דוגמא לתביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא לתביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים: .1התביעה הנדונה הוגשה במקורה ביום 8.7.90, אלא שבשל תהפוכות רבות החל הדיון בתביעה לאחר עיכוב רב. בתחילה הוגשה התביעה נגד שני נתבעים - הם החברה אותה ניהל התובע וחברת ביטוח. ביום 21.10.91 תוקנה התביעה וצורפה נתבעת שלישית. ביום 8.3.92שלחה הנתבעת 3 הודעה לצד שלישי וכתב הגנה של צד ג' הוגש ביום .17.8.92ביום 29.3.93נתקבלה הודעה מוסכמת על מחיקת הנתבעים 1, 2, כך שנותרה הנתבעת 3בלבד וצד ג'. רק בשלב זה, למעשה, ניתן היה להתחיל בהבאת ראיות. התביעה הנדונה נשמעה בתחילה לפני נשיא בית-משפט זה, אשר הורה, ביום 10.8.93, כי המשך הדיון יתקיים לפניי. ביום 9.2.94ניתן פסק-דין כנגד הצד השלישי, אשר לא טרח כלל להתייצב לדיון, כך, שבפועל, נתקיים הדיון התביעה זו בין התובעת לבין הנתבעת 3(היא תיקרא בקיצור: הנתבעת). .2בתביעה מבקש התובע לחייב את הנתבעת בשל נזקי גוף, שנגרמו לו, לטענתו, עקב שימוש בחומרים אשר שיווקה הנתבעת. לכאורה, עולה מנוסח כתב התביעה כי הנתבעת חייבת בפיצוי התובע בשל היות החומרים הנ"ל מוצרים פגומים, כמשמעותם בחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם- 1980(ראה סעיף 11לתביעה). כך כנגד הנתבעת 1, אשר נמחקה, טען התובע, כי יש לחייבה בשל עוולות של הפר חובה חקוקה ורשלנות (ראה סעיף 12לתביעה). בסיכומיו טוען התובע כי יש לחייב את הנתבעת בשל העוולות הנץ ועל בית המשפט לבחון בפסק-דין זה אם הורחבה חזית התביעה. הנתבעת לא טרחה להשיב על סיכומיו של התובע ולא ביקשה היתר לעשות כן. .3אין מחלוקת לגבי העובדות להן טוען התובע בתצהירו, שהוא תחליף לחקירה ראשית, לעניין הרקע לתביעה הנדונה והן כדלקמן: (א) התובע הקים עם אחיו, ניסים מנדיל, מפעל לעבודות שיש וגרניט באשדוד בשנת .1964מדובר במפעל קטן שהעסיק לסירוגין אחד עד ארבעה עובדים בנוסף לשני האחים. (ב) התובע עסק בעצמו בעבודות שונות: עבודות חיתוך, ליטוש, הדבקה, הברקה התקנה והרכבה. (ג) עד לתחילת שנת 1989היה התובע בריא ולא היו לו כל מחלות או מגבלות בידיו. (ד) במהלך עבודתו השתמש התובע בחומרים ובכימיקלים אותם רכש אצל הנתבעת. התובע רכש אצלה שעווה להברה בשם "סינטולוקס" ודבק אופקסי שקוף, הנושא את השם "טנקס". (ה) החומרים הנ"ל שנרכשו אצל הנתבעת לא נשאו כל הוראות בטיחות, או אזהרות והנחיות בעברית. היו הוראות שונות באיטלקית. הנתבעת בעצמה לא הנחתה את התובע לגבי אופן השימוש בחומרים ולא הזהירה אותו מפני סיכונים כלשהם. (ו) בתחילת שנת 1989נראו נזקים בידיו של התובע (ראה גרסתו הנ"ל של התובע בתצהירו ת/20). .4בעדותו טוען התובע, כי עבד רק עם החומרים שנרכשו אצל הנתבעת והם נראים בתמונות ת/ 2עד ת/.12 קופסאות החומרים הוגשו כראיה (ת/ 16עד ת/18). התובע מוסיף כי בשנת 1989 עבד הרבה עם חומרים אלה. גם אחיו של התובע, ניסים, עומד על דעתו כי עבדו עם חומרים אלה שנרכשו אצל הנתבעת (פרוטוקול בעמ' 26). דברים דומים מאשר יוסף אלגמיל, שעבד אצל התובע (ראה ת/ 17סעיף 10). התובע נבדק על ידי מומחה מטעם הנתבעת, ד"ר אריה אינגבר. לטענת מומחה זה, התובע הציג בפניו 35חומרים עימם הוא בא במגע. המומחה בדק את תגובותיו של התובע לכל החומרים ומצא רגישות לתשעה מהם. נמצא תגובה אירטנטית לדבק מסוג "טנסק", שעווה רכה המיוצרת על ידי