בדיקה במכונת אמת מטעם הביטוח עקב פריצה לבית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקה במכונת אמת מטעם הביטוח עקב פריצה לבית: .1בפני תביעה שהגישה התובעת כנגד חברת הביטוח, אשר ביטחה את דירתה לרבות תכשיטיה בביטוח כנגד פריצה, לתשלום תגמולי ביטוח עקב נזק נזק רכוש שנגרם לה בעקבות פריצה לביתה. לטענת התובעת, דירתה נפרצה בשעות אחר-הצהריים של יום העצמאות (יום ב' 26.4.93), שעה שנעדרה מן הדירה, ונגנבו ממנה פריטים שונים ובהם תכשיטים ומעיל מפרוות מינק (להלן: "אירוע הביטוח"). על-פי גרסת התובעת, נעזר הפורץ, ככל הנראה, במפתח הדירה, שנגנב ממנה יום קודם לכן (יום א' 25.4.93), בעת שנחטף ארנקה כאשר המתינה לאוטובוס בדרכה לביקורת רפואית בבית - חולים וולפסון. .2הנתבעת סרבה ומסרבת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח, והיא מבססת סירובה זה על מספר טענות. א. התובעת אינה זכאית לתגמולי הביטוח, שכן הוסיפה לתביעתה בכוונת מרמה פריטים, אשר לא נגנבו במסגרת אירוע הביטוח. לטענת הנתבעת, טענה זו הוכחה באמצעות בדיקת הפוליגרף, שערך בנימין עוזרי (נ/6). ממצאי בדיקת הפוליגרף היו: " .1הנבדקת דוברת שקר בטענתה כי כל פריטי התכולה עליה דיווחה, אכן נגנבו בפריצה שבדיון. .2קרוב לוודאי, כי בין הפריטים הנתבעים, אך לא נגנבו נמנה מעיל 'פרוות מינק'". הנתבעת מאמצת את ממצאי בדיקת הפוליגרף כהוכחה לכך, שהנתבעת דווחה דיווח שקרי לנתבעת, לנוכח ההסכם, עליו חתמו התובעת והנתבעת ב- 29.4.93וב- 7.5.93- נ/5 ונ/ 3(להלן: "הסכם הפוליגרף"). על-פי סעיף 4להסכם הפוליגרף: "חוות הדעת של מכון הפוליגרף הנ"ל תהווה ראיה יחידה ומכרעת וניתן יהיה להגישה ככזו בצירוף כתב הסכמה זה בכל הליך משפטי ו/או בהליכי בוררות כראיה יחידה ומכרעת". לטענת הנתבעת, לנוכח ממצאי בדיקת הפוליגרף ולנוכח הוראות סע' 25לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981(להלן: "חוק חוזה הביטוח"), אין התובעת זכאית לתגמולי ביטוח. ב. הנתבעת אינה זכאית לתגמולי ביטוח לנוכח הסכמתה, שבאה לידי ביטוי בסע' 3סיפא להסכם הפוליגרף: "והיה ועל פי חוות הדעת של מכון הפוליגרף יעלה, כי גירסת המבוטח לענין האירוע או הנזק, כולה או בחלקה, הינה שקרית, תהיה החברה פטורה מלשלם למבוטח תגמולי ביטוח בגין תביעתו זו והמבוטח יהיה מנוע מלהגיש דרישה או תביעה כלשהי בקשר לכך". ג. התובעת אינה זכאית לתגמולי הביטוח, שכן גרמה בהתנהגותה היא לנזק הנטען, שכן לא דאגה להחליף את מנעול דירתה ו/או עזבה את הדירה בלתי נעולה, וזאת לאחר שנגנבו ממנה מפתחות הדירה. הנתבעת מבססת טענתה זו על הוראת סע' 61(א) לחוק חוזה הביטוח. ד. גם אם ימצא שהסכם הפוליגרף אינו מחייב, אין התובעת זכאית לתגמולי הביטוח, שכן התובעת לא הוכיחה את מקרה הביטוח - קרי הפריצה לדירה. לטענתה, אין לקבל את ת/ 7כאישור משטרתי להוכחת מקרה