סילוק תביעה עקב הליך מקביל בבית משפט בחו''ל - הפורום הנאות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סילוק תביעה עקב הליך מקביל בבית משפט בחו''ל: להכרעתי בקשה לסילוק על הסף ולחלופין לעכב הליכים נוכח קיומו של הליך מקביל המתנהל בין הצדדים בבית משפט באירלנד ונוכח ההחלטה שנתקבלה ביום 9.6.10 לפיה הסמכות לדון בסכסוך בין הצדדים מסורה לבית המשפט באירלנד. הרקע הצריך לענין משך שנים ארוכות שימשו המשיבות מפיצות מורשות של מוצרי המבקשת 1 בישראל. החל משנת 2003 התקשרו המשיבות עם המבקשת 2 (להלן: "מיקרוסופט אירלנד") ונחתמו ביניהן הסכמי הפצה לשנים 2003- 2004 (להלן: "הסכמי ההפצה"); הסכם ההפצה האחרון בין הצדדים הסתיים ביום 30.5.05 ולא חודש עוד. ביום 31.5.05 פתחה מיקרוסופט אירלנד בהליכים נגד המשיבות בבית המשפט באירלנד עת הגישה "Pleanry Summons". כתב התביעה הוגש ביום 25.5.06 בו עתרה מיקרוסופט אירלנד לפיצוי בסך של 2,482,081.54$, בשל הפרת הסכמי ההפצה ומתן דיווחים ותמלוגים חסרים בנוגע לרשיונות תוכנה שנמכרו על ידי המשיבות (להלן: "התביעה האירית"). ביום 7.11.06 הגישו המשיבות את התביעה דנן לתשלום פיצוי בסך של 10,500,000 ₪, בין היתר, בשל אובדן רווחים בשנתיים שלאחר סיום הסכמי ההפצה, ירידה לטמיון של המגעים שהתנהלו למכירת השלד הבורסאי של המשיבה 1, לשון הרע ואי תשלום כספים להם היו זכאיות בהתאם להסכמי ההפצה. ביום 9.6.10 ניתנה החלטת בית המשפט באירלנד בתביעה האירית בה נקבע, בין היתר, כי הפורום הנאות לדון בסכסוך הינו הפורום האירי; כי בהסכמי ההפצה קיימת תניית שיפוט לפיה בית המשפט האירי הוא המוסמך לדון בכל סכסוך בין הצדדים ועל הצדדים לכבד תניה זו; כי הדין האירי הוא הדין החל על המחלוקות בין הצדדים. בנסיבות אלה עתרו המבקשת לסילוק התובענה דנן על הסף ולחלופים לעכב ההליכים בה. להשלמת התמונה יאמר כי בין הצדדים מתנהל הליך נוסף בבית משפט זה, ת.א. 2514/05, בגדרו עתרו המשיבות לחיוב המבקשות לשלם להן פיצוי בגין נזקים נטענים כתוצאה מאי חידוש ההתקשרות ביניהן, וכן למתן צוי עשה וצווים הצהרתיים כי ניתן לבצע 'יבוא מקביל' של תוכנת מיקרוסופט (להלן: "התביעה הנוספת"). טענות המבקשות לטענת המבקשות התביעה האירית והתביעה דנן עוסקות בסכסוך בין הצדדים ובשאלה האם הופרו הסכמי ההפצה והאם ההסכמים הסתיימו כדין. בתביעה האירית נתבעות המשיבות בעילה של הפרת הסכמי ההפצה בשל דיווחים כוזבים, ובתביעה כאן טוענות המשיבות כי לא הפרו את הסכמי ההפצה - כי דיווחיהן היו אמיתיים - וכי הסכמי ההפצה בוטלו ו/או לא חודשו שלא כדין, באופן חד צדדי וללא מתן הודעה מוקדמת. לטענתן תניות השיפוט בהסכם ההפצה בין הצדדים חלות על מכלול היחסים העסקיים והמסחריים בין הצדדים והסכסוך כולו נובע מהסכם ההפצה. עוד טוענות המבקשות כי המשיבות בעצמן מודות שקיימת חפיפה בין ההליכים באירלנד לבין ההליכים כאן בנושא יחסי ההפצה בין הצדדים וסיומם, ואף אם לא קיימת חפיפה מוחלטת בין שתי התביעות קיימת זהות מהותית שדי בה כדי לעכב הליכים בשל הליך תלוי ועומד. לטענתן המבחן לעיכוב הליכים הינו מבחן רחב ולא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטים בין כלל הנושאים הנדונים בהליכים השונים ודי בכך ששאלה מהותית דומה היא שעומדת להכרעה בהליכים אלה. טוענות המבקשות כי ליבת התביעה, שישה מתוך שמונת פרקי התביעה, מדברת ביחסי ההפצה בין הצדדים ושני הפרקים הנותרים עוסקים בנושא זה בעקיפין. לטענתן ברור כי יש לעכב הדיון בששת הפרקים העיקריים והמחלוקת למעשה סבה בשאלה אם יש לעכב את כל הטענות שבתביעה או יש לברר את שני הפרקים העוסקים בתוכנית שיווק של המבקשות, ורשיונות השימוש ותשובתן חיובית כי טענות אלה הנוגעות לתוכנית