סיכומים לדוגמא - נזקי גוף בתאונת דרכים

להלן דוגמא לסיכומים בתיק פלת''ד: בבית משפט השלום ת.א. 46289/07 בתל-אביב-יפו בפני כב' השופטת לימור בן-שמן התובע: X ע"י ב"כ עוה"ד אורית כהן בר-הדס מרח' עמינדב 17, ת"א 67067 טל': 03-6240850 פקס': 03-5624572 -נגד- הנתבעת: הפניקס - חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד מ. עבדי ואח' מרח' עמינדב 23, ת"א 67898 סיכומים מטעם התובע התובע הינו יליד 23.7.84 . הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ, הרשומה כחוק בישראל, אשר בכל המועדים הרלוונטיים לכתב התביעה ביטחה רכב מ.ר. 1659587 (להלן: "הרכב"), ע"פ פקודת רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל - 1970. ביום 20.10.06 עת נהג התובע ברכב היה התובע מעורב בתאונת-דרכים (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בראש (דימום תוך מוחי חריף אשר היה מלווה באיבוד הכרה ממושך) , בפנים, במצח, בצוואר ( שברים ב-2 חוליות), בכתף ימין, ביד ימין ( שבר בהומרוס אשר קובע בניתוח באמצעות מסמר והצריך שני ניתוחים), בטחול ( קרע בטחול אשר היה מלווה בדימום תוך ביטני ואשר הצריך ניתוח לכריתת הטחול), באוזן שמאל , בבית החזה, בריאות ( הוחדר נקז לבית החזה) ובצלעות ( שבר בצלע).. (ר' מסמכים רפואיים מסומנים 1-101). ימי אישפוז מאז התאונה וכתוצאה ממנה אושפז התובע כמפורט להלן: מיום התאונה (20.10.06) ועד 31.10.06 אושפז התובע בטיפול נמרץ, כשהוא מונשם ומורדם. ביום 31.10.06 הועבר התובע לאישפוז במחלקה לכירורגיה שם אושפז עד ליום 14.11.06. מיום 14.11.06 ועד ליום 3.1.07 אושפז התובע במחלקה לשיקום נוירולוגי תת-חריף בתל-השומר (ביחידה לפגיעות ראש). סה"כ: -75 ימי אישפוז עד המעבר לאישפוז יום. החל מיום 3.1.07 ועד ל-14.10.07, טופל התובע במסגרת היחידה לאישפוז יום שיקומי. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע ציין התובע בטעות כי טופל במסגרת היחידה לאישפוז יום, אחת לשבוע , בעוד שבפועל, בחודשים הראשונים טופל 3-5 פעמים בשבוע, בהמשך, פעמיים בשבוע ובחודשים האחרונים, החל מיוני 2007 ועד 14.10.07 פעם בשבוע. ואכן, גם מסיכומי האישפוז אשר צורפו לתצהיר העדות וכן מהקבלות עבור מוניות שהוגשו ע"י הנתבעת במסגרת תיק המוצגים שלה ( סומנו ד') עולה כי בחודשים ינואר-מאי 2007 היו 33 נסיעות מביתו של התובע לתל-השומר וחזרה. סה"כ ימי אישפוז יום: 18 ימים( החל מיוני 2-7 ועד 14.10.07)+ 33 ימים בחודשים ינואר-מאי 2007 - 51 ימי אישפוז. מיום 23.4.08 עד 25.4.08 אושפז התובע שוב לצורך ניתוח נוסף בכתף, במהלכו, תחת הרדמה כללית, הוחלף המסמר בכתף.( 3 ימי אישפוז). ביחס למשמעותו של אישפוז יום, לעניין הפיצוי בגין נזק לא-ממוני- ר' גם ע"א 8452/02 פלוני נ' נטלי כהן שם קבע בית המשפט העליון כי יש להביא בכלל ימי האשפוז המזכים בפיצויים גם את ימי "אשפוז היום" - מצ"ב פסק הדין בקובץ נפרד. ר' גם ע"א 9079/04 אלון לילך נ' חגי לאופר שם קבע בית המשפט העליון ( סעיף 4 לפסק הדין) כי "אישפוז יום" כמוהו כ"אישפוז" כמשמעותו בתקנות חישוב הנזק הלא ממוני. סה"כ ימי אישפוז: 121 ימים. מאז התאונה וכתוצאה ממנה סובל התובע מכאבים ומהגבלות תנועה בצוואר, ביד ימין ובכתף ימין , מקושי בהרמת משאות, מחולשה ומעיוות ביד ימין, ברגל ימין ובכתף ימין וכן מחוסר יציבות, מסחרחורות, מחולשה כללית, מעייפות מתמדת, מהפרעות קשות בריכוז מהפרעות קשב ומהפרעות בזיכרון, מחרדות , מדיכאון, מפגיעה בביטחון העצמי, מחשיפת יתר לזיהומים ( עקב כריתת הטחול), ומצלקת רגישה ומכוערת בבטן. הנכות הרפואית עקב פציעתו בתאונה נגרמה לתובע נכות בתחום האורטופדי, הכירורגי, הנוירולוגי, א.א.ג, והפסיכיאטרי . התחום הכירורגי כמומחה בתחום הכירורגי מונה פרופ' קלוגר יורם אשר קבע כי התובע סובל כתוצאה מהתאונה מנכות צמיתה , כדלקמן: 10% בגין כריתת הטחול. 10% בגין צלקת קלואידית . בחוות הדעת צייין פרופ' קלוגר כי הצלקת מכוערת ובשלב זה, הוא אינו סבור כי יש מקום לתקנה. באשר לכריתת הטחול -ציין פרופ' קלוגר כי כריתת הטחול גורמת לחשיפה לזיהומים ולכן מחייבת את התובע לחיסון נגד חיידקי הפנימוקוק אחת ל-5 שנים וכן חיסון נגד זיהום בחידקי המופילוס וסלמונלה. בנוסף, עליו ליטול טיפול אנטיביוטי מונע לפני כל התערבות אבחנתית או כירורגית פולשנית, כגון טיפול שיניים. " הסיבה להקפדה יתרה זו היא כי החולים כרותי הטחול הלוקים באלח דם-התפרצות חיידקים לזרם הדם, סיכוי התמותה שלהם גבוהים פי 70 מאותו זיהום בחולים ללא כריתת הטחול" ואכן, כפי שציין התובע בתצהירו: "מאז התאונה אני סובל מצינון וכאבי גרון לעיתים קרובות הרבה יותר מבעבר אשר באים לביטוי לעיתים גם בדלקות בגרון וכן ממחלת השפעת אשר תוקפת אותי לעיתים קרובות." התחום האורטופדי כמומחה בתחום האורטופדי מונה פרופ' גנאל אשר בדק את התובע פעמיים ונתן שתי חוות דעת , כדלקמן: א. בחוות דעתו הראשונה מיום 24.8.08 קבע פרופ' גנאל כי התובע סובל מנכויות כדלקמן: 5% לצמיתות בגין השבר בצוואר. 