תביעה להחזרת תפוס לפי סעיף 192(א)(1) לפקודת המכס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור טובין מהמכס: בפניי תובענה להחזרת תפוס לפי סעיף 192(א)(1) לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: "פקודת המכס"), במסגרתה עותר התובע להורות על שחרור טובין אשר יובאו על ידו ארצה ונתפסו על ידי הנתבעת. רקע עובדתי: 1. ביום 28.4.2009 הגיש התובע לאגף המכס והמע"מ רשימון בגין ייבוא טובין לארץ שמספרו: 0947046462 (להלן: "הרשימון"). הטובין אותם ביקש התובע לייבא, לפי האמור ברשימון, הנם חלקים למנוע סירה תוצרת ארה"ב, אשר סווגו כפרט מכס מס' 84.09-9120, כמנוע לסירה. 2. עם הגעת המנועים המיובאים ארצה (להלן: "הטובין"), לנמל התעופה בן גוריון (להלן: "נתב"ג"), הותנה שחרורם באישור מפקח משרד התחבורה. 3. מבדיקת נציגי הנתבעת עלה, כי הטובין הנם מנועים לאופנועי שטח תוצרת יפן ולא כמוצהר ברשימון. על כן, ביום 18.5.2009 נשלחה לתובע הודעת חילוט, לפיה הטובין מחולטים לפי סעיף 204 לפקודת המכס, לאור הצהרתו הכוזבת של התובע באשר לטובין המיובאים על ידו (להלן: "הודעת החילוט"). 4. במסגרת הליך זה מבקש התובע להשיב לו את הטובין שחולטו, מכוח סעיף 192 לפקודת המכס, מן הטעם שלא הצהיר הצהרה כוזבת, הואיל והמנועים אשר ייבא מתאימים גם לאופנוע הים שברשותו. טענות התובע: 5. התובע טוען, כי ביקש לייבא לארץ 2 מנועים משומשים לשימושו האישי, להחלפת רכיבים באופנוע ים מסוג KAWASAKI, שמספרו: 51659, אשר בבעלותו ובחזקתו (להלן: "אופנוע הים"). לדבריו, מדובר במנועים של 2 פעימות, אשר כמעט ואינם מיובאים ארצה. 6. עוד טען התובע, כי הינו בעל רישיון סחר במוצרי תעבורה (להלן: "רישיון הסחר") ומכוחו יש ביכולתו לייבא ארצה את כל סוגי המנועים שעניינם תחבורה, ברם, התובע לא השתמש ברישיון הסחר לייבוא המנועים, מאחר והם לשימושו האישי. 7. התובע ציין בכתב תביעתו, כי בבעלותו 3 אופנועי שטח מסוגים שונים וכי ניתן לעשות שימוש במנועים אשר ייבא ארצה גם לאופנועים אלה, אולם לטענתו, המנועים יובאו רק לצורך אופנוע הים. 8. התובע הזמין את המנועים המבוקשים מיצואן בארה"ב והגיש את הרשימון לאגף המכס בצירוף המסמכים שנתקבלו מהיצואן, לרבות קבלה ותעודת משלוח בגין הרכישה. 9. ביום 3.5.09 המנועים הגיעו ארצה ונכנסו באמצעות יחידת המכס של נתב"ג, אשר אישרה את הכנסתם בכפוף לבדיקתם על ידי משרד התחבורה. מספר ימים לאחר מכן, ביום 7.5.09, הגיעו המנועים לביקורת של משרד התחבורה, אשר התנה את שחרור הטובין באישורו של מפקח משרד התחבורה. ביום 14.5.09 התקבלה הודעה ממשרד התחבורה, לפיה הרשות אינה מאשרת לייבא לארץ מנועים ללא מספר מנוע טבוע ומשכך התובע החל לפעול להטבעת מספרים על המנועים אשר ייבא ארצה. 10. התובע ביקש לשחרר את הטובין ונענה כי לא מדובר במנועי אופנוע ים אלא במנועים של אופנועי שטח ועל מנת לשחרר את הטובין, על המבקש לפנות ליצואן ולקבל הצהרה כי המנועים מתאימים גם לאופנועי שטח מסוג YAMAHAו- KTM. בהתאם, התובע המציא חשבונית מתוקנת מהיצואן. 