צו מניעה זמני האוסר על ייצור מוצר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה זמני האוסר על ייצור מוצר: 1. לפניי בקשה למתן סעדים זמניים שהוגשה מטעם חברת קיי. וויז'ן סיסטם סולושנס בע"מ, חברה פרטית העוסקת בשיווק מוצרי טקסטיל למטבח (להלן: "המבקשת"). לבקשה צורף תצהיר מטעם גב' חנה מוסנזון, מנהלת המבקשת. רקע עובדתי וטענות הצדדים 2. המשיבה 1, חברת גיפטס אנד טיפס בע"מ, היא חברה ישראלית פרטית העוסקת בייבוא ושיווק מוצרי טקסטיל לעיצוב הבית, והמשיבה 2, גב' אינדירה טיאגרזין, היא מנהלת ובעלת מניות במשיבה 1. 3. על פי הנטען, המבקשת מפתחת, מעצבת ומשווקת קו של מוצרי טקסטיל מעוצבים למטבח בעיצוב ייחודי, המיוצרים על פי הזמנה מיוחדת בהודו, בשם "Dish Wish", וכוללים, בין היתר, משטח לייבוש כלים בעיצוב ותכנון ייחודי, כפפה ארגונומית לכלים חמים, שרוולים מעוצבים לידיות ומוצרים נוספים. המבקשת טענה, כי מוצרים אלה תואמים זה לזה במאפיינים עיצוביים שונים כגון צבעוניות וגרפיקה, כך שקהל הצרכנים למד לזהות את קו המוצרים עם המבקשת (צילומי המוצרים צורפו כנספח ג' לבקשה). המבקשת טוענת, כי מוצריה נמכרים בלמעלה מ-160 חנויות ברחבי הארץ, והיא משקיעה רבות בפרסומם (תדפיס מאתר אינטרנט בו מופיעה רשימת חנויות, צורף כנספח ד' לבקשה, והעלונים ותדפיסי אתר אינטרנט צורפו כנספחים ה'-ו' לבקשה). בנוסף, מציינת המבקשת, כי התנהל הליך כנגד רשת "הום סנטר" אשר, לטענתה, החלה לשווק בישראל מוצר המהווה חיקוי של משטח ייבוש הכלים מסדרת Dish Wish, ובסופו של דבר, הגיעו הצדדים לפשרה, במסגרתה ניתן צו מניעה זמני כנגד הום סנטר, האוסר עליה לשווק את המוצר המפר (כתב התביעה, הבקשה לסעדים זמניים וההחלטה המאשרת את הסכם הפשרה צורפו כנספחים י"א-י"ג לבקשה). 4. לטענת המבקשת, משטח ייבוש הכלים Dish Wish, שהוא "מוצר הדגל" שלה, מוגן במדגם רשום מס' 40032 מיום 9/12/04, ונרשם בפנקס הפטנטים והמדגמים ביום 28/8/07 (תעודה על פי תקנה 55 לתקנות המדגמים צורפה כנספח י"ד לבקשה). 5. על פי הנטען, ביום 4/6/09 שוחחה גב' חנה מוסנזון, עם המשיבה 2, גב' אינדירה טיאגרזין. גב' טיאגרזין הציעה לגב' מוסנזון לייצר ולייבא עבורה את המוצרים המקוריים אצל יצרן בהודו, אשר ייצר עבור המבקשת את המוצרים בעבר. גב' מוסנזון הבהירה לגב' טיאגרזין שכל זכויות הקניין הרוחני במוצרים המקוריים שייכות לה, ומדובר במוצרים יחודיים אשר בפיתוחם ועיצובם הושקעו משאבים רבים, והבהירה שאין להעתיק את המוצרים המקוריים או לעשות שימוש כלשהו בעיצובם ללא קבלת רשות מהמבקשת. גב' טיאגרזין הבהירה לגב' מוסנזון שאין בכוונת המשיבות להפר את זכויות הקניין הרוחני של המבקשת, ואישרה שהמשיבות לא ייבאו לישראל מוצרים המהווים חיקוי של המוצרים המקוריים (הקלטה ותמליל של שיחת טלפון מיום 4/6/09 צורפה כנספח ט"ו לבקשה). בנוסף, ביום 15/6/09 נפגשו גב' מוסנזון ובעלה עם גב' טיאגרזין בביתה. במהלך