הביטוח, שכן הוא מבוסס עאל גרסת התובעת בלבד, ואין בו ממצא אובייקטיבי לפריצה. לפיכך, עדותה של התובעת היא עדות יחידה ללא סיוע, ואין לתת אמון בעדותה, שכן הוכח כי התובעת אינה דוברת אמת. .3הוסכם בין הצדדים, כי אם בית - המשפט יקבל את תביעת התובעת לגבי גניבת כל הפריטים, הרי השווי לצורך הפיצוי יהיה כפי שפורט בחוות - דעת "סורדס" מטעם הנתבעת (נ/1): התכשיטים - כפי שנרשם תחת הטור תביעה/הערכה (150, 8ש"ח), והתכולה כפי שנרשם בטור הערכה ריאלית (750, 11ש"ח), סך-הכל 900, 19ש"ח. הסכומים נכונים ליום .31.3.93 דיון בטענות הנתבעת כסדרן תוקפו המחייב את הסכם הפוליגרף .4התובעת טוענת, כי הסכם הפוליגרף אינו מחייב אותה, שכן ההסכם בוטל על-ידה כדין באמצעות מכתב ששלח ב"כ התובעת לנתבעת ביום 8.4.93(ת/8). במכתב מפרט ב"כ התובעת 4עילות, המצדיקות את ביטול ההסכם, אותן הוא מאמץ בכתב התשובה. בסיכומיו מצטצמם ב"כ התובעת לשלוש עילות ביטול: א. לתובעת לא נמסר עותק מן ההסכם, למרות דרישות חוזרות ונשנות של ב"כ התובעת, ואינה יודעת על מה חתמה, ובהעדר ידיעה אין הסכמה. ב. נציגי הנתבעת לא הסבירו לתובעת את משמעותו מרחיקת הלכת של ההסכם מבחינה משפטית, ובכך הפרו את חובת הגילוי, המוטלת עליהם מכוח סע' 15לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973(להלן: "חוק החוזים"), ונהגו שלא בתום לב בניגוד לקבוע בסע, 39לחוק החוזים. ג. הסכם הפוליגרף הינו חוזה אחיד, ובהיותו מקפח אין הוא מחייב את התובעת. .5הפוליסה, שרכשה התובעת, אינה מתנה את תשלום תגמולי הסיטוח בביצוע בדיקת פוליגרף. התובעת התבקשה לחתום על הסכם פוליגרף רק לאחר אירוע הביטוח, משפנתה לקבל את תגמולי הביטוח. התובעת הוחתמה פעמיים על הסכם פוליגרף: על נ/ 5חתמה התובעת במשרדו של מר אשכנזי, שמאי חברת הביטוח, ביום 29.4.93, ואילו נ/ 3הוצג לה לחתימה בידי חוקר הביטוח מר בוכשטב ביום 7.5.93, שעה שחקר אותה בביתה. נוסח המסמכים זהה לחלוטין. קריאת הסכם הפוליגרף מלמדת, כי מדובר בהסכם בעל משמעויות משפטיות מרחיקות לכת מבחינתו של המבטוח. בהתאם לסעיף 3להסכם, המבוטח מקבל על עצמו התחייבות, לפיה לא יהיה זכאי כלל לתגמולי ביטוח ויהיה מנוע מלתבוע את המבטח אם בדיקת הפוליגרף תצביע, כי גרסתו לעניין ארוע הביטוח או להיקפו, כולה או בחלקה, הינה שקרית. כלומר, די בכך שמבדיקת הפוליגרף יעלה, כי המבוטח לא דיבר אמת ביחס לגניבתו של פריט אחד, ויהא זה פריט פעוט ערך ככל שיהא, או שלא דיבר אמת ביחס לשוויו של פריט שאכן נגנב, בכדי לשלול ממנו לחלוטין את זכאותו לתגמולי הביטוח. להסכם דומה לזה שלפנינו התייחס השופט גולדברג בע"א 551/89מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סבודניק, פ"ד מו (3) 158בעמ' 164, בקובעו כי: "בדומה ללקוח החותם על מסמכים שהכין עבורו בנק מסחרי, גם מבוטח, המגיע לשלב בו הוא מבקש שיפוי