קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו סגירה שיפוטי עד תום ההליכים הפליליים: לפני בקשה למתן צו סגירה שיפוטי לתחנת מוניות המופעלת באמצעות המשיבים ו/או מי מהם בהתאם לסע' 17 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 (להלן "חוק רישוי עסקים"). רקע ועובדות דרושות להכרעה כנגד המשיבים הוגש, ביום 20.9.10, כתב אישום המייחס להם עבירה של ניהול עסק טעון רישוי, ללא רישיון, לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים. עפ"י הנטען בכתב האישום, המשיבים מנהלים עסק של תחנת מוניות ברח' העצמאות 75 בקרית אתא (להלן "תחנת המוניות" או "התחנה") מבלי שיש להם רישיון עסק כדין. המשיבה מס' 1 (להלן "מוניות גבעתי") הינה חברה המפעילה, או מי שהפעילה בעבר, את תחנת המוניות, כאשר המשיב מס' 2 הוא אחד מחברי ההנהלה בה והמשיב מס' 3 הוא מנכ"לה. מוניות גבעתי החלה בשנת 2001 במתן שירותי הסעות, כאשר במסגרתה מועסקים מספר רב של בעלי מוניות (עפ"י הנטען מעל 50 בעלי מוניות) וכ- 120 נהגים. המשיבה מס' 4 (להלן "מוניות גבעתי שלי") הינה חברה שנוסדה ביום 26.8.10, ואשר עפ"י הנטען, הינה החברה המפעילה כיום את התחנה. המשיב מס' 5 הינו אחד מחברי ההנהלה בחברה והמשיבה מס' 6 הינה המנכ"לית שלה. 3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למתן סגירה שיפוטי עד תום ההליכים הפליליים, בהתאם לסע' 17 לחוק רישוי עסקים, היא הבקשה שלפני (להלן "הבקשה"). 4. הבקשה נשענת, בעיקרו של דבר, על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה (כב' השופט ר. סוקול) מיום 10.6.10, שניתן במסגרת עת"מ 25927-04-10, לפיו נדחתה עתירה מנהלית שהגישה 'מוניות גבעתי' נגד החלטת המשטרה, מחודש 11.09, להמליץ לרשות הרישוי בעיריית קרית אתא לבטל רישיון העסק שניתן לה להפעלת תחנת מוניות, המלצה שבעקבותיה בוטל הרישיון בחודש 2.10. בהודעת המשטרה לרשות הרישוי צוין כי, במערכת המודיעין שלה נצברו ידיעות רבות ואיכותיות אודות פעילותו הדומיננטית של עבריין בכיר מקרית אתא בתחנת המוניות, כי בהתבסס על חומר חסוי שבידיה, דמויות מוכרות היטב למשטרה מהוות חלק דומיננטי בעסק וכי התחנה מהווה 'חממה' לפעילות פלילית. ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשטרה וכי המשך פעילות התחנה מהווה סכנה לשלום ובטחון הציבור. על פסק דין זה הוגש ערעור, התלוי ועומד בפני ביהמ"ש העליון. 5. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר מתן פסה"ד הגישה 'מוניות גבעתי' בפני ביהמ"ש המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע, בשל שינוי נסיבות, שעניינן שינויים בהנהלת החברה ומכירת מוניות שהיו בבעלותם של שניים מהחברים. ביהמ"ש דחה את הבקשה, ביום 15.9.10, וקבע כי טענות אלה על המשיבה להביא בפני רשות הרישוי במסגרת בקשה חדשה לקבלת רישיון עסק, וכך היה. 