שעבוד מקרקעין ע''י מנהל עיזבון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעבוד מקרקעין ע''י מנהל עיזבון: א. מהות התובענה עניינה של תובענה זו הינו עתירת המבקש להורות למשיבים 1 ו-2 בתוקף תפקידם כמנהלי עיזבון, לשעבד את המקרקעין הידועים כחלקה מס' 13 בגוש 6362 בפתח-תקווה (להלן: "הנכס" או "נכס המקרקעין"), להבטחת פירעון הלוואה בסך של 3.6 מיליון ₪ + ריבית, שהועמדה על ידי המבקש לתשלום דמי היתר למינהל עבור הנכס. ב. עובדות רלבנטיות המבקש (להלן גם: "הבנק") הינו תאגיד בנקאי רשום כחוק בישראל. המשיבים 1 ו-2 (להלן גם: "המשיבים") הינם מנהלי עזבונו של המנוח מנשה סימן טוב ז"ל (להלן: "המנוח") (נספח ה' לתשובה), אשר היה בעל זכות חכירה ממינהל מקרקעי ישראל בנכס המקרקעין. נכס המקרקעין כלל ארבע חלקות משנה: חלקות משנה מס' 1 ו-2 אשר נמכרו על ידי המנוח עוד בחייו, וחלקות מס' 3 ו-4 מתוכן נמכרו על ידו זכויות בשיעור של 9.4% לגב' לטיפה גוהר ז"ל. ביום 16.4.00 נחתם הסכם קומבינציה בין בעלי הנכס, הם המשיבים כמנהלי עיזבון המנוח והמנוחה לטיפה גוהר, לבין החברה הקבלנית "נוה איתנים בע"מ" (להלן בהתאמה: "הסכם הקומבינציה" ו-"הקבלן") (נספח א' לתשובה), לפיו התחייב הקבלן לבנות 244 יחידות מגורים בחלקות משנה מס' 3 ו-4, ולהקצות מתוכן 37% לבעלים. בהסכם צוין כי במידה ולא יושג היתר לבניית 244 יחידות מגורים, יהא ההסכם בטל מעיקרו. על-פי הנטען בבקשה, לאחר חתימת הסכם הקומבינציה, פנו המשיבים אל המבקש בבקשה שיעמיד להם הלוואה בסך 3.6 מיליון ₪ (להלן: "ההלוואה") למימון דמי היתר למינהל מקרקעי ישראל, והמבקש נעתר לבקשתם, כנגד התחייבותם לשעבד את הנכס כבטוחה לאשראי. ביום 21.6.01 חתמו המשיבים על כתב התחייבות בלתי חוזרת (להלן: "כתב ההתחייבות") (נספח א' לבקשה), המפרט את התחייבויותיהם כלפי המבקש כנגד הסכמתו להעמיד ללווים אשראי לצורך תשלום דמי היתר למינהל. ביום 28.6.01 נחתם הסכם הלוואה בין המבקש לבין ה"ה ראובן ושמחה סימן טוב, הנמנים על יורשי המנוח מנשה סימן טוב ז"ל (להלן: "הלווים") (נספח ב' לבקשה), לפיו העמיד להם המבקש הלוואה בסך של 3.6 מיליון ₪ + ריבית, לתקופה של 6 חודשים. על-פי הנטען בבקשה, דמי ההיתר שולמו למינהל באמצעות המימון הבנקאי שהועמד על ידי המבקש, וביום 5.7.01 נחתם הסכם חכירה בין המשיבים לבין מינהל מקרקעי ישראל (נספח ג' לבקשה). לטענת המבקש, לא עמדו המשיבים בהתחייבויות המפורטות בסעיף 1 לכתב ההתחייבות, למסור למבקש התחייבות של המינהל לרישום משכנתא וכן לחתום על כל מסמך שיידרש לצורך שעבוד הנכס. בנוסף, פניותיו של המבקש אל המשיבים בדרישה לקיום התחייבויותיהם לא נענו (נספחים ד'1-ד'4 לבקשה), וההלוואה שניתנה על ידו לא נפרעה כולה או מקצתה. ביום 4.1.04 הגיש המבקש לבית המשפט תביעה כנגד הלווים והערבים להלוואה, לאכיפת פירעון החוב (ת.א. 1009/04) (נספח ה' לבקשה); וביום 6.6.06 ניתנה ללווים רשות להתגונן (נספח ו' לבקשה). על-פי הנטען בבקשה, הליך זה טרם הסתיים. בנוסף, ביום 10.11.04 הוגשה לבית המשפט תובענת המבקש כנגד המשיבים (ה"פ 1464/04), לאכיפת קיום התחייבויותיהם (נספח ח' לבקשה). ביום 24.11.04 ניתן לבקשת המבקש צו מניעה זמני (השופטת ש' סירוטה ז"ל), האוסר על עשיית כל דיספוזיציה בנכס עד לתום הדיון בתביעה העיקרית של המבקש (נספח ט' לבקשה). ביום 23.10.07 ניתן פסק דינו של בית המשפט (הנשיא א' גורן) בהליך ה"פ 1464/04 (נספח י' לבקשה) בו נקבע, בין היתר, שבמידה ותוך שנה לא ישלימו המשיבים עסקת מכר של המקרקעין במסגרתה יבטיחו כי המבקש יזכה לתמורה הראשונה שתשולם בה, יהיה המבקש רשאי לעתור למימוש ההתחייבות ללא התראה או פניה מוקדמת. כמו כן נקבע שצו המניעה יעמוד