תביעה ייצוגית בגין מטרד ריח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה ייצוגית בגין מטרד ריח: רקע לפני בקשה לפי סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 ("החוק"), לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית. המבקשים הגישו תובענה לאשר כתובענה ייצוגית ("בקשה לאישור") כנגד פרוטרום תעשיות בע"מ ("פרוטרום", "המשיבה"), שהוא מפעל לייצור תרכובות ותמציות של טעם וריח למזון ולמשקאות בעיקר, המצוי ברח' השיש במפרץ חיפה. בתובענה נטען קיומם של מפגעי ריח חוזרים ונשנים שמקורם במפעלה של המשיבה, הפוגעים באיכות החיים של מי שמתגוררים ועובדים במפרץ חיפה. התובענה נסמכה על עדויות המבקשים העובדים בסמיכות למפעל המשיבה, על פרסומים עיתונאיים וכן על תכתובות בין המשיבה לבין המשרד לאיכות הסביבה, שלפיהם המשיבה מודה באחריותה לגרימת מפגעי ריח ובניסיונותיה הכושלים להפסקתם ולצמצומם של המפגעים. המבקשים טוענים כי קמה להם עילת תביעה אישית בעוולה של הפרת חובה חקוקה, קרי החובות בסעיפים 4-3 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 ("החוק למניעת מפגעים") ובהוראות שברישיון העסק של המשיבה וכן בעוולה של רשלנות, שתיהן עוולות לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח - 1968. המבקשים טוענים כי מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית: קבוצת התובעים אשר המבקשים מבקשים לייצג היא קבוצה של "תושבים שהתגוררו ברדיוס של 3.5 ק"מ ו/או שמקום עבודתם ברדיוס של 2 ק"מ ממפעל פרוטארום, ו/או שעשו שימוש תדיר ברכבם ו/או נסעו באופן תדיר בתחבורה ציבורית בכביש עכו חיפה במקטע הסמוך לצומת קריית אתא במהלך 7 השנים הקודמות ליום הגשת תביעה זו" ("הקבוצה"); גודל הקבוצה הוערך בכ- 170,000 איש; נטען כי התובענה מעוררת שאלות משותפות לכל חברי הקבוצה, קרי, כל חברי הקבוצה סבלו נזק בלתי ממוני עקב פגיעה באוטונומיה ועקב רגשות שלילים בשל מפגעי הריח שמקורם במפעל המשיבה ; העוולות המפורטות לעיל בוצעו כלפי כלל חברי הקבוצה וכולם זכאים לפיצוי מהמשיבה בגין נזקיהם הלא ממוניים; התובענה הייצוגית היא הדרך ההוגנת והיעילה להכריע בסכסוך בנסיבות העניין. בתשובתה לבקשה לאישור טענה המשיבה כי היא אינה גורמת למפגע סביבתי כלשהו. לטענתה אף אם תהליך הייצור שלה אכן גורם בתחומה להפצת ריח, אין המדובר בריח רע או במפגע ריח. כמו כן נטען כי לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית בעניין מפגע סביבתי שמקורו בריח, וזאת כל עוד לא הוגדר בחקיקת משנה מהו ריח חזק או בלתי סביר. עוד טענה המשיבה כי ריח הוא עניין סובייקטיבי, וכי טענה למפגע סביבתי בגין ריח מחייבת הבאת עדויות מומחה. המשיבה כפרה בכך שלמבקשים עילת תביעה אישית כלשהי, כפרה בכך שלמבקשים או לחברי הקבוצה נגרם נזק כלשהו וכן כפרה בקיומם של התנאים הנדרשים להכרה בתביעה כייצוגית. הסדר הפשרה לאחר שהתקיים קדם משפט בהליך הבקשה לאישור הגישו הצדדים, ביום 22.2.09, בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית בתיק זה ("הבקשה"). ביום 26.2.09 ניתנה החלטה המורה לצדדים להגיש הודעת הבהרה להסדר הפשרה, והודעה כזו אכן הוגשה ביום 