'מוניות גבעתי שלי', החברה החדשה שמנהלת את התחנה, הגישה ביום 20.9.10, בקשה לקבלת רישיון עסק. 6. הבקשה למתן צו הפסקה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים ליום 20.10.10 ובפתח הדיון התברר כי בקשתה של 'מוניות גבעתי שלי', לקבלת רישיון, טרם נידונה. בנסיבות אלה, קיבלו הצדדים את המלצת ביהמ"ש, לדחות את הדיון לשבוע ימים כדי לאפשר למשטרה לבחון את הבקשה החדשה ולהביא את המלצותיה בפני רשות הרישוי למתן החלטה. הדיון נדחה ליום 27.10.10. ביני לביני, נדונה הבקשה לקבלת רישיון עסק בפני סגן מפקד מרחב חוף, בנוכחותם של נציגי המבקשת, נציגי המשיבים ובא כוחם. בישיבה זו הובהר למשיבים, כפי שהדבר עולה מפרוטוקול הדיון (מ/1) כי אל מול טענותיהם בדבר ניהול התחנה ע"י בעלים חדשים שאינם קשורים לגורמים פליליים ועל אף שינוי הבעלות במוניות שהיו שייכות ו/או נשלטות בעבר ע"י גורמים עבריינים, עדיין זורם מידע לפיו אותם גורמים פליליים עדיין משפיעים ואפילו בכוונתם לרכוש את התחנה בעתיד הקרוב. בסופו של יום, הביע סגן המפקד את התנגדות המשטרה למתן רישיון ובהחלטתו מיום 25.10.10 (מ/2) נאמר "עפ"י חומרי מודיעין המצויים בידי משטרת ישראל - מרחב חוף עולה תמונה שבה גורמים עבריינים מתכוונים לחזור ולנהל את התחנה ולהוות גורם מכריע בניהולה. מתן אישור להפעלת התחנה מצד משטרת ישראל עלולה לסכן חיי אדם. אי לכך אנו מתנגדים למתן רישיון לניהול עסק". 7. למעשה מתנהלת התחנה כיום מבלי שיש לה רישיון עסק כדין. הרישיון שהיה ל'מוניות גבעתי' בוטל כאמור, והרישיון שנתבקש ל'מוניות גבעתי שלי', מי שמפעילה כיום את התחנה, מעולם לא ניתן. השאלה העומדת לפתחי הינה, אם בנסיבות המקרה קיימת הצדקה למתן צו סגירה עד תום ההליכים הפליליים נגד המשיבים, כאשר המבקשת חוזרת על עמדתה הנ"ל ועותרת לסגירת העסק, בטענה כי העסק במתכונתו הנוכחית מהווה סכנה ממשית לשלום הציבור ובטחונו. לתמיכה בטענה זו ביקש נציג המבקשת בדיון להציג לעיונו של ביהמ"ש חומר חקירה חסוי, על פי תעודת חיסיון החתומה ע"י השר לביטחון הפנים. ב"כ המשיבים התנגד להגשת החומר ובהחלטה נפרדת, שניתנה במקביל למתן החלטה זו, דחיתי את התנגדותו. טענות הצדדים 8. המבקשת טענה כי הצו מתבקש בשל הסכנה הממשית הנשקפת לציבור ובטיחותו עקב הפעלת התחנה. נציג המבקשת הדגיש כי התנגדות המשטרה למתן רישיון ל'מוניות גבעתי שלי' היתה לאחר שסגן מפקד המרחב עיין בחומר המודיעיני והחליט כי המשך הפעלת התחנה עלול לסכן חיי אדם. המבקשת טענה כי השינויים שנעשו בין שתי החברות, לאמור 'מוניות גבעתי' ו'מוניות גבעתי שלי' הינו שינוי 'קוסמטי' בלבד, בכדי להשאיר את התחנה פעילה, כאשר בפועל המשיבים אינם יכולים לפעול להוצאת אותם גורמים עבריינים מהתחנה. כן נטען כי החומר החסוי עליו נשענת המבקשת הינו בחלקו חומר מודיעיני חדש ו'טרי' המתייחס למצב הדברים בתחנה לאחר שינוי הנסיבות הנטען. 