מן המבטח איננו מצוי בעמדת מיקוח שווה, יחסי הכוחות בין גוף כזה ובין האזרח 'הקטן' בעל התביעה אינם שווים. חברת הביטוח צריכה להסביר למבוטח הסבר היטב על מה הוא חותם, וזאת מכוחן של שתי הוראות חוק לפחות. האחת - חובת הגילוי הקבועה בסעיף 15לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - .1973הסיטואציה בה מוחתם מבוטח, לאחר קרות האירוע על טופס ביטוח שכזה היא בגדר "נסיבות" (כאמור בסעיף) בהן קמה חובת גילוי מיוחדת. ההוראה השניה היא חובת תום הלב, המוטלת על המערערת לפי סעיף 39לחוק הנ"ל, בביצוע חוזה הביטוח, עת הגיעה השעה שחברת הביטוח תפרע את חובה, שבגינו זכתה בדמי ביטוח...". ובהמשך מוסיף הוא: "עצם ההסכמה מראש להכריע את המחלוקת על-פי תוצאות הבדיקה בפוליגרף אינה מעוררת קושי (ע"א 61/84[5]), אולם התנאים המיוחדים עליהם הוסכם במקרה זה הם שאומרים דרשני. המבוטח לאחר קרות אירוע הביטוח, נותן את הסכמתו לכך, שאם ימצא בבדיקת הפוליגרף כי גרסתו לעניין קרות האירוע או לעניין גובה הנזק והיקפו אינה מדוייקת, לא יהא זכאי לקבל תגמולי ביטוח כלשהם... כן נוטל המבוטח על עצמו את הסיכון ששגיאה של הפוליגרף, גם לגבי דברים שאמר בעניין גובה הנזק, תשלול ממנו את הפיצוי כולו". (ההדגשות במקור ו.ס). קביעותיו של השופט גולדברג בע"א 551/89יפות גם לענייננו. על פער הכוחות בין התובעת לנתבעת ניתן ללמוד, בין היתר, גם מדברי התובעת, שהוקלטו ע"י בוכשטב ומופיעים בתמליל ההקלטה בעמ' 17למעלה: "אני אה מאוד ישרה בדברים האלו... איך אני יכולה לגרום לכך שתאמינו לי, אז הדבר היחיד שהיה לי זה הפוליגרף". לאור משמעותו מרחיקת הלכת של ההסכם ולאור פערי הכוחות בין הנתבעת ובין התובעת, היתה מוטלת על הנתבעת חובה (אותה ניתן לגזור הן מסע' 15לחוק החוזים והן מסעיף 39לחוק זה) להסביר ולהביר לתובעת באופן ברור ובלשון שווה לכל נפש את משמעותו המשפטית של ההסכם, ובעיקר את תוצאתו מרחיקת הלכת של סעיף 3להסכם: דהיינו, כי אם יקבע בבדיקת הפוליגרף שהתובעת שיקרה שקר כלשהו, לא תקבל דבר. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח האפשרות שמכשיר הפוליגרף יטעה, אפשרות שהשופט גולדברג התייחס אליה בדבריו המצוטטים לעיל. .6האמנם עמדה הנתבעת בחובתה זו? האם נציגיה הסבירו לתובעת את משמעותו מרחיקת הלכת של ההסכם? התובעת העידה, כי מר אשכנזי לא הקריא בפניה את הכתוב בנ/ 5ולא הסביר לה את משמעותו. אמנם היא הודתה, כי קראה את חלקו העליון של ההסכם, אך הדגישה כי לא נאמר לה וכי לא הבינה בעצמה, כי אם בדיקת הפוליגרף תכשילה לגבי פריט אחד, לא תקבל מאומה (עמ' 11לפרוטוקול, ש' 3-13). התובעת העידה גם, כי לא קראה את נ/ 3בטרם חתמה עליו (עמ' 11ש' 28-29), וכי לא הוסבר לה על-ידי מר בוכשטב, כי אם יצא בבדיקה ששיקרה לא תקבל את תגמולי הביטוח (עמ' 11ש' 22-26). לסיכום, מעדותה של התובעת, שהתרשמתי