אבחון מחלה של העובר במהלך ההריון

הוגשה תביעת רשלנות רפואית במסגרתה נטען כי רשלנותם של הנתבעים טמונה בדרך הטיפול, באופן המעקב וטיבו, שכן אילו נעשו הבדיקות הנאותות והיה מקויים המעקב הראוי, כי אז אותות האזהרה היו מהבהבים בתודעת הנתבעים במהלך ההריון, וההחלטה הנאותה היתה מתקבלת על ידם במועד. ##להלן פסק דין בנושא אבחון מחלה של העובר במהלך ההריון:## מהות התביעה 1. זו תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 3, שהוא קטין בן 5 שנים, אשר תובע באמצעות הוריו, תובעים 1 ו-2. לטענתו, מחלת הציטרולינמיה בה הוא לוקה לא אובחנה במהלך ההריון כאשר מהחודש השני להריון, אימו היתה במעקב הריון בבית החולים הדסה עין-כרם (להלן - "הנתבעת" אצל פרופ' שנקר) להלן - "הנתבע", שעבד ועובד אצל הנתבעת. פסק דין חלקי זה עניינו בשאלת האחריות בלבד. הרקע העובדתי 2. התובעת 1 היא אימו של תובע 3, ותובע 2הוא אביו של תובע 3. התובעים 1- 2 הינם בני דודים בדרגה שניה (אבותיהם של התובעים 1 ו- 2 הם בני דודים בדרגה ראשונה). התובעים 1- 2 נשאו זה לזה בשנת 1976. ילדם הראשון של התובעים 1-ו 2 נולד בשנת 1979 בעקבות הריון ולידה נורמליים. בנם השני נולד בשנת 1983 בבית החולים וולפסון להלן - "וולפסון" ההריון והלידה היו נורמלים, ומשקלו בלידה היה 3.250 ק"ג. אולם, מצבו של התינוק התדרדר והוא נפטר שלושה ימים לאחר הלידה. הבדיקה גילתה . Hyperammonaemia היה חשד להפרעה תורשתית בחילוף החומרים ודגימת כבד נשלחה למעבדה של פרופ' יציב בבית חולים "הדסה" בעין כרם שבירושלים. נבדקו שני אנזימים במעגל האוריאה , ureaו אלה הם: . Transferace carbarnoyl ornithine.1)ct\oi ..2ginase\ari רמות ה - oct היו אפס ורמות ה- arginase היו % 40 מהנורמלי. המסקנה היתה שמאחר שרמתם של שני האנזימים היתה מופחתת, הדבר העיד על כך שדגימת הכבד התקלקלה ולא ניתן היה לפרש את הממצאים. דגימות השתן וה- serumמשמעות בדיקה זו לא הובררה בבית המשפט במהלך הבאת הראיות( נשלחו לנתבעת, אך הגיעו לנתבעת כשהן שבורות. לפיכך, לא ניתן היה להעריכן, ואי אפשר היה לאבחן באופן ספציפי את סיבת ה- hyperammonaemia של הילד שנפטר. בעקבות הריון זה נערכה לתובעת 1 בדיקת העמסת חלבון, והיא נמצאה נורמלית. לאחר שהתובעים 1 ו- 2 נועצו בפרופ' יציב, פרופ' יציב המליץ כי בהריון הבא יפנו למעקב הריון ולידה אצל הנתבע. גם פרופ' מינץ מבית החולים וולפסון המליץ לתובעים 1 ו- 2 לפנות בהריון הבא להמשך טיפול אצל הנתבעת, אולם ציין, בין היתר, כי על הטיפול לכלול בדיקות אינזימטיות של מי שפיר. ילדם השלישי של תובעים 1 ו-2, ליעד - נולד בשנת 1984 בשבוע השלושים וששה להריונה של תובעת 1 (להלן: "האם") בוולפסון. האם טופלה במהלך הריון זה על ידי נתבע 2ותכננה את הלידה בהדסה. הלידה התרחשה חודש לפני הזמן המשוער ללידה, לאחר ירידת מים, כשהאם נמצאת בעיר חולון. משום כך, פנתה האם שוב לוולפסון. הילד נולד במשקל 2.960 ק"ג ואושפז במשך כשלושה שבועות בפגיה שבוולפסון תוך חשש להיפר-אמונומיה. כאשר הבדיקות בוולפסון, ופרופ' יציב, שהוזמן מהדסה, קבעו שמצבו של הילד בסדר, הוא שוחרר לביתו. בשנת 1989, האם עברה הפלה טבעית ועברה גרידה בוולפסון וגרידה חוזרת אצל הנתבע 2 בהדסה. נתבע 2 גילה במהלך הבדיקה, כי לאם יש מיומה ברחמה. ביום 16.2.91 נולד תובע 3 (להלן: "ליחי") בניתוח קיסרי לאחר מהלך הריון תקין, אצל הנתבעת, כשהמנתח הוא הנתבע. כבר כאן אציין כי האם היתה במהלך הריונה האחרון בליחי במעקב הריון אצל הנתבע, עקב ההמלצות שניתנו לה, כאמור. ליחי נבדק לאחר לידתו, ואובחנה אצלו מחלת הציטרולינמיה citrullinaemia. 3. מחלת הציטרולינמיה היא אחת המחלות הנובעות מפגם במעגל האוריאה בכבד, אשר גורם לעליית רמת הציטרולין בדם. ילדים הסובלים ממחלה זו הם בדרך כלל נורמלים בלידה, אך ככל שרמות האמוניה עולות בימים הראשונים לחייהם הם הופכים לחולים יותר ונכנסים למצב של תרדמת. ללא טיפול, רבים מהתינוקות נפטרים. האיבחון הקדם לידתי של הציטרולינמיה הוכנס לשימוש בשנות השמונים חוות הדעת של ד"ר וולטר, עמ' 2. עיקרי טענות התובעים 4. טענות התובעים הם אלה: לגבי הנתבעת: א. מטרת מעקב ההריון והלידה אצל הנתבעת על ידי הנתבע היתה לצורך תכנון הפלה אפשרית, אם יתברר כי העובר - הוא ליחי - חולה במחלת הציטרולינמיה. ב. על הנתבעת היה לבצע בירור גנטי לשם קבלת אינפורמציה מלאה לגבי מטענו הגנטי של העובר (קרי: ליחי). ג. לנוכח ההיסטוריה הרפואית - לידתית של תובעת 1, היה קיים סיכון גבוה ללידת ילד בעל פגם גנטי. לפיכך על הנתבעת היה לבצע בדיקות רפואיות בכלל