בתוקפו עד לפירעון החוב. לגרסת המבקש, על אף שניתנה למשיבים ארכה להשלמת עסקה בנכס, לא עלה בידם להגשים עסקה כזו אשר תאפשר את פירעון ההלוואה. כמו כן, לא נרשם שעבוד על הנכס והמשיבים לא מסרו למבקש התחייבות של מינהל מקרקעי ישראל לרשום משכנתא על הנכס. המבקש מוסיף וטוען, שבמהלך החודשים שחלפו מיום שניתן פסק הדין בהליך ה"פ 1464/04, הודיעו המשיבים כי הם מנהלים משא ומתן משמעותי עם חברה קבלנית המעוניינת בביצוע עסקת קומבינציה בנכס, אולם בסופו של יום לא הבשיל המשא ומתן לכדי הסכם. כמו כן לגרסתו, החוב נשוא ההלוואה תפח ועומד על סך של 10 מיליון ₪ (נכון למועד הגשת תובענה זו). מכאן התובענה דנן, שהוגשה לבית המשפט ביום 31.12.08, בה עותר המבקש לקבלת הסעדים הבאים: צו עשה המורה למשיבים 1 ו/או 2 למסור למבקש התחייבות של מינהל מקרקעי ישראל לרישום משכנתא על הנכס, וכן לחתום על כל המסמכים הדרושים לשעבוד הזכויות בנכס, להבטחת פירעון הלוואה בסך 3.6 מיליון ₪ + ריבית אשר העמיד המבקש לתשלום דמי היתר עבור הנכס, בהתאם למסמך "התחייבות בלתי חוזרת" שנחתם על ידי המשיבים ביום 21.6.01; צו מניעה האוסר על המשיבים 1 ו/או 2 ו/או מי מטעמם, לבצע בנכס כל אחת מהפעולות הבאות: להקנות לצד ג' כלשהוא, כל זכויות בנכס, בין בתמורה ובין שלא בתמורה. לבצע בנכס כל עסקה, למעט שעבוד 12 דירות בנכס, לטובת משפחת סימן טוב. לרשום את הזכויות בנכס על שמם, אלא אם באותו מעמד ישועבד הנכס לטובת המבקש כשהוא נקי מכל עיקול ו/או שעבוד ו/או חוב ו/או זכות אחרת לטובת צד ג'; כל צו אחר אשר יידרש להגשמת התחייבות המשיבים לשעבוד הנכס כבטוחה להלוואה. המשיבים מצידם הצהירו בתשובתם לבקשה, כי הם עשו ועושים את כל המאמצים להשלים עסקת קומבינציה, אשר אחד התנאים היסודיים בה הוא העמדת אשראי להחזר ההלוואה לבנק, זאת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 24.11.04, ולפסק הדין מיום 23.10.07. לטענת המשיבים, הרקע העובדתי אשר נפרש בבקשה בנוגע למתן ההלוואה ולחתימתם על כתב ההתחייבות, לוקה בחסר, ובתצהיר תשובתם הוסיפו את הפרטים הבאים להשתלשלות העניינים שהובאה בבקשת הבנק: כנטען בתשובתם, מנהל החברה הקבלנית נוה איתנים בע"מ, מר יצחק חלה, רכש את זכויותיה של המנוחה לטיפה גוהר במקרקעין, אולם הסכם הרכישה בוטל בפסק דינו של מותב זה מיום 22.7.08 בהליך ה"פ 569/07, אשר ערעור שהוגש עליו לבית המשפט העליון נמחק מחוסר מעש ביום 17.6.10 (ע"א 8869/08). ביום 16.4.00 נחתם הסכם הקומבינציה. כמו כן, ביום 28.3.01 אושר הסכם הקומבינציה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (השופט ש' שוחט) (נספח ב' לתשובה), אשר סעיף 24 לו קובע שהקבלן יבצע את הבניה באמצעות ליווי פיננסי המושתת על העקרונות המפורטים בסעיפים 24(א)(2)-24(ג) להסכם. לצורך קבלת הליווי הפיננסי כאמור בהסכם הקומבינציה, פנה הקבלן אל המבקש, והאחרון שלח הצעה בכתב, מיום 21.6.00, לליווי פיננסי של הפרויקט (נספח ג' לתשובה). ההצעה נחתמה על ידי הקבלן [יצוין כי בהסכמת הצדדים (עמ' 2 לפרוטוקול) הוגש במצורף לסיכומי המבקש עותק חתום של הצעתו מיום 21.6.00, מאחר ולתשובת המשיבים צורף עותק שאינו חתום (נספח ג' לתשובה)]. לטענת המשיבים, הצעה זו ניתנה במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הקבלן לבין המבקש, ללא ידיעתם, והיא שונה בעניינים מהותיים מהעקרונות הקבועים בהסכם הקומבינציה. לפיכך, מיד כשהגיעה הצעת המבקש לידיעתם, הודיעו המשיבים לבנק ולקבלן כי ההצעה אינה תואמת את האמור בהסכם הקומבינציה ולא ניתן לקבלה כפי שהיא. לטענתם, סוכם עם המבקש שהוא יעביר לידי המשיבים הסכם ליווי פיננסי מתוקן, וכתב ההתחייבות הבלתי חוזרת נחתם על ידם לאחר שהמבקש