מבחן מירב הזיקות (פורום טבעי)

המבחן לקיומו של פורום טבעי אחר הוא מבחן מירב הזיקות. הפורום הטבעי לדיון יהיה הפורום המקומי אלא אם מירב הזיקות הרלבנטיות מכריעות על פורום אחר ואשר לו הקשר האמיתי והמהותי למקרה. לצורך בחינת הזיקות הרלבנטיות בית המשפט יתחשב, כפי שהוזכר, לא רק בשיקול של נוחות הצדדים ובעלי הדין אלא גם בדין השולט על המקרה, במקום מגורי הצדדים או במקום בו הם מנהלים את עסקיהם. אם הנתבע לא הצליח לשכנע את בית המשפט בקיומו של פורום כזה, בית המשפט לא יעכב את הדיון. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מבחן מירב הזיקות: לפני בקשה לסילוק תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשים בבית משפט זה בטענה שבית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות (Forum non conveniens) לדון בה אלא בית המשפט באנגליה. בנוסף ולחילופין - עותרים המבקשים לסילוק התביעה נגד המבקש 2 בהעדר המצאה כדין. א. רקע המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה כספית על סך של 3,000,000 ₪ המבוססת על שותפות עסקית שהתנהלה בין הצדדים ועסקה בשיווק ומכירת מוצרי קוסמטיקה בארץ ובעולם, לרבות באנגליה ובאירלנד. המשיב טוען כי ניהל עסקיו עם המבקשים באמצעות אשכול החברות הבאות: יעדים בינלאומיים שיווק וקידום מכירות בע"מ - חברה הרשומה בישראל. קליבר תקשורת 2006 בע"מ - חברה הרשומה בישראל. Temsa (Irl) Ltd - חברה הרשומה באירלנד. Temsa Group Ltd - חברה הרשומה באנגליה. Temsa Sales Ltd - חברה הרשומה באנגליה. Moua Ltd - חברה הרשומה באנגליה. על-פי הנטען בכתב התביעה, לאור היבטים משפטיים הקשורים בהקמת חברה באיחוד האירופי, החזיקה בנאמנות הגב' שרי ניראון (להלן: הנאמנת), שהיא אזרחית ישראלית ואזרחית האיחוד האירופי גם יחד, את מניותיהם של המבקשים והמשיב בחברות האנגליות הנזכרות לעיל. בהסכם הנאמנות שנחתם לצורך זה נקבעו שני המבקשים והמשיב כנהנים אשר עבורם מוחזקות המניות בכל החברות האנגליות בחלקים שווים ביניהם. בתביעתו טוען המשיב כי המבקשים פעלו שלא כדין בהעברת חלקו בעסק המשותף לבעלותם כשהם עושים כן תוך כדי זיוף, ללא היתר מצידו וללא מתן תמורה. לטענת המשיב, העבירו המבקשים על שמותיהם, ללא ידיעתו וללא הרשאתו, את רישום מניותיו באחת מהחברות האנגליות, Temsa Group Ltd, אצל רשם החברות באנגליה. המשיב עותר לחיוב המבקשים בתשלום שווי המניות בחברה הנ"ל אשר הועברו לטענתו שלא כדין כפי שהיה ביום העברתן, וכן לתשלום מלוא התמורה המגיעה לו בגין מכירת חלקו ביתר החברות האנגליות ובעסקים המשותפים לצדדים. ב. טענות הצדדים בבקשה טענות המבקשים המבקש 2 (להלן: "עפרי") הוא תושב אנגליה המתגורר בה דרך קבע מזה שנים. לפיכך אין לראות בהמצאת כתב התביעה לבית הוריו בישראל משום המצאה כדין, כאשר הוא איננו מתגורר עימם מזה שנים. גם אם יעתור המשיב לקבלת היתר להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של