קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה להעברת בורר מתפקידו: .1א. לפני "בקשה להעברת הבורר מתפקידו ועיכוב המשך הליכי בוררות עד מתן החלטה בבקשה זו" (בשא 3311/99). ב. לאחר שקבלתי את תגובת בא כח המשיבה הוריתי לעכב את הליכי הבוררות עד למתן החלטה לגוף הבקשה להעברת הבורר מתפקידו. עם זאת ציינתי בהחלטתי כי - "(...) אין בהחלטתי זו משום קביעת עמדה סופית לגוף הבקשה העיקרית. כוונת ההחלטה היא רק לשמור על המצב הקיים, כדי שלא יימשכו ההליכים בטרם נפלה החלטה לגוף הבקשה הנ"ל". ג. בעת הדיון בבקשה הודיעו באי כח שני הצדדים כי - "מוסכם עלינו כי השאלה הינה בעיקרה משפטית ועל כן איננו רואים צורך בחקירת המצהירים ומוסכם עלינו כי יוגשו סיכומי טענות בכתב". עתה, לאחר שהוגשו סיכומי הטענות, ניתנת החלטתי לגוף הבקשה. .2השתלשלות העניינים [העובדות שיפורטו להלן מובאות מתוך תצהיריהם של המבקש מס' 2, עיסאם סרוג'י (להלן - "סרוג'י"), ומנהל המשיבה, מרדכי כבירי (להלן - "כבירי"), ומתוך החלטתו של הבורר, המהנדס רפאל גיל שניתנה במסגרת הבקשה שהגישו המבקשים לכך שיפסול עצמו מלהמשיך לדון בהליכי הבוררות]. א. בין המבקשים לבין המשיבה נתגלע סכסוך כספי בנושא בנייתו של פרוייקט בניה של 28יחידות דיור במעלות. ב. המשיבה (להלן - "יובל הנדסה") הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה כנגד ס.א.מ. בניין ופיתוח בע"מ (להלן - "ס.א.מ."), סאלם אבו סאלם (להלן "אבו סאלם") וסרוג'י (ת.א. 11021/97). ג. במהלך דיון שהתקיים בפני כבוד השופט (כתוארו אז) ד"ר דן ביין, ביום 16.11.97, הגיעו הצדדים לכלל הסכם פשרה לפיו שכל הסכסוכים שביניהם, לרבות תביעה שהיתה תלויה ועומדת בבית משפט השלום בנצרת, יועברו להכרעתו של המהנדס רפאל גיל, כבורר דן יחיד. בית המשפט נתן להסכם הפשרה תוקף של החלטה. בין היתר הוסכם בין הצדדים, בהסכם הפשרה האמור, כי "הבורר לא יהיה קשור בפרוצדורה, אבל יהיה חייב לנמק את פסק הדין". עוד הוסכם כי "חוק הבוררות והתוספת יחולו על הבורר". ד. בפועל נדרש הבורר להכריע בארבע תביעות: שתי תביעות של ס.א.מ. כנגד יובל הנדסה, האחת על סך של -.703, 952ש"ח, והשניה על סך של -.046,882, 5ש"ח; ושתי תביעות שהוגשו על ידי יובל הנדסה כנגד ס.א.מ., אבו סאלם וסרוג'י, האחת על סך של -.317,764, 1ש"ח והשניה על סך של -.159,491, 9ש"ח. ה. מהחלטתו של הבורר במסגרת בקשת הפסילה שהוגשה על ידי המבקשים עולה כי - " .5בבוררות זו התקימו ישיבות רבות בין הבורר לצדדים, שבמהלכן הושמעו עד היום חלק מהעדים. .6כל הישיבות הוקלטו ותומללו באופן מלא על ידי חברת "סטנוגרמה" (...). מספר עמודי הפרוטוקול של ישיבות הבוררות עד היום הוא כ-156, 1עמודים!". ו. ביום 12.8.98הגישה יובל הנדסה לבורר בקשה לחייב את ס.א.