דירה בירושה בקיבוץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות על דירה ליורשים בקיבוץ / דירה בירושה בקיבוץ: פתח דבר: בתובענה זו מתבקש בית המשפט להצהיר, כי התובעים-יורשי המנוחה אביבה ניר ז"ל זכאים לשיוך דירתה בקיבוץ, אליהם כיורשיה. רקע עובדתי: 1. התובעים הינם יורשים על פי דין של המנוחה אביבה ניר ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר עד ליום פטירתה הייתה חברה באגודת הקיבוץ (להלן: "הקיבוץ" או "הנתבעת"). המנוחה נפטרה ביום 19.04.08, לאחר כ-46 שנות חברות בקיבוץ. הנתבעת הינה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, רשומה ופועלת בישראל עפ"י דין. קיבוץ "נאות מרדכי" נוסד בשנת 1946, בעמק החולה. כיום, מונה אוכלוסייתו 212 חברים. במהלך שנת 1998, בעקבות משבר כלכלי עמוק, החלו להיבחן אפשרויות לשינוי אורחות החיים, שהיו נהוגים עד לאותו זמן בקיבוץ. 2. ביום 11/12/98 נתקבלה באסיפת כל חברי הקיבוץ החלטה בדבר שינויים באורחות החיים, שעניינה שינוי של מודל פרנסתם של חברי הקיבוץ וכן החלטה בדבר האפשרות העקרונית לשייך את בתי המגורים לחברים (להלן: "הסדר השינויים"). החלטה זו התבססה על החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 27/2/96 שכותרתה "שינויים במבנה הארגוני והקצאת קרקע בקיבוצים" (להלן: "החלטה 751"). על פי החלטת "הסדר השינויים" והחלטה 751, נתקבלה ביום 9/8/02 באסיפת חברי הקיבוץ, החלטה לפיה החל הקיבוץ בתהליך שיוך דירות הקיבוץ לחברים (להלן: "החלטת השיוך"). במסגרת החלטה זו נקבעו כללים לרישום הבתים על שם החברים בקיבוץ (להלן: "כללי שיוך הבתים"), וכן נקבע כי המועד הקובע לשם קביעת זכאותם של חברי הקיבוץ לרישום זכויותיהם בדירות יהיה יום קבלת החלטת השיוך, - היינו ה-02.09.03 (להלן: "המועד הקובע"). במועד קבלת החלטת השיוך, המנוחה התגוררה בדירתה בקיבוץ (להלן: "הדירה"). המנוחה הלכה לבית עולמה בטרם הושלם הליך שיוך הדירות ובטרם החל הליך רישום הדירות בפועל על שם חברי הקיבוץ, החברים טרם הופנו למינהל מקרקעי ישראל לשם רישום הזכויות. ביום 06.07.08 התקבלה החלטה 1155 של מינהל מקרקעי, בה נקבעה זכות ראשונים לשיוך דירה לחברי האגודה וליורשיהם. 3. לאחר פטירת המנוחה דרש הקיבוץ מהתובעים לפנות את הדירה. התובעים סירבו לעשות כן, וביום 28/3/10, הגישו תביעה זו למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים לשיוך דירת המנוחה אליהם, מכוח היותם יורשיה עפ"י דין. בד בבד הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה המורה לנתבעת שלא לשייך את דירת המנוחה, עד להחלטה אחרת. בתאריך 28/03/10 ניתן צו מניעה, במעמד צד אחד, המורה לנתבעת שלא לשייך את דירת המנוחה ולא לפנות את התובעים מהדירה, עד להחלטה אחרת. 4. בישיבת יום 18.04.10 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה בהעדר מחלוקות עובדתיות, לא יישמעו עדים ופסק הדין בתובענה יינתן על סמך סיכומים ומסמכים שיוגשו מטעם הצדדים. עוד הוסכם כי הקיבוץ יוכל להשכיר את הדירה ודמי השכירות יופקדו בנאמנות. כן הוסכם כי עד למתן פסק דין בתביעה, לא תשויך הדירה לאחר. עיקר טענות התובעים: 1. זכותם של יורשי המנוחה לשיוך דירה הינה זכות קניינית שהיתה למנוחה, ואשר נוצרה ביום הקובע ומתוך חברותה רבת השנים בקיבוץ. 