##דוגמא לכתב תביעה:## ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת, חברת _______ בע"מ ח.פ. _________, הינה חברה העוסקת במכירה סיטונאית של משקאות קלים וחריפים. 2. הנתבעת 1, חברת _______ בע"מ ח.פ. _________, והנתבעת 2, חברת _______ בע"מ ח.פ. _________ (להלן יחד: "החברות החייבות"), היו לקוחות של התובעת והפעילו עסק ברחוב _________, _________. 3. הנתבע 3, מר _______ ת.ז. _________ (להלן: "הנתבע"), היה בעל מניות בחברות החייבות ומנהל בנתבעת 2, וערב לחובותיהן של החברות החייבות כלפי התובעת בשני כתבי ערבות נפרדים. ## ב. הסעד המבוקש ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 106,412 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 5. התובעת סיפקה משקאות קלים וחריפים לחברות החייבות, אשר צברו חוב כלפיה. 6. הנתבע, בהיותו בעל מניות ומנהל בחברות החייבות, חתם על שני כתבי ערבות נפרדים, בהם ערב אישית לחובות החברות החייבות כלפי התובעת. 7. יתרת החוב של החברות החייבות כלפי התובעת עמדה בחודש אוגוזט 2003 על סך של 76,075 ₪, אשר שוערך ליום הגשת התביעה (6.1.08) לסך של 106,412 ₪. 8. החברות החייבות לא פרעו את חובן לתובעת, ומשכך, קמה עילת תביעה כנגד הנתבע מכוח ערבותו האישית. 9. עילת התביעה נולדה עם אי-פירעון החוב על ידי החברות החייבות, ועם חילול השיקים שנמסרו לתובעת. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 10. סכום התביעה מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה. 11. מקום מושבן של החברות החייבות ומקום מגוריו של הנתבע, כמו גם מקום יצירת ההתחייבויות, מצויים כולם בתחום סמכותו המקומית של בית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## תוקף כתבי הערבות ## 12. הנתבע חתם על שני כתבי ערבות נפרדים, האחד לחובות חברת _______ בע"מ והשני לחובות חברת _______ בע"מ, ובכך התחייב אישית לפרוע את חובותיהן כלפי התובעת, התחייבות אשר עומדת בתוקפה המלא. 13. כתבי הערבות נוסחו באופן ברור וחד משמעי, וכללו התחייבות מפורשת של הנתבע לפרוע כל חוב שייווצר לחברות החייבות כלפי התובעת, ללא כל סייג או תנאי מתלה, ובכך יצרו חיוב משפטי מחייב. 14. טענת הנתבע בדבר ביטול ערבות אחת על ידי השנייה אינה עולה בקנה אחד עם לשון כתבי הערבות ועם כוונת הצדדים בעת חתימתם, שכן כל ערבות נועדה להבטיח חובות של חברה ספציפית. 15. התובעת הסתמכה על כתבי הערבות הללו בעת מתן אשראי וסחורה לחברות החייבות, ושינוי תנאי הערבות או ביטולה בדיעבד יפגע באופן בלתי הוגן בזכויותיה ובציפייתה הלגיטימית לקבלת תשלום. 16. גם אם הייתה קיימת אי-בהירות מסוימת בנוגע למועד תחילת תוקף הערבות, הרי שזו אינה גורעת מעצם קיומה של הערבות ומחובתו של הנתבע לפרוע את החובות שנוצרו בתקופה הרלוונטית. ## חוב החברות החייבות ## 17. החברות החייבות צברו חוב משמעותי כלפי התובעת בגין אספקת משקאות, חוב אשר תועד באופן מסודר בכרטסות הנהלת החשבונות של התובעת ונתמך בחשבוניות מס ודו"חות תנועת לקוח. 18. טענת הנתבע כי החוב אינו של החברות החייבות אלא של חברת _______ בע"מ אינה עומדת במבחן המציאות, שכן החוב נוצר בתקופה שבה החברות החייבות פעלו כעסק עצמאי וקיבלו סחורה מהתובעת. 19. העברת יתרת החוב מכרטסת חברת _______ בע"מ לכרטסת חברת _______ בע"מ אינה משנה את מהות החוב או את זהות החייב המקורי, אלא מהווה רישום חשבונאי פנימי שאינו גורע מחובת הערב. 20. העובדה שחברת _______ בע"מ נכנסה לפעילות באותו עסק אינה פוטרת את החברות החייבות מחובותיהן הקודמים, ואין בכך כדי להעביר את נטל החוב לכתפיה של חברה אחרת ללא הסכמה מפורשת של התובעת. 21. השיקים שחוללו, אשר נמשכו על ידי מר _______, שימשו לכיסוי חובות של חברת _______ בע"מ, וחילולם מהווה הוכחה נוספת לקיומו של החוב ולכך שהחברות החייבות לא עמדו בהתחייבויותיהן. ## העברת החוב לחברת _______ בע"מ ## 22. התובעת לא הסכימה מעולם לשחרר את החברות החייבות מחובותיהן או להעביר את מלוא נטל החוב לחברת _______ בע"מ, וכל רישום בכרטסות הנהלת החשבונות נעשה מטעמים תפעוליים בלבד. 23. גם אם חברת _______ בע"מ נכנסה לפעילות באותו עסק, אין בכך כדי ליצור "העברת חוב" או "חידוש חוב" באופן שפוטר את החברות החייבות ואת הנתבע מערבותו, ללא הסכמה מפורשת וברורה של התובעת. 24. העובדה שחברת _______ בע"מ צברה חובות משלה לאחר כניסתה לעסק אינה גורעת מחובותיהן הקודמים של החברות החייבות, ואין לבלבל בין שני מערכי חובות נפרדים אלו. 25. התובעת פעלה בתום לב לאורך כל הדרך, וניסתה לגבות את חובותיה מכל הגורמים הרלוונטיים, לרבות חברת _______ בע"מ, אך אין בכך כדי להפחית מאחריותו של הנתבע כערב לחובות החברות החייבות. 26. הנתבע, בהיותו מעורב בפעילותן של כלל החברות, היה מודע היטב למצב החובות ולזהות החייבים, ואין לו להלין אלא על עצמו אם לא דאג להסדיר את ענייני החובות באופן ברור ומפורש. ## השתק פלוגתא והסכם הפשרה ## 27. הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתביעה שהוגשה בבית המשפט השלום ב_________ כנגד חברת _______ בע"מ, חברת _______ בע"מ ומר _______ וגב' _______, מהווה הודאה בחוב בסך 76,075 ₪. 28. הודאת הנתבעים בהסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, יוצרת השתק פלוגתא כלפי הנתבע, אשר היה צד לתביעה המקורית, ומונעת ממנו להתכחש לקיומו של החוב ולגובהו. 29. אף אם הנתבע לא היה צד להסכם הפשרה עצמו, הרי שהודאת החייבים העיקריים בחוב, אשר אושרה על ידי בית המשפט, מחייבת גם את הערב, שכן ערבותו תלויה בקיומו של החוב העיקרי. 