מ. להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה. לאחר שקבל את תגובתה של ס.א.מ. החליט הבורר, ביום 29.8.99- "לחייב את המשיבה, חברת ס.א.מ. בנין ופיתוח בע"מ ואת מר סלאם אבו סאלם ואת מר עיסאם סרוג'י, למסור לידי למשמרת, בתוך 10ימים ממועד מסירת החלטתי זו לידיהם, ערבות בנקאית אוטונומית, בלתי מותנית, לפיה בנק בישראל ערב לתשלום הוצאותיה של המבקשת עד לסך של -.000, 150ש"ח, אם הבורר ימצא שחברת ס.א.מ. ו/או מר סאלם אבו סאלם ו/או מר עיסאם סרוג'י יצטרכו לשלם הוצאות אלו". (מתוך נספח ד' להחלטת הבורר במסגרת בקשת הפסילה). ז. ס.א.מ. פנתה לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לבטל את החלטתו הנ"ל של הבורר (בשא 5113/98). בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש. שטמר) דחה את הבקשה בהחלטתו מיום .1.10.98(ראו בנספח ה' להחלטת הבורר במסגרת בקשת הפסילה). ח. יובל הנדסה הנדסה פנתה לבורר ובקשה לדחות את תביעתה של ס.א.מ. בשל אי הפקדת הערובה כפי שהורה הבורר בהחלטתו מיום .29.8.98 ביום 27.12.98החליט הבורר לדחות את תביעתה של ס.א.מ. ט. בעקבות החלטת הבורר לדחות את תביעתה של ס.א.מ. הגישו המבקשים לבורר בקשה לכך שיפסול עצמו מלהמשיך ולדון בבוררות. בהחלטתו מיום 9.3.99דחה הבורר את בקשת הפסילה. י. בעקבות דחיית בקשת הפסילה הגישו המבקשים את הבקשה שלפני (בשא 3311/99). .3נימוקי הבקשה להעברת הבורר מתפקידו (בשא 3311/99) בקשתם של המבקשים נתמכה בתצהירו של סרוג'י אשר הצהיר, בין היתר, לאמור: " .7בעקבות מתן ההחלטה הנ"ל (היינו, ההחלטה בדבר דחיית תביעתה של ס.א.מ. ע.ג.) הגישו המבקשים בקשה לכב' הבורר באמצעות ב"כ לפיה נתבקש לפסול את עצמו מלהמשיך לשבת בבוררות. רצ"ב העתק של הבקשה כחלק בלתי נפרד מתצהיר זה. כב' ביהמ"ש מתבקש לראות בנאמר בבקשת הפסלות המצ"ב כאילו הובאו מחדש בתצהיר זה, ועל כן לא אחזור על הנטען בבקשה המצורפת כמ"כ הריני לאשר את כל העובדות הכלולות בבקשה. .8בתאריך 8.3.99נמסרה לידי המבקשים וב"כ החלטת כב' הבורר בבקשת הפסילה לפיה נדחתה (...). רצ"ב עותק מהחלטת כב' הבורר לעיון ביהמ"ש הנכבד. (...) .9(...) .10אבקש להדגיש כי כב' הבורר גילה נטיה ברורה למשיבה והחלטתו מיום 27.12.98בדבר דחיית תביעת המבקשת מס' 1אף מוכיחה זאת - כב' ביהמ"ש מופנה לבקשת הפסילה המצ"ב. .11אמנם כב' הבורר בהחלטתו לדחות את בקשת הפסילה, ציין כי לאורך כל הדיונים שהוקלטו לא נרשם דבר בנוגע לשיחות עבודה עם המשיבה, אלא שהבורר התעלם מטענותינו כי שיחות אלה נוהלו בחדרי האוכל למשמע אוזני וב"כ אשר לא הוקלטו ולא תומללו. ההתייעצות שהיו מנהלים נציגי המשיבה עם כב' הבורר בחדרי האוכל, יוצרת פוטנציאל עתידי כי המשיבה תעבוד בעתיד עם כב' הבורר, בהיותו מהנדס ובורר מטעם בתי המשפט, לאור העובדה כי עבודתה של המשיבה כחברה גדולה הינה תחום מומחיותו של