ובדיקות cvsוניקור מי שפיר, במיוחד. לגבי הנתבע: א. הנתבע התעלם מהוראות והמלצות שניתנו על ידי רופאים שטיפלו באם בלידותיה הקודמות, לביצוע בדיקות גנטיות ואנזימטיות, לאור הסיכון הגבוה של האם ללידת עובר פגום. ב. הנתבע לא נקט אמצעים רפואיים מקובלים וסבירים כדי להשיג תוצאות רפואיות אמיתיות. ג. הנתבעת והנתבע, במיוחד, יצרו מצג שווא בעיני התובעים 1- 2 לפיו העובר בריא. עיקרי טענות הנתבעים 5. טענות הנתבעים הן אלה: א. חשש מזערי היה קיים ללידת תינוקות עם פגם גנטי במעגל האוריאה עם חוסר otc. ב. בשלב הטרום לידתי לא ניתן לאבחן חוסר otc. ג. מטרת המעקב היתה לא לשם אבחנה במהלך ההריון אלא איבחון וטיפול לאחר הלידה. ד. בארץ לא נעשו ואין עושים בדיקות לאיתור פגמים ב- dna ככל שמתיחסים למערכות האנזימטיות של מעגל האוריאה. ובעולם, אם נעשו איבחונים, הם היו בשלביהם הראשונים במספר זעום של מעבדות. ה. בנסיבות הענין לא היה מקובל לבצע ברור גנטי על ידי cvs או בדיקת חוסר אנזימים במי שפיר. ו. אין קשר סיבתי בין אי ביצוע הברור הגנטי ללידתו של תובע 3. ז. בנסיבות הענין כאשר: לא היו ממצאים ברורים כי התינוק שנפטר, נפטר מפגם גנטי במעגל האוריאה, התינוק השני נולד בריא וכי חוסר האינזים as הינו פגם נדיר ביותר, אמצעי הזהירות שננקטו - איבחון וטפול מיד לאחר הלידה - הם המקובלים והסבירים. גדר המחלוקת 6. נקודות המחלוקת העיקריות בין הצדדים הן כדלקמן: (א) האם הצוות הרפואי של נתבעת 1בכלל, ונתבע 2 בפרט, יכול לצפות מראש את מחלת הציטרולינמיה בליחי והנזקים שיגרמו לתובעים עקב כך. לשון אחר, האם הסיכון ללקות במחלת הציטרולינמיה ניתן לחיזוי מראש במידה זו או אחרת של דיוק? (ב) האם הצוות הרפואי של נתבעת 1כולל נתבע 2היה צריך להביא בחשבון את נתוני הלידות הקודמות של תובעת 1, ומה היו צריכות להיות המסקנות המתחייבות מכך? (ג) האם היתה צריכה להעשות בדיקת מי שפיר לאם בזמן הריונה בליחי או כל בדיקה אחרת לשם גילוי מחלת הציטרולינמיה, שבה לוקה ליחי ? חובתו של הרופא כלפי מטופל 7. רופא, ככל בעל מקצוע אחר, חייב לפעול במסגרת מקצועו בזהירות סבירה, ושאלת קיומה של רשלנות מצידו תבחן לפי אמות המידה המקובלות, כמפורש בסעיפים 35- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] להלן - "פקודת הנזיקין" ע"א 744/76 ד"ר שרתיאל ואח' נ' ש' קפלר ואח' וערעור שכנגד, פ"ד ל"ב (1) 113, 123וכן, ע"א 58/82קנטור נ' מוסייב ואח’, פ"ד ל"ט (3) 253, .262 הפסיקה הכירה בקיום חובת זהירות מושגית בין רופא לחולה שבו הוא מטפל. החובה האמורה קיימת מעצם קיומם של יחסי רופא-חולה ואין צורך להוכיח, בכל תביעה שעילתה רשלנות רפואית, את קיומה של חובה זו. על התובע להוכיח את חובת הזהירות הקונקרטית בלבד. קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית הוא תנאי שבלעדיו אין כדי להטיל אחריות על רופא רשלן ע"א 744/76 עמ' 262ג' וכן, ת"א (ב"ש) 233/93 נירנברג ציגל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, לא פורסם, עמ' 953. בית המשפט צריך לשאול את עצמו אם בנסיבות המקרה דנן, הנזק שנגרם לתובעים ניתן היה לצפיה, האם נתבע 2והצוות הרפואי מטעם נתבעת 1 שטיפל בתובעת 1התרשלו, והאם הפרו חובת זהירות שחבו כלפיה. לענין הצפיה אציין, כי גם נזק נדיר שקשה היה לצפותו עקב נדירותו, מטיל על הרופאים חובת זהירות ובלבד שהיה ידוע למדע הרפואה ע"א 612/78 פאר נ' קופר ואח' פ"ד ל"ה (1) 720, 727. זאת ועוד, בית המשפט נדרש להשיב על השאלה האם הרופא במקרה הקונקרטי התרשל. שאלה זו היא ענין לבית המשפט להשיב עליה, ואין היא שאלה מדעית לחוות דעתם של הרופאים. על בית המשפט אף לבדוק אם הנתבע 2והצוות הרפואי של נתבעת 1, נקטו כל הפעולות הנדרשות, וכן - אם הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לנזק שנגרם. חובות הרופא המטפל צויינו בע"א 82/58 על ידי כב' השופט ד' לוין, ואלו הן: ""התהליך הטיפולי" ... כולל, קטיגורית, שלושה שלבים: האבחון, ההחלטה על דרך הטיפול והטיפול עצמו". (שם, עמ' 262ה' - ו'). להלן אבדוק אם המבחנים האמורים יושמו במקרה שלנו, על ידי הנתבעים, האם עמדו בחובות המוטלות עליהם, האם פעלו כראוי וחזו את שניתן היה לחזות והאם התרשלו או שמא נתנו לתובעת את הטיפול הראוי בנסיבות הענין - על סמך הידע הרפואי שעמד באותה עת לרשות הרפואה ע. אזר - ד"ר א. נירנברג, רשלנות רפואית וסוגיות בנזיקין, עמ' .231 לאמור, האם במאגר הידע הרפואי, בכללו, קיים ידע המאפשר איבחון וטיפול שניתן לתתו, והאם ניתן טיפול כאמור. חובת הרופא להשגת מיטב המידע הרלוונטי 8. מי שמכריע