השיווק והתניות שברשיונות השימוש נולדו אך ורק על רקע סיום יחסי ההפצה בין הצדדים. טוענות המבקשות כי הסעדים הנתבעים בתביעה, רובם ככולם, נסמכים על העילות הנוגעות להסכם ההפצה בין הצדדים ולסיומו, למעט העילה של לשון הרע שהיא מינורית ואפילו לא כומתה בתביעה. המבקשות מדגישות כי מעת שניתן פסק דין של בית המשפט האירי הקובע מפורשות כי הפורום האירי הוא הפורום הנאות לדון בטענות הצדדים, הרי שניהול ההליך כאן הוא הפרה של כללי הנימוס והכיבוד שבין הערכאות. טענות המשיבות תחילה טענו כי הבקשה אינה מנומקת ולא צורף לה תצהיר וכבר משכך יש לדחות הבקשה. לגופו של עניין טוענות המשיבות כי אין בתביעה האירית או בהחלטת בית המשפט האירי מיום 9.6.10 כדי להצדיק סילוק התביעה דנא או עיכוב הדיון בה. לטענתן חלק משמעותי מהתביעה דנן מתייחס למעשים שבוצעו לאחר סיום יחסי ההפצה ו/או אי חידוש ההסכם (שלא כדין) ואף לאחר יום 23.11.05, מועד בו הוגשה התביעה הנוספת. המשיבות מדגישות כי התביעה דנן כלל איננה תמונת ראי של התביעה האירית שכולה בהסכם ההפצה. רק שניים מתוך שמונת פרקי כתב התביעה דנא עוסקים בביטול ו/או הפרה ו/או אי חידוש הסכם ההפצה (פרקים ג' ו- ד'), ואילו יתר פרקי התביעה אינם נוגעים ו/או נובעים מהסכם ההפצה. בנוסף טוענות המשיבות כי המבקשות 1 ו- 3 כלל אינן צד להליך המתנהל באירלנד, ומטעם זה יש לדחות הבקשה. לטענתן עיכוב הליכים יעשה רק מקום שמתקיימים שני מבחנים במצטבר - שלמבקש העיכוב יגרם עוול כתוצאה מהמשך הדיון בתביעה ושלמשיבה לא עלול להגרם עוול מהפסקת הדיון בתביעה. בענייננו לא מתקיימים המבחנים. עוד טוענות המשיבות כי החלטת בית המשפט האירי מיום 9.6.10 כלל לא הכריעה בסוגיה האם הסכם ההפצה כולל תניית שיפוט ייחודית וכי המבקשות אף לא טענו לעניין תניית שיפוט יחודית. אף אם היתה בענייננו תניית שיפוט ייחודית, גם אז לא היה בכך להשפיע על החלק הארי של התביעה שאינם עוסקים בביטול ו/או הפרה ו/או אי חידוש הסכם ההפצה. לחלופין טוענות המשיבות כי אם תתקבל טענת המבקשות כי יש בקיומה של התביעה האירית כדי להשפיע על בירור התביעה דנא, הרי שהסעדים הנובעים מתוכנית השיווק הפסולה (פרק ה' לכתב התביעה) והסעדים הנובעים מנסיון המבקשות להטיל מגבלות פסולות על השימוש בתוכנות (פרק ו' לכתב התביעה) אינם מעוגנים ו/או קשורים להסכם ההפצה ועל כן אין לעכב את בירור הדיון בהם. להכרעתי לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבות ובתשובה לתגובה, מצאתי לקבל את הבקשה באופן חלקי ולהורות על עיכוב הליכים בתובענה עד לסיום ההליכים בתביעה האירית. אקדים ואתייחס לטענת המשיבות לדחיית הבקשה על הסף מאחר שאיננה ממלאת אחר הוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכבר אומר כי אני רואה לדחות הטענה וסבורה כי לא היה על המבקשות כל חובה לצרף תצהיר לבקשה, ועוד אציין כי אינני מקבלת את טענת המשיבות שהתנגדו להגשת תגובה לתשובתן לבקשה מן הטעם שזו מהווה "מקצה שיפורים אסור" לאור הוראות תקנה 241 לתקנות המאפשרת הגשת תגובה לתשובה. כאמור החלטת בית המשפט בתביעה האירית ניתנה ביום 9.6.10, ולפיה לבית המשפט האירי מסורה הסמכות לדון בסכסוך בין הצדדים בעניין הסכמי ההפצה. בעקבות החלטה זו, ונוכח טענתן כי התביעה דנא מהווה תמונת ראי של התביעה האירית, עתרו המבקשות לסילוק התביעה על הסף ולחלופין לעיכוב ההליכים בה. יודגש כי המשיבות אינן מתכחשות לסמכות בית המשפט באירלנד לדון בתביעה האירית אלא טוענות כי אין מקום לעיכוב ההליכים בתובענה דנא נוכח החלטת בית המשפט בה. על אף שלל הטענות שהעלו הצדדים, השאלה היחידה הדרושה הכרעתי הינה האם יש להורות על עיכוב ההליכים בתובענה דנא נוכח ההליך התלוי ועומד בין הצדדים במסגרת