זכות עיון בחומר חקירה שלא בידי התביעה

על פי ההלכה המחייבת בארצנו, העובדה כי חומר הנטען ע"י ההגנה כי הוא "חומר חקירה" לא מצוי בידי התביעה, אינה שוללת את סמכותו בית המשפט לעיין בחומר זה מכוח הוראת סעיף 74(ד). וכך נפסק בבש"פ 6237/06, הנרי קלושנדלר נ' מד"י : "העובדה שחומר מסוים אינו בידי גורמי התביעה והחקירה, כשלעצמה, אינה מאיינת את סמכותו של בית המשפט לעיין בחומר זה, מכוח הוראת סעיף 74(ד) לחסד"פ, לצורך הכרעה בשאלה אם החומר הינו "חומר חקירה" אם לאו: "המסקנה היא, אפוא, כי העובדה עצמה שהחומר אינו מצוי פיזית בידי גורמי התביעה והחקירה אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 74(ד) לחסד"פ להורות לתביעה לתפוס את החומר ולהעבירו לעיונו ... אלא מהווה שיקול אשר יביא בית המשפט בחשבון במסגרת שיקול דעתו אם להפעיל סמכות זו" (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, ניתן ביום 6.6.2005, פיסקה 9; להלן - בג"ץ היומנים)." קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עיון בחומר חקירה שלא בידי התביעה: בפני בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 (להלן: "סעיף 74"). רקע עובדתי נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ייבוא וייצוא סם מסוכן, הדחת קטין לסמים מסוכנים וקשירת קשר לביצוע פשע (להלן: "האישום הפלילי"). הבקשה נשוא דיוננו הוגשה בעקבות טענת המבקש, ולפיה, סירבה המשיבה להעביר לידיו חומרים שונים, חלקם נמצאים תחת ידה, אשר מהווים, לשיטתו, חלק מחומר החקירה הרלוונטי להגנתו. מלכתחילה, כללה הבקשה עתירה לקבלת חומרים רבים. ואולם, במהלך הדיון מיום 24.12.09 ולאור נכונותה של משיבה להעביר למבקש חומרים נוספים לקבלתם עתר, התברר כי יריעת המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה והיא מתמצית, בסופו של יום, בסוגיות בדבר זכותו של המבקש לעיין או לקבל לידיו שלושה סוגים של פריטים, כדלהלן: חומר החקירה שנאסף ביפן ונוגע להליכים שנוהלו ומתנהלים כנגד עדי התביעה 1-3 בתיק העיקרי (להלן: "חומר החקירה היפני") בקשות לעזרה משפטית שנשלחו ליפן מטעם ישראל והתכתובות בין הרשויות בגינן. רשימת כל החומר שנאסף או נרשם ע"י רשויות החקירה ביפן. יצוין, כי לצורך ההכרעה הועברו לעיון בית המשפט הבקשות לעזרה משפטית שנשלחו ליפן מטעם ישראל וכן, כל התכתובות הפנימיות בגינן. דיון והכרעה הוראת החוק בגדרה באה בקשה זו מצויה בסעיף 74 המורה: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו". תכלית הזכות הקבועה בסעיף זה היא לאפשר לנאשם "לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו" (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 381, בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי, ). החוק אינו מגדיר באופן חד משמעי "חומר חקירה" מהו, והדרך לפירושו של מונח זה הותוותה ע"י פסיקה ענפה, הקובעת כי המדובר בחומר רלוונטי לאישום הפלילי, שנאסף ע"י המשטרה במהלך החקירה והועבר לתביעה. יציקת התוכן למונח הערטילאי, עפ"י הפסיקה, צריך להיעשות באופן פרטני בהתאם לנסיבות המיוחדות לכל תיק ותיק, וזאת תוך יישום המבחן הגמיש המבוסס על כללי השכל הישר, במסגרתו בוחן בית המשפט את הרלוונטיות של החומר לאישום ולנאשם, בשים לב לטיב החומר, מהותו ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי העיקרי במהלכו הוא התגבש. וכך סוכמה ההלכה בבש"פ 6237/06, הנרי קלושנדלר נ' מד"י : "בית משפט זה קבע, לא אחת, כי "חומר חקירה" אינו ניתן להגדרה אלא באופן כללי (שם, שם), וכי השאלה אם חומר מסוים הוא אכן חומר חקירה, תוכרע באופן פרטני "על פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש" (בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 30.12.2004; להלן - בש"פ פלוני). עוד נפסק, כי יש לנקוט פירוש מרחיב למונח "חומר חקירה" (בש"פ מסארווה, עמ' 381), וכי לעניין זה על בתי המשפט "להיות מודרכים על-ידי כללי השכל הישר ועל-ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה" (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129). עם זאת, בהפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח "חומר חקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהם לכתב האישום היא רחוקה ושולית (שם, שם)." בענייננו כאמור, כוללת הבקשה עתירה לקבלת שלושה סוגים שונים של פריטים. עתה, משמושכלות ראשונים אלה מונחים בפנינו, ניגש לבחון את החומר המבוקש, על סוגיו, אחד לאחד. חומר החקירה שנאסף ביפן ונוגע להליכים שנוהלו ומתנהלים כנגד עדי התביעה 1-3 בטרם אבחן את החומר המבוקש, נשוא סעיף זה, ולמען שלמות היריעה העובדתית, אייחד תחילה מספר מילים לנסיבות הרקע, המהוות, למעשה, את תשתית עובדתית לאישום ואף לבקשה שלפנינו. כאמור, כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של יצוא ויבוא סם מסוכן, הדחת קטין לסמים מסוכנים וקשירת קשר לביצוע פשע . בהתאם לעובדות כתב האישום, גייס המבקש יחד עם אחרים, אנשים שתפקידם יהיה לייצא סמים מסוכנים מהולנד וליבאם ליפן. במסגרת זו גייס המבקש לתפקיד את י.ב. קטין ילידי 1990, את יואל גולדשטיין ואת יעקב גרינוולד (להלן: "הבלדרים") ואף שילם להם כמחצית מהתמורה שהובטחה להם עבור פעולות הסחר שיבצעו בעבורו. המבקש, כך האישום, רכש עבור הבלדרים כרטיסי טיסה לאמסטרדם ומשם, כרטיסי טיסה לטוקיו ותדרך את הבלדרים לפעול לפי הוראותיו. בהיותם באמסטרדם דאג המבקש לכך שיימסרו לידיהם מזוודות, בהם הוסתר הסם בתחתיות כפולות. עם הגיעם ליפן נעצרו הבלדרים ונפתחו כנגדם הליכי חקירה ומשפט המתנהלים ביפן. הבלדרים הינם עדי התביעה 1-3 במשפטו של המבקש ומטבע הדברים, מהווה עדותם נדבך מרכזי בראיות התביעה לביסוס האשמה המיוחסת לו. לאור זאת ובהתחשב בקו ההגנה של המבקש הדוחה מכל וכל את מעורבותו בפרשיית הסחר, טוען בא כוחו, שכל חומר החקירה היפני הינו "חומר חקירה" רלוונטי לעניינו, וככל שהוא נוגע לעדויות שמסרו הבלדרים ביחס לפרשה בבית המשפט הרי שהמדובר בחומר חיוני מאין כמוהו להגנת המבקש בתיק דנא. בתגובתו לבקשה, התייחס ב"כ המשיבה לטענה זו ובפתח דבריו הבהיר, כי להשקפתו עם הגשת כתב האישום בחודש מרץ 2009, הועמד לרשות ההגנה כל חומר החקירה הקיים, כמובנו בסעיף 74, ובכלל זה, הן חומר חקירה שנאסף בארץ והן חומר חקירה שנאסף ביפן, כתוצאה ממעצר הבלדרים שם ותפיסת הסמים ברשותם בנמל התעופה בטוקיו. החומר היפני שהועבר לידי ההגנה הוא למעשה תיק החקירה היפני כולו, הדומה במהותו לתיקי החקירה הישראליים. היקפו של תיק החקירה היפני המקורי רחב והוא משתרע על פני 4 קרגלים