשני רופאים בגין אותו מטופל באותו רבעון? ב. מתי החלה להופיע על צג המחשב של התובע ההערה לפיה יש לגבות סך של 110 ₪ מן המטופל שמגיע לטיפול שלא אצל הרופא המטפל שלו באותו רבעון? ג. האם התובע הסכים למצב הקיים של התשלום החלקי שניתן לו על ידי הנתבעת? טענות התובע: 5. התובע טען שאם שיטת הקיזוזים או התשלומים החלקיים היתה ידועה לו, כטענת הנתבעת ואמורה לחייב בהמשך, אזי על מה ומדוע נערך החוזה שבכתב ביניהם. 6. הוא טען כי קדם לחוזה מו"מ בין הנתבעת לתובע בכל הקשור למעבר מרופא שכיר לרופא עצמאי, כשמחילופי המכתבים בין הצדדים דובר על שיטה רבעונית, ללא כל זכר לעניין התשלום החלקי או היחסי לרופא, ובאותה רוח נחתם החוזה. 7. הוא טען עוד כי מעולם לא הסכים למצב הנטען, הוא המשיך להתלונן כל חודש בחודשו כנגד הקיזוזים שנעשו ע"י הנתבעת בניגוד לתנאי החוזה, ותלונותיו נמשכו עד שנאלץ להפסיק את העבודה מול הנתבעת. 8. הוא טען כי החוזה בכתב לא בוטל או שונה כנדרש, לא בכתב ולא בהסכמה מפורשת של התובע, וכי התכתבות הנתבעת איתו מוכיחה שגם היא לא הבינה שהתובע מסכים לגישתה. 9. התובע טען כי המשיך לעבוד על אף שקיזזו לו משכרו כאמור, מאחר והנתבעת נתנה לו את ההרגשה שהעניין יבוא על תיקונו, במיוחד משהחזירו לו את הכספים שנלקחו ממנו, עד שקיבל את מכתבו של עו"ד דהאן בשנת 2003 והחליט להתפטר. טענות הנתבעת: 10. הנתבעת טענה כי הקיזוז בגין ביקורים כפולים בהתמחות (הכוונה אצל שני רופאים מאותה התמחות באותו רבעון) נעשה אחת לרבעון בסוף כל רבעון. התובע אישר בחקירתו כי ידע על הקיזוזים כבר משנת 1998 (ראה עמ' ש' 10 ועמ' 6 ש' 5 לפרוטוקול וראה מוצג נ/1). 11. ביום 06.08.98 שלח התובע מכתב (ת/1) בו הוא מלין על שיטת חישוב הקיזוז, ועל כי הקיזוז מבוצע גם במצבים בהם הביקור הנוסף בוצע אצל מי שאינו רופא כללי. כך טענה הנתבעת שהתובע אינו מלין על עצם ביצוע הקיזוז. 12. התובע הפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת בשל המחלוקת בעניין קיזוז ביקורים כפולים, אולם ביום 16.03.99 הוא הודיע כי הוא חוזר בו מההתפטרות, וביקש לחזור ולעבוד בצורה הישנה, שהיא שיטת הקיזוזים הנהוגה באותו מועד. 13. הנתבעת טענה כי התובע קיבל לידיו מכתב מסמנכ"ל הנתבעת דאז (נ/3) אשר נגע להסדרי תגמול הרופאים, כשההסדר האמור בו היה אמור להיכנס לתוקף ביום 1.10.97 שהינו מועד חתימת התובע על החוזה. 14. הנתבעת טענה כי הכספים שהיא השיבה לתובע היו בגין ביקורים שלא הוצג בהם הכרטיס המגנטי, (ת/5) ולא בשל קיזוז בגין ביקורים כפולים בהתמחות. 15. היא טענה עוד כי לכל המאוחר מחודש מאי 1997 (מועד מכתבו של מנכ"ל הנתבעת מיום 27.05.97 אל יו"ר ועד הרופאים) היתה נהוגה בקופה שיטת הקיזוזים. הנתבעת הבהירה לתובע כי תנאי התשלום הם בהתאם להסדרים הנהוגים מעת לעת, והתובע אישר כי ההסדרים ידועים לו, כשהחובה על פי החוזה מוטלת על התובע לברר מהם אותם הסדרים. 