הבורר. .12שמעתי את השיחות הנ"ל וכב' הבורר לא ניסה אפילו להפסיק את השיחה והיה נותן - יעוץ, חשבתי בהתחלה כי השיחות נוהלו בתום לב אך מאוחר יותר ולאור החלטותיו של כב' הבורר, לרבות ההרגשה של נטיה למשיבה, נוכחתי לדעת, וקיים חשש סביר כי כל הבוררות הינה בבחינת משחק מכור. .13אני חוזר על כל הנימוקים שפורטו בבקשת הפסילה ומבקש להדגיש כי קיים חשש סביר כי כב' הבורר כבר גיבש עמדה לגבי כל נושא הבוררות, ונטיתו הינה לטובת המשיבה, שכן מה נותר בפני כב' הבורר להחליט אם כבר תביעת המבקשת מס' 1נדחתה עקב אי הפקדת ערבות בבואו להחליט בה לגופה עקב טענות קיזוז שטוענת המבקשת מס' 1בפניו, האם הבורר יוכל להתנתק מדעתו כי כבר נדחתה תביעת המבקשת מס' 1? .14השיחות שניהל הבורר עם נציגי המשיבה בחדרי האוכל שלא הוקלטו, והחלטותיו עד - היום יוצרים חשש ממשי של משוא פנים, וגורמים לעיוות דין, וחשש של אי צדק אצלי ויתר המבקשים. .15האימון שנתתי בבורר חייב להישמר לאורך כל הדרך, אך כשאימון זה נפגע, נפגמת - זכותי זו ואי אפשר לכפות עלי אימון שאיננו. (...)". .4נימוקי הבקשה לפסילת הבורר (שהוגשה לבורר) א. המבקשים צרפו לבקשה שלפני (בשא 3311/99) את הבקשה שהוגשה לבורר ושהוכתרה "בקשה לפסלות בורר". ב. הבקשה האמורה (המשתרעת על פני תשעה עמודים מודפסים!) לא נתמכה בתצהיר. היוצא מכך הוא שכל האמור בה הוא טענות שנטענו על ידי בא כוחם המלומד של המבקשים, עו"ד לואי לובאני. ג. עו"ד לובאני טען בבקשת הפסילה כי הבורר גילה, לאורך כל הדרך, "נטיה ברורה לצידה של המשיבה - חברת יובל הנדסה בע"מ ועויינות כלפי המבקשת חברת ס.א.מ. (...) הן במהלך ניהול הבוררות והן אף בהחלטות בכתב שיצאו מתחת ידו של הבורר, וקיים חשש מבוסס, כי המבקשת לא תזכה לדין צדק בהמשך בוררות זו, וטענותיה לא יישמעו כפי שטענותיה של המשיבה נשמעות". ד. עו"ד לובאני בא חשבון עם הבורר על כך שלצורך בקשתה של יובל הנדסה, לעניין חיובה של ס.א.מ. בהפקדת ערובה, השתכנע הבורר - "(...) משום מה מטענתה של המשיבה בדבר המצב הכספי הקשה של המבקשת. אבל כאשר המצב הכספי של המבקשת הוא עובדה שיכולה להועיל למבקשת, פתאום מתברר שעניין מצבה הכספי הקשה של המבקשת הוא עניין שלא הוכח. כך שלצורך חיוב המבקשת בהפקדת ערובה - מצבה של המבקשת בעיני כבוד הבורר הוא קשה מאוד, אבל כאשר המבקשת עצמה מבקשת מכבוד הבורר לא לדחות את התביעה ומסבירה כי בגלל קשיים כספיים אין באפשרותה להעמיד את הסכום המבוקש, פתאום כבוד הבורר קובע שעניין הקשיים הכספיים של המבקשת לא הוכח בפניו". ה. עוד הלין בא כח המבקשים בפני הבורר על כך שזקף לחובתם של המבקשים הפרה של ארבע החלטות ברציפות ועל כך ש"בעשותו כך כבוד הבורר מציג את המבקשת בתור סוררת בכוונה, שעה שכל אותן החלטות שלא קויימו, אי הקיום נובע ונעוץ בקושי כספי ברור". ו. עו"ד לובאני הוסיף וטען כי בהחלטת הבורר בדבר חיוב ס.