התביעה האירית. זאת ותו לא. להכרעתי לא נדרשת החלטה בשאלה האם תניית השיפוט בהסכמי ההפצה הינה ייחודית ו/או מקבילה. אין חולק כי הסמכות לדון בתביעה האירית מסור לבית המשפט באירלנד מכח תנית השיפוט שבהסכמי ההפצה, ולאחר שבית המשפט האירי ביום 9.6.10 כבר אמר דברו. השאלה שנותרה היא האם יש מקום להורות על עיכוב ההליכים בתביעה דנא עד לסיום ההליכים בתביעה האירית. המבחן שנקבע בפסיקה לעניין עיכוב הליכים הינו מבחן רחב. הלכה היא כי זהות העילות נבחנת לפי מהות העילות ולא לפי צורתן. אין צורך שתהא חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית המתעוררת בשתיהן זהה. הדברים נכונים גם כאשר הצדדים להליכים אינם אותם צדדים. (רע"א 801/01 אלכסנדר קפלן נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, 4.4.01; ע"א 259/83 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פ"ד ל"ט (4) 141; רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי נ' אלכסנדר קפלן 28.1.02). אכן התובענה דנא איננה - ואף לא יכולה להיות - תמונת ראי של התביעה האירית ולו בשל העובדה שהתביעה האירית הוגשה על ידי המבקשות ואילו התביעה דנא הוגשה על ידי המשיבות. לטעמי קיימת זהות בין עילות בענייננו, שכן השאלה המהותית הנדונה בשתי התביעות זהה, והיא שאלת הפרת הסכמי ההפצה ושתי התובענות סבות סביב אותה מסכת עובדתית. מאליו מובן כי משאין התביעה דנא מהווה תמונת ראי של התביעה האירית, אין כל מקום להורות על מחיקת התובענה דנא בשל קיומה של התביעה האירית. אציין כי לבד מטענות כלליות וסתמיות של המבקשות לפיהן יש להורות על סילוק התביעה על הסף לא מצאתי בבקשת המבקשות כל טעם ו/או נימוק ענייני לסילוקה על הסף, ואני רואה לדחות את הבקשה בענין זה. כאמור טענו המשיבות כי רק ששה משמונת הפרקים בכתב התביעה אינם נוגעים ו/או נובעים מהסכם ההפצה, ועל כן אין זהות עילות בענייננו, ואין מקום לעיכוב הליכים, ולחילופין טענו כי אין מקום לעכב הליכים בתביעה כולה, שכן הסעדים הנובעים מפרקים אלה (פרקים ה' ו- ו') אינם מעוגנים ו/או קשורים להסכם ההפצה ואין לעכב את בירור הדיון בהם. מעבר לסתירה בטענות המשיבות - שמקום אחד טוענות כי רק שניים מתוך שמונת פרקי התביעה עוסקים בביטול ו/או הפרה ו/או אי חידוש הסכם ההפצה ומקום אחר טוענות כי רק שני פרקים הימנה אינם מעוגנים ו/או קשורים להסכם ההפצה ועל כן אין לעכב את בירור הדיון בהם - אין בידי לקבל טענה זו. מערכת היחסים בין הצדדים נסבה על הסכמי ההפצה, שתי התביעות מבוססות על אותה מסכת עובדתית ואלמלא הסכמי ההפצה לא היה בין הצדדים כל מערכת יחסים ולא היו נולדות העילות הנטענות בפרקים ה' ו- ו' לכתב התביעה. יודגש כי אף המשיבות עצמן מודות, לבסוף, כי החלק הארי של התביעה עוסק ו/או נובע מהסכמי ההפצה ופועל יוצא מכך הוא שיש מקום לעיכוב הליכים בפרקים אלה. מכל מקום אני סבורה כי אף שני פרקים אלה נובעים מהסכם ההפצה בין הצדדים ומשכך יש להורות על עיכוב ההליכים ובמאמר מוסגר גם אומר הסעדים שנתבעו בפרקים ה' ו- ו' לכתב התביעה ממילא לא כומתו. אני סבורה כי צירוף העובדות שבית המשפט באירלנד קבע כי הוא הפורום הנאות לדון בתובענה בין הצדדים בצירוף התשתית המצביעה כי מערכת היחסים בין הצדדים נובעת בין במישרין ובין בעקיפין מהסכמי ההפצה, ועל בסיס ההלכה כי זהות העילות נבחנת לפי מהותן וכי אין צורך שתהא חפיפה מוחלטת בין כל העניינים הנדונים בשתי התביעות ודי כי השאלה המהותית המתעוררת בין התביעות זהה, כפי שקבעתי, כדי להורות על עיכוב ההליכים בתביעה דנן. נוכח האמור לעיל, הנני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה דנא כולה, עד לסיום ההליכים בתביעה האירית. משפט בינלאומיהפורום הנאות