קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה הפרת מדגם רשום: עניינה של התובענה שבפניי הוא במדגם רשום של התובעת בגין כיסויים למושב ולגב הספסל האחורי של מכונית, ובעתירה למתן צו מניעה שיאסור על הנתבעת להפר את המדגם, בין על ידי מכירה של מוצר דומה או זהה ובין בכל דרך אחרת; וכן לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לתובעת עקב הפרה נטענת של המדגם, ולצורך זה להקדים ולצוות על הנתבעת ליתן חשבונות. רקע וטענות הצדדים 1. התובעת, ט.ק אביזרי רכב בע"מ (להלן: "התובעת") היא חברה שעיסוקה בעיצוב, ייצור ושיווק מוצרי ריפוד לרכב. מר אייל שקד הוא בעל מניות והמנהל של התובעת (להלן: "מנהל התובעת"), והממציא של המדגמים הבאים הרשומים על שם התובעת בפנקס המדגמים המתנהל על פי פקודת הפטנטים והמדגמים (להלן: "הפקודה"): מדגם מס. 26719 לגבי "כיסוי למושב הספסל האחורי במכונית". מדגם מס. 26720 לגבי "כיסוי לגב הספסל האחורי במכונית". המדגמים נרשמו בגין הגזרה של הכיסויים, ולכל אחת מתעודות הרישום של המדגמים צורף צילום הגזרה (השבלונה) של הכיסוי שאליו מתייחסת התעודה. תחילת תוקפו של רישום המדגמים הוא ביום 12/9/96 לתקופה של חמש שנים - עד ליום 12/9/2001. על פי הפקודה ניתן להאריך את תקופת ההגנה של מדגם פעמיים, למשך חמש שנים בכל פעם, ובסך הכל לחמש עשרה שנים. כך נעשה במקרה דנן, באופן שתקופת ההגנה לגבי המדגמים היא עד ליום 12/9/2011 (תעודת רישום של שני המדגמים, כשלכל אחת מהן נספח צילום הגזרה של הכיסוי, צורפו כנספח א לתצהיר שקד. כן צורפו תעודות להארכת תקופת ההגנה של המדגמים). שני המדגמים יכונו להלן יחדיו: "המדגם" או "המוצר". הנתבעת, אס.די.אר שריון יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "הנתבעת"), היא חברה שעיסוקה ביבוא ושיווק אביזרים לרכב. מר רונן שריון הוא בעל מניות בנתבעת ומנהלה (להלן: "מנהל הנתבעת"). 2. את המוצר פיתח מנהל התובעת בשנת 1996 ומאותה עת זה שווק ונמכר על ידי התובעת. מדובר בכיסויים לספסל האחורי של הרכב, שניתן להלבישם על הספסל - מושב וגב - ללא צורך בקבלת שירות מאת רפד מקצועי. לטענת התובעת, עד לפיתוח המוצר לא היו קיימים בשוק כיסויים למכירה לספסל האחורי ונמכרו בשוק אך ורק כיסויים למושבים הקדמיים ברכב; ומשכך, הצרכנים נאלצו לפנות לרפדים מקצועיים לרכישת כיסויים לספסל האחורי, ככל שרצו בכיסויים כאלה. החידוש במוצר היה בכך שהוא מאפשר לבעל הרכב לרפד את הספסל האחורי בכוחות עצמו. המוצר משווק ביחד עם כיסויים לספסלים הקדמיים ברכב, שמעצם טבעם לא נדרש סיוע מקצועי לצורך הרכבתם; ואין מחלוקת שכאלה היו בשוק גם קודם לפיתוח המוצר והמדגם אינו מתייחס אליהם. הכיסויים לספסלי הרכב, הן למושבים הקדמיים והן לספסל האחורי מוכרים גם בכינויים המסחרי: "גופיות" - ויכונו להלן ולפי הענין גם "הגופיות הקדמיות" ו"הגופיות האחוריות", לפי העניין. לטענתו של מנהל התובעת, השקיע ממון רב בפיתוחו של המוצר "כדי שיתן מענה לרוב המכוניות על הכביש ויתאים למושב האחורי של כלל המכוניות" (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 20-18). 