א.מ. בהפקדת ערובה להוצאותיה של יובל הנדסה "כבוד הבורר טעה טעויות גסות (...) שאין אפשרות להבין את פשרם, אלא אם מניחים דבר קיומה של נטית מה אצל כבוד הבורר לצדה של המשיבה". ז. המבקשים הוסיפו וטענו בבקשת הפסילה כי - "מלבד כל האמור לעיל, המבקשת תציין כי לא אחת קרה כי כבוד הבורר נשאל, ע"י מנהלה של המשיבה, שאלות מקצועיות בנוגע לעניינים התלויים ועומדים אצל המשיבה במהלך עסקיה הרגילים. ב"כ המשיבה ניסה לא אחת לקבל ייעוץ לגבי ענייני תכנון ובניה, הנופלים במסגרת התמחותו של כבוד הבורר. כך למשל ארע בישיבות הבוררות שהתנהלו בבית מלון יערות הכרמל ובבית מלון דן. יצויין, שאמנם כבוד הבורר לא ענה במהלך שיחות אלה לפניותיו של מנהלה של המשיבה באופן מפורט, אך מאידך הוא גם לא הפסיק את השיחה, וענה בצורה מצומצמת. אצל המבקשת קיים החשש כי נוכח העובדה שהמשיבה הינה חברה עתירת נכסים ופרוייקטים, ומעסיקה בעלי מקצוע רבים מסוגו של הבורר, ולאור השיחות שהתקיימו בין הצדדים, כי שעה שכבוד הבורר מנהל את הבוררות שבפניו, הוא מביא בחשבון - באופן תיאורטי - אפשרות פוטנציאלית של מתן שירותים כלשהם, בזמן עתיד כלשהוא למשיבה. המבקשת תטען, כי די בקיומה של אפשרות שכזו בעתיד, גם אם לא תמומש, וגם אם אין בינה לבין ההליך הנוכחי קשר ישיר, הרי די באפשרות הפוטנציאלית הזאת כדי להצדיק את פסילתו של כבוד הבורר מלהמשיך לשבת בבוררות זו ולהורות על החזרת התיק לכבוד השופט ביין אשר יורה על מינויו של בורר אחר". .4דיון: הצורך בתשתית ראייתית לצורך דיון בבקשה להעברת בורר מתפקידו א. חוששני כי הדרך שננקטה על ידי המבקשים להנחת התשתית הראייתית הדרושה הינה פגומה. כפי שאראה להלן יורד פגם זה לשורשו של עניין וסופו להביא לדחיית הבקשה. בהקשר זה ראוי להביא מדברי כבוד הנשיא ד"ר יואל זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעריכת כבוד השופט ד"ר שלמה לוין, בעמוד 717 לאמור: "המצהיר חייב בתצהירו להביא את כל אותן העובדות שהוא מבקש להוכיחן; אין לערוך תצהיר על ידי איזכור והפניה אל מסמך אחר, כגון "כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הן נכונות". תצהיר כזה הוא פסול ולא יתקבל". כן ראו את ספרו של כבוד השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה חמישית מעודכנת, בעמוד 345; ערעור אזרחי 166/90 מרדכי אזולאי נגד א"ב, מפעלי תיירות אילת בע"מ, פד"י מו'(5) עמוד 344בעמוד .348 ב. לאור האמור לעיל אין בהפניה לבקשת הפסילה הנ"ל כדי לסייע למבקשים כהוא זה. העובדה שהמצהיר מר סרוג'י הפנה בתצהירו לבקשת הפסילה הנ"ל, כשלעצמה, אין בה כדי להפוך את שנטען בבקשה האמורה לחלק מן התצהיר. ג. למותר לציין שבקשה להעברתו של בורר מתפקידו צריך שתהיה מושתתת על עובדות: לא ניתן להוכיח את העילות