הפגישה, סיפרה גב' טיאגרזין כי היצרן בהודו, אשר ייצר עבור המבקשת בעבר את המוצרים המקוריים, נותר עם עודפי חומרי גלם, וגב' טיאגרזין מנסה לסייע לו להשתמש בחומרי גלם אלה. במהלך פגישה זו, הציגה גב' טיאגרזין לגב' מוסנזון את המשטח לייבוש כלים במטבח, הדומה עד כדי הטעיה למשטח לייבוש כלים מסדרת Dish Wish, וכן הציגה שרוולים מעוצבים, אשר כמעט זהים לאלה של המבקשת. המבקשת טוענת, כי בין המוצרים ניכרו הבדלים קלים, שהתבטאו בעיקר בסוג הבד ובאופן התפירה, ולא איפשרו הבחנה בין המוצרים. על פי הנטען, גם במהלך פגישה זו הובהר לגב' טיאגרזין שכל זכויות הקניין הרוחני במוצרים המקוריים שייכות למבקשת, ואין לייצר מוצרים זהים או דומים עד לכדי הטעיה למוצרים אלה. כמענה לכך, טענה גב' טיאגרזין כי בכוונתה להימנע ממכירת מוצרים הדומים למוצריה המקוריים של המבקשת בישראל. למרות זאת, התברר למבקשת כי בשלב מסויים, החלו המשיבות לייבא ולשווק בישראל את המוצרים המפרים, שהם חיקויים של מוצריה המקוריים של המבקשת, ובין היתר העתיקו את הדגם של משטח ייבוש הכלים (המוגן במדגם), וייצרו מוצר הדומה לו עד לכדי הטעיה, וכן העתיקו קו שלם של מוצרים - כפפה ארגונומית לכלים חמים ושרוולים מעוצבים לידיות של מקרר ותנור. 6. בבקשתה, מפרטת המבקשת את קווי הדימיון בין מוצריה המקוריים לבין המוצרים המפרים של המשיבות (בליווי תמונות), ומסבירה מדוע ההבדלים בין המוצרים, ככל שקיימים, הם זניחים. המבקשת טוענת כי ייבוא ושיווק המוצרים המפרים מהווים גניבת עין, הפרת מדגם רשום ועשיית עושר ולא במשפט, וכי הונחה תשתית תשתית עובדתית להתגבשותן, המצדיקה היעתרות לבקשה למתן סעדים זמניים. בנוסף, לטענתה, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, שכן אי מתן הצו עלול לגרום לפגיעה חמורה בה ובעסקיה, תוך גרימת נזקים ניכרים ובלתי הפיכים שאינם ניתנים לכימות, ולעומת זאת, ככל שיינתן הצו וייגרמו נזקים, הרי שמדובר בנזקים ברי כימות הניתנים לפיצוי. בהתאם לכך, עותרת המבקשת למתן מספר סעדים זמניים, עד להכרעה בתביעה - להורות למשיבות להימנע מייצור, פרסום ושיווק של המוצרים המפרים וכל מוצר אחר הדומה עד לכדי הטעיה למוצרי המבקשת; להורות למשיבות להימנע מהפרת מדגם ישראלי רשום מס' 40032; להורות למשיבות לאסוף את כל המוצרים המצויים ברשותן ולערוך דו"ח מפורט של כל המוצרים המפרים ושמות בתי העסק מהם הם נאספו. 7. בהחלטתי מיום 16/8/10 הוריתי על מתן צו ארעי לגבי הסעדים המופיעים בסעיפים 9(א) ו-9(ב) לבקשה (צווי המניעה בקשר לייצור ושיווק המוצרים המפרים). גב' אינדירה טיאגרזין הגישה תצהיר תשובה בו טענה כי היא מייבאת מהודו את המוצרים נשוא התביעה, במשך שנים רבות, ולמעשה, המשטח לסירים חמים זכור לה מבית אביה בהודו. לטענת גב' טיאגרזין, גב' מוסנזון כלל אינה מודעת לזהות המפעל המייצר עבורה את המוצרים נשוא התביעה. גב' טיאגרזין מבהירה, כי קיימות חברות רבות בשוק המייבאות