גורלות חייב להכריע על בסיס המידע המלא הרחב והטוב ביותר האפשרי. פרופ' שנקר בחקירתו הנגדית אומר כדלהלן: "באוריאסקייל זה מחלות נדירות, ומחלות גנטיות, שיש לי חמש מחלות... אני מודה שלא טפלתי באף אישה קודמת שהיה לה כזו, אחת מהמחלות האלה, ולא רק אני אלא כנראה אף אחד בארץ לפני... אני גם מודה, שאל כב' בית המשפט, אני לא מומחה למחלות האלה. אני רק מה שיודע יודע מתוך ידע רפואי, יודע מתוך קריאה, ודרך אגב קראתי אז, כשהיא באה בפעם הראשונה לא הלכתי לחפש את כל הספרות, כי היועץ שלי היסודי, והברור, היה ד"ר יציב". ההדגשה אינה במקור - ע"ק פרוטוקול מיום 8.12.95 עמ' 23-24. בהקשר זה, אציין כי לדעתי רופא המקבל על עצמו טיפול באדם - אם ביעוץ, אם בעריכת בדיקות, מעקבים רפואיים וכיוצא באלה - רואים אותו כמי שמציג בפני הפציינט מצג מכללא, לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין, לטפל ולנהל את המעקב והטיפול הרפואי הדרוש לבעיה הרפואית המוצגת לפניו, וכי הוא יפעיל מידה של אחריות סבירה, שבה היה נוהג רופא סביר בנסיבות דומות. מה היא המידה של אותה אחריות סבירה ? בדילמה הרפואית שבפניה ניצב הנתבע, הנוגעת לא רק לתחום התמחותו במילדות ובגניקולוגיה אלא גם למומחיות בתחום המחלות שבמעגל האוריאה, חייב היה הנתבע להתייעץ. ההתיעצות עם פרופ' יציב לא היה בה די. אומנם פרופ' יציב אומר בחקירתו כי הוא מומחה גם בארץ וגם בארה"ב של מחלות נוירו מטבוליות פרוטוקול מיום 2.10.95 עמ' 21. אולם, בהמשך חקירתו הוסיף כי מתוך חמש המחלות במעגל האוריאה נבדקו באותה תקופה במעבדתו שלושה אינזימים פרוטוקול מיום 2.10.95 עמ' 21. לגבי מחלת הציטרולינמיה בה לוקה ליחי, אומר פרופ' יציב כלהלן: "אני לא עסקתי במחלה זו". פרוטוקול מיום 2.10.95 עמ' 27- .28 לפיכך, על הנתבע היה להיוועץ עם מומחה או מומחים נוספים להשלמת הידע בתחום המחלות של מעגל האוריאה. הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית "אתה לא פנית גם למישהו אחר חוץ מד"ר יציב בקשר להריון של הגב' הזאת, בקשר למחלות במעגל האוריה ? והשיב: "אני לא פניתי..... והיועצים שלי זה יועצים שאני חושב ואני לא מחפש סתם ברחובות לחפש, פניתי לחמישה, מה זה חשוב ? דמוקרטיה בבחירות חמישה זה שווה לאחד, אני פניתי למי שמודע במדינת ישראל ומודע גם לי, כאיש המומחה, אז למה שאני אחפש". פרוטוקול מיום 8.12.95 עמ' 51-.52 בת.א. (ת"א) 398/89 עזבון המנוח זלמן יערי ז"ל נ' פרופ' דינבר ואח' טרם פורסם עמ' 68; מצוטט בספרם הנ"ל של ע. אזר וא', נירנברג, נאמר בסוגיה זו, כדלקמן: "אם התלבטותו של הרופא אינה בתחום הישיר של מומחיותו, ואפילו הוא בעל ידע וניסיון, חלה על הרופא חובה להיוועץ ברופאים מומחים בתחום הנדון". לא נעלם ממני, כי בתשובתו לשאלת ב"כ התובעים אם לא עשו בדיקות למחלה הספציפית שהתגלתה, אמר הנתבע כי "לא עשינו בדיקות" פרוטוקול מיום 8.12.95 עמ' 48-49. במצב דברים זה, וכאשר הנתבע עצמו הודה כי למרות שלא טיפל קודם לכן באשה במצב המתואר לעיל, הוא לא בחן את כל המידע המצוי בספרות אודות הנושא, לא ערך בדיקות למחלה הספציפית שהתגלתה ולא התייעץ עם מומחים נוספים או לפחות מומחה נוסף למחלות במעגל האוריאה מלבד פרופ' יציב, ניתן להגיע למסקנה, כי הנתבע לא שקל די הצורך, במובן שלא ערך את כל הבדיקות הנחוצות האפשריות, לא למד את הנושא בו טפל עד תום תוך שקילת עיקר המידע הרפואי שניתן להשיגו, ולא התיעץ עם כל מי שניתן וראוי היה להתיעץ עמו. משלא נעשה כך - המסקנה המתבקשת היא שהוכחה התרשלום ויש לקבוע אחריות לתוצאות. אעיר כאן, כי החלטה רפואית חורצת גורל חיי אדם, וככזאת מן הראוי שתלקח כל פעם תוך הפעלת המירב העומד לרשות המחליט. רישום רפואי 9. לאחר פטירת ילדם של התובעים 1ו-2, הם נפגשו עם פרופ' יציב לשיחה. על ידי פרופ' יציב לא נעשה כל רישום הנוגע לשיחה זו ולממצאים שעלו בעקבותיה, אם עלו, וכך נאמר בחקירת פרופ' יציב: "ש. כשאתה מקיים שיחה עם ההורים ונותן מידע האם אתה רושם את תוכן השיחה? ת. בד"כ אני רושם... את השיחה. הם באו אלי לשיחה, את השיחה הזו שהתקיימה לא רשמתי חפשתי ולא מצאתי רישום על כך. ש.