המפורטות בסעיפים 11(1) ו- 11(2) לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968(להלן - "החוק") מבלי להניח בפני בית המשפט את העובדות שבגינן טוען בעל הדין כי מן הדין להעביר את הבורר מתפקידו בשל כך שאין הוא ראוי עוד לאמון הצדדים או בשל כך שהתנהגותו במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין. על שום כך, התשתית העובדתית הרלוונטית לענין שלפני מצויה אך בסעיפים 7, 8, 10, 11, 12, 13, 14ו- 15לתצהירו של מר סרוג'י, המצוטטים לעיל. .5דיון: הבקשה לכך שהבורר יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בבוררות כזכור, הגישו המבקשים בפני הבורר בקשה לכך שיפסול עצמו מלהמשיך ולדון בבוררות. בכך פעלו המבקשים על פי סדר הדין הנוהג בבית המשפט מקום שבעל דין מבקש לפסול שופט מלהמשיך ולשבת בדין בעניינו. ברם, אין כל בסיס בדין לדרך הפעולה האמורה של המבקשים: סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984(להלן - "חוק בתי המשפט") קובע כי בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין "אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". סעיף 77א(ב) קובע כי טענת הפסלות תידון בידי אותו שופט שנגדו הושמעה הטענה וסעיף 77א(ג) לחוק האמור קובע כי על החלטת השופט בעניין הבקשה לפסילתו רשאי בעל דין לערער לפני בית המשפט העליון. והנה, חוק הבוררות אינו משמיענו דבר לעניין האפשרות לבקש מבורר לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהליך הבוררות. הדבר איננו מקרי: סמכותו של השופט לדון קבועה בחוק ואינה תלויה בהסכמת הצדדים. לעומת זאת, סמכותו של הבורר יונקת, כל כולה, מהסכמתם של הצדדים. על שום כך קבע המחוקק בסעיף 11לחוק הבוררות את סדר הדין בדבר העברתו של הבורר מתפקידו. המחוקק קבע מנגנון המאפשר לתרגם, הלכה למעשה, את השמטת בסיס ההסכמה למינויו של הבורר מלהמשיך ולשמש בתפקידו. זאת, אם קמה אחת מן העילות המפורטות בסעיף 11(1) או סעיף 11(2) לחוק הבוררות. הדרך להביא להעברתו של בורר מתפקידו הינה על ידי פניה לבית המשפט, ולא לבורר, על פי אחת מן העילות הנ"ל. החלטותיו ומעשיו של הבורר אינם מזכים את בעלי הדין בזכות ערעור בפני בית המשפט. לכל היותר, תצמח לבעלי הדין עילת ביטול, מבין עשר העילות המפורטות בסעיף 24לחוק הבוררות. דומה כי בא כחם המלומד של המבקשים, בקש ליישם את סדר הדין בדבר ערעור על החלטתו של שופט המסרב לפסול עצמו מלישב בדין על ההליכים המתנהלים בפני הבורר. מאליו מובן כי סדר הדין האמור אינו פתוח בפני המבקשים. לסיכום חלק זה של ההחלטה אומר כי לא היה מקום להגיש לבורר בקשה לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בבוררות, וממילא, על כן, לא היה מקום "לתקוף" את החלטת הבורר הדוחה את הבקשה האמורה בפני בית משפט זה כאילו ישב בית המשפט לדון בעניין זה כערכאת ערעור על החלטתו של הבורר. .6דיון: הבקשה להעברת הבורר מתפקידו א. המבחן לשאלה אם ראוי הבורר לאמון הצדדים אם לאו "הינו מבחן אובייקטיבי ואין די בתחושתו הסובייקטיבית של צד מן המתדיינים בבוררות": דברי כבוד השופט מ. חשין בע.