את המוצרים נשוא התביעה, כך שגב' מוסנזון ניסתה להציג את הדברים באופן מגמתי, אך מכל מקום, היא אינה מייבאת מוצרים המפרים את זכויותיה הנטענות של המבקשת, ואף הבהירה ליצרן בהודו שאין בכוונתה לייבא מוצר הזהה למוצר המבקשת, המוגן במדגם. לטענתה, המשטח שהיא מייבאת שונה לחלוטין בעיצובו ובטיב הבד, הוא נועד למטרה שונה ואף הלוגו המופיע על גבי האריזה הוא שונה. לפיכך, מבקשת גב' טיאגרזין לבטל את הצו הארעי ולאפשר לה לייבא את המשטח בצורות שונות, כפי שתכננה בתחילה, וכן לאפשר לה לשווק את יתר המוצרים שלגביהם לא קיים מדגם. לטענתה, למבקשת לא ייגרם כל נזק בביטול הצו הארעי, שכן המבקשת והמשיבה 1 פונות, כל אחת, לפלח שוק שונה. גב' מוסנזון הגישה תצהיר תשובה, בו היא מבהירה, בין היתר, שהיא אינה מודעת לקיומו של היצרן ההודי המאוזכר בתצהירה של גב' טיאגרזין, וטוענת כי למיטב ידיעתה, ולאחר בירור העניין, המבקשת מעולם לא עבדה מולו. ביום 5/9/10 התקיים דיון במסגרתו גב' מוסנזון וגב' טיאגרזין נחקרו נגדית על תצהיריהן, וביום 6/9/10 (אתמול) נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה. הקריטריונים למתן סעד זמני 8. ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (28/6/10), נדונו (שוב) הקריטריונים למתן סעד זמני: "השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם להיעתר לבקשת סעד זמני הם: קיומה לכאורה של עילת תביעה- בשלב זה די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); מאזן הנוחות- "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר"- כלשון תקנה 362(ב)(1). ושיקולים שביושר ובצדק- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין"- כאמור בתקנה 362(ב)(2). בין שני התנאים הראשונים קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית-כוחות" (רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס, 25.12.2005)). משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. (ראה למשל: רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א, 6.8.2006); רע"א 3071/10 רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ, 20.5.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 521 (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009))". (ראו בנוסף- רע"א 15279-07-10 כהן נ' חגולי (2010); ת"א (מחוזי י-ם) 16071-06-10 סדן נ' היולט פקארד (ישראל) בע"מ (2010); ה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 9270-02-10 ישראל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2010); רע"א 8553/07 כתאני נ' שכטר (2008)). בנוסף, בהקשר של מאזן הנוחות נקבע בפסיקה, כי ככל שהנזק הנטען ניתן לפיצוי כספי, תגבר הנטייה שלא ליתן סעד מסוג צו מניעה זמני (רע"א 10277/08 גסטטנרטק בע"מ נ' האוניברסיטה העברית (2009); ראו והשוו: בר"ם 5910/10 חברת רכבת ישראל בע"מ נ' ועדת ההיגוי למפגשי מסילה (2010)). כמו כן, צו מניעה הוא סעד מן היושר, וככזה, הוא כפוף לשיקול דעת בית המשפט השוקל, בין היתר, את העיתוי שבו פנה המבקש לקבלת הסעד, שכן בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני, אלא אם כן המבקש הראה כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת, עוד בטרם בירור התביעה (רע"א 3569/10 לעיל). יישום העקרונות למקרה הנוכחי 9. בענייננו, אין מחלוקת כי המשטח לייבוש כלים (מב/1) מוגן במדגם רשום, ולמעשה, אף בשני מדגמים רשומים - מדגם אחד של משטח בעל פינות חדות והשני בעל פינות מעוגלות (ראו דבריה של גב' מוסנזון בחקירתה הנגדית, עמ' 7 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית, הסבירה גב' מוסנזון כי היא רשמה מדגם רק על המשטח לייבוש כלים מאחר שהוא היה "מוצר הדגל" שלה (עמ' 5 לפרוטוקול), שנתפר, לראשונה, על ידי בת דודתה (עמ' 4 - 5 לפרוטוקול). בנוסף, במסגרת חקירתה הנגדית, נשאלה גב' מוסנזון האם ייתכן שקיימות חנויות נוספות המשווקות מוצרים כגון אלה המשווקים על ידי גב' מוסנזון, והשיבה: "בעניין משטחים לסירים לא ראיתי משטחים לסירים חמים מבד. ראיתי כן מיחידות של אריחים מבמבוק ממתכת ראיתי שילוב של מתכת. אני מסתובבת הרבה וגם באינטרנט ובעולם לא ראיתי בטח לא בממדים כאלה. רוב המשטחים שנמכרים בארץ ובעולם הגודל שלהם בגודל הזה...או בריבוע. זה בטוח לא נמכר בכל החנויות שראיתי כולל בששת. כפפות יש הרבה. אני חייבת להגיד שהכפפה הזו בצורה הזו של הכפפה הקרמית לא היה הגיע סיליקון אח"כ בשפה עיצובית קצת אחרת. ובפירוש אין לי בעיה עם זה. אני לא מבקשת מאף אחד לא למכור. רק מבקשת לא לדרוך על המוצרים שלי". (עמ' 8 לפרוטוקול). בנוסף, אישרה גב' מוסנזון, כי מבחינתה, הבעייתיות הקיימת במוצרי המשיבות, מתבטאת בדימיון העיצובי, להבדיל מהפונקציונאליות של המוצר (עמ' 9 לפרוטוקול). בהקשר זה, ולגבי המשטח לייבוש כלים, נאמר בחקירה הנגדית: "ש: אם היו פינות אחרות לא מרובעות, לא מעוגלות משהו משולש שבעין ההבדל נראה. האם היה מפר את אחד משני המדגמים שלך. ת: אם היה משהו משולש ולחלוטין שונה לא מזכיר משהו בתבנית שלו של המלבן אז בסדר. שיעשו משולש".(עמ' 7 לפרוטוקול). כלומר, מבחינת גב' מוסנזון, הפרת זכויות המבקשת במשטח לייבוש כלים, המוגן על ידי מדגם, מתבטאת בייצור משטח בעל עיצוב דומה עד לכדי הטעיה, בעוד שאילו המשיבות ייצרו משטח המעוצב באופן שונה, לא היה בכך משום הפרת זכויותיה של המבקשת במשטח לייבוש כלים, לשיטתה. 