5% לצמיתות בגין צלקות הניתוח בזרוע ימין. 20% - בגין חיבור גרוע של עצם הזרוע - זמנית לשנה או קודם לכן, אם הרופאים המטפלים יקבעו כי חיבור השבר מלא. ב. בחוות דעתו השניה מיום 21.12.09 קבע פרופ' גנאל נכויות צמיתות כדלקמן: 5% לצמיתות בגין השבר בצוואר. 5% לצמיתות בגין צלקות הניתוח בזרוע ימין. 8% -בגין הגבלה קלה בכתף . סה"כ נכות בתחום האורטופדי-18%. התחום הנוירולוגי כמומחה בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' ירניצקי אשר קבע כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 20% עקב הפרעות בקשב ובריכוז, הפרעות בזיכרון ואפתיות. בתום חקירתו הנגדית (עמ' 10, ש' 30 לפרוטוקול) לשאלת ב"כ הנתבעת "והעובדות שהצגתי בפניך היום-אין להם שום השפעה על תוצאות חוות דעת?" השיב פרופ' ירניצקי: "כן. " אני מחזיק בדעתי כי הנכות עומדת על 20%" התחום הפסיכיאטרי כמומחה בתחום הפסיכיאטרי מונה פרופ' מוניץ אשר קבע כי התובע לא סובל מנכות צמיתה עקב התאונה. יחד עם זאת, קבע פרופ' קבע כי " כמו רבים מנפגעי הראש אין ספק כי יזדקק לטיפול פסיכולוגי בעתיד הנראה לעין". למרות שפרופ' מוניץ התרשם מאמינותו של התובע ( " עושה רושם אמין ביותר" - עמ' 3 לחוות הדעת) ואף קבע כי אין ספק שיזדקק לטיפול פסיכולוגי בעתיד, לא מצא פרופ' לנכון לקבוע נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי בגין , מתח, חרדות ודיכאון - תופעות עליהן התלונן התובע בפני פרופ' מוניץ כמו גם בפני הפסיכיאטרית והפסיכולוגית המטפלות בו ואשר בגינן לא נקבעה כל נכות בתחום הנוירולוגי ע"י פרופ' ירניצקי. הפסד שכר לעבר ב-ס' 8 לתצהיר העדות הראשית מטעמו מעיד התובע כדלקמן : " התאונה ארעה כ-11 חודשים לאחר שיחרורי משירות חובה בצה"ל ( נובמבר 2005). במסגרת שירותי בצה"ל שירתתי כחובש קרבי ובהמשך כאחראי מרפאה. בעקבות התאונה שוחררתי משירות מילואים לאחר שנקבע לי פרופיל 21 ( מצ"ב אישור על הורדת פרופיל, מסומן א' ). מאז השיחרור מצה"ל עבדתי בעבודות זמניות, עברתי קורס ברמנים ועובר לתאונה ( 20.10.06) עבדתי בשתי עבודות: האחת כברמן בבר והשניה בחנות לחשמל ותאורה. מצ"ב תלושי שכר לחודשים 5-10/06, בשני המקומות, מסומנים ו'1-ו'9. משני מקומות העבודה יחד השתכרתי בספטמבר 2006, בחודש שקדם לתאונה, סך 4,922 ₪ ( ר' תלושים ו'2, ו'8). כתוצאה מהתאונה אושפזתי תקופה ממושכת, כמפורט בסעיף 5 לעיל. ביולי 2007 ביקשתי לחזור לעבוד בבר בקיסריה. המעביד התחשב במצבי והסכים לקבל אותי לעבודה חלקית כקופאי בלבד . קשה היה לי מאוד לעמוד בדרישות העבודה, הן מבחינה פיזית ומבחינה נפשית. באוקטובר 2007 הפסקתי עבודתי בבר והתחלתי ללמוד במכללת רמת-גן. מצ"ב תלושי שכר 7-10/07, מסומנים ז'1-ז'4. בשל מיגבלותי עקב התאונה, לא הצלחתי לעמוד במשימות שהוטלו עלי במסגרת לימודי ולאחר מספר כישלונות במבחנים, הפסקתי את לימודי במכללת רמת גן במרץ 2008. באפריל 2008 עברתי ניתוח נוסף בכתף להחלפת הקיבוע הפנימי בכתף לאחר שהפציעה לא הראתה סימני החלמה. באוקטובר 2008 התחלתי ללמוד במיכללת רופין, לקראת תואר ראשון במינהל עסקים ושם אני לומד עד היום ( כיום אני בשנה ג', סמסטר אחרון ואני מתמחה במערכות מידע ממוחשבות). בשל הקשיים הקוגניטייבים שתוארו בחוות דעת פרופ' ירניצקי אני מתקשה להתמודד עם מסת החומר המוטל עלי ואני נעזר במרכז התמיכה ללקויי למידה אשר במיכללה. בנוסף, ניתנו לי הקלות בהגשה לבחינות. בנוסף, בהמלצת פסיכיאטרית, אני נוטל באופן קבוע תרופות להקלה בהפרעות הקשב והזיכרון מהן אני סובל מאז התאונה. חרף מאמצי, אני מתקשה מאוד להתמודד עם החומר הנלמד כאשר הפרעות הקשב והריכוז מתגברות בעיקר בימים בהם אני נדרש ללמוד שעות רבות ברציפות שאז, בחלק השני של היום, אני מאבד לחלוטין את היכולת להקשיב ולהתמקד . אני מאבד לגמרי את היכולת להתרכז. כאילו נגמרה לי מיכסת הריכוז, איני מסוגל למקד את מבטי בפניהם של אנשים המדברים אלי ואיני מסוגל אף לצפות בטלויזיה או