11. ביום 29.5.09 קיבל התובע את הודעת החילוט, באמצעות נציגת הנתבעת, גב' סימה אבוטבול, לפיה המנועים מחולטים לטובת המדינה בגין הצהרה כוזבת. 12. לטענת התובע, מבירור עם הנתבעת, הובהר לו כי מאחר ולא הצהיר מראש, כי המנועים תואמים לאופנוע שטח ולאחר מכן צירף חשבונית מתוקנת, הרי שקמה עילה לחילוט הטובין בגין הצהרה כוזבת. 13. התובע עותר לבית המשפט שיורה להשיב לו את הטובין, מאחר ולא ביצע הצהרה כוזבת, הואיל והמנועים אשר ייבא ארצה מתאימים לאופנוע הים שברשותו וטוען כי הגיש מסמכים בתום לב, לאור הנחיותיה של גב' אבוטבול ממחלקת תפיסות מכס שבלוד, כך שהחשבונית המתוקנת התייחסה לכך שהמנועים מתאימים גם לאופנועי שטח שברשותו. 14. התובע מוסיף וטוען, כי אין לו כל עבר פלילי בגין עבירה של הצהרה כוזבת וכי המשך החזקת הטובין על ידי הנתבעת פוגעת בזכותו לקניין, המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: "חוק היסוד"), והפגיעה הינה במידה העולה על הנדרש לפי ס' 8 לחוק היסוד. בהקשר זה, התובע מוסיף וטוען, כי קיימות חלופות אפשריות לגבי טובין שנתפסו, כאמור בבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 464 (2000), וכי המנועים הנם בגדר טובין שההחזקה בהם אינה אסורה, להבדיל מחפצים שהחזקתם אסורה, כגון: סמים, ועל כן אין מן הדין מניעה להחזירם לתובע. 15. בסיכומיו, הוסיף התובע כי הנתבעת לא הוכיחה, כי ליאור סבח הנזכר בפסק דין שטיינר (כהגדרתו להלן) הוא התובע, ומשלא הוכיחה זאת, אין ליתן לטענותיה לגביו משקל ראייתי כלשהו. עוד טען התובע, כי הנתבעת לא הוכיחה מהם הטובין שנתפסו, כאשר המצהיר מטעמה לא תפס את הטובין בעצמו ולא ראה אותם, ומשכך, אין לקבל טענת הנתבעת כי המדובר במנועים לאופנועי שטח. לאור זאת, טוען התובע, כי אין להיזקק לשאלת סיווג הטובין, כפי שסיווג עמיל המכס מטעמו. טענות הנתבעת: 16. לטענת הנתבעת, התובע הצהיר הצהרה כוזבת לעניין מהות הטובין ואף לעניין כמותם ומשכך, הטובין חולטו כדין, בהתאם לפקודת המכס. 17. הנתבעת טוענת, כי בניגוד לטענתו של התובע, ידיו אינן נקיות והעבירה נשוא הליך זה אינה העבירה הראשונה שלו על חוקי המכס; כך למשל, בחודש 2/09 הצהיר התובע כי הוא מייבא חלקים לאופנוע ים, כאשר בבדיקת נציגי הנתבעת נתגלו חלקים לאופנוע שטח, ועל התובע הושת קנס בסך של 1,700 ₪, אולם לא היה בכך כדי לרפות את ידי התובע מלהמשיך בביצוע עבירות דומות. הנתבעת טוענת כי התובע הגיש 17 רשימוני ייבוא בשנתיים וחצי האחרונות, אשר רובם ככולם עוסקים בייבוא אישי של חלקי אופנועים ועניין זה מעלה תהייה, באם החלקים הנם לשימוש אישי או לשם סחר בחלקי חילוף. 18. הנתבעת טוענת לחוסר אמינותו של התובע ותומכת את טענתה בפסק דין של כב' השופט י' רטנר בעניין ת.