סיכול חוזה

מהו סיכול חוזה ? דין סיכול חוזה במשפט הישראלי מוסדר כיום בסעיף 18 לחוק החוזים. בהצעת חוק דיני ממונות מוצע שינוי מהותי בתפישת מוסד הסיכול. הכוונה היא לאפשר הכרה במקרים רבים יותר כמקרים של סיכול חוזה. שינוי מוצע זה, על אף שאינו בגדר דין עדיין, משליך על פרשנות הדין הקיים. מגמת שינוי זו ניכרת גם בפסיקה. סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") שעניינו "פטור בשל עונש או סיכול החוזה" קובע כדלהלן: "(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים. (ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, או על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו." סעיף 18 לחוק החוזים עוסק בצפיות. התנאי הראשון לתחולתו הוא שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת או שלא ראה ולא היה עליו לראות מראש את הנסיבות שגרמו לסיכול. בתי המשפט בעבר לא קיבלו את טענת הסיכול גם במקרים "קלאסיים" כמו פגעי טבע, מלחמות והפיכות. כתוצאה מהפירוש שניתן לאפשרות הצפייה בבתי המשפט, לפיו אין דבר שלא ניתן לצפותו בכוח, אין למעשה פסקי דין שקיבלו טענת סיכול, והאחריות החוזית הפכה, בהיבט זה, לאחריות מוחלטת. על מגמה זו נמתחה ביקורת, ובעקבות זאת ישנה הצעה לשינוי בדיני הסיכול במסגרת הצעת חוק דיני ממונות. ג' שלו, חוזים מציינת לעניין זה, בעמ' 630: "גישה נוקשה זו אינה תואמת מגמות מודרניות ליברליות, המשתקפות בגזרות אחרות של דיני החוזים, והתעורר מזמן הצורך בהמרתה בגישה פתוחה וגמישה יותר.... במקביל ובנוסף התגבשה דעה שלפיה השאלה איננה האם ניתן לצפות אירוע מסכל זה או אחר, אלא האם התכוונו הצדדים להתנות על תוצאותיו המשפטיות של אירוע זה ולקבוע הסדר שונה, דיספוזיטיבי לגבי אירוע בלתי צפוי. על-פי דעה זו, שתבוא לידי ביטוי בחוק דיני ממונות, יחליף מבחן הסיכון.. את מבחן הצפיות" נראה כי כחלק מהמגמה להכיר בעקרונות הגינות, תום לב וצדק, כחלק מעקרונות דיני החוזים ניתן למצוא ניצני שינוי גם בסוגית הסיכול. כך, בעבר, פגעי טבע נדחו כמבססים טענת סיכול. בעניין ע"א 421/74 ז' שגן נ' מדר, פ"ד כט(1) 44, (16.12.74), דחה בית המשפט טענת סיכול בהקשר של קרה וקבע: תופעת הקרה אינה דבר יוצא מגדר הרגיל שחקלאי אינו יכול לצפותו מראש בשעה שהוא עושה הסכם ביחס לפירותיו... כל אדם וכל שכן חקלאי יודע שקרה או פגעי טבע דומים קורים לא פעם...". (עוד ראו ע"א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע"מ נ' דוד אברהם, פ"ד לט(2) 490, 494, ניתן ביום 16.6.85 שם נקבע כי גשמים (עונתיים) אינם מהווים כוח עליון). מנגד, כב' המשנה לנשיא, מ' חשין, קבע בע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן נהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350, 357, ניתן ביום 24.5.92) כי: "ראשית, כי לקבלן לא הייתה שליטה על ירידת הגשמים, ושנית, כי גשמים יש שהם מפריעים במלאכת הבנייה. ואולם בה במידה אין להשחית מלים על כך שצידוק זה שהעלה הקבלן לאיחור הינו ריק מתוכן. גשמים שבעתם - ובמידה הראויה והמקובלת - הינם בגדר החזוי, וכפי שכבר אמרנו לעיל, אין הם באים בגדרי הביטוי "סיבות שלקבלן אין שליטה עליהן" כהוראתו בהסכם בין הצדדים. גשמים אלה ידוע היה עליהם מראש - זמנם היה בחורף, וחורף פירושו גשמים - והרי הם בגדרי חישובי הבנייה הרגילים וסדריה. אפשר שונים היו פני הדברים לו באו הגשמים שלא בעתם או שלא כדרכם: שלא כדרכם - לו בעתות של "משיב הרוח ומוריד הגשם" נתקללה השנה במבול - או אף בבן-מבול - משתק מערכות ומציף ערים ושדות; שלא בעתם ושלא כדרכם - לו לעת "מוריד הטל" היה משתבש מזג האוויר "כשלג בקיץ וכמטר בקציר". ולא אמרנו דברים אלה אלא כדי להבחינם ולהבדילם, שהמדובר בענייננו לא היה אלא בגשמים מן המניין. " אמנם באותו עניין נדחתה טענת הסיכול, כי מדובר היה בשנה שלא הייתה גשומה באופן יוצא דופן, כפי שהיה בעניין כפר חסידים, אך ניתן לראות כי גשמים החורגים מהרגיל יכולים היו לבסס טענת סיכול. בהקשר של מלחמות, כב' המשנה לנשיא מ' לנדוי, אמנם