תשלום מכס על יבוא סיגריות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום מכס על יבוא סיגריות: בתביעה זו נדונות טענות התובעת כנגד המדינה כי הסכום המזערי (המינימאלי) שנקבע בצו תעריף המכס לעניין סיגריות מיובאות נקבע שלא בסמכות, מכיוון שאין בחוק המסמיך הסמכה לקבוע סכום מס מזערי; כי התובעת, המייבאת סיגריות זולות, מופלית יחסית ליבואני הסיגריות היקרות; שתיאום סכומי המס נעשה שלא בסמכות, כיוון שלא השר עצמו תיאם את הסכום ואין לו סמכות לאצול זאת; וכי פעולות הנתבעת יוצרות מונופולין בשוק הסיגריות. תביעה זו הוגשה לפי סעיף 154 לפקודת המכס {נוסח חדש} להשבת סכומי מכס על סך 62,059 ₪ ששולמו למדינה במסגרת יבוא סיגריות. התביעה הוגשה לאחר שהתובעת טענה את כל טענותיה בעתירה שהגישה לבג"ץ (בג"ץ 1701/06), , אך בג"ץ קבע כי עומד לעותרת סעד חילופי הקבוע בסעיף 154 לפקודת המכס ומחק את העתירה (פסק דין מיום 30.10.06). התובעת היא חברה פרטית העוסקת, בין בעצמה ובין באמצעות חברות קשורות, ביבוא, שיווק והפצה של סיגריות ומוצרי טבק זולים, המיובאים על ידיה מארצות שונות. בין היתר התובעת ייבאה ומייבאת סיגריות מסוגים שונים תוצרת יוון, תוצרת ארצות הברית, הולנד ועוד. התובעת טוענת כי שר האוצר (להלן: "השר") ומנהל רשות המיסים (להלן: "המנהל") קבעו סכומי מס קניה על סיגריות מיובאות שלא בסמכות ובניגוד להוראות חוק מס קניה (טובין ושרותים) תשי"ב-1952 (להלן: "חוק מס קניה") ובניגוד לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, תשס"ז- 2007 (להלן: "צווי תעריף המכס"). הצו מושא המחלוקת הוא תעריף צו המכס (פריט 24.02.2000 לתוספת לצו תעריף המכס), שהוא פריט הסיגריות המיובאות בו נקבע כי על הפריט יחול מס בשיעור של: "58% מהמחיר לצרכן ללא מע"מ + 52.69 ₪ אל.סג. (לאלף סיגריות - ע.ר.) אל"פ (אך לא פחות - ע.ר.) מ - 215.00 ₪". התובעת הגישה תצהיר של מנהלה מר אייל אלגואטי והנתבעת הגישה תצהיר של מר יעקב בוזו, מנהל תחום כלכלה ברשות המיסים (להלן:"מנהל התחום") וכן של מר בוריס קרופקו, ממונה פרוייקטים במחלקה המקצועית בבית המכס אשדוד. הרקע העובדתי והתחיקתי סעיף 3(א) לחוק מס קניה, הוא החוק המסמיך, קובע (בנוסח החל ביום הגשת התובענה) כדלקמן: "שר האוצר רשאי לקבוע בצו טובין טעוני מס שלא מן הסוגים המפורטים בתוספת, וכן לקבוע את שיעורי המס המוטלים עליהם באחוזים ממחירם הסיטוני או - לגבי דלק, טבק ומוצריהם - ממחירם לצרכן, או בסכום קצוב שיוטל עליהם בדרך שנקבעה בצו, או גם באחוזים וגם בסכום קצוב". (ההדגשה הוספה ע.ר.). ביום 26.4.2002, הותקן על-ידי שר האוצר, תיקון לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 95) התשס"ב-2002, המתקן את צו המכס והפטורים ומס קניה על טובין התש"ס-1999 (להלן: "תיקון 95"). בתיקון 95 יושמה, לטענת התובעות, לראשונה, באמצעות החלטה מנהלית, שיטת מיסוי חדשה המטילה על סיגריות סכום מס מזערי (מינימאלי) לאלף סיגריות, אשר המס לא ירד תחתיו וזאת בלא כל תלות במחיר הסיגריות. העובדה כי תיקון 