30. הסכם הפשרה לא קוים על ידי הנתבעים, ובכך הופר, מה שמחזיר את המצב לקדמותו ומאפשר לתובעת לתבוע את מלוא החוב מכל הגורמים האחראים, לרבות הנתבע כערב. 31. טענת הנתבע כי הסכם הפשרה אינו מחייב אותו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היעילות הדיונית ועם הצורך למנוע התדיינויות חוזרות ונשנות באותה סוגיה, כאשר החוב כבר הוכרע שיפוטית. ## הפרדה בין חברות ## 32. טענת הנתבע בדבר הפרדה מוחלטת בין החברות החייבות לבין חברת _______ בע"מ אינה משקפת את המציאות העסקית, שכן כלל החברות פעלו באותו מקום, עם אותם אנשים ובניהולו של הנתבע. 33. התובעת לא התבקשה לבצע "הרמת מסך" בין החברות, אך התנהלותן בפועל יצרה מצג של ישות עסקית אחת, אשר הנתבע היה מעורב בה באופן פעיל ושלט בה. 34. העברת הפעילות והציוד מהחברות החייבות לחברת _______ בע"מ, גם אם דווחה כחוק, אינה פוטרת את החברות החייבות מחובותיהן הקודמים, ואינה משחררת את הנתבע מערבותו. 35. הנתבע, בהיותו בעל מניות ומנהל בחברות החייבות, היה הגורם הדומיננטי מאחורי הקלעים, ואין לאפשר לו להתנער מאחריותו האישית לחובות שנוצרו בתקופת ניהולו. 36. התובעת פעלה מתוך הנחה סבירה כי הנתבע, כערב, יהיה אחראי לחובות שנוצרו במסגרת הפעילות העסקית המשותפת, ואין לאפשר לו להתחמק מאחריות זו בטענות טכניות של הפרדה תאגידית. ## ביטול ערבות קודמת ## 37. טענת הנתבע כי כתב הערבות לחברת _______ בע"מ בוטל על ידי כתב הערבות לחברת _______ בע"מ אינה נתמכת בלשון כתבי הערבות ואינה משקפת את כוונת הצדדים בעת חתימתם. 38. כל כתב ערבות נועד להבטיח חובות של חברה ספציפית, ואין כל היגיון עסקי בביטול ערבות אחת על ידי השנייה, אלא אם כן צוין הדבר במפורש ובאופן חד משמעי. 39. הנתבע לא הציג כל ראיה מהימנה לכך שהתובעת הסכימה לביטול הערבות הקודמת, ובהיעדר הסכמה כזו, שתי הערבויות עומדות בתוקפן במקביל. 40. גם אם הייתה קיימת אי-בהירות מסוימת בניסוח כתבי הערבות, הרי שפרשנותם צריכה להיעשות לטובת התובעת, אשר הסתמכה עליהם במתן אשראי, ונגד הנתבע, אשר ניסח או אישר את ניסוחם. 41. הנתבע, כמי שחתם על כתבי הערבות, היה מודע היטב למשמעותם ולחובות שהוא נוטל על עצמו, ואין לאפשר לו להתנער מהתחייבויותיו בטענות של ביטול ערבות. ## שינוי תנאי הערבות ## 42. טענת הנתבע כי המשפט "הערבות תקפה החל מ-_________" בכתב הערבות של חברת _______ בע"מ הוסף לאחר מכן ללא רשותו, לא הוכחה כדבעי ואינה גורעת מתוקף הערבות. 43. הנתבע לא הציג כל ראיה אובייקטיבית התומכת בטענתו, ובהיעדר עדות של נציג התובעת שחתם על הערבות, אין לקבל טענה זו כעובדה מוכחת. 44. גם אם הוסף המשפט לאחר מכן, אין בכך כדי לבטל את עצם קיומה של הערבות או את חובתו של הנתבע לפרוע את החובות שנוצרו בתקופה הרלוונטית. 45. התובעת פעלה בתום לב ובהסתמך על כתב הערבות כפי שהוצג לה, ואין לאפשר לנתבע להתנער מאחריותו בטענות טכניות שאינן משנות את מהות ההתחייבות. 46. הנתבע, כמי שחתם על כתב הערבות, היה אחראי לוודא כי כל הפרטים נכונים ומדויקים בעת החתימה, ואין לו להלין על שינויים לכאורה שנעשו לאחר מכן. ## התניית תוקף הערבות ## 47. טענת הנתבע כי התנה את תוקף הערבות לחברת _______ בע"מ בהחתמתו של מר _______ כערב נוסף, לא הוכחה כדבעי ואינה גורעת מתוקף הערבות. 