9. המשיבים, בתורם, טענו טענות שונות כנגד מתן הצו. אביא להלן את עיקרן : א. המבקשת לא צירפה לבקשה תצהיר, ובכך מנעה מהמשיבים אפשרות לסתור את הטענות המועלות בה באמצעות חקירה נגדית של עורך התצהיר. בנוסף נטען כי המבקשת לא הביאה עדים התומכים בבקשה. ב. הדרך הראויה בנסיבות העניין הינה הגשת כתב אישום נגד מי שמפעיל את התחנה ללא רישיון, ולא בקשה למתן צו סגירה שיפוטי, אשר השלכותיו יכולות להיות חמורות למדי על נהגי המוניות. ג. המשיבים סילקו את הגורמים שיוחסה להם פעילות עבריינית בתחנה ולראייה מכירת 11 מוניות שהיו שייכות לאותם גורמים, לאנשים שאין להם עבר פלילי. בנוסף, 'מוניות גבעתי שלי' המפעילה כיום את התחנה הינה חברה חדשה, שבעלי התפקידים וחברי ההנהלה בה אין להם שום עבר פלילי. המשיבים טענו כי הם מוכנים למלא אחר כל תנאי שתציב המבקשת לצורך המשך פעילותה של התחנה. ד. על המשטרה למלא את תפקידה עפ"י חוק ולפעול כנגד אותם גורמים עבריינים תחת פועלה לסגירת התחנה. סגירת התחנה הינה אקט הפוגע קשות בזכות היסוד של חופש העוסק ופוגע בפרנסתם של נהגי המוניות בתחנה. צו שיפוטי להפסקת העיסוק - אימתי ? 10. סע' 17 לחוק רישוי עסקים קובע כי : "הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 14, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום לתת צו כאמור בסעיף 16, ותקפו יפקע עם ביטול כתב האישום, או עם מתן גזר הדין, או במועד שבו זוכה הנאשם זיכוי סופי, או בכל מועד קודם שנקבע בצו". סע' 16 (ו) לחוק מורה כי ביהמ"ש רשאי "לצוות על הפסקת העיסוק בעסק....אם בסגירת העסק ואם בכל דרך אחרת....". 11. אין חולק כי דרך המלך לטיפול במי שמפעיל עסק ללא רישיון היא הגשת כתב אישום וניהול הליך פלילי בהתאם לסדרי הדין הפליליים הנהוגים. אם ביהמ"ש מגיע לאחר שמיעת ראיות הצדדים, למסקנה כי הנאשם ניהל והפעיל עסק ללא רישיון, רשאי הוא בהתאם לסמכותו בסע' 16 לחוק רישוי עסקים, להורות על סגירת העסק. זהו למעשה הכלל החל בכל הקשור למי שמפעיל עסק ללא רישיון, כאשר החריג לכך הינו מתן צו סגירה שיפוטי טרם סיום ההליך. מדובר, איפוא, בסעד זמני הניתן עד הכרעה בתיק העיקרי/הפלילי כשמטרת הצו הינה מניעתית ולא עונשית. מניעתית, שכן עסקינן בסעד המיועד להסיר באופן זמני מטרד, סכנה או מפגע הנובעים מהפעלת העסק ללא רישיון, ולא עונשית, שכן מדובר בנאשמים (משיבים) שטרם הורשעו. 12. במסגרת זו בוחן ביהמ"ש קיומה או העדרה של תשתית ראייתית לכאורה לנטען בכתב האישום וקיומה של עילה לסגירת העסק עד תום ההליכים. ודוק, אין די בניהול עסק ללא רישיון בכדי שתהיה הצדקה למתן צו סגירה ויש לבחון אילו סיכונים קיימים באי סגירתו של העסק עד תום ההליכים. בבוא ביהמ"ש לבחון בקשה למתן צו כאמור, עליו לאזן בין זכותם של המשיבים לחופש העיסוק ולחופש הקניין, אל המול הסכנה הנשקפת מניהול העסק עד להכרעה במשפט. השיקולים אשר אמורים להנחות את ביהמ"ש אינם שיקולי ענישה ועליו לבחון את התוצאות הנובעות מאי סגירתו המיידית של העסק. הליך זה דומה למעשה, להליך בבקשה למעצר עד תום הליכים, במסגרתו בוחן ביהמ"ש את התשתית הראייתית לכאורית וקיומה של עילת מעצר. בשני סוגי ההליכים עוסקים בפגיעה בזכויות וחירויות בשלב מוקדם של ההליך, בטרם נשמעו ראיות בתיק וניתנה הכרעת דין. ובחזרה לענייננו - מסוכנות לשלום הציבור 13. בנסיבות המקרה דנא לא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה (ואף הרבה מעבר) לכך שהעסק (תחנת המוניות) מתנהל כיום ללא רישיון. כפי שכבר הובהר, רישיון העסק שניתן ל'מוניות גבעתי' בוטל ובקשה לקבלת רישיון עסק שהוגשה בשם 'מוניות גבעתי שלי' נדחתה. השאלה העיקרית הינה אם קיימת עילה לסגירת העסק עד להכרעה במשפט, וכאן אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר בחינת כל הנתונים והטיעונים בתיק, מצאתי להשיב על שאלה זו בחיוב. 