תביעת שיבוב נגד חברת שירותי מוקד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שיבוב נגד חברת שירותי מוקד: מבוא זוהי תובענה לשיבוב, שהוגשה על ידי הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן:"התובעת / המבטחת"), בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחתה חברת יבנה פיטנגו 2000 (1994) בע"מ (להלן:"המבוטחת / חברת פיטנגו") בגין נזקים שנגרמו בעקבות אירוע גניבה שאירע ביום 30/06/2000 בבית העסק של המבוטחת (להלן: "אירוע הגניבה"). על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת ביטחה את חברת פיטנגו בפוליסת ביטוח מסוג "רב ביטוח בתי עסק" אשר היתה בתוקף מיום 01/03/00 ועד ליום 28/02/01 ובפוליסת ביטוח מסוג "ציוד אלקטרוני" שהיתה בתוקף מיום 01/03/00 ועד ליום 28/02/01 (להלן: "הפוליסות"). חברת פיטנגו הינה חברה בעירבון מוגבל העוסקת בשיווק ציוד משרדי והיא פועלת מבית עסק הממוקם באזור התעשייה בטבריה. לאחר קרות אירוע הגניבה, התובעת הפעילה מטעמה שמאים וחוקרים אשר ביררו וחקרו את האירוע ובהתאם לממצאי הבירורים שנערכו והיקף חבותה על פי הפוליסות היא שילמה את תגמולי הביטוח ע"ס 547,445 ₪ נומינלי. מששילמה התובעת תגמולי ביטוח, היא טוענת שקמה זכותה לבוא בתביעת שיבוב על פי זכות הסוברוגציה (תחלוף) המוקנית לה מכוח סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א 1981 (להלן: 'חוק חוזה ביטוח') כלפי חברת אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ (להלן: 'הנתבעת') אשר התחייבה כלפי מבוטחת התובעת למתן שירותי מוקד, בקרה וסיור עפ"י הסכם ובנוסף לביצוע סיורים יזומים ומשהפרה הנתבעת את התחייבויותיה, היא האחראית לנזקים ששילמה התובעת. למען הסדר הטוב אציין כי תיק זה הועבר לטיפולי לאחר שהחלו שמיעת הראיות בתיק בפני כב' השופט דן גבאי בדימוס שפרש לגימלה, והצדדים הסמיכו את בית המשפט להמשיך בדיון מהנקודה בה הפסיק כב' השופט גבאי (פרוטוקול ישיבת 20/03/06). במסגרת פרשת התביעה העידו בפני כב' השופט גבאי מר גדעון צור, מר לוין רועי ובפני העיד מר איתן עובד (מנכ"ל חברת יבנה פיטנגו), ואילו במסגרת פרשת ההגנה העידו בפני, מר רפי אלול ומר דוד בבאי. תמצית טענות הצדדים התובעת טוענת כי הנתבעת התחייבה כלפי המבוטחת למתן שירותי מוקד, בקרה וסיור עפ"י הסכם ובנוסף לביצוע סיורים יזומים, במקרה הנדון, הנתבעת הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפי המבוטחת, שכן לא בוצעו סיורים יזומים, לא נשלח סייר לבית העסק ולא נמסרה הודעה לבעלי העסק בדבר קריאת מערכת האזעקה. בנוסף הנתבעת התרשלה בכך שלא מנעה את האירוע על אף שהיו בידיה האמצעים לכך ובכלל זה סייר ומערכת מצלמות וידאופונית - הנתבעת לא הבחינה בסימנים הברורים לקרות האירוע (סורג מנוסר וכיבוי מערכת התאורה בעסק), לא הפעילה את המערכת הוידאופונית, התעלמה מהסיכונים לביצוע פריצה ב"שיטת הדאבל" ומלכתחילה הפעילה ניידת סיור אחת בשירות למאות בתי עסק ומתוך ידיעה ברורה כי אין בכך די. מנגד טוענת הנתבעת כי התובעת אשר גבתה מהמבוטח בגין פוליסת הביטוח פרמיה בסך 21,293 ₪, מנסה בתביעה זו