10. העובדה שהמשטח האמור מוגן על ידי מדגם או מדגמים, מעידה, לפחות לכאורה, על כך שלמבקשת זכויות קנייניות בו, באופן המהווה ראיה לכאורית להתקיימותה של עילת תביעה, כנדרש בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (אדגיש, כי מסקנה זו (ככל המסקנות בשלב זה) רלוונטית אך ורק לצורך הדיון בבקשה הנוכחית לסעדים זמניים, והיא כלל אינה משליכה על אופן ההכרעה בהמשך הדרך). בהקשר זה אני מפנה לפסק הדין בע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ (2003), בו נקבע כי המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה החדשנית של המוצר, אשר ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, בהתאם למראה עיניים, ובמסגרת זו, צורתו של המוצר אמורה להשפיע על בחירתו של הצרכן במוצר המסויים שנטען כי הוא מפר את זכויות התובע. בנוסף, נקבע בפסק הדין כי ההשוואה הראויה אמורה להיעשות על דרך התרשמות הצרכן מחזותו הכללית של המוצר, וכאשר קיים דימיון בחזותם הכללית של המוצרים, אשר אינו מגיע לכדי זהות, יש להמשיך ולבחון האם הצרכן הרלוונטי עשוי לטעות בין המוצר המוגן לבין המוצר הנטען כמפר, וזאת תוך ההנחה לפיה זכרונו של הצרכן אינו מושלם, ולכן אין הכרח בזהות של ממש בין המוצר המפר למדגם הרשום. בהתאם לכך, נקבע, כי ככל שהחידוש או המקוריות במוצר אינם משמעותיים, עשוי בית המשפט לשלול טענת הפרה על יסוד שינויים קלים בלבד שהוכנסו במוצר החדש (ראו גם ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2531-05 ט.ק. אביזרי רכב בע"מ נ' אס.די. אר שריון יבוא ושיווק בע"מ (2010)). הצורך במבחנים אלה נובע מכך שברישום מדגם גלומה פגיעה בחופש העיסוק והקניית מונופול ביחס לצורת המדגם (ת"א 20300-03-10 ויטה פרי גליל (החדשה) בע"מ נ' נטו מלינדה סחר בע"מ (2010)). בענייננו, הפסקת הפצת מוצרי המשטח שמשווקות המשיבות, עלולה אכן לגרום לפגיעה בחופש העיסוק ובאינטרסים מסחריים שלהן. מכאן הצורך, שיתעורר בהמשך הדרך, לבחון את מידת החדשנות של דגם המשטח שמייצרת המבקשת, לאור קיומן של מספר תהיות העולות על רקע העיתוי שבו בחרה המבקשת לייצר את המוצר, הנסיבות המאפיינות את הייצור והעדרם של נתונים ראיתיים כלשהם המעידים על כך שהמשטח פותח לראשונה על ידי המבקשת. מכל מקום, עצם העובדה שהמשטח מוגן על ידי שני מדגמים בצירוף הדימיון, הבלתי מוכחש למעשה, בין המשטח המיוצר על ידי המבקשת לבין זה המיוצר על ידי המשיבות (ואני מפנה, בהקשר זה, לדבריה של גב' טיאגרזין בעמ' 13 לפרוטוקול), מגבשים עילה לכאורית של הפרת מדגם רשום. אציין, כי הסכמתה של גב' מוסנזון לכך שהמשיבות תייצרנה משטח שאינו דומה בצורתו למשטח המיוצר על ידי המבקשת, יחד עם העובדה שהבדל עיצובי קטן הוביל לרישומם של שני מדגמים נפרדים, מובילים למסקנה שייתכן כי הפתרון המעשי הוא, שהמשיבות תייצרנה משטח השונה בצורתו, באופן בולט, מהמשטח המיוצר על ידי המבקשת (למשל בצורה של עיגול, משולש או מצולע אחר שאינו מרובע), ובכך יישמרו האינטרסים המסחריים של שני הצדדים. 