א. (שלום חיפה) 13587/03/09 שטיינר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2009) (צורף כנספח א' לכתב ההגנה, לעיל ולהלן, לשם הקיצור, "פסק דין שטיינר"), הקובע כי התובע עוסק במסחר חלקי חילוף לאופנועים ונוהג לייבא בייבוא אישי חלקי חילוף לאופנועים עבור מספר רב של אופנועים אשר הוא מחזיק באופן אישי ועבור חברים. כמו כן, צורפה החלטה ב-ע"א 9783/04/09 סבח נ' מגדל חברה לביטוח (לא פורסם, 2.8.2009), במסגרתה נדחתה בקשת התובע לפטור מאגרה, תוך קביעה כי התובע לא הציג בצורה אמיתית את רכושו והכנסותיו. 19. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי לתובע כלל אין רישיון לעסוק בסחר במוצרי תעבורה כנטען על ידו, והרישיון אשר צירף לכתב התביעה רשום על שם צ'רלי שלום סבח ולא על שם התובע. כך גם רישיונות אופנוע הים ואופנועי השטח, שצורפו לתביעה, אינם רשומים על שם התובע, כי אם על שם אחרים. 20. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי ברשימון שהוגש על ידי עמיל מכס מטעם התובע, הוצהר כי המשלוח מכיל חלקי מנוע לסירה תוצרת ארה"ב, כאשר בפועל נמצאו 2 מנועים לאופנועי שטח, תוצרת יפן, ולא חלקי מנוע לאופנוע ים, כטענת התובע בכתב התביעה. 21. ביום 12.5.09 נתפסו הטובין כמחולטים לפי סעיף 188 לפקודת המכס וביום 18.5.09 נשלחה לתובע הודעת החילוט עקב הצהרה כוזבת ברשימון. ביום 18.6.09 הגיש התובע מסמכים לפיהם הוגשה בקשה מטעמו להטבעת מס' מנוע על המנועים המיובאים על ידו. הנתבעת טוענת, כי כאשר נעשה ייבוא אישי של מנועים, יש להציג בפני פקיד המכס וכן לצרף לרשימון רישיון בר תוקף על שם בעל הטובין והדבר לא נעשה במקרה דנן. 22. הנתבעת מפנה לסעיף 204 לפקודת המכס, העוסק בטובין שיחולטו לטובת המדינה, לרבות טובין שיובאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר וטובין שעליהן הוגש רשמון שהוא כוזב או מטעה במזיד לגבי פרט מסוים. לטענתה, במקרה דנן, התובע הצהיר ברשימון על ייבוא חלקי מנוע לסירה (אשר סווגו כפרט מכס מס' 84.09-9120), הפטורים ממס קנייה ומכס לפי צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, תשס"ז - 2007 (להלן: "תעריף המכס") ואשר אינם דורשים אישור משרד התחבורה. זאת, בעוד בכתב התביעה נטען, כי מדובר במנועים שהינם עבור אופנוע ים (המסווג כפרט מכס מס' 89.03-9910), אשר לגביו אמנם לא נדרש אישור משרד התחבורה, אולם חלים עליו מיסי מכס ומע"מ. הלכה למעשה, נתפסו 2 מנועים לאופנוע שטח (המסווגים כפרט מכס מס' 94.07-3390), הדורשים אישור משרד התחבורה וחבים במכס, מס קנייה ומע"מ. משכך, טוענת הנתבעת, חל סעיף 204 הנ"ל עקב הצהרה כוזבת ברשימון, והודעת החילוט נשלחה כדין. 23. באשר לטענת התובע לפגיעה בזכותו לקניין, טוענת הנתבעת כי זכות הקניין אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה עם אינטרסים ציבוריים. חילוט הטובין נעשה כאקט עונשי - מנהלי ולא במישור הפלילי וברי כי מעצם טיבו של החילוט יש פגיעה בזכות הקניין, ברם יש בו אלמנט של ענישת הבעלים. לעניין זה הפנתה הנתבעת, בין היתר, להחלטה ב-רע"א 3887/09 חיחינאשווילי נ' מדינת ישראל - יחידת המכס (לא פורסם, 6.7.2009) לפיה, כאשר קניינו של אדם מגיע ארצה בעבירה, קמה סמכות שבדין כלפיו לחילוט. 