14. ראש וראשון אומר שלא מצאתי ממש בטענתם של המשיבים כי המבקשת חייבת היתה לתמוך את הבקשה בתצהיר ערוך כדין וכי אי צירוף תצהיר יש בו כדי להביא לדחייתה על הסף. אין קביעה בחוק רישוי עסקים או בתקנותיו בדבר הדרך בה יש להגיש בקשה לפי סע' 17; הצורך בהגשת תצהיר תומך ייבחן, לטעמי, בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בנסיבות דנא, הבקשה נסמכת על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אשר דחה את העתירה המנהלית של 'מוניות גבעתי' ועל חומר חסוי שהוצג לעיונו של ביהמ"ש. די בשני אלה כדי לאפשר לביהמ"ש לבחון את הבקשה לגופה וככל שימצא כי אין בהם כדי להקים את דרישת המסוכנות, אזי התוצאה תהא דחיית הבקשה לגופה ולא על הסף. 15. טענות המבקשת הנוגעות למסוכנות התחנה, לפחות בזמנים הרלוונטיים למתן ההמלצה לביטול הרישיון, נבחנו ע"י ביהמ"ש המחוזי, אשר קיבל את עמדת המשטרה בעניין. קביעותיו של ביהמ"ש ביחס למסוכנות התחנה הן קביעות אופרטיביות, ברורות שאינן משתמעות לשתי פנים, לפיהן תחנת המוניות מהווה סכנה לחלק מציבור הנהגים והעובדים בתחנה, לעסקים מתחרים באותו תחום ולציבור בכללותו. מפאת חשיבותם של הדברים והשלכתם לענייננו ומפאת חומרת הסיכונים המתוארים, אביא את דבריו של כב' השופט סוקול כלשונם : "מחומר מודיעיני זה עולה חשד ממשי כי עסקה של העותרת משמש מסווה לפעילות עבריינית שיש בה משום סיכון שלומו ובטחונו של הציבור. עולה כי גורמים עבריינים משתמשים בעותרת ובחלק מעובדיה לשם קידום פעילות בלתי חוקית המסכנת את שלום הציבור......די בחומר שהוצג כדי לשכנע שאותה פעילות עבריינית מתבססת בין היתר על עסקיה של העותרת. שוכנעתי כי לא מדובר בחשד בעלמא, ואף אם אין די בראיות שהוצגו לעיוני, בשלב זה, כדי לעמוד בדרישה הראייתית לצורך גיבושם של כתבי אישום, הרי שיש בהם להצביע על חדש ממשי וקונקרטי בדבר הקשר שבין המשך הפעלת העסק של העותרת לפעילות העבריינית. זאת ועוד, לא מדובר בפעילות עבריינית שולית אלא עולה חשד ממשי כי באמצעות העותר נעשים מעשים המסכנים לא רק את העותרת ועובדיה אלא גם את כלל הציבור...." (עמ' 6 לפסה"ד, פסקה 15). בעניין הסיכון הנוגע לחלק מהנהגים ולעסקים מתחרים נאמר : "זאת ועוד, מהחומר שהוצג לעיוני עולה כי בהפעלת עסקה של העותרת יש גם לסכן חלק מהנהגים הפועלים במסגרתה וגם אלו עלולים למצוא עצמם נאלצים להשתתף בפעילות בלתי חוקית על מנת שלא להיפגע. כך גם מתברר כי בהפעלת עסקיה של העותרת על ידי אותם גורמים עבריינים, יש כדי לסכן עסקים אחרים ובמיוחד עסקים מתחרים" (עמ' 7 לפסה"ד, פסקה 15). ובהמשך נאמר "מהחומר שהוצג לעיוני עולה כי הפעילות העבריינית במסגרת העותרת כבר גרמה לנזקים בגוף וכי קיים חשש ממשי לפגיעה בגופם ובחייהם של חפים מפשע. לא מדובר בחשש ערטילאי בדבר פגיעה בציבור אלא בחשש ממשי וקונקרטי שמתבסס על אירועים אלימים שכבר אירעו" (סוף פסקה 15). 