הסכים לדרישתם שהסכם הליווי יהיה תואם את הוראות הסכם הקומבינציה. לגרסתם, הפר המבקש את התחייבותו ללוות את הפרויקט בליווי פיננסי, התחייבות אשר רק בהתבסס עליה, נלקחה ההלוואה ונחתם כתב ההתחייבות. כך, המבקש לא העביר נוסח מתוקן של הסכם הליווי לפי המוסכם וסירב ללוות את הפרויקט על-פי העקרונות הקבועים בהסכם הקומבינציה, ואף דרש רישום משכנתא לטובתו, למרות שסעיף 7 לכתב ההתחייבות קובע: "היה אם לא ייחתם הסכם פיננסי ונספחיו בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה תהיה התחייבות זו מותנה באישור בית המשפט". בנסיבות אלה לעמדתם, המבקש אינו זכאי לרישום שעבוד, אלא אם ילווה את הפרויקט בליווי פיננסי לפי תנאי הסכם הקומבינציה. המשיבים העלו את טענותיהם אלה במכתבם אל המבקש מיום 3.12.01 (נספח ז' לתשובה), וביום 5.5.02 פנו אל בית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן הוראות בנוגע להתחייבותם כלפי המבקש. כמו כן הגישו ביום 24.8.03 בקשה למתן הוראות בעניין ביצוע הסכם הקומבינציה והסכם משלים נוסף (נספח ח' לתשובה). בהחלטתו מיום 21.9.03 אישר בית המשפט לענייני משפחה (השופט ש' שוחט) את ההסכם הנוסף (נספח 1 לבקשה). במכלול הנסיבות המתואר לעיל, עמדת המשיבים היא כי טרם התקיימו התנאים המקדימים לרישום התחייבות לשעבוד על המקרקעין. לטענתם המבקש הפר את חובת תום הלב המוגברת החלה עליו ואת הוראות סעיפים 3 ו4 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, והוא מנוע מלתבוע את רישום השעבוד על הנכס כל עוד לא ילווה את הפרויקט, וכן מנוע מלתבוע את החזר ההלוואה, כל עוד לא יימכרו דירות הבעלים. המשיבים עותרים לדחיית התובענה ולחילופין הם מבקשים מבית המשפט לקבוע כי פירעון החוב יהיה בהתאם לצו המניעה ופסק הדין שניתן בהליך ה"פ 1464/04, זאת כדי לאפשר להם להתקשר עם יזם לגבי המקרקעין, ובתנאי שהמבקש יאפשר רישום משכנתא בדרגה שניה על 10 דירות כפי שהתחייב כלפיהם. כמו כן מתבקש בית המשפט לקבוע כי השעבוד לטובת המבקש ירשם בדרגה שניה על מגרש 2013/3, כשהסכום המובטח על ידי השעבוד הינו קרן ההלוואה בצירוף ריבית בשיעור של פריים + 0.9%; וכן לקבוע כי כנגד רישום המישכון יימחק חיובם של הלווים להחזר ההלוואה ומועד פירעונה יהיה רק לאחר שייבנו ויימכרו הדירות. בדיון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים ביום 15.10.09, הצהירו באי כוח הצדדים כי הם מוותרים על חקירת המצהירים ולפיכך ניתן צו לסיכומים. לבקשת הצדדים, נדחה מועד הגשת הסיכומים מספר פעמים, בניסיון לממש את הנכס בעסקת קומבינציה, לפרוע את החוב למבקש ולסיים את ההליך ללא צורך בהכרעה שיפוטית. על-פי הודעת המשיבים בסיכומיהם שהוגשו ביום 19.9.10, נחתם הסכם קומבינציה ביום 10.1.10 עם חברת האחים דוניץ בע"מ, לבניה במקרקעין נשוא התובענה. עוד נאמר בהודעה, שבהסכם נכלל תנאי מפורש ומתלה המחייב את חברת האחים דוניץ בע"מ להמציא למשיבים מימון לסילוקה של ההלוואה נשוא השעבוד; ושההסכם אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 16.6.10 ולהערכת המשיבים ייפרע סכום ההלוואה בחודשים הקרובים. עד למועד כתיבת פסק דין זה, לא התקבלה כל הודעה על פירעון חלקי או שלם. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות של הצדדים עולות הפלוגתאות הבאות: היש מקום לטענות סף? היש להורות למשיבים לרשום שעבוד לטובת המבקש בנכס המקרקעין? ד. היש מקום לטענות סף? 1. אי ניקיון כפיים לטענת המשיבים, העלים המבקש מבית המשפט עובדות מהותיות הרלבנטיות לבקשה, בניסיון להטעות את בית המשפט ולפיכך אינו ראוי לקבל סעד של ביצוע בעין שהינו סעד שביושר. כך בין היתר, נטען כי המבקש עותר לאכיפת השעבוד כשהוא מתייחס לחלקה 13 המורכבת מארבעה מגרשים, תוך חריגה מהגדרת הנכס בכתב ההתחייבות. כמו כן לטענתם, מהווה העתירה דנן מקצה שיפורים לעתירה שהגיש המבקש בעבר במסגרת הליך ה"פ 1464/04, שם הוגדר הנכס רק כמגרש 2013/3. בנוסף, לא הזכיר המבקש את סעיף 7 לכתב ההתחייבות, ופירש את כוונת הצדדים מבלי להביא ראיות ישירות בתצהירים. המבקש לא התייחס לטענות אלה בסיכומי התשובה שהוגשו מטעמו. כעולה מהבקשה, עותר המבקש לאכיפת כתב ההתחייבות הבלתי חוזרת עליה חתמו המשיבים, לשעבוד ה"נכס" המוגדר בתובענה כ"גוש 6362 חלקה 13 לפי תבע 2002". כתב ההתחייבות עצמו, אליו מפנה המבקש בבקשה, מתייחס במפורש לחלקה 13, מגרש 2013/3. בהליך הקודם שהגיש המבקש לאכיפת התחייבות המשיבים על-פי כתב ההתחייבות (ה"פ 1464/04), צוין הנכס כ"חלקה 13 מגרש 2013/3". הלכה היא כי: "לא בכל מקרה ובכל עניין ייתן בית-משפט סעד הצהרתי, ומתן הסעד מסור לשיקול-דעתו. הוא לא יעשה כן ולא יצהיר כבקשת תובע, אשר אינו בא בידיים נקיות לבית המשפט". (ע"א 19/81 בנימין ביבי נ' ד"ר קרל הורברט, פ"ד לז (2) 497). במקרה דנן, לא שוכנעתי כי קיים חשש שהמבקש השמיט את ציון מספר המגרש הספציפי, במטרה להטעות את בית המשפט ולקבל שעבוד על מלוא חלקה 13 (שהרי חלקות משנה 1 ו-2 נמכרו על ידי המנוח עוד בחייו וברור שאינן רלבנטיות לדיון). גם אי אזכורו של סעיף 7 לכתב ההתחייבות בבקשה, אין בו כדי להעיד על אי ניקיון כפיים. אשר להליך ה"פ 1464/04, בפסק דינו של הנשיא גורן מיום 23.10.07 נקבע כי במידה ולא תושלם העסקה תוך שנה ממועד מתן פסק הדין, יהיה רשאי הבנק לעתור למימוש ההתחייבות. במכלול נסיבות אלה, אני דוחה את הטענה לסילוק התובענה על הסף מחמת אי ניקיון כפיו של המבקש. 2. אי צירוף נתבעים דרושים לטענת המשיבים, המבקש היה חייב לצרף להליך כמשיבים את יורשי המנוחה לטיפה גוהר שהינה בעלת 9.4% מהנכס, ואת מר יצחק חלה אשר לטענתו רכש את חלקה של המנוחה לטיפה גוהר. בנוסף, לארבעה מבני משפחת סימן טוב יש שעבוד ראשון על מגרש 2013/3 על-פי פסק דין, אולם גם הם לא צורפו כמשיבים לבקשה, למרות שבקשת המבקש לרישום שעבוד ראשון ללא הגבלה בסכום, עלולה לפגוע בזכויותיהם. ביחס לטענה בדבר אי צירוף יורשי המנוחה לטיפה גוהר, סבורתני שהמשיבים מנועים מהעלאתה ולו מן הטעם שהצדדים להליך דנן הינם אותם צדדים כפי שהיו בהליך ה"פ 1464/04 אשר נסב סביב אותה סוגיה העומדת במוקד ההליך דנן. נשאלת השאלה מדוע לא טענו המשיבים כבר אז לאי צירוף יורשי המנוחה גוהר, או שמא הועלתה הטענה על ידם ונדחתה. כך או כך - איני מקבלת את טענתם ובנוסף אציין כי כפי שעולה מעובדות פסק הדין שניתן על ידי מותב זה בהליך ה"פ 569/07, הסכם המכר שנחתם בין המנוח לבין לטיפה גוהר ז"ל, מתייחס לתת חלקה 4 בחלקה 13, ולא לתת חלקה 3 נשוא דיוננו זה. לגבי הטענה לאי צירופו של מר יצחק חלה, הרי שבהתאם לפסק הדין שניתן על ידי מותב זה בהליך ה"פ 569/07, בוטל כדין הסכם המכר בין המנוחה לטיפה גוהר לבין יצחק חלה, כשהערעור שהוגש על פסק הדין, נמחק. משכך, מר חלה אינו בגדר צד אשר צירופו נדרש להליך. אשר לטענה בדבר שעבוד ראשון של 12 דירות, הקיים במקרקעין לטובת משפחת סימן טוב, קיומו של שעבוד זה נלקח בחשבון בכתב ההתחייבות (סעיף 3) עליו חתמו המשיבים מתוקף תפקידם כמנהלי עיזבון המנוח סימן טוב. יש להזכיר בהקשר זה שבהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר מינה את המשיבים כמנהלי עיזבון, ניתן להם אישור לבצע את התשלום למינהל באמצעות נטילת הלוואה שתוחזר מהעיזבון (נספח ה' לתשובה). משכך, מאחר והתובענה דנן מבוססת על טענת המבקש לאי קיום תנאי אותה הלוואה, - הרי שהמשיבים, המייצגים את העיזבון, - הם הצד הדרוש להליך. למעלה מן הצורך יוער, שהדברים האמורים לעיל לעניין אי העלאת הטענה לצירוף יורשי המנוחה לטיפה גוהר בהליך הקודם שהגיש המבקש כנגד המשיבים (ה"פ 1464/04), יפים גם לעניין טענתם לאי צירוף משפחת סימן טוב להליך זה. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת המשיבים לסילוק התובענה על הסף עקב אי צירוף נתבעים/משיבים דרושים. 3. חוסר סמכות עניינית לטענת המשיבים, הערכאה המוסמכת ליתן הוראות למנהלי עיזבון, ולאשר להם לרשום שעבוד על נכס של עיזבון, הינה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם להוראת סעיף 97 (1) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"). סעיף 97 (1) לחוק הירושה קובע לאמור: "מנהל העזבון מוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו; את הפעולות המנויות להלן אין הוא מוסמך לעשות בלי שבית המשפט אישרן תחילה: (1) העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה;". וכך נקבע בסעיף 151 לחוק הירושה: "בית המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית המשפט לעניני משפחה". בענייננו, בית המשפט לענייני משפחה אישר את הסכם הקומבינציה המקורי (נספח ב' לתשובה), ואת ההסכם הנוסף (נספח י' לתשובה). ודוק: סוגיית שעבוד המקרקעין לבנק אשר יעניק ליווי פיננסי לפרויקט מאוזכרת מפורשות בהסכם הקומבינציה (סעיף 24). צא ואמור: מעת אישור ההסכמים על ידי בית המשפט לענייני משפחה, היו מנהלי העיזבון מוסמכים לשעבד את המקרקעין, ובמלים אחרות, הערכאה המוסמכת נתנה הוראות למנהלי העיזבון ואישרה להם לרשום שעבוד על נכס של העיזבון, כמצוות סעיף 97 (1) לחוק הירושה. זאת ועוד, על-פי ההלכה הפסוקה: "ברור הדבר, שתובענה, המוגשת לטובת עיזבון או נגדו, תובענה רגילה היא, הטעונה בירור בבית המשפט המוסמך" (ע"א 253/81 לוי נ' אסיאו, פ"ד לו (2) 193). במקרה דנן, עסקינן בתובענה במישור דיני החוזים, שהגיש הבנק כנגד העיזבון באמצעות מנהליו, הם המשיבים, ולפיכך מתבקשת המסקנה שזוהי תביעה "רגילה", שאינה קשורה לעצם מילוי תפקידו של מנהל העיזבון, ויפים לעניין זה דבריו של כב' השופט י' עמית ב-ת.א. (חיפה) 665/04 (בש"א 13907/05) שובל נ' עו"ד שחף [ (13.12.05)]: "בית המשפט לענייני משפחה הוא בית המשפט המוסמך לפי חוק הירושה לדון בהליכי המינוי, הפיקוח ומתן ההוראות למנהל העיזבון. בית המשפט לענייני משפחה הוא שמוסמך לדון בחיוב מנהל עיזבון לנזק שגרם, והוא שמאשר פעולות של מנהל העיזבון הקשורות למכירת נכסי מקרקעין, מתן ערובה וכיו"ב. לכן, ראוי כי קביעות נורמטיביות הקשורות לפעולות מנהל עיזבון וסמכויותיו, חיובו באופן אישי או מתן פטור מאחריות לנזק, יקבעו אף הן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה שמינה את מנהל העיזבון, וככזה הוא הפורום הראוי לבקר את פעולותיו, תוך בחינה של מכלול השיקולים והאינטרסים של כל הצדדים בתיק העיזבון [...] לטעמי, יש להבחין בין תביעות של מנהל העיזבון בשם העיזבון או לטובת העזבון, או תביעות כנגד העזבון, או תביעות הקשורות להיקף נכסי העיזבון - שאז תיקבע הסמכות לפי מבחן הסעד ושווי התביעה על פי כללי הסמכות הרגילים לפי הלכת אסיאו - לבין תביעות של מנהל העיזבון או נגדו הקשורות לעצם מילוי תפקידו של מנהל העיזבון, שאז נאמר שעסקינן בסכסוך בקשר לירושה". לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת המשיבים לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. ה. היש להורות למשיבים לרשום שעבוד לטובת המבקש בנכס המקרקעין? אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהמבקש העמיד ללווים שמחה וראובן סימן טוב הלוואה בסך של 3.6 מיליון ₪ לתשלום דמי היתר למינהל בגין הנכס, אשר לא נפרעה עד עצם היום הזה. המחלוקת הנטושה בין הצדדים נסבה על פרשנות כתב ההתחייבות שנחתם על ידי המשיבים ביום 21/6/01, הקובע בזו הלשון: "הואיל ואנו עומדים, כמנהלי עזבון המנוח מנשה סמן טוב ז"ל, לחתום עם מינהל מקרקעי ישראל על חוזה בקשר נכס מקרקעין הידוע כגוש 6362 חלקה 13 מגרש 2013/3 לפי ת.