יצרן אחר ו-"רובע" למילוי חריצים. נמצאה תגובה אלרגית לשישה חומרים אחרים, ביניהם נוזל "סינטולוקס" (ראה נ/1). התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי אכן הביא לד"ר אינגבר כל החומרים בהם הוא משתמש במפעל. הוא טוען, כי מומחיותו היא בתחום השימוש בדבקים, עם מלט שחור כמעט ואינו עובד והוא כן משתמש בסבון להברקה - לכאורה, אחד החומרים שעל פי חוות דעת אינגבר גרמו לו לתגובה אלרגית. .5שלמה אלשייך הוא אחד ממנהלי הנתבעת. הוא מודה, כי הנתבעת מייבאת את החומרים הנדונים - דהיינו, ת/ 16ות/ 18- מאיטליה ומשווקת אותם בארץ. אין הנתבעת נוהגת לפרט הוראות שימוש או אזהרות לגבי השימוש. על גבי המוצרים הם מדביקים רק תוויות עם שם היצרן ושם היבואן (ראה פרוטוקול בעמ' 44-45). גם העד בן אלי אלעשזר הוא מנהל אצל הנתבעת. בחקירתו הראשית הוא מודה, כי הנתבעת מייבאת שני החומרים הנדונים - הדבק האפוקסי והשעווה (נ/ 8סעיף 3ז). בחקירה נגדית מודה העד, כי הנתבעת יבואנית בלעדית של חומרים אלה. כמו שלמה אלשייך הוא מודה, כי אין הנתבעת מדביקה הוראות בעברית על גבי המוצרים. אין הם מצרפים כל הוראות שימוש ובטיחות, ואף אין הם מתרגמים את הרשום על אריזות המוצרים לעברית (פרוט' 57-59). .6התובע הגיש חוות דעת מומחה לבטיחות מטעמו - ד"ר אלעזר איל ביקלס ת/.1 התובע הציג בפני המומחה שישה המוצרים בהם הוא משתמש, ביניהם המוצרים הנדונים. על פי הכתוב על גבי האריזות מכילים מוצרים אלה חומרים מסוכנים מסוג "מתיל כלורופורם", "סטירין" ו-"אפוקסי". לדעת המומחה, חייבים יצרנים של מוצרים שכאלה לספק הוראות הדרכה ובטיחות. חומרים אלה, לדעתו, נכללים במושג "צבעים וחומרי איטום" לגביהם יש לצרף הוראות שימוש מכוח צו הגנת הצרכן (סימון טובין), תשמ"ג- .1983מוצר נחשב פגום, לטענתו, כאשר הוא נעדר הוראות שימוש ובטיחות מושלמות, וכך הדבר לגבי המוצרים הנדונים בהם נעדרו הוראות שכאלה. הנתבעת הגישה חוות-דעת של מומחה בטיחות מטעמה, הוא המהנדס איתן מרכוס (ראה נ/3). לדעת מומחה זה התרשל התובע באופן חמור כאשר לא נהג על פי כללי עבודה מקובלים ונמנע מלהשתמש בכפפות גומי או כלי מריחה, כגון מרית. לטענתו, טעה ד"ר ביקלס כאשר התייחס לתקנות הדנות בחשיפה לחומרים באוויר בעוד שבמקרה הנדון מדובר במגע ידיים עם חומרים. מר מרכוס סבור, כי רעילותם של החומרים הנדונים נמוכה ועל כן אינם מסוכנים. בחקירה נגדית מאשר מר מרכוס, כי חובה לציין על מוצר עם החומר הוא מסוכן ובמקרה הנדון נאמר הדבר באיטלקית. בחקירה נגדית מעיד ד"ר אינגבר מטעם הנתבעת, כי דבק "אפוקסי" עלול לגרום פגיעה אירטנטית לאנשים רבים הבאים עמו במגע. השעווה מסוג "סינטולוקס" עלולה לגרום לתגובה אלרגית. לעניין זה במידת ריכוז החומר אינה קובעת מעבר לסף מסוים. די בריכוז של % 1שבחומר לגרום לאלרגיה (פרוטוקול 36). בחקירה נגדית אומר גם פרופ' מקורי: "נכון שהחומרים בהם מדובר גורמים נזק לכל אדם. מקובלת עלי חוות דעתו של ד"ר אינגבר לפיה החומר האפוקסי, בריכוז הנדון, יגרום נזק לכל אדם. חומר זה עלול לגרום לגירוי עורי. לכן יש להשתמש באמצעי מיגון, דהיינו משחה ומשקפיים. כעקרון נכון שאמצעי הזהירות יהיו רשומים על אריזת החומר... נכון שכפפות אינן מבטיחות חסימה מוחלטת אך הן תעזורנה" (פרוטוקול בעמ' 55). .7בחוות-דעתו מוסיף וטוען פרופ' מקורי לעניין הנזק שגרמו החומרים הנדונים כדלהלן: - התגובה