16. בכל הכבוד הראוי מצטרפת אני לדבריו של כב' השופט סוקול, שכן זו המסקנה המתבקשת מעיון בחומר החסוי שהוצג. חומר זה מקים בסיס לטענות בדבר מסוכנותו של העסק; מדובר בחומר שנאסף ממקורות שונים, על פני תקופה לא קצרה והמלמד על פעילות עבריינית במסגרת התחנה. פעילות זו מתנהלת באמצעות עבריינים בולטים באזור והיא מסכנת חלק מהעובדים בתחנה ואת הציבור בכללותו. ב"כ המשיבים טען בהיבט זה כי, יש לעשות הפרדה בין ההליך שהתנהל בפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים לבין ההליך שבפני. בין העתירה המנהלית לבין ההליך הפלילי, כלשונו. טענה זו אינה מקובלת עלי. ההחלטה שעמדה בבסיס העתירה המנהלית שנדונה הינה החלטה לבטל רישיון. החלטה זו שונה, בתכלית השינוי, מהחלטה שלא ליתן רישיון לעסק חדש, מסירוב להוציא רישיון חדש לעסק שתוקף רישיונו פג ומסירוב לחדש רישיון. החלטת רשות לבטל רישיון שניתן כדין, מחייבת הוכחת משכנעת שאינה מותירה ספקות סבירים ולא חשד סביר בלבד. (ראה בג"צ 237/81 דעבול נ' עיריית פ"ת, פ"ד לו (3) 376, בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי, פ"ד לו (1) 317). דברים אלה זכו להתייחסות מפורשת בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ולעניין זה בין היתר נאמר "כך גם ברי כי מקום שבו מבקשת הרשות לבטל זכות שיש לאזרח, כמו לבטל היתר או רישיון שניתן לו, נדרשת מידת ראיה מחמירה יותר מאשר מקום בו נדונה בקשת האזרח לקבל רישיון ראשוני" ובהמשך "...כל אלו מחייבים בחינה זהירה וקפדנית של הראיות המנהליות ואף אם אין צורך כי אלו יעמוד במבחני הקבילות במשפט, הרי שאמת המידה לפיה יש לבחון את הראיות הינה אמת מידה מחמירה" (עמ' 6, פסקה 13). דברים אלה בצד מסקנתו של ביהמ"ש המחוזי כי לא נפל פגם בהחלטת המשטרה, מקפלים בחובם קביעה כי חומר החקירה החסוי עונה על הרף הראייתי הנדרש לצוררך ביטול רישיון וכולל הוכחה משכנעת שאינה מותירה ספקות סבירים בדבר מסוכנותה של התחנה לשלום הציבור. ובאשר להליך שבפני אומר, בניגוד לעמדת המשיבים, כי אין זה הליך פלילי אם הליך ביניים, העומד בצידו של ההליך הפלילי, וכולל בחובו סממנים של הליך מנהלי. העובדה כי ביהמ"ש המחוזי מצא כי החומר החסוי עונה על הרף המחמיר הנ"ל, כמו גם העובדה שההליך שבפני עניינו סעד זמני בהליך פלילי, מביאים אותי למסקנה כי קביעותיו של כב' השופט סוקול, בהתייחס ל'מוניות גבעתי', יפות גם לענייננו ודי בהם כדי להקים עילת המסוכנות הנדרשת למתן צו לפי סע' 17 לחוק. לא זו אף זו, הגיונם של הדברים מחייב את המסקנה לפיה כמות הראיות הנדרשת להוכחת מסוכנות המצדיקה ביטול רישיון שניתן לצמיתות, עולה על כמות הראיות המצדיקה סגירת עסק שאין לו רישיון, עד סיום ההליכים הפליליים ומכאן שאם הוחלט לבטל את הרישיון על סמך החומר החסוי, ברי כי ניתן על בסיס אותו חומר ליתן צו לפי סע' 17 לחוק רישוי עסקים. 