3. בחודש יולי 2005 נודע לתובעת ולטענתה היא "נדהמה" לגלות בשוק כיסויים המיועדים לספסל האחורי של הרכב המשווקים על ידי הנתבעת (להלן: "מוצר הנתבעת") ומהווים העתק מושלם של המוצר באופן שלא ניתן להבחין ביניהם. משכך, פנתה התובעת באמצעות בא כוחה לנתבעת במכתב מיום 25/7/05, שבו טענה להפרת זכויות היוצרים של התובעת במדגם ודרשה מאת הנתבעת לחדול לאלתר מהפצת "הגופיות" לספסל האחורי של הרכב (מכתב הדרישה מיום 25/7/05, צורף כנספח ב לכתב התביעה). הנתבעת באמצעות בא כוחה השיבה ביום 27/7/05 למכתב הדרישה של התובעת והכחישה את היות הכיסויים שברשותה דומים או מפרים את המדגם. עם זאת הוסיפה וטענה כי מדובר בכמות קטנה בלבד של מוצרים שיובאו על ידה לניסיון בלבד, והודיעה כי בכל מקרה תימנע בעתיד מלייבא כיסויים דומים או זהים למוצר (מכתב התשובה מיום 27/7/05 צורף כנספח ה לתצהיר שריון). חרף האמור המשיכה הנתבעת להפיץ ולפרסם את אותם כיסויים שלטענת התובעת מהווים הפרה של המדגם, ועל רקע זה הוגשה התביעה. 4. לטענת התובעת, מעשי ההפרה של הנתבעת מסבים לתובעת נזקים רבים - פגיעה ברווחי התובעת ובמוניטין שצברה במוצר שלטענתה מזוהה עימה, מה גם שהנתבעת נוהגת למכור את כיסויי הרכב ובהם הגופיות האחוריות במחיר נמוך ביותר. יצוין בנקודה זו כי אין חולק כי זהו רק אחד המוצרים מיני אביזרי רכב רבים אחרים שהנתבעת מוכרת (ראו: קטלוג מוצרים ת/3, ועדות מנהל הנתבעת בעמ' 19 ש' 21-22). משכך, התובעת טוענת לגניבת דעת במדגם רשום - עילת תביעה על פי סעיף 37 לפקודה, וכן היא טוענת לגזל מוניטין, ולקיומה של עוולת גניבת עין מכוח סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). לחלופין, היא טוענת שקמה לה עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"). אשר על כן התובעת עותרת למתן צו מניעה וצו למתן חשבונות ופיצויים בגין נזקיה הנטענים. 5. הנתבעת מצידה טוענת כי קיימים הבדלים חיצוניים בין המדגם לבין המוצר המשווק על ידי הנתבעת, ומשכך אין מדובר ב"חיקוי בולט" של המוצר המקים הגנת מדגם לתובעת על פי הפקודה. כן היא טוענת כי בכל מקרה תכונות היסוד הנדרשות ממדגם בר תוקף הן היותו "חדש או מקורי שלא נתפרסם קודם לכן בישראל", כלשון הוראת סעיף 30(1) לפקודה, וכי המוצר לא עונה על אף אחת מאלה, ומשכך וכלשונה "למדגם אין תוקף מהותי". לטענת הנתבעת, השוני בין מוצר התובעת לבין מוצר הנתבעת מתבטא במידות ובצבעים; מכל מקום, לטענתה, המוצר הוא בעל מבנה סטנדרטי של כיסוי גופיה למושב אחורי לרכב שצורתו מוכתבת על פי תפקידו של המוצר והיא פונקציונלית גרידא; ועוד טוענת הנתבעת שקודם לרישום המדגם היו קיימים בארץ כיסויים לספסל האחורי של מכונית הדומים בעיצובם למוצר. דיון 6. בישיבת קדם משפט שהתקיימה בפני כבוד השופט ש' ברוך, קבע כי "בשלב ראשון תוכרע שאלת זכאות התובעת לחשבונות ולצו מניעה ובהמשך, בהתאם להכרעה בשלב זה של הדיון, תוכרע בהתאם לצורך השאלה הכספית" (ראו: החלטת השופט ברוך מיום 17/6/07). משכך, הובאו ראיות מטעם הצדדים לצורך השלב הראשון של הדיון. מטעם התובעת נשמעה עדותו של מנהל התובעת. מטעם הנתבעת נשמעה עדותו של מנהל הנתבעת. כן נשמעה עדותו של מר אלעד טבצנ'יק, מנהל שיווק בנתבעת (להלן: "טבצ'ניק). העדים נחקרו על תצהיריהם שניתנו כעדות ראשית. 