2. ביום 14.04.96 פורסמה "הוראה 53 של האגף החקלאי": שעניינה "הקיבוץ במבנה הארגוני החדש" (להלן: "הוראה 53"). סעיף 7ה' להוראה 53 קובע: "תוקף הזכאות לחכירת יחידת מגורים קיימת יהיה תאריך החלטת האסיפה הכללית של האגודה בדבר השינוי...". ההחלטה אף מבהירה כי הזכות שמורה גם לצאצאי חבר הקיבוץ. הפסיקה קבעה בעניין זה, כי מדובר בהחלטה בעלת משמעות קניינית, שאיננה הפיכה (ת.א. 2933/98 לינדבאום נ' קיבוץ גליל ים, ). 3. בהחלטה 1155 של מינהל מקרקעי ישראל נקבע במפורש כי זכות היורש זהה לזכותו של חבר קיבוץ אחר, בכך שהינו בעל זכות ראשונים לשיוך יחידת הדיור. אין לקבל טענת הנתבעת כי לאור הוראות המעבר שבהחלטה זו הרי היא משמרת החלטות בדבר שיוך שקדמו לה. שהרי, כל שהוראת המעבר קובעת הוא, כי אותן החלטות בדבר שיוך שקבעו מועד מוקדם יותר מזה שנקבע בהחלטת ממ"י- תמשכנה לעמוד בתוקפן ככל שהיום הקובע יהיה מוקדם יותר. 4. זכות החבר לשיוך דירתו הינה זכות קניינית השמורה לחליפיו לאחר פטירתו, והינה נכס מנכסיו. זכות זו אינה מוגבלת אלא בכך, שאינה יכולה לכפות על הקיבוץ לקבל לחברות מי מהיורשים. 5. תקנון הקיבוץ והחלטותיו מאשרים את זכות התובעים כיורשי המנוחה, לשיוך דירה. בסעיף 6 לכללי השיוך, על פי הפרשנות הנכונה שיש ליתן לכלל זה, אין בו כדי לאפשר לקיבוץ שלא לשייך דירה לחברים אלא רק אם המצב האובייקטיבי אינו מאפשר שיוך זה. מה שאין כך בענייננו. פרשנות לפיה, הקיבוץ זכאי ליתן "תחליף" בלתי ראוי ליורש סותרת את תקנון האגודה, ויש לפרשה לטובת החבר. 6. בפס"ד בפרשת "שפק", לא נפסק כי לנתבעת האפשרות לנשל את יורשי החבר שנפטר מן הזכות לשיוך דירה, ההפך הוא הנכון. שם לא היה חולק, כי הזכות של המנוחה לשיוך דירת מגוריה, עברה אל היורשים. 7. מכאן ברור כי גם על פי תקנון הקיבוץ, והחלטותיו, כמו גם על פי הפסיקה, זכאים התובעים לשיוך דירת מגורי המנוחה אליהם. בתנאי שיעמדו בתנאים הנדרשים מכל מצטרף. זוהי גם תוצאה המתקבלת מפרשנותו הנכונה של סעיף 6 לכללי השיוך. 8. החלטת הקיבוץ כפופה, נורמטיבית, ל- 3 מקורות: "מבחינת הפן המהותי יש לבדוק, אם ההחלטה התקבלה בהתאם לפקודה, לתקנותיה ולתקנון האגודה. ברור הדבר שאסיפה כללית אינה יכולה לקבל החלטה המנוגדת למקורות משפטיים אלה". ואילו בענייננו, כלל 6 לכללי השיוך מנוגד לשלושת המקורות הללו. לפיכך, אין לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת ביחס להוראת סעיף 6 לכללים, בפרט ככל שיש בה כדי לסייג את זכותם של התובעים לשיוך הדירה, גם בשל כך שפרשנות מוצעת זו, עומדת בסתירה להחלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל, לתקנות האגודות השיתופיות, ולתקנון הקיבוץ. 9. הקיבוץ לא הוכיח, כי החלופה המוצעת לשיוך דירות, נתונה לשיקולו הבלעדי- כן לא הוכח כי החלופה המוצעת שוות ערך לזכות השיוך. ברור על פניו, כי החלופה המוצעת מעוולת, מקפחת ובלתי ראויה. השווי שהקיבוץ מציע איננו נגזר משווי השוק, הכולל את הדירה והקרקע שעליה היא בנויה, אלא שווי הדירה בלבד. הסכום המוצע שווה לערכה של הדירה טרם רישומה ע"ש החבר, שהינו סכום נמוך בהרבה מהשווי הנכון של הדירה שהזכויות בה רשומות ע"ש המנוחה/יורשיה (כפי שעתיד להיות). 10. הקיבוץ אינו מציג קריטריונים על פיהם מתקבל יורש כחבר ובאילו מקרים תשויך הדירה ליורשים. בנסיבות אלה, קמה חזקה, כי שיקולי הקיבוץ בנשלו את התובעים, לא היו עניינים או סבירים. 