שדברה אמת, עולה, כי לא זו בלבד שלתובעת לא הוסברה נפקותו המשפטית מרחיקת הלכת של הסכם הפוליגרף, אלא שהתובעת לא קראה כלל את ההסכם וזה גם לא הוקרא לה על-ידי נציגי הנתבעת בטרם הוחתמה עליו (מדובר הן בחתימה על נ/ 5והן בחתימה על נ/3). באשר לנסיבות חתימתה של התובעת על נ/ 3ונ/ 5העידו גם עדי ההגנה מר אשכנזי ומר בוכשטב. אמנם העד אשכנזי העיד בתצהיר עדותו הראשית, כי התובעת חתמה על הסכם הפוליגרף מרצונה החופשי ולאחר שהסביר לה כל סעיף וסעיף, אולם בחקירה נגדית הופרכה עדותו זו. בחקירתו הנגדית השיב מר אשכנזי, כי אינו שוכר אם הקריא לתובעת את ההסכם או שזו קראה אותו בעצמה (עמ' 16ש' 7-8). לשאלת ב"כ התובעת בחקירה הנגדית האם הבהיר לתובעת, שאם יצא ששיקרה בפריט אחד היא תפסיד הכל, השיב אשכנזי: "יש לי שגרה ולכן אני יודע מה אמרתי. אני אומר תמיד 'אני התבקשתי על-ידי חברת הביטוח לשאול אותך אם תהיי מוכנה במידת הצורך להיבדק במכונת אמת להוכחת כנות תביעתך והיקפה" (עמ' 15ש' 30עמ' 16ש' 5). התרשמותי מעדותו היתה, כי מר אשכנזי אינו זוכר בדיוק מה נאמר על-ידו במעמד החתימה על נ/, 5וכי עדותו מבוססת על השגרה (כלשונו הוא), דהיינו על מה שהוא נוהג לומר במצבים דומים, היינו במעמד החתמת מבוטח על הסכם פוליגרף, ולא בהכרח על דברים שנאמרו בפועל לתובעת. זאת ועוד, מנוסח הדברים ומן הדרך בה הם נאמרו, לפי הדגמתו של מר אשכנזי (עמ' 16ש' 10-11), היה ברור לי שגם מבוטח אינטליגנטי אינו מסוגל להבין את תוכנם ואת משמעותם המדוייקת, קל וחומר שהתובעת, שאינה בקיאה בניסוחים משפטיים ואשר היתה מצויה תחת השפעת תרופות ובלחץ מסויים, לא יכלה להבין מאופן מתן ההסבר, כפי שהדגים אשכנזי בבית-המשפט, את ההשלכות שיש לחתימתה על הסכם הפוליגרף. גם בעדותו של העד בוכשטב אין כדי לסייע להגנה. אמנם בסעיף 7לתצהיר עדותו הראשית העיד, כי התובעת חתמה על הסכם הפוליגרף לאחר שהסביר לה את תוכנן ומשמעותו, אך בחקירתו הנגדית התברר שלא כך המצב. על שאלתו הישירה של ב"כ התובעת בחקירה הנגדית מדוע לא הסביר לתובעת בצורה ברורה כי אם ימצא ששיקרה אפילו בדבר אחד לא תקבל דבר משיב בוכשטב: "אני הסברתי לה שהיא לא חייבת להיבדק ושתוצאות הבדיקה יכולות לשמש כראיה. הצגתי בפניה את כתב ההסכמה, הוא היה מונח בפניה במהלך חלק גדול מהחקירה" (עמ' 19ש' 15-20). ומכאן ברור, שמר בוכשטב לא הסביר לתובעת את תוצאות ההסכם כהווייתן. תוצאות אלה רחוקות מרחק רב מן האמירה הכללית ש"תוצאות הבדיקה יכולות לשמש כראיה", ואין בדבריו כדי לסתור את עדותה של התובעת, שכאמור התרשמתי שדיברה אמת, לפיה לא קראה כלל את ההסכם. מתקשה אני לראות כיצד התובעת מעיינת בהסכם ובה בעת נמצאת תחת חקירתו של מר בוכשטב. גם בתמליל השיחה עם התובעת, שמר בוכשטב הקליט במעמד החתימה על נ/ 3ואשר מהווה ראיה אוביקטיבית לכאורה לנאמר באותה פגישה, לא