48. התניית תוקף ערבות בתנאי מתלה חייבת להיות מפורשת וברורה, ואין די בטענה בעל פה כדי לבטל התחייבות כתובה ומחייבת. 49. הנתבע לא הציג כל ראיה כתובה או עדות מהימנה התומכת בטענתו, ובהיעדר ראיות כאלה, יש לדחות את טענתו. 50. התובעת הסתמכה על חתימתו של הנתבע כערב, ואין לאפשר לו להתנער מאחריותו בטענות של תנאים מתלים שלא הובאו לידיעתה או שלא הוסכמו עליהם. 51. גם אם מר _______ היה חתום כערב בכתב ערבות קודם, אין בכך כדי להצדיק את התניית תוקף הערבות הנוכחית בחתימתו, אלא אם כן הוסכם על כך במפורש. ## אי-העדת עדים ## 52. אי-העדתו של מר _______, סוכן המכירות של התובעת, אינה פועלת לחובת התובעת, שכן הנתבע הוא זה שהעלה טענות בדבר שינויים בכתב הערבות והתניות בעל פה. 53. הנטל להוכיח טענות אלו מוטל על הנתבע, ובהיעדר ראיות מספקות מצידו, אין לדרוש מהתובעת להעיד עדים כדי להפריך טענות שלא הוכחו. 54. התובעת הציגה את כתבי הערבות החתומים, אשר מהווים ראיה מספקת לקיומה של הערבות ולחובתו של הנתבע, ואין צורך בעדויות נוספות כדי לבסס את תביעתה. 55. הנתבע יכול היה לזמן את מר _______ לעדות מטעמו, אך בחר שלא לעשות כן, ואין לו להלין על כך כעת. 56. גם אם מר _______ היה מעיד, אין ודאות כי עדותו הייתה תומכת בטענות הנתבע, ואין להסיק מסקנות לחובת התובעת מאי-העדתו. ## אי-הצגת מקור כתב הערבות ## 57. אי-הצגת המקור של כתב הערבות לחברת _______ בע"מ אינה פוגעת בתוקפו של כתב הערבות, שכן התובעת הציגה העתק נאמן למקור, אשר די בו כדי לבסס את תביעתה. 58. הנתבע לא הוכיח כי קיימים הבדלים מהותיים בין המקור להעתק, וטענתו בדבר שינוי כתב היד אינה נתמכת בראיות אובייקטיביות. 59. התובעת פעלה בתום לב ובהתאם לנהלים המקובלים, ואין לדרוש ממנה להציג מסמכים מקוריים כאשר העתקים נאמנים למקור מספקים את הנדרש. 60. הנתבע יכול היה לדרוש את הצגת המקור בשלבים מוקדמים יותר של ההליך, אך בחר שלא לעשות כן, ואין לו להלין על כך כעת. 61. גם אם היה קיים הבדל בכתב היד, אין בכך כדי לבטל את עצם קיומה של הערבות או את חובתו של הנתבע לפרוע את החובות שנוצרו. ## חוק הערבות ## 62. טענות הנתבע בדבר היותו "ערב יחיד" על פי חוק הערבות, התשכ"ז-1967, נזנחו בסיכומיו, וטוב שכך, שכן התובעת אינה עוסקת במתן הלוואות במהלך עסקיה הרגיל. 63. התובעת הינה ספקית סחורה, ומתן אשראי ללקוחותיה אינו הופך אותה ל"נושה" כהגדרתו בחוק הערבות לצורך סיווג ערב כ"ערב יחיד". 64. הנתבע, בהיותו בעל מניות ומנהל בחברות החייבות, אינו עונה על ההגדרה של "ערב יחיד", שכן הוא בעל עניין ישיר בפעילות העסקית של החברות. 65. גם אם היה הנתבע נחשב ל"ערב יחיד", אין בכך כדי לפטור אותו מחובותיו על פי כתבי הערבות, אלא רק להקנות לו הגנות מסוימות, אשר לא נטענו כדבעי. 