95 הוא שיצר לראשונה את שיטת המיסוי הנ"ל בסיגריות אושרה על ידי מנהל התחום בסעיף 25 לתצהירו. יש לציין כי בתצהירו הוא מציין גם כי סכום מס מזערי משמש מזה עשרות שנים לצורך מיסוי לגבי מוצרים אחרים ירקות, כוהל, מוצרי עץ ועוד (סעיף 3 לתצהיר). תיקון 95, שהסעיפים הרלוונטיים לענייננו הותקנו בו מכח סעיף 3(א) לחוק מס קניה, קבע בתוספת הראשונה, בהתייחס לפריט מס' 24.02.2000 (סיגריות מיובאות) כי על הפריט יחול מס בשיעור של: 58% מהמחיר לצרכן ללא מע"מ + 52.69[₪] אל.סג. אל"פ מ- 215.00 [₪] אל.סג", ("אל.סג." - אלף סיגריות). דהיינו התיקון קבע מס בשיעור 58% מהמחיר לצרכן ללא מס ערך מוסף, ובנוסף מס בגובה 52.69 ₪ לכל אלף סיגריות, אך לא פחות מסך כולל של 215 ₪ לכל אלף סיגריות. היינו, בכל מקרה לא יפחת סך כל המס המוטל על כל אלף סיגריות מ- 215 ₪. ביום 1.1.04 נכנס לתוקפו צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התשס"ד-2004 (להלן: "הצו משנת 2004") אשר אף הוא, כקודמו, נחתם על ידי שר האוצר והותקן מכח סעיף 3(א) לחוק מס קניה. בתוספת הראשונה לצו משנת 2004 נקבע, בהתייחס לפריט מס' 24.02.2000 (סיגריות מיובאות) כי על הפריט לעיל יחול מס בשיעור של: "58% מהמחיר לצרכן ללא מע"מ + 55.10 [₪] אל.סג. אל"פ מ - 224.89 [₪] אל.סג". ("אל.סג." - אלף סיגריות). " כפי הנראה, מאז התקנתו של תיקון 95, ולכל הפחות מאז התקנתו של צו תעריף המכס משנת 2004, מפרסם שר האוצר, פעם בשנה בקירוב, צו חדש הזהה במתכונתו ובעיקריו לצווי תעריף המכס לעיל וכן תוספת ראשונה בה נקבעים שיעורי המס ומרכיביו. צו תעריף המכס האחרון, התקף ליום הגשת התובענה, פורסם על - ידי השר ביום 19.1.06 צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התשס"ו-2006 (להלן: "הצו משנת 2006"). בתוספת הראשונה לצו משנת 2006 נקבע, בהתייחס לפריט מס' 24.2.2000 (סיגריות מיובאות) כי על הפריט לעיל יחול מס בשיעור של: "62% מהמחיר לצרכן ללא מע"מ + 46.20 [₪] אל.סג. אל"פ מ - 318.33 [₪] אל.סג", (אל.סג." - אלף סיגריות). וכך, ביום 18.12.05, ולאחר מכן ביום 16.7.06, וביום 21.12.06, חתם המנהל על הודעות תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיאום סכומים), התשס"ז-2006 בהן קבע, כי מכח הוראת סעיף 11 (ב) הנ"ל לצו תעריף המכס, יתואמו סכומי מס שונים ובהם גם הסכומים המתייחסים לפריט 24.02.2000 - סיגריות מיובאות. וכך נכתב בהודעה מיום 21.12.06: "בפרק 24 לתוספת הראשונה לצו (להלן-התוספת) - (א) בפרט משנה 2000 ובסעיף 9020, בטור ד', במקום "46.78" יבוא 46.06" והסכום הקצוב - ע.ר.] ובמקום "322.34" יבוא "317.40" [הסכום המינימלי - ע.