ת. אני זוכר את השיחה הזו, המרכזית. היו יותר משיחה, אך אין רישום לגבי אף שיחה". פרוטוקול מיום 2.10.95 עמ' 26-27. סוגיה זו של אי רישום עולה אף במקרה של הנתבע ביחס למכתב ששלח פרופ' יציב אליו עם התובעת 1, וכן בנוגע לשיחה שקיים הנתבע עם פרופ' יציב אודות בדיקות שיש או אין לערוך במקרה של התובעים 1- 2. בחקירתו על-ידי ב"כ התובעים נשאל פרופ' שנקר בענינים אלה, וכך השיב לגבי הענין הראשון: "ש. עכשיו כאשר היא הגיעה אליך, היא הגיעה עם מכתב מד"ר יציב. ת. פתק נגיד, לא מכתב. ש. פתק, יש לך את הפתק הזה? ת. לא, אין לי את הפתק הזה". (פרוטוקל מיום 8.12.95, עמ' 19). ובהמשך נאמר: "ש. ד"ר יציב אמר לנו, שהוא שלח מכתב אליך? ת. תקרא לזה מכתב. ש. מכתב זה לא פתק. המכתב הזה אתה אומר איננו קיים ? הוא קיים או לא קיים עד היום ? ת. אני לא שמרתי את המכתב הזה. ש. אז הוא לא קיים. ת. אני לא מתקופת ספיר שאוסף פתקים". (פרוטוקול מיום 8.12.95, עמ' 20). לגבי הענין השני, השיב פרופ' שנקר בחקירתו כדלהלן: "ש. פרופ' שנקר, תראה לי בבקשה ברישומים שלך את התוכן של השיחה של ד"ר יציב שאמר לך, ועל סמך זה אתה פעלת שאין לך מה לעשות את הבדיקה הזאת. תראה לי את הרישום של הדבר הזה. ת. אני לא יכול להראות לך את זה. ש. למה? ת. אני אסביר לך. אנחנו ברישומים שאנחנו כותבים כרופאים זה כל ההבדל בין בית משפט, כי על איזשהו מילה אחת אנחנו כבר מדברים שלוש שעות. אנחנו ברישומים הרפואיים כותבים את הממצאים החשובים לטיפול בממצאים... אני כותב קצר מאד, אני כותב את זה לעצמי. אני לא כותב רישומים פה בשביל להביא אותם לבתי משפט. ש. תראה אצלך בכרטיס אם יש קצר מאד, כתוב שיחה עם ד"ר יציב? ת. לא כתוב אצלי ואני לא כותב". (פרוטוקול מיום 8.12.95 עמ' 27). בהמשך חקירתו הנ"ל נשאל פרופ' שנקר אם אי נקיטה של פעולות, ועצם הענין שפרופ' יציב אמר לו שלא לנקוט פעולות - לא היה חשוב דיו כדי שיירשם. על כך השיב פרופ' שנקר: "... אני הלא לא חייב כשאני מקבל איזשהו מכתב, כשמישהו נותן לכתוב בכרטיסים שלי לא נקטתי בזה או לא נקטתי בהוא... אנחנו בכרטיסים שלנו לא נותנים פירוטים כאלה". (פרוטוקול מיום 8.12.95, עמ' 27-28). לא נעשו על ידי הנתבע רישומים כאמור לעיל, ואלה שנעשו אינם מפורטים דיים. פרופ' יציב לא ערך כל רישום כפי שציינתי לעיל. אין זה ענין של מה בכך. ישנה חשיבות רבה לרישומים הרפואיים הנעשים על ידי רופאים המטפלים בחולים או כמו במקרה דנן - ביולדת, בעת הטיפול או סמוך לאחריו. זו ממש שיגרת עבודתם של רופאים, במיוחד בבתי חולים ומרפאות. חשיבותם של רישומים אלה באה לידי ביטוי בכך, שהם מציגים לפני הרופא המטפל או לפני כל מי שיתבקש להושיט סעד רפואי עם הזמן - תמונת מצב רפואית של היולדת, בכל שלב ושלב של הריונה והשתלשלות הדברים. על פי רישומים אלה ובהסתמך עליהם ניתן לקיים מעקב שוטף, ראוי ואחראי אחר התפתחות הדברים ולקבל החלטות נאותות. רישומים אלה חשיבותם רבה גם כראיה אותנטית ובעלת משקל לאירועים שקרו ולהתפתחויות שהתרחשו בכל מועד שהוא בעבר ע"א 58/82 קנטור נ' מוסייב ואח’, פ"ד ל"ט (3) 253, 259. בע"א 612/78 פאר נ' קופר ואח’, פ"ד ל"ה (1) 720, 724 נדונה מחלוקת דומה באשר לייחוס רשלנות רפואית לרופא שטפל בחולה. בפסק דין זה ציין כב' השופט ש' לוין את חשיבותו של הרישום הרפואי ואת נפקותו הראייתית. לדעתו, מקום שצריך לעשות רישום רפואי שכזה אך הרישום לא נעשה ולמחדל זה לא ניתן הסבר מניח את הדעת, נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת, ושיכלו להתבהר מתוך הרישום יועבר אל כתפי הרופא או המוסד שבמסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים. השקפה זו מקובלת עלי, וראויה היא לישום בעניננו. אמת נכון הדבר, שלא כל מוצא פה של חולה או של רופא צריך למצוא את ביטויו ברישומי הרופא, אך תמצית הטיפול, מעקב, התיעצויות עם רופאים אחרים ותוצאות ההתייעצויות וחוות הדעת כאמור - חייבים ברישום. לפיכך, היה צורך לרשום את הדברים שנאמרו או נכתבו ע"י פרופ' יציב ואת השתלשלות הענין הזה. 10. במקרה דנן, אחת השאלות השנויות במחלוקת היא, אודות טיב היעוץ והמצג שהוצג בפני תובעים 1 ו- 2 לפני הריונה של האם בליחי, והאם עמד בפני פרופ' שנקר כל המידע הנדרש, לרבות בדיקות וטיפולים שניתן לערוך לאם בהריונה זה, ואם כן האם נהג על פי מידע זה כפי שרופא סביר צריך היה לנהוג בהתאם לנסיבות המקרה. אילו היו מצויים לפני בית המשפט רישומים של פרופ' יציב והנתבע לגבי מה שנאמר לתובעים אודות הריון נוסף, ובאשר למידע שנמסר לפרופ' שנקר, וכיצד יכל להסתייע במידע זה כדי לודא שההריון נושא עובר בריא ושלם, ניתן היה, על פי רישומים אלה, להגיע למסקנה עובדתית ברורה והחלטית. אולם, כאשר רישום כה חשוב לא נעשה ואינו קיים, וכאשר ענין לנו ברופאים, אשר במרוצת הזמן שעבר מאז האירוע ועד למסירת העדות בבית המשפט, טיפלו ביולדות ובענינים למכביר, כיצד אפשר לקבל בבטחון כה רב וללא היסוס את גירסתם של הנתבע ופרופ' יציב בעדותם, כאילו בדקו את מצבם הרפואי של תובעים 1 ו- 2 היטב, וכן את השלכותיו