א. 75/89 אליהו צרפתי נגד ראובן צרפתי, פד"י מז' (5) עמ' 516בעמ' .518 במקרה שלפני לא הוכחו נסיבות אובייקטיביות המצביעות על חשש ממשי למשוא פנים שיהיה בו כדי להצדיק את העברתו של הבורר מתפקידו. ב. בטרם אתייחס באופן פרטני לטענות הפסול שמצא בא כח המבקש במעשיו ובהחלטותיו של הבורר, ראוי להביא כאן את ההלכה שנפסקה מפי כבוד השופט זמיר בע.פ. 1988/94 דני בראון נגד מדינת ישראל, פד"י מח' (3) עמ' 608, בעמ' 625, לאמור: " .16(...) תפקידו של השופט הוא לנהל את המשפט באופן ענייני ויעיל ולקבל החלטות ככל שנדרש לצורך זה על יסוד שיקולים ענייניים, אפילו יש בהן פגיעה חוזרת ונשנית באחד מבעלי הדין. כמו כן קורה גם ששופט, בשר ודם, נכשל בלשונו במהלך המשפט, במיוחד במשפט מורכב, קשה ומלא מתח. אכן, כל שופט אמור להיות בעל מידות תרומיות. אולם, בעוונותינו הרבים, לא כל שופט הוא ארך אפיים ורב חסד במידה הנדרשת על ידי בעלי הדין. מכאן השאלה: מה הדין כאשר שופט, במהלך המשפט, מעד בלשונו, יצא מגדרו או פגע בהחלטתו באחד מבעלי הדין, וכתוצאה עורר חשש שיש בלבו דעה קדומה נגד בעל דין זה, עד כדי כך שאינו ראוי עוד לפסוק את הדין באותו משפט? .17(...) לגבי התבטאויות השופט, הפסיקה מלמדת כי בדרך כלל אין די בהתבטאות מעליבה כלפי בעל דין, או בהתבטאות פוגעת אחרת, כדי לפסול את השופט בשל משוא פנים. (...). אכן, נראה כי המבחן הנוהג לגבי משוא פנים, הוא המבחן של האפשרות הממשית, אינו מצדיק פסילה של שופט בשל התבטאות במהלך המשפט, אלא במקרה קיצוני ביותר. צריך שההתבטאות תלמד כי השופט גיבש כבר עמדה נחרצת כלפי הנאשם או כלפי אשמתו, עמדה השוללת אפשרות סבירה של ניהול המשפט באופן אובייקטיבי והכרעה במשפט על יסוד הראיות והטענות שהובאו לפני השופט. (...). .18נפנה עתה למקרים שבהם קיבל שופט החלטות הנוגעות לניהול המשפט, ובעל דין טוען כי החלטות אלה פוגעות בו ללא הצדקה ואף מלמדות כי השופט אינו ראוי להמשיך ולדון באותו משפט. (...). באחד המקרים שבהם נתבקש בית המשפט לפסול שופט בשל החלטות שקיבל במהלך המשפט, אמר הנשיא שמגר: "סברה נתפתחה - והיא מוטעית - כי כל אימת שמספר החלטות דיוניות של שופט אינן נושאות חן מלפני בעל דין, הזכות נתונה בידיו לבקש פסילתו של השופט, ולא היא. ... בעל דין המעלה עשר טענות שגויות או בלתי מבוססות ואלו נדחות אחת לאחת, אינו יכול להעלות טענה כי משנפסק נגדו עשר פעמים, עולה מכך ההנחה כי קיים משוא פנים. הטעם לדחייה הוא הקובע, ונושא זה ייבחן כאמור בעת הדיון בערעור לגופו, והוא אינו