ר.]". מס הקנייה מס קנייה הוא מס עקיף (מס צריכה) המוטל על קבוצות מוצרים לצרכן ומחושב כאחוז מסוים מהמחיר הסיטונאי של המוצר. בישראל, החלה הממשלה להטיל מיסי קנייה בשנת 1952, עם החלת חוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952. החוק מסמיך את שר האוצר להטיל מס על מוצרים מסוימים, בנוסף למיסים אחרים המוטלים עליהם. מיסי קנייה מוטלים בעיקר על מוצרי צריכה, בפרט מוצרים בני קיימא כגון: כלי רכב, טלפונים סלולאריים ואלקטרוניקה בידורית. מוצרים לצריכה שוטפת אינם חייבים במס קנייה, למעט סיגריות ומשקאות אלכוהוליים, מוצרים אשר יש בהם נזקים סביבתיים. מיסוי סיגריות נעשה בדרך כלל באמצעות מס קניה שלו שני מרכיבים: מס בשיעור אחוז מסויים ממחיר הסיגריות לצרכן או לקמעונאי (ללא מע"מ), כפי שהוא במועד התשלום, וכן סכום קבוע של ש"ח, בגין כל אלף סיגריות, שמתעדכן פעמיים או שלוש פעמים בשנה בהתאם לשינויים במדד המחירים לצרכן. מועד תשלום מס הקניה המלא על סיגריות הוא עת שחרורן מהמכס, באם הן מיובאות, או עת שחרורן ממפעל הייצור, באם הן תוצרת מקומית. לאמור, כי בסיס המס מחושב לפי המחיר שבו נמכרות סיגריות, מאותו הסוג, בעת תשלום המס. זאת, לפני שנמכרות, ואף לפני שנקבע מחיר המכירה של אותן הסיגריות הספציפיות, שעליהן מוטל המס (ראו גם בע"א 7308/00 שר האוצר נ' ט.ל.ש. טבק יבוא, שיווק והפצה בע"מ, (לא פורסם, 23.1.02). בבג"ץ 4948/04 עמותת אוטובוסים ציבוריים זעירים נגד שר האוצר (לא פורסם, 14.6.06) קובע השופט ריבלין לעניין שיעור מס הקניה: "קביעת שיעורי מס הקנייה המוטל על טובין היא פועל יוצא של מדיניות הקצאת המשאבים של המדינה. בית המשפט לא ישים עצמו במקומו של המשיב בבואו להכריע בשאלה כיצד ראוי להקצות את משאבי המדינה, או בשאלה מי יופטר ממס קנייה ומי ישלמו בחלקו; מידת התערבותו של בית-המשפט נגזרת מחוקיות ההסדר שבמחלוקת." בפרשה אחרת קובע כבוד הנשיא ברק: "ההסמכה הקבועה בחוקים שהוזכרו לעיל מקנה לרשות המינהלית שיקול-דעת רחב בעיצוב מדיניות המיסוי על טובין מיובאים ובקביעת אופני הפעלתה, ואולם שיקול-הדעת אינו בלתי מוגבל. כבכל סמכות מינהלית, גם שר האוצר המטיל מסים או פוטר מהם חייב להפעיל את שיקול-דעתו בהתאם לכללי המשפט המינהלי והמשפט החוקתי. על השר לגבש הסדר מיסוי ופטור שתואם את התכלית שלשמה הוקנתה לו הסמכות. הסדר המיסוי והפטור שגובש חייב להיות סביר ומידתי. ראוי שייקבע מנגנון הוגן, ענייני וישים. אל לו לפגוע בזכויות אדם באופן או במידה המנוגדים לפיסקת ההגבלה החוקתית. על שמירת גדרים אלה מופקד בית-המשפט. גם אם כך, בבואו להחיל ביקורת שיפוטית על אופן הפעלת הסמכות המינהלית יימנע בית-המשפט משים עצמו תחת הרשות המינהלית ומהורות לה כיצד עליה ליישם סמכותה. בית-המשפט אינו נדרש לבצע את שיקול-הדעת במקום הרשות. אין לו הכלים - אין זה מתפקידו - לקבוע מהו ההסדר הנכון והראוי ביותר בעניין מינהלי-מקצועי. תפקידו של בית-המשפט לקבוע אם ההסדר שגובש על-ידי הרשות המינהלית הוא חוקי אם לאו." ובהמשך: "דברים אלה נכונים, אולי אף ביתר שאת, בביקורת שיקול-הדעת המינהלי בתחומים של מדיניות פיסקאלית. ודאי כך מקום שהסמכות המינהלית העומדת לבחינה עוסקת רק בעיצוב המנגנון לגביה ולפטור ממס, ולא בעצם הטלת המיסוי ובשיעורו." בג"ץ 82/02 קפלן נ' מדינת ישראל, משרד האוצר, אגף המכס פ"ד נח(5) 901, בעמודים 908 עד 910. בין הצדדים מחלוקת האם מס הקניה יכול