שתורגמו, הודפסו וקוטלגו בצורה מסודרת. ארבעת הקלסרים המתורגמים הועברו גם הם לידי ההגנה. יצוין, כי תיק החקירה היפני הגיע לידי גורמי החקירה הישראליים במסגרת בקשה לעזרה משפטית ששלחה ישראל ליפן בחודש מאי 2008, כחודש לאחר מעצר הבלדרים בטוקיו (להלן: "הבקשה הראשונה"). לשיטתו של ב"כ המשיבה, תיק החקירה היפני הוא הבסיס להגשת כתב האישום והוא מכיל את חומר הראיות שקשור לעדי התביעה ועליו נסוב התיק. ביחס לחומר היפני הנוסף, אותו ביקשה מדינת ישראל מיפן בבקשה לעזרה משפטית מחודש אפריל 2009 (להלן: "הבקשה השניה"), הרי שעד כה התקבל אצל המשיבה פסק הדין בעניינו של אחד הבלדרים שמשפטו ביפן הסתיים בהרשעה ופסק דין זה הועבר מייד לידי ההגנה כשהוא מתורגם לעברית ולאנגלית. חומר נוסף בנוגע לבלדר זה אמור להגיע לישראל בימים אלה ולאחר תרגומו לעברית יועבר גם לידי ההגנה. דא עקא, שביחס לשני הבלדרים הנוספים אשר ההליכים המשפטיים כנגדם תלויים ועומדים, לא העבירו הרשויות היפניות לישראל חומר נוסף על זה שהועבר במסגרת הבקשה הראשונה, וביחס לחומר זה, להוציא הסברה כי משפטו של אחד מהם אמור להסתיים בחודש מרץ 2010, מגששת המשיבה באפילה, בדיוק כמו המבקש. יצוין, כי במסגרת בקשה זו ביקשה ישראל כי יועברו לידה כל מסמכי ופרוטוקולי ההליך הפלילי שהסתיים כנגד הבלדר המורשע וכן חומרי חקירה נוספים, ככל שקיימים כאלה. כמו כן, ביקשה ישראל לתאם את אופן העדתם של השוהים ביפן לרבות שלושת הבלדרים ואנשי הרשויות הרלוונטיים שם. מאחר והלכה למעשה מאז שפנתה ישראל ליפן בבקשה השניה לא הגיעו שום תשובות ממשיות ביחס לחומר המבוקש, הפעילה ישראל אמצעים שונים כדי לדרבן את הרשויות היפניות לעזור לה, ובכלל זה פנתה בכתב ובע"פ ליפנים באמצעות נציגות ישראל ביפן בקונסוליה ואף שלחה את נציגת המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה להידבר ישירות עם עמיתיה היפנים. פגישה זו הניבה, אגב, את העברת החומרים שאמורים להתקבל בימים אלה ביחס לבלדר שהורשע, כאמור לעיל. יחד עם זאת וככל שהמדובר בחומרים נוספים הקשורים לשני הבלדרים האחרים, הרי שכאמור, כל מאמצי המשיבה, עד כה, העלו חרס. דומני, כי במצב דברים זה בו החומר החסר אינו נמצא בשליטת המשיבה והיא נתונה לחסדי מדינה אחרת ואינה יכולה לכפות את מימוש הסעד המבוקש, אך בה בעת מגלה עניין בחומר החסר, פועלת כמיטב יכולתה להשגתו ומביעה את הסכמתה להעברת כל החומר לידי ההגנה, כאשר זה יגיע לידה, לא ניתן להלין על מחדלים מצד המשיבה, וודאי לא מחדלים הפוגעים במכוון בהגנת המבקש, כפי שטען בא כוחו. על פי ההלכה המחייבת בארצנו, העובדה כי חומר הנטען ע"י ההגנה כי הוא "חומר חקירה" לא מצוי בידי התביעה, אינה שוללת את סמכותו בית המשפט לעיין בחומר זה מכוח הוראת סעיף 74(ד). וכך נפסק בבש"פ 6237/06, הנרי קלושנדלר נ' מד"י : "העובדה שחומר מסוים אינו בידי גורמי התביעה והחקירה, כשלעצמה, אינה מאיינת את סמכותו של בית המשפט לעיין בחומר זה, מכוח הוראת סעיף 74(ד) לחסד"פ, לצורך הכרעה בשאלה אם החומר הינו "חומר חקירה" אם לאו: "המסקנה היא, אפוא, כי העובדה עצמה שהחומר אינו מצוי פיזית בידי גורמי התביעה והחקירה אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 74(ד) לחסד"פ להורות לתביעה לתפוס את החומר ולהעבירו לעיונו ... אלא