התביעה לידי עפרי הרי שאין למבקש עילה לקבלת היתר כזה, שכן הוא אינו עומד בתנאים לקבלתו הקבועים בתקנה 500 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בית המשפט בישראל אינו הפורום הטבעי והנאות לדון בתביעה. גם אם כל בעלי הדין הם אזרחי ישראל. יישום מבחן מרב הזיקות מביא לכלל מסקנה כי הפורום הנאות לדון בתביעה הוא בית משפט באנגליה: התביעה עוסקת בהתנהלות לגבי שלוש החברות האנגליות והסעד הנתבע הוא שוויין של מניות המשיב בחברות אלה. המבקשים והמשיב התגוררו בתקופה הרלוונטית לאירועים הנוגעים לתביעה באנגליה. ההסכמים הרלוונטיים לתביעה השתכללו, בוצעו, ולטענת המשיב הופרו, באנגליה, ולא בישראל. משרד עורכי הדין ומשרד רואה החשבון שליוו את כל החברות הם משרדים אנגליים. העדים שלהם המידע הנוגע לסכסוך נושא התביעה הם ברובם תושבי אנגליה. הדין החל על הסוגיות המועלות בכתב התביעה הוא הדין האנגלי. על מנת להוכיח נזקיו יזדקק המשיב לחוות דעת מומחה לערכי שוק המניות של חברה זרה - אנגלית. ככלל וכנוהג הולך התובע אחר הנתבע, ולא הנתבע אחר התובע. לפיכך גם בענייננו על המשיב להגיש תביעתו במקום מושבם של המבקשים, אנגליה, ולא במקום הנוח לו להגישה. טענות המשיב אין חולק כי בפועל עפרי קיבל את כתב התביעה, ויש להעדיף את כלל הידיעה על פני כלל המסירה. כתב התביעה הומצא לכתובת אותה מסר עפרי בהסכם הנאמנות שערכו הצדדים עם הנאמנת, גב' שרי ניראון, ויש לראות בה כתובתו להמצאת כתבי בי דין באשר להסכם זה. המבקשים צירפו לבקשה תצהיר של המבקש 1 בלבד, ורק בתשובתם לתגובת המשיב צירפו, את תצהירו של מר משה עפרי, אביו של הנתבע 2, מר ישי עפרי, על כך שהנתבע 2 אינו מתגורר בביתו בישראל. תצהיר זה צורף שלא כדין ויש להוציאו. מדובר בסכסוך בין בעלי דין שכולם תושבי ואזרחי ישראל, לגבי עסק משותף שנוסד בישראל ומרכזו וניהולו בישראל, והעדה המרכזית בו היא אזרחית ותושבת ישראל. לפיכך מידת העניין שיש למערכת המשפט בישראל בבירור התובענה ברורה על פניה, ובית המשפט בישראל קנה סמכות לדון בתביעה זו. על הטוען טענת "פורום לא נאות" מוטל נטל השכנוע, והמבקשים לא הרימו נטל זה. בהסכם המסדיר את יחסי הצדדים אין תניית שיפוט המקנה סמכות ייחודית לדון בחילוקי הדעות שביניהם לפורום זה או אחר, ואין מניעה לכך שהמשיב יגיש בישראל את תביעתו כנגד המבקשים. ג. דיון והכרעה הבקשה לסילוק על הסף בשל פורום לא נאות לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכתב התביעה הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המבקשים, שכן מצאתי שטענותיו של המשיב בתביעתו נוגעות רובן, אם לא כולן, להתנהלות המבקשים ויחסי הצדדים הנוגעים לחברות האנגליות. לפיכך אני סבור כי המבקשים הוכיחו שהפורום המתאים לדון בתובענה אינו בית המשפט בישראל, אלא הפורום הזר - בית המשפט המוסמך באנגליה. ואפרט. העילות והסעדים להם עותר המשיב עיקר טענותיו של המשיב בתביעתו נוגעות לדבריו