להפוך את הנתבעת שקיבלה 100 ₪ לחודש עבור דמי מנוי, למבטח משנה של התובעת, על ידי העלאת טענות בדבר רשלנות הנתבעת באי מניעת הפריצה ותוצאותיה. עוד נטען כי גם אם תוכח רשלנות של הנתבעת, רף הפיצוי הגבוה יהא על פי ההסכם בין הצדדים בסכום השווה עד לפי 60 מדמי המנוי ששילם המבוטח, קרי המבוטח שילם 50 ₪ בגין שירותי סיור ו- 50 ₪ בגין שירותי מוקד לחודש, ולכן תקרת הפיצוי על פי דרגת הרשלנות אם תוכח, יכולה להיות לכל היותר עד 3,000 ₪ או עד 6,000 ₪ אם תוכח רשלנות ו/או הפרת חובה בשיעור של 100% במתן שירותי הסיור וגם שירותי המוקד. עוד נטען כי ניסיון התובעת לבטל את הלכת גילמור המיושנת הנו בגדר התעלמות מהעובדה כי הלכת גילמור קיבלה תוקף מחייב של בית המשפט העליון. ראוי לציין כי עיקר סיכומי התובעת מתמקד בתניית הפטור זו ולטענתה יש לקבוע כי הנתבעת אינה זכאית להסתמך על תניית פטור המגבילה את גובה אחריותה בפיצוי שכן ההסכמים הנטענים כלל לא צורפו והנטען על פי ההסכמים שהוצגו מהווה הרחבה ו/או שינוי חזית מכאן שתניית הפטור הנטענת לא הוצגה ולא הוכחה. לחילופין טענה כי תניית הפטור איננה חלה ביחס להתחייבות לביצוע סיורים יזומים ואף איננה חלה מקום שבו הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית. ולחילופי חילופין נטען כי יש לבטל את הלכת "גילמור" המיושנת. דיון והכרעה חברת פיטנגו הינה חברה לשיווק ציוד משרדי הנמצאת באזור התעשייה המערבי של טבריה, על פי המתואר בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעת המדובר בחברה בעלת מבנה מחסן תעשייתי רחב ידיים, הבנוי לוחות בטון טרומים וגג עשוי לוחות פח אסכורית ובידוד חסין אש על קונסטרוקציית ברזל. שטח המבנה כ- 800 מ"ר במפלס התחתון וקומת גלריה בשטח 700 מ"ר, עשויה ריצפת עץ על קונסטרוקציית ברזל. מירב השטח משמש לאחסון מלאי על מדפי ברזל יעודים, בנוסף נמצאים אגף משרדים ובו מחיצות גבס ושירותים. בשטח העסק פרוסה מערכת אזעקה נפחית ברמת האזור, בעלת גלאי נפח החולשים על רוב שטח המחסן, המשרדים והפתחים, בשילוב עם גלאי קרן. מערכת האזעקה כוללת רכזת ובה 12 אזורים, כולל גלאי במשרד הנהלת החשבונות המגן על רכזת מערכת האזעקה. המערכת מחוברת קווית למוקד חברת 'אמינות' בחיפה המפעילה שרותי סיור באזור טבריה. המערכת כוללת בנוסף גם יחידת קצה אלחוטית לאותו מוקד. בעסק היתה מותקנת גם מערכת וידאופונית עם חיבור למוקד אמינות באמצעות קוו הטלפון של מערכת האזעקה. מערכת זו כללה 6 מצלמות חלקן גלויות וחלקן מוחרשות, במעברים המרכזיים של המבנה. מערכות אלו הותקנו על ידי מוקד אמינות ומתוחזקות על ידם. במרוצת השנים ועובר לאירוע נשוא פסק הדין, העסק היה קורבן למספר אירועי פריצה וניסיונות כאלה (עדותו של איתן עובד בעמ' 249). האירוע נשוא פסק הדין אירע בתאריך 30/06/2000 כאשר לאחר סיום הפעילות בעסק ובעסקים הסמוכים באזור התעשייה באותו יום, הגיעו אלמונים לחלק הצפוני של העסק ושם טיפסו לעבר חלון משרד הנהלת החשבונות של העסק שבמפלס הגלריה. הפורצים חתכו 2 ממוטות הברזל המגנים על החלון, הסירו את החלון וחדרו לאותו משרד. על קיר המשרד ובדיוק ממול לחלון