29.3.09 ("הודעת ההבהרה"). בהחלטה מיום 20.4.09, ובהתאם לנדרש בסעיפים 18, 19 ו-25 לחוק, הוריתי לצדדים לפרסם את עיקרי הסדר הפשרה בעיתונים, לשלוח העתק של הבקשה בצירוף הודעת ההבהרה וההודעה שתפורסם כאמור ליועץ המשפטי לממשלה ("היועמ"ש") ולמנהל בתי המשפט, כאשר הם רשאים להגיב לבקשה תוך 45 יום, והיועמ"ש התבקש להתייחס לשאלת מינוי בודק, לפי סעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. בחלוף המועדים הקבועים בחוק לא התקבלה תגובה או התנגדות להסדר הפשרה. כמו כן לא הודיע איש מחברי הקבוצה על רצונו לצאת מהקבוצה שעליה יחול הסדר הפשרה ושלגבי חבריה יהווה פסק הדין בתובענה מעשה בית דין. יחד עם זאת, ביום 17.8.09 התקבלה בקשה מאת היועמ"ש להאריך את המועד לשם הגשת עמדתו בנוגע להסדר הפשרה המוצע. נעתרתי לבקשה זו, וביום 6.1.10 הוגשה עמדתו. היועמ"ש תמך באישור הסדר הפשרה, תוך מספר הסתייגויות המפורטות בעמדתו. הוא טען, בין היתר, כי המתווה המוצע בהסדר הפשרה המוצע גובש כבסיס המוסכם על המדינה כבר בגדרו של הסדר טיעון שהושג בהליך פלילי כנגד המשיבה (ת"פ 276/08 מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה נ' משיבה בע"מ) ("ההליך הפלילי",) כאשר הפשרה המוצע כאן מכיל גם התחייבות כספית שלא ניתנה בהליך הפלילי. נוכח זאת סבור היועמ"ש כי שכר הטרחה המומלץ לבאי כוח התובעים (725,000 ₪) הוא גבוה יתר על המידה וכי ניתן להסתפק בשכ"ט של 50,000 ₪ ואילו את יתרת הסכום ראוי להעביר לקרן מתאימה. עוד הסתייג היועמ"ש מהגדרת קבוצת התובעים, ככל שהיא כוללת תובעים עתידיים, וכן הציע להוסיף להסדר המוצע מנגנון אשר יחייב את המשיבה לדווח תקופתית למשרד להגנת הסביבה, ולחילופין לבית המשפט, על עמידתה והתמדתה בביצוע תנאיו השונים של הסדר הפשרה. בדיון שהתקיים ביום 11.1.10 הוגש נוסח מתוקן של הסדר הפשרה (סומן מב/1) ("הסדר הפשרה") אשר נטען לגביו כי הוא משקף את הערות היועמ"ש וכי בנוסחו הנוכחי הוא מקובל עליו. עיקרי הסדר הפשרה שהצדדים ביקשו לאשרו ולתת לו תוקף של פסק דין הם אלה: קבוצת התובעים בהסדר זה תכלול תושבים שהתגוררו ו/או מתגוררים במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה ועד יום אישור ההסדר ברדיוס של 3.5 ק"מ ו/או שבתקופה הנ"ל מקום עבודתם היה ו/או הינו ברדיוס של 2 ק"מ ממפעל המשיבה ו/או שבתקופה הנ"ל עשו ו/או עושים שימוש תדיר ברכבם ו/או שבתקופה הנ"ל נסעו ו/או נוסעים באופן תדיר בתחבורה ציבורית בכביש עכו- חיפה במקטע הסמוך לצומת קריית אתא. מבלי לגרוע מהתחייבויות המשיבה לביצוע תוכנית השקעות משמעותית בהיקף כולל שלא יפחת מסך של 8 מיליון ₪ כמפורט להלן ועל מנת להביא להורדה מהירה ומשמעותית לטענות בדבר בעיות ריח שמקורן בפעילות המפעל, מתחייבת המשיבה עד ולא יאוחר מתום שישה חודשים ממועד אישור הסדר זה לחדול מייצורם באתר של עשרה חומרים המפורטים בהסדר הפשרה, הינם בעלי פוטנציאל ריח חזק וכן עד ולא יאוחר מתום שמונה-עשר חודשים ממועד אישור הסדר זה לחדול מייצורם של עוד שישה חומרים בעלי פוטנציאל ריח, כמפורט בהסדר. המשיבה תתחייב כלפי המשרד להגנת הסביבה לתכנית השקעות מקיפה, משמעותית ורב-שלבית בהיקף של מעל שמונה מליון ₪, לטיפול בנושא מקורות הריח באתר. עיקרי תוכנית ההשקעות: המשיבה תמנה ממונה לטיפול בפניות הציבור בנושא ריח. המשיבה תודיע למשרד מראש על כל שינוי מתוכנן במפעל העלול לגרום לשינוי בפליטות לאוויר. המשיבה תנקוט בכל עת באמצעים התפעוליים והטכנולוגיים הנדרשים העונים להגדרתBAT Best Available Technique) ( בכדי למנוע ולהפחית את פוטנציאל הריח ו/או זיהום האוויר מהמפעל. המשיבה תבצע פרויקט משמעותי לשדרוג מערך התחזוקה לרבות החלפת רכיבי ציוד קיים למניעת פליטות חומרים לאוויר. תכנון וביצוע מערך פעולה, אכיפה וביקורת פנים מפעלית למניעת מטרדי ריח. ביצוע בדיקות פתע פנים מפעליות, כולל בדיקת דליפות חומרים, צוותי מריחים, בדיקות מעבדה לניטור רציף של פעילות המפעל, ובדיקות וניטור בסביבת המפעל. המשיבה תגיש למשרד לאיכות הסביבה דו"ח מצב קיים וסקר פליטות מלא בנוגע לכל אופייני הפליטות לאוויר של ריח ומזהמי אוויר ממתקני המפעל במצב הקיים. המשיבה תכין תכנית להפעלת תהליכי ייצור ומערכות בעלות פוטנציאל לפליטת ריח, על מנת למנוע פליטות כאלה. מבלי לגרוע מהתחייבויות המשיבה המפורטות לעיל, ומבלי להודות בקיומם של מפגעי ריח שמקורם בפעילות באתר המפעל, מתחייבת המשיבה, כי עד ליום 1.1.2013 תנקוט בפעולות הנדרשות (ככל שיש כאלה מעבר למפורט לעיל) כך שלא יהיו מחוץ למפעל ריחות חזקים או בלתי סבירים שמקורם בפעילותה באתר (וממילא לא תהיה טענה למפגע ריח מחוץ למפעל). המשיבה תדווח בכתב מדי שישה חודשים למשרד להגנת הסביבה בדבר ביצוע התחייבויותיה על פי הסדר זה. למבקשים בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ישולם על ידי המשיבה סכום כולל בסך 50,000 ש"ח. לבאי כוח התובעים ישולם על ידי המשיבה סכום כולל בסך 725,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בכפוף לביצוע האמור בהסדר זה, התובעים מתחייבים שלא לנקוט בהליכים בגין איזו מן הטענות אשר הועלו במסגרת התביעה והבקשה לאישור תובענה כייצוגית או כל טענה מסוג אחר הנוגעת ל"מפגע ריח" עד ליום אישור הסדר הפשרה. וכי אין בהסדר כדי ליצור מעשה בית דין כלפי התובעים כהגדרתם בהסדר זה, בשל גרם נזק גוף. בהחלטה שניתנה בסוף הדיון הוריתי לצדדים לערוך בהסדר הפשרה מספר תיקונים הקשורים למסגרת הדיווח התקופתי של המשיבה למשרד לאיכות הסביבה, והיועמ"ש התבקש להגיש הצעה לגבי מתכונת דיווח תקופתי זה. בעמדתו המשלימה שהוגשה ביום 25.2.10 ציין היועמ"ש, כי במסגרת הסדר הטיעון שגובש בעבר בהליך הפלילי מתבצע מעקב אחר מרבית סעיפי הסדר הפשרה המוצעים. לטענתו, דרישות הסדר הטיעון בתיק הפלילי עוגנו כדרישות מחייבות ברישיון העסק הניתן למשיבה, ומעקב אחר ביצוען מתבצע על ידי מחוז חיפה של המשרד להגנת הסביבה באמצעות סיורי מעקב ופגישות. כמו כן נטען כי מאחר והסדר הפשרה מוסיף, ביחס להסדר הטיעון, התחייבות בדבר הפסקת ייצורם של חומרים מסוימים תוך תקופת זמן מוגדרת, מוצע כי המשיבה תגיש למשרד לאיכות הסביבה דיווח רבעוני על סטאטוס העמידה בהסדר הפשרה, לרבות עמידה בתנאים שנקבעו ברישיון העסק ובתוספת מעקב אחר תאריך היעד להוצאת כל אחד מן החומרים הנכללים בהסדר הנוכחי. עוד הוצע, כי לאחר סיום ביצועה של תוכנית