מוליד עילה לפסילה" (ראו ע"פ 77/93 [6])". דבריו הנ"ל של כבוד השופט זמיר אמנם נאמרו במסגרת ערעור על סירובו של שופט של בית המשפט המחוזי לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק פלילי שהתנהל בפניו. אך אני סבור, בכל הכבוד, כי הדברים יפים אף לכאן. ג. יש להצטער על כך שגם העובדות המועטות שהובאו על ידי מר סרוג'י בתצהירו הובאו בצורה כללית וסתמית מבלי לציין תאריכים ומועדים כאילו אין לעובדה זו רלוונטיות לענייננו. למותר לציין שאין הדבר כן. בעל דין המבקש להביא להעברתו של בורר מתפקידו, מן הדין שיפעל להגיש את עתירתו לבית המשפט בהקדם. בעל הדין אינו יכול להמתין עם הגשת בקשתו כדי לראות "כיצד יפול דבר" בבוררות. היינו, שאם יזכה בבוררות "יוותר" על העילה (להעברת הבורר מתפקידו) המצויה באמתחתו, ואם יפסיד ישלוף אותה מכיסו כאותו קוסם השולף, באופן מפתיע, שפן מכובעו. על שום כך, מקום שיוכח כי בעל הדין המשיך לנהל את הבוררות גם לאחר שהתקיימה ההתנהגות המשמשת עילה לבקשתו להעברת הבורר מתפקידו, לא יוכל עוד בעל הדין להשמע בטענתו. מכאן החשיבות הנודעת לציון תאריכי הארועים. ד. נראה כי לא בכדי נמנע מר סרוג'י מלנקוב בתאריכים הרלוונטיים להתנהגות שנטענה על ידו בתצהירו. מתצהירו של מר מרדכי כבירי, מנהלה של יובל הנדסה, עולה כי מדובר בארועים שהתרחשו זמן רב לפני הגשת הבקשה לפסילתו של הבורר. בנסיבות הענין ראוי כי אביא כאן את הציטוטים הרלוונטיים מתוך תצהירו של מר כבירי: " .3כל ישיבת בוררות נמשכה שעות ארוכות. במהלך שעות הדיון הארוכות שילבו הצדדים הפסקות לצורך ארוחות ולצורך עישון, כדי להתרענן ולהחליף כח. .4במהלך ההפסקות התקיימו באופן אקרעי שיחות לא פורמליות בין הנוכחים בישיבות. עיקר הדוברים היו עורכי הדין באי כח הצדדים, שסיפרו לנוכחים על תיקים שהיו להם בעבר. גם אני השתתפתי בשיחות הנ"ל מדי פעם וגם מר סרוג'י עצמו, וכן כבוד הבורר. .5השיחות התנהלו באווירה ידידותית ואף אחד מן המשתתפים לא טען דבר כנגד השיחות, לא כשהן התרחשו ולא מאז. נהפוך הוא, כל המשתתפים בשיחות התלוצצו באווירה של שבירת המתח שנוצר בעת הדיונים עצמם. .6מעבר לשיחות הנ"ל לא היו בין המשיבה (או ביני) ובין כבוד הבורר חילופי דברים כלשהם. מעולם לא התיעצתי עם כבוד הבורר, לא בשום דבר הקשור לעיסקי המשיבה ולא בשום דבר אחר בכלל. מכאן שבודאי שלא היו "התיעצויות" מהן יכול היה מר סרוג'י להסיק על "פוטנציאל עתידי כי המשיבה תעבוד בעתיד עם כבוד הבורר", כפי שהוא טוען בתצהירו, או שיווצר קשר אחר כלשהו בין המשיבה ובין כבוד הבורר בעתיד. מדובר בחשש דמיוני ותיאורטי של מר סרוג'י שאין לו אחיזה במציאות. .7מעולם לא דיברתי עם כבוד הבורר, ולא נפגשתי איתו, גם לא באקראי, אלא בנוכחות הצד השני לבוררות. (...) .10למען הסר ספק אני מצהיר בזאת כי המשיבה