סמכות עניינית בעבירות שוחד

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית בעבירות שוחד: כללי 1. לפניי טענות מקדמיות המתייחסות להגשת כתב האישום לערכאה זו. 2. בכתב האישום המקורי יוחסו לנאשם עבירות של שוחד, לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין; ושל מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945). עבירות אלו בוצעו, לפי הנטען בכתב האישום, החל מחודש יוני 2009 ועד ליום 21/1/2010. בגין הוראת החיקוק השלישית הוגש כתב האישום להרכב של שלושה בבית המשפט המחוזי. בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 20/5/10 לפני הרכב בראשות סגה"נ כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ ביקש ב"כ המאשימה לתקן את כתב האישום המקורי, כך שהוראת החיקוק השלישית תימחק. כמו כן התבקש בית המשפט על ידי ב"כ המאשימה להעביר את התיק "לדיון בפני דן יחיד". ב"כ הנאשם הצהירה כי היא "מסכימה". בית המשפט החליט לתקן את כתב האישום כמבוקש, והוסיף כי "המזכירות תפתח את התיק כתיק דן יחיד ותנתב אותו בהתאם לניתוב הרגיל". המסגרת הנורמטיבית 3. סעיף 51(א)(1)(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי: (א) בית משפט שלום ידון באלה : (1) (א) עבירות שעונשן קנס בלבד או מאסר לתקופה שאינה עולה על שבע שנים; למעט ..., למעט העבירות המנויות בחלק א' של התוספת השניה, שעונשן מאסר לתקופה של חמש שנים או יותר, אם החליט פרקליט מחוז להעמיד עליהן אדם לדין לפני בית משפט מחוזי למעט עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, ולמעט .... עבירת השוחד (עובר לתיקונה בתיקון מס' 103 מיום 4/2/10) ועבירת המרמה והפרת אמונים שביסוד כתב האישום הן עבירות שעונשן מאסר לתקופה שאינה עולה על שבע שנים, ועל כן, ככלל, נתונות לסמכות בית משפט השלום. עם זאת, עבירת השוחד מנויה בחלק א' של התוספת השנייה (בהיותה עבירה לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, הקבועה בסימן ה לפרק ט), ועל פי החריג שבסעיף 51(א)(1)(א) אמצעיתה לחוק בתי המשפט, פרקליט מחוז יכול להחליט להעמיד עליה אדם לדין לפני בית משפט מחוזי. על פי הנחייה מס' 1.6 של פרקליט המדינה "הנחית פרקליט המחוז בדבר הגשת כתב אישום בבית המשפט המחוזי או בבית משפט השלום": ... 3. סמכות זו, להגיש כתבי אישום בעבירות דלעיל בבית המשפט המחוזי, יש להפעיל רק במקרים חמורים במיוחד; במקרים סבוכים בנסיבותיהם; במקרים בעלי רגישות ציבורית; במקרים שיש בהם חדשנות משפטית וכדומה. מכל מקום יש להפעיל סמכות זו בצמצום. 4. "חומרת המקרה" תיקבע, בין היתר, על פי מידת הנזק שגרם הנאשם; על פי מעמדו של הנאשם בתאגיד או במוסד הציבורי (כשהעבירות נעברו בקשר למילוי תפקידו שם) וכיו"ב. ... 9. על מנת למנוע אפליה או אף מראית עין של אפליה, חשוב לשמור על מדיניות אחידה מצד הפרקליטות בנושא זה. עיקרי טענות הצדדים 4. על רקע הוראות אלו טוען הנאשם, באמצעות באת-כוחו, שתי טענות מקדמיות: א. האחת, חוסר סמכות עניינית: לטענת הנאשם, החלטת פרקליט מחוז להעמיד נאשם לדין בבית משפט מחוזי ולא בבית משפט שלום היא החלטה המחמירה עמו ומצריכה טעמים מיוחדים. במקרה הנוכחי לא הוצגה החלטת פרקליט המחוז לגבי הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי. המאשימה אף אינה יכולה לטעון כי התקבלה החלטה כזו, משום שמלכתחילה הוגש כתב האישום לבית המשפט המחוזי בשל הוראת החיקוק השלישית, כך שכלל לא עלתה השאלה, וממילא לא התקבלה החלטה האם להביא את העניין לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי. משתוקן כתב האישום, התיק הועבר למותב יחיד בבית המשפט המחוזי, בלי שפרקליט מחוז ייתן דעתו או החלטתו בעניין. ועוד נטען כי מכלול נסיבות המקרה, כמו גם מדיניות התביעה במקרים דומים, מצדיקות שכתב האישום לא יוגש לבית המשפט המחוזי; וכי המעשים המיוחסים לנאשם אינם באים בגדר המקרים כאמור בהנחיית פרקליט המדינה, המצדיקים את הפעלת הסמכות. ב. השנייה, הגנה מן הצדק: לטענת הנאשם, עומדת לו טענת הגנה מן הצדק בשל אפליה מצד רשויות התביעה בבחירת הערכאה שבה הועמד לדין. ב"כ הנאשם הפנתה למקרים רבים, דומים או חמורים יותר, שבהם הוגש כתב האישום לבית משפט השלום, ועתרה לבטל את