מהווה שיקול אשר יביא בית המשפט בחשבון במסגרת שיקול דעתו אם להפעיל סמכות זו" (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, ניתן ביום 6.6.2005, פיסקה 9; להלן - בג"ץ היומנים)." ואולם בענייננו, לא חולקת המשיבה על כך שהחומר היפני החסר הינו "חומר חקירה" והיא עושה, כאמור, כל שלאל ידה כדי להשיגו, גם מבלי שנצטוותה לעשות כן ע"י בית המשפט. לפיכך, טוען ב"כ המבקש, כי העדרו של החומר היפני הנוסף פוגע פגיעה אנושה בהגנת מרשו ובזכויותיו ומבקשני לקבוע, כי בהעדר חומר זה ייגרם למרשו עיוות דין של ממש. איני רואה את הדברים עין בעין עם המבקש. ראשית, יש לזכור, כי לפחות חלקו של החומר הערטילאי, נשוא פרק זה, טרם נברא או התגבש וכי מכורח הנסיבות יתכן שאין מנוס מהמשך העברתו טיפין טיפין בהתאם להליכים המשפטיים המתנהלים ביפן. לא זו אף זו, ברי כי חשיבות החומר להגנת המבקש מצויה בהפרכת גרסת הבלדרים בכל הנוגע למעורבותו בפרשה, ואולם, גרסאות שלושת הבלדרים ביפן תועדו הן בחקירות ארוכות של החוקרים היפנים הנמצאות כולן בחומר החקירה המקורי שהועבר להגנה, והן בדו"ח מסכם שערך נציג המשטרה בחו"ל כאשר שוחח איתם והמצוי גם הוא בידי ההגנה. יתרה מזאת, גרסת הבלדרים בכל הנוגע למעורבות המבקש תינתן כשאלו יעידו במסגרת ההליך העיקרי, ומובן כי בעת העדתם תינתן בידי ההגנה האפשרות לערער את גרסתם ואת מהימנותם בדיוק כפי שהדבר היה מתאפשר לה אם היה מדובר בעדי תביעה הנשפטים בהליך נפרד במדינת ישראל. אשר על כן, איני מוצאת כי העדרו של חומר החקירה היפני החסר עלול לגרום עיוות דין למבקש ובקשתו, בהקשר זה, נדחית. הבקשות והתכתובות בעניין עזרה משפטית לטענת המבקש, על פי הפסיקה ואף בהתאם לעמדת המשיבה עצמה, הבקשות לעזרה משפטית, לרבות התכתובות הקשורות בהן, מהוות "חומר חקירה" חיוני להגנתו של המבקש ולכן, על המשיבה להעבירן לידיו ללא שיהוי. לתמיכה בטענתו הפנה לרע"פ 11364/03, פלוני נ' משטרת ישראל, פ"ד נח(5) 583 (להלן: "ענין פלוני"). באותו מקרה עמדה המשיבה על כך שהבקשה לעזרה משפטית, אותה עתר המבקש לקבל, הינה "חומר חקירה" במשמעות החוק ולכן, למבקש, אשר טרם הוגש כנגדו כתב אישום, אין זכות מוקנית לעיין בה. בהחלטה בענין פלוני הנ"ל, קבע בית המשפט העליון כי הבקשה לעזרה משפטית מהווה "חומר חקירה", כמובנו בסעיף 74 לחסד"פ. מכאן, מבקשנו ב"כ המבקש ללמוד, כי בקשות לעזרה משפטית, באשר הן, מהוות "חומר חקירה" וכן לעולם יש לנאשם זכות קנויה לעיין בהן. איני סבורה כך. קריאת ההחלטה בעניין פלוני מעלה, על פניה, את השוני הרב שבין נסיבות המקרה שנדון שם למקרה נשוא דיוננו. שם, דובר בבקשה לעזרה משפטית שנשלחה לישראל מקנדה ובמסגרתה פורט חומר מהותי התואם את הגדרת המונח "חומר חקירה" בחוק ובפסיקה הישראלית, בעוד שבענייננו, המדובר בבקשה שנשלחה מטעמה של המדינה לרשויות היפניות ונכתבה, כפי שהצהיר ב"כ המשיבה, בשים לב להוראות סעיף 74. יתרה מזאת, גם בענין פלוני הקביעה כי המדובר ב"חומר חקירה" לא נעשתה כלאחר יד ומשום שהמדובר בבקשה לעזרה משפטית דווקא, אלא לאחר עיון ובחינת תוכנה של הבקשה לגופה. ובחזרה לענייננו. לצורך ההכרעה בשאלה, האם הבקשות לעזרה משפטית ששלחה ישאל ליפן וכן התכתובות בגינן, מהוות "חומר חקירה", עיינתי, כמצוות ההלכה, בבקשות ובעיקרי התכתובות שהוגשו לי