11. בנוסף, אני סבור כי מתגבשת בענייננו עילת תביעה לכאורית של גניבת עין, בכל הנוגע לזכויות המבקשת במשטח. כידוע, כדי להוכיח את תביעתו בעילה של גניבת עין, על התובע להוכיח שהמוצר המקורי צבר מוניטין וכי קיים חשש שציבור הצרכנים הרלבנטי יטעה לחשוב שהמוצר של הנתבע הוא המוצר של התובע או קשור אליו (ע"א 8981/04 אבי מלכה-"מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ (2006); ע"א 523/91 כהן נ' נדיר, פ"ד מט(2) 523 (1995); ע"א 634/89 ריין נ' Fuji Electronics Co., פ"ד מה(4) 837 (1991)). אכן, "על מנת לבסס תביעה בעילה של גניבת עין בגין חיקוי צורת המוצר עצמו, על התובע להוכיח קיומו של מוניטין במוצר, דהיינו כי צורתו של המוצר כשלעצמה, משמשת בפועל לבידולו ולזיהויו של היצרן בעיני ציבור הלקוחות. ואולם גם אם הוכיח התובע מוניטין כאמור לעיל, לא מובטחת לו הגנה בעילה של גניבת עין: עליו להוסיף ולהראות כי ההעתקה שביצע הנתבע הינה של מאפייניו העיצוביים הייחודיים של המוצר, המזהים אותו בעיני הציבור כקשור לתובע, להבדיל ממאפייניו הפונקציונליים, גם אם אלו בעלי תווים אסתטיים. כדי לזכות בהגנה מכוח העוולה של גניבת עין, על התובע להוכיח כי אותם סממנים מבחינים שהועתקו על ידי הנתבע אינם בעלי אופי פונקציונלי או אסתטי, אלא שמדובר בסממנים מועתקים שמטרתם לזהות בין התובע לבין המוצר מתוצרתו. רק לאחר שהוכח קיומו של מוניטין בטובין, אשר אינו מבוסס על סממנים בעלי תפקיד פונקציונלי או אתסטי, יש מקום לבחון האם נוכח הדימיון בין המוצר המקורי לבין המוצר המפר קיים חשש סביר כי הציבור יטעה לחשוב שהמוצר של הנתבע, הינו מוצר של התובע" (ת"א (מחוזי ת"א) 1561/03 פלסטו-ווק (1990) בע"מ נ' מ.א.ג. לפלסטיק בע"מ (2008) (פיסקה 31)). כנקודת מוצא, חזרה והבהירה הפסיקה, כי עוולת גניבת העין אינה יכולה לשמש בסיס לתביעה בכל מקרה של תחרות בלתי הוגנת. זאת על שום התפיסה, כי ההעתקה או החיקוי כשלעצמם, אינם מהווים תחרות בלתי הוגנת, וכי עצם ההעתקה אינו מהווה הוכחה לכך שהתובע רכש מוניטין במוצר או שנתקיימה גניבת-עין. לפיכך, יש הכרח לבחון את נסיבותיו של כל מקרה לגופו, וזאת במסגרת שני היסודות הבסיסיים של עוולת גניבת העין, דהיינו, יש להוכיח קיומו של מוניטין וחשש סביר להטעיית הציבור כי טובין שמציע הנתבע לציבור הם של התובע או שהם קשורים אליו (ראו גם ע"א 9568/05 שמעוני נ' "מובי" בירנבאום בע"מ (2007) (פיסקה 8 לפסק הדין). בהקשר זה, אפנה עוד לפסק דין שניתן אך שלשום בע"א 2154/07 בריח נ' אבגנים (5/9/10) בו שב וחידד בית המשפט העליון את יסודותיה של עוולת גניבת עין, כדלקמן: "... 21. לעניין היסוד הראשון של עוולת גניבת העין - המוניטין - קבע בית המשפט כי נובל מכרה את המתקנים המקוריים במשך תקופה העולה על חמש שנים לפני שבריח מגן חדרה לשוק עם מוצריה המתחרים. בשימוש ממושך וייחודי זה יש כדי להצביע על קיומו של מוניטין למתקן המקורי... 22. לעניין היסוד השני של עוולת גניבת העין - ההטעיה - ... יש דמיון ניכר בעיצוב החיצוני בין המוצר המקורי למוצרים המתחרים... 23. בנוגע לשאלה האם החיקוי נבע מצרכים פונקציונאליים, בית המשפט קבע שבריח מגן חיקתה את העיצוב החיצוני של המוצר של נובל, חיקוי שאינו מבוסס רק על הצרכים הפונקציונאליים. דבר זה מהווה נדבך נוסף המוביל למסקנה בעניין ההטעיה..." (ההדגשה במקור - א.