ל"אי סדרים שמתרחשים בעסק בכלל ובחברות שהוקמו באנגליה בפרט" (סעיף 14 בכתב התביעה). באשר להתנהלות העסקית של החברות ציין המשיב בכתב תביעתו כי: "בהתאם למנגנוני חלוקת עבודה פנימית בתוך חברות תמזה, כפוף לצורכי העסק, חברת Temsa sales ריכזה את תחום השיווק ויחסי העבודה ואילו חברת Temsa group שנוסדה מאוחר יותר, ריכזה עם הזמן את המערך הכלכלי של העסק" (סעיף 37 בכתב התביעה), וכי "העסק נבנה באופן שהחלק המרכזי מתוך התזרים הכלכלי שלו התרכז בחברה זו [Temsa group]" (סעיף 69 בכתב התביעה). נמצא אפוא כי אף לשיטתו של המשיב החברה העיקרית בעסק היא אחת מהחברות האנגליות, ואף שתי החברות הישראליות נוהלו תחתיה באנגליה. המסמך העיקרי עליו מסתמך המשיב בתביעתו הוא הסכם הנאמנות (ערוך בשפה האנגלית) (נספח ב' לכתב התביעה) שחתמו המבקשים והמשיב עם הגב' ניראון עבור כל אחת מהחברות האנגליות, בו הסכימו הצדדים כי הגב' ניראון תחזיק את מניות החברה בנאמנות עבור המבקשים והמשיב, כאשר שלושתם הוגדרו כנהנים בחלקים שווים ביניהם. הסכמי הנאמנות עבור כל אחת מהחברות הוגשו לרשם החברות באנגליה ונרשמו במסמכי ההתאגדות של החברות באנגליה (סעיף 40 בכתב התביעה). המשיב טוען כי בתחילת שנת 2007 החל במשא ומתן עם המבקשים למכירת חלקו בעסק תמורת תשלום מלוא שוויו. בין הצדדים גובש מסמך עקרונות לפירוק השיתוף (נספח ד' לכתב התביעה), ערוך בשפה האנגלית, בו הסדירו הצדדים את התנאים לפרישתו של המשיב מהעסק. במסמך זה כל הצדדים, כולל המשיב, ציינו כתובת מגורים באנגליה. עיקר העילה בתביעתו של המשיב היא שהמבקשים הפרו הסכמות אלו בכך שלקחו לרשותם את חלקו של המשיב בעסק בניגוד למוסכם (סעיף 77 בכתב התביעה). לא זו אף זו: כנטען על-ידי המבקשים - סעיף 8 במסמך נספח ד' לכתב התביעה מציין במפורש כי The agreement is governed by UK law"". כאמור, מסמך זה הוא אחד הנדבכים המרכזיים בתביעת המשיב, שכן הוא טוען שהמבקשים הפרו אותו. סעיף 8 לעיל קובע במפורש כי הדין החל עליו הוא הדין האנגלי, ולפיכך הפורום הנאות ובעל הכלים המתאימים לדון בו היו בית המשפט המוסמך באנגליה. בהקשר זה ראוי לציין כי בת"א 586-03-09 טי בי סי טלקום בע"מ נ' Alcatel-Lucent (חברה זרה) (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 14/10/09) כבר נקבע כי "הסכמת הצדדים בדבר הדין שיחול על ההסכם, היא כשלעצמה אומנם אינה מהווה אינדיקציה לייחודיותה של תניית השיפוט אולם בהצטרף לגורמים אחרים עובדה זו עשויה לתמוך בהטיית הכף לעבר המסקנה שהמדובר בסמכות ייחודית" (סעיף 28 בהחלטה) (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). המשיב פנה למשרדי רואי החשבון ועורכי הדין של העסק באנגליה בבקשה לקבלת מידע הנוגע להתנהלות העסק ולמתרחש בו (סעיף 73 בכתב התביעה ונספח ה' לכתב התביעה). טענות הזיוף שמעלה המשיב נוגעות למסמכים שהגישו לטענתו המבקשים לרשם החברות באנגליה, כשלטענתו באמצעות הזיוף העבירו המבקשים