66. הנתבע לא הוכיח כי התקיימו התנאים הנדרשים בחוק הערבות כדי לזכות אותו בהגנות של "ערב יחיד", ומשכך, יש לדחות את טענותיו בעניין זה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא לפסק דין:## 1. התובעת עוסקת במכירה סיטונאית של משקאות קלים וחריפים. הנתבעות 1 ו-2 (להלן סאח ניהול וסאח יזמות, בהתאמה, וביחד - הנתבעות) היו לקוחות של התובעת והפעילו עסק ברחוב מונטיפיורי 11 תל אביב (להלן - העסק). הנתבע 3 (להלן - הנתבע) היה בעל מניות בנתבעות ומנהל ביזמות. הנתבע ערב לחובותיהן של הנתבעות כלפי התובעת בשני כתבי ערבות נפרדים (נספחי א לתצהיר עדות ראשית של מנהל התובעת, נפתלי, נספח א1 - ניהול, נספח א2 - יזמות). בתביעה זו תובעת התובעת מהנתבעים לשלם לה יתרת חוב שעמדה בחודש אוגוסט 2003 על סך 76,075 ₪, סכום חוב משוערך ליום הגשת התביעה (6.1.08) - 106,412 ₪ (להלן - החוב). הנתבע נתבע לשלם את החוב כערב של הנתבעות. הנתבעות לא הגישו כתב הגנה וניתן פסק דין כנגדן. הנתבע התגונן והמשפט התנהל בינו ובין התובעת. 2. הגנתו העיקרית של הנתבע הינה, שהחוב אינו של הנתבעות אלא של חברת דוקסה ק.ב. בע"מ (להלן - דוקסה), אשר רכשה מהנתבעות את עסקן במהלך שנת 2002, ואילו הנתבעות לא נותרו חייבות לתובעת כל חוב. יצוין, כי הנתבע אינו בעל מניות ואינו מנהל בדוקסה, אך עבד בה כשכיר. אדון תחילה בטענה עיקרית זו ואחר אדון במידה הנדרשת ביתר טענותיו. 3. מנהל התובעת, נפתלי, אינו מתכחש לכך שהנתבעות סיימו את פעילותן בעסק בשנת 2002 וכי דוקסה נכנסה לעסק במקומן (סעיף 22 לתצהירו), אך, לדבריו, למרות שהחוב נרשם בכרטסת של דוקסה, הוא היה למעשה חוב של הנתבעות. וכיצד מוכיחה התובעת את טענתה? ראשית, היא מפנה לכרטסת הנהלת החשבונות של סאח יזמות (נספח ט' לתצהיר נפתלי), לפיו עמדה יתרת החוב שלה ביום 22.10.02 על סך של 23,815 ₪. יתרת חוב זו הועברה לכרטסת של דוקסה כיתרת פתיחה ביום 24.10.02 (נספח י' לתצהיר). שנית, טוענת התובעת, כי ביום 19.9.02 שילמה סאח יזמות לתובעת חוב שהיה לה בשלושה שיקים בסכום כולל של כ-75,900 ₪, מועדי פרעונם דחויים לחודשים: 11/02, 12/02 ו-1/03 (נספח יא לתצהיר), שכולם חוללו. 4. באשר לראיה הראשונה, שאלה היא אם ניתן לתבוע את הנתבע בגין ערבותו, לאחר שחובה של סאח יזמות, לה ערב, הועבר, בהסכמת הצדדים המעורבים, לדוקסה. אינני מוצא צורך לדון בשאלה זו, שיש לה פנים לכאן ולכאן, מטעם אחר שנטען על ידי הנתבע, בצדק לדעתי. אם החוב של סאח יזמות עבר לדוקסה, הרי שדי בכך שבשלב כלשהו - לאחר ההעברה - נפרע חוב זה כדי לפטור את יזמות ואת הנתבע ממנו. עיון בכרטסת דוקסה לשנת 2003 (נספח ז' לתצהיר) מראה, כי לכל הפחות במועד מסוים, בסוף חודש אפריל 2003 עמדה יתרת חשבונה של דוקסה בזכות. בכך הודה גם נפתלי בחקירתו (עמ' 7 למטה, עמ' 8 למעלה). החוב שנוצר לאחר מכן הינו, איפוא, של דוקסה בלבד. 5. המסקנה האמורה מקבלת חיזוק גם מהראיות שביקשה התובעת להסתמך עליהן להוכחת החוב (סעיף 18 לתצהיר נפתלי): חשבוניות מס (נספח ו' לתצהיר), דו"ח תנועת לקוח (נספח ז') ושיקים שחוללו (נספח ח'). כל החשבוניות על שמה של דוקסה ובעלי מניותיה, ברוך וסיגל קשקש. הדו"ח הינו של דוקסה. השיקים משוכים כולם על ידי דוקסה למועדים של שנת 2003. 