ב.ע. 2002 הנמצא ב-פתח תקווה (להלן: "הנכס"); והואיל והסכמתם להעמיד אשראי לשמחה סמן טוב לתשלום למינהל עבור דמי היתר (להלן: "האשראי"); והואיל ולהבטחת האשראי נדרשנו על ידכם, בין היתר, לשעבד לכם את הנכס לצורך ליווי פיננסי בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה מיום 16.4.00; והואיל ובשלב זה כל עוד לא נחתם חוזה חכירה, לא ניתן לשעבד את הנכס; והואיל והסכמתם להעמיד לסימן טוב את האשראי עוד לפני שעבוד הנכס אך בכפוף לחתימתנו על כתב התחיבות זה; לפיכך הננו מתחייבים בזאת כלפיכם כדלקמן: אנו מתחייבים בזאת כי מיד לאחר חתימת חוזה חכירה, נמציא לכם העתק חתום ממנו וכן התחיבות לרישום משכנתא מאת מינהל מקרקעי ישראל, ונחתום על כל המסמכים הדרושים לשעבוד הנכס, בנוסח המקובל במנהל מקרקעי ישראל. (כך במקור - ד.פ.) אנו מתחייבים לא להקנות כל זכות בנכס לצד ג' כלשהו בין בתמורה ובין שלא בתמורה ולא לעשות בו כל עסקה למעט שעבוד ראשון הקיים על 12 דירות בנכס לטובת משפחת סימנטוב. אנו מתחייבים כי לא נרשום את הזכויות בנכס על שמנו, אלא אם באותו מעמד נשעבד לטובתכם את זכויותינו בנכס, כאשר במועד יצירת השעבוד יהא הנכס נקי מכל עיקול, שעבוד, חוב או זכות אחרת לטובת צד ג'. מותנה ומודגש בזאת במפורש כי בכל מקרה ותופר התחיבותנו כלפיכם, כאמור בכתב זה, אזי בלי לפגוע בזכותכם על פי כל דין או הסכם תהיו רשאים להעמיד את האשראי לפרעון מיידי, על כל המשתמע מכך ובלבד שתנתן לנו שהות בת 30 יום מקבלת ההודעה לתקן את ההפרה. התחיבותנו על פי כתב זה הינה בלתי חוזרת ובלתי ניתנת לשינוי ללא הסכמתכם הואיל ובהסתמך עליה הסכמתם להעמיד לסימן טוב את האשראי. היה אם לא יחתם הסכם ליווי פיננסי ונספחיו בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה תהיה התחייבות זו מותנה באישור בית המשפט". תמצית טענת המבקש היא, כי כתב ההתחייבות מטיל על המשיבים חבות מוחלטת ובלתי חוזרת, לשעבד את חלקה 2013/3 כבטוחה להעמדת ההלוואה בסך של 3.6 מיליון ₪, וכי חבות זו היה על המשיבים לקיים מיד עם חתימת חוזה החכירה, בין אם ייחתם הסכם ליווי פיננסי עם המבקש ובין אם לאו. בתמיכה לטענתו, צירף המבקש לבקשה את תצהירו של מר ניר פיקמן, המשמש כמנהל מחלקת נדל"ן דרום אצל המבקש, אשר העיד כי הלוואה מהסוג שהעמיד הבנק במקרה דנן, אינה ניתנת ללא בטוחה מוצקה, שהינה בדרך כלל שעבוד הנכס (סע' 9 ו-32 לתצהירו). יש לציין שמר פיקמן לא הכיר את המשיבים לפני חודש אוגוסט 2005 ומכאן שלא היה מעורב במגעי הבנק מולם בזמנים הרלבנטיים לחתימת כתב ההתחייבות (פרוטוקול הדיון מיום 15.10.09 בעמ' 2). המשיבים אמנם מודים שהבנק העמיד הלוואה בסך של 3.6 מיליון ₪ לגב' שמחה סימן טוב, למטרת תשלום דמי היתר למינהל, אולם לגרסתם, רישום השעבוד על המקרקעין להבטחת האשראי היה מותנה בהסכם ליווי משולש, המותאם לתנאי הסכם הקומבינציה, ובהתאם לסעיף 7 לכתב ההתחייבות, כל עוד לא נחתם הסכם ליווי כזה, אין להם חובה לשעבד את הנכס, אלא אם בית המשפט לענייני משפחה יורה כך. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול הנספחים שצורפו לכתבי טענותיהם, שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת המשיבים על פני גרסת המבקש ולהלן אבאר את מסקנתי. מעיון בנוסח כתב ההתחייבות עולה שסעיף 7 לו מתנה בלשון מפורשת, את תוקפה של ההתחייבות כולה בתנאי מתלה לפיו ייחתם הסכם ליווי פיננסי עם הבנק, שאם לא כן, יידרש אישור בית המשפט להתחייבות, ובכלל זאת לשעבוד הנכס לטובת המבקש. המבקש צירף לסיכומיו את מסמך תנאי הליווי הפיננסי שנחתם על ידי הקבלן - חברת נוה איתנים, אולם אף לגרסתו שלו, במועד חתימת כתב ההתחייבות על ידי המשיבים, קרי ביום 21.6.01, לא היה הסכם ליווי פיננסי תקף, וכפי שציין המבקש בסיכומיו: "...במועד זה, לא היתה כל וודאות כי הבנק - המבקש יעמיד בכלל ליווי פיננסי לקבלן. חוסר הוודאות נבע מכך שבאותו מועד פקע תוקפו של מסמך הליווי, הואיל ולא התקיים התנאי המתלה [...] להמצאת היתר בניה לבניין הראשון עד ליום 30.10.00". מסקנה זו עולה בקנה אחד עם לשון סעיף 7 לכתב ההתחייבות לפיו: "והיה אם לא יחתם הסכם ליווי פיננסי ונספחיו בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה..."; ללמדך כי הבנק עצמו היה מודע לכך שאין הסכם ליווי תקף במועד חתימת כתב ההתחייבות. בנסיבות אלה, בהן ברור שלכל המאוחר פקע תוקפו של מסמך הליווי במועד 30.10.00, לא ברורה כלל וכלל טרוניית המבקש כלפי המשיבים על כך שהם לא הפנו את תשומת לבו של בית המשפט לענייני משפחה בעת הדיון בו אושר הסכם הקומבינציה ביום 28.3.01, לקיומו של הסכם ליווי "שהינו בגדר נתון עובדתי ברור ומגובש בכתובים" (סעיף 11 לסיכומי המבקש), ועל "חוסר המעש" שלהם בכך שלא עשו מאמץ לגשר על הפערים הקיימים, לגישתם כפי שבאה לידי ביטוי בתשובתם לבקשה, בין הסכם הקומבינציה לבין תנאי הליווי הפיננסי (סע' 16-12 לסיכומי המבקש). זאת ועוד, בניגוד לטענת הבנק בבקשתו (סע' 18) לפיה פניותיו אל המשיבים בדרישה לקיום התחייבויותיהם, לא נענו עובר להגשת הליך ה"פ 1464/04, הציגו המשיבים את מכתבם אל המבקש מיום 3.12.01 (נספח ז' לתשובה), שנשלח במענה לפניית המבקש מיום 28.11.01 (נספח ד'1 לבקשה). במכתבם, עמדו המשיבים על כך שכתב ההתחייבות נחתם כחלק מהתחייבות הקבלן והסכמת הבנק ללוות את פרויקט הבניה בליווי פיננסי, בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה מיום 16.4.00. בנוסף ציינו המשיבים במכתב כי: "עד היום טרם קיבלנו מכם את נוסח הליווי הפיננסי המתוקן בהתאם להסכמות שהוסכמו בפגישות שנערכו בסקטור הנדל"ן...", ובהמשך: "בהעדר הסכם ליווי שנערך בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה הרי על פי הוראת סעיף 7 להתחייבות, כפופה זו לאישור בית המשפט". כידוע, הסכם הקומבינציה שנחתם עם החברה הקבלנית 'נוה איתנים' ביום 16.4.00 לא יצא לפועל, וביום 23.10.03 נחתם הסכם קומבינציה משלים עם אותו קבלן, שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, תוך שנקבע בסעיף 15 להסכם כי: "עם אישור ההסכמים ע"י ביהמ"ש ובהתאם לאמור בהסכמים עם בנק המזרחי ועם הבנק המלווה האחר, אם יהיה כזה, יבוטלו הערבויות האישיות של נוה איתנים ו/או חלה יצחק שניתנו לבנק המזרחי בגין הלוואה לשמחה סימן טוב לצורך תשלום דמי היתר למינהל מקרקעי ישראל למגרש 2013/3". נוסח זה שאושר כאמור על ידי בית המשפט, מאשש אף הוא את עמדת המשיבים ואת פרשנותם. יודגש כי בבקשה עצמה למתן הוראות בעניין "ביצוע הסכם הקומבינציה והסכם משלים נוסף" שהוגשה לבית המשפט ביום 24.8.03 ואושרה ביום 21.9.03, צוין לגבי המבקש כי: "ירשם לטובתו שיעבוד במסגרת הסכם ליווי, אם הוא יהיה הבנק המלווה, או יקבל את החזר ההלוואה אם יהיה בנק מלווה אחר כאמור בהסכם הנוסף...". בתגובתו לבקשת המשיבים מיום 5.5.02 למתן הוראות מבית המשפט לענייני משפחה (נספח ח'1 לתשובה), עתר המבקש להורות למשיבים לבצע שעבוד מיידי של הנכס כערובה לפירעון ההלוואה, או לחילופין להורות להם להשיב לאלתר את כספי ההלוואה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הוא "מאשר את הבקשה ונותן הוראות כמבוקש - מאשר ההסכם הנוסף על נספחיו כפי התנאים המפורטים בגוף הבקשה....". בכך למעשה, דחה בית המשפט את עמדת המבקש ואישר את התנאי לפיו יירשם שעבוד על הנכס לטובת המבקש במסגרת הסכם ליווי וככל שהמבקש יהיה הבנק המלווה. שאחרת, תוחזר ההלוואה למבקש. הא ותו לא. בהקשר זה יוער כי תמוהה בעיניי טענת הבנק לפיה כתב ההתחייבות מקים חבות מוחלטת לשעבוד הנכס כבטוחה להלוואה שהועמדה, הן מכיוון שהועמדו ערבויות אישיות של הערבים להסכם ההלוואה והן מן מהטעם לפיו ההיגיון בצידה של דרישה לשעבוד בסדר גודל של מלוא נכס המקרקעין הינו כאשר דרישה זו מהווה חלק מליווי פיננסי כולל של הבנק המלווה, כשבשלב חתימת כתב ההתחייבות הכוונה היתה שזה יהיה המבקש, ועל כן הועמד האשראי לתשלום דמי היתר. הדבר אף עולה מהאמור ב'הואיל' השלישי לכתב ההתחייבות הקובע כי להבטחת האשראי נדרשים המשיבים לשעבד את הנכס לצורך ליווי פיננסי בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה. אשר על כן, לא מקובלת עלי פרשנות המבקש לפיה יש לשעבד את מלוא נכס המקרקעין להבטחת הלוואה לתשלום דמי היתר למינהל. יש להזכיר עוד, כי בכל הקשור להפרת תנאי הסכם ההלוואה ואי פירעונה, - המבקש פתח בהליך משפטי שעודנו תלוי ועומד, כנגד הלווים והערבים. על כל פנים, כאמור, פרשנות הבנק אינה גוברת על הסייג המפורש בסעיף 7 לכתב ההתחייבות, והדרישה לקבל את אישור בית המשפט לשעבוד נכס המקרקעין בהיעדר הסכם ליווי פיננסי. יצוין כי הבנק טען באריכות בסיכומיו טענות הנוגעות לפרשנות כתב ההתחייבות על-פי כללי הפרשנות שהותוו בפסיקה (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל, 11.5.06), תוך דיון מפורט בסוגיית אומד דעת הצדדים וכוונתם בעת חתימת כתב ההתחייבות. בסיכומי התשובה חוזר המבקש וטוען שבהתאם להלכה הפסוקה, כל מסמך טעון פרשנות, ומצטט מתוך החלטת השופט י' דנציגר ברע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ' טלמור, ( 11.10.10), כדלקמן: "על בית המשפט להביא בחשבון את כלל השיקולים הרלבנטיים כאשר הוא נדרש לשאלת פרשנותו של חוזה, וכל זאת במקום בו החוזה אינו ברור וטעון פרשנות. במקרים אלו נדמה כי אין מקום להסתפק אך ורק בלשון החוזה". לא שוכנעתי כי בענייננו עסקינן במסמך שלשונו אינה ברורה; אך על כל פנים גם מכלול הנסיבות האופף את חתימת כתב ההתחייבות, כפי שנדון לעיל, אינו מעיד על כוונת המשיבים להתחייב לשעבוד הנכס לטובת המבקש באופן מוחלט עצמאי וללא כל קשר למתן ליווי פיננסי לפרויקט הבניה במקרקעין. יתרה מזאת, אני סבורה שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 21.9.03, אשר אישרה את בקשת המשיבים למתן הוראות במלואה, סתמה את הגולל על הפרשנות המוצעת על ידי המבקש לפיה יש לשעבד את הנכס בהתבסס על כתב ההתחייבות, ללא קשר לקיומו של הסכם ליווי. בשולי הדברים אציין, כי המשיבים פירטו באריכות טענות שונות באשר לדרך התנהלות המבקש בעיכוב העסקה וכן טענות הנוגעות לאי תקינות פעולת הבנק בהחתמת ראובן סימן טוב כלווה נוסף בהסכם ההלוואה. הטענות הללו אינן רלבנטיות לסוגיה שהועמדה במוקד ההליך דנן ומשכך לא מצאתי לנכון להידרש להן. ו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התובענה נדחית. צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית המשפט ביום 24.11.04 בהליך ה"פ 1464/04, והושאר בתוקף עד לפירעון החוב למבקש, בהתאם לפסק הדין שניתן באותו הליך ביום 23.10.07, - בטל. המבקש ישלם למשיבים 1 ו-2 יחדיו שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ + מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. עיזבוןמקרקעיןשעבודמנהל עיזבוןקרקעותירושה