17. דומה כי גם המשיבים מודעים לקושי בהעלאת טענות בעניין מסוכנות 'מוניות גבעתי' והם שמו את הדגש בטיעוניהם על הניהול החדש של התחנה ועל השינויים שנערכו בשורותיה לאחר מתן פסה"ד. המשיבים משליכים את יהבם בהליך שבפני על הטענה בדבר שינוי נסיבות, כשהם משתמשים פעם אחר פעם, במונח 'העסק במתכונתו החדשה' וטוענים כי העסק במתכונת זו אינו מסכן את הציבור. ומיד אומר כי 'העסק במתכונתו החדשה' נבחן ע"י המשטרה ואנשיה ובעניין זה ניתנה למשיבים אפשרות להשמיע את טענותיהם בפני סגן מפקד מרחב המחוז. המשיבים הציגו בפני המשטרה מסמכים המלמדים על מכירת חלק מהמוניות ועל השינויים שחלו בין שתי החברות, אלא שבסופו של יום התנגדות המשטרה נותרה בעינה. 18. בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה - 1995 נקבע כי עסק של תחנת מוניות הינו עסק המחייב קבלת אישור משטרת ישראל וזאת למניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות. המשטרה אמונה על הסדר הציבור ועל שלום הציבור ועליה להפעיל את שיקול הדעת שניתן לה בשים לב למידע שבאמתחתה. התנגדותה למתן רישיון ל'מוניות גבעתי שלי' מבוססת על מידע שברשותה של המשטרה, לפיו אותם גורמים עבריינים עדיין משפיעים על התחנה ומעורבים בענייניה וכי הם מתכוונים להוות גורם מכריע בניהולה וככל שהמשיבים סבורים כי המשטרה שגתה בהתנגדותה, הדרך בפניהם פתוחה לפנות בעתירה מנהלית חדשה כנגד ההחלטה. השאלה העומדת בפני היא, אם לאור המלצת המשטרה ולאור חומר החקירה החסוי, ישנו מקום למתן הצו המבוקש. 19. עיינתי היטב בחומר החסוי שהוצג לעיוני. המעט שאוכל לומר, מבלי לפרט את תוכנו של המידע, הינו כי זה כולל בחובו גם מידע עדכני שהגיע למשטרה, לאחר דחיית העתירה המנהלית, לאחר מכירת המוניות ולאחר העברת הפעילות ל'מוניות גבעתי שלי'. מידע זה מלמד כי אין בשינויים שנעשו ע"י המשיבים ו/או מי מהם כדי להרחיק את אותם עבריינים מהתחנה וכי מדובר בשינויים שנעשו במכוון ובזיקה להליכים המשפטיים המתנהלים בעניינה של התחנה, כדי ל'הרגיע את הרוחות'. העובדה כי בהתנגדות המשטרה מיום 25.10.10, נאמר כי אותם גורמים עבריינים מתכוונים לחזור ולנהל את התחנה, אין משמעותה כי הם התנתקו והתרחקו ממנה. יש לשים דגש על המלים "לנהל את התחנה" ולא על המילה "לחזור", כאשר עיון בחומר החסוי מלמד כי אותם גורמים פועלים במכוון למען יצירת מצג לפיו הם התרחקו ממנה, וזאת עד אשר יתאפשר להם בעתיד ביסוס מעמדם וניהול העניינים בה. מידע זה משתלב עם הפעילות העבריינית שתועדה בחומר החסוי בנוגע לעסק 'במתכונת הקודמת'. ושוב מבלי להיזקק לתוכנו של המידע אומר כי עוסק הוא בפעילות עבריינית המתנהלת בכמה מישורים וקשה להלום כי שינוי באורגני החברה, כמו גם מכירת חלק מהמוניות, יכול להביא לשינוי דרסטי כנטען. השתכנעתי מעיון בחומר החקירה החסוי כי אין בשינויים שנערכו ע"י המשיבים, לאחר דחיית העתירה המנהלית, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מניהולה של התחנה ומכאן שנסיבות המקרה מבססות עילה למתן צו לפי סע' 17. 