11. זכותה של המנוחה לשיוך, הינה חלק מעיזבונה, וככזו- עוברת ליורשיה, מבלי שהקיבוץ יכול להתערב בה, לשנותה או לסחור בה. עיקר טענות הנתבעת: 1. אין כל עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ. החלטות הקיבוץ נדונו בפסיקת בית המשפט אשר קבע, כי הינן חוקיות וסבירות והולמות את צורת החיים המיוחדת בקיבוץ (הפנו לפסקי דין שניתנו בענין). 2. עילת התביעה מוקדמת מאחר וטרם בוצע שיוך הדירות בפועל והקיבוץ טרם החליט למי לשייך דירה ספציפית, והאם התובעים יקבלו את שוויה מהמבונה, טרם נקבע השווי של דירת תקן. לפיכך, אין מקום לטענה כאילו קופחו זכויות התובעים שכן הזכות טרם התגבשה. 3. בין הצדדים נתקיימה פגישה ביום 19/8/08, בה הוסכם שהתובעות תוכלנה להחזיק בדירה בכפוף לחתימה על הסכמים שיש בהם כדי להסדיר זכויותיהם כיורשות על פי הכללים (ההסכם צורף כנספח י' לתגובת הנתבע). התובעים לא חתמו על ההסכמים למרות פניות רבות, וגם לא שילמו דמי שימוש. התובע נאלץ להגיש תביעת פינוי (ת.א.ק - 20329/09). הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ולפיה התובעות תסלקנה ידן מהדירה עד ליום 18/4/10, וביום 10/5/10, פונתה הדירה. 4. עד היום טרם הושלם הליך השיוך, אף אחת מן הדירות לא נרשמה על שם חבר. כמו כן איש מן החברים טרם הופנה למנהל מקרקעי ישראל לשם רישום החכירה, על אף התקדמות בהליך התכנוני. 5. כללי שיוך הדירה משאירים בידי הקיבוץ את הבחירה האם להעניק ליורשים את שווי המבנה, או להפנותם למנהל לשם שיוך הדירה, בכפוף לעמידתם בתנאים שנקבעו. הבחירה בפועל, בין החלופות, תתבצע רק בעת השיוך ועד למועד זה אין לתובעים זכות להחזיק בדירה. טענתם זו נסמכת על הפרשנות הנכונה של כלל 6, לכלל שיוך הדירות, אשר דנה בזכות יורשי חבר שנפטר לאחר המועד הקובע וכן על הגדרת המונחים (סעיף 2 לכללי השיוך). 6. השווי המבונהה של הדירה אינו מביא במנין שיקוליו את שווי המגרש. משום שהקיבוץ מעניק לחברה רק את המבנה, שהרי המגרש מוענק על ידי המינהל כנגד תשלום דמי היוון, גובה דמי ההיוון נקבעים על ידי המינהל בהתאם להחלטתו מס' 751, ולפיהם רשאי המינהל לגבות את ערך הקרקע, בכפוף לאזורים השונים והכללים השונים. ביחס לנתבע שמצוי באיזור עימות, המינהל אינו גובה תשלום עבור המגרש שעליו ממוקמת הדירה (החלטת מינהל 817). 7. לפיכך, לאחר סיום תהליך שיוך הדירות יהיו היורשים זכאים לקבל מהקיבוץ לפי בחירתו או את שווי בית המגורים המשוייך, ללא ערך הקרקע שבמקרה זה הינו אפס, או הפניה למנהל לצורך רישום הזכויות בבית המגורים ובלבד שיעמדו בכל התנאים והדרישות שהיה הנפטר נדרש לעמוד בהם כתנאי לרישום. 8. התובעים אינם חברי קיבוץ ועל כן אין חובה על הקיבוץ לנהוג בהם בשיוויון כפי שבין חבריו. 9. בתי המשפט הכירו בזכותה הבלעדית של האגודה בדירה, ושללו זכות היורשים לתפוס בה חזקה. 10. כללי שיוך הדירות עולים בקנה אחד עם החלטות המנהל ותקנות האגודות השיתופיות. 11. בסיכומי התובעים מועלות טענות עובדתיות שהן בגדר הרחבת חזית, כגון שהקיבוץ הודיע לתובעות שיש בכוונתו לשייך דירה זו לאחרים, וכי אין בכוונתו לשייך לתובעים דירה כלל, ועוד כהנה טענות אשר זכרן לא בא בכתב הטענות ואשר מוכחשות על ידי הנתבע. כך גם נתבקשו בסיכומי התובעות סעדים לצו עשה אשר לא נטענו בכתב הטענות, או לחילופין ליתן צו המורה לנתבעים לשייך הדירה תוך זמן קצוב, או ליתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעים זכאים לפיצוי בגין