16. הנתבעת טענה כי התובע ידע על קיומם של הקיזוזים, וזו הפרשנות שהוא נתן לחוזה. בהתחלה טען התובע כי לא ניתן לבצע קיזוזים מסוג מסויים, ובשלב מסוים הודיע התובע על התפטרותו בגין כך. אח"כ חזר בו מאותה התפטרות, כשהוא מציין במכתבו לנתבעת "ניצחתם" ושהוא ימשיך לנהוג לפי שיטת הנתבעת. 17. הנתבעת טענה כי התובע פעל בחוסר תום לב שעה שידע מה הם מאפייני שיטת העסקתו, הלין עליהם בניגוד לחובתו לנהוג בתום לב בקיום החוזה, ומשעה שנדחו טענותיו המשיך בהתקשרות, ורק לאחר מכן תבע את הנתבעת, בעוד שהוא מוחזק כמי שויתר על טענותיו באותו עניין שעה שהמשיך בהתקשרות. 18. הנתבעת טענה כי התנהגות התובע לאחר כריתת החוזה מלמדת כי הוא מעולם לא התכחש לעצם אפשרות ביצוע הקיזוז, זאת אף במכתבו מאוגוסט 1998, המועד בו נודע לו לטענתו על קיום הקיזוזים, וכי הוא שינה את גרסתו באשר לאיזה קיזוז ניתן לבצע. דיון והכרעה: 19. בפסק הדין החלקי מיום 17.03.08 נקבע כי על פי הפרשנות של החוזה, הסכימו הצדדים ביניהם כי התובע יקבל תשלום רבעוני מלא בגין אותו מטופל באותו רבעון, כפי שעולה מסעיף 10(ב)(3) לחוזה, יחד עם יתר המסמכים, כמו סעיף 13 לנספח ההסכם, נספח ב' ונספח ד' להודעת הנתבעת, שם דובר על איסור מפורש של מבוטח לעבור בין רופא לרופא באותו רבעון אלא בתשלום סך של 110 ₪. נותרו מספר שאלות שהיו טעונות בירור עובדתי כמתואר לעיל. 20. התובע הינו חבר בועד הרופאים, ולא היתה כל מחלוקת בין הצדדים בעניין זה. 21. בסעיף 9(א) לחוזה החתום ע"י התובע נקבע כי ההסדרים הנהוגים במועד חתימת החוזה ידועים לתובע, וכי הוא מסכים להם, וכן כי יחולו שינויים בהסדרים הקבועים מפעם לפעם, כפי שיפורט בהמשך. בסעיף 15 לחוזה נקבע כי : "הרופאים השכירים של הקופה באזור כלולים אף הם בבחירה החופשית של המבוטח חבר הקופה." 22. בעניין הקיזוזים בין הרופאים שינה התובע את גרסתו יותר מפעם אחת, כשפעם הוא הלין על כך שאסור לחלק את התשלום עבור אותו מטופל בין שני רופאים באותו רבעון, פעם אחרת הוא כתב לנתבעת כי אין בעיה לחלק בין רופאים עצמאיים שזכאים לאותו תשלום, והבעיה היא עם הרופאים השכירים, ואילו במהלך עדותו בפניי הוא הודה כי ידע שמחלקים בין כל הרופאים, ולא רק בין הרופאים העצמאיים. 23. בסעיף 8 לתצהיר העדות הראשית של התובע מיום 07.05.09 נטען כי: "שלא הוזכר ולא דובר בעניין היחסיות שטוענת לה הקופה כיום ואדגיש שהבנתי שאני עבור כל פציינט שייבדק אצלי היינו שבסכום הזה לא אתחלק עם רופא אחר אם יבדוק גם הוא אותו פציינט. " לעומת זאת הוא העיד בפניי : "ידעתי שמחלקים בין כל הרופאים לא רק בין הרופאים העצמאיים." (ראה עמוד 11 שורה 1 לפרוטוקול יום 06.04.09). התובע סתר בכך את עצמו, והודה כי ידע שמחלקים את התשלום בין הרופאים שבדקו את אותו מטופל באותו רבעון. 