מצאתי אמירה מפורשת מצידו של מר בוכשטב, המתייחסת לתוצאתו מרחיקת הלכת של ההסכם, למעט האמירה הכללית: "זה בהסכמה שלך ושגם את וגם חברת הביטוח מוכנים כי במידת הצורך זה יהווה ראיה סופית בבית-המשפט" (עמ' 17לתמליל) מובן שאמירה שזו אין בה כדי להעביר ולהבהיר את משמעותו האמיתית של ההסכם. .7המסקנה אליה הגעתי, לאחר שמיעת העדויות והתרשמות מהן, היא, כי הוכח שהנתבעת לא הסבירה לתובעת כיאות את משמעותו מרחיקת הלכת של הסכם הפוליגרף, ובכך הפרה הנתבעת את חובת הגילוי, המוטלת עליה מכוח סעיפים 15ו- 39לחוק החוזים. אשר על כן זכאית היתה התובעת לבטל את ההסכם, כפי שאכן עשתה עם משלוח ת/.8 משבוטל ההסכם כדין, אין הנתבעת זכאית להתבסס עליו ועל בדיקת הפוליגרף, שנערכה מכוחו להגנתה. בהעדר ההסכם מחייב בין הצדדים, לפיו בדיקת מכון פוליגרף תחייב, ממצאי הבדיקה אינם ראיה קבילה (וראה: קדמי על ראיות, חלק שני, תשנ"א-1991, 616, וכן ע"א 61/84ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446, 462וע"א 678/86חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177, 181). לא הובאה כל ראיה לכך, שהתובעת מסרה דיווח שקרי לנתבעת באשר לפריטים ששנגנבו ממנה, וברור שלא הוכחה כוונת מרמה מטעם התובעת, כך שאין באפשרות להסתמך על הוראות סע' 25לחוק חוזה הביטוח. .8כיוון שקבעתי שהסכם הפוליגרף בוטל כדין בידי התובעת, התייתר הצורך להכריע בשאלה אם הסכם הפוליגרף הינו חוזה אחיד מקפח, ואם על בית-המשפט לבטלו. .9התנהגות התובעת נראה כי הנתבעת ערבבה בטענה זו מין שבאינו מינו. אין לערבב בין טענת אשם תורם או רשלנות, שאינה יכולה להשמע מפי מבטח אלא כשהיתה התניה מפורשת בחוזה הביטוח, לבין נטל הקטנת הנזק בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן. נטל הקטנת הנזק אינו מוטל על שכם המבוטח טרם קרות מקרה הביטוח. סע' 61(א), עליו מסתמכת הנתבעת לשם הגנתה, מתייחס להתנהגות המבוטח לאחר קרות מקרה הביטוח ואינו חל על מי שברשלנתו גרם לאירוע הביטוח. באותה דיעה גם עמיתי השופט יורם גלין בפסק-דינו ת.א. (הרצליה) 296/86הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' יבטח בע"מ, פ"מ נ(3), 257, וראה גם א. ידין "חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981", פירוש לחוקי החוזים (ג. טדסקי - עורך) תשמ"ד, .151 כיוון שלא הופניתי להוראה כלשהי בפוליסת הביטוח שהנפיקה הנתבעת, המתנה את תשלום תגמולי הביטוח בהתנהגות המבוטח, מנועה הנתבעת מלטעון טענות ביחס להתנהגות המבוטח, קרי התובעת, עובר לארוע הביטוח. כיוון שלא הופניתי להוראה כלשהי בפוליסת הביטוח שהנפיקה הנתבעת, המתנה את תשלום תגמולי הביטוח בהנהגות המבוטח, מנועה הנתבעת מלטעון טענות ביחס להתנהגות המבוטח, קרי התובעת, עובר לארוע הביטוח. כיוון שכך אינני נזקקת להכריע בשאלה האם התרשלה התובעת והאם כתוצאה