שנפרץ (מרחק 3 צעדים) ממוקמת רכזת מערכת האזעקה של העסק, הפורצים חיבלו מיד עם כניסתם ברכזת מערכת האזעקה, קרעו את כל חיבורי החיווט שהובילו אליה ולמעשה השביתו לחלוטין את פעולתה כולל פעולת החייגן הטלפוני ע"י קריעת קוו הטלפון של המערכת. קיימת אפשרות שלאחר פעולה זו המשיכו הפורצים לתוך המבנה, לחילופין יתכן מאוד כי לאחר החבלה במערכת האזעקה, הם יצאו מהמבנה וערכו תצפית ממושכת בצפייה לפעולת סייר חברת השמירה. כשהשתכנעו כי לא התקבלה הודעה במוקד ולא יגיע סייר, חדרו שוב למבנה באופן דומה וביצעו את זממם. במהלך הפריצה חיבלו האלמונים גם במערכת הוידיאופונית הפרוסה בעסק, ולמעשה בעת קריעת קוו הטלפון של מערכת האזעקה, הושבתה למעשה גם תקשורת הוידיאו העוברת על אותו הקוו למוקד ובנוסף גם נעקרו גם מצלמות מהקירות. עם כניסת הפורצים למבנה הם פנו לארון מפתחות החירום הממוקם בחדרו של עד התביעה מר איתן עובד ומשם לקחו את מפתחות 2 מנעולי התליה הפנימיים הנועלים את פתח הכניסה המערבי. התריס במקום הורם ומפתח זה הכניסו הפורצים למחסן רכב מסחרי גדול או משאית, תוך שהם סוגרים את אותו פתח עליהם. לאחר זמן ממושך של שהייה במקום נמלטו הפורצים עם שללם מבעד לפתח המערבי כשהם מותירים את תריס הגלילה במקום סגור אך לא נעול. נמצאו סימני פריצה אלימים בסורגי חלון משרד הנהלת החשבונות דרכו חדרו הפורצים לעסק. האם הנתבעת התחייבה לבצע סיורים יזומים בלילה ? הבסיס ליחסים שבין המבוטחת לבין הנתבעת הוא ההסכם, ב"כ הצדדים חלוקים בשאלת מהות ההתחייבויות החוזיות בין הצדדים, לטענת התובעת בפוליסת הביטוח של העסק הותנה הכיסוי הביטוחי בקיום דרישות המיגון המפורטות בדו"ח הסוקר שלפיו קיימת חובה לבצע סיור יזום על ידי סייר המוקד פעמיים במרוצת שעות הלילה כולל אישור ביקור באמצעות הדבקת מדבקות על דלת הכניסה, וכי הנתבעת התחייבה לבצע בכל לילה מינימום של שני סיורים יזומים בבית העסק, גם ללא הפעלת האזעקה וזאת מעבר להתחייבות הסטנדרטית של הנתבעת. מנגד טוענת הנתבעת כי היא סיפקה למבוטחת שירותי מוקד בקרה וסיור בהתאם לתנאי ההסכמים בכתב שנערכו בין הצדדים מעת לעת שלפיהם הובהר כי הנתבעת אינה מספקת שירותי שמירה וביטחון אלא התרעה על ידי שירותי מוקד ושירותי סיור שיבצעו בדיקה ויזואלית חיצונית בבית העסק בעקבות התרעה ומעבר להתחייבות הסטנדרטית זו לא ניתנה כל התחייבות מחייבת מצידה לבצע 2 סיורים יזומים כנטען על ידי התובעת. הנתבעת תולה את עיקר יהבה על העובדה כי אין כל התחייבות בכתב לבצע שני סיורים יזומים זאת בנוסף היא מפנה למכתבה מיום 26/10/99 שצורף כנספח ז' לתצהיר עד ההגנה מר דוד בבאי, ממנו ניתן ללמוד כי המבוטחת פנתה לתובעת להזמנת סיורים יזומים והנתבעת דרשה תשלום על כך ולשיטתה מכתב זה מוכיח כי לא הייתה התחייבות אלא הצעה ודרישת תשלום שלא יצאה אל הפועל. מנגד התובעת ביקשה להיבנות מתמליל קלטת שיחה (ת/2) שהתנהלה בין מנכ"ל המבוטחת מר איתן עובד לבין עד ההגנה מר רפי אלול (מנהל סניף הנתבעת) שהודה לשיטתה בשיחה בהתחייבויות הנוספות לביצוע שני סיורים בלילה. הנתבעת אינה מכחישה את תוכן השיחה המוקלטת אלא לשיטתה שמיעת הקלטת