24. התובע ניסה להציג את החזר הקיזוזים אליהם התייחס בסעיף 15 בתצהירו, כאילו מדובר בהחזר קיזוזים בגין הביקורים הכפולים, אולם מההתכתבויות בין הצדדים עולה בבירור כי המדובר בהחזרת קיזוזים שבוצעו בגין אי הצגת כרטיס מגנטי של מבוטחים בביקוריהם אצל התובע. 25. בפסק הדין החלקי עלתה השאלה שהיתה טעונה בירור עובדתי והיא אם הנתבעת איפשרה למבוטחיה ניידות בין רופאים מומחים במהלך כל רבעון. על פי לשון החוזה והמסמכים שעמדו בפניי אז עלה כי הנתבעת לא איפשרה ניידות בחינם בין רופאים מומחים, בעוד שלאחר שנפרסה בפניי מלוא ההתכתבות שהתנהלה בין התובע לנתבעת במהלך שמונה שנים של התקשרות, ואשר מעידה על התנהגות הצדדים לאחר חתימת החוזה, ולאחר ששמעתי את העדויות, עלתה בפניי תמונה לפיה הנתבעת איפשרה בפועל למבוטחיה מעבר בין רופאים מומחים באותו רבעון, והתשלום היה מתחלק בין הרופאים המומחים שטיפלו באותו מבוטח באופן יחסי. התובע היה מודע לצורה זו של התקשרות והתחשבנות, ואף ניסה לשנות אותה תוך העלאת טענות שונות. 26. יתר על כן, מכלל ההתכתבויות בין הצדדים עולה כי התובע תחילה לא הלין על הקיזוזים, ולאחר מכן טען כי אין לקזז בגין ביקורים כפולים בכלל, ואילו בשלב מאוחר יותר טען כי אין לקזז ביקורים כפולים עבור רופאים שכירים, תוך שהוא מסכים לזכותם של הרופאים העצמאיים לתשלום היחסי. 27. אפרט להלן את ההתכתבויות בין הצדדים בסדר כרונולוגי: א. במכתב שנשלח ביום 27.05.1997 אל יו"ר ועד הרופאים על ידי מנכ"ל הנתבעת אז, נרשם בו בסעיף 2 כי: "מבוטח שהלך ברבעון לרופא עצמאי שעובד רבעוני ולרופא שכיר, יקוזז מסכום הכרטיס הרבעוני התשלום באופן יחסי למס' הביקורים אצל כל אחד מהרופאים במהלך הרבעון." ובסעיף 6 נכתב כי: "בכל מקרה הרופא המטפל יקבל מסך ובו אפשרות לבטל הצמדה לרשימה. אולם בניגוד למצב היום אם אינו מאשר נתוק הביקור אינו נחשב לצורך תשלום. הרי שבשיטה החדשה אי הניתוק לא ישפיע על התגמול. " אותו מכתב נותר כטעון בירור בפסק הדין החלקי, שכן לא היה ברור איזה תוקף משפטי יש לייחס לו, אם הוא בכלל חל על התובע, ואם המנכ"ל של הנתבעת רשאי היה לשנות הסכמי תשלום לרופאים. לאחר קריאת המכתב ביחד עם יתר ההתכתבויות בין הצדדים, ולאור העובדה כי בסעיף 9(א) לחוזה בין הצדדים סוכם כי " תשלם הקופה לרופא תשלום אשר שיטת קביעתו וגובהו יהיו בהתאם להסדרים שייקבעו מפעם לפעם" שוכנעתי כי יש למנכ"ל, בתיאום עם יו"ר ועד העובדים, את הסמכות לשנות את הסדרי התשלום. תוכן המכתב חל על התובע שהתקשר בחוזה לאחר קביעת שיטת התגמול האמורה, בהיותו מופנה אל יו"ר ועד הרופאים אליו שייך התובע. במכתב