ערך ראלי של הדירה. בכל אלה יש משום סעדים שלא נתבקשו בתביעה ועל כן אין מקום להענות להם. 12. התובעים לא הרימו נטל ההוכחה לענין זכותם במקרקעין. דיון והכרעה: סלע המחלוקת בין הצדדים מתמקד בטיב ומהות זכויותיהם של התובעים בדירה בעת פטירת המנוחה. להלן נבחן האם לתובעים הזכויות הנטענות. האם לתובעים זכות קניינית בדירה: 1. המסמכים שהוגשו מלמדים, כי אין בכוונת הקיבוץ לנשל את התובעים מזכויותיהם. בסעיף 2.21 לתגובת הקיבוץ בבקשה למתן צו מניעה זמני, נאמר: "...אין כמובן לשלול את זכויות היורשים ובניהם המבקשים, בהתאם לכללי שיוך הדירות כפי שפורטו לעיל, זכות לשיוך דירה או לשווי הזכאות לפי בחירת הקיבוץ". משמע, הקיבוץ אינו טוען כנגד סעיף 6 לכללי שיוך הדירות (כפי שיפורט בהמשך), אלא מאשר את זכות היורשים לשיוך דירה, או לשווי ערך הזכאות, וזאת עפ"י בחירת הקיבוץ. בסעיף 2.15 לתגובה טוען הקיבוץ, כי "... למרות התקדמות רבה בהליך שיוך הדירות שבאה לידי ביטוי בין היתר בהכנתן של תוכניות מתאר ומתחמים וקבלת החלטות פנימיות רבות בקיבוץ, ההליך טרם הושלם. אף אחת מדירות הקיבוץ לא נרשמה עדיין על שם מי מחבריו והחברים טרם הופנו לממ"י לשם רישום הזכויות. יוסבר כי הפניה זו מותנית בקיומן של תוכניות מתחמים מאושרת בידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה (כבר הוגשה) שלאחר אישורה, תוגש לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תוכנית חלוקה מפורטת לשטח המגורים בקיבוץ. רק לאחר אישורן של שתי אלו, יוכל הקיבוץ להפנות את הזכאים לכך לרישום זכויות חכירה במינהל מקרקעי ישראל". בת.א.(חי') 819/06 זהבה רתם נ' קיבוץ שדות ים ואח', נאמר מפי כב' השופטת יעל וילנר: "אקדים ואומר כי הליך שיוך הדירות הינו הליך סבוך ומורכב הכרוך בפעולות משפטיות רבות ובקבלת הסכמת המינהל, ועדות התכנון וגורמים נוספים. כן כרוך ההליך בהקצאה שוויונית של הדירות לכל חברי הקיבוץ, משימה שאינה קלה, במיוחד בשים לב, מחד גיסא, לשאיפה הטבעית וההגיונית כי לחברים תשוייך הדירה בה הם מתגוררים עובר לשיוך, ומאידך גיסא, הקשיים הכרוכים במימוש שאיפה זו כמו, השוני בין הדירות ושוויון, גודל המשפחות, וותק, ועוד שיקולים לגיטימיים בקביעת שיוך הדירות". עוד נאמר שם: "עוד אקדים ואומר כי הוכח בפני כי בשלב הנוכחי טרם הבשיל הליך השיוך לכדי גמר באופן שניתן לממשו ולהעניק מכוחו זכויות כלשהן לחברי הקיבוץ. כן חשוב לציין כבר בשלב הזה כי מהראיות שלפני עולה כי אין בכוונת הקיבוץ לשלול מהתובעת את זכויותיה על פי החלטת השיוך בבוא היום עת יסתיים הליך השיוך..." גם בענייננו טרם הבשיל הליך השיוך, - היינו, עוד טרם בוצע רישום בפועל של הדירות על שם החברים או הפנייתם למנהל מקרקעי ישראל. 2. כדי לקבוע מה מהות הזכות אשר עומדת ליורשים או למנוחה והאם הזכות היא זכות קנינית, יש לבחון מהות הזכות על פי הקבוע בחוק המקרקעין. סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע: 7. (א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום. (ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה. בענייננו, ברור כי הדירה ו/או הדירות האחרות טרם נרשמו על שם מי מחברי הקיבוץ. מכאן, שבפנינו זכות שבמהותה הינה התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, ומשכך, לא עומדת לתובעים זכות קניינית כמשמעותה בחוק המקרקעין. בה"פ (חי') 108/07 עז' המנוחה צפורה זמירי ז"ל נ' קיבוץ רמת השופט (טרם פורסם), , קבע כב' השופט יצחק כהן כי: "...