על הריון נוסף, וכן במהלך ההריון בליחי, ולא נתגלו לעיניהם כל מימצאים מעוררי דאגה. יפים לעניננו דברי כב' השופט ע. אזר בספרו הנ"ל: "... מקצוע הרפואה הינו מקצוע מדעי - אוניברסיטאי מובהק. קיימת בו התמחות מקצועית מעמיקה הנמשכת שנים ולפיכך ברור כי קיימות נורמות מקצועיות מקובלות פרי לימוד שיטתי, ונסיון מצטבר רב. כל רופא חייב להיות בעל ידע מקצועי סביר ולפיכך טעויות מצידו ואי נקיטה ברמת אבחון, ייעוץ וטיפול סבירים, כמקובל במקצוע, יהוו רשלנות." (ע. אזר, עמ' 161). אין בפי פרופ' יציב והנתבע הסבר מניח את הדעת להעדר הרישום האמור. לדברי פרופ' יציב, הוא לא ערך רישומים למרות שבדרך כלל הוא רושם שיחות. מן הראוי לציין שפרופ' יציב לא הבדיל בין המקרה הנדון למקרים אחרים בהם הוא מנהל תרשומת. לדברי הנתבע, את הרישומים שהוא עושה, הוא עושה לעצמו, ואין הוא נוהג לתת פירוטים מעבר לנרשם על ידו. בנסיבות אלה של רישום רפואי הלוקה בחסר ובהעדרו של רישום רפואי מטעם פרופ' יציב, נראה לי כי יש להטיל על הנתבעים את החובה "להוכיח את העובדות, שיכלו להתבהר מתוך הרישומים הרפואיים, ובכך להעלות הסבר המנקה אותם מאחריות" ע"א 789/89עמר, קטינה נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מ"ו (1) 713, .721 דברים אלה אמורים במיוחד במקרה זה, שבו נמנעו הנתבעים מליתן הסבר מניח את הדעת למחדלם הרישומי. 11. זאת ועוד זאת: לא רק בקשר לכך אין כל רישום, אלא גם בקשר לכל פרטי השיחות הטלפוניות, שהתקיימו בין תובע 2 והנתבע. הנתבע בחקירתו ע"י ב"כ התובעים אמר כך: "...ראיתי את האישה בהריון, ראיתי אותה אולי שלושים פעם, עם כל האשפוזים, עם כל הניתוחים, עם כל הגרידות, עם הצלצולים של הבעל..." (פרוטוקול מיום 8.12.95 עמ' 28). אין בכתב דבר באשר לתוכן שיחות אלה או לפחות "סיכום שיחות" כאמור. מה נאמר על ידי תובע 2(האב) לנתבע, ולהיפך. אילו שאלות הציג הנתבע לאב ומה היתה התרשומותו, מימצאיו והחלטותיו בדבר המשך הטיפול, בעקבות כל אחת מהשיחות הללו. אי הרישום כאמור ע"י הנתבע מונע מבית המשפט ראיה אותנטית, שיכלה להיות בפני בית המשפט. העדר רישום זה צריך להיות מובא בחשבון בשקילת הראיות לחובת הנתבעים (ע"א 58/82 עמ' 261). "הדבר מדבר בעד עצמו" 12. מקובלת עלי טענת ב"כ התובע, כי במקרה שלפנינו יש מקום להפעיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" ולהעביר לפתחם של הנתבעים את הנטל להוכיח כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע 2 במהלך הריונה בליחי, וכן היעוץ הרפואי שניתן לתובעים 1 ו- 2 לפני ההריון בליחי לא היו רשלניים. סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע שלושה תנאים להעברת נטל ההוכחה על כתפי הנתבע: (א) לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת, בעת האירוע, מה היו למעשה הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק. (ב) הנזק נגרם על ידי נכס אשר לנתבע היתה שליטה מלאה עליו. (ג) נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. (ע"א 206/89 רז נ' בית חולים אלישע בע"מ ואח’, פ"ד מ"ז (3) 805, 816-817). נראה לי כי בענין שלפני נתקיימו התנאים שבסעיף 41לפקודת הנזיקין, שכן: א. תובעת 1נכנסה בהיותה אשה בריאה לבית החולים ויצאה ממנו עם ילד הלוקה במחלת הציטרולינמיה, וההנחה המסתברת היא שהיתה כאן רשלנות של בית החולים. ב. הרישומים הרפואיים שנעשו על ידי הנתבע לוקים בחסר, ואילו הרישומים הרפואיים שהיו אמורים להרשם על ידי פרופ' יציב, לא נרשמו ואינם קיימים. ברוח זו נפסק בע"א 206/89 בעמ' 817 מפי כב' הנשיא (בדימ') שמגר, ואלה דבריו: "העברת הנטל מבטאת את ההגיון הנובע - גם אם לא באופן בלעדי - מן הנגישות למקורות מידע. טמונה בכך גם - נוסף לכך ומעבר לכך - מגמה של חסכון בהוצאות משפט, שביטויה בהפניית הנטל למי שבידיו כלים להכרת הראיות ולהבאתן בפני ערכאה שיפוטית. יש בכך גם יסוד של הכוונה להתנהגות בלתי רשלנית". ובהמשך, בעמ' 819: "אגב הטלת הנטל גם תביא בעקבותיה, בין היתר, הקפדה על דוקומנטציה נאותה בדבר קיום נוהלי הזהירות והבטיחות ואף בכך תועלת לצורך שימור המידע". ג. בזמן המקרה הנזק נגרם על ידי נכס, ידע רפואי, רופאים וצוות רפואי שלנתבעת היתה שליטה מלאה בהם. ד. לתובעים 1- 2 אין השכלה רפואית. ה. ארוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שלא ננקטו אמצעי זהירות סבירים על ידי הנתבעים. ו. התובעים זכאים שהנתבעים יסבירו להם ויניחו את דעת בית המשפט שננקטו כל האמצעים הסבירים כדי למנוע את הנזק שנגרם להם, כגון: (1) שננקטו אמצעי זהירות - שכן