7. אומר כבר כעת, כי ככל שהתובעת טענה לעילות של גזל מוניטין ושל גניבת עין - דינן של אלה להידחות כבר בשלב זה. אמנם הפסיקה הכירה בהיותו של מוניטין משום נכס קנייני ראוי להגנה [ראו: רע"א 371/89 ליבוביץ' נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מב(2) 309 (1990)], ובאמצעות החלת סעיף 17 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969, תוך שילובו בסעיפים 8 ו-13א לחוק המטלטלין התשל"א-1971 התאפשר מתן הגנה נגד גזל מוניטין; ואילו עוולת גניבת עין מעוגנת בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות. ואולם יסוד הכרחי של כל אחת מעוולות אלה הוא קיומו של מוניטין לתובעת במוצר [לעניין גזל מוניטין - מעצם הגדרתו; ולעניין גניבת עין - ראו: ע"א 7980/98 פרוינדליך נ' חליבה, פ"ד נד(2) 856, 866 (1999); וכן ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי יהודי "משפחה" (1997) - עיתון משפחה נ' אס.בי.סי פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ - "עיתון משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 941 (2001)]. אף על פי כן התובעת לא הביאה כל עדות לקיומו של מוניטין כאמור ואף לא נעשה על ידה כל ניסיון להוכיחו. התובעת אינה חולקת על כך, אך עם זאת היא טוענת כי הוכחת קיומו של מוניטין היא עניין לשלב השני של הדיון, קרי: אם יוכח שקמה לה עילת תביעה כטענתה נגד הנתבעת, וכי קמה זכותה למתן צו מניעה וצו למתן חשבונות. אלא שבגישתה זו נתפסה התובעת לכלל טעות ולכשל לוגי, באשר קיומו של מוניטין הוא יסוד הכרחי לקיומה של עוולת גזל מוניטין וכך גם לקיומה של עוולת גניבת עין; יסוד שבהיעדרו לא ניתן להוכיח קיומה של איזה מעילות תביעה אלה וממילא גם לא את הזכות לסעד בגינן. אפנה איפוא לדון בטענות התובעת לקיומה של עילת תביעה מתוקף היותה בעלת זכות יוצרים במדגם על פי הפקודה. זכות יוצרים - המסגרת הנורמטיבית 8. פקודת הפטנטים והמדגמים מעניקה הגנה למדגם שנרשם על פיה. הגדרת "מדגם" נמצא בסעיף 2 לפקודה: " 'מדגם' אין פירושו אלא קווי דמות, צורה דוגמא או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין הרואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של ענין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכנית". על מנת שמדגם יירשם על ידי רשם המדגמים, צריך שהוא יענה על התנאים הקבועים בפקודה, קרי עליו להיות "חדש או מקורי שלא נתפרסם קודם לכן בישראל" (סעיף 30(1) לפקודה). הדגש בהגנת "מדגם", כעולה מהגדרתו של זה בפקודה, הוא על צורת המוצר. דיון יסודי וממצה בנדון נמצא בפסק הדין, ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ (פ"ד נז(3) 702 (2003), להלן: "עניין מיפרומאל"). על הרציונאל שבסיס הגנת המדגם והאינטרס שהיא נועדה לקדם, נאמר שם: "המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה של המוצר. ההגנה נועדה לקדם את אינטרס הפרט, יוצר הצורה, כמו גם את אינטרס הכלל בפיתוח וביצירה של עיצובים אסתטיים חדשים או מקוריים. ההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקולטה: "designs must simply be understood as meaning all creations which appeal to the eye, and it is therefore this purely visual aspect to which the protection of designs is related" (D. Cohen, The International Protection of Designs (2000) 1). הצורה צריכה למשוך את עינו של הצרכן הרלבנטי, באופן שישפיע על בחירתו במוצר הספציפי. יחד עם זאת, לצד הדרישה הפוזיטיבית למשיכת עין, נשללה ההגנה - כך על פי הסיפא להגדרת המדגם - מחפץ שצורתו מוכתבת כל כולה על פי תפקידו לאמור שצורתו פונקציונלית גרידא (ע"א 430/67 שרנוע בע"מ נ' תנובה בע"מ פ"ד כב(1) 113, 116; ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin - Lines Bros S.A, פ"ד מח(4), 184-183 133; ע"א סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ, תקדין-עליון 99(1) 590)". (עניין מיפרומאל, שם בעמ' 711). 9. הבעלים הרשום של המדגם הוא בעל זכות יוצרים במדגם למשך חמש שנים מעת רישומו, ויכול רשם המדגמים להאריך את תקופת ההגנה פעמיים, למשך חמש שנים כל פעם, ובסך הכל חמש עשרה שנים (סעיף 33 לפקודה). זכות היוצרים המוענקת לבעלים הרשום במדגם, מעניקה לו מונופול מסחרי בצורה המוגנת לתקופה הקבועה בפקודה. כל עוד קיימת לבעל המדגם זכות זו, אסור לשום אדם להפר אותה וכך נקבע לעניין זה בהוראת סעיף 37(1) לפקודה: "כל עוד קיימת זכות באיזה מדגם אסור לשום אדם - (א) לייחד לצרכי מכירה את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו לייחד את המדגם כאמור לעיל; או (ב) לפרסם סחורה או להציע למכירה, אם ידע כי ייחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות ואם חיקוי בולט שלא בהסכמת בעליו הרשום". 10. המבחן הקובע לצורך הכרעה אם מוצר מסוים נמצא מפר זכות מדגם רשומה הוא "מבחן העין"; קרי: מבחן ההתרשמות מן הצורה של המוצר כפי שהעין מסוגלת לקלוט אותה. בעניין מיפרומאל קבע בית המשפט את השלבים ביישום "מבחן העין": "בית המשפט נדרש, בראש ובראשונה, לקבוע מיהו הצרכן הרלבנטי להליך הנדון בפניו, אשר בעיניו תבחן שאלת ההפרה. ככלל, הצרכן הפוטנציאלי, אשר בעיניו נבחן המוצר, הוא 'הצרכן הממוצע' או 'הצרכן הסביר', הרוכש את המוצר מבלי שהוא מקדיש לעניין זמן רב לצורך בחינה מדוקדקת ומבלי שהוא עורך השוואה בין המוצרים בשוק (ת"א (חיפה) 10340/97 אירועית שיווק יבוא נ' יאיר, תקדין-מחוזי 99(1) 62). עם זאת, יתכנו מקרים בהם יחייב אופיו של המוצר, כי ההשוואה תיערך בעיניו של מומחה לדבר (כ"בעל המקצוע הממוצע" שבסעיף 5 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967) בהיותו הצרכן הנכון. בשלב השני, צריך בית המשפט לקבוע את מהות המוצר (ה'חפץ', כלשון הפקודה), העומד להשוואה. בית המשפט יברר, לצורך כך, כיצד נמכר המוצר או כיצד נעשה בו שימוש בפועל. לבסוף, מששם בית המשפט לנגד עיניו את הקונה הרלבנטי של