24. באשר לטענת התובע לעניין חלופות לתפיסה וחילוט טובין, הנתבעת מפנה ל-בג"צ 252/81 מנהל אגף המכס והבלו נ' כב' השופט ח' ש' נחמני, פ"ד לה(4) 558 (1981), המבחין בין תפישה וחילוט לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969 ובין חילוט טובין לפי סעיף 204 לפקודת המכס, כך שהתובע מערב מין שבאינו מינו. 25. בסיכומיה, הנתבעת חזרה על טענותיה בכתב ההגנה והוסיפה, כי התובע ניסה לשחרר את המנועים שנתפסו בטענה שהמנועים דו שימושיים והנם מנועים גם לאופנוע שטח וגם לאופנוע ים, ובמקרה כזה, על פי הדין שומה היה על התובע לסווג את הטובין כמנועים לאופנועי שטח, לגביהם המיסים גבוהים יותר ונדרשים יותר אישורים. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בבקשה לזימון עמיל המכס מטעם התובע ובעדותו של עמיל המכס, עלתה לראשונה הטענה כי האחרון הוא אשר סיווג את הטובין ויש בטענה זו משום שינוי חזית. מכל מקום, טוענת הנתבעת כי הצהרה כוזבת של עמיל המכס כמוה כהצהרה כוזבת של היבואן. באשר לעדות המצהיר מטעמה, טוענת הנתבעת, כי הוא משמש בתפקיד בכיר כמעריך ראשי במכס וישב בוועדת התפיסות שדנה בעניינו של התובע ומשכך הוא הגורם המוסמך להעיד בעניין סיווג הטובין נשוא התובענה, העומד בבסיס המחלוקת בתיק דנן. דיון והכרעה: 26. השאלה המרכזית העומדת לדיון הינה, האם היה מצג עובדתי כוזב מצד התובע ביחס לטובין שיובאו על ידו, אם לאו. כבר עתה אומר, כי מעיון בעדויות שבתיק, בראיות ובמסמכים שהונחו בפניי, התשובה לשאלה זו הינה בחיוב, ולהלן אפרט את הנימוקים שהובילו אותי למסקנה זו. 27. הטובין אותם ביקש התובע לייבא לארץ הוגדרו על ידו בכל פעם באופן שונה. כך, ברשימון שהוגש מטעם התובע, והוא העיקר לעניין שאלת היותה של ההצהרה הצהרה כוזבת, צויין כי הטובין המיובאים הנם "חלקים למנוע לסירה" (גם בחשבונית מאת היצואן שהמציא התובע לנתבעת, נכתב: "used engine replacement parts"); בכתב התביעה טען התובע לייבוא מנועים לאופנוע הים שברשותו; ואילו, בפועל, נמצאו מנועים ולא חלקי מנועים, אשר לטענת הנתבעת הינם מנועים לאופנועי שטח, ואשר אין חולק - גם לשיטתו של התובע עצמו, כפי העולה מכתב התביעה - כי למצער, עשויים הם לשמש גם כמנועים לסירה וגם כמנועים לאופנוע שטח. לשון אחר; כתב התביעה עצמו מבוסס על טענה בדבר דו - שימושיות המנועים. לכך אידרש בהמשך. 