במחשב. מאז התאונה ניסיתי להשתלב בעבודות שונות אך ללא הצלחה. כך, למשל, ניסיתי להתקבל לעבודה חלקית כשומר בחברת החשמל שבקיסריה , בתקופת הלימודים, ולצורך זה, הגשתי בקשה לרישיון נשק אך לא הצלחתי לקבל אישור רפואי לשאת נשק בשל מצבי עקב התאונה: מצ"ב מכתב הפסיכיאטרית מיום 18.1.10 ( מסומן ב') , המופנה לרופא המטפל, לפיו אני "סובל משינויים קוגנטיביים ורגשיים בעקבות פגיעה מוחית קשה. עקב כך לא מומלץ לו למלא תפקידים הכרוכים בנשיאת נשק" החל מאוגוסט 2009 ועד אוקטובר 2010 (כולל) עבדתי פעמיים בשבוע כמוכר בחנות חשמל באור עקיבא , אשר בבעלות משפחתי. מצ"ב תלושי שכר בחרת אורסן לחודשים -8/09-10/10 ( מסומנים ח'1-ח'15). החל מחודש יולי 2010, בסמוך לסיום תקופת הבחינות, עבדתי כשומר ללא נשק בשער הכניסה למפעלי נייר בחדרה . שם עבדתי עד אוגוסט 2010. מצ"ב תלושי שכר, מסומנים י'1-י'-2). באוגוסט 2010 התחלתי לעבוד בספורט 77, שם אני עובד עד היום, כמשגיח באתר האינטרנט. העבודה היא במישרה חלקית במשמרות ( 3 פעמים בשבוע), כאשר הוסכם ביני לבין המעביד כי בתום לימודי אעבור לעבוד במישרה מלאה. כיום, אני מבצע את העבודה בביתי באמצעות המחשב. במסגרת עבודתי אני משגיח על הפעילות באתר, מעדכן שינויים ומתקן תקלות המתעוררות באתר. התקבלתי לעבודה זו בזכות התמחותי בתחום מערכות המידע וזאת, במסגרת לימודיי לתואר ראשון במינהל עסקים, כאמור לעיל. מצ"ב תלושי שכר 8/10-1/11 ( מסומנים ט1-ט6), בצירו ף טופס 106 לשנת 2010 בספורט 77 -מסומן ט'7." סוף ציטוט מהתצהיר. עובר לחקירתו הנגדית של התובע הוגשו מטעם התובע, בהסכמת הנתבעת: א. תלושי שכר עדכניים (1-10/11) מחברת ספורט מדיה, לפיהם השתכר התובע עובר לשמיעת הראיות ( בחודשים 8-10/11) סך 5,961 ₪ נטו.-סומן ת/5 ב. אישור עדכני מיום 6.12.12 על זכאות לתואר מינהל עסקים בהתמחות מערכות מידע במרכז האקדמי רופין - סומן ת/4 ג. גיליון ציונים עדכני מיום 30.11.11.-סומן ת/3 ד. אישור מנהלת החשבונות - ת/2. ביולי 2011 סיים התובע את לימודיו האקדמיים ( ר' חקירתו הנגדית לב"כ הנתבעת). חישוב הפסד השכר לעבר: כפי שעולה מתצהיר התובע, התובע התחיל לימודיו האקדמיים באוקטובר 2007 ( כשנה לאחר התאונה) אך נאלץ להפסיק את הלימודים במרץ 2007, עקב מיגבלותיו כתוצאה מהתאונה שהביאו לכישלונותיו בבחינות וכן עקב הניתוח הנוסף שעבר בכתף באפריל 2008. לעניין זה מן הראוי להתחשב בנכויות הזמניות הגבוהות שנקבעו ע"י המומחים. באוקטובר 2008 התחיל שוב לימודים אקדמיים אותם סיים כאמור ביולי 2011. לפיכך, יש להניח כי אלמלא התאונה היה התובע מסיים את לימודיו האקדמיים כבר ביולי 2010 ולא ביולי 2011, כפי שקרה בפועל. לפיכך, בחישוב הפסד השכר לעבר נתייחס בנפרד מצד אחד, להפסד בתקופה שתחילתה ביום התאונה עד יולי 2010 ( המועד בו היה אמור לסיים את לימודיו האקדמיים אלמלא התאונה) (להלן: תקופה א') , כאשר בתקופה א' יתבסס החישוב על שכרו של התובע עובר לתאונה. ומצד שני, להפסד בתקופה שתחילתה מיולי 2010 ועד היום , להלן: תקופה ב', כאשר חישוב ההפסד בגין תקופה ב' יתבסס על הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, כפי שיפורט להלן. א. תקופה א' כפי שעולה מתלושי השכר, (ו2,ו8) בספטמבר 2006, בחודש שקדם לתאונה, השתכר התובע משני מקומות העבודה ( טיקה בע"מ ואורסן בע"מ) סך 6,921 ₪= 3,765+3,140 ₪ ברוטו ₪ ובניכוי מס( 10% מס שולי, כמצויין בתלוש ו2)- 6,229 ₪. ( לעניין זה יובהר כי בתחשיב הנזק מטעם התובע נפלה טעות הואיל והתבסס על הנטו לתשלום ולא נלקח בחשבון שווי שימוש ברכב בסך 1,740 ₪). מיום התאונה ועד יולי 2010 חלפו 45 חודשים: 280,305 ש"ח ₪ =45 X6,229 ש"ח בניכוי שכרו בפועל מאז התאונה ועד תחילת יולי 2010 - 30,779₪. 249,526₪=30,779₪-280,305 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה, ( 1.8.09) ועד היום=275,285₪. ב. תקופה ב'- מיולי 2010 ועד היום- 19 חודשים, הפיצוי החודשי מבוסס על הפיצוי עליו מתבסס הפיצוי החודשי בגין הפגיעה בכושר השתכרות לעתיד, מאותם נימוקים אשר יפורטו להלן. דהיינו: 50% מכפל השכר הממוצע במשק( 17,800 ברוטו, 14,196 נטו. 50% - 7,098 ש"ח 19 חודשים: 134,862 = 19X 7,098 בצירוף ריבית מאמצע התקופה- 141,605 ש"ח סה"כ הפסדי שכר לעבר( תקופות א' ו-ב')- 416,890 ₪ פגיעה בכושר השתכרות לעתיד התאונה ארעה כאשר התובע היה בן 22, כ-11 חודשים לאחר שיחרורו משירות חובה בצה"ל, טרם כניסתו למעגל העבודה. שיעור הנכות התפקודית כפי