המוצר, המבקש לרכוש את המוצר בתנאים הרגילים בהם עומד הוא למכירה או לשימוש, שומה עליו להשוות בין המוצרים ולקבוע אם המוצר האחר מהווה 'חיקוי בולט' של המוצר המוגן במדגם" (עניין מיפרומאל, שם בעמ' 712). ההשוואה המתבצעת במסגרת השלב האחרון של "מבחן העין", מעוררת את עיקר הקושי. בנדון זה התווה בית המשפט בעניין מיפרומאל מבחן לביצוע ההשוואה, והוא "מבחן החשש להטעייה", קרי: אם יסבור בית המשפט כי הצרכן עלול לטעות בין שני המוצרים, יהווה הדבר אינדיקציה לכך שמדובר בהפרה, ולהיפך. עם זאת הדגיש בית המשפט כי מדובר במבחן עזר בלבד, שכן האיסור להפר זכות מדגם רשומה של מוצר הוא מוחלט ואינו מותנה בקיומה של הטעייה. עוד הוסיף בית המשפט בעניין מיפרומאל כי "פרמטר רלבנטי נוסף, שיש להביאו בחשבון בהערכת השינויים שנתגלו בהשוואה בין המוצרים, הוא היקף ההגנה הניתן למדגם הרשום, הנגזר ממידת החידוש או המקוריות שבו ... בתחומים כאמור, בהם יש מרווח תמרון קטן יחסית בעיצוב הדגמים השונים, אין לפרוש את הגנת המדגם בצורה רחבה מדי ולפיכך תינתן למדגם הרשום הגנה בהיקף צר ומוגבל יותר. בית המשפט נדרש, אפוא, לבחון את מידת החידוש והמקוריות במדגם הרשום ולהשוותו למוצרים קודמים הקיימים בתחום הרלוונטי. אם יימצא כי החידוש או המקוריות שבמדגם אינם משמעותיים, עשוי בית המשפט, באופן דומה, לשלול טענת הפרה, על יסוד שינויים קלים בלבד, שהוכנסו במוצר החדש" (שם, בעמ' 718-717) (ההדגשה שלי - ע.ב.). זכויות יוצרים - יישום הדין על עובדות המקרה 11. מוצר הנתבעת מיובא על ידה מספק בסין ומשווק על ידה לרשתות השיווק השונות בשוק (סעיף 4 לתצהיר מנהל הנתבעת). מדובר ביצרן הסיני שמייצר את המוצר עבור התובעת (דברי ב"כ התובעת בעמ' 3 לפרוטוקול ש' 16-15). אין מחלוקת שאת הגופיות האחוריות משווקת הנתבעת כמערכת ביחד עם גופיות קדמיות לרכב, כפי שעושה גם התובעת. נראה שכך, משום שאין שוק לגופיות אחוריות בלא גופיות קדמיות, והצרכנים מתבקשים אחידות במוצרי הריפוד של רכבם. יוער, כי מאידך גיסא, כפי שעולה מעדות מנהל הנתבעת - קיים שוק לגופיות קדמיות כשהן לעצמן (עמ' 14 ש' 10-9). לא נדרשת בחינה של עין מקצועית לצורך השוואה בין המוצר של התובעת לבין מוצר הנתבעת, ועל פניו הצרכן הרלוונטי הוא צרכן הקצה שאליו מכוונים הפרסומים של המוצרים. מלכתחילה הכחישה הנתבעת כי היא מפרה את המדגם (סעיף 6 לכתב ההגנה) וטענה כי "המוצרים שונים ואף מוצגים כמוצר שונה" (הסיפא של סעיף 7 לכתב ההגנה). בסעיף 5 לתצהיר מנהל הנתבעת, חזר על ההכחשה ביתר שאת: "במעשיה של הנתבעת אין משום הפרת כל מדגם, שכן המוצר המשווק על ידי הנתבעת כלל אינו דומה ו/או זהה למוצר של התובעת המהווה מדגם רשום אופן המהווה חיקוי בולט שכן קיימים הבדלים ניכרים בין המוצרים". אלא שבעת הדיון חזרה בה הנתבעת מעמדה זו, כאשר בא כוחה הודה בשמה: "אין מחלוקת שהמוצרים זהים, אלא שאנחנו טוענים שאין שום חדשנות במוצר הזה וכי הוא היה בשוק עד לפני שנרשם המדגם וכי נעשה בו שימוש על ידי רבים אחרים" (ההדגשה שלי - ע.