בהערת אגב, ציין לעניין מלחמת יום הכיפורים (ע"א 715/78 כץ נ' נצחוני מזרחי, פ"ד לג (3) 639,643) כי: "שאלה היא לדעתי אם, כל עוד השלום אינו שרוי בין ישראל ובין כל שכנותיה, סכנה של פרוץ מלחמה במועד כלשהו, קרוב או רחוק, אינה קיימת תמיד, כך שבעניני מלחמה ושלום הבלתי צפוי הוא לעולם בגדר הצפוי עבור אדם מישראל" (עוד ראו תא (ת"א) 2975/82 לרר נ' עירית חולון, פ"מ תשמ"ד (1) 459, 462, שבו נקבע כי מבצע שלום הגליל היה צפוי בכוח ונדחתה טענת הסיכול. אולם, גם לעניין זה ניתן להבחין בניצני שינוי. בפסק דין מאוחר יותר שדן במלחמת המפרץ והשפעתה על הסכם למכירת מסיכות אב"ח, קובע כב' השופט אנגלרד, כי דבריו של המשנה לנשיא לנדוי אינם מהווים הלכה, וכי יש לאמץ גישה נוקשה פחות לעניין הצפיות והסיכול (ע"א 6328/97 עזרא רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5) 506, 517, ניתן ביום 23.11.2000): "הערתי הראשונה היא כי אין לומר שתפיסה זו בדבר צפיות המלחמה, כפי שבאה לידי ביטוי בחוות-דעתו של מ"מ הנשיא השופט לנדוי, היא בבחינת הלכה פסוקה. שני טעמים לדבר זה: ראשית, השופט לנדוי עצמו מציב את העניין כשאלה, שאותה הוא משאיר במפורש בצריך עיון. שנית, בית-המשפט בפרשה זו יצא מן ההנחה כי שאלת הסיכול אינה מתעוררת, משום שהקבלן, בעל החוזה, קיבל על עצמו במפורש את הסיכון של עליית מחירים. לגופו של עניין, גישתו הכללית של בית-משפט זה - כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת כץ, על נסיבותיה המיוחדות - נראית בעיניי נוקשה מדי. מבחינה עקרונית, יש, לטעמי, לבחון בכל מקרה ומקרה את השפעתו של אירוע חריג, כגון פרוץ מלחמה, על מהותם של היחסים החוזיים. כלומר, את מבחן הצפיות יש להחיל לא על עצם פרוץ המלחמה, אלא על ההשלכות המעשיות של האירוע על מהות היחסים החוזיים. לכן מן הראוי היה, בנסיבות המקרה של פרשת כץ, לבחון אם עליית המחירים שבאה בעקבות מלחמת יום כיפור הביאה לכך שקיום החוזה "...שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים...", כלשון סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970." בעניין אחר שהגיע לפניו קבע השופט אנגלרד כי הפקעת מקרקעין מהווה סיכול חוזה מכר למכירת אותם מקרקעין (ע"א 5628/99 נחמה מרקין נ' שרה משה, יורשת המנוח יהודה משה ז"ל, פ"ד נז(1) 14, 20, ניתן ביום 5.11.02): "אגע תחילה במסגרת הנורמטיבית שהמקרה הנדון נכנס לתוכה. השאלה היא כאמור מהי השפעתה של הפקעה על חוזה מכר של מקרקעין. לדעתי, ההוראה הקובעת בסוגיה זו מצויה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן - חוק התרופות). קודם כול, בהנחה כי ההפקעה גורעת מן הממכר, הרי היא מונעת מן המוכר את האפשרות של קיום החוזה. נמצא כי מבחינתו ההפקעה היא בבחינת אירוע המסכל את החוזה." כב' השופט א' מצא השאיר עניין זה בצריך עיון, וכב' השופט א' ריבלין אמר באמרת אגב כי אינו סבור שבמקרה זה חל סיכול לאור האפשרות לצפות הליכי הפקעה. גם מהצעת חוק דיני ממונות עולה מגמה דומה. מבחן הסיכון, שאומץ בהצעת הקודיפיקציה עניינו בשאלה על מי מהצדדים לשאת בנטל של התרחשות סיכון הנובע משינוי נסיבות, אשר ההנחה לגבי התקיימותן עמדה בבסיס ההתקשרות. בהחלטה שניתנה לאחרונה קבעה כב' השופטת ע' ארבל את הסיכון כמבחן לסיכול (רע"א 3126/09 שאול נאחוסי נ' שולמית סתוי, החלטה מיום 20.1.10): "לכן איני רואה כל יסוד לטענה כי אי הסדרת ההיתרים על-ידי המבקשת הייתה בלתי צפויה בעת כריתת ההסכם, אלא לטעמי מדובר בסיכון שהמבקש נטל על עצמו בעת כריתת החוזה. " כיוון שהצעת הקודיפיקציה טרם בשלה לכדי חוק מחייב, לא אבחן את מבחן הסיכון במקרה זה, אם כי נראה כי במקרה זה גם מבחן הסיכול היה מביא לתוצאה של סיכול, שכן הנתבעים לא נטלו על עצמם במפורש רו במשתמע את הסיכון לפרוץ המלחמה ובעקבותיה לביטול הסכם המימון. מכל מקום, מהצעת חוק דיני ממונות עולה המגמה לשנות את הדין, כך שדין הסיכול הישראלי יעלה בקנה אחד עם מגמות של ראייה ערכית של ההתקשרות החוזית, שהתקבלו בתחומים אחרים בדיני החוזים. חוזהסיכול חוזה