על שמותיהם את מניותיו באחת החברות האנגליות (סעיף 81 בכתב התביעה). הסעדים להם עותר המשיב נוגעים בעיקרם לחברות האנגליות (סעיף 122 בכתב התביעה), נראה כי הם אינם נוגעים לנכסים או זכויות הנמצאים בישראל, וחוות הדעת שצירף לתביעתו באשר לשווי החברות (נספח ח') נוגעת אך ורק לשלוש החברות האנגליות (סעיף 95 בכתב התביעה), הפורום הנאות לדון בטענות המשיב בית המשפט העליון (כב' השופטת מ' נאור) בע"א 3299/06 יובינר נ' סקלאר (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 26/4/09) (להלן: "עניין יובינר") היטיב לבטא את ההלכה המחייבת בסוגיה זו: "המבחן לקיומו של פורום טבעי אחר הוא מבחן מירב הזיקות. הפורום הטבעי לדיון יהיה הפורום המקומי אלא אם מירב הזיקות הרלבנטיות מכריעות על פורום אחר ואשר לו הקשר האמיתי והמהותי למקרה. לצורך בחינת הזיקות הרלבנטיות בית המשפט יתחשב, כפי שהוזכר, לא רק בשיקול של נוחות הצדדים ובעלי הדין אלא גם בדין השולט על המקרה, במקום מגורי הצדדים או במקום בו הם מנהלים את עסקיהם. אם הנתבע לא הצליח לשכנע את בית המשפט בקיומו של פורום כזה, בית המשפט לא יעכב את הדיון." (סעיף 18 בפסק הדין). סקירת טענות המשיב המובאות לעיל מעלה כי עסקינן בסכסוך שעניינו עסק אשר מרכזו באנגליה והחברות העיקריות בו רשומות אצל רשם החברות באנגליה. עוד עולה כי המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בכובעם כבעלי מניות בחברה אנגלית נסובה בקשר להעברת מניות של המשיב בחברה אנגלית ומשמעותה, וכן לגבי נפקות הרישום אצל רשם החברות באנגליה של מניותיהן של חברות הרשומות באנגליה. עניינים אלה יתבררו על יסוד הדין האנגלי ועל-כן מן הראוי כי ידונו באנגליה. מסקנה זו תקפה גם בנוגע לטענות הזיוף שמייחס המשיב למבקשים בנוגע למסמכים שהוגשו לרשויות באנגליה המחייבים את בית המשפט להידרש לבחינת הדין הפלילי האנגלי. הצדדים התגוררו באנגליה בתקופה הנוגעת לסכסוך. תימוכין לכך ניתן למצוא גם מכך שהמשיב עצמו טוען בסעיפים 65 - 68 של כתב התביעה, תוך הסתמכות על נוסחו של מסמך עקרונות מחודש ינואר שנת 2007 אשר צורף על ידו כנספח ד' לכתב התביעה, כי התגבש ביניהם מסמך העקרונות לפירוק השיתוף העסקי ביניהם. לא למותר לציין כי במסמך זה (נספח ד' לכתב התביעה) נקבו כל הצדדים לתובענה בכתובותיהם באנגליה, והם אף הסכימו להחיל עליו את הדין האנגלי. בנסיבות אלו מבחן מרב הזיקות מקנה את הסמכות לדון בו לבית המשפט באנגליה, והוא הפורום בעל הכלים המתאימים לדון בתובענה. אמנם המשיב בתגובתו מפנה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין יובינר לתמיכה בטענותיו, אך אני סבור כי ההשוואה לפסק דין יובינר דווקא מחזקת את ההבדל בין המקרים, עד כדי הגעה למסקנה שונה. עניין יובינר עוסק בתאונת דרכים בה היו מעורבים אזרחים ישראליים במסגרת טיול תיירותי בארץ זרה. כלומר המיקום הזר הוא ארעי והשהייה בו היא זמנית בלבד. בענייננו הפורום הזר כלל