בשלב הנוכחי, מכיוון שהליכי השיוך טרם הבשילו, לא ניתן להורות לקיבוץ לאפשר לתובעים, שאינם מתגוררים ועובדים בקיבוץ, לנהוג בנכס המיועד להם מנהג בעלים. בשלב העכשווי, הנכס שישוייך בעתיד לתובעים הוא נכס בבעלות הקיבוץ, ומי שזכאי לנהוג בו מנהג בעלים הוא הקיבוץ..." (ההדגשות אינן במקור). הדברים האמורים מלמדים על, כי אין בידי התובעים אלא זכות עתידית לרישום הדירה על שמם, לאחר שיסתיימו כל ההליכים ויבשילו כל התנאים אשר נקבעו על פי החלטות הקיבוץ, המנהל, והתקנון. כל אלה הם חלק מתנאי הבשלתה של הזכות המעיין קנינית - שהינה התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין, לזכות קנינית רשומה על שם בעליה. אזכיר עוד, כי בעקבות ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פד"י נג(4) 199, 252, (1999), קבע בית המשפט בענין צימבלר, כי גם בנסיבות שנדונו שם ".... התחייבות להקנות נכס חדלה מלהיות התחייבות אובליגטורית גרידא. היא התחייבות אובליגטורית המצמיחה זכות מעין קנינית..." (צימבלר 59, ע"א 1559/99 פד"י נז(5) 49). כלומר זכות שביושר שמקורה בדין הישראלי. כזו היא אם כן הזכות אשר עמדה למנוחה בעת פטירתה ואותה ירשו התובעים, כפי שהיא, כולל הציפיות לרישומה בעתיד בהתמלא התנאים. 3. מערכת היחסים המשפטיים בין הקיבוץ לחבריו מעוגנת ומוסדרת בתקנון הקיבוץ המהווה חוזה בין הקיבוץ וחבריו ומחייב כל חבר בקיבוץ, מעצם חברותו בקיבוץ (ראה: בת.א.(חי') 819/06 זהבה רתם נ' קיבוץ שדות ים ואח', ). סעיף 68 לתקנון מסדיר את מעמדם של החברים בדירת המגורים שהועמדה לרשותם וקובע כי: "נכסים שנמסרו על ידי הקיבוץ לשימושו של החבר, ממשיך הקיבוץ להיות בעליהם מבחינת זכות הקניין בהם, ולחבר נתונה רק זכות השימוש בהם, בהתאם למטרות שנקבעו על ידי הקיבוץ. לחבר אין זכות העברת השימוש בנכסים אלה שלא בהסכמת הקיבוץ. ובכל עת שנפסק השימוש בנכסים אלה על ידי החבר מסיבה כלשהיא חוזרת החזקה בהם מאליה לקיבוץ. האמור לא יחול על כספים שניתנו לחברה למטרה מסוימת, אולם ניתנו כספים אלה לשם רכישת דבר מסוים יחולו ההוראות האמורות על הדבר שנרכש בכספים אלה". מכאן ברור כי דירות המגורים בקיבוץ הן רכוש הקיבוץ באופן בלעדי ולחברים אין כל זכויות קנייניות בהן, לבד מזכות השימוש בדירות לצורכי מגורים. משחדל החבר להתגורר בדירה, מכל סיבה שהיא, לרבות בשל פטירה, פוקעת באופן אוטומטי רשות השימוש שהוענקה לו, והדירה תחזור לשימוש, הקיבוץ או למי שהוא יורה. בהקשר זה נקבע בסעיף 64 לתקנון כי: "נפסקה חברותו של חבר בקיבוץ מסיבה כלשהי, חייב אותו חבר לשעבר לפנות מקרקעין המוחזקים על ידיו או על ידי התלויים בו בקיבוץ, לרבות צריף, אוהל, וכל מתקן אחר המשמש למגורים, גם אם אינו מחובר לקרקע, ולעזוב את תחום הישוב הקיבוצי עם התלויים בו, תוך 60 יום מקבלת הודעה בכתב מהקיבוץ הדורשת ממנו לפנות את המקרקעין האמורים מבלי שיהיה זכאי לקבל או לתבוע פיצויים או תשלום או תמורה אחרת כלשהי בכסף או בעין....." מכאן אתה למד, כי טרם קבלת ההחלטה אודות שיוך הדירות, והמועד הקובע, לא היתה למנוחה זכות כלשהיא בדירה פרט לזכות השימוש בה, וממועד הפטירה פקעו הזכויות לשימוש בדירה שהוענקו למנוחה בחייה. עוד נזכיר, כי כל עוד לא נרשמו הדירות על שם החברים, גם לאחר ההחלטה בדבר השיוך והמועד