והגעתי לכלל מסקנה, כי הם אינן עולות כדי "חומר חקירה" כמובנו בפסיקה. ואבאר. כידוע, וכפי שפירטתי בהרחבה בהחלטה קודמת שנתתי בעניינו של המבקש, תרשומות פנימיות של המדינה הינן בבחינת חריג לזכות העיון העומדת לנאשם במשפט פלילי. עניין זה נדון, בין היתר, בבש"פ 6552/02 נחום אליהו נ. מ"י (לא פורסם, 21.8.2002). שם ביקש העורר לעיין במסמכים ובהם פניה של התביעה למשטרה להשלים חקירה בעניינים מסוימים. טענתו שמדובר בחומר חקירה - נדחתה. וכך קבע כב' השופט ריבלין:   "... בעבר נפסק, כי תרשומות פנימיות ודו"חות סיכום פנימיים אינם באים בגדר חומר חקירה כאמור (בש"פ 4285/97 מרדכי אופנהיים נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3) 1053; בש"פ 6202 מדינת ישראל נ' שלמה נרקיס, תק-על 2002(1) 82). בעניין אחר, נאמרו בבית משפט זה דברים יפים אף לענייננו; כך אמר הנשיא ברק במ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 334, 361: 'לדעתי, תרשומות פנימיות, עבודות פנימיות או דינים וחשבונות פנימיים, אשר עובדי משרד המשפטים מכינים כחומר עזר לגיבוש עמדתם בעניינים התלויים ועומדים בפני בתי המשפט, אינם פתוחים לעיון המבקש'. ואף כאן כך. כפי שציינה המדינה בכתב תגובתה, כוללים המסמכים בהם מבקש העורר לעיין, הנחיות שיצאו מטעם התביעה והמופנות לחוקרי המשטרה, שעניינן השלמת החקירה באישומים המייחסים לעורר. מכתבים אלה כוללים הערכה של התביעה בדבר חומר החקירה שכבר קיים וחוות דעת על הצורך לבצע השלמה בשאלות מסויימות.    בדומה, הבהיר כב' השופט גולדברג: "המסמך כשלעצמו אינו בגדר ראיה, אין הוא בעל משמעות למשפט, אין בו כל מידע רלבנטי מעבר למידע שבחומר החקירה, ואין בו כדי לתרום תרומה לגילוי האמת." (בש"פ 7008/97 מדינת ישראל נ. הורוביץ פ"ד נא(5) 224, 229ו (1997) וכך נפסק גם בבש"פ 10787/06, אבו שחאדה נגד מדינת ישראל, (לא פורסם 17.1.07), כי: "הנחיות מאת גורם אחד במשטרה למשנהו או סיכום והמלצות המצורפות לתיק שמעבירה המשטרה לפרקליטות, כל אלה "אינם 'הדבר עצמו' [חומר חקירה] אלא עיבודו" (בש"פ 2270/06 אל עילווי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.9.06), פיסקה 17 (להלן: עניין אל עילווי); ראו גם עניין אליהו; עניין אבו חטאב, פיסקה 4)" ומן הכלל אל הפרט. במקרה שלפנינו, אומנם אין המדובר בבקשות להשלמת חקירה או לחיקור דין, שהעבירה הפרקליטות לידי המשטרה, אך הדברים דומים במהותם. הבקשות לעזרה משפטית שהונחו לפני כוללות, למעשה, סיכום נסיבות הרקע של הפרשה, אותן למדה המשיבה מחומר החקירה שהתאסף אצלה עד למועד הבקשה (והועבר לידי המבקש), בקשה דיונית לקבלת חומרי חקירה המצויים תחת ידה של הרשות היפנית ופירוט החומרים המבוקשים. כמו כן, בקשה נוספת לתיאום אופן העדתם של השוהים ביפן, לרבות שלושת הבלדרים ואנשי הרשויות הרלוונטיים שם. יוצא אפוא, כי הבקשות עצמן להבדיל מתוצריהן, אינן עולות אפילו כדי חומר גלם המהווה חומר חקירה והן תואמות במהותן את הגדרתנו לתרשומות פנימיות. וכאמור, תרשומות פנימיות הינן חריג לזכות העיון של הנאשם במשפט פלילי. ובאשר לפניות שנעשו לרשויות היפניות מטעמה של המשיבה וביחס להתכתבויות בין גורמים שונים בשירות המדינה, לרבות כאלה השוהים בחו"ל. ברי, כי המדובר בפניות טכניות ובתכתובות פנימיות מובהקות