שפורט לעיל, לתובע נקבעו נכויות צמיתות כדלקמן: 20%- בתחום הנוירולוגי- נזקים קוגניטיביים כתוצאה מנזקים מוחיים בחלק הקידמי של המח. 20% בתחום הכירורגי -עקב כריתת הטחול וצלקת ניתוחית 18% ו- בתחום האורטופדי- עקב שברים בצוואר ובכתף עומדת נכותו המשוקללת על נכות בשיעור 47.52%. ולאחר הפחתת הנכות שנקבעה בגין צלקות ( 5%+10%, בתחום הכירורגי ובתחום האורטופדי)- 37.4%. "כלי מרכזי לחילוץ הנכות התפקודית בעניינם של קטינים הוא שיעור הנכות הרפואית. כל זאת, בהיעדר קריטריון חילופי אחר שישמש לשומת הפיצוי, וכשלא הוכח טעם לסטייה מאחוז נכות זה "[ע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' אביתר לוי (20.2.08)]. כך קבע גם כב' השופט אור בע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ (21.12.1992): " קביעות שיעורה של ההגבלה בכושר העבודה של המערער אינה קלה. אך באין כלים ברורים לקבוע זאת, וכשבאים לקבוע שיעור זה לגבי מי שטרם יצא לשוק העבודה, יש מקום במקרים רבים לראות בנכות הרפואית עקב התאונה כמשקפת את הירידה בכושר ההשתכרות. כך נעשה הדבר פעמים רבות לגבי קטינים אשר טרם בחרו להם מקצוע לעסוק בו, וההערכה של מידת השפעת המגבלה התיפקודית על המקצוע בו יעסקו קשה היא (ראה, לדוגמה, ע.א. 169/77, שוורץ נ. ליברמן, פס"ד לב(3), 561; ע.א. 778/83, סעיד ואח' נ. פורו ואח', פס"ד מ(4) 628, 633; ע.א. 311/85, אפראימוב נ. גבאי, פס"ד מב(3) 191, 194)." ואכן, כך נפסק גם בע"א 571/78 אבו-קרט נ' וינר, פ"ד לד (4) 639 , שם קבע ביהמ"ש: " בהעדר נתונים מוכחים על כושרו של הנפגע לעבוד ולהשתכר במקצוע בו הוא מסוגל לעבוד, פוסקים בתי המשפט את אובדן כושר ההשתכרות כשווה לאובדן כושרו הכללי של הנפגע מבחינה פיזיולוגית, (ע"א 176/71, לא פורסם….וע"א 583/77, לא פורסם). אבל לא כן בכל המקרים, וכפי שנאמר באותם פסקי דין וברבים אחרים, כאשר מוכחים נתונים קונקרטיים לגבי המקרה הנדון יש לבסס את הפסק עליהם" ואכן, במקרים רבים מצאו בתי המשפט לנכון לסטות מהנכות הרפואית, ולקבוע נכות בשיעור גבוה משיעור הנכות הרפואית, גם כאשר דובר בקטין וזאת, כאשר היו טעמים מוכחים המצדיקים סטיה כזו. כך , למשל, בפס"ד אשר ניתן לאחרונה ע"י ביהמ"ש המחוזי בת.א. 1123-07 (מחוזי ב"ש) נ.ק. נ' איילון (פס"ד מיום , 14.11.11, מצ"ב בקובץ נפרד) , דן ביהמ"ש במקרה של תובע שנפגע בהיותו בן 13, ושם העמיד בית המשפט המחוזי את רמת הפגיעה בשכרו של התובע על שיעור 50% וזאת, כאשר הנכות המשוקללת , לאחר ניכוי הנכות הפלסטית , עמדה על שיעור 38.8 % בלבד( נוירולוגית, פסיכיאטרית ואורטופדית) . ר' עמ' 23-24, סעיף 3 לפסה"ד. כך גם בע"א 5826/90 סטיגולו נ' שמש תק-על 94(2)2674, דן בית המשפט בקטין שסובל מנכות רפואית בשיעור 30% בתחום הקוגניטיבי אשר עיקרה פגיעה בריכוז-פגיעה בעלת אופי דומה לפגיעת התובע בעניינו- וגם שם סבר ביהמ"ש כי יש לסטות מן הנכות הרפואית ולהעמיד את הנכות התפקודית על שיעור 40%: "מדובר בנזק מוחי קשה המתבטא בהפרעות בתחום הקוגניטיבי, כגון: פגיעות בריכוז, בתפיסה, בכושר השיפוט וביכולת להתמודד עם משימות מורכבות. בפגיעות מסוג זה יש לשים את הדגש על כך שיכולתו לעסוק בעתיד במקצועות הדורשים הפעלת כישורים קוגנטיביים בסיסיים, כגון ריכוז - הוגבלה במידה לא מבטלת. בנסיבות אלה סבורני כי יש הצדקה לסטות מן הנכות הרפואית ולהעמיד את שעור הנכות התיפקודית על %40" מצ"ב פסק הדין בקובץ נפרד. וכך בע"א 8388/99 הסנה נ' בן-ארי , נו(4) 689, קבע ביהמ"ש נכות תיפקודית בשיעור העולה על שיעור הנכות הרפואית וזאת, הואיל ומדובר היה בשילוב של נכויות בתחום הקוגניטיבי ובתחום המוטורי. ואכן, גם בעניינו, סובל התובע מפגיעה מוחית קשה ומשילוב של נכויות בתחום המוטורי ( אורטופדי) ובתחום הקוגניטיבי (נוירולוגי) - עובדה שמגבילה אותו למעשה, בכל סוג של עבודה - הן בעבודות הדורשות מאמץ מוטורי והן באלה הדורשות מאמץ קוגניטיבי. אכן, התובע עובד כיום בתחום ההייטק, בעבודה אשר דורשת מאמץ קוגניטיבי אלא שהאפשרות שיאלץ לעזוב את מקום עבודתו בעתיד, או להחליף מקום עבודה קיימת ומצב זה עלול להגבילו במציאת עבודה חדשה. לעניין אפשרות ההיפלטות לשוק העבודה- ר' ע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד לב(3)589,594; ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו(1) 281,307) וכן פיצויים בשל נזק גוף דוד קציר, בפרק 41 . לעניין זה יש להתחשב בחוסר הוודאות האופפת את העיסוק בתחום ההייטק עובדה אליה התייחס ביהמ"ש המחוזי בתא(י-ם) 2265-08 זהר דפן נ המאגר (ר' בסעיף 10, מצ"ב בקובץ נפרד), כאשר בענייננו מדובר באפשרות ממשית ביותר הואיל וכפי שמעיד התובע בחקירתו החוזרת ( עמ' 21, ש' 27-30) , התובע כבר פוטר ממקום עבודתו הנוכחי באפריל או מאי 2011 ונתבקש לחזור חזרה בהמשך: "...