דלעיל אף לא הייתה התייחסות לתקופה מסוימת בה יש לבצע את הקיזוזים בגין הביקורים הכפולים, כי אם לעתיד בכלל. ב. מכתב הנתבעת מיום 9.11.97 המופנה לבנק יהב, ובו הודעה על כך כי התובע סיים את עבודתו בקופה ביום 30.09.97. ג. המכתב מיום 14.07.1998 (נ/3) הוא ההסדר שנשלח אל כל הרופאים, ובו נקבע כי השיטה תחל לפעול במהלך חודש יולי, ושרופאים בשיטה הרבעונית יקבלו תשלום לפי השיטה בה הם עובדים " בתהליך הקיזוז מקזזים מהתשלום הרבעוני באופן יחסי למס' הביקורים אצל כל אחד מהרופאים במהלך הרבעון" . התובע ניסה לטעון כי יש במכתב זה משום זיוף, מאחר ויש הבדלים בכתב, אך הוא לא הוכיח את הטענה כנדרש, ואין בידי לקבל את הטענה. מדובר בהסדר שנקבע בטרם ההתקשרות של התובע עם הנתבעת, כשבחוזה בין הצדדים הוא מצהיר כי כל ההסדרים והנהלים בעניין ההתקשרות שלו עם הנתבעת מודעים לו. נכונה טענת התובע בתצהירו (סעיף 22 מיום 07.05.09) כי המכתב אינו מיועד לו, אולם מדובר בהסדר כללי שנשלח אל כל הרופאים העצמאיים, כשבאותה תקופה הוא עבד אצל הנתבעת כשכיר. התובע הודה כי הוא קבל מכתב זה ושלח אותו בחזרה, לפיכך חזקה שידע את תוכנו. מה עוד שמדובר בהסדר שחל מאז על כל הרופאים העצמאיים, וגם על אלו שהצטרפו לאחר מכן לנתבעת בתור רופאים עצמאיים. ד. מכתב מיום 27.07.98 (נ/7) ממנהל אזור הצפון אל התובע ובו צויין כי: "הקופה מתגמלת את הרופא העצמאי תמורת שרות מלא שניתן למבוטח, באם היו פניות נוספות באותו רבעון הסכום מתחלק בין הרופאים עד שלושה ביקורים." כבר באותו שלב הוסבר לתובע על שיטת הקיזוזים בגין ביקורים כפולים. ה. מכתב מיום 29.07.98 שנשלח ע"י התובע אל מנהל אזור הצפון של הנתבעת, ובו מבקש התובע להחזיר לו את הכספים שקוזזו ממנו בגין הביקורים של מבוטחים בלי כרטיס מגנטי. התובע מעיר באותו מכתב על השינויים שבוצעו לאחרונה בגין הביקורים הכפולים, והוא כותב כך: "השינויים האחרונים שבוצעו לאחרונה במסגרת הקופה כגון ביקורים כפולים וכו', ... יתרמו לירידה ברמת השירות ובריחת חברים. אין גרוע יותר מלהנחית חוקים משמיים בלי ידיעתך, עם כל הכבוד לוועד הרופאים של מאוחדת. " מהמכתב הזה עולה בבירור כי התובע היה מודע לשיטת הקיזוזים לפיה התנהלה הנתבעת באישור וועד הרופאים של הנתבעת, והוא רק הלין על כך שהשיטה החדשה תגרום לבריחת החברים. הוא לא העלה כל טענה כנגד תוקף השיטה כלפיו. מצירוף מכתב זה עם המכתב שלפניו (מיום 27.07.98) עולה כי התובע קיבל בהתנהגות את שיטת ההתחשבנות של הנתבעת, שכן הוא לא התייחס, במיוחד לא התנגד לאמור, במכתב התשובה לעיל. ו. מכתב מיום 06.08.98 (ת/1) שהפנה התובע אל מנהל אזור הצפון של הנתבעת, ובו הוא מבקש "אי הורדת הכספים ממשכורתי וזה בגלל ירידה דרסטית בהכנסתי בתור רופא עצמאי כתוצאה מההנחיות החדשות." ועוד כתב: "על איזה תורת יחסיות אתם מסתמכים - איך יתכן שאני אבדוק פציינט מסוים 10 פעמים ובדיקה או מרשם שניתנו לאותו פציינט על ידי רופא שכיר תזכה את הקופה ב 50% או אפילו 75% במקרה של שני ביקורים ...