הקלינית הופיעה לאחר משך חשיפה ארוך ביותר (קרוב ל- 20שנה) עובדה שיכולה להעיד שהחומרים עימם בא במגע לא היו בעלי כושר רעילות גבוה; - המרכיב היחסי של החומר המשווק על ידי הנתבעת בהתפתחות דלקת העור הינו בלתי ברור, בהתחשב בכך שעל פי דו"ח ד"ר אינגבר התובע נמצא רגיש או מגיב לתשעה חומרים. ייתכן, כי דווקא חומרים אחרים - לעומת אלה המשווקים על פי הנתבעת - הם מחוללי אלרגיה פעילים יותר ודווקא הם גורמים לעיקר סיבלו של התובע (ראה נ/7, עמ' 3). דעה זהה מביע המומחה בחקירתו בבית המשפט (פרוטוקול 55). פרופ' מקורי אינו טוען כי קיימת סבירות גבוהה, או כלשהי, לכך שהחומרים נושא התביעה לא תרמו, לפחות, לחלק מן הנזק לו טוען התובע. כך הדבר גם לגבי ד"ר אינגבר. .8התובע נבדק על ידי רופא מטעמו, ד"ר שלמה בר-סלע. בבדיקה שערך מצא הרופא דרמטיטיס קשה של עור אצבעות הידיים עם התבקעויות מרובות, וקבע כי התובע סובל מסרמטיטיס אלרגית כתוצאה ממגע בחומרים איתם הוא עובד. לאחר שבחן החומרים עימם עובד התובע קבע הרופא, כי התובע מגיב קשה ביותר לדבק אפוקסי ולחומרי הברקה מסוג אוקסילק וספרינטולוקס. לדעת ד"ר בר-סלע, לא די בכפפות גומי כדי להגן על התובע בשל רגישותו הרבה של התובע לתערובת הקרבה הנמצאת בגומי. לסיכום קובע ד"ר בר-סלע, כי התובע אינו יכול לעבוד עוד במפעל המשפחתי לעיבוד שיש. הוא קובע לו נכות של % 30לפי סעיף 80(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956; מבחינה תפקודית (לפי תקנה 15לתקנות הנ"ל) מעמיד נכותו של התובע של שיעור % 45(ראה חוות דעת ד"ר בר-סלע, ת/16). בחקירה נגדית מאשר ד"ר בר-סלע, כי הואיל והפגיעה היא אלגרית הרי שמידת הפגיעה עלולה להשתנות בהתאם למידת החשיפה לחומרים הגורמים לתופעה האלרגית. אם התובע יעבור לעבוד בתחום אחר ייתכן שלא יהיו לו כל הגבלות (פרוטוקול, בעמ' 19-18). .9קודם להגשת התביעה טיפלה בתובע רופאת עור, היא ד"ר לילי סגל. התובע ביקר אצלה מספר פעמים במהלך שנת .1989הרופאה אישרה לתובעה חופשות מחלה במהלך שנה וחצי, במועדים כדלקמן: 26.3.89 עד 7.4.89 30.4.89 עד 28.5.89 29.5.89 עד 28.6.89 28.6.89 עד 28.7.89 1.8.89 עד 1.9.89 28.9.89 עד 28.10.89 אושרו ימי מחלה נוספים בין מועדים לא ברורים, על פי האישורים שהוצגו עד 31.5.90(ראה עדות ד"ר סגל עמ' 51, ואישורים ב(1) - ב(7) שנספחו לתצהיר התובע (ת/20)). .10ד"ר אריה אינגבר בדק את התובע, כאמור, מטעם הנתבעת. בחוות דעתו קובע ד"ר אינגבר (נ/1); "אין ספק שלמר מנדיל רגישות לחומרי הברקה כגון סבון חום סופר, נוזל סינטולוקס ואקס... יש רגליים לטענה שהנזק יכול להיות קשור לעבודתו במפעל השיש. מסקנותי הם אם אכן שמר מנדיל לא יכול לגעת בחומרים אשר לגורמים לו תגובה אלרגית עם ידיים חשופות, אך יכול לגעת בהם עם כפפות מגן ולאחר מריחת חומרי הגנה כגון קרם סיליקון. לא מצאתי אצלו כל רגישות לגומי. בחומרים אשר הוא הגיב אליהם בתגובה איריטנטית... יוכל לגעת בהם אם הם ידוללו לריכוז נמוך מאוד (מתחת %1) כמו כן יתכן וחומרים אלה מאבדים את יעילותם המקצועית בריכוז זה... לאור הנ"ל לדעתי יש להכיר במקרה הנדון בנכות של % 20לפי סעיף 80של תקנות ביטוח לאומי...". .11פרופ' מקורי התייחס בחוות דעתו לנכותו של התובע בלי שבדק אותו בעצמו. לעניין זה הוא הסתמך על מסקנותיהם של הרופאים האחרים. לדעתו, נכותו של התובע אינה עולה על % 10(ראה נ/7). לדעתו, הנכות