כתב האישום בגין כך. 5. עמדת המאשימה היא כדלקמן: עובר לדיון קיבל עו"ד יואב קישון, אשר הואצלה לו סמכות של פרקליט מחוז לפי סעיף 242 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, החלטה כפולה: ראשית - לחזור מסעיף האישום הביטחוני, ושנית - לבקש להעביר את הדיון לדן יחיד בבית המשפט המחוזי. בבחינה חוזרת של נתוני כתב האישום, אשר נערכה על-ידי פרקליט המחוז, ביום 20/6/2010, הוחלט לשוב ולאשר את החלטתו המקורית של עו"ד קישון. בבסיס ההחלטה עמדו הנימוקים שלהלן: השוחד המתואר בכתב האישום כלל החדרת פלאפונים אל תוך כותלי בית הסוהר לידי אנשים החברים בארגון טרור ואשר הורשעו בעבירות ביטחון חמורות. מדובר בנסיבות בעלות חומרת יתירה, המצדיקות הגשת כתב אישום לבית המשפט המחוזי. מכל מקום, טענות הנאשם בדבר העדר הצדקה להורות על הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי אינן עולות כדי חוסר סמכות, ועל כן יש לדחות את הטענה. המאשימה הוסיפה עוד כי אין לקבל גם את טענת ההגנה מן הצדק, אשר נועדה למקרים חריגים, קשים ויוצאי דופן ולא למקרה זה, שלכל היותר מתאים למחלוקת באשר לצדקת ההחלטה להגיש את כתב האישום לבית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 6. בחנתי את טיעוני הצדדים והגעתי לכלל דעה כי לבית משפט זה סמכות לדון בכתב האישום. על פי סעיף 51(א)(1)(א) לחוק בתי-המשפט, לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעבירת השוחד, ובלבד שיוחלט כך על-ידי פרקליט המחוז. על פי גרסת המאשימה, שלא מצאתי יסוד לפקפק בה, החלטה כזו אכן התקבלה, ואף נבחנה פעם נוספת ואושררה. אמנם לא הוצגה החלטה כתובה, אולם כאמור בע"פ (מחוזי ב"ש) 7190/97 אלפסי נ' מדינת ישראל, שאליו מפנה ב"כ הנאשם, חוק בתי המשפט אינו דורש כי ההחלטה תהיה בכתב. החלטת פרקליט המחוז והטעמים העומדים מאחוריה מעוגנים לכאורה באמות המידה הקבועות בהנחיה מס' 1.6 להנחיות פרקליט המדינה, והיא אינה חורגת מגבולות הסביר והמידתי. מכל מקום, מחלוקת בדבר נכונות ההחלטה, אין בה כדי לאיין את סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בכתב האישום. ניתן להקיש לענייננו מהדברים שנאמרו בבג"צ 372/88 פוקס נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד מב(3) 155: כמקובל עלינו, מסורות בחירת האישום ובחירתה של הערכאה השיפוטית בידי רשויות התביעה הכללית לסוגיהן, המופקדות על העניין, ובית-משפט זה יתערב בשיקול הדעת של הרשויות הללו אך ורק בנסיבות קיצוניות, שבהן גלוי וברור, שנפל משגה היורד לשורשו של עניין, או שנתגלה עיוות מהותי אחר הדורש את תיקונו. כזאת לא הוכח כאן לדעתנו. כמו כן, ראו והשוו לדברים שכתב השופט נ' זלוצ'ובר בת"פ 39860-03-10 מדינת ישראל נ' כהן, , המקובלים גם עליי, כי: יש לזכור שהסמכות בחוק מסורה לפרקליט המחוז ולא לשופט הדן בתיק ועל כן תפקיד בית המשפט אינו מחליף את תפקיד פרקליט המחוז בעריכת האיזון בין אינטרס הציבור להגן על עצמו מחד ואינטרס הנאשמים להליך הוגן ומיצוי זכותם להישמע בטרם יוחלט להגיש כתב אישום נגדם מאידך, אלא בא לבחון האם ההחלטה שהתקבלה בדין יסודה ואם כן, האם הרשות קיבלה החלטה שאינה חורגת מגבולות הסביר והמידתי. אשר לטענת ההגנה מן הצדק, אין בידי לקבלה. ראשית, כאמור לעיל, החלטת פרקליט המחוז תואמת את מדיניות פרקליט המדינה בעניין זה, כך שלא נפל בה כל פגם, בוודאי לא כזה הסותר מהותית עקרונות של צדק והגינות משפטית באופן המצדיק קיומה של הגנה מן הצדק (ראו סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). שנית, לא הוסבר כיצד ההחלטה להגיש את כתב האישום לבית המשפט המחוזי דווקא פוגעת פגיעה מהותית בעקרונות של צדק והגינות או בנאשם, שהרי העונש המרבי שניתן להטיל על הנאשם נותר על 7 שנים, וזאת להבדיל ממקרים של אכיפה בררנית בעצם ההחלטה בדבר העמדה לדין (ראו והשוו: בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע, פ"ד נג(3) 289, בפסקאות 17-16; ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, בפסקאות 27-26). 7. סוף דבר, הטענות המקדמיות נדחות, והמשפט יתקיים לפני דן יחיד בבית המשפט המחוזי, כפי שנקבע כאמור עוד בהחלטת בית המשפט מיום 20/5/10, בהסכמת ב"כ הנאשם. שוחדסמכות עניינית