ההסכם שנחתם ביני לבין קופ"ח מאוחדת מצוין בפירוש שהכסף יורד רק במקרה שאותו חולה נבדק ע"י רופא שעוסק באותו מקצוע." במכתב זה עולה לראשונה התנגדותו של התובע לשיטת הקיזוזים, על אף שהסכים לה לפני כן, כאמור לעיל, ובאותו מכתב הוא בכלל לא מעלה כל טענה באשר לשוני בין רופא עצמאי לרופא שכיר. יתרה מכך עולה מאותו מכתב כי התובע היה מודע לשיטת הקיזוזים של הנתבעת כבר משנת 1998, והוא החל אז בניסיונות לשנות את אותה שיטה. ז. מכתב מיום 15.10.98 (ת/5) של התובע אל מנכ"ל הצפון, ובו מבקש ממנו לא לנכות ממשכורתו את הסכום עבור אי הצגת כרטיסים מגנטיים. בכך למעשה הודה התובע שההחזר של הקיזוזים שצויינו היה בגין אי הצגת כרטיסים מגנטיים ע"י המטופלים, ולא כפי שניסה לטעון בסעיף 15 לתצהירו, שהמדובר בהחזר בגין ביקורים כפולים, שבעקבותיו כביכול חזר בו מהתפטרותו. ח. ביום 29.01.99 (ת/2) התובע שלח לנתבעת מכתב התפטרות. ט. מכתבו של התובע מיום 16.03.99 (ת/3) שבו הוא חוזר בו מהתפטרותו, תוך שהוא כותב כך "... לעזור בנושא הביקורים הכפולים את (הקופה) ניצחתם ואני מרים ידיים ולכן אני מבקש לראות את מכתבי בקשר להתפטרות כמבוטל ובינתיים אמשיך לעבוד בצורה הישנה." כאן התובע מקבל על עצמו את שיטת ההתקשרות הישנה, שהיא, כפי שעולה ממכתב זה ומיתר ההתכתבויות, שיטת הקיזוז בגין ביקורים כפולים. בעניין זה לא מקובלת עליי טענת התובע כי הכוונה מאחורי המילים "אמשיך לעבוד בצורה הישנה" היא לחזרה לעבוד בתור שכיר בנתבעת, שכן זה סותר את האמור במכתב, וכן סותר את התנהגות הצדדים בהמשך, לפיה המשיך התובע לעבוד בתור רופא עצמאי. י. מכתב מיום 19.07.00 (נ/5) ממנהל אזור הצפון אל התובע ובו הוא מסביר לו כי: "הסכמי ההתקשרות של הקופה עם הרופאים העצמאיים מעוגנים בחוזה/הסכם, שנחתם ומאושר ע"י הרופא, להסכם ההתקשרות נערכים עדכונים שהם בהסכמה עם ועד הרופאים... לעניין הקיזוז, דין רופא שכיר כדין רופא עצמאי. " יא. אותם דברים נכתבו פעם נוספת ב(נ/4) מיום 11.02.01. האמור בשני מכתבים אלו תואם את האמור בסעיף 15 לחוזה, כפי שצוטט לעיל. דינו של רופא עצמאי כדינו של שכיר מאחר ושניהם בבחירה החופשית של המבוטח, שאין זה מעניינו אם הרופא אליו הוא פונה עובד עם הנתבעת בתור רופא שכיר או בתור רופא עצמאי. יב. מכתב של התובע מיום 28.12.00 (ת/4) אל מנכ"ל קופ"ח מאוחדת ובו הוא מבקש: "להחזיר לי את כספי שנגבה ממני ללא הצדקה בגלל ביקורים כפולים ובניגוד לחוזה (מצורף) ובו רשום בפרוש שהכסף של הביקורים הכפולים מתחלק אך ורק בין