ב) (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 10-9). בעת הדיון הוצגו המוצר של התובעת (סומן ת/1) והמוצר של הנתבעת (סומן ת/2), השוואה בין הכיסויים מגלה כי "הגופיות האחוריות" הנמכרות על ידי הנתבעת זהות לאלה הנמכרות על ידי התובעת מבחינת הגזרה והצורה, ושונות רק בצבען ויתכן שגם בסוג הבד. ודוק: המדגם הרשום הוא בגין הגזרה (הצורה) של הכיסויים לספסל האחורי של הרכב - מושב וגב, לפי העניין; שכן הדגש "במדגם" על פי הגדרתו בפקודה וההלכה הפסוקה הוא על הצורה. המדגם שנרשם על המוצר אינו כולל את צבע המוצר, את סוג הבד, או אם נתפר בשילוב צבעים. 12. הנתבעת מוצאת שלל רב בצילום שצרפה התובעת כנספח י' לתצהיר מנהל התובעת, בצד שמאל למעלה. בצילום זה נראה המוצר של הנתבעת כשהוא מונח על המוצר של התובעת, באופן שהמידות של מוצר התובעת נחזות כגדולות מאלה של מוצר הנתבעת. מכך מבקשת הנתבעת להסיק על שוני בין המוצרים. ואולם מעיון בשני צילומים אחרים שבנספח י', כאשר בצילום אחד המוצר של התובעת ובצילום האחר מוצר הנתבעת, ניכר כי מדובר במוצרים הזהים על פניהם לא רק בצורתם אלא גם במידתם. בתצהירו טען מנהל התובעת כי הוא זה שצילם את התמונות במצלמה ביתית, וכי עשה כן כדי "להמחיש" את הזהות שבין המוצרים; ונראה לכן שאין זאת אלא שבצילום שבו הונח מוצר הנתבעת על גבי מוצר התובעת, מתח מנהל התובעת את המוצר התחתון על מנת שיבלוט, שאלמלא כך לא ניתן היה לראות את המוצר של התובעת (שהונח מתחת למוצר הנתבעת) ולהבחין בגזרה הזהה. ודוק; ההבדלים שבצילום, גם לו היו קיימים בפועל, הם זניחים; והעיקר - בחינה חזותית של מוצר התובעת ושל מוצר הנתבעת שהוצגו במהלך הדיון הראתה זהות בין המוצרים. יצויין בהקשר זה כי הנתבעת לא הציגה מוצר אחר המשווק על ידה פרט למוצר ת/2 שהציגה התובעת ונראה שלא בכדי. כך, על אף שמנהל הנתבעת טען שמעת שהתובעת פנתה לנתבעת בטענה להפרת המדגם, שינתה הנתבעת את העיצוב של מוצר הנתבעת (עמ' 13 ש' 20-19) - טענה שניכר עליה שנטענה מן הפה אל החוץ ומכל מקום לא הוכחה. נמצא אפוא כי מוצר הנתבעת זהה למוצר נושא המדגם. מדובר איפוא "בחיקוי תרמית" וממילא ב"חיקוי בולט" של המוצר כלשון סעיף 37 (1) לפקודה. משכך אין צורך להוסיף ולהידרש "למבחן החשש להטעיה" שהוא מבחן עזר. הנתבעת משווקת את המוצר וגם מפרסמת אותו. (ראו למשל: עמ' 53 לקטלוג ת/3 לשנים 2009-2008; ועדות מנהל הנתבעת בעמ' 16 ש' 3-1). 13. לטובתה של הנתבעת, אניח כטענתה שלא נסתרה, כי לא ידעה על אודות רישום המדגם עד לקבלת מכתב הדרישה מיום 27/7/05 מאת התובעת. עם זאת ביום 22/12/06 רכש מנהל התובעת ב"הום סנטר" סניף ראשון לציון סט "גופיות" של הנתבעת במחיר של 99 ₪ - לספסל הקדמי ולספסל האחורי של הרכב - כאשר הגופיות האחוריות זהות למוצר של התובעת. מחיר זה לטענת מנהל התובעת הוא נמוך מאוד ואף נמוך מהמחיר שהתובעת דורשת מהקמעונאי (ראו: סעיף 22 ו-24 לתצהיר מנהל התובעת, וחשבונית הרכישה נספח ח' לתצהיר). ביום 12/7/07 ביקר שוב מנהל התובעת בסניף ראשל"צ של "הום סנטר" וראה כי על המדפים מצויה כמות גדולה של הכיסויים הנמכרים על ידי הנתבעת תוך הפרת המדגם וצילם את אלה. (ראו: סעיף 26 לתצהיר מנהל התובעת, והצילומים נספח ט' לתצהיר). מנהל הנתבעת לא הכחיש טענות אלה, ובא כוחה אישר כי "אין מחלוקת שהנתבעת משווקת את המוצר" (עמ' 10 ש' 23-24). 