ועיון בתמליל שהוגש מוכיחה בעליל, כי היה סידור פנימי לפנים משורת הדין בין המבוטחת לבין מר רפי אלול, למתן 2 סיורים יזומים בלילה, סידור פנימי שהתבצע בפועל כפי שהעיד עד ההגנה. לפי העולה מתמליל השיחה (ת/2) במהלך השיחה, עד ההגנה מר רפי אלול אומר במפורש שהיתה התחייבות מצד הנתבעת ליתן למבוטחת 2 סיורים יזומים בלילה וזה ניתן בפועל "ר:היו 2 סיורים בלילה, מה שסיכמנו" "ר:איתן,אני ואתה סיכמנו שני סיורים, אני נותן לך בשבועה את העדות הזאת, אתה אין לך את כל מה שסיכמנו,אני עומד מאחוריך, פשוט מאוד, אין לך מה לדאוג, אני פעם אכזבתי אותך?" לאורך כל שיחת הטלפון, מר רפי אלול לא טען באוזני מנכ"ל המבוטחת, כי הענקת הסיורים היזומים מותנית בתשלום וכי זו לא הוענקה לו. לפיכך הרושם המתקבל משיחת הטלפון הוא שהנתבעת הייתה מחויבת להעניק למבוטחת סיורים יזומים בלילה כאלה לפי ההסכמה עם המבוטחת. מתמליל השיחה (ת/2) ניתן להיווכח כי הנתבעת התחייבה לבצע סיורים יזומים בלילה, ואלה גם בוצעו בפועל, ואין לקבל את התנערותה של הנתבעת מהתחייבות זו, כמו גם אין לקבל את הטענה לפיה הואיל ואין הסכמה בכתב אי לכך הסיורים שבוצעו בפועל לשיטתה הם לא פרי התחייבות אלא פרי סידור פנימי שהתבצע הלכה למעשה לפנים משורת הדין. לא למותר לציין כי לא פלא שנוצר אצל המבוטחת אינטרס ההסתמכות לפיו עניין הסיורים היזומים לובן עם הנתבעת מכאן שהצהרותיה מול המבטחת בדין ניתנו. בשולי הדברים אציין כי דיון בטענה זו הינו הכרחי שכן למקרה והייתי קובע כי לא הייתה התחייבות מצד הנתבעת לבצע סיורים יזומים בלילה, תמצא למד כי במערכת היחסים שבין התובעת לבין המבוטחת, המבטחת שילמה את תגמולי הביטוח כ - 'מתנדבת' שכן אחד התנאים למתן כיסוי ביטוחי הינו ביצוע סיורים יזומים, על כן המסקנה היא, כי ההסכמה בין הצדדים היתה לבצע שני סיורים יזומים בלילה. רשלנות הנתבעת והפרת התחייבויותיה אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 30/06/2000 בשעה 21:14 התקבל במוקד הנתבעת איתות אזעקה מבית העסק מלווה לאחר זמן קצר באות רגיעה. הנתבעת טוענת בסיכומים כי בעקבות קבלת אות אזעקה, נשלח מטעם הנתבעת סיור באמצעות מר רפי אלול אשר ביצע בדיקה ויזואלית במקום ומצא כי אין כל ממצא חיצוני המלמד על פריצה. אלא שכפי שטוענת התובעת שאלת זהותו של הסייר שנשלח כביכול לבית העסק נותרה לוטה בערפל ! הנתבעת מסרה בשאלה זו מספר גרסאות סותרות -כלהלן, ראשית בהודעת הנתבעת על הגשת התצהירים מיום 31/03/2005 נטען :"הנתבעת לא איתרה את הסייר שהיה במשמרת במועד הרלוונטי לכתב התביעה ושומרת את זכותה לבקש להעידו היה ותאתרו". על גרסה זו חזר עד ההגנה מר דוד בבאי בסעיף 12 לתצהירו "הסתבר כי אין בידי לאתר את שם הסייר שהיה במשמרת באותו לילה, וממסמכי הנתבעת המצויים כיום, לא ניתן ללמוד מי היה הסייר במשמרת שביצע את בדיקת בית עסקו של המבוטח". נתון אחר התקבל בתצהיר התשובות לשאלון (ת/8) בתשובות לשאלות 4-5 שם הצהיר עד ההגנה מר דוד בבאי כי הסייר היה מר אייל מזרחי. בסתירה ברורה לכך, הצהיר עד ההגנה מר רפי אלול בסעיף 5 לתצהירו כי הוא עצמו הסייר שערך את הסיור והביקורות