שאין בהן כדי להועיל, כהוא זה, להגנת המבקש ואין כל חובה מצד המשיבה לגלותם לו. רשימת כל החומר שנאסף או נרשם ע"י רשויות החקירה ביפן טענת ב"כ המבקש לעניין זה היא בתמצית, כי רשימת החומר שנאסף ביפן והועברה לידיו, כוללת רק את החומר שבפועל נמסר לישראל מיפן, אך לא כוללת חומר נוסף, שככל הנראה מצוי בידי הרשויות ביפן, אם בכלל. לשיטתו, במצב הדברים בו, לכאורה, אין בידי הרשויות היפניות כל חומר נוסף, שומה על המדינה להצהיר זאת במפורש, אפילו אין מדובר ב"חומר חקירה" על פי חוק. נראה, כי ב"כ המבקש סומך עתירה על האמור בסיפא של סעיף 74, ולפיה: הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו... לעיין ... ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו". להבדיל מזכות העיון העומדת לנאשם בכל הנוגע לחומר החקירה בעניינו, הרי שכאן המדובר ברשימה רחבה יותר, הכוללת את כל החומר שנאסף או נרשם בתיק, גם אם הוא אינו עולה כדי חומר חקירה. ואולם, מלשון הסעיף עולה בבירור, כי המדובר בחומר חקירה שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת ואין הכוונה לחומר שאינו בשליטת המדינה. לא זו אף זו, בבש"פ 2043/05, מדינת ישראל נ' גד זאבי, עמדה כב' השופטת פרוקצ'יה על תכלית חקיקה זו וכך פסקה:    "מקורה של תוספת זו לסעיף 74(א) בתיקון מס' 19 לחוק סדר הדין הפלילי מתשנ"ה (סח' 1514, תשנ"ה, עמ' 164) אשר שולבה במהלך חקיקת התיקון האמור בכנסת. תוספת זו נועדה להרחיב את זכות הידיעה של הנאשם בדבר חומר ומהלכי חקירה המצויים ברשות החוקרת בעניינו, וזאת מעבר ל"חומר החקירה" כמובנו הדווקני בחוק. תכלית ההרחבה האמורה לאפשר לנאשם לקבל רשימה של כל החומר הנוגע לאישום שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת הלכה למעשה, גם אם אינו בגדר חומר רלבנטי לאישום המסווג כ"חומר חקירה". בכך התכוון החוק להשיג את שני אלה: ראשית, להבטיח כי הנאשם ידע מהו החומר שנאסף או נרשם כאמור, כדי שיוכל להפעיל אמצעי בקרה ביחס למיון והסיווג שנעשו בידי רשויות אכיפת החוק בין "חומר חקירה" לבין חומר שנאסף שאינו מהווה חומר חקירה; שנית, הרחבה זו נותנת בידי גורמי התביעה כלי בקרה יעיל לגבי כלל החומר שנצבר בתיק המשטרה, החורג מעבר לחומר החקירה גופו שהועבר לידיה והמוצג לעיונו של הנאשם."   בענייננו, ברי כי בקשת המבקש לקבל לידיו את רשימת החומר שנאסף ביפן ושאינו נמצא בידי ואפילו לא בידיעת המשיבה, לא נועדה לשם הפעלת אמצעי בקרה ביחס למיון והסיווג שנעשו ע"י רשויות אכיפת החוק בין "חומר חקירה" לבין חומר שנאסף ושאינו מהווה חומר חקירה. וודאי, שלא נועדה כדי ליתן בידי גורמי התביעה כלי יעיל לבקרה של מלוא החומר שנצבר בתיק המשטרה. מעבר לכל האמור ולגופם של דברים, ראיתי להוסיף ולומר, כי הבקשה נשוא פרק זה הינה מרחיקת לכת, בשים לב לכך, שמובן מאליו כי המשיבה אינה יכולה להצהיר הצהרה אחראית ומבוססת ביחס לעובדות שאינן כלל בידיעתה ובשליטתה. ודוק: למעשה הבקשה כפשוטה היא, שהמשיבה תצהיר שאין ברשות היפנים חומר נוסף, וזאת שעה שהיא אינה יודעת כלל אם קיים חומר נוסף ביפן ומה טיבו של חומר זה. לאור כל זאת, אני מוצאת שהבקשה ביחס לחומר שנאסף או נרשם ביפן אינה באה בגדרו של סעיף 74 סיפא ודינה להידחות. 5467831עיון בחומר חקירהחומר חקירהזכות העיוןמסמכים