הקובע, כפופים חברי הקיבוץ להוראות התקנון הקובעות, כמפורט לעיל, כי דירות שנמסרו על ידי הקיבוץ לשימושם של החברים, הינם בבעלות הקיבוץ, ולחברים נתונה זכות השימוש בהם בלבד, וכי בכל עת שנפסק השימוש בדירות אלה על ידי מי מהחברים מסיבה כלשהיא, חוזרת החזקה בהם מאליה לידי הקיבוץ (סעיף 68 לתקנון). אלא, שההחלטה בדבר השיוך הדירות וקביעת המועד הקובע, הופכות את זכויות החברים לשיוך הדירה להתחייבות לעשות עסקה במקרקעין, כפופה למילוי כל התנאים כפי שנקבעו על ידי הקיבוץ וכוללים: - שאלת האפשרות לרישום מן הפן התכנוני, בחינת שיוויוניות השיוך, ותשלומי איזון במידת הצורך. לאחר כל אלה ניתן יהיה לסיים רישום דירות על שם החברים. כל עוד לא נסתיים ההליך ברישום, הרי שהתקנון וההחלטות שניתנו על פיו הינם חלק מתנאי ההתחייבות לעשות עסקה במקרקעין, באשר תנאים אלה נעשו בהסכמת כל הצדדים על פי התקנון. משמע, נותר בידי הקיבוץ האפשרות שלא ליתן ליורשים אשר אין להם עוד זכות של ממש להתגורר בדירה, את אותה הדירה אלא ניתן לאפשר מסירת תמורתה. 4. עוד טוענים התובעים, כי מכוח החלטה 1155 של מינהל מקרקעי ישראל, הם זכאים לשיוך דירת אמם המנוחה אליהם (ראה סעיף 5.6.1.6). טענה זו דינה להדחות. סעיף 5.11.1 להחלטת 1155 ממ"י קובע כך: "אם עד למועד אישור החלטה זו קיבלה האסיפה הכללית של הקיבוץ החלטה על שיוך דירות עפ"י החלטת מועצה... 751 והחלטה זו אושרה על ידי ועדת הפרוגראמות של הרשות לתכנון חקלאי, הקיבוץ יהיה רשאי להמשיך את תהליך השיוך בהתאם להחלטות הנ"ל". בענייננו, הנתבעת קיבלה החלטה על שיוך הדירות, עפ"י החלטת 751 של ממ"י, כבר בשנת 99'. החלטה זו אושרה אצל רשם האגודות השיתופיות וועדות הפרוגראמות של הרשות לתכנון חקלאי בשנת 2002. לפיכך, והואיל וההחלטה על שיוך הדירות התקבלה טרם החלטה 1155 דלעיל, היינו עפ"י החלטה 751 כאמור, הרי שהקיבוץ רשאי להמשיך בהליך שיוך הדירות לפי הוראות החלטה זו. 5. לטענת התובעים הפרשנות היחידה המתיישבת עם כלל מס' 6, לכלל השיוך הינה: - רק אם המצב האובייקטיבי אינו מאפשר זאת, ניתן יהא שלא לשייך הדירה הספציפית לחבר שגר בה. אין בדעתי לקבל פרשנות מוצעת זו. לשם פרשנות כלל זה למדתי, מההלכה הפסוקה לעניין פרשנות מסמך (חוזה). בע"א 4869/96 מליליין נ' The Harper Group, פ"ד נב(1) 845, 855, שם מסכם כבוד הנשיא ברק בקצרה את ההלכה לעניין דרכי פרשנות חוזה. לדבריו מקום בו הדברים האמורים בטקסט אינן בעלות משמעויות לשוניות שונות, אזי: "השליפה של המשמעות המשפטית ממגוון האפשרויות הלשוניות תיעשה לפי תכלית החוזה [ראה ע"א 554/83 'אתא' חבקה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל ואח' (4)]. מהי תכלית זו? תכלית זו היא בראש ובראשונה התכלית הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים [ראה בג"ץ 846/93 ברק נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים ואח' (5)]. זהו 'אומד דעת הצדדים' [סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי)]. זוהי כוונתם המשותפת של הצדדים..." ואילו מקום בו אין בפנינו נתונים של ממש באשר לאומד דעת הצדדים: "אין מנוס מפניה לתכלית האובייקטיבית של החוזה. אלה הם הערכים, המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת, נועד להגשים (ראה ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 313). הבחינה היא אובייקטיבית. השאלה