היזומות בליל 30/06/2000 בעסק המבוטח. לא זו בלבד, עד ההגנה מס' 2 מר בבאי נחקר ארוכות אודות זהותו של הסייר שנשלח לבית העסק כנטען, ובחקירתו הוא השיב כי הסייר מר אייל מזרחי מינה באותה עת סייר אחר שלא עלה בידו לאתרו, בהמשך הוצג בפני עד ההגנה תצהיר התשובות לשאלון שניתנו על ידו, שם השיב כי הסייר מטעם הנתבעת שנשלח לבית העסק הוא אייל מזרחי. עוד הופנה עד ההגנה לסתירות שעלו בתצהירים באשר לזהות הסייר שנשלח לבית העסק, גרסתו אל מול גרסת עד ההגנה מר רפי אלול ותשובתו בעניין לא היתה מאשר "ת. אז מה. כל אחד אומר מה שהוא זוכר". ואילו עד ההגנה מר רפי אלול העיד בחקירתו הנגדית : ש        האם נכון שהסייר הרלבנטי לזמן של הארוע, היה אייל מזרחי. ת        לא. ש        מי היה הסייר בזמן הארוע. ת        רפי אלול, זה אני . ש       האם תוכל להסביר לי מדוע בתצהיר תשובות לשאלון מר דוד בבאי נוקב בשמו של אייל מזרחי הסייר שהיה במקום הארוע. ת        תשאל את דוד בבאי. אומר כי לא עלה בידי הנתבעת ליישב סתירות אלה שעלו בעדויות לא באמצעות עדותם של העדים עצמם ולא על ידי זימון עדים רלבנטיים אשר יכלו לשפוך אור בסוגיה, לדוגמא הסייר עצמו אייל מזרחי או לזמן את המוקדנית לעדות שהיתה באותו יום (ר' עדותו של מר אלול) ואף למצער, על ידי הגשת דוח מחברת איתורן המוכיח כי סייר הגיע לבית העסק וביקר במקום (ר' עדותו של מר בבאי). מכאן שאין בידי אלא להצטרף לתמיהה שהעלתה התובעת בסיכומים לפיה עד ההגנה מר דוד בבאי טען מחד כי זהותו של הסייר אינה ידועה לו ומאידך הוא טוען כי הסייר מצא את בית העסק שקט וללא סימני פריצה חיצוניים והשאלה שנשאלת כיצד העד ידע מה ראה הסייר שאפילו זהותו איננה ידועה לו !!!. אשר על כן המסקנה המתבקשת הינה שהנתבעת כלל לא הוכיחה ששלחה סייר לבדיקת קריאת מערכת האזעקה ואף לא הוכח כי ביצעה סיורים יזומים אשר להם התחייבה. זמן הגעת הסייר יתר על כן הוכח כי היה עיכוב רב מרגע קבלת קריאת האזעקה ועד שנשלח סייר לבית העסק, ובכך יש לבסס את אחריותה של הנתבעת בשל אי הגעה למקום הפריצה תוך זמן סביר. אכן כטענת התובעת אין ספק כי הגעת סייר בתוך זמן סביר למקום הפריצה יכולה היתה להביא לסיכול או גילוי הפריצה שכן אין חולק כי המדובר באירוע מתמשך שבמהלכו נגנב ציוד רב וכבד. יש לציין כי עד ההגנה מר בבאי העיד בעצמו כי זמן ההגעה לבית העסק יכול להיארך כ- 5 דקות, ומדו"ח תנועות מתאריך 30/06/00 עד תאריך 02/07/00 שצורף לתצהיר עד ההגנה מר בבאי עולה כי קריאת האזעקה התקבלה בשעה 21:14 ואילו הסייר נשלח לבית העסק רק בשעה 21:50 קרי בחלוף 36 דקות מרגע קריאת האזעקה, וכאשר הופנה עד ההגנה לנתון זה תשובתו היתה "ת. אין לי התחייבות לזמני הגעה כשהלקוח משלם 0.40 אג' לשעה. אם הוא היה עסוק באירוע אחר, הוא היה יכול להגיע אחרי חצי שעה וגם אחרי שעתיים.