שנקבעה על ידי ד"ר בר-סלע בשיעור % 45היא מופרזת מאוד. נכות בשיעור זה ניתנת רק במצבים קשים מאוד עד כדי קטיעה של יד. במקרה הנדון, לעומת זאת, התופעה האלרגית עשויה להיעלם אם התובע לא ייחשף למגע עם החומרים המסכנים אותו. אז נכותו עלולה לנוע בין % 10ל-%.20 .12הובאו לפני בית המשפט ראיות להוכיח את הנזק הממוני שנגרם לתובע ואת השפעת הנזק הגופני על כושר תפקודו. (א) בחקירתו הראשית (תצהירו ת/20), מציין התובע שעם הפגיעה בידיו נאלץ להפסיק עבודתו במפעל המשפחתי ולצאת לחופשה ממושכת של כ- 15חודשים (ראה לעניין זה גם סעיף 9לעיל). לאחר מכן, טוען התובע, הוא חזר, מאז אוגוסט 1990, לעבודה חלקית בלבד, תוך שהוא נמנע ממגע עם דבק ושעווה. נסיונו לעבוד עם כפפות נכשל גם הוא, הואיל ולטענתו הכפפות נדבקות לחומרים ואינן מונעות לחלוטין מגע בין עור הידיים לבין החומרים. הוא עובד כארבע שעות בממוצע ביום ועוסק בעיקר בפיקוח ובהשגחה על הרכבת שיש ורכישת חומרים. בתקופה בה נעדר ממקום עבודתו, בחודשים מרץ 1989ועד אוגוסט 1990, שילם לו שותפו למפעל את משכורתו בסך 000, 3ש"ח, תוך שהתובע התחייב להשיב הכסף עם קבלת הפיצויים. בעת מתן עדותו ומאוקטובר 1992השתכר התובע כ-500, 4ש"ח לחודש. קודם שאירע הנזק לידיו הוא השתכר 000,3-500, 2ש"ח לחודש. בעת שהתובע נעדר מעבודתו החל בנו ארז לעבוד במקום. התובע מעריך הוצאותיו בגין תשלום לרופאים ונסיעות, בסך 000, 3ש"ח. לא צורפו כל אישורים. התובע הוא יליד .1940 בחקירתו בבית המשפט ציין התובעי כי חזר בהדרגה לעבודה. מצב ידיו השתפר, וכל עוד אין הוא נוגע בחומרים, מצב ידיו נסבל. כאשר מופיעים סימנים על ידיו הוא מפסיק לעבוד. לטענתו, עיקר הנטל עדיין מוטל על אחיו העובדים במפעל. התובע מציין, כי בשנים 1992- 1993העסק היה בגרעון ומחזור העסקים ירד. הוא אינו זוכר מחזור העסקים בשנים השונות ואין הוא מציין הסיבות לירידה במחזור העסקים. התובע מציין כי בנו, אשר הצטרף לעבודה בעסק, משתכר כ- 120ש"ח ליום בעת מתן עדותו (10.1.94). (ב) אחיו של התובע, ניסים מנדיל, הוא שותף נוסף בעסק המחזיק במחצית המניות. בחקירתו הראשית (ת/19) מאשר ניסים, כי התובע נעדר מהעבודה כ- 15חודשים. הדבר גרם, לטענתו, לפגיעה חמורה בתפקוד המפעל עד כדי סכנת סגירה. הוא מאשר, כי המשיכו לשלם לתובע משכורת תוך הנחה שישיב סכומים אלה עם קבלת פיצויים. הוא תומך בגירסת התובע, לפיה חזר לעבודה חלקית בלבד תוך שהוא מגביל עצמו לעבודות שאינן כרוכות במגע עם החומרים. הדבר מטיל על ניסים עומס רב, כאשר נאלץ הוא לבצע עבודות אותן ביצע התובע בעבר. הוא מאשר, כי קשה לבצע העבודות הדרושות עם כפפות הואיל ואלה נדבקות לחומרים בהם משתמשים ואין הן אטומות כראוי. מחקירתו הנגדית עולה, כי ניסים אינו זוכר אם במהלך חופשת המחלה המשיך התובע לנהל את העסק, אך, בכל מקרה, לא נתנו לו לבצע עבודות. עיקר העבודה במפעל היא מעשית ועבודת הניהול היא שולית. אשת התובע עוסקת בעבודת מזכירות הכוללת גם את הטיפול בכספים (פרוט' 26). (ג) אח נוסף של התובע, יצחק מנדיל, עובד גם הוא במפעל השיש. הוא מאשר עקרונית אותם דברים עליהם העיד ניסים (ראה ת/18). בחקירתו הוא טוען, כי בעוד שהתובע עסק בעבר בעבודה פיסית הרי שלאחר פגיעתו הוא עוסק בעיקר בעבודות אדמיניסטרציה שונות ובעבודות שאינן קשורות במגע עם חומרים. חלק הארי של העבודה, לטענתו, כרוך בשימוש בחומרים