ההשקעות לטיפול בנושא מקורות הריח, תגיש המשיבה למשרד לאיכות הסביבה דיווח מפורט ובו תיאור דפוס מימושה, לרבות פירוט כספי של רכיבי המימוש השונים. ביום 1.3.10 הוגשה הודעה משותפת של המבקשים והמשיבה, שלפיה הם מסכימים למנגנון הפיקוח שהוצע על ידי היועמ"ש. להשלמת התיאור יצוין כי המבקשים התנגדו לעמדת היועמ"ש ככל שהיא מתייחסת להפחתת שכר הטרחה, וזאת משני נימוקים: האחד, לטענתם שכר הטרחה איננו מוגזם כלל ועיקר, וכי בתובענות ייצוגיות רבות נפסקו סכומים גבוהים בהרבה, במקום בו התועלת לציבור עקב ההסדר לא הייתה רבה יותר מהתועלת הגלומה בהסדר המוצע על ידם. והנימוק השני הוא כי התביעה הייצוגית הוגשה על ידם כשבעה חודשים לפני תחילת ההליך הפלילי, והחלק הארי של ההליך נוהל והסתיים עוד בטרם הוגש כתב האישום. דיון דומני כי יש ממש בטענות המבקשים שלפיהן אירוע זיהום האוויר, בדרך של מטרד ריח קשה שהתרחש ביום 9.8.07, היה שיאו של מצב עניינים שהתקיים תקופת זמן ממושכת קודם לכן, ושבו יצרה המשיבה זיהום אוויר תמידי של ריחות רעים בסביבת מפעלה במפרץ חיפה. תכליתו של ההסדר המוצע היא להביא לשינוי של ממש במציאות שבה נחשפו התושבים ומי שעובדים בסביבה למטרד הריח החמור, באמצעות הפחתה ניכרת בעוצמתו ובתכיפותו של מטרד זה. מעמדתו של היועמ"ש הבינותי שעמדת המשרד להגנת הסביבה היא שאכן אלה הם פני הדברים . אציין שבין המבקשים ליועמ"ש נפלה מחלוקת בנוגע לשאלה לזכות מי יש לזקוף את השגת ההסדר. מעמדת היועץ עולה כי מתווה ההסדר הוא זה ששימש כבסיס להסדר טיעון בהליך הפלילי, ואילו המבקשים טוענים כי תביעתם הוגשה קודם להגשת כתב האישום ולכן, בניגוד לעמדת היועמ"ש, אין לראות בהסדר הפשרה בתיק זה העתקה של המתווה המוסכם ששימש בסיס להסדר הטיעון. איני בטוח כי עמדת היועמ"ש היא חסרת בסיס כפי שמנסים המבקשים לטעון, ומתקבל הרושם, אף בלא שהובאה הוכחה בעניין זה, שאלמלא נפלה אימתו של ההליך הפלילי על המשיבה (ומן הסתם, גם על נושאי משרה בה), קרוב לוודאי שלשם השגתו של ההסדר במתכונת שבה הושג הייתה נדרשת התדיינות ארוכה וממושכת מזו שהייתה בתיק זה, ולא אטעה אם אניח כי, כפי שטוען היועמ"ש, הדרך להסדר הפשרה נסללה עת נעשה הסדר הטיעון בהליך הפלילי ובמתכונת בה נעשה. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מטענת המבקשים, שנדמה לי שיש בה ממש, שההליך הפלילי נוהל רק בעקבות אירוע הזיהום החריף שהתרחש באוגוסט 2007, וכי היה מקום שהמשרד להגנת הסביבה ינקוט כלפי המשיב בצעדי אכיפה זמן רב קודם לכן. בנוסף, המבקשים צודקים גם כשהם מצביעים על כך שמבחינתו של האינטרס הציבורי - ולטעמי זהו החשוב מכל - יש בהסדר תועלות נוספות על אלה הכלולות בהתחייבויות המשיבה שעל סימכן הושג הסדר הטיעון בהליך הפלילי. בהנחה שהמשיבה תקיים את התחייבויותיה על פי ההסדר, ובהנחה נוספת שהמשרד להגנת הסביבה יעמוד על המשמר ויוודא כי היא אכן עושה כך, יש לצפות כי הסדר הפשרה ישיג את מטרתו, שהיא הפחתה עד לרמה סבירה ומתקבלת על הדעת של מטרד הריח הנגרם על ידי פעילותה של המשיבה סעיפים קטנים (ג)(2)(א) ו-(ב) של סעיף 19 לחוק מורים כי יש לתת את הדעת לפער בין הסעד המוצע בפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל אם היה נפסק לטובת הקבוצה (ס"ק(א)), ולסיכויים ולסיכונים שבהמשך ניהול התובענה מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה (ס"ק (ה)). בתביעה ובבקשה לאישור כימתו המבקשים את תביעתה של הקבוצה לפיצוי בסכום כולל של 225 מיליון ₪ ולכאורה, משאין בהסדר כל פיצוי כספי לחברי הקבוצה, קיים פער ניכר בין הסעד הנתבע לבין הסעד שניתן במסגרת הסדר הפשרה. עם זאת, יש לתת את הדעת לכך שהכימות הכספי מבוסס על סכומי פיצויים, בגין פגיעה באוטונומיה ובגין רגשות שליליים, הנעים בין 500 ל-2,500 ₪ לתובע. מטבע הדברים, ועל פי אופיו של הנזק הבלתי ממוני, אין אפשרות מעשית לקבוע כי הסכומים שנתבעו היו מבוססים על חישוב או נוסחה כלשהם. נזקים מעין אלה, בגין פגיעה באוטונומיה ורגשות שליליים, הינם מושג מעורפל וחמקמק, ואין לדעת אם בסופו של דבר היה בידי המבקשים לשכנע כי סכומי הפיצוי הנתבעים - ולא אחרים - הם הפיצוי הראוי בגין נזקים אלה. על הקשיים הכרוכים בקביעת פיצוי כספי בשל נזק בלתי ממוני עקב פגיעה באוטונומיה עמד בית המשפט המחוזי בתל אביב בפסק הדין שניתן בת"א (ת"א) 1372/95 יורשי המנוח תופיק ראבי ז"ל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (טרם פורסם, , 7.10.08), בסעיף 134 של פסק הדין, ונראה לי שבפני קשיים כאלה ואף גדולים מהם היו עומדים המבקשים במקרה זה. מן העבר האחר, הסדר הפשרה מציע תוצאה של אכיפת הדין ומניעת המשך קיומם של המטרדים, תוך השקעת סכומים נכבדים מצד המשיבה הן בציוד והן בדרך של הפסקת ייצור מוצרים שהם, כך נאמר, מגורמי המטרד העיקריים. השגת תוצאה זו של אכיפת הדין והפחתת ומניעת המטרד מצדיקה כשלעצמה את אישור הסדר הפשרה שכן, כאמור, התועלת לציבור בכללותו המושגת מן ההסדר חשובה יותר מן הסכום שאותו יקבלו חברי הקבוצה - או הציבור - כפיצוי על נזקים בלתי ממוניים שנגרמו להם. יתרון זה של הסדר הפשרה הוא גם הנימוק הנדרש לפי סעיף 19(ג)(2) של החוק ודומני כי אין צורך להרחיב עוד בעניין זה. סעיף 19(ו) לחוק מורה על קביעת גמול למבקש ולבא כוחו בהתאם לאמות המידה המפורטות בסעיפים 22 ו-23 לחוק. הסכום שנקבע בהסדר הפשרה כגמול למבקשים אינו משמעותי במידה שתצדיק דיון בו ואיני רואה סיבה שלא לאשר אותו. מאידך, שונה מצב הדברים ביחס לשכר טרחת באי כוח המבקשים. הסכום המוסכם בהסדר הפשרה כשכר טרחה של האחרונים הוא סכום שאינו מבוטל וכאמור, זו הייתה רוח הדברים בתגובת היועמ"ש. סעיף 23 לחוק קובע: (א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור. (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית. (ג) ............. " הוראות אלה נועדו להנחות את בית המשפט בבואו לפסוק שכר טרחה לבא כוחו של תובע שתביעתו אושרה כייצוגית, והתקבלה, אולם לאור הוראת סעיף 19(ו) לחוק הן ישימות גם לעניין פשרה. ברקע הדברים עומדת הסכמת המשיבה לשלם את הסכום שצוין בהסדר הפשרה, הסכמה ששותפים לה גם המבקשים. מן העבר האחר נמצאת עמדת היועמ"ש, הסבור כי שכר הטרחה גבוה יתר על המידה, והוא סומך, לעניין זה, על העובדה כי הסדר הפשרה מבוסס על מתווה הסדר הטיעון בהליך הפלילי. על עמדת היועמ"ש בעניין זה יצא קצפם של באי כוח