28. ברם, עוד טרם שאנו נדרשים לשאלת סיווגם הנכון של הטובין תחת ההנחה, שעל בסיסה נוהל ההליך, בדבר דו שימושיות המנועים, עולה כמו מאליה עובדת היותה של ההצהרה ברשימון הצהרה כוזבת ולו בשל העובדה כי בפועל לא יובאו חלקי מנוע כמוצהר ברשימון, כי אם מנועים. הנתבעת הסבירה בכתב ההגנה (סעיפים 22-24), כי חלקי מנוע פטורים ממס קניה ומכס ומחוייבים במע"מ בלבד, ואילו מנועים חבים, לכל הפחות, במכס ומע"מ (מנועים לאופנועי ים) ושמא אף במס קניה, מכס ומע"מ (מנועים לאופנועי שטח). אף שתעריף המכס הינו "דין" ולא "עובדה" הטעונה הוכחה, יש להצר על כך שהנתבעת לא מצאה לנכון לצרף את העמודים הרלבנטיים מתוך התוספת הארוכה עד מאוד לתעריף המכס, על מנת לבסס את טענתה כי יש הבדל של ממש מבחינת התובע, בין חלקי מנוע לבין מנוע - ובכך עשוייה הייתה לחסוך מזמנו של בית המשפט. מכל מקום, מעיון בעמודים הרלבנטיים של התוספת לתעריף המכס, עולה כי יש ממש בטענת הנתבעת (ק"ת - שיעורי מק"ח 1487, י"א בטבת התשס"ז, 1.1.2007, בעמ' 723, ולעומת זאת, שם, בעמ' 725). על כן, למעשה די בכך שבכתב התביעה עצמו נאמר כי מדובר במנועים בעוד שברשימון דובר על חלקי מנועים, כדי להביאנו למסקנה כי התובע הצהיר הצהרה כוזבת וממילא דין התובענה להידחות. למעלה מן הצורך, אידרש לשאלת סיווגם הנכון של הטובין. 29. לסיווג הטובין ישנה חשיבות רבה לעניין המיסים החלים עליהם והאישורים הנדרשים ביחס להכנסתם ארצה. על נפקות הסיווג בענייננו העיד בתצהירו מר חיים שטיינברג - עד מטעם הנתבעת - המשמש בתפקידו כמעריך ראשי במכס נתב"ג (להלן: "שטיינברג") ואשר סיווג טובין הנו עניין שבמומחיותו, כדלקמן: "א. מנוע לסירה אינו דורש אישורים ממשרד התחבורה לצורך שחרור הטובין מפיקוח המכס, בעוד מנוע לאופנוע, דורש אישורים כאמור. ב. המיסים החלים על מנוע לאופנוע שטח, גבוהים בעשרות אחוזים" . (ס' 7 לתצהיר עדות ראשית). שטיינברג התייחס בתצהירו לשאלת סיווג הטובין במקרים כמו המקרה דנן, בהסבירו, כי מנוע דו שימושי - לאופנוע שטח ולאופנוע ים - יסווג כפרט משנה 84.07-3000, בהתאם לסעיף 3(3)(ג) לתעריף המכס כהגדרתו לעיל, לפיו כאשר יש שני פרטי משנה לאותו פרט מכס, יסווגו הטובין לפי פרט המכס הממוספר גבוה יותר (ס' 8-10 לתצהיר). שטיינברג שב ועמד על ההבדל בסיווג הטובין גם בחקירתו הנגדית: "ת. אם היית קורא עד הסוף, היית רואה את ההבדלים. לכל פרט המכס יש פרטי משנה וסעיפים, פרט המכס הוא אחיד לשני המקרים, הן למנוע ימי והן למנוע לאופנוע שטח. פרטי המשנה הם שונים מהותית גם בהגדרה שלהם וגם במיסוי החל עליהם". (עמ' 10, ש' 18-20). עדותו של שטיינברג לעניין סיווג הטובין בענייננו כמנועים לאופנוע שטח לא נסתרה בחקירה נגדית והיא מהימנה בעיניי. לעומת זאת, עדותו של עמיל המכס מטעם התובע, מר יוסי כהן (להלן: "עמיל המכס") לא עמדה בחקירה נגדית ועמיל המכס לא ידע להשיב על סוגיית סיווג הטובין בענייננו, כאמור להלן (עמ' 14, ש' 25-27): "ש. האם מנוע לאופנוע ים ומנוע לסירה זה אותו פרט מכס? ת. כשמדובר על מנועים, יכול להיות שהסיווג שונה, אני כרגע לא יודע להגיד. כשמדובר בחלקים, החלקים מסתווגים באותו פרט". לא בכדי, בחר התובע שלא להידרש כלל