הנדונים. לטענתו, ידיו של התובע היו חבושות במהלך תקופה של שנה לערך (פרוטוקול 24-23). (ד) אשת התובע הוזמנה להעיד מטעם הנתבעת. כללית, היא מאשרת גירסת התובע ואחיו. ה) מר יוסף אלגמיל העיד מטעם התובע. הוא עבד במפעל מאז 1987עד לסוף .1990הוא מאשר, כי התובע ביצע בעבר את העבודות הפיסיות במפעל ועבד שעות ארוכות. מתחילת שנת 1989נאלץ התובע להפסיק לעבוד כשנה וחצי. כאשר הופיע התובע במפעל הוא עסק בפיקוח ובהשגחה בלבד (ראה ת/17). בחקירתו מציין אלגמיל, כי התובע ניסה לעבוד חלקית בעבודות פיסיות כחודשיים אחר שידיו נפגעו אך נאלץ להפסיק שוב משנגרם לו נזק ידיו היו חבושות תקופה ארוכה. הוא מעריך שהעובדים ביצעו כ-% 80מהעבודה הפיסית והמנהלים בעיקר ביצעו את החלק המדויק יותר של העבודה (ראה פרוטוקול, בעמ' 21-22). .13מטעם הנתבעת העידו עדים שבאמצעותם ניסתה היא להוכיח כי הנזק שנגרם לתובע היה מצומצם מכפי שטען. (א) מוטי פינשטיין הוא סוכן מכירות של הנתבעת. במסגרת עבודתו הוא מבקר מספר פעמים בחודש במפעלו של התובע. לטענתו, התובע עבד ברציפות במפעל בחמש השנים האחרונות (ראה תצהירו נ/4). בחקירתו הנגדית מציין העד, כי הוא ביקר במפעל אחת לשבועיים-שלושה. הוא מציין כי ראה את התובע חותך שיש במפעל. אין הוא מציין בתצהירו או בעדותו, כי ראה את התובע משתמש בחומרים, אשר לכאורה הזיקו לידיו. (ב) גם העד יעקובי דוד ביקר אצל התובע מטעם הנתבעת. לטענתן הוא ביקר חמש פעמים במפעל התובע והתרשם כי התובע מבצע כל העבודות. כמה פעמים נאמר לו כי התובע מצוי מחוץ לעסק ועוסק בהרכבת שיש. פעם נוספת מצא את התובע מערבב דבק אופקסי (ראה נ/5). בא-כוח התובע הסכים להגשת תצהירו של התובע בכפוף לפסילת עדות שמיעה ומכאן שאין בית המשפט יכול לייחס משמעות לדברים שנאמרו לעד כאילו התובע היה עסוק בהרכבת שיש. בחקירתו מאשר העד, כי ביקר בעיסקו של התובע לבקשת הנתבעת אשר מימנה את הוצאותיו בשל כך. בכל ביקוריו במקום פגש העד בתובע פעמיים בלבד (ראה פרוט' 44-42). (ג) מנהל הנתבעת, שלמה אלשייך, גם כן ביקר בעסק התובע מספר פעמים מאז נפגע התובע והתרשמותו היא כי התובע המשיך לנהל את עיסקו (נ/6). בחקירתו הנגדית מאשר העד, כי ביקוריו הסתכמו רק בפעם-פעמיים בשנה, אז לא ראה את התובע עובד ב-"עבודות שחורות", או בעבודות פיסיות. הוא הסיק כי התובע לא נעדר מעבודתו במשך שנה וחצי הואיל והתובע ביקר במשרדי הנתבעת ושילם חשבונות (פרוטוקול בעמ' 45). .14המומחה מטעם התובע, ד"ר בר-סלע מאשר, כי לו היה התובע משתמש באמצעי זהירות יכול היה לצמצם את הנזק. מר ניסים מנדיל מאשר, כי השימוש באותם חומרים נמשך עד לפני שנה וחצי, אך נקטו אמצעי זהירות אותם לא ידעו קודם לכן, הם משתמשים עתה במשחות ובכפפות (פרוטוקול בעמ' 26). התובע אכן מאשר כי רגישות ידיו פוחתת כאשר משתמש הוא במשחות ובכפפות. למרות האמור לעיל מאשר המומחה מטעם הנתבעת, פרופ' מקורי, כי כפפות אינן מעניקות הגנה מוחלטת; אפילו נמנעים ממגע ישיר עם החומרים עדיין קיימת סכנת פגיעה. .15אין מחלוקת לגבי העובדה שהתובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בשל האירוע הנדון. הצדדים מסכימים שכל הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות על ידי מל"ל. מוסכם גם שהתובע קיבל תשלומים ממל"ל על פי אישור מל"ל שהוגש כראיה (נ/2). מל"ל אישר לתובע אי-כושר עבודה מלא מיום 27.3.89ועד ליום .16.10.89על