ז.). על פני הדברים, נראה שהמבקשת צברה מוניטין בשיווק המשטח, שכן מדובר בשיווק ממושך למדי, על פני כארבע שנים, לחנויות שונות (ראו הרשימה שבנספח ד' לבקשה) וכן מדובר לכאורה במוצר ייחודי באופן יחסי למוצרים אחרים, כך שייתכן שהדימיון בינו לבין המשטח המיוצר על ידי המשיבות, כלל אינו מקרי. בנוסף, הדימיון בין המשטח המיוצר על ידי המבקשת לבין המשטח המיוצר על ידי המשיבות הוא דימיון ניכר, והוא אינו נובע מצרכים פונקציונאליים. בחקירתה הנגדית, ניסתה גב' טיאגרזין להצביע על שוני בפונקציונאליות של המוצרים (עמ' 11, 14 לפרוטוקול), אך שוני נטען זה אינו מסביר את הצורך בדימיון בעיצוב שני המוצרים. 12. מסקנתי היא, כאמור, שקיימת הצדקה להותיר על כנו את צו המניעה לגבי המשטח, לאור התגבשותן הלכאורית של עילות הפרת מדגם וגניבת עין (אין כרגע הצדקה למתן יתר הסעדים, לאור ההצהרה כי טרם הוחל בשיווק המשטחים על ידי המשיבות, וכן לאור נוסחו הרחב של האיסור). 13. אין מחלוקת, שהכפפות, הידיות ויתר המוצרים אינם מוגנים במדגם. בנוסף, לטעמי, לא הוכח בשלב זה, שייצורן המקביל על ידי המשיבות מגבש את עילת גניבת העין, שכן על פני הדברים, לא מדובר במוצרים ייחודיים, אלא נראה שאלו מוצרים נפוצים למדיי בשוק, ולמעשה דומה שאין מחלוקת שהמשיבות עצמן שיווקו מוצרים דומים בשנים האחרונות, עוד לפני שהמבקשת בכלל נכנסה לתחום; קיים אמנם דימיון ניכר בין חלק ממוצרי המשיבות למוצרי המבקשת אך נראה שהוא נובע מצרכים פונקציונאליים ולכן גם אם הוא עלול להטעות צרכנים מסויימים, הרי שאין בהטעיה אפשרית זו בכדי לגבש את עילת גניבת העין, בשל העדר הייחודיות כאמור. בנוסף, מניעת הפצת המשטח בידי המשיבות ממילא "שוברת" את אותו "ליין" מקביל, ולא מאפשרת למשיבות להציג למכירה את המוצרים הנלווים האמורים לצד המוצר העיקרי. לפיכך, לא מתגבשת עילת תביעה לכאורית בהקשר זה ואין הצדקה ליתן צו מניעה בנוגע להפצתם של הכפפות והידיות. 14. תוצאה זו מתיישבת גם עם השלכותיו של מאזן הנוחות. למעשה, בנסיבות העניין, מתן צו מניעה ייפגע בהתנהלותן המסחרית של המשיבות והימנעות ממתן צו מניעה יפגע בהתנהלותה העסקית של המבקשת, ובהעדר נתונים קונקרטיים, אני יוצא מנקודת הנחה שהיקפי הנזקים הנגדיים דומים בהיקפם. לפיכך, ניתן לקבוע כי כיוונו של מאזן הנוחות הוא בהתאם למבחנים המהותיים שאוזכרו בקצרה קודם לכן. 15. לאור קביעותיי הנ"ל ובשים לב לאופיו של ההליך, כהליך זמני, לא מצאתי מקום להידרש לדיון בשאלת העילה מתחום דיני עשיית העושר ולא במשפט, עילה שתיבחן אף היא בתיק העיקרי, לפי הצורך והעניין. לסיכום 16. הבקשה מתקבלת חלקית, בהתאם לאמור, וניתן צו מניעה רק לגבי ייצור ושיווק המשטח, בהתאם לסעדים המופיעים בסעיפים 9(א) ו-9(ב). כל צד ישא בהוצאותיו.מוצרצו מניעהצוויםצו מניעה זמני