בסיכומיו לשאלת מהות סיווג הטובין על ידי עמיל המכס. 30. לטענת התובע, הצהרתו על הטובין כמנועים לאופנוע הים נעשתה בתום לב מוחלט, תוך שהוא זונח את נושא סיווג הטובין, כאמור בחקירתו של עמיל המכס. ודוק, התובע מתעלם בכך מן העובדה שברשימון כלל לא הוצהר על מנועים, אלא על חלקי מנוע לסירה. בנוסף, נראה כי התובע הוא בעל ניסיון רב בכל הנוגע לייבוא אישי של חלקים לאופנועים (כפי שעולה מחומר הראיות ומכתבי הטענות), וחזקה עליו כי הדרך בה בחר לתאר את הטובין ברשימון, כך שיחובו במיסים מופחתים ולא יחוייבו באישורים, לא נעשתה מתוך חוסר ידיעה. 31. התובע הציג גרסאות סותרות באשר לטובין המיובאים, כאשר בכל פעם הסבר אחר בפיו לשוני בהגדרתם. בכתב תביעתו טרח התובע לציין כי בבעלותו אופנועי שטח, בנוסף על אופנוע הים, וכי הגם שהמנועים אשר ייבא ארצה מתאימים לאופנועי שטח, הרי שיובאו לצורך הרכבתם על אופנוע הים. אך טענתו של התובע, כי פעל לייבוא מנועים לשימוש אישי לאופנוע הים שברשותו והגיש את המסמכים בתום לב, אינה עומדת במבחן המציאות. 32. התובע תיאר את השתלשלות האירועים, לשיטתו, בכתב התביעה, תוך הפנייה למסמכים. ברם מסמכים אלו דווקא מקעקעים את טענותיו, אחת לאחת, כפי שיבואר להלן: א. הטענה כי המנועים נועדו להרכבה על אופנוע הים שבבעלותו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שרישיון אופנוע הים כלל אינו רשום על שם התובע, כי אם על שם אדם בשם ברטהולד שגב, כמו גם עם העובדה כי אין התאמה כלשהי בין אופנוע ים זה לחלקים המיובאים (אופנוע הים, שלטענת התובע מצוי בבעלותו, הוא מסוג "קוואסאקי", בעוד שבחשבונית שהונפקה על ידי היצואן, צויין תחילה כי מדובר בחלקי מנוע עבור מנוע מסוג "סוזוקי", ובחשבונית המתוקנת נאמר שחלקים אלה מתאימים למנוע של "ימאהה" ולמנוע של KTM). ב. גם טענתו של התובע כי הוא מחזיק ברישיון סחר לייבוא מוצרי תחבורה אינה מתיישבת עם העובדה שרישיון הסחר רשום על שם צ'רלי שלום סבח ולא על שם התובע. ג. הרישיונות של אופנועי השטח, שצורפו לכתב התביעה, רשומים אף הם על שם אנשים אחרים ואין בהם כל זכר לשמו של התובע. ד. בבקשה לייבוא אישי, אשר צורפה כנספח ח' לכתב התביעה, ציין התובע כי הייבוא הינו לצורך שימוש ברכב מסוג סוזוקי, בעל מספר רישוי: 2322001, ולא ברור כיצד בקשה זו מתיישבת עם הטענה לייבוא מנועים לאופנוע הים. 33. בנוסף, טענת הנתבעת בדבר עבירה דומה של התובע בגין הצהרה כוזבת חודשים ספורים לפני העבירה נשוא הליך זה, לא זכתה להתייחסות כלשהי על ידי התובע, המציג עצמו כמי שלא דבק בו רבב. 34. חוסר האמינות של התובע נלמד לא רק מנסיבות ההליך שבפנינו, כי אם גם מהליכים אחרים הנוגעים אליו. כך, ב-ע"א (מחוזי חיפה) 9783/04/09 סבח נ' מגדל חברה לביטוח הנ"ל, אליו הפנתה הנתבעת, נקבע כי התובע לא הציג בצורה אמיתית את רכושו והכנסותיו. באשר לפסק דין שטיינר הנ"ל, הרי שעל אף הדמיון הניכר במאפייני ההתנהלות