6. באשר לשלושת השיקים, שנטען כי נמשכו לכיסוי חובותיה של סאח יזמות, ואשר חוללו (נספח יא'), אין כל ראיה הקושרת אותם לחוב של סאח יזמות. השיקים לא נמשכו על ידה, אלא היו שיקים אישיים של קשקש ברוך, שהיה אמנם בעל מניות בנתבעות אך גם בדוקסה. נפתלי עצמו טוען (נספח 24 לתצהירו), כי החזרי השיקים באו לידי ביטוי בכרטסת של דוקסה לשנת 2002 (נספח י'). וגם כאן, אפילו היינו משתכנעים כי יש לייחס את החוב בגין השיקים שחוללו לסאח יזמות, הרי שמשעמדה יתרת החשבון של דוקסה בזכות, לאחר חילול השיקים האמורים, נפרע גם חוב זה. 7. התובעת טוענת להשתק פלוגתא כלפי החוב של הנתבעות. בחודש יולי 2003 הגישה התובעת בבית המשפט השלום בהרצליה תביעה על החוב הנדון כנגד דוקסה, סאח ניהול, ברוך וסיגל קשקש והנתבע דנן (נספח ב' לתצהיר). תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה שנעשה עם כל הנתבעים, מלבד הנתבע דנן (נספח ג' לתצהיר), ובו הודו אותם נתבעים בחוב כלפי התובעת בסך 76,075 ₪ והתחייבו לפורעו בתשלומים. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין (נספח ד'). התביעה כלפי הנתבע נמחקה. לדברי התובעת, הסכם הפשרה לא קוים. טוענת התובעת, כי הודאת אותם נתבעים בסכום החוב מונעת מהנתבע דנן להתכחש לו. 8. צודק הנתבע בטענתו, כי הודאת הנתבעים בתביעה שבהרצליה בחוב האמור איננה מחייבת אותו. פסק דין שניתן בדרך של הסכם פשרה עם החייב העיקרי, שהערב לא היה צד לו, אינו מהווה השתק פלוגתא (ראו: ד"ר רוי בר-קהן, ערבות, עמ' 232-233). 9. נוסף לכך, הסתמכותה של התובעת על הסכם הפשרה האמור רק מגביר את הבלבול באשר למקורו של החוב. החוב הנתבע כאן הינו בדיוק החוב שנתבע בתביעה שבהרצליה: קרן החוב הנתבעת הינה 76,075 ₪ (סעיף 29 לתצהיר נפתלי), בדיוק סכום התביעה הנקוב בתביעה שבהרצליה (נספח ב' לתצהיר). כאמור לעיל, טוענת התובעת, כי מקורו של החוב ביתרת חוב בכרטסת של סאח יזמות אשר הועברה לכרטסת של דוקסה. אולם, סאח יזמות אינה כלל צד בתביעה שבהרצליה ובהסכם הפשרה, אלא סאח ניהול. 10. אינני מקבל את טענת התובעת, לפיה, מבחינה מעשית, אין לעשות כל אבחנה בין הנתבעות ובין דוקסה, שכן כולן פעלו באותו מקום ועם אותם אנשים. ראשית, בתביעה דנן לא התבקשה "הרמת מסך" בין החברות הללו בינן, או בין מי מהן, ובין הנתבע, התביעה כנגד הנתבע הוגשה בשל ערבותו לנתבעות (סעיף 3 לכתב התביעה). שנית, וחשוב מכך, הפסקת פעילותן של הנתבעות והעברתה לדוקסה, על כל ציודן, נעשו בגלוי ודווחו כחוק, כפי שפורט בתצהירו של הנתבע (סעיף 39) ובנספחים שצורפו אליו. כאמור, גם נפתלי ציין בתצהירו (סעיף 22), כי הנתבעות סיימו את פעילותן בטרם כניסתה של דוקסה לעסק. נפתלי היה בעל מניות בסאח יזמות ובסאח ניהול ומנהל בסאח יזמות, אך לא היה בעל מניות או מנהל בדוקסה. המסקנה הנובעת מכך היא שהנתבעות ודוקסה הן חברות נפרדות, והנתבע לא ערב לחובותיה של דוקסה. 