אינו ארעי, אלא מדובר במיקום קבוע - עסק שמרכזו באנגליה, ומערכת יחסים ארוכה שהתנהלה בין הצדדים באנגליה, מעוגנת במסמכים שנערכו ונחתמו ביניהם באנגליה, כשכל הצדדים בשלב מסויים מציינים כתובות מגורים באנגליה. בעוד שבעניין יובינר מקום קרות התאונה הוא פחות רלוונטי והעיקר הוא אזרחותם ומוצאם של בעלי הדין, בענייננו מקום מוצאם המקורי של הצדדים הוא הזניח, שכן רוב ההתנהלות ביניהם בכל הנוגע לסכסוך נושא התביעה היתה באנגליה, במשרדים ממשלתיים באנגליה ואף מדובר במסמכים רשמיים אנגליים (רשם החברות). אני סבור כי אכן צודקים המבקשים בטענתם כי ניהול התביעה בישראל אכן יהיה מסורבל, שכן נראה כי לכל סוגיה המתעוררת בכתב התביעה תידרש חוות דעת מומחה באשר לדין האנגלי אשר הוכחתו הינה כדין הוכחת עובדה, והדבר רק יסרבל את ההליך ויקשה על בירור התובענה בישראל. לא מצאתי ממש בטענת המשיב כי ציפיית הצדדים היתה שהתביעה תנוהל בישראל. המשיב לא הצביע מדוע היה על הצדדים לסבור שאם יתגלע ביניהם סכסוך שעניינו עסקי הצדדים באנגליה הוא ידון דווקא בישראל, למעט היות הצדדים אזרחים ישראליים (וראו לעניין זה: רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servi?os de Saude S/C Ltda, פ"ד נז (5) 414, סעיף 12 בפסה"ד). למעשה כתב התביעה על 27 עמודיו ו 136 סעיפיו אינו מראה מדוע הסמכות לדון בו מסורה לבית המשפט בישראל, על אף כל הטענות בו והסעדים הנדרשים בו נוגעים לחברות האנגליות. בנסיבות העניין, לנוכח ההלכה הנוהגת בסוגיה זו כאמור בעניין יובינר, והצורך למנוע מבעלי דין לבחור את מקום השיפוט לפי הנוח להם, ולא לפי הפורום הנאות לדון בתובענה ("פורום שופינג") - אני סבור כי יש לקבל את הבקשה ולעכב את ההליכים המתנהלים בתובענה התלויה ועומדת בבית משפט זה. המצאת כתב התביעה למבקש 2 לנוכח המסקנה אליה הגעתי כי יש לעכב את ההליכים המתנהלים בתובענה בבית משפט זה, אינני מוצא מקום להידרש לשאלה האם המצאת כתב התביעה לעפרי בוצעה כדין. עם זאת אבקש להעיר מספר הערות בהקשר זה. אף בעניין זה נמצא כי הדין עם המבקש 2. כאמור עפרי הוכיח כי הוא תושב אנגליה, שאינו מתגורר בארץ מזה מספר שנים. אמנם המשיב טוען כי בהסכם בין הצדדים מופיעה הכתובת בישראל אליה הומצא כתב התביעה, היא בית הוריו של עפרי, אך מדובר בהסכם הנאמנות שהוא המוקדם מבין ההסכמים שבין הצדדים - מחודש יוני שנת 2004. מסמך העקרונות שהוא ההסכם המאוחר ביותר, מחודש ינואר 2007, מציין את כתובתו של עפרי, כמו גם את יתר כתובותיהם באנגליה של הצדדים לתובענה. בנסיבות אלו נמצא כי עפרי אכן מסר, במסגרת מערכת היחסים בין הצדדים, כתובת אחרת הנמצאת באנגליה והמשיב אינו יכול עוד להסתמך על הכתובת הקודמת ככתובת להמצאת כתבי בי-דין. זאת ועוד אציין כי תקנה 418 לתקנות סדר הדין האזרחי מכשירה המצאה של כתב טענות לאחד מבני משפחתו של בעל-דין שאין אפשרות למוצאו, ובלבד שאותו בעל-דין מתגורר בכתובת זו עם בני משפחתו. בנסיבות