היה חשש למחלות תורשתיות מטבוליות, בנוסף לעובדה כי תובעים 1 ו- 2 הינם בני דודים בדרגה שניה. (2) שהתובעים 1ו- 2יופנו לרופא או למרכז רפואי שמטפל באיבחון מחלות מטבוליות אצל עוברים. (3) שהנתבעים התייעצו עם רופאים מומחים כדי לקבל את כל הידע הנדרש אודות מחלות מטאבוליות ודרכי אבחונן אצל עוברים. (4) ששקלו בכובד ראש את הצעת האם לערוך בדיקת מי שפיר. (5) ששללו את הצורך בבדיקת מי שפיר, ומה היו הסיבות לכך. נתונים והסברים אלה היו או צריכים היו להיות בידי הנתבעים, אך הללו נתנו הסברים, אם בכלל, אשר לא הניחו את דעת בית המשפט, כפי שציינתי בהרחבה לעיל, כדי להוכיח שלא התרשלו ושנקטו באמצעים, אם נקטו, למניעת הנזק. דרכי האבחנה של מחלת הציטרולינמיה 13. מחומר הראיות עולה כי לאחר פטירת הילד שנולד בשנת 1983, התעורר חשד להפרעה תורשתית בחילוף החומרים. לפיכך, נשלחה דגימת כבד למעבדה של פרופ' יציב בהדסה. שני אינזימים ממעגל האוריאה נבדקו: .. .1Arginase 2oct המסקנה מהבדיקה היתה שמאחר שרמתם של שני האינזימים מופחתת, הדבר מעיד שדגימת הכבד התקלקלה, ולא ניתן לפרש את הממצאים. דגימות השתן וה- serumנשלחו לנתבעת, אך הגיעו לנתבעת כשהן שבורות. לפיכך, לא ניתן היה להעריכן, ואי אפשר היה לאבחן באופן ספציפי את סיבת ההיפר- אמוניה של הילד שנפטר. בעקבות הריון זה נערכה לאם בדיקת העמסת חלבון, אשר נמצאה נורמלית. לאחר שהתובעים 1 ו- 2 נועצו בפרופ' יציב, פרופ' יציב המליץ לפנות בהריון הבא למעקב הריון ולידה אצל הנתבע. בשנת 1984, על פי כתב התביעה, נולד ליעד. האם טופלה במהלך הריון זה על ידי נתבע 2, אך עקב ירידת מים, חודש לפני הזמן המשוער ללידה, פנתה האם לבית החולים וולפסון, ושם ילדה את ליעד. ליעד אושפז כשלושה שבועות בפגיה בוולפסון תוך חשש להיפראמוניה. לאחר שנעשו בדיקות במחלקה ולאחר ביקורו של פרופ' יציב, אשר קבעו שמצבו של הילד טוב, הוא שוחרר לביתו. בשנת 1989, התובעת 1עברה הפלה וגרידות בוולפסון, וגרידה חוזרת אצל הנתבעת על ידי הנתבע. ב- 1991, כאמור, נולד ליחי, שהוריו (התובעים 1ו-2) הם בני דודים בדרגה שניה. מן הדברים האמורים עולה כי אף שלא היתה אינדיקציה חד משמעית לסוג המחלה התורשתית במעגל האוריאה, הרי היה חשד לקיום מחלה כזו. אומנם פרופ' יציב ציין בחקירתו, כי עליה ברמת האמוניה בדם, שאובחנה אצל הילד שנפטר, יכולה להגרם מסיבות שונות לאו דוקא מטבוליות. אולם, קיימת גם האפשרות שהסיבה כן מטבולית. מאחר שהבדיקות לא היו חד משמעיות, לא ניתן היה להסיק, לדברי פרופ' יציב, מה האבחנה המדויקת של המחלה פרוטוקול מיום 2.10.95 עמ' 23. אולם, בהמשך חקירתו, פרופ' יציב אמר כלדהלן: "...מה שהצעתי להם זה במידה שהאישה תכנס להריון, להיות במעקב אצל גניקולוג בכיר, ובמידה ותהיה בהריון והיא תלד, המלצתי בפניהם שהיא תלד בהדסה, כדי שאם מדובר במחלה מטבולית ותהיה עליה באמוניה, שניתן יהיה לטפל בתינוק מיד כשהוא נמצא בתוך מערכת שיש לה את הכלים לטפל מיד אחרי הלידה". דברים אלה מלמדים כי היה חשש וחשד אצל פרופ' יציב בנוגע למצבו הבריאותי של עובר בהריון נוסף שיהיה, אם יהיה. החשש למצב העובר בהריון הנוסף היה בעל משקל מספיק כדי שפרופ' יציב ימליץ לתובעים 1- 2, שהם תושבי חולון, להיות במעקב הריון אצל הנתבע בירושלים. כיוון שהנתבע היה בקשר עם פרופ' יציב ונועץ בו, הרי שגם הוא היה מודע לחשש האמור, וכך אף אמר בחקירתו הראשית פרוטוקול מיום 8.12.95עמ' 8: "היה איזשהו חשד שקיימת מחלה מטבולית, ולכן אנחנו לא יודעים איך אנחנו נוכל לאבחן את המחלה". 14. לאור האמור, השאלה הצריכה עתה הכרעה היא, האם עובר ללידת ליחי נעשו הבדיקות שנתחייבו בנסיבות המקרה ? האם מציינת בחקירתה כי "ממש בתחילת ההריון" בליחי היא שאלה את הנתבע, אם הוא יכול לעשות לה בדיקת מי שפיר. הנתבע לדבריה, השיב לה כך: "אני לא עושה לך בדיקה, לא עושה לך, לא אעשה לך את זה, לא אעשה לך את הבדיקה הזאת". (פרוטוקול מיום 10.7.95, עמ' 59). אשר לנימוקו של הנתבע לסירוב, מציינת האם בחקירתה כי הנתבע לא נימק את סירובו לבדיקת מי השפיר, ואמר לה כך: "עם בטן כמו שלך, אני לא עושה מי שפיר". (שם, שם). לאחר שקראתי היטב את חקירתו של פרופ' שנקר, פרוטוקול מיום 8.12.95, לא ראיתי הסבר נאות ומתן נימוקים לתובעים 1 ו- 2 בנוגע להחלטתו שלא לערוך בדיקת מי שפיר לתובעת. ואם נאמר כי דבריו של הנתבע הם בגדר הסבר, הרי ש"הסבר" זה אינו ממצה כלל ועיקר, ואינו כולל בחובו נימוקים לסירובו לערוך את בדיקת מי השפיר, כפי שאדם סביר היה מצפה מרופא סביר בנסיבות המיוחדות המאפיינות את המקרה. אומר כבר כאן, כי הנתבע לא