פי האישור שולמו לתובע כספים המשוערכים להיום, על פי ערכים ממוצעים המסתכמים בסכום כולל של 476, 71ש"ח. (א) בכתב התביעה המתוקן ביקש התובע לחייב את הנתבעת בנזק שנגרם לו כ-"יצרן", מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם- 1980(סעיף 11). רק את הנתבעת 1, שנמחקה, ביקש התובע לחייב בשל הפרת חובות חקוקות ו/או רשלנות, תוך שהוא מפרט את יסודותיהן של עוולות אלה. במהלך הדיון לא נעשה כל ניסיון לתקן את כתב התביעה ובסיכומיו לא טען התובע דבר לעניין הרחבת חזית התביעה. אמנם, אין התובע מחוייב לפרט את כל העילות המשפטיות עליהן מתכוון הוא להסתמך, אך חייב הוא בציון העובדות עליהן מושתתות העילות השונות. התובע פירט עובדות לעניין עוולות רשלנות והפרת חובה חקוקה בזיקה לנתבעת 1בלבד. לפיכך, אין התובע רשאי בשלב הסיכומים ליחס עוולות אלה לנתבעת משלא טרח לפרט את העובדות הדרושות בכתב התביעה (ראה לעניין זה ע"א 536/89[1], בעמ' 624-625). (ב) בחוק האחריות למוצרים פגומים (להלן יקרא בקיצור: "החוק") נקבע בסעיף 1, כי "יצרן" פירושו, בין היתר, "יבואן שייבא בישראל למטרות מסחריות מוצר שיוצר בחו"ל). .16נותר להסיק המסקנות מכל הנאמר לעיל, והן כדלקמן: (א) מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה: (1) מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף; (2) בנסיבות הענין נדרשות אזהרות הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר". בסעיף 2לחוק נקבעה אחריות מוחלטת בשל נזק גוף שנגרם כתוצאה מפגם במוצר. היצרן רשאי להתגונן בטענה כי הנפגע חשף עצמו מרצון לסיכון שבמוצר, מכוח סעיף 4(א)(4) לחוק. היצרן אינו יכול לטעון לתרומת רשלנות של הנפגע, אלא נהג הנפגע בהתרשלות חמורה - כך על פי סעיף 4(ב) לחוק. (ג) הנתבעת הודתה, כי הינה יבואנית בלעדית של החומרים לגביהם נטען כי גרמו לתובע את נזקי הגוף המפורטים בתביעה (סעיף 5לעיל). איש אינו חולק על כך שהחומרים הנדונים לא נשאו כל הוראות בטיחות או הוראות שימוש. בכך יש גם משום הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, סעיף 17(ב) (ג), וצו הגנת הצרכן (סימון טובין), תשמ"ג-1983, סעיף 7, לפיו יש לפרט הוראות שימוש לגבי חומרי איטום. לעניין זה נראית בעיניי פרשנות ד"ר ביקלס, המומחה מטעם התובע, כי יש לראות בחומרים הנדונים משום חומרי איטום (ראה סעיף 6לעיל). המומחה מטעם הנתבעת מאשר, כי הדבק האפוקסי הנדון עלול לגרום פגיעה איריטנטית לאנשים רבים ואילו הסינטולוקס עלול לגרום לתגובה אלרגית, אף בריכוז חומר נמוך של %.1 גם פרופ' מקורי מטעם הנתבעת מאשר, כי החומרים הנדונים גורמים נזק לכל אדם. יש להשתמש באמצעי זהירות, במיוחד כך לגבי הדבק האפוקסי (ראה סעיף 6לעיל). בהתחשב בעדויות אלה נראה, שזה מקרה מתאים בעליל לצירוף הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות כנדרש על פי סעיף 3(א) (2) לחוק. משאלה לא צורפו, הרי שיש לראות את החומרים כמוצרים פגומים. אף קודם שחוקק החוק, נפסק, כי מוצר שאינו מלווה בהוראות שימוש מתאימות, במקום בולט, שיהא בהן כדי לשמש אזהרה לתודעת המשתמשים בו בפני הסיכונים הכרוכים בו, ייחשב כמוצר פגום (ע"א 288/79 [2], בעמ' 348). לכן, נקבע כי לא היה משום חידוש משמעותי בסעיף 3(א) (2) לחוק (ראה ע"א 288/79 [2] הנ"ל, בעמ' 350). נאמר במפורש בפסיקה, אם כי אגב אורחא, כי אכן פגם במוצר כולל אי-מתן אזהרות, אי-מתן הוראות טיפול מתאימות. סעיף 3מונה על כן תנאים חלופיים ולא מצטברים לפגם במוצר (ראה ע"א 140/82 [3], בעמ' 770, ראה גם באותו עניין דניאל מור "הצעת חוק האחריות למוצרים פגומים, תשל"ט-1978" עיוני משפט ז (תשל"ט) 114, בעמ' 139). לפיכך בנסיבות הנדונות, הן על פי לשון החוק והן על פי הפסיקה, יש לראות במוצרים הנדונים מוצרים פגומים. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח, כי התובע ידע אודות הסיכון הכרוך בשימוש בחומרים וחשף עצמו מרצון לסיכון זה. על כן, אין עומדת לנתבעת הגנה מכוח סעיף 4(א)(4) לחוק. הואיל ולא הוכח, כי התובע היה מודע לסיכון שבחומרים הנדונים והתעלם מהם ואף לא הוכח, כי התובע אמור היה להיות מודע לסיכון זה שבחומרים, הרי שאין לומר, כי נהג בהתרשלות חמורה. לפיכך לא עומדת לנתבעת אף ההגנה שבסעיף 4(ב) לחוק. (ד) טוענת הנתבעת, כי אפילו נגרם נזק לתובע אין כל קשר סיבתי בין נזק זה לבין החומרים הנדונים, הואיל והוכח כי התובע מגיב גם לחומרים נוספים ואין לדעת איזה מהם גרם את הנזק. דעתי היא, כי עלה בידי התובע להוכיח, לפחות על פי מאזן ההסתברויות, כי חלק מן הנזק נגרם על ידי החומרים הנדונים. ד"ר בר-סלע מטעם התובע קבע, כי התובע בפועל הגיב קשה במיוחד לדבק האפוקסי ולחומרי הברקה. ד"ר אינגבר קבע, כי הדבק עלול לגרום פגיעה אירטנטית לאנשים רבים ואילו הסינטולוקס עלול לגרום לתגובה אלרגית. פרופ' מקורי, מטעם הנתבע, גם הוא קבע כי החומרים בהם מדובר גורמים נזק לכל אדם (ראה סעיף 6לעיל). מן האמור לעיל עולה, במידה רבה של וודאות, כי חלק מן הנזק נגרם על ידי החומרים הנדונים. טענת הנתבעת היא, למעשה, כי מספר חומרים גרמו את הנזק ועל כן הם "מעוולים ביחד". לטענתה, אם לא הוכחה מידת הנזק שגרמו החומרים הנדונים, הרי שאין לחייב כלל את הנתבעת. טענה זו אין לקבל. נפסק, כי נטל השכנוע להוכחת הטענה שהנזק ניתן לחלוקה מוטל על כתפי הנתבעים, ואם לא עמדו בנטל השכנוע יש לחייבם יחד ולחוד במלוא הנזק שנגרם (ראה ד"נ 15/88 [4], בעמ' 112). גם במקרה הנדון, משלא עלה בידי הנתבעת להוכיח, כי הנזק ניתן לחלוקה ולעומת זאת עלה בידי התובע להוכיח כי חלק מן הנזק לפחות נגרם על ידי החומרים הפגומים ששווקו על ידי הנתבעת, הרי שיש לחייב הנתבעת במלוא הנזק שנגרם לתובע. ההלכה הנ"ל חלה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בחוק האחריות למוצרים פגומים נקבע בסעיף 8: "לכל ענין שאין לגביו הוראה מיוחדת בחוק זה, יחולו על גרימת נזק ע"י מוצר פגום הוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש) בשינויים המחוייבים". אם ההלכה הנ"ל חלה לגבי עוולה בנזיקין מקל וחומר שיש להחילה לגבי החוק בו נקבעה אחריות מוחלטת, לעניין נזק שנגרם על ידי מוצר פגום. .17המומחה מטעם התובע, ד"ר בר-סלע קבע, כי התובע סובל מדרמטיטיס קשה של עור אצבעות הידיים. הוא קבע את נכותו בשיעור % 30לפי תקנה 80(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). לדעתו, יש להעמיד נכותו התפקודית על % 45(סעיף 8לעיל). ד"ר אינגבר קבע נכותו של התובע בשעור % 20לפי תקנה 80(ד) לתקנות מל"ל (סעיף 10לעיל). פרופ' מקורי מטעם הנתבעת סבור, כי נכותו של התובע נעה בין % 10לבין %.20 התובע סובל מנזק בידיו, בעיקר כאשר נחשף הוא לחומרים הנדונים ואחרת תופעות המחלה נעלמות. לכן, לדעתו, לא ייתכן לקבוע שיעור