שם להתנהלות התובע כאן, אכן הנתבעת לא הוכיחה כי ליאור סבח עליו מדובר בפסק הדין שם הוא התובע בענייננו. אולם איך בכך כדי לגרוע מן המסקנה אליה הגעתי בדבר חוסר מהימנותו של התובע, אשר נתמכה כדבעי, כמפורט לעיל. 35. בכל הנוגע לשטיינברג - המצהיר מטעם הנתבעת - טען התובע בסיכומיו, כי הנ"ל לא תפס בעצמו את הטובין ולא ראה אותם, ומשכך, אין לקבל טענת הנתבעת כי המדובר במנועים לאופנועי שטח ואין להידרש כלל לשאלת סיווג הטובין. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומי התובע, שעה שמכתבי הטענות לא עלתה כלל מחלוקת באשר למהות הטובין שנתפסו, כי אם באשר לייעודם ולשימושם של הטובין על ידי התובע. כלל יסוד הוא בסדרי הדין, כי כתבי הטענות של הצדדים תוחמים את הפלוגתאות העומדות לדיון ואין לחרוג ממסגרת זו, אלא אם ניתנה לכך הסכמת בעל הדין שכנגד (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009) 88-89). הדעת נותנת, כי אילו היה התובע טוען כי בפועל כלל לא נתפסו מנועים, אלא רק חלקי מנוע, או היה עומד על כך שהמנועים שנתפסו כלל אינם מתאימים לשמש כמנועים לאופנועי שטח, הייתה הנתבעת עשוייה לכלכל צעדיה בהתאם ולהביא לעדות את מפקח משרד התחבורה, או את מי שתפס את המנועים, וכו'. אולם, התובע עצמו הוא אשר העלה בכתב תביעתו את טענת ה"דו שימושיות" ביחס למנועים שנתפסו ואת היותם של המנועים שימושיים הן לאופנועי שטח והן לאופנועי ים, וזאת עוד בטרם הציגה הנתבעת את גרסתה. מכאן, כי כל טענה של התובע בדבר העדר הוכחת הטובין שנתפסו כמנועים לאופנועי שטח, ולמצער גם לאופנועי שטח, דינה להידחות. ממילא ברור, כי גם הטענה לפיה עדותו של שטיינברג הינה עדות שמיעה, דינה להידחות. שטיינברג לא נדרש להעיד על היות הטובין שנתפסו מנועים לאופנועי שטח ובכלל על מהותם, שכן סוגיה זו כלל לא היוותה פלוגתא. השאלה עליה העיד, וזו מצויה לא רק בידיעתו האישית אלא אף במומחיותו, הינה שאלת סיווג הטובין תחת ההנחה בדבר דו שימושיות, כפי שטען התובע. למעלה מכך, שטיינברג ישב בוועדת התפיסות של הטובין נשוא הליך זה והציג בפני בית המשפט את פרוטוקול החלטת הועדה מיום 12.5.2009, לה היה שותף. משכך, אין מקום לטענת התובע בדבר אי זימון העד המוסמך מטעם הנתבעת. 36. כאמור בפתח דבריי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הצהיר בפני הנתבעת הצהרה כוזבת באשר למהות הטובין שייבא ארצה ומשכך חילוט הטובין על ידי הנתבעת נעשה כדין. יצוין, כי אין זה המקום לדון בטענת סמכות החילוט של הנתבעת במישור החוקתי וממילא איני נדרש לכך לצורך הכרעה זו. לאור האמור לעיל, דין התובענה להידחות. באשר לחיוב בהוצאות, הרי שאף ששווי הטובין אינו גבוה, אין קשר ישיר בינו ובין היקף הטירחה לה נדרשה הנתבעת ועל הסכום שייפסק לבטא את מורת הרוח מתובענה זו, אשר מוטב היה אלמלא הוגשה כלל. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. מכסהחזרת תפוס