לא פנתה מעולם לכבוד הבורר ולא עניינה אותו מעולם בעבודה משותפת איתה בעתיד, ולא העבירה לכבוד הבורר מעולם כל בדל של רמז לאפשרות כזאת. הבורר מעולם לא היה קשור עם המשיבה בקשר כלשהו, קטן כגדול, והמשיבה אף לא הכירה את שמו קודם שמונה על ידי כבוד השופט ביין, בהסכמת הצדדים". ה. סבורני כי על סמך דברי מר כבירי בתצהירו (שכלל לא נחקר על תצהירו, וממילא דבריו לא נסתרו) ניתן לקבוע, ואני קובע, כי המבקשים כבשו את טענותיהם והשהו אותן עת ארוכה ובחרו להשמיען רק לאחר שהבורר הוציא מתחת ידו החלטות שלא נשאו חן בעיניהם. ו. אני קובע כי לא הוכחו בפני עובדות כלשהן שיהיה בהן כדי להצדיק את העברתו של הבורר מתפקידו. הדברים שנטענו על ידי מר סרוג'י בתצהירו מקבלים אור שונה לחלוטין לאחר עיון בדברים שנכתבו על ידי מר כבירי בתצהירו. לא היו כאן "התיעצויות" ולא שיחות אסורות או פסולות בין הבורר לבין המשיבה או מי מטעמה. כל שהיה כאן הוא שיחות אקראיות, בנוכחות כל הצדדים, ובנסיבות של הפסקות בדיונים שניתן לומר עליהן כי נעשו ברוח טובה ובאופן טבעי תוך שבירת המתח ששרר בדיוני הבוררות. בנסיבות העניין, אין כאן כל יסוד לבקש את העברתו של הבורר מתפקידו. ז. דומה כי לאור דברי כבוד השופט זמיר, שצוטטו לעיל מתוך החלטתו במסגרת ע"פ 1988/94 דני בראון נגד מדינת ישראל, אין צורך להכביר מילים על כך שהעובדה שהבורר קבל החלטות שהמבקשים אינם מרוצים מהן, כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק את העברת הבורר מתפקידו. עצם מתן ההחלטות אין בו כדי ללמד על משוא פנים של הבורר. למותר לציין כי טענותיהם של המבקשים על כך שהבורר נתפס לכלל טעות בעת שהחליט את שהחליט לעניין חיוב המבקשים בהפקדת ערובה, ולעניין דחיית תביעתה של ס.א.מ., אף הן אינן יכולות לשמש בסיס להעברת הבורר מתפקידו: גם לו חוייב הבורר לפסוק על פי הדין המהותי, ועל פי דיני הראיות וסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט (וכאמור לעיל אין הדבר כן), והבורר טעה בהחלטותיו, לא היה בכך כדי להצדיק את ביטול ההחלטות (ראו רשות ערעור אזרחי 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נגד יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פד"י מה(5) עמוד 511). מקל וחומר שאין בטעויות כאמור כדי להצדיק העברת בורר מתפקידו. .7בעניין נשוא החלטה זו התחלתי לדון בעת שכיהנתי כשופט בית המשפט המחוזי בפועל. ההחלטה ניתנת, על כן, בתוקף הסמכות שניתנה לי על פי סעיף 15(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח חדש), תשמ"ד-.1984 .8אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. המבקשים, יחד ולחוד, ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של -.000, 4ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.יישוב סכסוכיםבורר