##האם חובה לשלוח מכתב התראה לפני תביעה ?## ישנה גישה לפיה הגם שאין מוטלת חובה חוקית על עורך דין לשלוח מכתב התראה לפני נקיטת צעדים משפטיים, הרי שהחובה להמתין זמן סביר לקיום החיוב בטרם תוגש תביעה, מתבקשת מתוך חובת תום הלב המוטלת על כל עורך דין. האם אי משלוח מכתב התראה לפני הגשת תביעה מהווה עבירת משמעת של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין על פי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1991 ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין על פי סעיף 61(3) לאותו חוק ? בית המשפט פסק כי בהעדר הוראת חוק ספציפית, המחייבת עורך דין לשלוח התראה לפני הגשת תביעה, אין קום להרשיע את עורך הדין בעבירה. ##להלן פסק דין בנושא מכתב התראה לפני הגשת תביעה:## בפני שני ערעורים, אשר הדיון בהם אוחד. בתיק עמל"ע 8310-06-11, ערער עו"ד שי רוטנשטרייך על פסק הדין אשר ניתן על ידי בית הדין המשמעתי הארצי. בתיק עמל"ע 48600-06-11, ערערה וועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב והמרכז על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי. למען הסדר הטוב, תקרא וועדת האתיקה "המערערת" ועו"ד שי רוטנשטרייך יקרא "המשיב". נגד המשיב הוגשה קובלנה בעקבות תלונה שהגישה מעסיקתו, עת עבד בחברת "סטוקו ניהול בע"מ". המשיב שלח לבאת כוח המעסיקה, מכתב בדואר אלקטרוני מיום 7.5.08 ובו ביקש שמעסיקתו תחתום על טופס 106, אותו קיבל המשיב לא חתום. בהתאם לאמור בקובלנה, מועד המכתב הנ"ל היה יום הזיכרון לחללי צה"ל וערב יום העצמאות. למחרת, יום ה', היה יום העצמאות והימים שלאחר מכן, ימי ו' ושבת אינם ימי עבודה ולפיכך באת כוח המעסיקה לא הייתה יכולה לטפל בפניית המשיב בימים אלה. בהתאם לאמור בקובלנה, המשיב, בחוסר תום לב ובהתנהגות שאינה מקובלת, הגיש תביעה נגד המעסיקה לקבל טופס 106 חתום כבר ביום א' (11.5.08), מבלי להמתין זמן סביר להתייחסות לפנייתו בטרם הגיש את התביעה. בכתב התביעה שהגיש המשיב לבית הדין האזורי לעבודה, הוא כתב סעיף, אשר, לדעת המערערת, יש בו כדי להכפיש ולפגוע במעסיקתו ובמתלונן, למרות שהאמור בו אינו רלבנטי ואינו מהווה חלק מעילת תביעתו כדלקמן: "5. במהלך עבודתו של התובע אצל החברה, התגלה לו, כי הנתבעים העלימו ומעלימים מס הכנסה, מס ערך מוסף ותשלומי ביטוח בריאות בהיקף של מיליוני שקלים בשנה". בהמשך הקובלנה נטען, כי במכתב תגובתו של המשיב לקובל, צירף המשיב נוסח מכתב מיום 30.4.08, ולפיו הוא ביקש קודם לכן טופס 106 חתום מהמתלונן למרות, שמכתב זה אף פעם לא נשלח "מאחר ולא הגיע למתלונן". לפיכך, נטען בקובלנה, כי הואיל וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין הינה גוף שיפוטי או מעין שיפוטי, הרי שהמשיב טען בפני הקובל טענה עובדתית ביודעו, כי אינה אמת. בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב - יפו, בדעת רוב, הרשיע את המשיב בעבירות של מעשים הפוגעים במקצוע עריכת הדין ובהתנהגות שאינה הולמת בכל הקשור לאמור בסעיף 5 הנ"ל וזיכה אותו מהעבירות האחרות בעניין אי מצוי ההליכים בטרם הגשת התביעה לבית הדין לעבודה ומאי אמירת אמת