20. לטעמי, חומר החקירה מקים בסיס איתן להוכחת מסוכנותו של העסק גם במתכונתו הנוכחית, אולם למעלה מן הצורך אציין כי לעניות דעתי, במקרה שבו ברור כי מדובר בעסק המתנהל ללא רישיון, אין הכרח בקיומו של רף ראייתי גבוהה להוכחת המסוכנות. בעניין זה ניתן אולי ללמוד מההלכה הידועה במישור האזרחי, לפיה כאשר בעל דין מוכיח הפרת הצד השני לחובה חקוקה, ובכלל זה חובה לפי חוק רישוי עסקים, אין עליו חובה להוכיח קיומו של מטרד ליחיד ודי בהוכחת 'אי הנוחות' לצורך הפסקת הפעילות הנעשית בניגוד לאותה חובה (ראה בר"ע 62/83 ברך בעל טכסא, נ' רחל גונן, פ"ד ל"ח (1) 281). מכל מקום, בענייננו שוכנעתי כי חומר החקירה החסוי מבסס באופן איתן את הטענה בדבר מסוכנותו של העסק כאמור. 21. מקובלת עלי עמדתו של ב"כ המשיבים לפיה אם גורמים עבריינים מסכנים את התחנה, אזי על המשטרה למלא את תפקידה ולספק הגנה למי שזקוק לה ולא לפעול לסגירת התחנה. אין מקום להעניש בעלים ו/או מנהלים של עסק ולהורות על סגירתו, טרם בירור האשמה הפלילית, אך מפני שבוצעה בזיקה אליו עבירה, שכן על המשטרה לפעול כנגד מבצעי העבירה בדרכים המקובלות ולכוון מאמציה לסיכולה ומניעתה של פעילות בלתי חוקית ואין חולק כי זה אחד מתפקידיה המובהקים של המשטרה. כבר נקבע כי מקום שהפגיעה בשלום הציבור באה מפעילות בלתי חוקית של צדדים שלישיים, צריך המאמץ השלטוני להיות מכוון למניעתה של פעילות זו ולא להגבלתה של החירות (בג"צ 2665/98 שחר נחום נ' משטרת ישראל, מפקד מרחב דן, פ"ד נב (2) 454). אלא שאין זה המקרה שבפנינו, שכן מחומר החקירה עולה תמונה לפיה מדובר בגורמים עבריינים הפועלים מתוך התחנה, בתוך התחנה ובאמצעות התחנה ולמעשה הם משתמשים בה כמסווה לפעילות עבריינית. איזון בין הזכויות - פגיעה מידתית 22. על רקע המקובץ אדגיש כי אין מדובר בעסק חדש העונה על כל הקריטריונים הנדרשים, ואשר התחיל לפעול כשהוא מקדם במקביל את הליכי הרישוי ומרחק קצר בינו לבין קבלת הרישיון; אין גם מדובר בעסק 'ותיק' שהרשות החליטה, ביום בהיר אחד, להגיש בעניינו כתב האישום ולבקש צו הפסקה עד תום ההליכים, כי אז מתעוררת שאלת הדחיפות והחיוניות במתן הצו לאור הפעלת העסק תקופה ארוכה בעבר. מדובר במקרה שהרשות החליטה לבטל רישיון עסק לאחר קבלת מידע אותו פעילות פלילית בתוך העסק ובזיקה אליו וכאשר החלטתה עמדה במבחן הביקורת השיפוטית (דחיית העתירה המנהלית). אומנם תלוי ועומד ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, אולם ערעור זה כפי שנמסר ע"י ב"כ המשיבים קבוע לחודש 5/11, כאשר למיטב ידיעתי לא ניתן למשיבים סעד ארעי בתקופת הערעור. מכל מקום ברור, ואף אם 'מוניות גבעתי שלי' תגיש עתירה מנהלית נגד החלטת המשטרה, כי רישיון לעסק אינו בהישג יד ואין ציפייה לקבלו בקרוב ומכאן שהמשיבים בהפעילם את התחנה עושים דין לעצמם תוך התעלמות מהחלטת הרשויות הנוגעות בדבר. 23. בשוקלי את נסיבות המקרה, לא נעלמה מעיני העובדה כי מדובר בתחנה אשר פועלים במסגרתה נהגים רבים וכי סגירת התחנה יכולה לפגוע במקור פרנסתם של הנהגים, כאשר לגבי חלק מהם יהא נכון לומר כי הפגיעה