11. אמנם, נראה כי התקיימה מערכת הסכמית כלשהי, דה פקטו, בין הנתבעות, דוקסה והתובעת, אשר לא הובררה עד תום. התובעת, מצידה, לא הקפידה, כך נראה, על הפרדה מוחלטת של החובות בין החברות השונות. אם כך, אין לתובעת להלין אלא על עצמה. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. לא שוכנעתי שהחוב הנתבע כאן הינו של החברות, או מי מהן, ונראה יותר שהינו חוב של דוקסה. 12. לאור מסקנה זו, אדון בקצרה בלבד ביתר טענותיו של הנתבע. התובעת מסתמכת, כאמור, על יתרת חוב שנותרה בשלהי שנת 2002 בכרטסת של סאח יזמות. הנתבע טוען (סעיפים 4-6 לתצהירו) כי ערבותו לסאח יזמות (נספח א2 לתצהיר נפתלי) היתה מוקדמת לערבותו לסאח ניהול (נספח א1) וכי הערבות הראשונה בוטלה בערבות השניה, בה צוין במפורש: "המסמך הנ"ל מבטל את כל הערבויות הקודמות החתומות על ידי אורי למדן". הנתבע מוסיף ואומר (סעיף 7 לתצהירו), כי המשפט: "הערבות תקפה החל מ-1.1.02" בכתב הערבות של סאח יזמות הוספה לאחר מכן על ידי מי מהתובעות, ללא רשותו. 13. סבורני, שיש לקבל את שתי טענותיו של הנתבע. כפי שניתן לראות מדו"חות רשם החברות (נספח ה' לתצהיר נפתלי), סאח יזמות הוקמה כשלוש שנים קודם להקמתה של סאח ניהול. הדעת נותנת, איפוא, שכתב הערבות לסאח ניהול (נספח א1) נחתם לאחר כתב הערבות לסאח יזמות, ואילו כתב ערבות זה, לסאח יזמות, בוטל בכתב הערבות לסאח ניהול. 14. הנתבע טוען בתצהירו (סעיף 9), כי כתבי הערבויות נחתמו בפני נציג התובעת, סוכן מכירות בשם דורון יחיאל. נפתלי הודה (עמ' 2) שהדבר יתכן ולא זכר אם הם נחתמו בפניו. למרות זאת, לא טרח נפתלי להעיד את דורון יחיאל, הן באשר לטענתו האמורה של הנתבע, לפיה המשפט "הערבות תקפה החל מ-1.1.02" בנספח א2 הוספה לאחר מעמד החתימה על הערבות, וללא רשותו, והן באשר לטענה נוספת שהעלה הנתבע (סעיף 9 לתצהירו), לפיה הוא התנה את תוקף הערבות, נספח א1, בהחתמתו של ברוך קשקש כערב נוסף. התובעת לא טרחה להציג גם את המקור של כתב הערבות נספח א2, למרות שהנתבע העלה טענה זו מפורשות בתצהירו, ועל פניו נראה כי כתב היד במשפט האמור שונה מזה שבכתב הערבות. גם טענתו של הנתבע בדבר התניית תוקף הערבות נספח א1 בחתימתו של ברוך קשקש נראית סבירה בעיניי, לאור כך שברוך היה חתום כערב, יחד עם הנתבע, בכתב הערבות הקודם, נספח א2. 15. הנתבע העלה בכתב הגנתו ובתצהירו טענות הגנה שונות המסתמכות על היותו "ערב יחיד" על פי חוק הערבות, התשכ"ז-1967. טענות אלה נזנחו בסיכומיו, וטוב שכך, שהרי התובעת איננה עוסקת במהלך עסקיה הרגיל במתן הלוואות, כנדרש בהגדרת "נושה" לצורך ערבות של ערב יחיד (סעיף 17 א(ב) לחוק הנ"ל). 16. התוצאה: התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪ (כולל מע"מ). כתב תביעהמסמכיםערבים (ערבות)חוב