אינה מה היתה כוונתם של הצדדים לחוזה הספציפי; השאלה הינה מהי "כוונתם" של צדדים סבירים". (פרשת מליליין, שם, בעמ' 855-856). באשר לאומד דעת הצדדים קובע סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". פרשנות בהתאם לאומד דעת הצדדים, ניתן וראוי לעשות, במידה ולשון החוזה יכול שתתפרש ביותר ממשמעות אחת, או יכול לסבול את הפירוש שלפי הגיונו של הפרשן הריהו יאה לתכליתו המסתברת של חוזה מאותו הסוג. אלה אינם פני הדברים בנסיבות בהן לשון החוזה ברורה דייה, במידה שאינה מותירה ספק בדבר משמעות הדברים. במצב דברים כזה, יהא עלינו לאמוד את דעתם של המתקשרים על-פי המתחייב מן הלשון בה נקטו, ולא על-פי הגיונו של הפרשן. כלל 6 לכללי השיוך- קובע, כך: "חבר שנפטר לאחר מועד קבלת ההחלטה בהיותו חבר ואשר לעת מותו חי בגפו וטרם נרשמו זכויות בבית מגורים על שמו, אזי על פי בחירת האגודה יהיו יורשיו זכאים לקבל מן האגודה את ערך זכאותו לבית מגורים או לבוא בנעליו של הנפטר, לצורך רישום הזכויות בבית המגורים, הכל על פי בחירתה הבלעדית של האגודה, אך זאת רק בתנאי שבוצע הרישום בפועל של הדירות על שם כלל החברים, ובכפוף לכך שתינתן הסכמת מינהל מקרקעי ישראל לכך ושיורשיו יעמדו בכל התנאים והדרישות שהיה הנפטר נדרש לעמוד בהם כתנאי לרישום, לו היה חי ביום הרישום". לשון סעיף זה ברורה, ואינה זקוקה לפרשנות מעבר ללשון הכתובה. מכאן, שאין מקום לספק באשר למשמעות הדברים. כוונת הסעיף היא אם כן, כי חבר קיבוץ שנפטר לאחר היום הקובע, יהיו יורשיו זכאים, עפ"י בחירת האגודה, לקבל מן האגודה את ערך זכאותו לבית מגורים או לבוא בנעליו של הנפטר, לצורך רישום הזכויות בבית המגורים. יפים לעניין זה דברי השופט ברק [כתוארו אז] בע"א 554/83 "אתא" חבקה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל ואח', פ"ד מא(1) 282, 304: "אמת, הפרשנות אינה מוגבלת אך למלים, אך המלים מגבילות את הפרשנות". כזה הוא המקרה שלפנינו. מילותיו הברורות של הסעיף מהוות מחסום מפני קבלת פרשנותם של התובעים. דברים דומים אמר כב' השופט בייסקי, בע"א 406/82 נחמני נ' גלאור, פ"ד מא(1) 494, בעמ' 499: "אכן, ייתכן לפעמים, כי בבוא בית המשפט לתהות ולפרש את אומד דעתם של הצדדים, ייבחנו לצורך זה התכלית, שביקשו המתקשרים להגיע אליה, והכוונה, שהנחתה אותם בעת שניסחו את המסמך... ואולם, כמצוות סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, יפורש אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ואם אינו משתמע ממנו - מתוך הנסיבות. ואם ברור הוא החוזה ולשונו היא חד-משמעית, שוב אין צורך להיזקק לנסיבות ובוודאי לא להיגיון המסחרי או לכדאיות הכלכלית, העשויים להיות מושפעים משיקולים אינדיווידואליים או קוניונקטוראליים של אחד הצדדים, אותם אין הוא מחויב לגלות לצד שכנגד או לפרט בחוזה". כך הוא הדין גם בענייננו. תכליתו הגלויה של הסעיף דוחקת את רגלי התכלית המסתברת שהתובעים מבקשים, ללא הועיל, לצקת אל תוך מילותיו. 6. נפקות חובת הנאמנות של הקיבוץ: סעיף 4 לתקנון האגודות השיתופיות קובע: "זכויות לדמי עזיבה שהחבר יהיה זכאי (אם יהיה זכאי) על פי כל דין או לחלופין זכויות בדירת המגורים בה מתגורר החבר על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל 751 או החלטה אחרת שתחליף אותה ובהתאם לכל דין קיים או עתידי העוסק בעניין זה. הקיבוץ ייחשב כמי שמחזיק בזכויות הנ"ל בנאמנות עבור החבר, עד להעברתם בפועל". מכך מבקשים התובעים להסיק כי הקיבוץ חייב, כנאמן, לפעול לרישום הזכויות ע"ש התובעים. טענה זו אין לה על מה שתסמוך. בה"פ (חי') 108/07 עז' המנוחה צפורה זמירי ז"ל נ' קיבוץ רמת השופט, , התייחס כב' השופט יצחק כהן לסוגיית שיוך הדירות, וקבע בזו הלשון: "...