להשפיע ולהקטין את צריכת הסגריות שהיא שאיפה לגיטימית בשל נזקי העישון. לשם כך כל צד הביא דברים שנאמרו בהצעות חוק, בדברי הכנסת וכן דברים שנאמרו על ידי אנשי משרד האוצר בפורומים שונים. התובעת הביאה את דברי מר בועז סופר, מנהל תחום המיסים העקיפים בפני הוועדה הציבורית לבדיקת הדרכים לצמצום העישון והפחתת נזקיו בראשות השופט אלון גילון בפרוטוקול מיום 26.7.00 ואת דברי מר איתן רוב, מנכ"ל המכס והמע"מ, בפני ועדת הכספים של הכנסת ביום 17.6.02. לעומת זאת, הנתבעת הביאה את דברי מנהל התחום הנוכחי, שאף הוא מייצג את הרשות בפני ועדות הכנסת. אין בידי די נתונים על מנת להכריע בשאלה עקרונית זו, שדורשת מחקר מדעי סטטיסטי מעמיק, אשר לא הובא בפני, אך נראה לי כי לעניין זה מן הראוי להביא דווקא את דברי נציגת משרד הבריאות בדיון מיום 8.6.05 בוועדת הכספים לפיהם "המגמות בעולם היום הן לא העלאה של המס היחסי אלא להיפך העלאה של מס המינימום שאכן מונע מצעירים לעשן, אכן מעלה את כל רמת המחירים בשוק." יחד עם זאת, על פי הפסיקה, שהובאה לעיל, בית המשפט נזהר מאד מלשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות לגבי החלטות של מדיניות שימוש במיסוי כאמצעי לשינוי הרגלי צריכה. למשל, הקלה בפטור של מס שבח על מנת לעודד מכירת דירות בשוק או שימוש במס קניה כאמצעי להקטנת במוצרים שיש בצריכתם נזק סביבתי. הסכום המזערי הקבוע בתיקון 95 התובעת טוענת כי לשון הוראת סעיף 3(א) לחוק מס קניה אינה מסמיכה את שר האוצר לקבוע סכום מס מזערי שיוטל על הסיגריות המיובאות. לטענתה, לשון החוק מתירה לשר האוצר לקבוע את המס באחת משלוש האפשרויות הבאות: באחוזים מהמחיר לצרכן או בסכום קצוב או באחוזים מן המחיר לצרכן ובסכום קצוב. לטענת התובעת קביעת סכום מס מזערי היא רכיב מס נוסף וככזה הוא חריגה מסמכות. הנתבעת טוענת לעניין זה כי קיים קשר הדוק בין מיסוי לבין הקטנת צריכתם של מוצרים מזיקים, כגון הסיגריות דנן ולכן יש לרשות סמכות לקבוע סכום קצוב. עוד היא טוענת כי הסמכות להחליט על מס מזערי והסמכות להחליט על סכום קצוב מזערי הם היינו הך ואין הבדל ביניהם, משום ששניהם מבטאים סכום מס קבוע בשקלים ושניהם מבטאים את אותו הדבר בדיוק - מס קצוב מזערי על טובין ללא קשר למחירם. עוד טענה, כי לא יתכן סכום מזערי שאינו קצוב. לעניין זה היא טוענת עוד, כי מזה "עשרות שנים שזורות לאורך כל צו תעריף המכס הוראות רבות מספור בדבר מס קצוב מזערי והפסיקה דנה בהן לא אחת." (סעיף 23 לסיכומי הנתבעת). היא מפנה לע"א 354/87 עיטורית נ' מנהל המכס, פ"ד מד(4) 359 (להלן: "פסק הדין עיטורית") ולע"א 566/73 נאות הכיכר נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 128. לאחר קריאת טיעוני הצדדים, לשון החוק, ומדיניות הרשות המינהלית להטיל מס על סיגריות כמוצר שהוא בעל השפעה חיצונית שלילית (ראו, למשל, פרוטוקול הוועדה הציבורית לבדיקת הדרכים לצמצום העישון ולמניעת נזקיו בראשות כבוד השופט אלון גילון, מיום 26.7.00, בעמוד 1146, דברי מר סופר, מנהל מיסוי עקיף- נספח 7 