עמד בחובתו להסביר לתובעים 1- 2 הסבר היטב את השימושים הקיימים בבדיקת מי השפיר, ואת הסיכונים והסיכויים הכרוכים בבדיקה זו. ענין זה בא לידי בטויו בעדות האם. בחקירתה היא נשאלה: "... הוא ישב איתך, הוא סיפר לך, הוא התיעץ איתך בקשר להריון". והתובעת 1השיבה כך: "אף פעם לא...". ולמטה מכך: "זה מה שנקרא איתו זה כמו רוח סופה שנקר, הוא נכנס לחדר, בזמן שהגברת מתפשטת, הוא בודק אצל מישהי אחרת. אחר כך הוא נכנס אלי לחדר בחזרה, עושה מה שצריך לעשות... ואחרי שניה הוא נעלם שוב. זאת אומרת ותבואי עוד כך וכך עוד פעם וזהו... בזה זה נגמר, לא יותר מזה". (פרוטוקול מיום 10.7.95, עמ' 61). ולמטה מכך: "גם אין זמן לשאול שאלות שם". (פרוטוקול מיום 10.7.95, עמ' 65). מקובלת עלי גירסתה זו של התובעת, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעים. במצב זה לא רק שלא היתה לתובעים 1- 2 האפשרות לשוחח עם הנתבע, אלא הנתבע עצמו לא חשב ליצור מרווח זמן סביר בין בדיקת התובעת 1לבדיקה הבאה, כדי לאפשר זמן סביר ליעוץ ומתן הסברים לשאלות היכולות להתעורר אצל התובעים 1- 2. בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996, שנתקבל לאחרונה בכנסת ס"ח 1591 פירט המחוקק את המידע הרפואי שיש למסור לצורך קבלת הסכמתו מדעת לטיפול רפואי כלהלן: "(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה "מידע רפואי", לרבות - (1) ... (2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע; (3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע...; (4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי; (5) ... (ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות". אומנם, חוק זה טרם נכנס לתוקף, אך בעיקרו הוא משקף את ההלכה הפסוקה והנוהג שהתגבש במשך השנים בסוגיית ההסכמה מדעת. כדי לצאת ידי חובת ההסבר, לשם קבלת הסכמה מדעת של החולה לטיפול הרפואי, אין הרופא יוצא ידי חובתו בעצם מתן ההסבר, בבחינת "מצוות רופאים מלומדה", אלא עליו אף להתרשם שהחולה הבין את המידע שנמסר לו על ידו ושהחלטתו להסכים לטיפול ולסיכונים הכרוכים בו, אכן היתה מתוך הסכמה מדעת, כלומר, על יסוד הבנתו את ההסברים שניתנו לו, ולא על סמך אמונות או תקוות שוא ת"א 117/91 עמ' 16 לפסק הדין. 15. ואחרון, בענין ההסכמה שלא מדעת, הוא מטרת הטיפול. פרופ' יציב נשאל בחקירתו "מה היתה המלצתך לגבי מה יקרה אם האשה תכנס להריון"? והוא השיב כדלהלן: "הסברתי להורים שהאבחנה איננה ברורה וידועה, ושאם קיימת הבחנה מטבולית מלבד ה - otc כנראה, ושמאחר ובאותו זמן, גם לא ניתן היה ממילא לעשות הבחנה טרום לידתית, מה שהצעתי להם זה במידה שהאשה תכנס להריון, להיות במעקב אצל גניקולוג בכיר... המלצתי בפניהם שהיא תלד בהדסה, כדי שאם מדובר במחלה מטבולית ותהיה עליה באמוניה, שניתן יהיה לטפל בתינוק מיד כשהוא נמצא בתוך מערכת שיש לה את הכלים לטפל, מיד אחרי הלידה". פרוטוקול מיום 2.10.95, עמ' 23. הנתבע בחקירתו ציין כי האם במהלך הריונה בליחי קיבלה טיפול רפואי שגרתי שכל אשה בהריון מקבלת מהנתבע כשבאה לטיפול אצלו (פרוטוקול מיום 8.12.95עמ' 18). בהנחה כי דעתם וההחלטתם של הנתבע ופרופ' יציב לתת טיפול רפואי שגרתי לתובעת 1היו נכונות מתעוררת השאלה, מדוע היה צורך להפנות את התובעת לטיפול אצל גניקולוג בכיר, כדברי פרופ' יציב, ודוקא לנתבע, הרי כל גניקולוג יכל לתת את הטיפול השגרתי, ואילו ללידה עצמה תובעת 1 היתה מגיעה לנתבעים כדי ללדת, מהסיבה שציין פרופ' יציב, כאמור לעיל. הנתבע ציין כי "אין לנו שום אפשרות לאבחן אותו באבחנה פרנטלית" (הדגשה אינה במקור - ע"ק), ובהמשך משנשאל הנתבע אודות בדיקת מי שפיר לתובעת 1 השיב כדלהלן: "... לו הייתי דוקר את האישה לציטרולינמיה או למה שאתה רוצה, והיתה יושבת פה מתה... כל אחד היה שואל אותי, בשביל מה הלכת לדקור אישה, לחפש סתם מחלות?". תשובתו זו של הנתבע אינה מספקת, שהרי בכל טיפול רפואי ישנו סיכון, ויהא שיעורו אשר יהא זאת ועוד, לא כל טעות שבשיקול הדעת תיחשב להפרת חובה, שאם לא כן הרופאים יקלעו למצב בו ידאגו יותר מאשר לחולה, להכנת הגנה מפני תביעה משפטית אפשרית על ידו ע"א 612/78, עמ' 727. בפי הנתבע הסבר נוסף להמנעותו מביצוע בדיקת מי השפיר. הסבר זה אביאו מפי אומרו וכלשונו: "... האשה מתקרבת לגיל שלושים וחמש, שזהו גיל שבעצם אנחנו באופן רוטיני עוסקים במי שפיר... והדבר הנה נידון איתם, שלאור הסיכון שישנה גם בבדיקת מי השפיר, לאור המיומה הגדולה שיש סיכון לבצע את זה, וגם יכולת טכנית לבצע, ולאור העובדה שהבדיקה הזו חלבון עוברי - ע"ק בעצם לא הצביעה