אף לפי תקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), תשס"ו-2005, הליך השיוך אינו מנתק את הזיקה בין הדירה ששוייכה לקיבוץ, ועל חבר קיבוץ ששוייכה לו דירה, חלות הגבלות מהגבלות שונות, ואין הוא רשאי לנהוג בדירה ששוייכה לו מנהג בעלים מלא ושלם. מכיוון שגם לאחר שיוך הדירה ממשיכה להתקיים זיקה בין הקיבוץ והדירה המשוייכת..." דברים אלה מלמדים על כי אין בידי חברי הקיבוץ, אשר להם שויכה דירה, זכות לנהוג בה מנהג בעלים מלא ושלם. הדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר ביורשים, שאינם חברי קיבוץ, ולא ניתן לכפות על הקיבוץ לקבלם כחברים בקיבוץ. והרי אם אין חובה לקבלם כחברים, אז בוודאי שאין חובה לשייך להם את הדירה הספציפית. חובת הנאמנות של הקיבוץ לפעול כלפי חברי הקיבוץ לרישום הדירות כפופה לכל התנאים הקבועים בתקנון ובהחלטות האסיפה הכללית של חברי הקיבוץ. מדברים אלה אנו למדים, כי כל עוד לא נרשמה הדירה על שם החבר אשר התגורר בה, במועד הקובע, החבר אינו יכול לנהוג בדירה, אף אם הוא מתגורר בה שנים רבות, מנהג בעלים. על אחת כמה וכמה כאשר היורשים של מנוח שנפטר לאחר המועד הקובע, ועוד טרם נרשמו הזכויות על שמו של המנוח, או יורשיו מבקש לנהוג בדירה מנהג בעלים, אין מקום לאפשר זאת, בפרט שאין כל חובה על הקיבוץ לקבל את היורשים או מי מהם, כחבר שווה זכויות בקיבוץ. מכאן, ברור כי אין כל חובה לבצע שיוך הדירה הספיצפית לאותו יורש שאיננו חבר בקיבוץ, ואולי אף זכות מגורים אין בידו. הקיבוץ נטל על עצמו את הטיפול בהמשך הליך ביצוע רישום הדירות על שם החברים, בהתאם לכללים שנקבעו ו/או שיקבעו בהמשך, לאחר הכנת התוכנית המתאימה. הקיבוץ הוא הנאמן לרישום הדירות על שם החברים לאחר שימולא ויבשילו כל התנאים לכך. כל עוד לא הבשילו התנאים לכך מצויים אנו בתחום האובליגטורי - חוזי בין הקיבוץ לחבריו וליורשיהם, ועל כן תקנון הקיבוץ והכללים שנקבעו מחייבים את כל הצדדים. ובהעדר כל חובה לשיוך את הדירה המסויימת ליורשים אלה הרי שאין מקום לקבל התביעה. הערה לפני סיום: אכן, למעלה מן הצריך לפסק הדין, אני מבקשת להעיר כי מקום בו יבחר הקיבוץ ליתן ליורשים שאינם חברי הקיבוץ, את ערך שווי המבנה, כפי שקובע הכלל 6, לכלל השיווך. הרי שלא ניתן להתעלם, בעת קביעת שווי המבנה, מעצם הזכות לקבלת חוזה חכירה עם המינהל ובתנאי ההיוון המיוחדים כפי שיקבעו על ידי המינהל בעת הקביעה השמאית של ערך המבנה, הזכות לקבל שיוך הדירה שגם היא זכות ברת שמאות. בפרט כאשר בנסיבות המקרה שבפנינו שווי ערך ההיוון הינו אפס. מכאן אתה למד, כי אין מקום להתעלם מן הזכויות הכרוכות סביב שווי המבנה עצמו, ברור כי ההנחיות שיינתנו לצורך ביצוע שמאות זו אינם יכולים שלא להביא במנין שיקוליהם את מכלול הזכויות הכרוכות במבנה, במובן הציפיות של מי אשר אמור להיות מופנה לקבלת זכות חכירה יחד עם קבלת שווי המבנה. התוצאה היא, שיש לדחות התובענה. התובעים ישאו בהוצאות הקיבוץ בשל ניהול הליך זה בסך של 5,000 ₪ ומע"מ כחוק אשר ישולמו בתוך 45 יום מהיום. קיבוץמקרקעיןירושה