המבקשים והם הגישו תגובה שבגדרה הם העלו טענות שונות כנגדה. עיקר טענותיהם הוא שמחד, עמדת היועמ"ש היא סתמית ואינה מסבירה מהו שכר הטרחה הראוי ומאידך, שגם במונחים כספיים התועלת לציבור עומדת על סכום של שמונה מליון ₪, שהוא סכום ההשקעה הכספית, ועל עשרה מליון ₪ נוספים לשנה (שהם אבדן ההכנסה מחומרים שייצורם יופסק). על בסיס נתונים אלה טוענים באי כוח המבקשים כי שכר הטרחה יגיע לכ- 9% (לפי חישוב אחד) ולכ- 1.25% לפי החישוב האחר. עוד מצביעים המבקשים על הסדרי פשרה בתביעות ייצוגיות אחרות שבהם נפסקו סכומי שכר טרחה גבוהים במידה ניכרת מן הסכום שבענייננו, ובנוסף הם מצביעים על כך שהתביעה נוהלה על ידי שלושה משרדי עורכי דין והושקעו בהכנתה ובניהולה מאות שעות עבודה. כפי שכבר ציינתי לעיל, דומני כי עמדת היועמ"ש בנוגע לנסיבות שהביאו את המשיבה להסדר הפשרה איננה משוללת יסוד, ואם כך הדבר אפשר לכאורה לראות את הטעם בהסתייגותו מסכום שכר הטרחה המוסכם, שהרי חלק ניכר מאמות המידה הקבועות בסעיף 23 לחוק עוסק בתועלת לציבור ובחשיבות הציבורית של ההליך, ואפשר שיהיה מי שיקשה מה הועילו המבקשים אם היה זה ההליך הפלילי שהביא את המשיבה להסכים ובעקבות כך - את התועלת לציבור. לא שוכנעתי גם מטענות המבקשים בדבר מידת ההשקעה שנדרשה מבאי כוחם, ובעניין זה לוקות טענות המבקשים באותו פגם שאותו הם מוצאים בעמדת היועמ"ש היינו, אין הם מפרטים במידה הדרושה את היקף העבודה שהושקעה על ידם בניהולו של ההליך (שכזכור הסתיים לאחר קדם משפט אחד). משום כך ולאחר ששקלתי את טענות המבקשים מחד והיועמ"ש מאידך, נראה לי כי סכום שכר הטרחה שראוי לאשרו יעמוד על 500,000 ₪ (בצירוף מע"מ), ואילו יתרת הסכום שאותו הסכימה המשיבה לשלם, היינו סכום של 225,000 ₪, ישולם על ידי המשיבה לעמותה הפועלת למען שמירת איכות הסביבה. לאור כל האמור אני רואה, אפוא, לאשר את הסדר הפשרה (מב/1) ולתת לו תוקף של פסק דין בתביעה שבת"א 837/07 זה. פסק דין זה מהווה מעשה בית דין בנוגע לכל העילות והסעדים שנכללו בתביעה, היינו מעשים או מחדלים שהם רשלנות (בגרימת זיהום אויר ומטרדי ריח) והפרת חובה חקוקה (חובות לפי חוק מניעת מפגעים והוראות הכלולות ברישיון עסק). פסק הדין יהווה מעשה בית דין לגבי הסעדים שנתבעו בתביעת פיצויים בגין נזקים לא ממוניים, והוא יחול על כל חברי הקבוצה שהם תושבים המתגוררים או שהתגוררו במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה ברדיוס של 3.5 ק"מ ממפעל המשיבה או שבתקופה הנ"ל מקום עבודתם היה ברדיוס של 2 ק"מ ממפעל המשיבה או שבתקופה הנ"ל עשו שימוש תדיר ברכבם, או נסעו באופן תדיר בתחבורה ציבורית, בכביש עכו- חיפה במקטע הסמוך לצומת קריית אתא. פסק הדין לא יהווה מעשה בית דין בכל הנוגע לנזק גוף שנגרם או ייגרם על ידי המשיבה. בהתאם להוראת סעיף 19(ו) של החוק אני קובע כי המשיבה תשלם למבקשים גמול בסכום כולל של 50,000 ₪, ואילו לבאי כוח המבקשים תשלם המשיבה שכר טרחת עורכי דין בסכום של 500,000 ₪ בצירוף מע"מ. בנוסף תשלם המשיבה סכום של 225,000 ₪ לעמותת "חיים וסביבה - ארגון גג של שוחרי איכות החיים והסביבה" רחוב נחלת בנימין 85 תל אביב, 66102. מטרדתביעה ייצוגיתמטרד ריח