לאסמכתאות התובעת; וישיבת ועדת כספים מיום 17.6.200 וכן תצהיר מנהל התחום, בסעיפים 20 עד 24), מדיניות שבית המשפט אינו מתערב בה והיא נתונה לשיקול דעת הרשות, אני מוצאת כי לנתבעת הייתה סמכות לקבוע את הסכום המזערי כפי שקבעה. מנוסח סעיף 3(א) לחוק מס קניה עולה במפורש כי המחוקק התכוון לתת לרשות המינהלית מגוון אפשרויות להטלת המס וכך יש לפרש את סמכות הטלת המס באופן רחב. ראו גם בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון מספר 3 לחוק מס קניה, כי "מוצע לאפשר קביעת המס לא רק באחוזים מן המחיר הסיטוני או בשיעור קצוב כפי שהדבר הוא כיום, אלא גם בדרך אחרת, למשל: על בסיס המחיר לצרכן, או בסכום קצוב שונה לסחורה מסוימת באריזות שונות, וכדומה." (עמוד 124 לדברי ההסבר להצעת החוק לחוק מס קניה (תיקון מספר 3), תשכ"א- 1961, ה"ח 450). הביטוי "סכום קצוב", ממילא משמעו גם סכום מזערי, שהרי אין סכום קצוב במס, שאינו במהותו סכום מזערי לתשלום, ואין סכום מזערי, שאינו סכום קצוב. לפיכך הטענה שאין בחוק הסמכה לסכום מזערי אינה יכולה לעמוד כאשר הרשות מוסמכת לקבוע סכום קצוב. סעיף 11 לצווי תעריף המכס בסעיף 11(ב) לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התשס"ד - 2004 (להלן: "הצו מ- 2004") שכותרתו היא "תיאום סכומי מס", נקבע כי "סכומי המס שבפרטים 24.02.2000 ... יתואמו ב-1 בינואר וב-1 ביולי של כל שנה, לפי השינוי שחל במדד החדש לעומת המדד היסודי". הוראה זו חלה על סיגריות מיובאות; ובסעיף 11(ד) נקבע, כי "המנהל יפרסם ברשומות הודעה בדבר סכומי המכס המתואמים". (ההדגשה הוספה ע.ר.). כלומר, סעיף 11 לצו מ- 2004 קובע כי לגבי סיגרית מיובאות סכומי המס יתואמו ב- 1 בינואר וב- 1 ביולי שלכל שנה, לפי השינוי שחל במדד החדש לעומת המדד היסודי וסעיף 11(ד) קובע כי "המנהל יפרסם ברשומות הודעה בדבר סכומי המס המתואמים". התובעת טוענת כי סעיף 11 לצו מ- 2004 הקובע את דרך תיאום המס, לרבות סעיף 11(ד) המסמיך את המנהל לפרסם ברשומות הודעה בדבר סכומי המס המתואמים, הותקן בחוסר סמכות, תוך האצלה למנהל סמכות הקנויה באופן בלעדי לשר. התובעת מפנה לסעיף 32(א) לחוק מס קנייה לפיו אין השר רשאי להעביר את סמכויותיו על פי סעיף 3 לחוק מס קנייה. עוד טוענת התובעת בעניין זה של תיאום הסכומים, כי אין לרשות הסמכה לתאם את הסכום המזערי, משום שההסמכה נתונה רק לתיאום הסכום הקצוב. הנתבעת טוענת כי סעיף 11 לצו מ- 2004 אינו מאציל כל סמכות למנהל אלא רק קובע כי המנהל יפרסם הודעה בדבר הסכומים המתואמים, שממילא יכול כל אדם לתאמם בעצמו מרגע שניתנו בידיו מועדי התיאום. סעיף 32(א) לחוק מס קניה, הנושא את הכותרת "העברת סמכויות", אוסר על השר לאצול את סמכותו מכח סעיף 3(א) לעיל זאת בקובעו, כי: "שר האוצר רשאי להעביר למנהל את סמכויותיו לפי חוק זה או חלק מהן, פרט לסמכויותיו לפי סעיפים 2(ב), 3 ו - 7(ג), ופרט לסמכות למנות ועדות ולהתקין תקנות..." (ההדגשה הוספה ע.