14. משנשמט היסוד מטענת הנתבעת לעניין השוני במוצרים - נבחן את טענותיה לעניין היעדר חדשניות במוצר, וכי זה היה קיים בארץ טרם שנרשם המדגם. בהקשר זה יצויין ראשית דבר כי סעיף 36 לפקודה קובע לאמור: "כל אדם מעוניין רשאי לפנות לרשם בכל עת בבקשה לבטל רישום של מדגם בטענה שהמדגם פורסם בישראל לפני תאריך רישומו". בקשה כזו לא הוגשה על ידי הנתבעת, וגם לא נטען שכזו הוגשה על ידי אף אחד אחר. ההנחה היא אם כן שלא היה פרסום קודם בישראל של המדגם. ואמנם מנהל התובעת העיד כי קודם לפיתוח המוצר על ידו בשנת 1996 לא היה קיים כלל דגם של גופיות לספסל האחורי ברכב, וכי השקיע בפיתוח המוצר ממון רב כדי לפתח אותו על מנת שיתאים למושב האחורי של כלל המכוניות (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 7-4, ש' 20-18; עמ' 10 ש' 20-17). אף שבתצהירו כפר מנהל הנתבעת בחדשנותו של המוצר בעת שנרשם המדגם, בחקירתו נתברר כי כאשר טען לקיומן של גופיות לרכב קודם לרישום המדגם, התכוון אך ורק לגופיות קדמיות וכי אין לו כל ידיעה על קיומן של גופיות אחוריות לרכב בעת שנרשם המדגם בשנת 1996 (עמ' 14 ש' 6-1). 15. ניסיון נוסף להוכחת פרסום קודם של המוצר בישראל טרם שנרשם המדגם, נעשה על ידי הנתבעת על ידי השמעת עדותו של טבנצ'יק. בתצהירו הצהיר הלה כי קודם שעבד בנתבעת עבד בחברה בשם "רפיד" שמכרה בין היתר כיסויים לספסל האחורי ברכב כדוגמת המוצר נושא הדיון, וכמותה גם חברות נוספות. ואולם בחקירתו נתברר כי כאשר הצהיר כי חברות אחרות ובכללם "רפיד" מכרו בעבר מוצרים הדומים למוצר של התובעת, לא נתכוון אלא לסוג המוצר, קרי - כיסוי לספסל האחורי של הרכב. לדבריו מעולם לא בדק ולא השווה אם מבחינת הצורה והחזות מדובר בכיסויים דומים, לא כל שכן זהים, למוצר של התובעת שאותו ראה לראשונה לטענתו רק כאשר התובעת פנתה לנתבעת במכתב הדרישה לחדול מהפרת המדגם. (עמ' 22 ש' 17 עד עמ' 23 ש' 23). לא היה איפוא בעדות טבנצ'יק כדי לתמוך בטענות הנתבעת בדבר העדר חדשנות המוצר. נמצא לנוכח כל האמור כי טענת התובעת, בדבר היותה "חלוץ" בתחום וחדשנותו של המוצר בעת שנרשם המדגם, לא נסתרה. 16. בצר לה טוענת הנתבעת כי צורת המדגם מוכתבת כולה על פי תפקודו, לאמור: שצורתו פונקציונלית גרידא (סעיף 27 לתצהיר מנהל הנתבעת) - ובמקרה כזה על פי הסיפא להגדרת מדגם, נשללת הגנת המדגם. אלא שטענה זו נטענה בעלמא ואף עומדת בסתירה לטענה אחרת של מנהל הנתבעת והיא, שמעת שהנתבעת טענה כלפי התובעת להפרת המדגם, שינתה הנתבעת את העיצוב של הגופיות האחוריות. אמנם השינוי הנטען לא הוכח, כפי שכבר צוין - אך עצם הטענה בדבר הכרתה של הנתבעת באפשרות לייצר כיסויים לספסל האחורי ברכב בעיצוב שונה מהמוצר, מדברת בעד עצמה. זאת ועוד. למראית עין, למוצר צורה המייחדת אותו; אך אין סיבה לסבור כי כיסוי לספסל האחורי ברכב יחייב צורה זו דווקא. מדובר ב"לבוש" לספסל האחורי ואין יסוד לקבוע כי לא ניתן "להלבישו" בדגם אחר מבחינה צורנית. על פניו נראה שקיימות אפשרויות עיצוב אחרות מבחינת החזות לכיסוי הספסל האחורי של הרכב, ומכל מקום לא הובאה כל ראיה לכך שחירות העיצוב מוגבלת עד כדי שיהא בכך כדי לשלול את ההגנה מן המדגם הרשום על דרך שלילת ההפרה. מכל מקום, נמצא שהטענה כי צורת המדגם נגזרת מן הצורך הפונקציונלי שהמוצר משרת, אינה מסקנה המתבקשת מאליה כטענת הנתבעת. 