ואני לא יודע". (פרוטוקול עמ' 62) גם אם טעיתי במסקנתי לעיל, עדיין ניתן לבסס את רשלנותה של הנתבעת בכך שעל פי התמונות שצורפו לחוות הדעת השמאי מטעם התובעת הרי שתמוהה מאוד העובדה כיצד לא עלה בידי אותו סייר (שלפי הטענה נשלח לבית העסק) לאחר קבלת קריאת האזעקה לגלות את דבר הפריצה לבית העסק מקום שהוא כן יכל לגלות זאת על ידי זיהוי סימני הפריצה ובכך אפשרה לפורצים חופש פעולה מוחלט. לסיכום ייאמר כי לנתבעת חובת זהירות כלפי המבוטחת לבצע סיורים בבית העסק בהתקבל אות קריאה של האזעקה בבית העסק כפי שסוכם בין הצדדים. הנתבעת פעלה ברשלנות כאשר לא שלחה סייר לבית העסק לאחר שהתקבלה אות אזעקה ולא הפעילה את המערכת הוידאופונית לחילופין התרשלה בכך שעל שאף שנשלח סייר לבית העסק, אותו סייר לא גילה את דבר הפריצה למרות שהיה ביכולתו לגלות כן. הקשר הסיבתי ממכלול הדברים עולה שככל שהנתבעת הייתה פועלת על פי ההסכם ושולחת סייר לבית העסק בהתקבל אות מהאזעקה, הסיכוי שדבר הפריצה היה מתגלה והנזק היה נמנע כולו או חלקו. במצב דברים כזה, ייתכן והפורצים היו מופרעים בזמן הפריצה ו/או מסתלקים מוקדם יותר תוך גרימת נזק בהיקף קטן יותר. מהתמונות שהוצגו בפניי עולה שמדובר בפריצה שנעשתה על ידי גורמים שידעו כיצד לפעול ולנטרל את מערכת האזעקה. כמו כן, התמונות מצביעות על נזק רב. לא ברור מהו משך הזמן המדויק שהפורצים שהו בבית העסק מתחילת האירוע ועד שהסתלקו עם שללם. עולה אפוא, שככל שהנתבעת היתה שולחת סייר לבית העסק לאחר קבלת קריאת האזעקה ו/או במסגרת מתן הסיורים היזומים קיימת אפשרות שהפורצים היו מופרעים בזמן הפריצה והיקף הנזק היה קטן יותר. שאלת הנזק מכאן לשאלה שבמחלוקת והיא תחולת תניית ההגבלה שבהסכם על המקרה שלפנינו, לאמור במוקד המחלוקת ניצבת תנית פטור, הכלולה בחוזה אחיד המגבילה את היקף אחריותה של הנתבעת והשאלה הצריכה הכרעה היא אם צודק, ראוי וסביר בנסיבות העניין לאכוף אותה. התובעת טוענת כי תניית הפטור איננה חלה ביחס להתחייבות לביצוע סיורים יזומים ואף איננה חלה מקום שבו הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית, ולחילופי חילופין נטען כי יש לבטל את הלכת "גילמור" המיושנת. מנגד הנתבעת טוענת כי יש להחיל את התניה, שכן זו הקצאת הסיכונים החוזית שקבעו הצדדים תוך הסתמכות ותכנון לעתיד וכי בכל הכבוד הלכת גילמור הינה מחייבת שאין כל יסוד ובסיס לסטות ממנה והמדובר בהלכה שאושרה בעשרות פסקי דין וגם לאחרונה בפסק דינו של כבוד השופט דנציגר בבית המשפט העליון בעניין ע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ, תק-על 2007(4), 4462, 4465 (2007) (להלן: 'פרשת אליהו').שם נקבע לאמור 18. ההחלטה בעניין גילמור בוודאי אינה מהווה הלכה המחייבת את בית משפט זה. ואולם, בהתחשב בכך שדמי השירות ששילמה מאגר למוקד השומרים עמד על סך 200 ש"ח לשני המנויים, דעתנו היא כי במקרה זה יש לאמץ את הרציונל אשר עמד בבסיס אותה החלטה ולקבוע כי לא יהיה זה צודק, בשים לב ליחס שבין הסיכון שמוקד השומרים נטל על עצמו לבין הרווח שהיה אמור לקבל, להטיל על המוקד את מלוא האחריות בגין התרשלותו. לאחר שקבענו כי עצם הגבלת האחריות לא מהווה תנאי מקפח במקרה זה, לא מצאנו סיבה לקבוע כי הרף שנקבע לאחריות זו בהסכם שבין המוקד למאגר, בסך של 60 פעמים דמי המנוי, הינו נמוך יתר על המידה, וממילא לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה, מה גם שלא הוצגו בפנינו נתונים המצדיקים