עבדתי שם עד אפריל או מאי הודיעו לי שהתפקיד מופסק כרגע בחברה..ולקראת יולי החברה פנתה אלי בבקשה שאחזור לעבוד בתפקיד בכיר יותר.." בשל כל האמור לעיל, מתבקש כב' בית המשפט להעמיד את שיעור הפגיעה ברמת השכר על שיעור 50%. בסיס השכר בע"א 10990/05 פינץ' נ' הראל נפסק ע"י ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט ריבלין, כי קיימת חזקה עובדתית לפיה" מקום בו העתיד המיקצועי של הניזוק לוט בערפל, יש ברגיל לעשות שימוש בנתון של השכר הממוצע במשק". ברוח דומה נפסק פסק ביהמ"ש העליון במספר פסקי דין המתייחסים לקטינים: ר' לעניין זה ע"א 778/83, עזבון סעידי נ' פור, מ(4)628,633, שם נקבע מפי השופט ד. לוין בסעיף 7. לפסק הדין : " לגבי קטינים, שטרם הגיעו לגיל בגרות ושמסלול עבודתם והשתכרותם טרם התגבש וטרם ניתן לקבוע ביחס אליהם קוים מיוחדים, נקבע בפסקי דין רבים, כי יש לערוך את החישוב על בסיס החישוב הקונבנציונלי של מכפלת אחוז הנכות בשכר הממוצע במשק כך גם בע"א 361/59 צוקרמן נ' שנברגר, פ"ד יד 479, בעמ' 482." הלכה זו אומצה גם בעניין ע"א 4089/99 (חיפה) אליחי כהן (קטין) נ' אזולאי שם פסק ביהמ"ש פיצוי המתבסס על מכפלת אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו בשכר הממוצע במשק. בת"א 1179/05 (שלום חדרה) תנעמי נ' הפול התבסס ביהמ"ש על הילכת ביהמ"ש העליון בעניין פינץ' הנ"ל והחילה על תובע שנהרג בתאונה בהיותו בן 23 : " תמיכה לגישה זו גם מצאתי בפס"ד פינץ', שם ציין כב' השופט ריבלין שראוי ורצוי במקרה של פיצוי בראש הנזק של השנים האבודות, בניזוק חסר תלויים, לפסוק עפ"י השכר הממוצע במשק. השופט ריבלין אף מציין כי קיימת חזקה עובדתית הקובעת 'כי מקום בו העתיד המקצועי של הניזוק לוט בערפל, יש ברגיל לעשות שימוש בנתון של השכר הממוצע במשק (סעיף 11 לפסה"ד)' " " אמנם כב' השופט ריבלין התייחס בדבריו אלה לקטין, אולם במקרה דנן, בו מדובר על מנוח צעיר מאוד (23 שנים), גם ניתן לומר שעתידו המקצועי ו/או קידומו המקצועי ו/או אפשרויות השתכרותו העתידית, אינן ברורות דיין, באופן שפיתרון עדיף יהיה להעמיד את בסיס הפיצוי העתידי על השכר הממוצע במשק. בכך גם ניצור אחידות בפסיקה בניזוקים כנ"ל, כפי שגם ציין כב' הש' ריבלין בפס"ד פינץ' " לפיכך, בהתאם להלכה, ככלל, כאשר מדובר בתובע צעיר שעתידו המיקצועי ואפשרויות הישתכרותו אינן ברורות , יש לחשב את הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד על השכר הממוצע במשק אלא אם כן קיימים נתונים קונקרטיים מוכחים המצדיקים לסטות מהכלל . ואכן, במקרים רבים ביססו בתי המשפט את החישוב על שכר הגבוה מהשכר הממוצע במשק גם כשהיה מדובר בקטין וזאת, כאשר היו מנתונים מוכחים המצדיקים זאת: כך בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר( מצ"ב בקובץ נפרד) העמיד בית המשפט העליון את בסיס השכר על כפל השכר הממוצע במשק וזאת, לנוכח כישוריו המיוחדים של הקטין (ר' ס' 9 לפסה"ד, עמ' 460-461). וכך , גם בפס"ד אשר ניתן לאחרונה, ע"י ביהמ"ש המחוזי בת.א. 1123-07 (מחוזי ב"ש) נ.ק. נ' איילון ( פס"ד מיום , 14.11.11, מצ"ב בקובץ נפרד) , דן ביהמ"ש במקרה של תובע שנפגע בהיותו בן 13. באותו עניין, העמיד בית המשפט המחוזי את בסיס השכר על 150% מהשכר הממוצע במשק וזאת, בהתחשב ברמת ה-IQ של התובע, כפי שעלתה בדו"ח מכון " משאבים" וחרף נתונים שהוצגו בפני בית המשפט אודות בעיות קשב וריכוז מהן סבל התובע קודם לתאונה, התנהגות בעייתית במיוחד שהפגין התובע טרם התאונה, ליקויים וחולשות בלימודים . כך למשל בעמ' 3 לפסק הדין , מתוארת התנהגות התובע קודם לתאונה: "בקיץ, לקראת כיתה ח', הופנה התובע לאבחון תפקודי קשב וריכוז, בשל עייפות והספקים נמוכים במבחנים, אך תוצאות האבחון לא נמסרו למשאבים. בשל היעדרויותיו ובעיות משמעת נשאר התובע שנה נוספת בכיתה ז', ולבסוף עבר לבית ספר אחר, בו המשיך לכיתה ח'." דהיינו, כאשר הוצגו בפני בית המשפט נתונים קונקרטיים המעידים על רמת אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, לא היסס בית המשפט לפסוק פיצוי לפי בסיסי שכר הגבוה מהשכר הממוצע במשק, גם כאשר רמת האינטליגנציה לא באה לביטוי בהישגי התובע, שקדמו לתאונה. ואכן , גם בענייננו, הוצגו בפני כב' בית המשפט נתונים קונקרטיים ברורים המעידים כי התובע ניחן ברמת אינטליגנציה הגבוהה בצורה משמעותית מן הרמה הממוצעת: בחוות דעתו, התבסס פרופ' ירניצקי, אשר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגי על הערכה נוירופסיכולוגית אליה היפנה את התובע לצורך חוות דעתו. בסיכום האיבחון מטעם היחידה להפרעות בזיכרון בבית החולים בלינסון( מצ"ב , בהמשך לחוות דעתו של פרופ' ירניצקי), מצויין כדלקמן: " מדובר בבחור בן 24, שעבר תאונת דרכים לפני למעלה משנתיים...