לקובל. דעת הרוב קבעה, כי אין שום קשר בין הסעיף המתייחס באופן גורף להעלמות המס במיליוני שקלים לבין הסעד שנתבקש. לעומת זאת, אחד מחברי בית הדין המשמעתי המחוזי סבר, בדעת מיעוט, כי היה מקום להרשיע את המשיב בכל שלושת האישומים שיוחסו לו בקובלנה. בית הדין המשמעתי המחוזי גזר על המשיב 6 חודשי השעיה בפועל, קנס בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. בפסק דינו, דחה בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין פה אחד את שני הערעורים אך, בדעת רוב, קיבל את ערעורו של המשיב לעניין העונש, והמיר את עונש ההשעיה בפועל לעונש השעיה על תנאי (דעת המיעוט הייתה שאין להתערב גם בעניין העונש). המשיב טען, בין היתר, כי היה עליו להגיש את התביעה במהירות האפשרית לנוכח לחץ הזמן בו היה נתון להגיש טופס 106 וכי הדברים שנכתבו בכתב תביעתו, לא היה בהם כדי להפעיל לחץ ואיום על מעסיקו. לדבריו, הייתה מוטלת עליו חובה חוקית לדווח לרשויות המס על עבירות המס אותן ביצע מעסיקו. המשיב גם טען, כי העונש שהושת עליו, עדיין חמור וכי יש להקל בעונשו פעם נוספת. מאידך, טענה המערערת, כי על המשיב היה להוכיח שהוא שלח את המכתב מיום 30.4.08 ומשלא עשה כן, היה מקום להרשיעו בשתי העבירות הנוספות. המערערת המשיכה וטענה, כי הגם שאין מוטלת חובה חוקית לשלוח מכתב התראה לפני נקיטת צעדים משפטיים, הרי שהחובה להמתין זמן סביר לקיום החיוב בטרם תוגש תביעה, מתבקשת מתוך חובת תום הלב המוטלת על כל עורך דין. בנוסף, טענה המערערת, כי לא היה מקום להקל בעונשו של המשיב. בטיעוניו בפני, הסכים המשיב לומר "יכול להיות שהניסוח היה לקוי", אך טען, כי בתי הדין לא התייחסו לעניין המהותי לפיו, הקובל הוא עבריין מס. המשיב טען, כי כיהן בחברה כסמנכ"ל תפעול וכי במסגרת תפקידו עסק גם בהיבטים משפטיים, אך לא במיסים וכי לא הסכים להיות חלק מהמנגנון של העלמת מיסים. עינינו הרואות, ששת חברי בתי הדין, בשתי הערכאות, קבעו פה אחד, כי יש מקום להרשיע את המשיב רק בגין הנאמר בסעיף 5 לקובלנה דהיינו, עבירה של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין על פי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1991 ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין על פי סעיף 61(3) לאותו חוק. מקובלת עלי עמדת בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין לפיה, נדרשת מידת הוכחה זהה לזו הנדרשת במשפט פלילי וכי המערערת לא עמדה בנטל זה בכל מה שקשור למשלוח המכתב מיום 30.4.08. כמו כן, מקובל עלי, כי בהעדר הוראת חוק ספציפית, המחייבת עורך דין לשלוח התראה לפני הגשת תביעה, לא היה מקום להרשיע את המשיב בעבירה נוספת. לא למותר להוסיף, ועל כך לא הייתה מחלוקת, כי מנהל החברה - המעסיקה (המתלונן), ביצע עבירות מס חמורות ואני, כשלעצמי, הייתי נמנע מליתן אמון באדם כזה. יחד עם זאת, ברור, כי אין זו דרכה של ערכאת ערעור לקבוע ממצאי מהימנות. לגבי העונש, אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בעניין העונש, במיוחד כאשר אין מדובר בעונש חריג. בנסיבות אלה, אני דוחה את שני הערעורים, ללא צו להוצאות. מסמכיםמכתב התראה