מהתרשלות זו ארע מקרה הביטוח. הוכחת התביעה .10ב"כ הנתבעת בסיכומיו ניסה ליצור את הרושם, לפיו שיקרה התובעת במצח נחושה ומסרה גרסאות שיקריות לאורך כל הדרך בכוונה לרמות את הנתבעת, וכי לכן אין לקבל עדותה לגבי נסיבות קרות מקרה הביטוח, ועל בית-המשפט לקבוע שלא הוכח מקרה הביטוח. בין היתר הדגיש ב"כ הנתבעת בסיכומיו את הסתירה בין תאריך גניבת מפתח הדירה כפי שהוא מצויין בנ/ 4(יום ו' 23.4.93) ובין התאריך לפי גרסת התובעת (יום א' 25.4.93). לאחר בחינת מכלול הראיות הגעתי למסקנה, כי רישום התאריך 23.4.93בנ/ 4נעשה בטעות. יתכן שטעות זו נבעה מטעות שעשתה התובעת בתום-לב, ואותה ניתן להסביר בלחץ בו היתה נתונה ובעובדה שהיתה תחת השפעת תרופות מטשטשות (ראה עדותו של מר עוזרי, עמ' 5לפרוטוקול ש' 3-6, ותמליל ההקלטה שערך מר בוכשטב), ויתכן שנבעה מטעות בתום-לב שביצע מר אשכנזי בשעה שרשם את דברי התובעת בנ/.4 מכל מקום, שוכנעתי שגרסת התובעת, לפיה נגנב המפתח ביום א' 25.4.96, היא נכונה, וזאת למדתי הן מדבריה בפני מר בוכשטב (נ/2), הן מהדו"ח המשטרתי (ת/6) והן מת///4ד - מסמך המאשר את דבר קיום הבדיקה בבית-החולים וולפסון ביום .25.4.96 לא קיבלתי את טענת ב"כ הנתבעת, שאין לסמוך על עדות התובעת ביחס לארוע הפריצה. מצאתי את עדותה של התובעת אמינה ומשכנעת, וגם אם טעתה בנקודה מסויימת, הרי שטעותה נעשתה בתום-לב ובשים לב למשך הזמן שחלף בין עדותה ובין הארועים עליהם נחקרה (כשנתיים ימים). לסיכום, הנני קובעת, כי התובעת קיימה את הנטל שהיה מוטל עליה להוכיח. די בעדותה של התובעת, שהאמנתי לה, בצירוף ת/ 7ות/10, כדי להוכיח לכאורה את קיום ארוע הביטוח, קרי הפריצה לדירה וגניבת הפריטים המפורטים בחוות-דעת השמאי (נ/1). בשלב זה עבר הנטל לכתפי הנתעת להוכיח שאין המצב כך, וזו לא הביאה כל ראיה סותרת. .11ריבית מוגדלת ב"כ התובעת ביקש מבית-המשפט לחייב הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת בהתאם להוראות סע' 28א' לחוק חוזה הביטוח. איני סבורה, כי יש מקום בנסיבות העניין לחייב הנתבעת בריבית מיוחדת. התרשמתי, שהנתבעת סירבה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח כיוון שאלו היו שנויים במחלוקת בתום לב, ולתובעת היה יסוד לחשוד, כל עוד לא נשמעו העדויות בפני בית-משפט זה, כי התובעת ביקשה לזכות בתגמולי הביטוח שלא כדין. .12פיסקתא לנוכח האמור לעיל הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת: א. סך של 900, 19ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מ- 31.1.93ועד התשלום בפועל. ב. הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל ממועד הוצאתן ועד התשלום בפועל. ג. השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 500, 7ש"ח + מע"מ בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל. פוליגרף (מכונת אמת)פריצה