הרופאים העצמאיים (לפי השיטה הרבעונית) ולעומת זאת הקופה גובה ממני בעד ביקורים כפולים שנבדקו ע"י הרופאים השכירים. " כאן התובע משנה את גרסתו, וטוען לראשונה שיש הבדל בין רופא עצמאי לרופא שכיר. תשובת המנכ"ל לתובע היתה ביום 11.02.01 (נ/4)כמפורט לעיל. על אף תשובה זו התובע לא נקט בכל פעולה להפסקת ההתקשרות. יג. מכתב התובע מיום 20.11.03 (נ/2) אל מנכ"ל קופ"ח מאוחדת בו הוא כותב כי: "אני מבקש להחזיר את כספי שגביתם ממני עבור הביקורים הכפולים אצל הרופאים השכירם ולא עבור הביקורים הכפולים אצל הרופאים העצמאיים שמגיע להם לפי החוזה באופן חוקי. " התובע מודה כי הרופאים העצמאיים זכאים לקיזוז בגין הביקורים הכפולים, ובכך הוא מודה שוב שהוא ידע והסכים לשיטת הקיזוז, כשהוא מנסה לשנות את השיטה ולצמצם את ההפחתה במשכורתו בגין הביקורים הכפולים, תוך שהוא עושה הבחנה פיקטיבית בין רופאים עצמאיים לרופאים שכירים, הבחנה שאין לה כל יסוד, לא בחוזה, ולא בהסדרים שבין הצדדים. בחוזה כתוב דווקא כי דין הרופאים השכירים כדין הרופאים העצמאיים (ראה סעיף 15 להסכם) בכל הקשור לבחירה של המבוטח. יד. המכתב מיום 16.10.05 ששלח התובע ובו כתב כי: "בחוזה העבודה מצוינת שיטת ההתקשרות ביני לבין קופ"ח מאוחדת, ובו כתוב על השיטה שהיא רבעונית וכל ביקור ראשון שהנבדק ע"י באותו רבעון יגבה מחיר מלא בלי להתחלק עם רופא אחר. מזה כשבע שנים קופ"ח מאוחדת מתחלקת איתי ברווח וגובה ללא צדק כסף שמגיע אך ורק לי "על פי החוזה". " כאן התובע חזר לטעון כי אין לקזז בגין הביקורים הכפולים, תוך שהוא מתעלם מהבחנתו הקודמת בין רופאים עצמאיים לרופאים שכירים. 28. לאור ההתכתבויות לעיל, הגעתי למסקנה לפיה התובע ידע על קיומה של שיטת הקיזוז בגין הביקורים הכפולים של מבוטחים אצל רופאים מומחים באותו רבעון לכל המאוחר משנת 1998. הוא הסכים לשיטה זו עת חתם על החוזה עם הנתבעת, וניסה במהלך השנים לגרום לשינוי שיטת התחשבנות זו, תוך התנגדות הנתבעת לשינוי, עד החליט להתפטר באופן סופי. 29. אמנם בפסק הדין החלקי ניתנה פרשנות ללשון החוזה כפי שנראה הדבר באותו שלב, ועל סמך המסמכים החלקיים שעמדו בפניי, אך מהתנהגות הצדדים כפי שעולה מההתכתבות העניפה ביניהם, עולה כי התובע ידע גם ידע על שיטת ההתחשבנות שהנהיגה הנתבעת לתשלום יחסי בין מספר הרופאים באותו רבעון בגין אותו מטופל. התובע המשיך בהתקשרות עם הנתבעת במשך 8 שנים, והביע מדי פעם הסתייגות לא עקבית לעניין שיטת ההתחשבנות הנכונה לדעתו. 