הגיע לאיבחון בהפניית פרופ' ירניצקי.....בבדיקה שיתף פעולה באופן נאות וניתן להתרשם ממוטיבציה טובה...גם בתחום האינטלקטואלי, הגיע להישגים שבחלקם הגדול היו גבוהים, לעיתים בצורה משמעותית מעל לממוצע, אשר כנראה מצביעים על רמה פרה-מורבידית כללית, שגבוהה מהממוצע של בני גילו" בחקירתו הנגדית , ( עמ' 6, שורה 13-14) חזר פרופ' ירניצקי והבהיר: " במקרה דנן, ההערכה היתה שמצבו הקודם היה בין הקצה העליון של הממוצע לבין המעולה, וזה חוזר על עמו מס' פעמים בתיק" בנוסף, הוגש מטעם התובע אישור על ציון פסיכומטרי ( סומן ג'), המתייחס לבחינת פסיכומטרי שנערכה ביולי 2008 , לפיו הציון הכללי של התובע עמד על 644, כאשר בפירוט אחוז הנבחנים בטווח הציון מצויין כי 78% מהנבחנים מגיעים לציון הנמוך מהציון הזה. כפי שציין התובע בתצהירו, עקב בעיות הקשב והריכוז מהן הוא סובל כתוצאה מהתאונה, נערכה הבחינה בתנאים מותאמים. אישור המרכז הארצי לבחינות והערכה, לפיו הבחינה נערכה בתנאים מותאמים צורף לתצהיר התובע וסומן ג'1-ג'2 . באשר לתעודת הבגרות של התובע אשר הוגשה מטעמו , מבהיר התובע בתצהירו: "אני מבקש להדגיש כי ציוני תעודת הבגרות אינם משקפים את הפוטנציאל שלי קודם לתאונה מאחר והושגו תוך השקעת מאמץ מינימלי הואיל ובאותה תקופה לא הייתי עדיין בוגר מספיק ולא חשבתי במיוחד על עתידי המיקצועי". דברים אלה מוצאים תמיכה גם בדברי פרופ' ירניצקי אשר התבקש בחקירתו להתייחס לנקודה זו ( עמ' 6, ש'22-23): " תעודת בגרות אינה מנבא. אם היא גבוהה-היא מצביעה על כך שהאדם מסוגל להשיג הישגים, ונמוכה יותר-יכולה לנבוע מחוסר יכולת או חוסר עניין וזה לא נדיר" באתו אופן מתייחס פרופ' ירניצקי בחקירתו אל תוצאות בחינת הפסיכומטרי שנערכה לתובע בפברואר 2006, קודם לתאונה, שהוגשו ע"י ב"כ הנתבעת, ימים ספורים קודם לשמיעת הראיות , לפיה עמד הציון הכללי על 505 . עמ' 7, ש' 6: "גם אני לא מומחה לפסיכומטרי, זה תלוי בנסיבות, תלוי בהכנה..." כך גם במסגרת חקירה חוזרת לח"מ, עמ' 11, ש 11-25, חוזר על הערכתו, לפיה הציונים בתעודת הבגרות נובעים מחוסר עניין ולא מחוסר יכולת ומוסיף כי מידת התירגול הינה קריטית להישגים במבחן הפסיכומטרי. מכל האמור לעיל, עולה כי רמת האינטליגנציה של התובע עולה באופן משמעותי על הרמה הממוצעת והיא, כשלעצמה , מצדיקה העמדת בסיס השכר על שכר גבוה בהרבה מעל השכר הממוצע במשק. אלא שבמקרה של התובע , פרט לרמת האינטליגנציה הגבוהה, קיים נתון נוסף המצדיק קביעת בסיס שכר גבוה יותר והוא העובדה שהתובע, השתלב כבר, בפועל, בתחום ההייטק- תחום המתאפיין בשכר גבוה משמעותית מעל השכר הממוצע. באשר לעצם שילובו של נפגע בתחום עיסוק מסויים כמעיד על היסטוריה תעסוקתית ר' פסק-הדין בע"א 9980/06 עיזבון המנוח אטינגר נ' עיריית ירושלים (, , 26.1.2009) (להלן: פרשת אטינגר השנייה), שם דן בית המשט העליון בשאלה דומה: " לא הרי נערה המגלה כשרון רב בחוגי ההעשרה כהרי ידידתה שהשתלבה בפועל בתחום ההי-טק ובית המשפט משתכנע כי לכך כיוונה את מסלול חייה. המדובר בנתונים אשר, ככלל, מלמדים כי הנפגע, חרף היותו קטין, רכש לו, בפועל, "היסטוריה תעסוקתית", לאמור פיתח כישורים מיוחדים שאינם מאפיינים, ברגיל, ילד או ילדה בישראל, או שעסק בפועל בעיסוק שעתיד להמשך גם בחייו הבוגרים. " דברים אלה אומצו גם ע"א 9873/06 כלל נ' מיכל פפו, פסה"ד מיום 25.2.09, ( ס'' 5 לפסה"ד של כב' השופט ריבלין). ברוח זו פסק ביהמ"ש המחוזי בתא(י-ם) 2265-08 זהר דפן נ' המאגר ( מצ"ב בקובץ נפרד), כאשר העמיד את בסיס השכר על 150% מהשכר הממוצע במשק: " השתתפות המנוח בשתי מסגרות ייחודיות אלו, מהווה את "שובר השיוויון" שבין נער מוכשר רגיל, לבין נער מוכשר אשר כבר בחר, למצער בכוח, בדרכו המקצועית העתידית. לכך יש להוסיף את העובדה כי המנוח כבר עסק בתחום המחשבים, כתחביב, עת בנה אתר אינטרנט אישי באמצעותו סייע לתלמידי שכבתו. על