17. נמצאנו למדים מכל האמור - שהנתבעת מפרה את זכויות היוצרים של התובעת במדגם. למעלה מן הצורך אתייחס לטענה החלופית של התובעת, מכוח חוק עשיית עושר. עשיית עושר ולא במשפט 18. התובעת טוענת לקיומה של עילת תביעה חלופית מכוח חוק עשיית עושר, ומתוקף זה לקיומה של זכות להשבה. כך לטענתה, למקרה שייקבע בניגוד לעמדתה, כי אין לה זכות יוצרים במוצר על פי דיני הקניין הרוחני ובענייננו - על פי הפקודה. טענה זו סומכת התובעת על ההלכה שנקבעה ברע"א 5768/04 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ (פ"ד נב (4) 289, להלן: "עניין א.ש.י.ר"). משקבעתי כי קיימת לתובעת עילת תביעה מכוח הפקודה, אין מקום להידרש לעילה החלופית משנטענה ככזו, קרי: "כאשר לתובעים אין הגנה על מוצריהם מכוח עילה שבדיני הקניין הרוחני (ראו סעיפים 112 ו-154 לסיכומים מטעם התובעת). יוער עם זאת, כי עמדת התובעת שלפיה עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר יכול שתקום לתובעת רק מקום שנקבע שאין לה זכות במוצר נושא התובענה מכוח הדינים הסטטוטוריים בתחום הקניין הרוחני, אינה מסקנה המתחייבת מעניין א.ש.י.ר; אך איני נדרשת להרחיב את הדיון בסוגיה זו, בנסיבות המקרה. סוף דבר 19. הוברר שהנתבעת מפרה את זכות היוצרים של התובעת במדגם. התובעת עותרת למתן צו מניעה שימנע מהנתבעת את הפרת זכויותיה של התובעת במדגם. בנוסף היא עותרת לכך שיינתן צו למתן חשבונות לצורך בירור הסעדים הכספיים המגיעים לה. לנוכח המסקנה שאליה הגעתי, אמנם קמה זכותה של התובעת לסעדים אלה. משכך, ניתן בזה צו מניעה המורה לנתבעת לחדול ולהימנע מכל יבוא, שיווק, מכירה, פרסום או הפצה, בין בעצמה ובין על ידי אחרים, בין במישרין ובין בעקיפין, של מוצר הנתבעת המהווה הפרה של המדגם, כדוגמת זה המשווק בתוך האריזה ת/2 וכל דגם אחר הדומה עד כדי להטעות למדגם הרשום לזכות התובעת. עוד ניתן בזה צו למתן חשבונות שלפיו אני מורה לנתבעת להמציא לתיק בית המשפט עם העתק לתובעת, דוח מאומת בידי רואה חשבון, ובו פירוט כמות הסטים של הגופיות לרכב - שבהם הגופיות האחוריות המפרות את זכויות היוצרים של התובעת במדגם, כפי שקבעתי - שיובאו על ידי הנתבעת, המחיר ששולם עבורם, מחיר המכירה, הרווח מהמכירה, וכל פרט רלוונטי אחר הקשור להיקף ההפרה. דוח כאמור יומצא בתוך 60 יום במצורף לתצהיר שיינתן על ידי מנהל הנתבעת . שאלת הסעדים הכספיים בגין ההפרה תידון לאחר שהתובעת תקבל את החשבונות כאמור לעיל, ולצורך זה אני קובעת דיון מוקדם ליום 30/11/2010 בשעה 09:00. הנתבעת תישא בשכר טרחת עורך דין בגין שלב זה של הדיון בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. מדגםצוויםצו מניעה