נכות הדומה לנכות של קטיעת יד (סעיף 11לעיל). אף בא-כוח התובע בסיכומיו מציע להעמיד שיעור נכותו של התובע על %.25 בהתחשב בחוות הדעת שהוגשו ודברי המומחים הנני מחליט לאמץ את מסקנתו של ד"ר אינגבר, לפיה נגרמה לתובע נכות בשיעור %.20 (א) טענת הנתבעת הינה, כי לא נגרם לתובע הפסד ממשי, הואיל ויכול הוא למנוע נזק לידיו על ידי שימוש באמצעי מגן מתאימים. עמדה זו אין לקבל. פרופ' מקורי מטעם הנתבעת הסכים בעצמו שאמצעי ההגנה אינם מעניקים הגנה מוחלטת. הרופאה שטיפלה בתובע העידה, כי בכל פעם שהתובע חזר לעבוד היתה הרעה במצב ידיו. המסקנה, על כן, היא שהתובע אינו יכול לבוא במגע עם חומרים מן הסוג הנדון, הדרושים לעבודתו, ויכול הוא לעסוק בעבודות שאין להן קשר לשימוש בחומרים אלה. אין להתעלם מעדות אלגמיל, לפיה עיקר "העבודה השחורה" מתבצעת על ידי הפועלים במפעל. (ב) התובע טען כי היה בחופשה מן העבודה כ- 15חודשים, מאז חודש מרץ 1989 ועד אוגוסט 1991, אז חזר לעבודה חלקית בלבד. התובע הציג אישורי מחלה לעניין זה, מהם עולה כי התובע אכן היה בחופשת מחלה לפחות עד לחודש אוקטובר .1989 מעבר לכך אישורי המחלה אינם ברורים ובלתי קריאים. עובדו של התובע, מאשר כי התובע לא חדל לחלוטין לעבוד, אלא עשה ניסיונות לחזור לעבודה. לפיכך, הנני קובע, כי התובע סבל מנכות זמנית מלאה של % 100עד לחודש אוקטובר 1989ומאז חזר לעבודה במגבלות שונות. המשכורת אשר קיבל התובע בפועל פורטו לעיל, ולא היתה התכחשות לעדות התובע. (ג) בסעיף 5לחוק הוגבל סכום הפיצויים לשילוש השכר הממוצע במשק ונקבע שיש להפחית שיעור מס ההכנסה החל על השכר עד לתקרה של % .25באשר לנזק שאינו נזק של ממון הוגבל סכום הפיצוי ל-000, 50שקלים כאשר סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן מיום קבלת החוק (26.3.80) והיום עומד סכום זה על כן על סך 711, 74ש"ח. (ד) הוכח, כי החברה בה עבד התובע, היא שיש אשדוד בע"מ, המשיכה לשלם שכרו של התובע כרגיל גם בתקופה בה לא עבד, או היה מוגבל בעבודתו. מדובר בעסק משפחתי המתנהל על ידי שני אחים ובתקופה בה היה מוגבל התובע היטיב האח עם התובע ושילם שכרו כאילו המשיך לעבוד כרגיל. לא נסתרה טענת התובע ועדיו, כי התובע התחייב מוסרית לפחות להשיב תשלומי היתר שקיבל. בשל כך אין לנכות סכומים אלה מדמי הנזק שיקבעו (ראה ע"א 18/81 [16], בעמ' 662). (ה) בהתחשב בכל הממצאים לעיל יש לחשב נזקו של התובע כדלקמן: (1) הפסד שכר מלא מאז מרץ 89' ועד אוקטובר 89', משוערך להיום 766, 43ש"ח. (2) הפסד שכר חלקי בעבר משוערך מאז אוקטובר 1989ועד היום על פי נכות התובע % 20- 800, 52ש"ח. (3) אובדן כושר השתכרות בעתיד לפי הפסד שכר חודשי של 880ש"ח (נכות בשיעור %20) למשך 16שנות עבודה (לפי מקדם 383,523,1) 507, 134ש"ח סה"כ הפסד שכר 623, 230ש"ח פחות מס הכנסה בשיעור %655 25, 57יתרת הפסד שכר 968, 172ש"ח פחות תשלומי מל"ל 476,71 492, 101ש"ח כאב וסבל 000,20 סה"כ הנזק 492, 121ש"ח לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את נזקו בסך 492, 121ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 18ש"ח. הוצאות המשפט יישאו הפרשי הצמדה וריבית מן היום בו שולמו או נפסקו. סכום הנזק שנפסק ושכ"ט עו"ד יישאו בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. שלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)מוצראחריות על מוצרים פגומים