אף זאת, יש לדעתי להבדיל בין נער אשר כבר החל לעבוד בתחום המקצועי בו בחר, אשר שם ייבחן שיעור ההשתכרות באותו התחום ועל פי נתונים אלו ייקבע בסיס השכר, לבין המקרה דנן ודומיו, בהם מוכח בראיות ממשיות כי המנוח בחר את התחום המקצועי בו יעסוק, אולם טרם החל לעבוד בו ובחירה זו יכולה, בסבירות נמוכה, להשתנות עוד. במקרים אלו, לטעמי, ראוי לסטות מחזקת בסיס השכר על פי הלכת פינץ, אולם באופן מתון. לפיכך, אני מעמיד את בסיס השכר של המנוח בשיעור 150% של השכר הממוצע במשק." דהיינו: ביהמ"ש מבהיר כי אילו היה הקטין מתחיל לעבוד בפועל בתחום ההייטק היה ביהמ"ש פוסק שכר גבוה כמקובל בתחום ההייטק אך מכיון שבאותו עניין דובר על קטין שגילה כוונתו לעסוק בעתיד בתחום ההייטק אך טרם התחיל לעסוק בו בפועל- הסתפק ביהמ"ש בהעמדת בסיס השכר על 150% מהשכר הממוצע במשק. ואכן בענייננו, הוכח כי שהובהר לעיל, התובע השתלב התובע בפועל בתחום ההייטק, כאשר בחקירתו הנגדית (עמ' 18, ש' 12-28) מתייחס התובע לאופי עבודתו: " ספורט 77 מדיה היא חברת סטרט אפ הייטק...החברה מקבלת נתונים אודות אירועי ספורט ברחבי העולם...ובמידע הזה היא מעבדת ומנתחת ומציגה אותו..אני עוזר של מנהל המוצר.." ובחקירה חוזרת, לשאלה מדוע בחר במקום העבודה הנוכחי, עמ' 21, ש' 30: " זו חב' סטרט אפ שאני מאמין שתוכל לפרוח ולהגיע רחוק". בתצהירו מבהיר התובע כי התקבל לעבודה זו בזכות התמחותו בתחום מערכות המידע ( מערכות עיסקיות ממוחשבות) וזאת, במסגרת לימודיו לתואר הראשון (BA) במינהל עסקים. אישור זכאות וגיליון ציונים הוגשו וסומנו ת/3-ת/4. לתצהיר התובע צורפה בקובץ נפרד (סומן ה'1) הודעת הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה מיום 7.6.10 (לפיה השכר הממוצע במשק לעובד ישראלי שכיר, עמד ברבע הראשון של שנת 2010 על סך 8,611 ₪ . נכון ליום הגשת סיכומים אלה, עומד השכר ע"ס 8,900 ₪. למותר לציין כי השכר הממוצע במשק מתייחס גם לעובדים שאינם זכאים לתעודת בגרות כלל וגם לעובדים שלא ניגשו כלל למבחני הפסיכומטרי. כמו-כן, בעמ' 6 להודעה הנ"ל, תרשים המתייחס לשכר הממוצע, לפי הענפים השונים במשק , כאשר השכר הממוצע בענף שירותי המיחשוב עמד ע"ס 17,862 ₪. להלן התרשים: בשל כל האמור לעיל, בחישוב הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע לעתיד, מן הראוי להעמיד את בסיס השכר על כפל השכר הממוצע במשק (17,800 ₪), או לחילופין, על השכר הממוצע בענף שירותי המיחשוב אשר עומד בקירוב על אותו סכום( 17,862). מצ"ב, בקובץ נפרד, תדפיס המשערכת, המבוסס על 50% ( נכות תיפקודית ) מכפל השכר הממוצע במשק, בניכוי מס, מהוון עד גיל 67 ובסה"כ: 1,967,785 ₪ הפסדי פנסיה כמקובל- 13.3% מסכום הפיצוי בגין הפגיעה בכושר השתכרות. כך נפסק למשל בעניין נ.ק. נ' איילון הנ"ל ( בתחתית עמ' 23, מצ"ב פסק הדין בקובץ נפרד). 262,306 ₪= 0.1333X 1,967,785 הוצאות רפואיות הוצאות רפואיות בעבר בתצהיר ציין התובע כי כתוצאה מהתאונה נזקק לטיפולים רפואיים רבים וממושכים, לרבות טיפולים במסגרת היחידה לשיקום נפגעי ראש בבית החולים תל-השומר , טיפולי פיזיוטרפיה רבים וממושכים, הידרותרפיה, בהתאם להמלצת אורטופד וטיפולים פסיכולוגיים-הכל כמפורט במסמכים הרפואיים שהוגשו מטעם התובע. כפי שציין התובע בתצהירו, חלק מההוצאות שולמו ע"י הנתבעת. לתצהירו צירף התובע קבלות עבור הוצאות רפואיות שטרם שולמו בסך 5,913 ₪. בנוסף, צירף קבלות עבור נסיעות לטיפולים רפואיים ( התובע הבהיר כי עובר לתאונה ועד יום החתימה על התצהיר התגורר באור עקיבא ורוב הטיפולים היו בתל-השומר, הגעה אשר היתה כרוכה בנסיעה ברכבת ובאוטובוסים). התובע ציין כי לא שמר על כל הקבלות. בתצהירו העריך את הוצאות הנסיעה לצרכי טיפולים רפואיים בכ-4,000 ₪. בנוסף, ציין התובע כי בעת האישפוז הממושך בבית החולים שכרו הוריו עבורו שירותי טלויזיה אשר הגיעו לכ-2,800 ₪. קבלות צורפו לתצהיר. הוצאות רפואיות בעתיד התובע עדיין נזקק ויש להניח כי יזקק בעתיד לטיפולים רפואיים רבים , לרבות משכחי כאבים, תרופות להקלה בהפרעות הקוגנטיביות, טיפולי פיזיוטרפיה, מעת לעת, טיפולים במסגרת הרפואה המשלימה וטיפולים פסיכולוגיים , כפי שהמליץ פרופ' מוניץ בחוות דעתו " כמו רבים מנפגעי הראש אין ספק כי יזדקק לטיפול פסיכולוגי בעתיד הנראה לעין". לתצהירו צירף התובע אישור קופ"ח מכבי ( מסומן ה2) לפיו חבר מכבי זכאי לעד 30 טיפולים למשך כל חייו. התובע מציין כי פנה לקופת חולים מכבי על מנת לקבל אישורם למימון הטיפולים הפסיכולוגיים אך לא קיבל אישור. התובע מציין בתצהיר כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לי לממן טיפולים פרטים אשר מגיעים לסך 300-400 ₪ עבור כל טיפול. התובע מתייחס לכך גם בחקירתו הנגדית (עמ' 20 , ש' 18-26). בעניין נ.