העניין, ומאחר שלא הוכח בפני כי עפרי אכן מתגורר כדרך קבע בבית הוריו בישראל - הרי שגם מטעם זה טעונה ההמצאה לידי עפרי היתר לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. טענת עפרי כי הוא מתגורר מזה מספר שנים באנגליה ואינו מתגורר בבית הוריו הועלתה בבקשה ונתמכה הן בתצהיר מטעמו של המבקש 1 שצורף לבקשה, הן בתצהירו של אביו, מר משה עפרי, שצורף לכתב התשובה. המשיב לא הגיש תצהיר מטעמו, ונמצא אפוא כי האמור בשני התצהירים לא נסתר. עיינתי בטענות המשיב בבקשתו להוצאת תצהירו של אביו של עפרי, מר משה עפרי, ולא מצאתי בהן ממש. תקנה 241 (ג) בתקנות סדר הדין האזרחי איננה שוללת ממבקש את האפשרות לצרף לכתב תשובתו תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה. לפיכך אין מדובר כאן במקצה שיפורים כטענת המשיב - מצב בו הבקשה עצמה הוגשה ללא תצהיר, והמבקש מצרפו באיחור לכתב התשובה. בענייננו, המבקשים תמכו העובדות המפורטות בבקשתם המקורית בתצהיר מטעם המבקש 1, ובכלל זה פורטה בתצהיר שתמך בבקשה גם העובדה כי עפרי אינו מתגורר בבית הוריו ואינו מתגורר בישראל כלל. לא מצאתי בתגובת המשיב אסמכתא מחייבת לכך שהמבקשים לא היו רשאים לעשות כן. כאן המקום לציין שוב כי המשיב לא הגיש תצהיר התומך בטענותיו בתגובה שהוגשה מטעמו, על אף שהועלו בה טענות עובדתיות. עוד אוסיף כי המשיב אינו יכול לסמוך טענותיו על מסמכי משרד הפנים ורשם החברות, שעה שאין חולק שהמשיב במסגרת יחסיו עם עפרי ידע כי עפרי מתגורר באנגליה מזה מספר שנים, ושכתובתו באנגליה אינה כתובת ארעית אלא מקום מגורי הקבע שלו. לכך יש להוסיף גם את העובדה שהתנהלותם העסקית של הצדדים וניהול מרכז עסקיהם הינם באנגליה, כמפורט בכתב התביעה שהוגש על-ידי המשיב. גם כלל הידיעה אינו יכול לסייע בידו של המשיב, שכן כלל זה אפשר להחיל בנסיבות מסוימות לגבי הידיעה על עצם הגשת התביעה, אך אין בו כדי לקבוע שתוכן התביעה, שבמקרה זה מפורט ונפרש על פני נדבכים רבים, הובא לידיעתו של הנתבע 2 (השוו: רע"א 1415/04 יוסף סרביאן נ' ניסן סרביאן, פ"ד נט(2), 440). המשיב טען כי גם אם לא המציא את כתב התביעה לעפרי, יש לראות במבקש 1, נציגו בישראל. המשיב לא פירט על מה הוא סומך טענה זו, לא צירף אסמכתאות ותצהיר לתמוך בה, ודינה להידחות. בנסיבות העניין מדובר בתושב ארץ זרה שאינו מתגורר בארץ מזה שנים אחדות, והיה על המשיב לפעול בדרכים הקבועות בחוק לשם המצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט. ד. סוף דבר לנוכח כל המובא לעיל אני קובע כי דין בקשתם של המבקשים להתקבל ולפיכך הנני מורה על עיכוב ההליכים המתנהלים בתובענה שלפני. בנסיבות העניין, ובהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את המשיב בתשלום הוצאותיהם של המבקשים בגין בקשה זו, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום של 20,000 ₪, בתוספת סכום השווה למע"מ כדין. סמכות מקומיתמבחן מירב הזיקותמשפט בינלאומי