ר.). גם לעניין זה, אני מסכימה עם הנתבעת כי כל שעושה המנהל הוא לפרסם את הסכומים המתואמים למועדים שקבע השר, על פי סמכותו. פעולה זו של פרסום התעריף הצמוד למדד למועדים שנקבעו כדין בצו מ- 2004, אינה פעולה שדורשת הסמכה וממילא מדובר בפעולת תיאום למדד, שהיא פעולה המצהירה על המצב הקיים ואינה יוצרת חיוב שלא היה קיים. אשר לטענה בעניין ההסמכה לתאם סכום מזערי, הרי משקיבלתי את טענת הנתבעת כי הסכום המזערי הוא סכום קצוב, הרי שיש סמכות לתאמו כמו את הסכום הקצוב. אפליה כלפי התובעת התובעת טוענת כי קביעת הסכום המזערי יוצרת כלפיה, כמייבאת הסיגריות הזולות, אפליה לרעה שלא כדין. התובעת מביאה דוגמאות מספריות מהן עולה כי סכום המס המזערי על חפיסת סיגריות "יקרות" (12 ₪ לקופסא) עלה לאחר תיאום שבוצע ביום 1.12.05 בשתי אגורות בלבד ואילו סכום המס המזערי לתובעת שמשווקת במחיר נמוך ומשלמת רק את הסכום המזערי עלה לאחר אותו תיאום ב- 14 אגורות. לטענת התובעת פער זה הולך ועולה בהתמדה, תוך פגיעה בצרכני התובעת, שהם צרכני הסיגריות ממעמד סוציו אקונומי נמוך. התובעת טוענת עוד כי הצרכן הרוכש מוצר זול מסבסד את זה הרוכש מוצר יקר. עוד היא טוענת כי בכך נפגעת יכולת התחרות של התובעת ונפגע חופש העיסוק שלה. לעניין זה טוענת הנתבעת כי כל מס פוגע בחופש העיסוק ולכן אין מקום לטענה בעניין זה בתחום המסים (בג"ץ 4140/95 סופרפארם נגד מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נד (1) 49 ודברי כבוד השופט חשין בבג"ץ 7357/95 ברקי פטה המפריס נגד מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 769). אשר לטענת האפליה, הרי שבנוסף למס הקצוב קובע צו תעריף המכס גם מס אחוזי כדין, כך שבמס הכולל (קצוב ואחוזי) על סיגריות יקרות יהיה גבוה משמעותית מן המס הכולל על סיגרית זולות. גם בעניין זה איני מוצאת כי התובעת הוכיחה את טענתה. משווקי הסיגריות היקרות משלמים את הסכום הקצוב ובנוסף גם אחוז (62% נכון לשנת 2006) מהמחיר לצרכן, ולכן המס הכולל (המורכב מהסכום הקצוב ומהסכום האחוזי) על סיגריות יקרות יהיה תמיד גבוה יותר מן המס הכולל על סיגריות זולות, משום שהמס האחוזי יעלה את סכום המס הכולל על הסיגריות היקרות. החישוב שעשתה התובעת מתייחס רק לסכום הקצוב המזערי, שהוא היחיד הרלוונטי לסיגריות הזולות, אולם לסיגריות היקרות רלוונטי גם הסכום האחוזי ולכן סכום המס הכולל לסיגריות היקרות גבוה יותר. הסכום האחוזי מתעדכן, הן כאשר הרשות מחליטה להעלות את האחוז והוא אף עולה באופן עקיף בכל פעם שהמחיר עולה כתוצאה מעליית מדד המחירים לצרכן. לכן איני מוצאת כי טענת האפליה הוכחה. מונופולין התובעת טוענת כי הנתבעת הופכת את שוק הסיגריות למונופולין. טענה זו לא הוכחה כלל ומכל דיוני הכנסת עולה ברורות כי קיים יצרן ישראלי, המייצר ומשווק סיגריות, וכן קיימות חברות המייבאות סיגריות שחלקן "זולות" וחלקן "יקרות". לכן טענה זו לא הוכחה. גם לא הוכח כי המס המזערי יוצר מונופולין או שהתובעת הפסיקה לשווק עקב המס המזערי. לכן אני דוחה טענה זו. סוף דבר אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 6,500 ₪. מכסיבואטבק / סיגריות