30. בע"א 9784/05 עירית תל אביב נגד ידידיה גורן, עו"ד, (טרם פורסם) נקבע כי: "אין ספק כי התנהגותם של הצדדים לאור תקופת החוזה היא כלי פרשנות חשוב לקביעת תוכן ההתקשרות ביניהם וממנה ניתן ללמוד כיצד הבינו הצדדים את ההסכמות שהושגו ואף נפסק בהקשר זה כי צד לחוזה יתקשה לטעון כי יש לפרש הוראותיו של חוזה באופן שונה מהאופן בו נהג הוא עצמו לאורך חיי החוזה. (ראו: ע"א 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי בע"מ נגד עירית כפר סבא, פסקה 8 (טרם פורסם, , 10.6.08); עניין אררט, 117; אהרון ברק, פרשנות במשפט כרך רביעי - פרשנות החוזה, 467-469 (2001) (להלן: ברק, פרשנות חוזה))." בע"א 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי בע"מ נגד עירית כפר סבא, נקבע בעמ' 6 לפסק הדין כי: "התנהגותם של צדדים לחוזה לאחר חתימתו מהווה כלי פרשני מן המעלה הראשונה (ראו ע"א 376/76 פקיד השומה, ירושלים נגד אריזדה, פד"י לא' (1), 436, 441 (1976); ע"א 439/85 חברת הרשפינקל ובנו בע"מ נגד גולדשטיין , פד"י מב' (1) 286,292 (1988); אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי 467-469 (2001)). ההתנהגות לאחר כריתתו של חוזה מלמדת כיצד הצדדים לו הבינו אותו. אם צד לחוזה נהג בדרך מסויימת שיש בה כדי להצביע כיצד הוא מפרש את הוראותיו, יתקשה הוא לטעון בהמשך כי פרשנותו של החוזה שונה היא". 31. משנהגו הצדדים במשך כ-8 שנים בשיטת התחשבנות של קיזוזים ושל תשלומים חלקיים ויחסיים בין רופאים שונים בגין אותו מטופל באותו רבעון, אין התובע יכול בדיעבד, על פי ההלכה הפסוקה לעיל, לאחר שתמה התקשרות בין הצדדים, לבוא ולטעון כי הפרשנות שיש לייחס לחוזה היא הפרשנות לפיה הוא זכאי למלוא התשלומים בגין כל מטופל בכל רבעון. התובע הבין וידע מה הפרשנות ששני הצדדים ייחסו לתנאי החוזה, ופעלו בהתאם לתנאים אלו. התובע ידע מראש מה הנוהג אצל הנתבעת, והוא הסכים לנוהג זה למשך שנים. הוא ניסה אמנם מדי פעם לשנות את שיטת התשלום ללא הצלחה, בכל זאת המשיך לעבוד אצל הנתבעת תקופה של 8 שנים. 32. מהאמור לעיל, הוכח בפניי הנוהג אצל הנתבעת לפיו היא משלמת תשלומים יחסיים לרופאים המטפלים באותו מטופל באותו רבעון. הוכח בפניי כי התובע ידע על נוהג זה והסכים לו. כן הוכח בפניי כי הפרשנות והמשמעות שייחסו התובע והנתבעת לתנאי החוזה היו תשלומים חלקיים ויחסיים לרופאים בגין אותו מטופל באותו רבעון. משהגעתי למסקנות אלו, אני קובעת כי התובע אינו זכאי להפרשים או להשלמות בגין התשלומים היחסיים ששולמו לו. ההודעה על מסך המחשב: 33. לאור האמור, ומשקבעתי כי היה נוהג בין הצדדים באשר לשיטת הקיזוז בגין הביקורים הכפולים שהיתה ידועה לתובע מאז 1998, מתייתר הצורך לדון בשאלה מתי החלה להופיע על צג המחשב של התובע ההערה בעת העברת כרטיס המבוטח לצורך גביית סכום נוסף מהמבוטח. 34. לסיכום, התביעה נדחית. על התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪ ומע"מ תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד יום התשלום בפועל. רפואהפרשנות חוזהחוזהחוזה עבודה