ק. נ' איילון הנ"ל פסק בית המשפט המחוזי הוצאות עבור טיפולים פסיכולוגיים בעתיד בסך 41,600 ₪ וזאת, על סמך המלצת את קביעת המומחית בתחום הפסיכיאטרי: "אני מאמץ בעניין זה את המלצת הפסיכיאטרית שמונתה על ידי ביהמ"ש, לכך שהתובע יזדקק לעבור טיפול נוירו-פסיכולוגי שבועי במשך שנתיים, מאחר וקיים חשש שמצבו של התובע יתדרדר, וזאת בעלות של 400 ₪ לשעה, פעם בשבוע למשך שנתיים, בעלות של 41,600 ₪. " לנוכח האמור לעיל, מוערכות ההוצאות עבור טיפולים רפואיים בעתיד, באופן גלובלי, בסך 100,000 ₪. והוצאות הנסיעה לצורך טיפולים רפואיים בעתיד בסך 10,000 ₪ עזרה לעבר-עזרת קרוב כפי שעולה מתצהיר התובע, התובע היה מאושפז תקופה ממושכת, כפי שפורט בסעיף 5 לעיל, בשלב ראשון בבית החולים הלל יפה בחדרה ובהמשך בבית החולים תל השומר. לאורך כל תקופת האישפוז הממושכת סעדו את התובע הוריו, אשר בשבועות הראשונים, בתקופה בה היה מחוסר הכרה, לא משו ממיטתו והיו צמודים אליה 24 שעות ביממה, וגם בהמשך, טיפלו בו במסירות ודאגו לכל צרכיו. גם לאחר השיחרור מהאישפוז, סעדו הורי התובע את התובע . בחודשים הראשונים שלאחר התאונה לא היה מסוגל התובע לנסוע באוטובוסים והוריו דאגו להסיעו לטיפולים רפואיים, לרבות טיפולים שניתנו לו באיזור גוש דן, אשר חייבו נסיעה ממושכת מביתו באור עקיבא ( הכל כמפורט במסמכים הרפואיים) וכן ליוו אותו לבדיקות אצל הרופאים השונים, לרבות המומחים אשר מונו מטעם בית המשפט . בעניין נ.ק נ' איילון הנ"ל פסק ביהמ"ש המחוזי פיצוי גלובלי בגין עזרת ההורים וזאת, בהעדר ראיות על הפסדי שכר שנגרמו להורים: "בנסיבות העניין, נראה לי, שיש לקבל את הצורך הנטען בעזרה משך 24 שעות ביממה, בחודש הראשון, אף שלא נתמך בראיה ממשית... " לעניין פסיקת פיצוי בגין עזרת קרוב- ר' גם פיצויים בשל נזק גוף דוד קציר בפרק 149 . וכן ע"א 4256/91 מ"י נ' כהן מט(5) 139, 144, שם קבע בית המשפט העליון סכום גלובלי עבור עזרת קרוב כאשר היה מדובר באב שסעד את בנו וכן בע"א 428/77 סגל נ' שרף, סביר יב 491 ובע"א 142/89 גמליאל נ' אושיות, סביר לו 275. בנסיבות אלה, מוערך הפיצוי בגין עזרת קרוב בעבר, גלובלית, בסך 100,000 ₪. עזרה לעתיד בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הוא מתגורר כיום עם בת-זוגו. בעתיד צפוי התובע להינשא ולהקים משפחה. בתא(ת"א) 2548/99 קינן רונית נ' נוית יהודה ( מצ"ב בקובץ נפרד) פסק בית המשפט המחוזי פיצוי בגין עזרה לעתיד, על בסיס 8 שעות שבועיות כאשר הנכות הרפואית המשוקללת הועמדה על 47.5%. בתא(ת"א) קדם ציפורה נ' בן בסת עירן( מצ"ב בקובץ נפרד) פסק ביהמ"ש פיצוי בגין עזרה לעתיד על בסיס 12 שעות שבועיות ( ס' 53 לפסה"ד) , כאשר הנכות הרפואית והתפקודית הועמדו על שיעור 49.1%. בהתחשב בנכותו התפקודית, כאמור לעיל, יש להניח כי התובע יזקק לעזרה מוגברת במשק בית, לכל הפחות ל-5 שעות בשבוע, 250 ₪ לשבוע, 1,000 ₪ לחודש, מהוון , לפי תוחלת החיים. 314,723 ₪. מצ"ב בקובץ נפרד תדפיס המשערכת. קביעת המל"ל - נכות כללית התובע נבדק ע"י ועדות רפואיות של המל"ל אשר קבעו דרגת אי כושר זמני בשיעור 60% לתקופה שמ-29.3.07 ועד 28.2.09 . בגין הנכויות הזמניות שולמה לתובע קיצבת נכות זמנית, כמפורט בראיות הנתבעת. ובאשר לנכות הצמיתה- הועדה לעררים החליטה לדחות את התביעה לקיצבת נכות כללית הואיל וקבעה נכות צמיתה בשיעור 39% בלבד. להלן סיכום נזקי התובע: א. כאב וסבל- לפי 47.52% נכות משוקללת+121 ימי אישפוז( ס' 5 לעיל) 138,194 ₪ מצ"ב תדפיס החישוב. ב. הפסד שכר לעבר (ס' 8 לעיל) 416,890 ₪ ג. פגיעה בכושר השתכרות לעתיד-( ס' 9 לעיל) מצ"ב תדפיס החישוב 1,967,785 ₪ ד. הפסדי פנסיה לעתיד-(סעיף 10 ) 262,306 ₪ ה. עזרה לעבר-סעיף 12 - 100,000 ₪ ו. עזרה לעתיד-ס' 12 לעיל- מצ"ב תדפיס החישוב 314,723₪ ז. הוצאות רפואיות עבר+הוצאות נסיעה לצרכי טיפולים-ס' 11 10,000 ₪ ח. הוצאות רפואיות עתיד+ הוצאות נסיעה לצרכי טיפולים בעתיד - ס' 11 לעיל 110,000 ₪ סה"כ: 3,319,898 ₪ בניכוי תשלומי המל"ל בגין נכות זמנית כמפורט באישורים שהוגשו מטעם הנתבעת ובניכוי תשלומים תכופים בסך 45,000 ₪ ( כולל שכ"ט ). אורית כהן בר-הדס, עו"ד ב"כ התובע מסמכיםנזקי גוףתאונת דרכיםסיכומים