היא על לא עוול בכפם. לא נעלמה מעיני גם ההשלכה של סגירת התחנה על ציבור המשתמשים בשירותיה. יש להניח ולקוות כי אותם נהגי מוניות יצליחו להשתלב במסגרות עבודה אחרות ובל נשכח כי סגירת התחנה אינה שוללת מהם את הזכות להמשיך בעיסוקם כנהגי מוניות. לא מן הנמנע כי חלק מהנהגים והעובדים יברך על האפשרות שניתנה להם להשתחרר מאותם כבלים שקשרו אותם לתחנה. גם ציבור המשתמשים לא אמור להיפגע שכן יש להניח כי חלק מהנהגים יתאגד ו/או יפעל במסגרת אחרת שתאפשר מתן שירות לציבור. 24. המשיבים טענו כי יש בסגירת התחנה פגיעה קשה בחופש העיסוק שלהם ושל כל מי שפועל ועובד בתחנה. אכן עסקינן בזכות יסוד שיש להגן עליה, אולם ככל זכות אין היא זכות מוחלטת. על חופש העיסוק מוטלות, בין היתר, ההגבלות שבחוק רישוי עסקים - הגבלות המשקפות את מטרותיו של החוק, ועניינן של אלה איכות נאותה של הסביבה, מניעת סכנות לשלום הציבור, בטיחות הנמצאים במקום העסק, בריאות הציבור, מניעת זיהום מקורות המים, קיום הדינים הנוגעים לתכנון ובנייה ועוד (ראה לעניין זה ע"פ (מחוזי חיפה) 408/96 עופר סלע נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המקוונים) העובדה כי המשטרה הגיעה לאחר בחינת השיקולים הרלוונטיים והמידע שבאמתחתה למסקנה כי המשך פעילות התחנה מסכנת את שלום הציבור הינה מסקנה לגיטימית שאינה מהווה, כשלעצמה, פגיעה בחופש העיסוק. כך גם מתן צו סגירה עד תום ההליכים, כשהוא מבוסס על חומר חקירה המבסס אותה מסוכנות אינו יכולה להיחשב כפגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק. אשר לגורמים העבריינים העוסקים בתחנה אציין כי ברור כי הזכות לחופש העיסוק אינה נותנת הכשר לעיסוק לא חוקי או לעיסוק אגב עבירה על החוק. אשר לנהגים ו/או עובדים ו/או בעלים שאינם קשורים לאותם גורמים, אציין כי הפגיעה בהם היא מידתית כאשר אלה יכולים לעבוד במסגרת תחנות אחרות. בעניין זה אפנה לדברים שנאמרו בעת"מ (מחוזי חיפה) 681/08 אבו כליב נ' ראש עיריית חיפה, , לפיהם "משמצאנו כי אין כל פסול בהסתמכות העירייה על עמדת המשטרה, אף שזו לא נדרשה על פי החוק, הרי שאין בעצם התנגדות המשטרה, כשלעצמה, כדי לפגוע בחופש העיסוק של העותר באופן בלתי מידתי. אם תימצא התנגדות המשטרה מבוססת וסבירה, כי אז, אין להישמע לטענה בדבר פגיעה בחופש העיסוק. מובן מאליו הוא כי חוק חופש העיסוק אינו נועד להכשיר שימוש בעסק למטרות פסולות. הדברים ברורים, ואין צורך להוסיף" (במאמר מוסגר יצוין כי באותו מקרה עמד לדיון עסק שאינו מחייב קבלת אישור המשטרה). 25. לאור המקובץ, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בחומר החסוי וערכי איזון בין זכויותיהם, מצאתי כי נסיבות המקרה מכשירות מתן צו לפי סע' 17 לחוק, לשם הגשמת מטרות החוק, למנוע סכנה לשלום הציבור ושמירה על אינטרס הציבור. אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על מתן סגירה שיפוטי לתחנה המוניות המופעלת באמצעות המשיבים או מהם, ברח' העצמאות 75 קרית אתא, וזאת עד תום ההליכים הפליליים נגדם או עד להחלטה אחרת. משפט פליליצו סגירהצווים