על סיכון". הדגש בדבריו אלו של הנתבע מצוי בסיפא של דבריו, מאחר שבהמשך חקירתו הוא ציין שוב ושוב את הקביעה הבאה: "אתה לא דוקר, לא עושה בדיקה של דיקור מי שפיר, אם אתה לא יודע את המחלה הספציפית שאתה עומד לחפש אותה...". (לדוגמה: פרוטוקול מיום 8.12.95 עמ' 34, 35, 36). ולמעלה מכך: "אי אפשר לשלוח למישהו מעבדה מי שפיר, ותחפש לי כל המחלות". השאלה העומדת בפני לאור דברים אלה היא האם בנסיבות המקרה דנן חייבים היו הנתבעים מבחינה משפטית לוודא במהלך ההריון של האם בליחי לוקה במחלקת הציטרולינמיה ? סבור אני, שהתשובה בחיוב. התובעים 1 ו- 2לא בכדי הגיעו ממקום מגוריהם בחולון למעקב ההריון אצל הנתבעים בירושלים במשך מספר רב של ביקורים. התובעים 1 ו- 2 סמכו על הנתבעים שיערכו את כל הבדיקות הנחוצות. קיימת ספרות בנושא של אנשי המקצוע ויש גישה אליה. המחלה אומנם נדירה, אך תובעים 1- 2 היו רשאים לצפות, שבית החולים יביא בחשבון גם אפשרות של מקרה נדיר. על הנתבעים חלה החובה לוודא מה מצבו של העובר, אפילו מחלת הציטרולינמיה היא נדירה ובלבד שהיא ידועה במדע הרפואה. העובדה כי היה חשד ולא אינדיקציה חד משמעית לאחת מחמש המחלות במעגל האוריאה אינה המעלה ואינה מורידה לענין זה. בדיקה לא נעשתה, למרות שהיה ידוע לנתבעים, שקיימים מקרים נדירים של מחלת הציטרולינמיה. הנתבעים הפרו חוזה שנערך בינם לבין תובעים 1- 2, וכמו כן הם התרשלו כלפי כל התובעים בנזיקין. ד"ר וולטר מאנגליה שנתן חוות דעת מטעם הנתבעים (נ/5) נשאל אם ניתן לאבחן את מחלת הציטרולינמיה על ידי בדיקת מי שפיר, וזו תשובתו: ...in most cases you can" ,there may be difficulties in this case Because of the high residual enzyme". Activity. But in most cases it is not ובהמשך נשאל: So, if professor shenkar had taken this" test, he would know in two days whether An .there is citrolene or no citrolene Over dosage in the unborn child? Correct, they could find professor is that Amniocentesis that the unborn child suffers shenkar, could find, with a simple test of From symbol anemia, or has high centrolene".quantities. Is that correct ותשובת ד"ר וולטר היתה: ."yes" (פרוטוקול מיום 10.7.95עמ' 29). לעומתו, פרופ' יציב בדיעה כי מעקב הריון במחלת הציטרולינמיה אינו יכול לתרום כיוון שלדעתו לא ניתן על ידי בדיקות גניקולוגיות אחרות ובדיקת אולטרה סאונד לאבחן את המחלה. אולם, בהמשך חקירתו הוא מאשר כי ניתן לגלות בבדיקת מי שפיר את מחלת הציטרולינמיה (פרוטוקול מיום 2.10.95, עמ' 23, 28). ד"ר מינץ בסיכום מחלה לאחר פטירת הילד, הנושאת תאריך 31.10.83, ציין כאבחנה עיקרית - היפר אמוניה וכאבחנה נוספת - . Otc ד"ר מינץ ציין בסיכום האמור את ממצאי ד"ר יציב )כתוארו אז( ובהמשך רשם: "מדובר במחלה מטבולית גנטית, לכן בהריון הבא יהיה צורך במעקב צמוד ומדוקדק של האם וביצוע בדיקות אינזימטיות של מי שפיר וכו', היות ובדיקות אלו מיוחדות מאוד ומבוצעות רק בבי"ח הדסה עין כרם יש להפנות את האם למעקב ולידה בבי"ח הדסה עין כרם ירושלים". (ראה - סיכום המחלה; ההדגשה במקור - ע"ק). מקובלת עלי גירסת הנתבע ופרופ' יציב כי באבחון מחלת הציטרולינמיה אין להם נסיון. אך מדבריו אלו של ד"ר מינץ עולה כי באמצעות בדיקת מי שפיר ניתן היה לאבחן במהלך ההריון את דבר מחלתו של ליחי. כאשר הנתבעים קיבלו את התובעים לטיפול אצלם, כשכל העבר של לידות התובעת 1מוצג בפניהם, הרי הציגו עצמם בפני התובעים כבעלי הידע המקצועי, וכבעלי הכלים המתאימים, לדאוג כי העובר יוולד ללא מחלת הציטרולינמיה. בנסיבות אלה, התובעים 1ו- 2היו רשאים לצפות כי הנתבעים יעשו לאל-ידם כדי לאבחן את מחלת הציטרולינמיה בעובר, שהוא תובע 3. 16. רשלנותם של הנתבעים טמונה בדרך הטיפול, באופן המעקב וטיבו, שכן אילו נעשו הבדיקות הנאותות והיה מקויים המעקב הראוי, כי אז אותות האזהרה היו מהבהבים בתודעת הנתבעים במהלך ההריון, וההחלטה הנאותה היתה מתקבלת על ידם במועד. סוף דבר 17. לאור כל האמור לעיל, אני קובע בזה כי הנתבעים אחראים יחד ולחוד לכל הנזקים שנגרמו לתובעים 1-3, כתוצאה מכך שלא איבחנו במהלך ההריון את מחלת הציטרולינמיה בה לוקה תובע 3, כפי שיקבעו בשלב השני של הדיון שבו תתברר שאלת הנזקים ושיעורם. עבור השלב הזה של הדיון, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 000, 10 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, כאשר סכום זה יילקח על ידי בחשבון בעת מתן פסק הדין הסופי. רשלנות רפואית (באבחון)הריוןתביעות רשלנות רפואיתרפואה