התערבות זו. על-כן יש לדחות את טענת אליהו כי סעיף 15(ב) מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד וכי יש להטיל על מוקד השומרים את מלוא האחריות. בהקשר זה יצוין כי בניגוד לטענת אליהו, לא מצאנו הבדלים מהותיים בין ההסכם שבין מוקד השומרים למאגר לבין זה שנדון בעניין גילמור. בשני המקרים מדובר באחריות של חברת המוקד לפצות את הלקוח בגין נזקים שנגמרו לו. קביעה זו מובילה אותנו גם לטענתה של אליהו כי סעיף 15(ב) דן בהגבלת אחריות המוקד רק בגין הפרת חובתו לעניין "ביטוח" או "שמירה" ולא מגביל את אחריותו בגין עוולה נזיקית או בגין הפרת חוזה. לדעתנו, לשונו של הסעיף ותכליתו מעידים מעל לכל ספק כי דן הוא בפיצויים בגין נזק שעלול להיגרם למאגר בשל הפרת ההסכם על-ידי המוקד ובשל התנהלות רשלנית שלו, והשימוש במונחים "ביטוח" ו"שמירה" תפקידם להדגיש את העובדה כי המוקד אינו מהווה מבטח ואינו מהווה שומר, ולפיכך לא יחויב לשלם יותר מהפיצוי הקבוע בסעיף. הטענות כנגד אי צירוף ההסכמים : טענות התובעת בדבר אי צירוף ההסכמים בין הנתבעת למבוטחת הינן בבחינת טובל ושרץ בידו, יש לציין כי מערכת הזכויות והחובות בין התובעת הנכנסת בנעליו של המבוטח לבין הנתבעת יסודה בהסכם ומשכך היה על התובעת 'המוציא מחברו' הבאה בשערי בית המשפט ומגישה תובענה לצרף לכתב התביעה ההסכם עליו נשענת תביעתה ולא להסתתר מאחורי הטענה כי מאחר והנתבעת לא הגישה את ההסכם המקורי אין ליתן לה ליהנות מתניית הפטור הקבועה בהסכם. לאמור המבוטחת רכשה מהנתבעת במהלך השנים פריטים שונים של מערכת אזעקה וכמו כן רכשה במהלך השנים שירותי מוקד, שסופקו לה על ידי הנתבעת במהלך כל השנים. בשנת 1999 המבוטחת רכשה מהנתבעת שירותי מוקד למשך 3 שנים החל מחודש 07/1999 - 07/2002 והיא שילמה עבור שירות זה סך של 3,600 ₪ ובצירוף מע"מ שולם בגין שירות זה סך של 4,200 ₪ (נספח ג' לנ/2). יוצא אם כן כי לנתבעת שולמו דמי מנוי חודשיים בסך 100 ₪ בצירוף מע"מ. בהתחשב בגובה התשלום ששילמה המבוטחת בגין שירותי המוקד כאמור לעיל, ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני סבור שנוכח היחס בין הסיכון שהנתבעת נטלה על עצמה לבין הרווח שאמורה הייתה לקבל לא יהיה זה צודק להטיל על הנתבעת את מלוא האחריות בגין התרשלותה (ר' פרשת אליהו לעיל). המבוטחת חתמה על ההסכם מול הנתבעת וחתמה גם על תנאי ההזמנה ויש להניח כי מנכ"ל המבוטחת עיין בהוראות ההסכם לרבות לגבי הגבלת האחריות של הנתבעת וככל שהמבוטחת בחרה להתעלם מסעיף זה אין לה אלא להלין על עצמה., לעניין זה אוסיף כי מנכ"ל המבוטחת הינו איש עסקים ואין סיבה שיתעלם מהכתוב בתנאי ההזמנה ובפרט שהוא מורגל בעבודה מול ספקים ולקוחות שונים. לנוכח האמור, אני סבור שתנית הגבלת האחריות חלה ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום על פי תניית הגבלת סכום האחריות שבהסכם כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום קרות האירוע ועד לכתיבת פסק הדין. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ועליו מע"מ כחוק. התובעת תגיש שומת הוצאותיה לאישור בית המשפט. שרותי מוקדתביעת שיבוב